ויקיפדיה:הכה את המומחה/ארכיון פסיכולוגיה/5
דף זה הוא דף ארכיון של דיון או הצבעה שהסתיימו. את המשך הדיון יש לקיים בדף השיחה של הערך או הנושא הנידון. אין לערוך דף זה.
האם ניתן לרפא שיגעון?[עריכת קוד מקור]
האם הרפואה המודרנית מצליחה לטפל בבעיות נפשיות קשות כמו שיגעון? אני לא מדבר על מקרה זמני של אדם שלוקה בחרדה בעקבות אירוע קשה, אלא בעיות לטווח הארוך כמו סכיזופרניה, פרנויות, התקפי זעם לא נשלטים וכדו? 79.177.214.60 12:48, 14 בינואר 2012 (IST)
- יש מגוון גדול מאוד של מחלות נפשיות - לחלק מהן יש טיפול מצליח מאוד, לחלק אחר הטיפול מצליח פחות. צריך לפנות לרופא מומחה, שיוכל להיכנס לפרטים. בברכה. ליש - שיחה 13:13, 14 בינואר 2012 (IST)
- מה, באמת חשבתם שאני בא לפורום בשם "הכה את המומחה" ביוקיפדיה עם שאלה "אני חולה נפש, איך מטפלים בזה?". ברור שזה לידע כללי. לאילו מחלות נפשיות כן קיים טיפול מועיל? הם הוא תרופתי? 79.177.214.60 13:19, 14 בינואר 2012 (IST)
- אני לא חושב שאתה חולה נפש, אני חושב שאתה עצלן. תתחיל מקטגוריה:טיפולים פסיכיאטריים כדי לקרוא על טיפולים, תמשיך עם קטגוריה:הפרעות נפשיות והתנהגותיות כדי לקרוא על הפרעות, על הטיפול בהפרעות ועל הפרוגנוזה שלהן. ככה תקבל את הידע הכללי שאתה מבקש. וזו גם הסיבה העיקרית להתאספות כאן בוויקיפדיה, כדי לכתוב ידע שתוכל לקרוא, ולא כדי לקרוא בשבילך ידע שכבר כתבנו ולסכם אותו לפי שאילתא ספציפית. קרא את הבקשה שמופיעה עם פתיחת חלון העריכה כאן "לפני העלאת שאלה אנא בדקו אם אין לה כבר תשובה בערכי ויקיפדיה". יוסי • שיחה 14:22, 14 בינואר 2012 (IST)
- יוסי, כמדומני שהתקפתך על השואל הייתה מיותרת. לדעתי הוא שאלה שאלה יפה שתשובתה אמורה להיות מרוכזת בערך אחד בויקיפדיה. עכ"פ יכולת לנסח את דבריך בצורה פחות בוטה. ―אנונימי לא חתם
- מצטער, אבל אני לא בנאדם נחמד. במקרה הטוב. מי שבא לתרום או שבכוונתו לתרום, אשתדל להנעים את זמנו ולעשות לו רוח עם נוצות אם צריך. אבל מי שבא לשאוב את זמן התורמים בצורת שאלות מסוג "מתחשק לי לדעת ואתם בטח תענו לי כי אתם כאן בשבילי [ולא בשביל מאות אלפים אחרים שטורחים לקרוא את הערכים] ומה באמת חשבתם לכם", עדיף שיעביר את זמנו כאן בקריאה ולא בכתיבה. יוסי • שיחה 00:44, 17 בינואר 2012 (IST)
- יוסי, כמדומני שהתקפתך על השואל הייתה מיותרת. לדעתי הוא שאלה שאלה יפה שתשובתה אמורה להיות מרוכזת בערך אחד בויקיפדיה. עכ"פ יכולת לנסח את דבריך בצורה פחות בוטה. ―אנונימי לא חתם
- אני לא חושב שאתה חולה נפש, אני חושב שאתה עצלן. תתחיל מקטגוריה:טיפולים פסיכיאטריים כדי לקרוא על טיפולים, תמשיך עם קטגוריה:הפרעות נפשיות והתנהגותיות כדי לקרוא על הפרעות, על הטיפול בהפרעות ועל הפרוגנוזה שלהן. ככה תקבל את הידע הכללי שאתה מבקש. וזו גם הסיבה העיקרית להתאספות כאן בוויקיפדיה, כדי לכתוב ידע שתוכל לקרוא, ולא כדי לקרוא בשבילך ידע שכבר כתבנו ולסכם אותו לפי שאילתא ספציפית. קרא את הבקשה שמופיעה עם פתיחת חלון העריכה כאן "לפני העלאת שאלה אנא בדקו אם אין לה כבר תשובה בערכי ויקיפדיה". יוסי • שיחה 14:22, 14 בינואר 2012 (IST)
- נכון מאוד!!--וידנפלד - שיחה 00:09, 17 בינואר 2012 (IST)
- מה, באמת חשבתם שאני בא לפורום בשם "הכה את המומחה" ביוקיפדיה עם שאלה "אני חולה נפש, איך מטפלים בזה?". ברור שזה לידע כללי. לאילו מחלות נפשיות כן קיים טיפול מועיל? הם הוא תרופתי? 79.177.214.60 13:19, 14 בינואר 2012 (IST)
מדוע קוראים hyper ventilation בשם HY ולא בשם HV?[עריכת קוד מקור]
אני מתכוון על HY של חרדה והיסטריה, למי שמבין... 46.210.203.179 14:08, 22 בינואר 2012 (IST)
- השערה בעלמא: אולי HV היה תפוס לפני מתן ר"ת ל HY? אילן שמעוני - שיחה 19:30, 22 בינואר 2012 (IST)
- ל-HV יש מספר של ראשי תיבות, וכן ל-HY, אז מדוע לא להוסיף גם את Hzper Ventilation? 95.35.239.61 22:50, 22 בינואר 2012 (IST)
- מכאן אפשר לראות שהקיצור הוא אחר. en.wikipedia.org/wiki/Hyperventilation_syndrome Nachum - שיחה 10:38, 23 בינואר 2012 (IST)
- HY אינו קיצור של היפרונטילציה אלא של היסטריה. בימי עברו נהגו לכנות התקפי חרדה קשים בשם התקפים היסטריים (שחלקם כללו גם היפרונטילציה) או בקיצור - התקפי HY דר' --וידנפלד - שיחה 00:23, 24 בינואר 2012 (IST)
- ואיך היום קוראים לאותם התקפים שנקראו בעבר HY? ―אנונימי לא חתם
- בדרך כלל אלו התקפי חרדה הנקראים בימינו התקפי פאניקה. בנוסף יש לפעמים סימפטומים המחקים מחלות גופניות שונות (שיתוק, אפילפסיה, וכו') והם נקראים סימפטומים קונברסיביים ודיסוציאטיביים Ewan2 - שיחה 04:46, 24 בינואר 2012 (IST)
- קראתי את התכתבותכם כאן, ולא הצלחתי להבין למה הנכם מתייחסים למושג HY כאילו הוא מושג מהעבר. זה עדין שמיש, ודאי יותר מהפרעת פאניקה, לפחות במקום שאני נמצא. כשאנשי מקצוע רפואיים מדברים ביניהם על גוף שלישי בעניין זה, הם יאמרו שיש לו HY. זה מאוד חשוב כדי לדעת מה הטיפול הרפואי שהוא צריך לקבל. במקרה של HY בעיקר מנסים להרגיע. 46.210.104.19 20:16, 24 בינואר 2012 (IST)
- בדרך כלל אלו התקפי חרדה הנקראים בימינו התקפי פאניקה. בנוסף יש לפעמים סימפטומים המחקים מחלות גופניות שונות (שיתוק, אפילפסיה, וכו') והם נקראים סימפטומים קונברסיביים ודיסוציאטיביים Ewan2 - שיחה 04:46, 24 בינואר 2012 (IST)
- ואיך היום קוראים לאותם התקפים שנקראו בעבר HY? ―אנונימי לא חתם
- ישנם קודים וקיצורים שרופאים משתמשים כאשר הם דנים בנבדק מסויים. מטרת קודים וקיצורים אלו היא שהנבדק לא יבין על מה הרופאים מדברים ביניהם או כדי לקצר, מבחינת חיסכון בזמן. דוגמאות: HY=התקף חרדה, MI= התקף לב, SOL=גידול, GMG= לנבדק אין שום בעיה רפואית, ב.מ.פ.=בדיקה תקינה ועוד ועוד (אינני רוצה כאן לגלות את כל הסודות שלנו). דר' --וידנפלד - שיחה 12:44, 26 בינואר 2012 (IST)
- פטור בלא כלום אי אפשר: במ"פ (זו צורת הכתיבה הנכונה של ר"ת בעברית) = בלי ממצאים פתולוגיים. בנצי - שיחה 21:41, 26 בינואר 2012 (IST)
- ואני אהיה כהולך רכיל: GMG הוא כמובן גורנישט מיט גורנישט, הישן והחביב.--אדג - שיחה 21:49, 27 בינואר 2012 (IST)
- תרגם, בבקשה. לא כולם מדברים 'לאדינו' שוטפת. בנצי - שיחה 15:22, 29 בינואר 2012 (IST)
- גורנישט = כלום. מיט= עם. גורנישט מיט גורנישט= כלום עם כלום. זה ביטוי ב'אידיש' של האשכנזים שמשמעותו there is no nothing. אולי יש לכם עוד קצת 'קודים' לחשוף לנו? 46.210.152.141 17:14, 29 בינואר 2012 (IST)
- תרגם, בבקשה. לא כולם מדברים 'לאדינו' שוטפת. בנצי - שיחה 15:22, 29 בינואר 2012 (IST)
- ואני אהיה כהולך רכיל: GMG הוא כמובן גורנישט מיט גורנישט, הישן והחביב.--אדג - שיחה 21:49, 27 בינואר 2012 (IST)
- פטור בלא כלום אי אפשר: במ"פ (זו צורת הכתיבה הנכונה של ר"ת בעברית) = בלי ממצאים פתולוגיים. בנצי - שיחה 21:41, 26 בינואר 2012 (IST)
- HY אינו קיצור של היפרונטילציה אלא של היסטריה. בימי עברו נהגו לכנות התקפי חרדה קשים בשם התקפים היסטריים (שחלקם כללו גם היפרונטילציה) או בקיצור - התקפי HY דר' --וידנפלד - שיחה 00:23, 24 בינואר 2012 (IST)
- מכאן אפשר לראות שהקיצור הוא אחר. en.wikipedia.org/wiki/Hyperventilation_syndrome Nachum - שיחה 10:38, 23 בינואר 2012 (IST)
למה לבן אדם בן 10 אין מרץ של ילד קטן?[עריכת קוד מקור]
בכוונה לא הרחקתי לכת לגילאים כמו 60-100, וגם לא לגילאים כמו 50-60 בשביל המתחכמים. למה לבן אדם, נניח בגיל 10, אין מרץ כמו של ילד קטן בן 3, מה גורם לילד בן ה-3 להיות עם כלכך הרבה מרץ? האם זה הורמונאלי? אם לא, מה זה?
- אתה קובע שילד בן 3 הוא יותר פעלתן מילד בן 10. על סמך מה?--אדג - שיחה 21:56, 27 בינואר 2012 (IST)
- אולי משום שבגיל שלוש, עוד לא מרשים לרשום לאנשים ריטלין? 109.160.186.38 22:48, 27 בינואר 2012 (IST)
- גם ללא ריטלין ההבדלים עצומים. אני תמה על זה שנים. אילן שמעוני - שיחה 00:08, 28 בינואר 2012 (IST)
- אני מאמין שהיה ברור מהשאלה שהקביעה נסמכת על ממוצע. אבל הפעם מדובר בממוצע שכל אדם בכל תרבות עד לו, כך אני מאמין.
- אכן נכון שילד בן 10 פחות פעלתן מילד בן 3! אין זה עניין של מרץ ולא של הורמונים. זו תכונה נרכשת מתוך שנים של חינוך, נסיון עצמי והתבגרות.ילד בן 10 מודע יותר לסכנות שבפעולות שונות או לאיסור לבצע פעולות אלו, יש לו חובות רבות יותר שעליו למלא, הוא יכול לשבת שעות מול מחשב, טלביזיה או לקרוא ספר (כן, יש עדיין שקוראים ספרים) ועל כן הוא פעלתן, יחסית, פחות. מדובר, כמובן, בילד "רגיל" ולא ילד היפראקטיבי. דר' --וידנפלד - שיחה 14:23, 28 בינואר 2012 (IST)
- ילד בן 3 יכול להיות מאוד פעלתן לכמה שעות ואז ליפול ולישון. אני לא בטוח שאם סופרים גם את שעות השינה, הא יצא יותר פעיל. יואלפ - שיחה 08:48, 29 בינואר 2012 (IST)
- ולמה בן 6 יהיה פעלתן יותר מבחור בן 40?
- הורמונים?
- ולמה בן 6 יהיה פעלתן יותר מבחור בן 40?
- ילד בן 3 יכול להיות מאוד פעלתן לכמה שעות ואז ליפול ולישון. אני לא בטוח שאם סופרים גם את שעות השינה, הא יצא יותר פעיל. יואלפ - שיחה 08:48, 29 בינואר 2012 (IST)
- גם ללא ריטלין ההבדלים עצומים. אני תמה על זה שנים. אילן שמעוני - שיחה 00:08, 28 בינואר 2012 (IST)
אני צריכה כתבות או מחקרים בנושא הורים מגוננים מדי ולחץ בקרב ילדיהם[עריכת קוד מקור]
אני עושה עבודת מחקר במדעי החברה ואני צריכה כמה שיותר כתבות או מחקרים בנושא: הורים המגוננים יתר על המידה על ילדיהם / לחץ וחרדות בקרב בני נוער. תודה. ―אנונימי לא חתם שכחתי לחתום 212.143.55.119 11:42, 30 בינואר 2012 (IST)
- הנושא נשמע לי גולש לתיאוריה של אדלר שאחת מנושאות דגלה בארץ היא יעל אליצור. סדרת הספרים של אדל פייבר ואלן מייזליש (איך לדבר כך שהילדים יקשיבו וכו') גם מדברת על הנושא. תקלידי בגוגל "הורים מגוננים מחקר" - מצאתי שם דברים נחמדים. TZivyA • אהמ? • 11:52, 30 בינואר 2012 (IST)
זונות עברו התעללות מינית בילדות[עריכת קוד מקור]
שמעתי מהרבה גורמים לא מקצועיים,( בעיקר ארגוני נשים היוצאים כנגד התופעה) שנשים העוסקות בזנות מרצונן עברו התעללות מינית בילדותן. האם יש איזו סטטיסטיקה שמראה שאחוז הנשים בעלות טראומה על רקע מיני בקרב הזונות גבוהה מאחוז הנשים בעלות אותם הטראומות בקרב האוכלוסייה הכוללת? או שמודבר במיתוס? 79.180.221.210 11:02, 12 בפברואר 2012 (IST)
- בהחלט נכון. היכנסי לערך זנות#מאפייני העוסקות בתחום וראי את הכתוב בקצרה. עובדה זו מופיעה במקורות רבים, למשל כאן וכאן. TZivyA • אהמ? • 11:09, 12 בפברואר 2012 (IST)
- בהמשך לקודמי: אין זאת אומרת, כמובן, שכל אחת (או אחד) העוסקים בכך, היא/הוא סבלו, בהכרח, מהתעללות מינית בעברם. הממצא הוא סטטיסטי, מה שמעיד על מתאם. אבל יהיה נכון יותר, אולי, סוציולוגית, לנסח זאת להיפך: כל מי שסבל בילדותו מהתעללות, מפתח איזושהי נטיה המביאה אותו למחוזות האלה. במילים אחרות, הוא נפגע פעמיים, במין אפקט מתמשך. בנצי - שיחה 11:19, 12 בפברואר 2012 (IST)
- התשובה היא שזה לא ידוע. ראה [1]. הבעיה היא שאין כמעט שום דרך סבירה לערוך מחקר כזה, משום שרוב האוכלוסיה המדוברת לחלוטין לא משתפת פעולה עם נסיונות המחקר, ולגבי אלו שכן משתפות פעולה: יש חשש קיצוני לכך שיש הטיה כשמצטמצמים רק לאוכלוסיה שכן מוכנה לשתף פעולה. 84.109.228.92 11:24, 12 בפברואר 2012 (IST)
- ואם לצטט את החלק הכי רלוונטי משם, שכתבה חוקרת שעוסקת בתחום: "I appreciate the articles that Alain posted, but they actually show a different correlation - that those who are already OK with discussing their experience with sexual abuse are more likely to discuss working in the sex trade. This, is unlikely to give us much information on a possible pattern within the sex industry, though, as there are too many variables that exist within both groups, those who have suffered sex abuse and those who have sold a sexual service, to paint us a very good picture of what we might see if we examined the histories of sex workers closer." 84.109.228.92 11:30, 12 בפברואר 2012 (IST)
- לא סביר שכל מי שסבל בילדותו מהתעללות מפתח נטייה שמביאה אותו למחוזות הללו. דווקא במקור אליו הפניתי כתוב שרק אחוז קטן מאלה שעברו התעללות מינית בילדותם הפכו אחר כך שלזונות, אבל בקרב הזונות אחוז אלה שעברו התעללות מינית ביחס לאחוז הזה באוכלוסיה, הוא גדול יותר. (על פי המקור הזה אחת מתוך ארבע נשים עברו התעללות מינית כלשהי בילדותם. בנוסף הוא מביא אחוזים לגבי נשים העוסקות בזנות, אך לא מביא לנתונים הללו מקור) אנונימי: נשמע שדבריך מבוססים על הנחה סמויה שדווקא האוכלוסייה שכן מסכימה לשתף פעולה במחקרים אלו עברה התעללות מינית בילדות. סטיית התקן יכולה לגדול והממצאים יכולים להתעוות כשדוגמים במחקר אוכלוסייה קטנה, אבל היא לכל הפחות יכולה להצביע על נטייה. TZivyA • אהמ? • 11:40, 12 בפברואר 2012 (IST)
- צביה, אני לא מבין בתחום. רק מצטט את דבריה של חוקרת בתחום שעוסקת בשיקום נשים כאלה. היא מסבירה לעיל שמכיוון שמדובר במדגמים קטנים (רק חלק קטן מאוד מהנשים הללו מוכנות לשתף פעולה עם החוקרים), יש חשש גדול מאוד להטיית תוצאות, עד כדי כך שלא ברורה אמינותן. אגב, שלא יהיה ספק חלילה, אני מתנגד מאוד לזנות וחושב שזאת תופעה שצריכה להיעלם מהעולם, אבל האמת היא תמיד החשובה ביותר. 84.109.228.92 11:43, 12 בפברואר 2012 (IST)
- לא סביר שכל מי שסבל בילדותו מהתעללות מפתח נטייה שמביאה אותו למחוזות הללו. דווקא במקור אליו הפניתי כתוב שרק אחוז קטן מאלה שעברו התעללות מינית בילדותם הפכו אחר כך שלזונות, אבל בקרב הזונות אחוז אלה שעברו התעללות מינית ביחס לאחוז הזה באוכלוסיה, הוא גדול יותר. (על פי המקור הזה אחת מתוך ארבע נשים עברו התעללות מינית כלשהי בילדותם. בנוסף הוא מביא אחוזים לגבי נשים העוסקות בזנות, אך לא מביא לנתונים הללו מקור) אנונימי: נשמע שדבריך מבוססים על הנחה סמויה שדווקא האוכלוסייה שכן מסכימה לשתף פעולה במחקרים אלו עברה התעללות מינית בילדות. סטיית התקן יכולה לגדול והממצאים יכולים להתעוות כשדוגמים במחקר אוכלוסייה קטנה, אבל היא לכל הפחות יכולה להצביע על נטייה. TZivyA • אהמ? • 11:40, 12 בפברואר 2012 (IST)
שאלה בפסיכולוגיה[עריכת קוד מקור]
לאחרונה יצא לי לשמוע שאדם המזהה "חולשות" בבני אדם אחרים (למשל התמודדות גרועה עם מצבי לחץ, אובר-איכפתיות ממה שהסביבה חושבת וכו') נובע מהחולשות שהוא מזהה בעצמו (כלומר, אם הוא חושב שאדם מסוים לא מתמודד עם מצבי לחץ זה בגלל שהוא בעצמו לא מצליח, לפחות לתפיסתו, להתמודד היטב עם מצבי לחץ).
1. לאיזה תחום של פסיכולוגיה המצב הזה שייך? (או במילים אחרות - אם אני רוצה להפנות שאלה כזאת לאקדמיה, למומחים באיזה תחום של פסיכולוגיה אני צריך לפנות?)
2. האם מישהו מכיר מחקרים שתומכים/מפריכים את הטענה הנ"ל? איני בטוח לגבי נכונותה בכלל.
SharpImpact • What's The Price of a Mile? • 14:59, 13 באפריל 2012 (IDT)
- שלום לך. זה בטוח שייך לפסיכולוגיה חברתית. 79.179.157.36 15:26, 13 באפריל 2012 (IDT)
- אם אתה מנסה להסביר תופעה כזו במושגים של פסיכותרפיה, ניתן לומר שהמטפל משתמש באמפתיה והעברה נגדית כדי להבין את עולמו של האדם שמולו. שני אלו מושגים מורכבים מאד שנכתבו עליהם מאות אם לא אלפי מאמרים, אבל אני מניח שהם תיאורטיים ולא מחקריים. • רוליג • שיחה • אמצו חתול 21:38, 13 באפריל 2012 (IDT)
- גם תיאורטי הוא מחקרי. אתה, כנראה, מתכוון ל'לא אמפיריים'. בנצי - שיחה 23:13, 13 באפריל 2012 (IDT)
חוכמה וטיפשות[עריכת קוד מקור]
אני לא רוצה להיכנס להגדרות של מיהו חכם. האם טיפשות וחוכמה זה דברים שניתנים לבדיקה קלינית על סמך מבנה המוח? במילים פשוטות- האם אפשר לקבוע לפי נתונים על מוח האדם האם אותו האדם הוא טיפש או חכם? 79.181.218.124 15:45, 6 במאי 2012 (IDT)
- אי אפשר עדיין לזהות מי חכם ומי טפש לפי נתונים קליניים ונוירולוגיים. מכאן שלחכמה אין "ממשות ביולוגית". מכאן שכל האנשים חכמים באותה מידה. עוזי ו. - שיחה 16:50, 6 במאי 2012 (IDT)
- עוזי, החלק האחרון של דבריך לא 'מסתדר' עם חלקם הראשון. "אי אפשר עדיין" זה נכון מאוד, משום שאין עדיין בנמצא כלי מבחן עם כושר הבחנה חזק דיו כדי לזהות פעילות חכמה או חכמה פחות וכיוב'. כלומר, המגבלה היא שלנו, אבל ההבדל קיים שם, ברמת ממשות ביולוגית, או ליתר דיוק, ברמת ממשות נוירולוגית, משום שזו מתחייבת מעצם היות הבדל בביצוע. הבדל זה אינו וירטואלי, ואינו מנותק מהתשתית הנוירולוגית. בנצי - שיחה 18:09, 6 במאי 2012 (IDT)
- "חכמה" הוא מונח ערטילאי שכולל הרבה כישורים מסוגים שונים. אין כיום מדד אמין שמייצג את "שקול החכמה" הכללי עבור כל אדם, וגם קשה לחשוב בכלל איזה משקל צריך לתת במדד החכמה הכללי עבור כל אחד מהכישורים. עם זאת, אפשר למדוד מיומנויות שונות שיש להן חלק במה שאנחנו מכנים "חכמה", כמו יכולת מתמטית, הסקת מסקנות מתוך נתונים ועוד. Nachy • שיחה 18:12, 6 במאי 2012 (IDT)
נוסטלגיה[עריכת קוד מקור]
מהוא ההסבר הפסיכולוגי לכך שהעבר נראה בדרך כלל בעיני בני אדם כיפה ומהווה להם מושא לגעגועים? ―אנונימי לא חתם
- מן הסתם הדחקה. ―אנונימי לא חתם
- מה הקשר ? הדחקה של מה ? בנצי - שיחה 13:27, 2 ביוני 2012 (IDT)
- של זיכרונות, רגשות, דחפים או מחשבות. ―אנונימי לא חתם
- א. אתה שוב משיב ללא חתימה כמתחייב וכמקובל (ראה הנחיות בראש העמ'), וחבל (מסיימים ב-4 טילדות (~)). ב. מה שאתה אומר מתאים יותר להצפה ולא להדחקה. אלו הם תהליכים מנוגדים. בנצי - שיחה 17:54, 2 ביוני 2012 (IDT)
- הכוונה להדחקה של רגשות שליליים בפרט וזיכרונות שליליים בכלל, מנגנון הגנה חיוני שגורם לאדם לזכור את העבר באופן חיובי. ―אנונימי לא חתם
- נכון, אבל אז אין זו נוסטלגיה. לזה חתרתי. בנצי - שיחה 21:30, 2 ביוני 2012 (IDT)
- הכוונה להדחקה של רגשות שליליים בפרט וזיכרונות שליליים בכלל, מנגנון הגנה חיוני שגורם לאדם לזכור את העבר באופן חיובי. ―אנונימי לא חתם
- א. אתה שוב משיב ללא חתימה כמתחייב וכמקובל (ראה הנחיות בראש העמ'), וחבל (מסיימים ב-4 טילדות (~)). ב. מה שאתה אומר מתאים יותר להצפה ולא להדחקה. אלו הם תהליכים מנוגדים. בנצי - שיחה 17:54, 2 ביוני 2012 (IDT)
- של זיכרונות, רגשות, דחפים או מחשבות. ―אנונימי לא חתם
- מה הקשר ? הדחקה של מה ? בנצי - שיחה 13:27, 2 ביוני 2012 (IDT)
קראתי פעם אצל פנחס שדה(החיים כמשל) שהעבר והעתיד נראים יפים יותר בעיננו מכיוון שאנחנו לא חשים לגבם את הלאות והכבדות השורה על ההווה, ואני מוסיף: מה שאומר שהחן והיופי חבויים גם בהווה אם רק נדע להרים את הראש מעל אותה כבדות. אמנם זה לא הסבר מדעי במיוחד, אבל בעיני הוא אופטימי ויפה.
- בספר קוהלת יש התייחסות מעניינת לנושא: "טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ ... אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה"(קהלת פרק ז ח-י) וראה שם עוד. נ"מ • שיחה • י"ג בסיוון ה'תשע"ב • 11:28, 3 ביוני 2012 (IDT)
גמגום[עריכת קוד מקור]
האם יש אמת בטענה שאנשים חכמים מאד מגמגמים כי הם חושבים מהר מדי, עד כדי כך שיכולות הדיבור שלהם לא עומדות בכך? ―אנונימי לא חתם
- הסיבות המשוערות לגמגום ראה כאן.
- אני יכול להעיד על עצמי שקורה לי לפעמים משהו דומה – אני חושב על המשפט מהר מדי וההברות מתערבבות, אני מדלג על אותיות ועוד. מצד שני, נדמה לי שזה לא נובע מאיזו חכמה מדהימה, אלא בעיקר מחוסר סבלנות (ולרוב זה אכן קורה כשאני ממהר). נו, טוב • שיחה 14:24, 1 ביוני 2012 (IDT)
פסיכולוגיה קלינית[עריכת קוד מקור]
או"נ ת"א למשל מציעה מס' מגמות לתואר שני בפסיכולוגיה. אחת מהם היא הקלינית. האם ידוע לכם אם סטודנט שלמד במגמות אחרות יוכל להתמקצע אחרי לימודיו בפסיכולוגיה קלינית? ―אנונימי לא חתם
- לא. אי אפשר. לכן גם תנאיי קבלה מאוד שונים למגמות שונות. גיא - שיחה 22:54, 1 ביוני 2012 (IDT)
- אכן אי אפשר. אבל אפשר לעשות מסלול "השלמה לקלינית" של שנתיים, עם תנאי קבלה דומים. כרגע למיטב ידיעתי זה מסלול שקיים רק באוניברסיטת תל אביב. Ravit - שיחה 20:20, 29 באוגוסט 2012 (IDT)
קריאת מחשבות[עריכת קוד מקור]
אני לא מדבר על יכולות על טבעיות שמגולמות באדם אלא על טבע רגיל ומקובל.
אני אף פעם לא מצליח להבין מה אנשים אחרים סביבי חושבים, ומתי הם משקרים ומה הם רוצים ממני. האם יש דרך להגביר את היכולת שלי להבין את עולמם הפנימי של אחרים? איך אני בודק מה אחרים חושבים עלי (סתם לשאול אותם ישירות יכול להוביל לשקר) ? האם זה נחשב חלק מאינטליגנציה רגשית והאם יש דרך להעלות אותה?
- המדע טרם מצא את התשובה לשאלות אלה. גילגמש • שיחה • גם אני משתתף במיזם העשור! 17:08, 29 ביוני 2012 (IDT)
- רשום ביוטיוב "Derren Brown Interview" וצפה בראיון שלו עם דוקינס. קרא על הנושא. בברכה.
- התבוננות באנשים סביבך, הקשבה, לימוד הבעות פנים ושפת-גוף, כל אלה יכולים לסייע בקריאת הזולת, אבל אינם מבטיחים גילוי שקרים וודאי לא קריאת מחשבות. שקרן מוצלח עמיד בפני אמצעי איתור רגילים, אבל חנופה וחוסר כנות אפשר לאתר ללא קושי, אם רוצים. אינטואיציה ואמפתיה הן תכונות טובות ומועילות, אבל עד כמה אפשר לפתח אותן מעבר לקיים מלידה, זאת אינני יודעת.שלומית קדם - שיחה 23:34, 30 ביוני 2012 (IDT)
- אנשי המקצוע שמתמחים ב"קריאת מחשבות" הם קוסמים (עבור מופעים) וחוקרי משטרה (עבור חקירות לפיענוח פשעים). אתה יכול להתייעץ איתם, אבל כדי להכיר סודות מקצועיים תצטרך לעבור הכשרה רצינית למקצוע של קוסם או חוקר משטרה. טיפים בסיסיים נמצאים כמובן במקורות מידע כמו ספרים, אינטרנט וכו'. ―אנונימי לא חתם
- התבוננות באנשים סביבך, הקשבה, לימוד הבעות פנים ושפת-גוף, כל אלה יכולים לסייע בקריאת הזולת, אבל אינם מבטיחים גילוי שקרים וודאי לא קריאת מחשבות. שקרן מוצלח עמיד בפני אמצעי איתור רגילים, אבל חנופה וחוסר כנות אפשר לאתר ללא קושי, אם רוצים. אינטואיציה ואמפתיה הן תכונות טובות ומועילות, אבל עד כמה אפשר לפתח אותן מעבר לקיים מלידה, זאת אינני יודעת.שלומית קדם - שיחה 23:34, 30 ביוני 2012 (IDT)
- רשום ביוטיוב "Derren Brown Interview" וצפה בראיון שלו עם דוקינס. קרא על הנושא. בברכה.
לדידי, זוהי שאלה שהתשובה עליה תלויה מאוד בהשקפת עולמו של המשיב. על כן, אענה לך על פי השקפת עולמי: אם אתה רוצה להבין את עולמם הפנימי של הסובבים אותך, עליך להבין ראשית כל את עולמך שלך. שנית, לדעתי, יותר חשוב מה אתה חושב על עצמך, ולא מה אחרים חושבים עליך. שלישית, לא תמיד הסובבים אותך יודעים מה הם רוצים מעצמם, לכן בודאי שהם גם לא יודעים מה הם רוצים ממך. ורביעית- ניתן ללמוד (לא יודעת בדיוק באיזה ספר או באיזה אתר) על שפת גוף ומה היא מייצגת. שיהיה בהצלחה. --שירי2000 - שיחה 01:48, 3 ביולי 2012 (IDT)
דיכאון[עריכת קוד מקור]
שלום. יצא לי לקרוא בעבר קצת ספרי מדע-פופולרי שעוסקים בסוגיות של נוירו-פסיכולוגיה, ומהם למדתי שכיום פחות מקובל לנסות לכמת איזה אחוז מה"אחריות" להתפתחות בעיות כמו דיכאון מגיע מהגנטיקה (שיוצרת חלבונים שמשפיעים על מבנה ותפקוד המוח) ואיזה אחוז מגיע מהחברה ומהסביבה. במקום זאת, מדובר על פוטנציאל גנטי שמגיע או לא מגיע להבשלה בהתאם לתנאי הסביבה. למרות זאת, רציתי לברר, בייחוד לגבי דיכאון: האם דיכאון נובע בהכרח מתפקוד לקוי של המוח (בין אם מדובר בתפקוד לקוי כימי של מוליכים עצביים, או פעילות חשמלית או מבנה לקוי וכו') או שהוא נובע, כמו שאנשים שסובלים מדיכאון מתארים לפעמים, מחוסר משמעות בחייו של האדם הסובל מדיכאון, מתחושת ריקנות ומהעדר עניין בחיים? אם אדם הגיע, מתוך מחשבה מפוכחת, עמוקה ונסיון-חיים, למסקנה ש"הבל הבלים הכל הבל", שאין משמעות לקיום האנושי, ולכן נוצרת אצלו תחושת עצבות, דכדוך, חוסר תקווה ותסמינים אחרים של דיכאון - האם אדם כזה שיטופל ע"י פסיכיאטר, ויקבל טיפול תרופתי כזה או אחר שישפיע על רמתם של מוליכים עצביים מסוימים במוחו - יפסיק להחזיק בהשקפה הזו, שגורמת אצלו לדיכאון, כתוצאה מהטיפול? תודה, 109.160.135.18 21:21, 7 ביולי 2012 (IDT)
- אאז"נ תאומים זהים שגדלו בנפרד דכאוניים או להיפך ב 80% מהמקרים - מה שאומר שיש השפעה גנטית חזקה מאד, אך לא מוחלטת. הפיקנופודיה טובה ממך! אילן שמעוני, - שיחה 00:25, 8 ביולי 2012 (IDT)
הזנת התינוק במהלך ההריון וה"אינטלגנציה" של אותו אדם בבגרותו[עריכת קוד מקור]
תמיד הרגשתי שילדיהם של "עשירים משכילים" (סליחה אם זה אמורפי מדיי), הם בעלי סיכוי גבוה יותר, או, היו לפחות, עד שנות ה-2000 (בהם המכשולים נפוצים פחות), להיכנס בעצם לאותו תקן. אתן לכם דוגמה: פלוני הוא אדם שבא ממשפחה קשת יום, הוא התמיד בלימודיו (מסיבות שונות) ועתה הוא פרופסור לנוירוביולוגיה. אשתו קיבוצניקית ממשפחת חקלאים, שאינם בעלי "השכלה פורמאלית". הם הכירו באוניברסיטה שם היתה סטודנטית לתזונה, עתה היא ד"ר בתחומה. כל בניהם ובנותיהם גדלו להיות דוקטורים בתחומים שונים, מדעי המחשב, ביולוגיה, רפואה, פסיכולוגיה, ומתמטיקה.
השאלה הנגזרת מכך היא: היות ולזוג זה, כביכול ידוע היטב מה ראוי להכניס לגוף ומה לא (איזה מזון, מינרלים, ו-ויטמינים צריך, מה כן\לא לשתות\לעשן\להכניס בהריון). האם ייתכן שהגורם העיקרי למה שמכונה "אינטלגנציה גבוהה" הוא תזונה במהלך ההריון, יותר (ואולי הרבה יותר משניתן לתאר) מאשר גנטיקה וסביבה (פסיכו-סוציאלית)... "ממוצעות" (כמה בעייתית המילה "ממוצעות" עכשיו אבל נסתדר עם זה, אני מקווה)?
מה דעת המחקר על תהיה הזו?. בחיי נחשפתי ל"אישושים-לכאורה" לה. ופעם דווקא כן נתקלתי במחקר משנות ה80 שמצא שתזונה, בהדגשת חלבונים, במיוחד במהלך השליש השלישי של ההריון, (אז מתפתחים יסודות המוח בשיאם), קשורה באינטלגנציה, אמנם, צוין שם שמחקרים כאלו, זכו (לפחות אז), לביקורת.
בכל מקרה אשמח לדעות.
- יש קשר בין תזונה בהיריון (ואף אחריו) והאינטלגנציה של הילוד. גילגמש • שיחה • גם אני משתתף במיזם העשור! 15:58, 8 ביולי 2012 (IDT)
- ב"אחריו" הכוונה לתזונת התינוק אחרי שנולד. גילגמש • שיחה • גם אני משתתף במיזם העשור! 16:16, 8 ביולי 2012 (IDT)
- סביר יותר שההצלחה נובעת מגנטיקה טובה, מעמד סוציו-אקונומי גבוה והחינוך שהנחילו ההורים. דניאל • תרמו ערך 21:07, 8 ביולי 2012 (IDT)
- מנין לך?...
- אכן לדברים שציין דניאל יש השפעה מכרעת, אך בלי תזונה טובה הם לא יבואו לידי ביטוי. הגנים הם רק פוטנציאל. האוכל מאפשר את מימוש הפוטנציאל. גילגמש • שיחה • גם אני משתתף במיזם העשור! 23:03, 8 ביולי 2012 (IDT)
- מה פירושו של "מעמד סוציו אקונומי-גבוה", מהם הקשריו?, הכרתי בחיי, גם אישית, מספיק "ילדים טובים" שבאו ממעמד סוציו-אקונומי "גבוה", ולא נתלקלתי ביותר מדי מניפסטים של אינטלגנציה באותם מסוימים. מעניין מהם הנגזרות הטובות של המעמד-סוציו אקונומי גבוה, מהן באופן מדויק.
- ראה מעמד חברתי. לא כל ילד מעמד סוציו אקונומי גבוה יהיה מוצלח, אבל לילדים מעמד סוציו אקונומי גבוה יש יותר הזדמנות ואמצעים לנצל את הכישורים הטבעיים שלהם. דניאל • תרמו ערך 10:42, 9 ביולי 2012 (IDT)
- מעמד חברתי-כלכלי גבוה לא יגרום לגנטיקה משופרת, אך כפי שאמר דניאל, יאפשר לממש את הפוטנציאל הקיים. למשל על ידי מזון משופר, תנאי תברואה טובים (רופאים עולים כסף), שיעורים פרטיים וכיוצא באלה. יתרה מכך, הורים למעמד חברתי גבוה בדרך כלל יהיו משכילים יותר ויהיו מודעים יותר לעזרה שצריך להגיש לילד. אין זה אומר שאדם ממעמד נמוך לא יכול להתקדם. ניידות חברתית בין המעמדות היא תופעה מוכרת מקדמת דנא. גילגמש • שיחה • גם אני משתתף במיזם העשור! 19:19, 9 ביולי 2012 (IDT)
- ראה מעמד חברתי. לא כל ילד מעמד סוציו אקונומי גבוה יהיה מוצלח, אבל לילדים מעמד סוציו אקונומי גבוה יש יותר הזדמנות ואמצעים לנצל את הכישורים הטבעיים שלהם. דניאל • תרמו ערך 10:42, 9 ביולי 2012 (IDT)
- מה פירושו של "מעמד סוציו אקונומי-גבוה", מהם הקשריו?, הכרתי בחיי, גם אישית, מספיק "ילדים טובים" שבאו ממעמד סוציו-אקונומי "גבוה", ולא נתלקלתי ביותר מדי מניפסטים של אינטלגנציה באותם מסוימים. מעניין מהם הנגזרות הטובות של המעמד-סוציו אקונומי גבוה, מהן באופן מדויק.
- אכן לדברים שציין דניאל יש השפעה מכרעת, אך בלי תזונה טובה הם לא יבואו לידי ביטוי. הגנים הם רק פוטנציאל. האוכל מאפשר את מימוש הפוטנציאל. גילגמש • שיחה • גם אני משתתף במיזם העשור! 23:03, 8 ביולי 2012 (IDT)
- מנין לך?...
למה משרדי פרסום משתמשים באידיאל?[עריכת קוד מקור]
בפרסומות רבות ניתן לראות את ה "אידיאל" המערבי, למשל, בפרסומת לקוטג' מראים משפחה הטרונורמטיבית (אב-אם), מאושרת ומלוכדת, עם בנים ובנות, בבית פרטי בורגני, בבוקר מואר (בעוד שבפועל רבים ערים בלילה), וכולם מחויכים מסביב לשולחן האוכל המהמם, האב ה"צעיר לנצח" קורא עיתון, כולם מטופחים להפליא, כולם מוטיבציונים, המטבח מרוהט היטב, ונעים למראה לכלל האוכלוסיה כביכול. האם כל זה מבוסס על ההנחה כי האוכלוסיה באופן כללי, שואפת ל, ומעריכה את ה "אידיאל" ההטרו-נורמטיבי, והאם ידוע לכם על מחקר-מחץ (קלאסי, ידוע ומוערך) שאישר זאת מעבר לכל-ספק?.
כדי לשבח את כל האווירה הנעימה מאד הפרסומאים (הרשעים לדעתי) מתבלים את הכל גם במוזיקה נעימה אבל נעזוב את זה בצד.
- מעצם ההגדרה החברתית של המצב הזה דווקא כ"אידיאלי", נובע שהחברה רואה במצב זה מצב ראוי שיש לשאוף להגיע אליו. 109.160.178.60
- אני לא יותר מחובב פסיכולוגיה, אבל נדמה לי שהם עושים שימוש בהתניה קלאסית. נו, טוב • שיחה 21:17, 16 ביולי 2012 (IDT)
- המטרה היא שתחשוב שאנשים "מושלמים" אוכלים קוטג' ואם אני אוכל קוטג' תהיה לי משפחה "מושלמת".בצורה כזאת ערך המוצר עולה בעיניך.רונאלדיניו המלך - שיחה 15:02, 17 ביולי 2012 (IDT)
- אני אחלוק על קודמי, "
המטרה היא שתחשוב שאנ...".
פרסומות לא מתיימרות לעורר בך מחשבה, כי אם רגש.
המטרה היא שתרגיש שקטוג' זה טוב, קוטג' זה אושר.
אם "המשפחה המושלמת" מתחברת לאושר, אז יציגו לך אותה. אם עבור קהל יעד אחר "הצלחה בעבודה" מתחברת לאושר, יציגו לך אדם צעיר ונמרץ בחליפת מנהלים, מנהל את כל העולם והולך להרגע עם קוטג'. מהות הפרסום לא קשורה למחשבה, או מידע (בדרך כלל), אלא מתעסקת בחיבור בין רגש חיובי חזק למוצר/שירות.
דוד הירושלמי - שיחה 13:48, 20 ביולי 2012 (IDT)- אין ספק שהפרסומאים הם "רשעים" במקרים רבים, אבל זה לאו דווקא עולה מן התיאור הזה של הפרסומת לקוטג'. יש הרבה מאד פרסומות שקריות, מטעות ומזיקות, למשל אלה שמשכנעות אנשים לקחת הלוואות של עשרות אלפי שקלים ואז לחשוב למה כדאי להוציא אותן (נדמה לי שאת הפרסומת הזאת הסירו לאחרונה), פרסומות שמפתות אנשים "להתרגל", "להתפנק", להאמין ש"מגיע להם" (חופשה מפנקת, מכונית פאר, דירת לוקסוס - כל מה שאינו בהישג ידם). אבל לגבי הקוטג' - איזו פרסומת היית רוצה לראות, כזו שמציגה משפחה לא מתפקדת, אם חד-הורית שותה אלכוהול להפיג את יגונה, סיגריה תקועה בזווית פיה, אח סוחר בסמים, אחות מארחת גברים בחדר השני והילד החמוד אוכל קוטג' על שולחן המטבח המלוכלך בשעת לילה מאוחרת? ברור שהקצנתי כאן מאד, אבל בדרך הטבע, ברור שתנובה מבקשת לקשור את המוצרים שלה עם בריאות, חיים סדירים ואמידות. לא בדיוק מפליא.שלומית קדם - שיחה 18:08, 21 ביולי 2012 (IDT)
- אני אחלוק על קודמי, "
- המטרה היא שתחשוב שאנשים "מושלמים" אוכלים קוטג' ואם אני אוכל קוטג' תהיה לי משפחה "מושלמת".בצורה כזאת ערך המוצר עולה בעיניך.רונאלדיניו המלך - שיחה 15:02, 17 ביולי 2012 (IDT)
סיוטים ממתמטיקה[עריכת קוד מקור]
האם יש דרך להיפטר מהזיות מתמטיות? כל פעם שאני הולך לישון לפני מבחן שבו יש הרבה חישובים אני לא מצליח להירדם כי המוח שלי מתוך הרגל כנראה ממשיך לעשות חישובים מעייפים. כל מיני הכפלות מטריצות או אינטגרלים הזויים. וזה נורא מציק ומפריע להירדם. חשבתי על לספור כבשים אבל אני מתוך שינה מתחיל לכתוב לולאה for במקום זה... מה השיטה להירדם אחרי יום מלא במתמטיקה? 79.177.216.118 16:10, 18 ביולי 2012 (IDT)
- תנסה לחלק באפס. עוזי ו. - שיחה 16:19, 18 ביולי 2012 (IDT)
- גם לי זה קורה! 109.160.178.60 16:22, 18 ביולי 2012 (IDT)
- א. פניה לרופא שלך יכולה להניב מירשם עם תרופות המסדירות שינה, דוגמת סירקדין, שזה בעצם מלטונין, ההורמון המסדיר את מיקצב השינה.
- ב. אישית אני מתמודד עם בעיה כזו בצורה מושכלת: מעביר את הפיקוד מהמנגנונים הנפשיים למנגנונים פיזיולוגיים: פעילות גופנית אינטנסיבית, דוגמת הליכה או ריצה או כמה בריכות טובות (הבריכות במתקן בו אני מנוי פתוחות עד 23:00) משנות את המצב. מניסיון זה עובד, בהרבה מקרים. אבל אז, לחזור הביתה ומייד למיטה, בלי לפנות לעיסוקים אחרים או לשיחות טל', שכן הפיקוד אז חוזר למנגנון הנפשי. בהצלחה (גם בבחינות שלך), ודווח על התקדמות, בנצי - שיחה 16:55, 18 ביולי 2012 (IDT)
- אתה מדבר ממש על הלילה לפני מבחן?
- בלי קשר להזיות מתמטיות, מומלץ לא ללמוד למבחן בלילה שלפניו, אלא להפסיק את הלימודים לפחות כמה שעות לפני זה.
- בזמן הזה באמת כדאי לעסוק בפעילות ספורטיבית. אבל דווקא לא בצמוד לפני השינה, אלא כמה שעות לפניה, כי זה דווקא אמור להפריע לשינה.
- eman • שיחה • ♥ 19:29, 18 ביולי 2012 (IDT)
- אני לא מבדר על ללמוד בלילה לפני המבחן אלא על לישון בלילה לפני המבחן. זאת הבעיה- ליכסון מטריצות ופונקציות גרין לא נותנות לישון. ובמקרה שאני מזכיר לעצמו שאין טעם לנסות לפתור תרגיל מתוך שינה, אז אני מקבל שדטרמיננטה שווה לאפס... 79.182.208.152 19:56, 18 ביולי 2012 (IDT)
- כן, ברור שהביעה היא השינה. אבל זה תמיד רק בלילה לפני המבחן?
- ואם כן, עד מתי אתה לומד לפני זה? ממש עד לפני שאתה הולך לישון? eman • שיחה • ♥ 20:08, 18 ביולי 2012 (IDT)
- אם הדטרמיננטה שווה לאפס, כנראה שמצבך לא הפיך... דניאל • תרמו ערך 20:12, 18 ביולי 2012 (IDT)
. באשר למה שכתב Eman (על למידה יום לפני המבחן, וראו גם את זה), נתקלתי במחקר שקצת סוטה מדבריו, אבל לא לגמרי. הנבדקים למדו חומר חדש (אלא שהוא דרש בעיקר שינון ופחות הבנה, אאל״ט) וחולקו לשלוש קבוצות: קבוצה שהלכה לישון, קבוצה שחזרה על החומר, וקבוצה שעסקה בפעילות לא קשורה. לאחר מכן הם נבחנו על החומר, והקבוצה שהגיעה להישגים הטובים ביותר הייתה דווקא זו שהלכה לישון, ולכן החוקרים המליצו לישון אחרי הלמידה. Eman, מסקרן אותי מה גורם לשיפור בהישגים מההמלצה שפרסמת (לא שאני מפקפק בנכונותה), ולכן אשמח אם תוכל לקשר למחקר, כתבה או כיו״ב שעליהם התבססת.
נ״ב לשואל: האם הלמידה שלך הייתה אינטנסיבית רק ביום לפני הבחינה? נו, טוב • שיחה 23:56, 18 ביולי 2012 (IDT)- אני מתבסס כמובן על עצה שאחד המרצים שלי בשנה א' באוניברסיטה נתן...
- לגבי המחקר שהבאת, הוא מדבר על משהו די שונה, וזו קליטה של מידע חדש. והוא בהחלט נשמע הגיוני. אני מדבר על מה לעשות לפני הבחינה (בהנחה שהלימוד הראשוני כבר נעשה) כשחלק חשוב זה פשוט איך להגיע בתנאים מיטביים לבחינה. eman • שיחה • ♥ 13:00, 19 ביולי 2012 (IDT)
- אני לא מבדר על ללמוד בלילה לפני המבחן אלא על לישון בלילה לפני המבחן. זאת הבעיה- ליכסון מטריצות ופונקציות גרין לא נותנות לישון. ובמקרה שאני מזכיר לעצמו שאין טעם לנסות לפתור תרגיל מתוך שינה, אז אני מקבל שדטרמיננטה שווה לאפס... 79.182.208.152 19:56, 18 ביולי 2012 (IDT)
רוק וחנונים[עריכת קוד מקור]
למה הסגנונות המועדפים על חנונים הם בדרך כלל רוק למיניו (או התפתחות שלו להארד רוק הוא מטאל)? אני מודע לכך שחנון זה מילה המתארת מספר גדול של טיפוסים. אבל נגיד בטכניון כמות אנשים ששומעים רוק גדולה בהרבה ממוצע באוכלוסין. מדוע? 79.179.227.75 12:05, 27 ביולי 2012 (IDT)
- חיפוש בגוגל מעלה (כמה פעמים) את הטבלה הזו שבודקת את הקשר בין טעם מוזיקלי לציונים ב-SAT. אפשר לראות שאנשים עם ציונים גבוהים נוטים יותר לשמוע רוק. מה שכן, שומעי בטהובן מנצחים בגדול. דניאל • תרמו ערך 13:29, 27 ביולי 2012 (IDT)
למה זה לא כייף ללמוד?[עריכת קוד מקור]
למה אנשים לא נהנים ללמוד? שאלה די רצינית בפסיכולוגיה חינוכית- כמובן שיש כאלה שכן נהנים מלמידה, אבל רוב האנשים ידווחו שיעדיפו לא להיות בשיעור, לאלקרוא ספר לימוד, לא להכין שעורי בית ולא להתכונן למבחנים. 109.65.245.119 14:03, 31 ביולי 2012 (IDT)
- באמת שאלה מסובכת. נראה לי שהתשובה הבסיסית ביותר היא שמכריחים אותם ללמוד. יכול להיות שהם היו נהנים ללמוד שעתיים ביום, אבל מכריחים אותם ללמוד שש. או שהם היו שמחים ללמוד שעה פיזיקה, שלוש שעות אנגלית, ושעתיים ספרות, אבל מכריחים אותם ללמוד דווקא הרכב שעות אחר. שתי תשובות נוספות שעולות לי:
- (בעיקר באוניברסיטה וכד')- לעיתים ללמוד זה קשה. אנשים לא אוהבים לעשות דברים שקשים להם, גם אם הם מעניינים אותם.
- ללמוד זה חד-גוני, ואנשים אוהבים גיוון. ניכר שאנשים נהנים הרבה יותר מלמידה דרך משחק, סרט, או משימה יצירתית. בלנק - שיחה 15:04, 31 ביולי 2012 (IDT)
- הפעילות האנושית היא תועלתנית ולא תמיד הלומד מזהה את התועלת הצפויה לו מהלימודים. לעתים, גם אם מזהים את התועלת, הלומדים לא מאמינים ביכולתם ללמוד, לכן העיסוק בכך נראה להם בזבוז זמן ואנרגיה. כל זה נאמר על לימודים סדירים - אנשים לומדים כל הזמן, ברצון ובחפץ לב, לימודים לא סדירים. לדוגמה: ילדים מביטים בבעלי מלאכה בעבודתם ולומדים תוך כדי כך. מבוגרים פותרים תשבצים וקוראים עיתונים וספרים ומרחיבים בכך את אוצר הידיעות שלהם ואת העושר הלשוני. בברכה. ליש - שיחה 22:03, 31 ביולי 2012 (IDT)
- הלימוד שאותו מקובל לא-לאהוב הוא לימוד מסוג כזה שדורש מאמץ אינטלקטואלי. כשם שאנחנו לא אוהבים לעשות מאמץ גופני, כך גם לא אוהבים לעשות מאמץ אינטלקטואלי. הסיבה לכך, בעיניי, היא שההגדרה של "מאמץ" היא מתיחה של גבולות היכולת הטבעיים שלנו אל מעבר לרגיל, ולכן זה משהו שיש לנו נטייה טבעית לא לעשות.
- אם לפרוט את זה לפרוטות, אז כאשר אתה מנסה לפתור תרגיל קשה בשיעורי הבית אתה מוכרח להתעלות על היכולת האינטלקטואלית הקיימת ועל הידע שיש לך, ולהגיע לרמת יכולת חדשה בהבנה ופתרון של תרגילים, ולכן זה משהו שבאופן טבעי לא מתאים לתכונות הקיימות שלנו ומעורר בנו אי-רצון. Nachy • שיחה 02:31, 1 באוגוסט 2012 (IDT)
- לא ממש. אם אתה נורא חובב מתמטיקה אתה דווקא תיהנה להתפצח עם שיעורי בית. או למשל אפשר מאד להנות מלכתוב חיבור שדורש מאמץ, או לנסות להבין טקסט בשפה זרה. השאלה היא למה כיף למישהו דבר אחד, ולשני לא. בגדול, מן הסתם, אנשים לא אוהבים להתאמץ יותר מדי כשם שהם לא אוהבים להתאמץ יותר מדי בשום דבר - החל משטיפת כלים וכלה באינלימושג מה. TZivyA • שיחה • 02:38, 1 באוגוסט 2012 (IDT)
- יש אנשים שהסיפוק שלהם מהלימוד הוא תגמול הולם מבחינה מנטלית למאמץ שהם משקיעים, ולהם קוראים "חרשנים". או בקיצור, הם נחשבים "אוהבים ללמוד". השנאה הכללית ללימוד נובעת מהשינוי המנטלי שהוא דורש. Nachy • שיחה 02:45, 1 באוגוסט 2012 (IDT)
- אני לא חושב שזה רק עניין של מאמץ. לדעתי זה בעיקר העובדה שכמו שליש אמר, אין שנאה כלפי למידה אלא כלפי למידה פורמלית, שמטבע הדברים, לרוב נכפת ואינה מתוך רצון עצמי. וכשאני אומר שאין רצון עצמי אני לא מתכוון שמישהו מכריח אותך ללמוד באוניברסיטה, אבל אתה מבין שאתה חייב "לספוג" גם לימודים שאינך מעוניין בהם כדי להתקדם לעבר מטרותיך בחיים. דניאל • תרמו ערך 03:11, 1 באוגוסט 2012 (IDT)
- ההבדל בין למידה פורמלית לבין למידה מבחירה הוא אותו הבדל בין כל דבר שאנחנו עושים מבחירה או לא. אם בחרתי, מתוך אהבה לדבר, לנקות את החדר שלי כל יום מן המסד לטפחות (רעיון מוצלח באמת), רוב הסיכויים שלא עשיתי את זה כי אני גם שונאת את זה וגם לא מעניין אותי עם החדר שלי נקי או לא. אנחנו נהנים מדברים כי אנחנו עושים אותם מבחירה, כי זה נותן לנו אתגר אינטלקטואלי שאנחנו אוהבים, כי התוצאות שלהם שוות את המאמץ - הרבה אפשרויות. למה רוב האנשים לא אוהבים ללמוד? אפשר לשאול את אותה שאלה על "למה רוב האנשים לא אוהבים לעשות ספורט" - יש הרבה אפשרויות ואותם כמה אפשרויות משותפות להרבה מאד תחומים. TZivyA • שיחה • 03:17, 1 באוגוסט 2012 (IDT)
- אני לא חושב שזה רק עניין של מאמץ. לדעתי זה בעיקר העובדה שכמו שליש אמר, אין שנאה כלפי למידה אלא כלפי למידה פורמלית, שמטבע הדברים, לרוב נכפת ואינה מתוך רצון עצמי. וכשאני אומר שאין רצון עצמי אני לא מתכוון שמישהו מכריח אותך ללמוד באוניברסיטה, אבל אתה מבין שאתה חייב "לספוג" גם לימודים שאינך מעוניין בהם כדי להתקדם לעבר מטרותיך בחיים. דניאל • תרמו ערך 03:11, 1 באוגוסט 2012 (IDT)
- יש אנשים שהסיפוק שלהם מהלימוד הוא תגמול הולם מבחינה מנטלית למאמץ שהם משקיעים, ולהם קוראים "חרשנים". או בקיצור, הם נחשבים "אוהבים ללמוד". השנאה הכללית ללימוד נובעת מהשינוי המנטלי שהוא דורש. Nachy • שיחה 02:45, 1 באוגוסט 2012 (IDT)
- לא ממש. אם אתה נורא חובב מתמטיקה אתה דווקא תיהנה להתפצח עם שיעורי בית. או למשל אפשר מאד להנות מלכתוב חיבור שדורש מאמץ, או לנסות להבין טקסט בשפה זרה. השאלה היא למה כיף למישהו דבר אחד, ולשני לא. בגדול, מן הסתם, אנשים לא אוהבים להתאמץ יותר מדי כשם שהם לא אוהבים להתאמץ יותר מדי בשום דבר - החל משטיפת כלים וכלה באינלימושג מה. TZivyA • שיחה • 02:38, 1 באוגוסט 2012 (IDT)
- הפעילות האנושית היא תועלתנית ולא תמיד הלומד מזהה את התועלת הצפויה לו מהלימודים. לעתים, גם אם מזהים את התועלת, הלומדים לא מאמינים ביכולתם ללמוד, לכן העיסוק בכך נראה להם בזבוז זמן ואנרגיה. כל זה נאמר על לימודים סדירים - אנשים לומדים כל הזמן, ברצון ובחפץ לב, לימודים לא סדירים. לדוגמה: ילדים מביטים בבעלי מלאכה בעבודתם ולומדים תוך כדי כך. מבוגרים פותרים תשבצים וקוראים עיתונים וספרים ומרחיבים בכך את אוצר הידיעות שלהם ואת העושר הלשוני. בברכה. ליש - שיחה 22:03, 31 ביולי 2012 (IDT)
מה זה סטרופ (פסיכולוגיה) ?[עריכת קוד מקור]
סטרופ אישי \ סטרופ רגשי?, מה זה?. לא מצאתי ערך בויקי. תודה. ―אנונימי לא חתם
- ראה en:Stroop effect, en:Emotional Stroop test. ליאור पॣ • י"ג באב ה'תשע"ב • 14:44, 1 באוגוסט 2012 (IDT)
- יש גם ערך בעברית- אפקט סטרופ. בלנק - שיחה 14:46, 1 באוגוסט 2012 (IDT)
טרום טיסה[עריכת קוד מקור]
כיצד נקראת ההתרגשות טרום הטיסה (שם מקצועי) וכיצד פחד טרום טיסה (לא קלאסרופביה אלא פחד מהטיסה עצמה) תודה
- "התרגשות" וחרדה בהתאמה. יוסי • שיחה 17:47, 2 באוגוסט 2012 (IDT)
- אפשר גם לקרוא לו פחד טיסה, אם הוא לא בא לבד. אבל זה רק בשביל להפוך בעת אחד לעשרים ושניים ערכים אנציקלופדיים, כמו שעשו מהחובזה בזמן המצור על ירושלים. ליאור पॣ • ט"ו באב ה'תשע"ב • 17:59, 2 באוגוסט 2012 (IDT)
הומופוביה ברוסיה[עריכת קוד מקור]
- למה רוסיה חוקקה חוקים נגד הומואים וכל הזמן מגלה התנגדות לכל הפגנה של נטיות חד מיניות בפומבי? מה עומד מאחורי זה?
- האם ניתן "לחנך" את הילד\נער להיות הומו? 79.182.210.50 14:07, 11 באוגוסט 2012 (IDT)
- בתור מי שאינו הומו אני אומר לך שמדובר בפרימיטיביות חסרת כל היגיון. מדובר בדעות קדומות שנובעות מפחד מהשונה. במעגלים של סטריאוטיפיזם שממשיכים להיות מונצחים בגלל שהעולם לא עושה מספיק. שנאמר ניצחונו של הרוע הוא אדישותם של טובים. גם הטובים שברוסיה שותקים בדרכים כאלה ואחרות.
לגבי השאלה השנייה, המחקר הנטייתי-מיני מדבר היום על תרומה סביבתית להתפתחותן של נטיות מיניות. לגבי "פיתויים" יש מחלוקת אדירה, אך כן ידוע על מקרים שהטרדות מיניות, ותקיפות מיניות גרמו לפיתוחן של נטיות מיניות מיוחדות יותר כמו הומוסקסואליות אבל מדובר על הומוסקסואליות ברמה הפתולוגית יותר, כמו הומוסקסואליות פדופילית (שנובעת מדרך התמודדות של חלק מהמותקפים (לא כולם) - הצורך לעשות את מה שעשו להם). לגבי הומוסקסואליות לא פתולוגית, כלומר, רגילה וידידותית (כמו הטרוסקסואליות ידידותית) ניתן להגיד שהפריקורסר שלה, במקרים רבים הוא דיספוריה מגדרית בילדים (מצב שבעיקר מוביל לטראנסקסואליות או להומוסקסואליות), אבל אילו חוויות מיוחדות אחרות מטות לכיוון זה, או האם פיתוי של נער צעיר בגיל הנעורים ש "היה אמור להיות סטרייט" יגרמו לו להיות הומו? - זו שאלה יפה עם דעות לכאן ולכאן. אפשר להניח שמצב כזה יגרום לאותו נער לגלות את החד-גברית אבל אני אישית לא חושב שבדרך-כלל תהיה לזה השפעה על המיניות שלו. קרא למשל על שבט ה - Sambia בגינאה החדשה להארה בנושא. קרא על נושא שנקרא "Juvenline sexual rehersal play" ועל תרומתו, לדעתם של מספר סקסולוגים להתפתחות המיניות, כמו כן, הספר של הסקסולוג הנודע Ray blanchard, מרחיב בסוגיות אלה.
תופעה נוספת שרציתי לדבר איתך עליה נקראת גם הומוסקסואליות מצבית: Situational homosexuality, קרא על התופעה וייתכן שתגיע לתובנות משל עצמך בעניין ה"פיתוי". התופעה היא מצב של סקס הומוסקסואלי במסגרות סגורות כמו בתי-סוהר, צבא, ישיבות, פנימיות, ועוד מקומות שבהם לפחות למעט מן הנמצאים, יש צורך להשתמש בהומוסקסואליות כביטוי לדו מיניות, או כחלופה למיניותם. האם הדבר הזה יכול להשפיע על אדם להיות הומוסקסואל מכאן ואילך?, במחקר נוטים להסיק שלא. למעשה המחקר מבחין בין סוגים אלה של הומוסקסואליות. בברכה. 79.182.175.40 15:45, 11 באוגוסט 2012 (IDT)