משתמש:אורי פרקש/טיוטה

קובץ חדש של זה

רשימה		ראש הרשימה	מושבים	שינוי	קולות	תוצאות הבחירות לכנסת ה-21:      מפלגות הימין: 49 מושבים      מפלגות החרדים: 16 מושבים      מפלגות המרכז: 35 מושבים      מפלגות השמאל: 10 מושבים      מפלגות הערבים: 10 מושבים
הליכוד		בנימין נתניהו	35	5	1,140,370
כחול לבן		בני גנץ	35	24	1,125,881
ש"ס		אריה דרעי	8	1	258,275
יהדות התורה		יעקב ליצמן	8	2	249,049
חד"ש–תע"ל		איימן עודה	6	1	193,442
העבודה		אבי גבאי	6	12	190,870
ישראל ביתנו		אביגדור ליברמן	5		173,004
איחוד מפלגות הימין		רפי פרץ	5		159,468
מרצ		תמר זנדברג	4	1	156,473
כולנו		משה כחלון	4	6	152,756
רע"ם-בל"ד		מנסור עבאס	4	4	143,666

ישראל (פוליטיקה וממשל)

אפיון הממשל

מדינת ישראל מוגדרת כרפובליקה אוניטרית ודמוקרטיה פרלמנטרית: בהיותה רפובליקה, עובר השלטון במדינה שלא בדרך של ירושה, ולאזרחים חלק פעיל ומשפיע בהליכי השלטון ובקביעת ההנהגה. כמדינה אוניטרית, היא מנוהלת על-ידי ממשל מרכזי וריכוזי המחזיק במירב הסמכויות השלטוניות (בניגוד למדינה פדרלית שבה מבוזרות סמכויות השלטון בין הממשל המרכזי לבין ממשלים מקומיים). ישראל היא דמוקרטיה, מדינה שבה האזרחים הם הריבון, והם בוחרים את ההנהגה בבחירות חופשיות, ומובטחות בה זכויות אדם ואזרח. המשטר בישראל הוא דמוקרטיה פרלמנטרית, שהיא שיטה דמוקרטית בה הרשות המחוקקת היא הרשות הבכירה, בהיותה הרשות היחידה שנבחרת באופן ישיר על-ידי האזרחים. את השיטה הזו שאלה ישראל מן השליטה הקודמת על הארץ - בריטניה, שבה נולדה השיטה (ולכן היא קרויה גם שיטת וסטמינסטר).

חוקה

מדינת ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם אשר אין בה חוקה. על אף שבהכרזה על הקמתה התחייבה ההנהגה לכונן חוקה בתוך חודשים אחדים, נתקלה מלאכה זו בקשיים פוליטיים, והוחלט על יצירת מערכת של חוקי יסוד שיאוגדו ביום מן הימים לכדי חוקה אחודה. נכון להיום קיימים 13 חוקי יסוד בישראל, אך הם לא מאוגדים לכדי חוקה. יש המציעים לחוקק חוקי יסוד נוספים לקראת גיבושה של החוקה - חוק יסוד: החקיקה, חוק יסוד: השוויון וכדומה.

• 
  יצחק הרצוג
  נשיא המדינה
• 
  אמיר אוחנה
  יושב-ראש הכנסת
• 
  בנימין נתניהו
  ראש הממשלה
• 
  אסתר חיות
  נשיאת בית המשפט העליון

ראש המדינה

הנשיא הרצוג ומאחוריו נס הנשיא

בראש המדינה עומד הנשיא, אשר בדומה לנשיאים במשטרים פרלמנטריים אחרים - אינו מחזיק בסמכויות ביצועיות רבות, ותפקידו ייצוגי בעיקרו. ואולם, לנשיא תפקיד משמעותי בהליך כינון הממשלה: בהתאם להמלצותיהן של סיעות הכנסת, הוא מטיל את המשימה להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת. בנוסף, לנשיא סמכות לפזר את הכנסת לפי בקשת ראש הממשלה, ולחנון עבריינים לפי המלצת משרד המשפטים. הנשיא נבחר על-ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה בת שבע שנים, שלאחריה אין הוא יכול להיבחר מחדש.

הרשות המחוקקת

משכן הכנסת, בית המחוקקים ובית הנבחרים של ישראל

הרשות המחוקקת בישראל היא הכנסת, שהיא בית המחוקקים ובית הנבחרים במדינה. היא מורכבת מבית אחד בן מאה ועשרים חברים. הכנסת נבחרת בבחירות ארציות ויחסיות - כל אזרח שהוא תושב קבע ובן 18 ומעלה רשאי להצביע, והבחירה היא בין רשימות מועמדים המוגשות על-ידי מפלגות הרשומות כחוק. לכל רשימה שעברה את אחוז החסימה (נכון להיום - 3.25%, כ-4 מושבים), מוקצים מושבים בכנסת לפי יחס הקולות שקיבלה מתוך כלל הקולות, והם מאויישים על-ידי המועמדים בהתאם לסדר שבו דורגו ברשימה. ולדוגמה פשוטה: רשימה שזכתה ב-10 אחוזים מהקולות תקבל 12 מושבים בכנסת, שיאויישו על-ידי 12 המועמדים הראשונים בה. המועמדים שנבחרו מטעם רשימה מסוימת ונהיו לחברי הכנסת מאוגדים יחדיו במסגרת הנקראת סיעה.

הכנסת מוגדרת כריבון במדינה, בהיותה הרשות היחידה הנבחרת באופן ישיר על-ידי האזרחים וככזו המשקפת את יחסי הכוחות העדכניים ביותר בין הפלגים הפוליטיים והמגזריים בחברה הישראלית. בתוקף בכירותה של הכנסת על הרשויות האחרות, מצויות בידיה סמכויות חשובות רבות, והעיקרית שבהן - החקיקה. חוקים מחוקקים בכנסת בהליך הכולל שלוש קריאות במליאה וביניהן דיונים בוועדה מוועדות הכנסת (לפי תחום העניין הנוגע בהצעת החוק). הצעת חוק יכולה שתוגש על-ידי חבר הכנסת או קבוצה של כמה חברי הכנסת (ואזי עליה לעבור קריאה טרומית במליאה טרם הקריאה הראשונה), על ידי הממשלה או על-ידי ועדה מוועדות הכנסת.

מלבד תפקידה כמחוקקת, מצויות בידיה של הכנסת סמכויות משמעותיו נוספות: הבעת אמון בממשלה מוצעת, הבעת אי-אמון בממשלה מכהנת (ובכך - הפלתה), פיקוח על הממשלה ועל פעילותה, קבלת תקציב המדינה, בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה. חברים אחדים בכנסת מכהנים גם בוועדה לבחירת שופטים ובוועדה לבחירת דיינים.

הכנסת רשאית לפזר את עצמה טרם סיום כהונתה באמצעות חוק שמתקבל ברוב מוחלט של חברי הכנסת, ובנסיבות מיוחדות היא רשאית לדחות את הבחירות ולהאריך את כהונתה.

הרשות המבצעת

ישיבת הממשלה בראשות לוי אשכול

הרשות המבצעת בישראל היא הממשלה, המורכבת מראש הממשלה ומשרים. כל אדם בישראל יכול לכהן כשר, בלי משים לחברות בכנסת. לעומת זאת, ראש הממשלה (וגם ממלא מקומו) חייב להיות חבר הכנסת. הממשלה מורכבת בהליך שבו מעורבים נשיא המדינה והכנסת.

אחרי בחירות לכנסת, או אם כהונת הממשלה נפסקה לפני גמר כהונת הכנסת, פותח נשיא המדינה בסבב התייעצות עם נציגי סיעות הכנסת כדי להבין למי מחברי הכנסת הסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב ממשלה, ובהתאם להמלצות אלו מטיל נשיא המדינה משימה זו על אחד מחברי הכנסת. מכייון שמעולם לא זכתה אף רשימה ברוב מוחלט בכנסת, נוצר תמיד הצורך לכונן ממשלה בשותפות של כמה סיעות (במה שנקרא קואליציה). למי שהוטלה עליו מלאכת הרכבת הממשלה נתונה תקופה של 28 ימים (שניתן להאריכה בשבועיים נוספים). במידה שעלה בידו של המועמד להרכיב ממשלה - הוא מציג אותה ואת מדיניותה בפני הכנסת, והכנסת מצביעה בהצבעה אחת על כינון הממשלה והרכבה ועל קווי היסוד של מדיניותה כפי שהציג ראש הממשלה המיועד. אם מתקבל רוב מוחלט של חברי הכנסת (מעל 60) בעד ההצעה - הממשלה מקבלת את אמון הכנסת וראש הממשלה והשרים מושבעים.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 שונתה שיטת הבחירות והופרדה בחירת ראש הממשלה מבחירת הכנסת, אך מקץ 11 שנים הוחזר המצב לקדמותו בעקבות חוסר היציבות שנגרם כתוצאה מן ההפרדה (ראו: חוק הבחירה הישירה).

הממשלה היא האחראית להוציא לפועל את חוקי הכנסת ולנהל את ענייני היום-יום של המדינה: היא אחראית על הגנת המדינה באמצעות הצבא וגופי הביטחון, היא אחראית על שמירת הסדר והביטחון הציבורי באמצעות המשטרה, היא מנהלת את יחסי החוץ דרך נציגיה הדיפלומטיים ברחבי העולם, היא מנהלת את המערכות האזרחיות (בריאות, חינוך, רווחה, תשתיות ועוד), היא מנהלת מערכת תביעה ציבורית כדי להביא למשפט את העוברים על החוק, היא מוציאה לפועל את חלוקת הכספים שנקבעה בתקציב המדינה והיא מנהלת את המדיניות הכלכלית. בנוסף לכך, וכחלק משיטת המשטר הפרלמנטרית, יכולה הממשלה להגיש הצעות חוק לכנסת.

הממשלה מקבלת החלטות במליאתה או באמצעות ועדות שרים. מליאת הממשלה מתכנסת בכל יום ראשון ומקבלת החלטותיה בהצבעת רוב פשוטה. אם הממשלה מאשרת הצעה מטעם אחד השרים (מה שמכונה "הצעת מחליטים") - היא הופכת להחלטת ממשלה ועל השרים כולם לבצעה. בנוסף, הממשלה רשאית להקים ועדות שרים שיקבלו החלטות ויפעלו בשמה, והבולטות בהן היא ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (המכונה "הקבינט") וועדת השרים לענייני חקיקה.

הכנסת רשאית להביע אי-אמון בממשלה, בהחלטה שמתקבלת ברוב מוחלט של חברי הכנסת. במידה שהחלטה כזו מתקבלת - הממשלה נחשבת כמתפטרת ויש להרכיב ממשלה חדשה.

הרשות השופטת

אולם בבית המשפט העליון

הרשות השופטת בישראל מורכבת ממערכת בתי המשפט ובתי הדין בהם מכהנים שופטים ודיינים הממונים על-ידי ועדות בחירה. שופט בישראל ממונה לכהונה עד גיל פרישה (שעומד כיום על 70).

המשפט הפלילי והאזרחי בישראל מנוהל בשלושה דרגים:

• בתי משפט השלום - המכוננים ביישובים עירוניים או ביישובים מרכזיים באזורים בעלי צפיפות נמוכה ובהם נדונות תביעות פליליות קטנות ותביעות אזרחיות עד סכום מסוים.
• בתי משפט מחוזיים - המכוננים אחד בכל מחוז של המדינה ובהם נדונות תביעות פליליות גדולות ותביעות אזרחיות מסכום מסוים, וכן הם משמשים כערכאת ערעור על החלטות בית משפט השלום.
• בית המשפט העליון - שמושבו בירושלים והוא משמש בשני תפקידים:
  • בית המשפט הגבוה לערעורים - לדיון כערכאה אחרונה בערעור על החלטות בית משפט מחוזי במשפט הפלילי ובמשפט האזרחי ולדיון בבקשות למשפט חוזר או לדיון נוסף.
  • בית המשפט הגבוה לצדק - לדיון במקרים בהם סבור בית המשפט כי יש צורך במתן סעד למען הצדק.

בנוסף, קיימות בישראל מערכות של בתי דין לעניינים מסוימים: בתי דין דתיים (רבניים, שרעיים, דרוזיים ונוצריים), בתי דין לעבודה ועוד.

השופטים בישראל ממונים על-ידי נשיא המדינה לפי בחירת הוועדה לבחירת שופטים המורכבת משני שרים, שני חברי הכנסת, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים. הדיינים בישראל נבחרים על-ידי הוועדה לבחירת דיינים.

חזיתות פוליטיות

בניגוד למדינות העולם המערבי המחלקות את הימין והשמאל בעיקר לפי העמדות בתחום הכלכלי, השיח הפוליטי בישראל נסוב בעיקר סביב התחום המדיני (ובמיוחד מאז שנות ה-90). הגושים הפוליטיים העיקריים בישראל הם הימין, השמאל, המרכז, החרדים והערבים.

• הימין (מיוצג בכנסת על-ידי הליכוד, ישראל ביתנו, הציונות הדתית ועוצמה יהודית) מזוהה עם הלאומיות היהודית ועם הציונות. הימין מתאפיין בגישה נצית כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני במובן של התנגדות עקרונית לחלוקת ארץ ישראל, הן מטעמי ביטחון והן מטעמי אידיאת ארץ ישראל השלמה. רוב מוחלט של אנשי ימין תומך במפעל ההתנחלות ומתנגד לפינוי יישובים ישראלים ביהודה והשומרון. מפלגת הליכוד (המפלגה הימנית העיקרית) מתנגדת לנסיגה חד-צדדית או להקמת מדינה דו-לאומית, ותומכת במידת מה בהגעה להסדר שיביא להקמת אוטונומיה פלסטינית שהיא איננה מדינה. למרות זאת, מירב פינויי השטחים הובל על-ידי ראשי ממשלה מטעם הליכוד, בין בהסכם ובין באופן חד-צדדי. המגזר הציוני דתי נוטה ברובו המוחלט לימין, וחלק משמעותי נוסף מאנשי הימין הוא בעל נטייה מסורתית-דתית. ולמרות זאת, קיים גם פלח ימני חילוני ניכר. בפן הכלכלי אין אחדות דעים בקרב מפלגות הימין. על אף שרוב אנשי הימין תומכים בשוק חופשי ובליברליזם כלכלי מסוים, יש הנוטים למדיניות מדינת הרווחה. הימין הקיצוני בישראל תומך בין השאר בטרנספר, בין אם לפלסטינים בלבד ובין אם גם לערביי ישראל, כפתרון לסכסוך בין היהודים והערבים בארץ ישראל. עד שנת 1977 הימין כמעט שלא היה שותף בממשלות ישראל, אך החל משנה זו עת עלה הליכוד לשלטון לראשונה בראשותו של מנחם בגין, הובלו מרבית ממשלות ישראל על-ידי מפלגות הימין, או בשותפותן המשמעותית.
• המפלגות החרדיות (ש"ס ויהדות התורה המורכבת מאגודת ישראל ודגל התורה) הן מפלגות מגזריות המכוונות לטיפול באינטרסים המגזריים של קהילותיהם. אלו מפלגות הפועלות על-פי הוראת רבניהן (במסגרת של מועצת חכמי התורה של ש"ס או מועצת גדולי התורה של יהדות התורה), ודוגלות בשילוב של דת ומדינה, שמרנות קשה בנושאי צביונה היהודי של המדינה ואופייה החברתי, ומדיניות מדינת רווחה נרחבת המעניקה קצבאות נדיבות לעניים. המפלגות החרדיות מתנגדות לגיוס בחורי ישיבות ולכל פגיעה בהם, ותומכות במתן קצבאות מחייה לאברכים ובעידוד אורח החיים החרדי. כפועל יוצא ממדיניותן המצומצמת, שיתפו המפלגות החרדיות פעולה הן עם הימין והן עם השמאל.
• המרכז (מיוצג בכנסת על-ידי יש עתיד והמחנה הממלכתי) מבקש לייצר פשרה בין הימין והשמאל, ומשלב רעיונות משני הצדדים. בעוד שרוב אנשי המרכז תומכים בצמצום הנוכחות הישראלית ביהודה והשומרון, הם מביעים חוסר אמון בנכונותם וביכולתם של הפלסטינים להגיע להסדר קבע שיאפשר לישראל לשמור על ביטחונה. על כן תומך המרכז בפעולות חד-צדדיות שעיקרן ניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולקיחת יוזמה. מבחינה כלכלית-חברתית, המרכז דוגל בגישה ליברלית, ודוגל בשוק חופשי ובליברליזם חברתי.
• השמאל (מפלגת העבודה ומרצ ובעבר מפא"י ומפ"ם) נוקט בגישה יונית יותר כלפי הסכסוך הישראלי־ערבי. בעבר הייתה מפלגת העבודה נצית יחסית, אך מאז שנות ה־90 של המאה ה־20 היא נהפכה ליונית יותר עם חתימת הסכמי אוסלו עם אש"ף. בעבר זוהה השמאל עם הסוציאליזם, אך בשנות האלפיים, הוא מזוהה עם הגישה היונית ביחס לסכסוך הישראלי־ערבי. מחנה השמאל תומך בשתי מדינות לשני עמים ומאמין שהסכמי שלום ופשרות הם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך הישראלי–ערבי. השמאל תומך בפינוי מרבית ההתנחלויות או כולן ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה. רוב מפלגות השמאל בישראל הן בעלות אוריינטציה ציונית, הרואה בהסדרים מדיניים עם המדינות והעמים השכנים דבר שעשוי לקדם את ישראל ולבסס את מעמדה כמדינה יהודית ודמוקרטית. לצדן יש בישראל תנועות שמאל רדיקליות פוסט־ציוניות שמאמינות כי הפתרון הרצוי לסכסוך שישראל נתונה בו הוא הקמת מדינה דו־לאומית בשטחי ישראל והרשות הפלסטינית או הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. מבחינת ממשל מפלגות השמאל מתאפיינות לרוב בליברליזם, והן אינן אחידות במצען הכלכלי. חד"ש (הכוללת בתוכה את מק"י הקומוניסטית) מוגדרת סוציאליסטית והעבודה ומרצ סוציאל־דמוקרטיות. מפלגות השמאל נוטות לתמוך בנושאי זכויות האדם והפרדת דת ומדינה.
• השמאל (המיוצג בכנסת על-ידי מפלגת העבודה) נוקט בגישה יונית כלפי הסכסוך, ומבקש להגיע לפשרה הכוללת חלוקת הארץ והקמת מדינת פלסטינית (פתרון שתי המדינות). עד שנות ה-90 הייתה אחדות דעים עקרונית בין הימין לשמאל בקשר לסכסוך, ואולם עם עלייתו לשלטון של יצחק רבין חלה תפנית בעמדה זו, והאחרון הוביל את הסכמי אוסלו מול אש"ף. השמאל מבקש לפנות את מרבית (אם לא את כל) ההתנחלויות ביהודה והשומרון, בין אם באופן חד-צדדי ובין אם כחלק מהסדר קבע. מרביתו של השמאל בישראל הוא ציוני, ועמדותיו היוניות מבקשות לחזק את ישראל כמדינה בעלת רוב יהודי מוצק בעלת גבולות בטוחים וברי הגנה. ואולם, קיימות בשמאל תנועות רדיקליות פוסט ציוניות המבקשות להביא למצב שבו ישראל איננה מדינה יהודית, אלא מדינה דו-לאומית, בין אם לצידה של מדינה פלסטינית ובין אם כמדינה אחת מן הירדן לים. השמאל בישראל הוא סוציאליסטי בעיקרו, ודוגל במדינת רווחה, בזכויות חברתיות, בחיזוק המעורבות הממשלתית במשק ובחיזוק ועדי העובדים. בנוסף, תומך השמאל בהפרדת דת ומדינה. השמאל שלט ביישוב היהודי מאז שנות ה-30 והמשיך להחזיק ברוב בכנסת עד המהפך של 1977, ולמעט כהונות יחידות בשנות ה-90 לא הצליח לשחזר את כוחו מאז.
• המפלגות הערביות (חד"ש, תע"ל, רע"ם) הוא שם כולל למפלגות שונות המחזיקות כל אחת באידאולוגיה שונה ואף מנוגדת מרעותה, אך כולן מאגדות בתוכן ערבים אזרחי ישראל. כל המפלגות הערביות שוללות את הציונות, מביעות תמיכה ברעיון הלאומי הפלסטיני ומציעות גישות שונות לשילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית. מפלגת חד"ש היא מפלגה קומוניסטית הדוגלת בהפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה המתנהלת לאור הרעיונות הקומוניסטיים הקלאסיים של שוויון כלכלי וחברתי, והיא המפלגה הערבית היחידה בה חברים גם יהודים. תע"ל היא מפלגה איסלמית מסורתית המבקשת להעניק שוויון זכויות לערביי ישראל. רע"ם היא הזרוע הפוליטית של התנועה האיסלמית, וככזו היא הולכת לאורם של ערכים דתיים איסלמיים, זאת לצד שילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית ומתן פתרונות הולמים לבעיותיהם החברתיות והכלכליות. באופן מסורתי, ומשום התנגדותן לציונות, המפלגות הערביות אינן שותפות בקואליציות השונות, הגם שהן עשויות להעניק 'רשת ביטחון' לקואליציה בהצבעות בכנסת באם הנושא על סדר היום יתרום למאמציהן למען החברה הערבית. באופן חריג, הממשלה השלושים ושש נשענה על רוב קואליציוני שכלל בתוכו גם את רע"מ, שהייתה למפלגה הערבית הראשונה שלקחה חלק בקואליציה.

כאמור, החל משנות השלושים של המאה העשרים, עובר בהקמת המדינה ועד שנת 1977, משלו מפלגות תנועת הפועלים (מפא"י, המערך) ביישוב העברי ובמדינת ישראל. מפלגות אלו זכו לתמיכתן של המפלגות הדתיות (מפד"ל, אגו"י), מפלגות מרכז (המפלגה הפרוגרסיבית) ואף כמה מפלגות ימין (הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית). בבחירות לכנסת התשיעית ניצחה לראשונה מפלגת הליכוד הימנית (מיסודן של תנועת החרות והמפלגה הליברלית). מאז, הליכוד היא המפלגה העיקרית המחזיקה בהגה השלטון במדינת ישראל, למעט בהפסקות קצרות שבמהלכן שלטו מפלגות שמאל ומרכז.

מלכי ישראל ויהודה

ממלכת ישראל המאוחדת
שם (תקופת חיים, לפנה"ס) דיוקן שנות מלוכה (לפנה"ס) חזקה למלכות בית שאול (בנימין) שאול שאול בן קיש לא ברור - 1004 1029 - 1004 הומלך על-ידי שמואל הנביא במצוות האל
ממלכת יהודה	ממלכת ישראל
שם (תקופת חיים, לפנה"ס) דיוקן שנות מלוכה (לפנה"ס) חזקה למלכות בית דויד (יהודה) דוד דויד בן ישי 1040 - 970 1005 - 1002 הומלך על-ידי שמואל הנביא במצוות האל	שם (תקופת חיים, לפנה"ס) דיוקן שנות מלוכה (לפנה"ס) חזקה למלכות בית שאול (בנימין) איש בושת אשבעל בן שאול 1045 - 1002 1004 - 1002 בנו של שאול
ממלכת ישראל המאוחדת
שם (תקופת חיים, לפנה"ס) דיוקן שנות מלוכה (לפנה"ס) חזקה למלכות בית דויד (יהודה) דוד דויד בן ישי 1045 - 965 1002 - 965 הומלך על-ידי שמואל הנביא במצוות האל שלמה שלמה בן דויד 982 - 930 970 - 930 בנו של דויד רחבעם רחבעם בן שלמה 969 - 911 930 - 928 בנו של שלמה
ממלכת יהודה	ממלכת ישראל
שם (תקופת חיים, לפנה"ס) דיוקן שנות מלוכה (לפנה"ס) חזקה למלכות בית דויד (יהודה) רחבעם רחבעם בן שלמה 969 - 911 928 - 911 בנו של שלמה אביה אביה בן רחבעם 950 - 908 911 - 908 בנו של רחבעם אסא אסא בן אביה 930 - 867 908 - 867 בנו של אביה יהושפט יהושפט בן אביה 905 - 846 867 - 846 בנו של אסא יורם יורם בן יהושפט 883 - 843 846 - 843 בנו של יהושפט אחזיה אחזיה בן יהורם 865 - 842 843 - 842 בנו של יהורם בית עמרי עתליה עתליה בת אחאב לא ברור - 836 842 - 836 אשת אחזיה, תפסה את השלטון בכוח בית דויד (יהודה) יואש יואש בן אחזיה 843 - 797 836 - 797 בנו של אחזיה אמציה אמציה בן יואש 822 - 769 797 - 769 בנו של יואש עוזיהו עוזיהו בן אמציה 801 - 733 769 - 733 בנו של אמציה יותם יותם בן עוזיהו 783 - 733 758 - 733 (כעוצר) בנו של עוזיה אחז יהואחז בן יותם 763 - 727 733 - 727 בנו של יותם חזקיהו חזקיהו בן אחז 739 - 698 727 - 698 בנו של אחז מנשה מנשה בן חזקיהו 709 - 642 698 - 642 בנו של חזקיהו אמון אמון בן מנשה 665 - 642 642 - 641 בנו של מנשה יאשיהו יאשיהו בן אמון 648 - 609 641 - 609 בנו של אמון יהואחז יהואחז בן יאשיהו 632 - לא ברור 609 בנו של יאשיהו יהויקים יהויקים בן יאשיהו 634 - 598 609 - 598 בנו של יאשיהו, הומלך על-ידי מצרים יהויכין יהויכין בן יהויקים 615 - לא ברור 598 בנו של של יהויקים צדקיהו מתניה בן יאשיהו 618 - 561 598 - 586 בנו של יאשיהו, הומלך על-ידי בבל	שם (תקופת חיים, לפנה"ס) דיוקן שנות מלוכה (לפנה"ס) חזקה למלכות בית ירבעם (אפרים) ירבעם הראשון ירבעם בן נבט לא ברור - 907 928 - 907 הומלך על-ידי העם נדב נדב בן ירבעם לא ברור - 906 907 - 906 בנו של ירבעם בית בעשא (יששכר) בעשא בעשא בן אחיה לא ברור - 883 906 - 883 רצח את נדב ומלך תחתיו אלה אלה בן בעשא לא ברור - 882 883 - 882 בנו של בעשא מאבקים על כס המלוכה זמרי לא ברור - 882 882 רצח את אלה ומלך תחתיו במשך שבוע ימים תבני תבני בן גינת לא ברור - 878 882 - 878 מלך תחת זמרי על חצי העם בית עמרי (יששכר) עמרי לא ברור - 871 878 - 871 הכריע את תבני אחאב אחאב בן עמרי לא ברור - 852 871 - 852 בנו של עמרי אחזיה אחזיה בן אחאב לא ברור - 851 852 - 851 בנו של אחאב יורם יורם בן אחאב לא ברור - 842 851 - 842 בנו של אחאב, ירש את הכס מאחיו בית יהוא (מנשה) יהוא יהוא בן נמשי 882 - 814 824 - 814 רצח את יורם ומלך תחתיו בהוראת אלישע הנביא יהואחז יהואחז בן יהוא לא ברור - 800 814 - 800 בנו של יהוא יואש יואש בן יהואחז לא ברור - 784 800 - 784 בנו של יהואחז ירבעם השני ירבעם בן יואש לא ברור - 748 784 - 748 בנו של יואש זכריהו זכריהו בן ירבעם לא ברור - 747 748 - 747 בנו של ירבעם השני מאבקים על כס המלוכה שלום שלום בן יבש לא ברור - 747 747 רצח את זכריה ומלך תחתיו במשך חודש ימים בית מנחם (מנשה) מנחם מנחם בן גדי לא ברור - 737 747 - 737 רצח את שלום ומלך תחתיו פקחיה פקחיה בן מנחם לא ברור - 735 737 - 735 בנו של מנחם מאבקים על כס המלוכה והתמוטטות הממלכה פקח פקח בן רמליהו לא ברור - 733 735 - 733 רצח את פקחיה ומלך תחתיו הושע הושע בן אלה לא ברור - לא ברור 733 - 724 הומלך על-ידי אשור
ממלכת יהודה
שם (תקופת חיים, לפנה"ס) דיוקן שנות מלוכה (לפנה"ס) חזקה למלכות שליטי בית חשמונאי (לוי) מתתיהו מתתיהו בן יוחנן לא ברור - 166 167 - 166 הומלך על-ידי שמואל הנביא במצוות האל יהודה המכבי יונתן הוופסי שמעון התרסי הורקנוס הראשון (יוחנן) אריסטובולוס הראשון (יהודה) אלכסנדר (ינאי) שלומציון הורקנוס השני אריסטובולוס השני אנטיגונוס השני (מתתיהו) בית הורדוס (גיורים אדומים) הורדוס הראשון ארכלאוס הורדוס השני פיליפוס אגריפס הראשון אגריפס השני

בחירות לרשויות המקומיות

סבב אחד המועמד קולות מס' אחוזים מועמד א' מועמד ב' סך הכול 100%

שני סבבים המועמד קולות מס' אחוזים סבב ראשון מועמד א' מועמד ב' מועמד ג' סך הכול 100% סבב שני מועמד א' מועמד ב' סך הכול 100%

רשימה מושבים במועצה קולות כינוי הרשימה סימן ראש הרשימה מס' מס' אחוז התעוררות בירושלים בראשות עופר ברקוביץ הת עופר ברקוביץ' 7 7 / 30 468,103 14.1% דגל התורה דת אליעזר ראוכברגר 6 6 / 30 468,103 14.1% התאחדות הספרדים שומרי תורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצל שס צביקה כהן 5 5 / 30 468,103 14.1% יהדות התורה המאוחדת אגודת ישראל ג יוסי דייטש 3 3 / 30 468,103 14.1% הבית היהודי - האיחוד הלאומי טב חגית משה 2 2 / 30 468,103 14.1% ירושלים תצליח וירושלמים בראשות זאב אלקין א זאב אלקין 2 2 / 30 468,103 14.1% מאוחדים עם אריה קינג ק אריה קינג 2 2 / 30 468,103 14.1% חביליו מצילים את ירושלים כן יוסף חביליו 1 1 / 30 468,103 14.1% הליכוד מחל אלישע פלג 1 1 / 30 468,103 14.1% מרצ ירושלים חופשית מרצ לורה ורטון 1 1 / 30 468,103 14.1% בני תורה עץ חיים אפשטיין 1 1 / 30 468,103 14.1% אחוז החסימה ירושלים ביתנו ל איליה ליפצקר 0 468,103 14.1%

הבחירות לאספת הנבחרים הראשונה

https://www.nli.org.il/he/newspapers/haretz/1920/05/25/01/article/7

רשמה	מלבד י-ם	ירושלם	סהכ
אחדות העבודה	56	12	68
ספרדים ועדות מזרח	14	40	54
הפועל הצעיר	36	8	44
בלתי מפלגתיים	14	5	19
התאחדות האיכרים	14		14
תימנים	1	11	12
המזרחי	6	1	7
בעלי מלאכה	5	1	6
אגודת נשים	5		5
המתקדמים	5		5
הבוכרים		5	5
צעירי ישראל	4		4
חרדים מתקדמים		2	2
האזרח	2		2
הפקידים הבלתי מפלגתיים	1	1	2
הגורזים		1	1
פקידי הדסה		1	1
רשימה בלי שם		1	1
סהכ	163	90	253

האספה המכוננת

האספה המכוננת הייתה הגוף הנבחר הראשון במדינת ישראל, שתפקידה היה לכונן את חוקת מדינת ישראל. הרכבה נקבע בבחירות לאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949. במגילת העצמאות נקבע כי האספה המכוננת תקבע חוקה למדינה עד 1 באוקטובר 1948, שעל פיה יוקמו "השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה". בפועל התכנסה האספה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט (14 בפברואר 1949), ובתוך יומיים בלבד החליטה לשנות את ייעודה מאספה מכוננת לבית מחוקקים ושמו "הכנסת", במהלך שנוי במחלוקת עד היום.

ישיבת הפתיחה של האספה המכוננת התקיימה בבית המוסדות הלאומיים בירושלים. לאחר מכן עברה האספה לבניין קולנוע קסם בתל אביב, ואולם בדצמבר 1950 עלתה שוב לירושלים והשתכנה בבית פרומין.

טרם הבחירות

ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את החלטה 181 (תוכנית החלוקה), שקבעה כי ארץ ישראל תחולק לשתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית. בהחלטה נקבע כי בכל מדינה תוקם מועצת ממשלה זמנית שתיקח לידיה את הסמכויות השלטוניות עם הסתלקות המעצמה המנדטורית, תקים מיליציה חמושה ותקיים בתוך חודשיים לכל היותר בחירות לאספה מכוננת שתפקידה לכונן חוקה.

התנועה הציונית קיבלה (אם כי לא בהתלהבות יתרה) את התוכנית, והחלה בהקמת המוסדות הזמניים ובתכנון המערך החוקתי של המדינה שבדרך. הוקמה "ועדת המצב", שהחלה בהכנת הקמתו של מנגון המדינה שעתידה לקום. במסגרת ועדת המצב קמו מועצות ובהן מועצה משפטית, שתפקידה היה לתכנן את המערכת המשפטית והחוקתית.

באפריל 1948 הקימה ההנהלה הציונית את מועצת העם ובה 37 חברים, כמו גם את מנהלת העם בה כיהנו 13 מחברי מועצת העם. מועצת העם הייתה רשות מחוקקת ומנהלת העם הייתה רשות מבצעת, והן ניהלו את ההכנות לקראת כינונה של המדינה.

ב-14 במאי 1948 התכנסה בפעם האחרונה מועצת העם לישיבה שבה הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. מועצת העם הפכה למועצת המדינה הזמנית ומנהלת העם הפכה לממשלה הזמנית. המועצה החלה בהכנות לבחירות לאספה המכוננת ובין היתר חוקקה חוקי בחירות ומינתה ועדת בחירות מרכזית.

הבחירות לאספה המכוננת

ערך מורחב – הבחירות לאספה המכוננת

הבחירות לא נערכו במועד שנקבע בתוכנית החלוקה או במגילת העצמאות עקב קיומה של מלחמת העצמאות. בסופו של דבר התקיימו הבחירות לאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949. בבחירות השתתפו כ-430,000 בוחרים מתוך כ-500,000. אחוז ההצבעה עמד על כ-87%.

בבחירות זכתה מפלגת מפא"י במספר המושבים הגדול ביותר - 46 מתוך 120. מפלגת מפ"ם זכתה ב-19 מושבים, החזית הדתית המאוחדת ב-16, תנועת החרות ב-14, הציונים הכלליים ב-7, המפלגה הפרוגרסיבית ב-5, ספרדים ועדות מזרח ומק"י ב-4 כל אחת, הרשימה הדמוקרטית של נצרת ב-2, ורשימת הלוחמים, ויצו והתאחדות התימנים בישראל ב-1 כל אחת.

הישיבה הראשונה

האספה המכוננת התכנסה לראשונה ביום ט"ו בשבט ה'תש"ט - 14 בפברואר 1949, בשעה 16:00, בבית המוסדות הלאומיים בירושלים. הישיבה נפתחה בשירת "התקווה", ולאחריה נאם נשיא מועצת המדינה הזמנית חיים ויצמן נאום נרגש שהחל במילים: ”ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את האסיפה המכוננת של מדינת ­ישראל, את כנסת ­ישראל הראשונה בימינו, בעיר הנצחית­ ירושלים”. לאחר הנאום התקיימה הצהרת נבחרי האספה: מזכיר הממשלה הקריא את נוסח ההצהרה: ”אני מתחייב להיות אזרח נאמן למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי באסיפה המכוננת” וכל אחד מחברי האספה קם ואמר: ”אני מתחייב”. אחרי הצהרת האמונים ניגשו חברי האספה לבחור את יושב הראש, ובחרו ברוב קולות את יוסף שפרינצק מסיעת מפא"י. לאחר בחירת היושב ראש התקיים דיון בעניין מינוי סגנים ליושב ראש, ובשעה 18:00, לאחר שירת "התקווה", ננעלה הישיבה.

ביטול האספה המכוננת

ב-16 בפברואר 1949, יומיים בלבד לאחר כינונה של האספה המכוננת, נתקבל ביוזמת מפא"י (ובעיקר ביוזמתו של דוד בן-גוריון) חוק המעבר, שהפך את האספה המכוננת (גוף שייעודו לכונן חוקה) לכנסת (פרלמנט). צעד זה נתקבל בביקורת קשה מצד סיעות הכנסת, ובייחוד מצד סיעת חרות. היעדרה של חוקה בישראל היא תוצר של חוק זה, שחקיקתו הוצדקה על ידי בן-גוריון בכך ש"חוקה חדשה תכבול את ידי המחוקק".

החוק הפך את האספה המכוננת ל"כנסת הראשונה", והעניק לכנסת את סמכותה כרשות מכוננת. כאמצעי לכינון חוקה נתקבלה בכ"ח בסיוון ה'תש"י (13 ביוני 1950) החלטת הררי, כדלהלן:

הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים-פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה.

הקמת הממשלה הראשונה

אחרי שהפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה, דהיינו לפרלמנט, היה צורך בהקמתה של ממשלה. מפא"י, הגדולה שבסיעות הכנסת, הייתה צריכה קואליציה בשביל להרכיב ממשלה. בן-גוריון פסל את תנועת החרות ומק"י מלהיכנס לממשלה, תוך כדי שטבע הביטוי "בלי חרות ומק"י". מפ"ם קיוותה להקים עם מפא"י ממשלה סוציאליסטית צרה אך נתקלה בדחייה ונותרה באופוזיציה. בן-גוריון החליט לפנות אל החזית הדתית, הפרוגרסיבים, הספרדים ורשימות המיעוטים. סך הכל תמכו בממשלה 73 חברי כנסת. בהסכמים הקואליציוניים נקבע שהממשלה תיתן שוויון זכויות גמור לכל אזרח, תחתור לשלום, תשמור על נייטרליות במלחמה הקרה, תעודד עלייה ותאכלס את המדינה.

נסיון ההתנקשות בשרי הממשלה

ב-12 בספטמבר 1949 הגיע צעיר בשם אברהם צפתי אל יציע הקהל של הכנסת, שלף תת-מקלע סטן מתוך מעילו וכיוון אותו אל עבר שולחן הממשלה, שם ישבו באותו הזמן ראש הממשלה ומספר שרים, אולם סדרן הכנסת צבי ציגלר הצליח להדוף אותו הצידה לפני שלחץ על ההדק. צפתי רצה לפגוע בשרי הממשלה על כך שלא דנה בתוכניתו להקמת בית מקדש לארגון האומות המאוחדות

המעבר מתל-אביב לירושלים

ב-13 בדצמבר 1949 הוכרזה ירושלים כבירת ישראל. ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, בה התקיימה ישיבתה הראשונה. הכנסת חיפשה מקום מתאים יותר להתכנסויותיה. לאחר שנשקלו מספר אפשרויות, בכללם מלון המלך דוד, נבחר שלד בית פרומין, שבנייתו הופסקה עקב המלחמה ולא המשיכה מאז. החל מ-13 במרץ 1950 התקיימו ישיבות הכנסת בבניין זה. אולם המליאה התמקם בקומת הכניסה של הבניין, באולם גבוה עם גלריה שיועד במקור לשמש כסניף בנק.

הקמת הממשלה השנייה

באוקטובר 1950 ביקש בן-גוריון להעביר את שר המסחר והתעשייה אליעזר קפלן מתפקידו, ולמנות במקומו את יעקב גרי. כיוון שבאותה תקופה, על מנת למנות שר חדש היה על הממשלה להתפטר ולהציג את עצמה מחדש עם השר להבעת אמון מחודשת, התפטרה הממשלה. לאחר מכן תוקן החוק.

הממשלה השנייה הייתה דומה מאוד בהרכבה לממשלה הראשונה, בשינויים קלים: שר החינוך זלמן שזר פרש מתפקידו, ובמקומו מונה שר התחבורה דוד רמז, שאת תפקידו מילא שר האספקה והקיצוב דב יוסף, לאחר שמשרדו בוטל. פנחס לבון מונה לשר החקלאות, משרד המסחר הופרד ממשרד האוצר, ויעקב גרי מונה לשר המסחר.

התפטרות הממשלה והבחירות לכנסת השנייה

כבר בראשית כהונתה של הממשלה השנייה נוצר בה סכסוך על רקע סמכותה של ההסתדרות לקיים זרם של חינוך דתי לילדי העולים החדשים במסגרת שיטת הזרמים בחינוך. סכסוך זה נוסף על סכסוכים נוספים בנושא הזרמים בחינוך, ובעיקר החינוך הדתי. משבר החינוך הוביל להתפטרותו של השר יהודה מימון, התפטרות שבן-גוריון ראה בה כאי אמון בממשלה, וכתוצאה מכך התפטר מתפקידו ב-14 בפברואר 1951. להחלטתו של בן-גוריון להתפטר היו סיבות פוליטיות נוספות: בן-גוריון ראה בתוצאות הבחירות המקומיות של 1950, שבהן נחלשה מפא"י והתחזקה מפלגת הציונים הכלליים, כעדות לכך שהכנסת איננה מייצגת עוד את דעת הציבור. משה שרת כתב ביומנו כי הייתה זאת הסיבה המרכזית להחלטת מפא"י ללכת לבחירות.

בן-גוריון החליט שלא להקים ממשלה חדשה אלא לכהן בממשלת מעבר ולהקדים את הבחירות לכנסת. לאחר תקופה של אי ודאות שלטונית, שנבעה אף מחוסרים בחוק, התקבלו באפריל 1951 שני חוקים. חוק המעבר לכנסת השנייה קבע את המסגרת החוקית הכללית למעבר בין הכנסת הראשונה והכנסת השנייה, ואילו חוק נוסף הורה על פיזור הכנסת הראשונה ועל עריכת בחירות ב-30 ביולי 1951. כן הוחלט כי כל מי שהיה תושב מדינת ישראל ב-1 במרץ 1951 רשאי יהיה להצביע בבחירות. החלטה זו פירושה היה כי העולים החדשים שהגיעו לארץ בהמוניהם בשנתיים הקודמות, הם שיכריעו את מערכת הבחירות. מספרם של בעלי זכות הבחירה כמעט הוכפל בין שתי מערכות הבחירות.

גלריית דגלי ישראל

דגל	שם	תאריך	שימוש	תיאור
	דגל ישראל	28 באוקטובר 1948 עד ימינו	דגל לאומי	אורך: 220 ס"מ; רוחב: 160 ס"מ; צבעו לבן ולאורכו, במרחק 15 ס"מ מצלעותיו הארוכות, שני פסי תכלת כהה ברוחב 25 ס"מ. באמצע הדגל מגן דוד, המורכב משני משולשים שווי צלעות, בצבע תכלת כהה, בהיקף של 66 ס"מ; עובי צלעותיו 5.5 ס"מ, ובסיסי המשולשים מקבילים לפסי התכלת.
	דגל צי הסוחר הישראלי	21 במאי 1948 עד ימינו	דגל ימי אזרחי	אורך: 180 ס"מ; רוחב: 120 ס"מ; צבעו תכלת כהה. במרחק 15 ס"מ משלושת הצלעות הקרובות לתורן - אליפסה שאורכה 90 ס"מ ורוחבה 60 ס"מ. באמצעה של האליפסה מגן דוד המורכב משני משולשים שווי שוקיים, בצבע תכלת כהה, שבסיסיהם מקבילים לציר האורך של הדגל ואורכם 30 ס"מ, ושוקיהם 45 ס"מ; עובי צלעותיו 3 ס"מ.
	דגל חיל הים הישראלי	19 במאי 1948 עד ימינו	דגל ימי צבאי	אורך: 180 ס"מ; רוחב: 120 ס"מ; צבעו תכלת כהה. משולש לבן שווה שוקיים שראשו במרכז הדגל ובסיסו מתלכד עם צלע הרוחב הקרובה לתורן. בתוך המשולש מגן דוד שמרכזו במרכז הכובד של המשולש, עשוי שישה פסי תכלת כהה; אורך כל פס 32 ס"מ ורחבו 3 ס"מ.
	דגל המנדט הבריטי בארץ-ישראל	1927 עד 14 במאי 1948

דגל	שם	תאריך	שימוש	תיאור
	נס הנשיא	1950 עד ימינו	נס נשיאותי
	נס הנשיא (גרסה ימית)	לא ידוע	נס נשיאותי (גרסה ימית)

בעלי תפקידים בכנסת

התפקיד	שם	סיעה		הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת
סגני יושב ראש הכנסת
יושבי ראש הוועדות הקבועות
ועדת הכנסת
ועדת הכספים
ועדת הכלכלה
ועדת החוץ והביטחון
ועדת הפנים והגנת הסביבה
ועדת ביטחון הפנים
ועדת החוקה, חוק ומשפט
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
ועדת החינוך, התרבות והספורט
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
ועדה לענייני ביקורת המדינה
ועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
ועדת המדע והטכנולוגיה
ועדת האתיקה
יושבי ראש הוועדות המיוחדות
ועדה מיוחדת לפניות הציבור
הוועדה לזכויות הילד
יושבי ראש הסיעות
סיעת הליכוד			הליכוד
סיעת יש עתיד			יש עתיד
סיעת המחנה הממלכתי			המחנה הממלכתי
סיעת ש"ס			ש"ס
סיעת יהדות התורה			יהדות התורה
סיעת הציונות הדתית			הציונות הדתית
סיעת עוצמה יהודית			עוצמה יהודית
סיעת ישראל ביתנו			ישראל ביתנו
סיעת רע"מ			רע"מ
סיעת חד"ש-תע"ל			חד"ש-תע"ל
סיעת העבודה			העבודה
סיעת נעם			נעם
ראשי הקואליציה והאופוזיציה
יושב ראש הקואליציה
ראש האופוזיציה
בעלי תפקידים
מנכ"ל הכנסת	גיל סגל
מזכירת הכנסת	דן מרזוק
היועץ המשפטי לכנסת	שגית אפיק
קצין הכנסת	יובל חן
רב הכנסת	אביעד גוטמן

הבחירות לכנסת העשרים וחמש - רקע

ב-13 ביוני 2021 הוקמה ממשלת ישראל השלושים ושש, ובראשותה הועמדו נפתלי בנט כראש הממשלה ויאיר לפיד כראש הממשלה החלופי. הממשלה נתמכה על רוב קואליציוני בן שמונה סיעות מכל קצוות הקשת הפוליטית, וכמו כן, לראשונה בהיסטורייה הפוליטית הישראלית, כללה הקואליצייה מפלגה ערבית אשר דוחה בגלוי את הרעיון הציוני. לכל אורך כהונתה של הממשלה היא הייתה נתונה למחלוקת ציבורית סוערת על פעילותה ועל עצם הישענותה על קולות של מפלגה ערבית. ביקורת של הממשלה הופנתה גם מצד החברה הערבית, משום שהייתה שותפה בפועל (אם כי לא באמצעות תפקידי שרים) בממשלה ציונית.

ב-5 במאי 2021, עוד בטרם כוננה, הודיע חבר הכנסת עמיחי שיקלי מסיעת ימינה, על כך שאין בכוונתו לתמוך בממשלה, או להישמע למשמעת הקואליציונית, ועקב כך נשענה הממשלה על רוב צר של 61 חברי הכנסת. ב-25 באפריל 2022 הוכרז שיקלי על-ידי ועדת הכנסת כפורש מסיעתו.

ב-6 באפריל הודיעה יושבת ראש הקואליצייה חברת הכנסת עידית סילמן כי היא איננה רואה עצמה חלק מהקואליצייה, ובכך קטן הרוב הקואליציוני ל-60 חברי הכנסת. ב-17 אותו חודש הודיעה סיעת רע"מ על הקפאת חברותה בקואליצייה. רע"מ חזרה בה מהחלטה זו בחודש העוקב. ב-19 במאי הודיעה חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי על פרישתה מהקואליצייה, אך חזרה בה מקץ שמונה ימים. בתקופה הזו נשענה הממשלה על מיעוט של 59 חברי הכנסת ונהייתה לממשלת מיעוט. ב-25 בחודש הודיע חבר הכנסת מיכאל ביטון כי למעט בהצעות אי-אמון, הוא איננו מתכוון להצביע עם הקואליצייה.

ב-30 ביוני אמורות היו לפוג תקנות החירום לשיפוט על אזור יהודה והשומרון. בחודש מאי אישרה ועדת החוץ והביטחון לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק להארכת תוקפן של התקנות. ואולם, אישורה הסופי של הצעת החוק במליאת הכנסת נתקל בקשיים עקב התנגדותם על גורמים בקואליצייה לתמוך בה, לצד התנגדות מפלגות האופוזיציה לסייע לממשלה באישור ההצעה. ב-13 בחודש הודיע שר המשפטים גדעון סער כי הצבעה נגד החוק משמעותה הצבעה נגד המשך קיומה של הממשלה. ההצעה עלתה לדיון ולהצבעה ב-6 ביוני, ונדחתה ברוב של 58 חברים נגד מול 52 בעד. בין המתנגדים היו חברי הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי ומאזן גנאים - חברי הקואליצייה.

ב-13 ביוני 2022, יום השנה לכינון הממשלה, הודיע יו"ר ועדת הכנסת ניר אורבך על החלטתו לפרוש באופן סופי ומוחלט מן הקואליצייה. מאותה עת נהייתה הממשלה באופן סופי לממשלה הנשענת על מיעוט חברי הכנסת.

ב-20 ביוני, הודיעו בנט ולפיד כי מיצו את הניסיונות לייצב את הקואליצייה, וכי בכוונתם לפעול לפיזור הכנסת. עוד הודיעו בנט ולפיד כי במידה שתתפזר הכנסת, הם מתכוונים לבצע ביניהם את החילוף הקבוע בהסכם ממשלת החילופים, כך שלפיד יהיה לראש הממשלה ובנט יהיה לראש הממשלה החלופי. יומיים לאחר מכן, ב-22 ביוני, אושר החוק להתפזרות הכנסת בקריאה טרומית ברוב של 110 חברי הכנסת ובלא מתנגדים. תוך כדי הדיונים על החוק נוהלו על-פי ידיעות מגעים לכינונה של ממשלה בראשות בנימין נתניהו, אשר אמורה הייתה לייתר את הצורך בבחירות. משכשלו מגעים אלו, כלו כל ההתנגדויות לפיזור הכנסתו והחוק להתפזרות הכנסת אושר בקריאה ראשונה ב-27 ביוני.

ב-30 ביוני אושר חוק התפזרות הכנסת בקריאה שנייה ושלישית ברוב של 000 חברי הכנסת מול 00 מתנגדים. תאריך הבחירות נקבע ל-1 בנובמבר 2022, ז' בחשוון ה'תשפ"ג. לפיד נכנס לתפקיד ראש הממשלה בחצות הלילה של 1 ביולי 2022.

רשימת המפלגה לכנסת הבאה

רשימת הליכוד לכנסת העשרים וחמש לאור תוצאות הבחירות המקדימות - 10 באוגוסט 2022

מיקום	המועמד	אופן הבחירה	שינוי	מס' הקולות	הערות
1	בנימין נתניהו	יושב-ראש המפלגה		לא התמודד	נבחר באופן אוטומטי לאחר שלא הוגשו מועמדויות כנגדו
2	יריב לוין	רשימה ארצית	3	47,995
3	אלי כהן	רשימה ארצית	9	43,495
4	יואב גלנט	רשימה ארצית	2	41,529
5	דודי אמסלם	רשימה ארצית	11	38,081
6	אמיר אוחנה	רשימה ארצית	12	37,689
7	יואב קיש	רשימה ארצית	14	34,582
8	ניר ברקת	רשימה ארצית	1	34,454
9	מירי רגב	רשימה ארצית	5	32,420
10	מיקי זוהר	רשימה ארצית	15	31,148	לא נעשה שימוש בהבטחת הייצוג לאישה, שכן שובצה אישה במקום גבוה יותר
11	אבי דיכטר	רשימה ארצית	2	31,080
12	ישראל כ"ץ	רשימה ארצית	9	30,378
13	שלמה קרעי	רשימה ארצית	11	29,491
14	טרם פורסם	שיריון של יו"ר המפלגה	-		שיריון של יו"ר המפלגה
15	דני דנון	רשימה ארצית	חדש	27,574
16	טרם פורסם	שיריון של יו"ר המפלגה	-		שיריון של יו"ר המפלגה
17	דוד ביטן	רשימה ארצית	5	26,888
18	יולי אדלשטיין	רשימה ארצית	16	23,924
19	אליהו רביבו	נציג מחוז שפלה	חדש	5,956
20	גלית דיסטל-אטבריאן	הבטחת ייצוג - אישה	10	21,299	קודמה במיקום - הבטחת ייצוג לאישה
21	ניסים ואטורי	נציג מחוז גליל ועמקים	17	4,547
22	שלום דנינו	נציג מחוז נגב	33	5,699
23	חיים כץ	רשימה ארצית	12	23,546	הורד במיקום לטובת הבטחת ייצוג לאישה
24	אופיר אקוניס	רשימה ארצית	10	23,218	הורד במיקום לטובת הבטחת ייצוג לאישה
25	טלי גוטליב	הבטחת ייצוג - אישה חדשה	חדש	10,719	קודמה במיקום - הבטחת ייצוג לאישה
26	חנוך מילביצקי	נציג מחוז דן	חדש	4,596
27	טרם פורסם	שיריון של יו"ר המפלגה	-		שיריון של יו"ר המפלגה
28	בועז ביסמוט	רשימה ארצית	חדש	20,706
29	אליהו דלל	נציג מחוז מישור החוף	חדש	2,278
30	גילה גמליאל	הבטחת ייצוג - אישה	22	18,690	קודמה במיקום - הבטחת ייצוג לאישה
31	אופיר כץ	רשימה ארצית	12	20,492	הורד במיקום לטובת הבטחת ייצוג לאישה
32	מאי גולן	הבטחת ייצוג - אישה	2	18,082
33	דן אילוז	הבטחת ייצוג - עולה	חדש	5,998	קודם במיקום - הבטחת ייצוג לעולה
34	אריאל קלנר	נציג מחוז חיפה	1	3,245
35	אתי עטייה	הבטחת ייצוג - אישה	25	17,805	לא קודמה, גם בלא הבטחת הייצוג הייתה מוצבת במקום זה
36	עמית הלוי	נציג מחוז ירושלים	1	3,330
37	טרם פורסם	שיריון של יו"ר המפלגה	-		שיריון של יו"ר המפלגה
38	אושר שקלים	נציג מחוז תל-אביב	חדש	1,627
39	קטי שטרית	רשימה ארצית	12	17,612
40	משה פסל	הבטחת ייצוג - צעיר	חדש	8,378	קודם במיקום - הבטחת ייצוג לצעיר
41	ששון גואטה	נציג מחוז מועצות אזוריות		2,285
42	אביחי בוארון	נציג מחוז יש"ע		2,357
43	טרם פורסם	שיריון של יו"ר המפלגה	-		שיריון של יו"ר המפלגה
44	איוב קרא	הבטחת ייצוג - לא יהודי	3	5,586	קודם במיקום - הבטחת ייצוג ללא יהודי
45	שבתאי קטש	הבטחת ייצוג - חרדי	47	2,990	קודם במיקום - הבטחת ייצוג לחרדי
46	צחי הנגבי	רשימה ארצית	33	15,945	הורד במיקום לטובת הבטחות ייצוג
47	ארז תדמור	רשימה ארצית	חדש	14,787
48	קרן ברק	רשימה ארצית	25	13,240
49	גלעד שרון	רשימה ארצית	חדש	12,839
50	אורלי לוי-אבקסיס	רשימה ארצית	24	11,242
51	עוזי דיין	רשימה ארצית	19	9,891
52	דורית אוחנה	רשימה ארצית	חדש	7,266
53	אבי שמחון	רשימה ארצית	חדש	6,683
54	משה פייגלין	רשימה ארצית	חדש	6,624
מצביעים				79,750	57.86%
בעלי זכות ההצבעה				137,823

היערכות המפלגות

רשימות המיוצגות בכנסת היוצאת

בבחירות אלו, לראשונה מזה מספר שנים, קיים חלק ניכר מהמפלגות מהכנסת היוצאת בחירות מקדימות במתכונת כזאת או אחרת (הליכוד, מרצ, מפלגת העבודה, רע"מ, האיחוד הלאומי – תקומה - המתמודדת במסגרת הציונות הדתית ושלושת מרכיבי הרשימה המשותפת - בל"ד, תע"ל וחד"ש).

הרשימות מסודרות לפי תוצאות הבחירות לכנסת היוצאת.

הליכוד

		מחל | م‌ح‌ل
		הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה

רשימת הליכוד

נבחרה בבחירות המקדימות ביום 10 באוגוסט 2022

בנימין נתניהו יריב לוין אלי כהן יואב גלנט דודי אמסלם אמיר אוחנה יואב קיש ניר ברקת מירי רגב אבי דיכטר מיקי זוהר ישראל כ"ץ שלמה קרעי עמיחי שיקלי דני דנון עידית סילמן דוד ביטן יולי אדלשטיין אלי רביבו גלית דיסטל-אטבריאן נסים ואטורי שלום דנינו חיים כץ אופיר אקוניס טלי גוטליב חנוך מיליביצקי בועז ביסמוט משה סעדה אליהו דלל גילה גמליאל אופיר כץ מאי גולן דן אילוז אריאל קלנר אתי עטייה עמית הלוי צגה מלקו אושר שקלים קטי שטרית משה פסל

ח"כ בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה

ערך מורחב – הבחירות המקדימות בליכוד (2022)

על פי חוקת הליכוד מתקיימות בחירות מקדימות לראשות המפלגה ולרשימה לקראת בחירות לכנסת. אולם לאחר פרישת ח"כ יולי אדלשטיין מהמירוץ, נשאר בנימין נתניהו כמועמד יחיד ונבחר לראשות התנועה באופן אוטומטי.

הבחירות המקדימות לרשימת המפלגה נערכו ב-10 באוגוסט 2022. לאחר שהוגשה לו עתירה, פסק בית הדין של הליכוד כי מאחר שחברי המרכז לא נבחרו מחדש למעלה מעשור, יבחרו מתפקדי הליכוד את נציגי המחוזות ברשימה. נוסף על חברי הכנסת המכהנים, הודיעו גם מועמדים שאינם מכהנים בכנסת על התמודדתם בבחירות המקדימות לרשימת המפלגה, ביניהם: משה פייגלין, ארז תדמור, איוב קרא, אבי שמחון, שולי מועלם-רפאלי, פנחס עידן, דני דנון, מרדכי בניטה, גרשון מסיקה, בועז ביסמוט ועוד. לעומתם, הודיע ח"כ יובל שטייניץ על פרישה מן החיים הפוליטיים.

לצד הבחירות לרשימה נערך בקרב המתפקדים משאל לאישור הצעת היו"ר נתניהו לאפשר לו לשבץ מועמדים במקומות: 14, 16, 28, 37, 42, בכפוף לאישור השיבוצים במזכירות המפלגה. בעד ההצעה הצביעו 39,501 בוחרים, ונגדה הצביעו 12,305. ב-14 בספטמבר אישרה מזכירות הליכוד את הצעת היו"ר נתניהו לשריין את עמיחי שיקלי במקום ה-14, את עידית סילמן במקום ה-16, את משה סעדה במקום ה-28, את צגה מלקו במקום ה-37, ואת עורך הדין יוסי פוקס במקום ה-42.

יש עתיד

		פה | ف‌ه
		יש עתיד בראשות יאיר לפיד

רשימת יש עתיד

יאיר לפיד אורנה ברביבאי מאיר כהן קארין אלהרר מירב כהן יואל רזבוזוב אלעזר שטרן מיקי לוי מירב בן-ארי רם בן ברק יואב סגלוביץ בועז טופורובסקי מיכל שיר עידן רול יוראי להב-הרצנו ולדימיר בליאק רון כץ מטי הרכבי טניה מזרסקי יסמין פרידמן דבי ביטון משה טור-פז סימון דוידסון נאור שירי שלי טל מירון ירון לוי עדי עזוז עוז חיים מוחמד אבו אלהיגא מיכל סלבני כבביה

רה"מ יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד

בהתאם לתקנון המפלגה, ימשיך לכהן יאיר לפיד כיושב-ראש המפלגה עד תום תקופת כהונתה של הכנסת העשרים וחמש, ולכן יעמוד בראשות הרשימה בבחירות אלו. לפי תקנון המפלגה, הרשימה לכנסת תורכב על-ידי הוועדה לבחירת הרשימה לכנסת, כאשר ליו"ר שמורה הסמכות לשבץ מועמדים נוספים, אך לא יותר משניים בכל עשירייה.

בחצות הלילה שבין 30 ביוני ל-1 ביולי נכנס יו"ר המפלגה יאיר לפיד, לתפקיד ראש ממשלת ישראל.

ב-10 בספטמבר הודיעו חברות הכנסת נירה שפק וענבר בזק על החלטן שלא להתמודד בבחירות לכנסת ה-25.

ש"ס

		שס | ش‌س
		התאחדות הספרדים שומרי תורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

רשימת ש"ס

אריה דרעי יעקב מרגי יואב בן-צור מיכאל מלכיאלי חיים ביטון משה ארבל ינון אזולאי משה אבוטבול אוריאל בוסו יוסי טייב אברהם בצלאל נתנאל חיאק

אריה דרעי, יו"ר ש"ס

בינואר 2022 הודה והורשע יושב-ראש המפלגה אריה דרעי במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מרמה והפרת אמונים. במסגרת הסדר הטיעון התפטר דרעי מן הכנסת. דרעי המשיך לעסוק בפוליטיקה, והועסק באופן רשמי כיועץ פרלמנטרי. בבחירות אלו אין לדרעי מניעה להיבחר לכנסת, והוא עומד בראש הרשימה.

הרשימה הורכבה על-ידי מועצת חכמי התורה של המפלגה, שקבעה כי עשרת המקומות הראשונים יהיו זהים לאלו שהיו בבחירות הקודמות, והסמיכה את דרעי לקבוע את שאר הרשימה.

המחנה הממלכתי

		כן | ك‌ن
		המחנה הממלכתי בהנהגת בני גנץ לראשות הממשלה

רשימת המחנה הממלכתי

בני גנץ גדעון סער גדי איזנקוט פנינה תמנו-שטה יפעת שאשא ביטון חילי טרופר זאב אלקין מיכאל ביטון מתן כהנא אורית פרקש-הכהן שרן השכל אלון שוסטר מישל בוסקילה איתן גינזבורג יעל רון בן משה אכרם חסון

השר בני גנץ, יו"ר המחנה הממלכתי

ב-10 ביולי חתמו בני גנץ וגדעון סער על הסכם ריצה משותפת של המפלגות "חוסן לישראל" ו"תקווה חדשה". לפי ההסכם, היחס בין נציגי שתי המפלגות ברשימה המשותפת יהיה 2:1. דהיינו, שני נציגי חוסן לישראל ולאחריהם נציג תקווה חדשה וחוזר חלילה. מפלגת "דרך ארץ" שהתמודדה בבחירות הקודמות יחד עם תקווה חדשה לא נכללה בהסכם (ומאוחר יותר הצטרפה לרשימת "הרוח הציונית"). ב-28 ביולי הודיע ח"כ זאב בנימין בגין כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים. ב-31 ביולי הודיעה ח"כ מיכל שיר כי היא פורשת מהמפלגה ומצטרפת למפלגת "יש עתיד", ובאותו יום, הודיעה הילה שי-וזאן על פרישה מהחיים הפוליטיים ומהמפלגה.

ב-14 באוגוסט הודיע הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט על כניסתו לפוליטיקה ועל הצטרפותו לרשימה המאוחדת. ניתן לו המקום השלישי לאחר גנץ וסער. בנוסף נקבע כי מקומות 9, 16 ו-18 יאויישו לפי בחירתו של איזנקוט, אשר בחר את מתן כהנא למקום התשיעי.

ב-22 באוגוסט הודיעה ח"כ שירלי פינטו מסיעת "ימינה" על הצטרפותה לרשימה המאוחדת ולמפלגת תקווה חדשה. היא שובצה במקום ה-23 ברשימה.

ב-1 בספטמבר הודיע סגן השר, ח"כ מאיר יצחק-הלוי, על פרישתו מהחיים הפוליטיים ובהתאם לכך לא יתמודד במסגרת הרשימה בבחירות לכנסת.

הרוח הציונית

כאמור, בהסכם הריצה המשותפת בין "תקווה חדשה" לבין "כחול לבן", לא נכללה מפלגת "דרך ארץ" של יועז הנדל וצבי האוזר. ב-27 ביולי חתמה המפלגה על הסכם ריצה משותפת עם מפלגת "ימינה" בראשותה של איילת שקד ברשימה חדשה בשם "הרוח הציונית". לרשימה המשותפת צורף אמיתי פורת, בנו של חנן פורת. ואולם, ב-11 בספטמבר, עקב חילוקי דעות בנוגע לצירוף מפלגות חדשות לרשימה, הודיעו שקד והנדל בהצהרות נפרדות, על החלטתם שלא להתמודד יחד, ועל פיצולה של הרשימה המשותפת. ברשימת "הרוח הציונית" נשאר הנדל ועמו צבי האוזר, חברו למפלגת "דרך ארץ". ב-13 בספטמבר הודיעו הנדל והאוזר כי לא יתמודדו בבחירות הקרובות.

הבית היהודי

		ב | ب
		הבית היהודי בראשות איילת שקד

רשימת הבית היהודי

איילת שקד יוסי ברודני אמיתי פורת ניצנה דרשן-לייטנר

השרה איילת שקד, יו"ר הבית היהודי

ב-29 ביוני 2022, לאחר שנועץ בקרוביו וביועציו, ועוד בטרם נתקבל החוק לפיזור הכנסת, הודיע ראש הממשלה נפתלי בנט (חבר סיעת "ימינה") על כוונתו שלא להתמודד בבחירות המתקרבות. את ראשות המפלגה מסר לאיילת שקד. ב-27 ביולי, הודיעה שקד, יחד עם יועז הנדל, על החלטתם לרוץ ברשימה משותפת בשם "הרוח הציונית". ב-3 באוגוסט הודיעה ח"כ שירלי פינטו על פרישה מן הרשימה, ועל הצטרפות לרשימת "המחנה הממלכתי". ב-21 באוגוסט הודיע ח"כ אביר קארה גם הוא כי לא ירוץ במסגרת "הרוח הציונית", וב-4 בספטמבר הכריז על הקמת מפלגת "חופש כלכלי".

כאמור, ב-11 בספטמבר הודיעו שקד והנדל על פירוק השותפות ביניהם. עוד באותו הערב הודיע יוסי ברודני, יו"ר מפלגת הבית היהודי, כי הוא ושקד הגיעו להסכמות על ריצה משותפת של "ימינה" ושל מפלגתו שלו. שקד וברודני הגיעו לסיכום על חלקות השיבוצים בין מפלגותיהם וחתמו על הסכם ריצה משותפת ב-13 בחודש. ב-14 בספטמבר הודיעה עורכת הדין ניצנה דרשן-לייטנר, יו"ר ארגון "שורת הדין", על הצטרפותה לרשימה, ושובצה במקום הרביעי.

יהדות התורה

		ג | ج
		יהדות התורה והשבת אגודת ישראל - דגל התורה

רשימת יהדות התורה

יצחק גולדקנופף משה גפני מאיר פרוש אורי מקלב יעקב טסלר יעקב אשר ישראל אייכלר יצחק פינדרוס יעקב טסלר משה רוט

קובץ:יצחק גולדקנופף.jpg

יצחק גולדקנופף, יו"ר יהדות התורה

רשימת "יהדות התורה" היא איחוד פוליטי של שתי מפלגות: "אגודת ישראל" החסידית, ו"דגל התורה" הליטאית. לכל אחת מן המפלגות יש מועצת גדולי התורה משל עצמה, וזו אחראית על קביעת הרשימה של אותה מפלגה לכנסת. מאז הבחירות לכנסת השלוש עשרה (1992) רצות שתי המפלגות ברשימה מאוחדת תחת השם "יהדות התורה", המורכבת מנציגי שתי המפלגות לסירוגין (נציג "אגודה" ולאחריו נציג "דגל" וחוזר חלילה).

ב-1 ביוני 2022 התפטר יעקב ליצמן (יו"ר "אגודת ישראל") מן הכנסת ופרש מן החיים הפוליטיים. ליצמן היה ראש הרשימה לכנסת והחבר המוביל בה מאז תחילת המאה ה-21. הוא כיהן כשר וכסגן שר מטעם המפלגה וניהל מטעמה מגעים פוליטיים לצד משה גפני. את מקומו של ליצמן תפס יצחק גולדקנופף.

מחלוקות בנוגע לזרם החינוך העצמאי של חסידות בעלז איימו על המשך הריצה המשותפת של שתי המפלגות. ואולם ב-12 בספטמבר הוסכם על פתרון למשבר ביניהן, ועל ריצה משותפת. בראש הרשימה יעמוד גולדקנופף, נציג "אגודת ישראל", ולאחריו משה גפני, נציג "דגל התורה" וחוזר חלילה.

מפלגת העבודה

		אמת | أ‌م‌ت
		מפלגת העבודה הישראלית בראשות מירב מיכאלי

רשימת העבודה
נבחרה בבחירות המקדימות באוגוסט 2022
הבחירות לראשות מפלגת העבודה - 18 ביולי 2022
מרב מיכאלי	ערן חרמוני
82.48%	16.16%
12,429 קולות	2,435 קולות
רשימת המפלגה לכנסת - נבחרה ב-9 באוגוסט 2022
מרב מיכאלי נעמה לזימי גלעד קריב אפרת רייטן רם שפע אמילי מואטי יאיר פינק אבתיסאם מראענה עמר בר לב מהרטה ברוך-רון

השרה מרב מיכאלי, יו"ר העבודה

ערך מורחב – הבחירות המקדימות במפלגת העבודה (2022)

הבחירות המקדימות לראשות המפלגה נערכו ב-18 ביולי 2022 בין יושבת הראש המכהנת מרב מיכאלי למזכ"ל המפלגה ערן חרמוני. מיכאלי נבחרה לכהונה שנייה ברוב של 82.5% מהקולות.

המועד לבחירות המקדימות לרשימת המפלגה נקבע ל-9 באוגוסט. במסגרת תיקון החוקה שהעבירה מיכאלי בוועידת המפלגה ב-2021, נקבע כי רשימת המפלגה לכנסת תבנה בשיטת "ריץ' רץ' מגדרי", כך שהרשימה תורכב מנשים וגברים לסירוגין באופן שוויוני, בהתאם למספר הקולות שיקבל כל מועמד. כלומר, ראשון ישובץ המועמד שיקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר, ולאחריו מועמד בן המין השני אשר יזכה במספר הקולות הגבוה ביותר מבין המועמדים בני מינו.

ישראל ביתנו

		ל | ل
		ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן

רשימת ישראל ביתנו

אביגדור ליברמן עודד פורר יבגני סובה שרון ניר יוליה מלינובסקי חמד עמאר אלכס קושניר בתיה כהנא דרור

השר אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו

בראשות ישראל ביתנו עומד אביגדור ליברמן. ועדה מסדרת קבעה את הרכב הרשימה לכנסת ב-12 בספטמבר.

ב-2 באוגוסט הכריז ח"כ אלי אבידר על התמודדות ברשימה עצמאית, "ישראל חופשית דמוקרטית". ב-17 באוגוסט התפטר מהכנסת ובמקומו נכנסה לכנסת חברת הכנסת לשעבר שרון רופא-אופיר.

הציונות הדתית

		ט | ط
		הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ'

רשימת הציונות הדתית

בצלאל סמוטריץ' איתמר בן-גביר אופיר סופר אורית סטרוק יצחק וסראלוף שמחה רוטמן אלמוג כהן מיכל וולדיגר עמיחי אליהו צבי פוגל אבי מעוז אוהד טל לימור סון הר מלך משה סולומון יצחק קרויזר צבי סוכות

ח"כ בצלאל סמוטריץ', יו"ר הציונות הדתית

ערך מורחב – הבחירות המקדימות במפלגת הציונות הדתית (2022)

רשימת "הציונות הדתית" לכנסת העשרים וארבעה הייתה רשימה משולבת של האיחוד הלאומי – תקומה, עוצמה יהודית ומפלגת נעם. עם ההכרזה על הבחירות לכנסת העשרים וחמש, ניהלו כל חלקי הרשימה קמפיין בחירות עצמאי במאבק על מיקום ואופי הרשימה לכנסת ה-25. ב-15 באוגוסט הציע סמוטריץ' לבן גביר את המקומות 2, 5, 9, ו-10, בעוד מקום 7 ייקבע בהסכמה, בן גביר דחה את ההצעה.

בסיעת האיחוד הלאומי - תקומה נערכו בחירות מקדימות פתוחות. לאחר שלא הוצגו מעמדים נוספים, נבחר יושב הראש המכהן, בצלאל סמוטריץ', לעמוד בראש המפלגה ללא בחירות. בחירות מקדימות לראשות המפלגה נערכו לראשונה במקום הליך בחירות פנימי המופקד בידי מרכז המפלגה, גוף המונה כ-120 איש שהיה נהוג עד אז. הבחירות המקדימות נערכו ב-23 באוגוסט, והתמודדו בהן 16 מועמדים, בהם גם חברי הכנסת המכהנים מטעם הרשימה: מיכל וולדיגר, אופיר סופר, אורית סטרוק ושמחה רוטמן. ליושב הראש יש זכות לשריין שני מועמדים בעשירייה הראשונה, אחד בכל חמישייה.

ב-26 באוגוסט נחתם הסכם לריצה משותפת בין האיחוד הלאומי - תקומה לעוצמה יהודית, ללא צירוף מפלגת נועם ובתיווכו של בנימין נתניהו. הוסכם כי עוצמה יהודית תקבל את המקומות 2,5,7,9,10 ברשימה, ואילו יחידת המימון העשירית תהיה של האיחוד הלאומי - תקומה.

ב-28 באוגוסט הודיעה מפלגת נעם על כוונתה לרוץ באופן עצמאי, לאחר ששללה את הצעתו של סמוטריץ' לשיבוץ מועמד מטעמה במקום ה-11 ברשימה. ואולם, ב-14 בספטמבר, ולאחר שנועד נתניהו עם מנהיגה הרוחני של המפלגה, הרב טאו, הוחלט במפלגה על קבלת ההצעה ועל הצטרפות לרשימת "הציונות הדתית".

הרשימה המשותפת

בין חד"ש ותע"ל לבין בל"ד נתגלתה מחלוקת לגבי שני נושאים: המלצה על מועמד לראשות הממשלה, ורוטציה בין חברי כנסת מטעם מפלגות שונות במהלך כהונת הכנסת. לאחר שהשיחות בין שתי המפלגות נראו כמניבות פרי ופורסם כי סוכמה ריצה משותפת, אך לקראת סגירת הרשימות החליטה בל"ד על ריצה עצמאית, ובכך פורקה הרשימה המשותפת.

חד"ש-תע"ל

		ום | و‌م
		החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש) תנועה ערבית להתחדשות (תע"ל)

רשימת חד"ש-תע"ל

איימן עודה אחמד טיבי עאידה תומא-סלימאן עופר כסיף יוסף עטאונה סמיר בן סעיד

ח"כ איימן עודה, יו"ר חד"ש, וראש חד"ש-תע"ל

ב-13 באוגוסט 2022 בחרה ועידת מפלגת חד"ש את הרשימה לכנסת. איימן עודה נבחר לכהונה נוספת בתפקיד היו"ר, והוא ימשיך לעמוד בראש הרשימה. אחריו נבחרו עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה.

ב-3 בספטמבר 2022, הודיע ח"כ אוסאמה סעדי כי לא יתמודד על מקום ברשימה של תע"ל, ויפרוש מהחיים הפוליטיים. בראשות המפלגה ממשיך לכהן ח"כ אחמד טיבי.

בליל ה-15 בספטמבר, לאחר שהמגעים בין חד"ש ותע"ל לבין בל"ד לא צלחו, הגישו חד"ש ותע"ל את רשימתן בנפרד.

בל"ד

		ד | ض‌
		בל"ד - אלתג'מוע אלווטני אלדמוקרטי

רשימת בל"ד

סאמי אבו שחאדה אמטאנס שחאדה דועאא חוש טאטור וליד קעדאן

ח"כ סאמי אבו שחאדה, יו"ר בל"ד

לאור המחלוקות בין המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת, אמר ח"כ סאמי אבו שחאדה (יו"ר בל"ד) כי הוא לא שולל את האפשרות שהמשותפת תבחן התמודדות בבחירות במסגרת גוש פוליטי חדש או במסגרת רשימות נפרדות, והדבר יוכרע לאחר שהנושא ידון בשיחות בין מרכיבי הרשימה המשותפת.

מפלגת בל"ד ערכה בחירות מקדימות ב-6 באוגוסט 2022. ח"כ אבו שחאדה נותר בראש הרשימה, ואחריו אמטאנס שחאדה ודועאא חוש-טאטור, בסדר זה.

כאמור, בליל ה-15 בספטמבר, לקראת סיום המועד להגשת הרשימות, הוחלט בבל"ד לרוץ באופן עצמאי לאחר שלא הגיעו להסכמות עם חד"ש ותע"ל.

מרצ

		מרצ | م‌ر‌ص
		מרצ השמאל של ישראל

רשימת מרצ
נבחרה בבחירות המקדימות ביום 23 באוגוסט 2022
הבחירות לראשות המפלגה
זהבה גלאון	יאיר גולן
60.6%	39.4%
9,443 קולות	6,140 קולות
רשימת המפלגה לכנסת
זהבה גלאון מוסי רז מיכל רוזין עלי סלאלחה יאיר גולן גבי לסקי ניצן הורוביץ מאזן אבו סיאם

זהבה גלאון, יו"ר מרצ

ערך מורחב – הבחירות המקדימות במרצ (2022)

ועדת הבחירות של מרצ קבעה שהבחירות המקדימות לראשות המפלגה ולרשימתה לכנסת ייערכו ב-23 באוגוסט 2022. על ראשות המפלגה התמודדו ח"כ יאיר גולן וזהבה גלאון, שחזרה להתמודד על תפקיד במפלגה 5 שנים לאחר שהתפטרה מתפקיד היו"ר ופרשה מהתמודדות לכנסת. השר ניצן הורוביץ, יו"ר המפלגה בכנסת היוצאת, הודיע כי לא יתמודד לראשות המפלגה בכנסת הנוכחית אבל יתמודד על מקום ברשימה.

במהלך יולי, הודיעו השרה תמר זנדברג, ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי והשר עיסאווי פריג' כי לא יתמודדו על מקום ברשימת המפלגה.

בבחירות לתפקיד היו"ר זכתה גלאון. יאיר גולן, שהפסיד בהתמודדות על תפקיד היו"ר, התמודד במקביל לרשימה לכנסת ושובץ במקום החמישי.

רע"מ

		עם | ع‌م
		הרשימה הערבית המאוחדת

רשימת רע"מ

מנסור עבאס וליד טאהא וליד אלהוואשלה אימאן ח'טיב-יאסין

ח"כ מנסור עבאס, יו"ר רע"מ

ועידת המפלגה, המורכבת מ-600 צירים, הרכיבה את רשימת המפלגה לכנסת בבחירות מקדימות שנערכו ב-6 באוגוסט 2022.

רשימות נוספות

כינוי הרשימה	סימן	ראש הרשימה	פרטים נוספים
חופש כלכלי	אצ	אביר קארה	מפלגה הדוגלת בליברליזם כלכלי. מצע המפלגה ניכתב בין היתר בידי עומר מואב וגלעד אלפר, שרצו בבחירות הקודמות במסגרת רשימת "מפלגת החופש".
ישראל חופשית דמוקרטית בראשות אלי אבידר	י	אלי אבידר	מפלגה בראשות אלי אבידר, שפרש ממפלגת "ישראל ביתנו". דוגלת בחילוניות, בגיוס בני ישיבות לצה"ל ובמאבק בשחיתות השלטונית.
צעירים בוערים	צ	בתאל חזן	מפלגה המבקשת לייצג את הצעירים בישראל ולטפל במשבר הדיור וביוקר המחייה. יו"ר המפלגה, הדר מוכתר, לא תוכל לרוץ לכנסת בבחירות אלו משום שלא עברה את הגיל המינימלי הדרוש לריצה לכנסת. על כן, הוצבה בתאל חזן, מקורבת למוכתר, בראש הרשימה.
הכלכלית החדשה בראשות פרופסור ירון זליכה	יז	ירון זליכה	מפלגה המתמקדת בנושאים הכלכליים, שהוקמה ע"י ירון זליכה (לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר). התמודדה בבחירות לכנסת ה-24, וזכתה ב-34,883 קולות (0.78% מקולות הבוחרים).
העצמאים החדשים בראשות יורם מועלמי	נץ	יורם מועלמי	מפלגה כלכלית שבכוונתה לקדם את שיפור מצבם של העסקים הקטנים והבינוניים בישראל.
הפיראטים - הכי טוב לדעתי אני רוצה להיות שם	ף	נועם כוזר	מפלגת פיראטים. דוגלת בדמוקרטיה דינמית, רפורמה בדיני זכויות יוצרים ופטנטים, תוכן חופשי, שקיפות וחופש המידע. מתמודדת לכנסת בפעם השביעית ברציפות.
אנחנו	נר	משה חוג'ה	מפלגה המבקשת לשנות את שיטת הבחירות בישראל.
שחר כח חברתי בראשות וג'די טאהר	ז	וג'די טאהר	מפלגה ששמה לה למטרה שינוי התרבות הפוליטית בישראל.
נתיב - נחיה תמיד יחד בכבוד	ני	איל כהן	מפלגה המתמקדת בזכויותיהם של בעלי מוגבלויות בישראל (מזוהה עם ארגון "הנכים הופכים לפנתרים" ועם גורמים נוספים במחאת הנכים).
קול הסביבה	ק	דרור בן-עמי	מפלגה שהוקמה ב-1999, לקידום איכות הסביבה, החיים והבריאות של תושבי מדינת ישראל.
מנהיגות חברתית	ץ	אילן משיחא יר-זנבר	מפלגה המתמודדת לכנסת מאז הבחירות בשנת 2013.
איחוד בני הברית בראשות רב חובל בשארה שליאן	ינ	בשארה שליאן	מפלגת ימאים נוצרים. מתמודדת לכנסת בפעם החמישית ברציפות.
מפלגת הגוש התנ"כי	יק	דניס ליפקין	מפלגה נוצרית-יהודית, המתמודדת בפעם החמישית ברציפות. המפלגה קוראת להתאים את ישראל לעלייה של כליהודי העולם כהגנה מפני אנטישמיות וכן לייצוג הולם של נוצרים בישראל.
הלב היהודי בראשות אלי יוסף	קי	אלי יוסף	יוסף - פעיל למניעת מכירת נשק למדינות ולממשלות המבצעות פשעי מלחמה. מפלגתו מתמודדת לכנסת בפעם השלישית ברציפות.
כל קול קובע נועם קולמן ולירון עופרי לראשות הממשלה	קנ	נועם קולמן	מפלגה המתמקדת במצבם של עצמאיים, פרילנסרים, פנסיונירים, בני הגיל השלישי והגיל הרך.
יש כיוון בראשות עמוס דב סילבר	נק	עמוס דב סילבר	מפלגה חדשה שהוקמה לקראת הבחירות, למען קידום לגליציה של קנאביס בישראל.
קמ"ה - קידום מעמד הפרט	זך	דורית בירן	מפלגה המתמקדת הזכויות האדם והפרט מן הזווית הדתית. דוגלת בהנחלת המשפט העברי בשיטת המשפט הישראלית, ובקידום מעמדו של הפרט מול רשויות השלטון. מועמדות הרשימה הן נשותיו של דניאל אמבש, מנהיג הכת הירושלמית, המרצה עונש מאסר בגין התעללות מינית והחזקת אדם בתנאי עבדות.
צומת בראשות משה גרין דרכו של רפול	זץ	משה גרין	מפלגה ציונית לאומית, שכיהנה בכנסת הארבע עשרה בראשותו של רפאל איתן. כיום מתמקדת בעיקר במעמדם של החקלאים בישראל.
צו השעה	יץ	אורי דויד חי	מפלגה ששמה לה למטרה לקדם את רמת חייהם של הגמלאים ובעלי המוגבלויות, לצד תנאי העבודה של נהגי המוניות.
כבוד האדם	נז	ארקדי פוגץ	מפלגה המבקשת לייצג את עולי ברית המועצות לשעבר, ולקדם את מעמדם בחברה.
רשימת שלושים ארבעים בראשות סטלה ויינשטיין	רז	סטלה וינשטיין	וינשטיין - לשעבר מנכ"לית מפלגת "ימינה", החליטה על הקמת מפלגה חדשה לקראת הבחירות. המפלגה מבקשת להיאבק בבירוקרטיה, לעודד תחרות ושוק חופשי ולקדם השקעה בתשתיות הלאומיות עם דגש על חיבור הפריפריה למרכז.
אני ואתה	ך	ארנון גלעדי	מפלגה סוציאליסטית המבקשת להילחם בתופעת "הון שלטון" ולקיים בישראל שוויון חברתי כלכלי.
סדר חדש - למען האזרחים הוותיקים בישראל	קך	אופק אביטל	מפלגה שמטרתה לקדם את רמת חייהם של האזרחים הוותיקים בישראל.
מפלגת שמע בראשות נפתלי גולדמן	נף	נפתלי גולדמן	מפלגה המבקשת לאסור בחוק את ההומוסקסואליות, להטיל צנזורה על פורנוגרפיה לקטינים, לקדם סיוע לעניים, ולגייס לצה"ל את כל אזרחי ישראל היהודים.
דעת טוב ורע וברית שבט אברהם-עלה ירוק ואוסרת אל איסלמיה	ת	דקל עוזר	רשימה משותפת של מפלגת עלה ירוק, מפלגה ליברלית התומכת בלגליזציה של קנאביס, שהתמודדה בפעם האחרונה בבחירות לכנסת העשרים, עם מפלגת "אוסרת אל איסלמיה", מפלגה מוסלמית חדשה לקידום בריאות טבעית ואיכות חיים במגזר המוסלמי.
כח להשפיע	זנ	בני אלבז	רשימה שבין מטרותיה קידום הספורט בישראל ותמיכה במתמודדים בחדלות פרעון.
באומץ בשבילך	קץ	צבי גרנות

חברי הכנסת העשרים וחמש

הליכוד 32 מושבים		בנימין נתניהו, יריב לוין, אלי כהן, יואב גלנט, דוד אמסלם, אמיר אוחנה, יואב קיש, ניר ברקת, מירי רגב, מיקי זוהר, אבי דיכטר, ישראל כ"ץ, שלמה קרעי, עמיחי שיקלי, דני דנון, עידית סילמן, דוד ביטן, יולי אדלשטיין, אליהו רביבו, גלית דיסטל-אטבריאן, ניסים ואטורי, שלום דנינו, חיים כץ, אופיר אקוניס, טלי גוטליב, חנוך מילביצקי, בועז ביסמוט, משה סעדה, אליהו דלל, גילה גמליאל, אופיר כץ, מאי גולן
יש עתיד 24 מושבים		יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ, בועז טופורובסקי, מיכל שיר, עידן רול, יוראי להב-הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טניה מזרסקי, יסמין סאקס פרידמן, דבי ביטון, משה טור-פז, סימון דוידסון, נאור שירי
הציונות הדתית 14 מושבים		בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, אופיר סופר, אורית סטרוק, יצחק וסרלאוף, שמחה רוטמן, אלמוג כהן, מיכל וולדיגר, עמיחי אליהו, צבי פוגל, אבי מעוז, אוהד טל, לימור סון הר-מלך, משה סולומון
המחנה הממלכתי 12 מושבים		בני גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו-שטה, יפעת שאשא-ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש-הכהן, שרן השכל
ש"ס 11 מושבים		אריה דרעי, יעקב מרגי, יואב בן-צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יוסי טייב, אברהם בצלאל
יהדות התורה 7 מושבים		יצחק גולדקנופף, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, יעקב טסלר, יעקב אשר, ישראל אייכלר
ישראל ביתנו 6 מושבים		אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר
רע"מ 5 מושבים		מנסור עבאס, וליד טאהא, וליד אל הואשלה, אימאן ח'טיב-יאסין, יאסר חוג'יראת
חד"ש-תע"ל 5 מושבים		איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף עטאונה
העבודה 4 מושבים		מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב, אפרת רייטן

הכנסת

הכנסת העשרים וחמש
מדינה
סוג	בית מחוקקים חד-ביתי
הרכב
מספר מושבים	120
סיעות הכנסת קואליציה      הליכוד (32)      ש"ס (11)      יהדות התורה (7)      אגודת ישראל (4)      דגל התורה (3)      הציונות הדתית (7)      האיחוד הלאומי-תקומה (7)      עוצמה יהודית (6)      מפלגת נעם (1) אופוזיציה      יש עתיד (24)      המחנה הממלכתי (12)      חוסן לישראל (8)      תקווה חדשה (4)      ישראל ביתנו (6)      רע"ם (5)      חד"ש-תע"ל (5)      חד"ש (4)      תע"ל (1)      העבודה (4)
בחירות
שיטת בחירות	יחסית-ארצית שיטת ג'פרסון שיטת בדר-עופר
בחירות קודמות	1 בנובמבר 2022
בחירות הבאות	27 באוקטובר 2026
מנהיגים
יושב ראש	אמיר אוחנה, הליכוד החל מ-29 בדצמבר 2022
ראש הממשלה	בנימין נתניהו, הליכוד החל מ-29 בדצמבר 2022
ראש האופוזיציה	יאיר לפיד, יש עתיד החל מ-29 בדצמבר 2022
משכן
משכן הכנסת, מבט מדרום
משכן הכנסת, קריית הממשלה ירושלים, ישראל
אתר אינטרנט
http://knesset.gov.il

הכנסת העשרים וחמש

מדינה
גוף פרלמנטרי	הכנסת
תקופת כהונה	15 בנובמבר 2022 – מכהנת (שנה ו־23 שבועות)
מערכת בחירות	1 בנובמבר 2022
הנהגה
יושב ראש הכנסת	אמיר אוחנה, הליכוד
ראש הממשלה	בנימין נתניהו, הליכוד
יו"ר הקואליציה	אופיר כץ, הליכוד
ראש האופוזיציה	יאיר לפיד, יש עתיד
מרכז האופוזיציה	בועז טופורובסקי, יש עתיד
הרכב
סיעות הקואליציה	מספר חברי הקואליציה - 64   הליכוד (32)   ש"ס (11)   יהדות התורה (7)   הציונות הדתית (7)   עוצמה יהודית (6)   מפלגת נעם (1)
מספר חברי הקואליציה	64 / 120
סיעות האופוזיציה	מספר חברי האופוזיציה - 56   יש עתיד (24)   המחנה הממלכתי (12)   ישראל ביתנו (6)   רע"מ (5)   חד"ש-תע"ל (5)   העבודה (4)
מספר חברי האופוזיציה	56 / 120
אתר אינטרנט
https://main.knesset.gov.il
→ הכנסת העשרים וארבע הכנסת העשרים ושש ←

בעלי תפקידים בכנסת העשרים וחמש

התפקיד	שם	סיעה		הערות
נשיאות הכנסת
יושב-ראש הכנסת	יריב לוין		הליכוד	כיהן בין ה-13 ל-29 בדצמבר 2022
	אמיר אוחנה			מכהן החל מה-29 בדצמבר 2022
סגני יושב-ראש הכנסת	אופיר כץ		הליכוד
	משה טור-פז		יש עתיד
	אוריאל בוסו		ש"ס
	מתן כהנא		המחנה הממלכתי
	ישראל אייכלר		יהדות התורה
יושבי ראש הוועדות הקבועות
ועדת הכנסת	אופיר כץ		הליכוד
ועדת הכספים	משה גפני		יהדות התורה
ועדת הכלכלה	TBD		הליכוד
ועדת החוץ והביטחון	TBD		הליכוד
ועדת הפנים והגנת הסביבה	יעקב אשר		יהדות התורה
ועדת החוקה, חוק ומשפט	שמחה רוטמן		הציונות הדתית
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות	עודד פורר		ישראל ביתנו
ועדת החינוך, התרבות והספורט	יוסי טייב		ש"ס
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות	ישראל אייכלר		יהדות התורה
ועדת ביטחון הפנים	צביקה פוגל		עוצמה יהודית
הוועדה לענייני ביקורת המדינה	מיקי לוי		יש עתיד
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי	פנינה תמנו-שטה		יש עתיד
ועדת המדע והטכנולוגיה	איימן עודה		חד"ש-תע"ל
ועדת האתיקה	TBD
יושבי ראש הוועדות המיוחדות
הוועדה המיוחדת לתיקון חוק יסוד: הממשלה	שלמה קרעי		הליכוד	הוועדות פורקו עם תיקון החוקים האמורים
הוועדה המיוחדת לתיקון פקודת המשטרה	אופיר כץ		הליכוד
הוועדה המיוחדת לעניין הקרן לאזרחי ישראל	לימור סון הר-מלך		עוצמה יהודית
יושבי ראש הסיעות
סיעת הליכוד	אופיר כץ		הליכוד
סיעת יש עתיד	בועז טופורובסקי		יש עתיד
סיעת המחנה הממלכתי	בני גנץ		המחנה הממלכתי
סיעת ש"ס	ינון אזולאי		ש"ס
סיעת יהדות התורה	משה גפני		יהדות התורה
סיעת הציונות הדתית	שמחה רוטמן		הציונות הדתית
סיעת עוצמה יהודית	TBD		עוצמה יהודית
סיעת ישראל ביתנו	עודד פורר		ישראל ביתנו
סיעת רע"מ	וליד טאהא		רע"מ
סיעת חד"ש-תע"ל	אחמד טיבי		חד"ש-תע"ל
סיעת העבודה	מרב מיכאלי		העבודה
סיעת נעם	אבי מעוז		נעם
ראשי הקואליציה והאופוזיציה
יושב ראש הקואליציה	אופיר כץ		הליכוד
ראש האופוזיציה	יאיר לפיד		יש עתיד
מרכז האופוזיציה	בועז טופורובסקי		יש עתיד
בעלי תפקידים
מנכ"ל הכנסת	גיל סגל
מזכיר הכנסת	דן מרזוק
היועצת המשפטית לכנסת	שגית אפיק
קצין הכנסת	יובל חן
רב הכנסת	אביעד גוטמן

הנציבים העליונים לארץ-ישראל

מס'	נציב		תקופת הכהונה
	דיוקן	שם (לידה- מיתה)	כניסה לתפקיד	סיום התפקיד	זמן בתפקיד
1		סר הרברט סמואל Herbert Samuel (1870-1963)	1 ביולי 1920	20 ביוני 1925	4 שנים, 354 ימים
			היהודי הראשון (שאיננו מומר כבנג'מין דיזראלי) ששימש כשר בממשלת בריטניה. מינויו כנציב העליון הראשון בארץ ישראל התקבל ביישוב בהתלהבות וניתן לו הכינוי "הראשון ביהודה". הרברט סמואל הכריז על ירושלים כבירת ארץ ישראל המנדטורית וקבע את מושבו במתחם אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, אך דווקא בשל היותו יהודי השתדל להיות נייטרלי בסכסוך הישראלי-ערבי בארץ ישראל וגרם לאכזבה ביישוב. הוא מינה כמופתי את חאג' אמין אל-חוסייני. במאורעות תרפ"א הורה על הפסקה זמנית של העלייה. העובדה כי בימיו כנְציב הופרד עבר הירדן מתחום ארץ ישראל המנדטורית חיזקה תחושת אכזבה זו ביישוב.
2		לורד הרברט פלומר Herbert Plumer (1857-1932)	25 באוגוסט 1925	31 ביולי 1928	שנתיים, 341 ימים
			איש צבא בריטי בדרגת פילדמרשל. שירת כנציב עליון בתקופה של שקט יחסי ששרר בארץ לאחר מאורעות תרפ"א ולפני מאורעות תרפ"ט. תרומתו לשמירת שקט זה הייתה ניכרת. יחסו ליישוב היה הוגן. בתקופתו הכיר השלטון המנדטורי בכנסת ישראל. בימי המשבר הכלכלי של שנת 1927 העניק תמיכה כלכלית ליישוב. הקפיד לשמור על נייטרליות ביחסו ליהודים ולערבים.
מ"מ		סר הארי לוק John Chancellor (1884-1969)	31 ביולי 1928	6 בדצמבר 1928	128 ימים
			היה המזכיר הראשי של ממשלת המנדט ולאחר מכן ממלא מקום הנציב העליון בימי מאורעות תרפ"ט. נחשב בעיני היישוב היהודי לעוין בגישתו כלפיו, וכמי שנוטה לטובת הצד הערבי. תמך בפעולות הערבים ואף האשים את היהודים שהתקיפו ראשונים. הורה על סגירת העיתונות העברית והפסקת קשרי הטלפון לחו"ל. היה ממוצא יהודי אך הסתיר זאת.
3		סר ג'ון צ'נסלור John Chancellor (1870-1952)	6 בדצמבר 1928	6 בספטמבר 1931	שנתיים, 274 ימים
			אריסטוקרט וקצין שעבר לשירות הקולוניאלי הבריטי ולאחר 17 שנות שירות, התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. יחסו היה אוהד לערבים. בימי כהונתו התחוללו מאורעות תרפ"ט העקובים מדם.
4		סר ארתור ווקופ Arthur Wauchope (1874-1947)	20 בנובמבר 1931	1 במרץ 1938	6 שנים, 101 ימים
			הנציב העליון האוהד ביותר של היישוב והתנועה הציונית. בתקופת כהונתו התרחשה העלייה החמישית שהביאה להתפתחות כלכלית וחברתית רבה ביישוב. ווקופ עודד את העלייה והיה מקובל על הנהגת היישוב, עמה קשר קשרים. במהלך כהונתו בשנת 1936 החלו מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, שהיו התקפה על היישוב ומרד כנגד השלטון הבריטי והוא נקט נגדו בצעדים נמרצים.
5		סר הרולד מקמייקל Harold MacMichael (1882-1969)	3 במרץ 1938	30 באוגוסט 1944	6 שנים, 180 ימים
			הנציב העליון העוין ביתר את היישוב ואת התנועה הציונית. איש השירות הקולוניאלי הבריטי ששירת שנים רבות באפריקה, מהן עשר שנים בסודאן והפך לפרו-ערבי. את העניין היהודי לא הכיר כלל וראה ביהודים נטע זר במזרח התיכון. לא נעתר לבקשת חנינה על חייו של ראשון עולי הגרדום שלמה בן-יוסף ותחת שלטונו הרגו אנשי המשטרה הבריטית את מפקד הלח"י אברהם שטרן (יאיר). סירב להתיר את כניסתה של אוניית המעפילים סטרומה לארץ והיא נאלצה לחזור לים השחור, שם טבעה על 769 המעפילים שעל סיפונה, שהיו פליטי חרב משואת יהודי רומניה. סמוך לסוף תקופת כהונתו ניסו אנשי הלח"י להתנקש בחייו, אך הוא ניצל. לימים התגלה בארכיונים, להפתעת ההיסטוריונים, שבתקופתו המאוחרת כנציב, הוא תמך בהקמת מדינה יהודית במישור החוף והעמקים הצפוניים של הארץ.
6		ויקונט ג'ון ורקר John Vereker (1886-1946)	31 באוקטובר 1944	5 בנובמבר 1945	שנה, 5 ימים
			לורד גורט היה גנרל בריטי שפיקד על חיל המשלוח הבריטי בצרפת בראשית מלחמת העולם השנייה. פיקד על הפינוי מדנקרק. בשנת 1943 הוענקה לו דרגת פילדמרשל. בשנת 1944 התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. שימש בתפקיד כשנה. לא הותיר רושם של ממש בתפקידו, אותו עזב בשל מצב בריאותו הלקוי.
7		סר אלן קנינגהם Alan Cunningham (1887-1983)	21 בנובמבר 1945	14 במאי 1948	שנתיים, 175 ימים
			הנציב העליון האחרון. גנרל בריטי שזכה לתהילה על שחרור אתיופיה מידי האיטלקים, אך מאידך היה ביחסים מורכבים עם מפקד הצבא מונטגומרי, בשל צעדים שנויים במחלוקת שנקט במהלך הקרבות בצפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה. יש שיאמרו שהדברים השפיעו על התנהלותו בארץ. עלה בגורלו להיות הנציב העליון האחרון בקץ שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל. החלטתו שלא להענות לדרישת הצבא הבריטי לפנות את ירושלים בחודשי המנדט האחרונים הייתה מכרעת לגבי גורל העיר ומנעה השתלטות ערבית על העיר לפני הכרזת מדינת ישראל.

תבנית: הממשל בישראל

ישראל

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל

חוקה ונשיאות חוקי היסוד הכנסת ● מקרקעי ישראל ● הנשיא הממשלה ● משק המדינה ● הצבא ירושלים ● השפיטה ● מבקר המדינה חופש העיסוק ● כבוד האדם וחירותו משאל עם ● הלאום נשיא המדינה (רשימה) יצחק הרצוג הרשות המחוקקת הכנסת הכנסת העשרים וחמש (חברים) יושב ראש הכנסת (רשימה) אמיר אוחנה יו"ר הקואליציה: אופיר כץ‎ ראש האופוזיציה: משמר הכנסת החקיקה בישראל הרשות המבצעת הממשלה הממשלה השלושים ושבע ראש הממשלה (רשימה) בנימין נתניהו המשנה לראש הממשלה אריה דרעי סגן ראש הממשלה יריב לוין ועדות שרים ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ועדת השרים לענייני חברה וכלכלה ועדת השרים לענייני דיור ותחבורה ועדת השרים לענייני חקיקה הרשות השופטת בית המשפט העליון נשיאה (רשימה): עוזי פוגלמן משנה לנשיאה: עוזי פוגלמן עמית ● סולברג ● ברק-ארז ● ברון ● קרא ● מינץ ● אלרון ● וילנר ● גרוסקופף ● שטיין ● שטייניץ ● כבוב ● כשר ● רונן בתי משפט מחוזיים צפון ● חיפה ● מרכז ● תל-אביב ● ירושלים ● דרום בתי משפט השלום בית משפט לענייני משפחה בית משפט לתביעות קטנות בית משפט לעניינים מקומיים בית משפט לתעבורה בית משפט קהילתי מבקר המדינה (רשימה) מתניהו אנגלמן היועמ"ש: גלי בהרב-מיארה אגף ייעוץ וחקיקה פרקליט המדינה: עמית איסמן פרקליטות המדינה הסניגוריה הציבורית הנהלת בתי המשפט בחירות מפלגות פוליטיות חוק הבחירות ועדת הבחירות המרכזית משאל עם חלוקה מנהלית מחוזות רשות מקומית עיריות מועצות מקומיות מועצות אזוריות יחסי החוץ הסכסוך הישראלי-ערבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ישראל והאו"ם ישראל וארצות הברית ישראל והאיחוד האירופי שגרירים פורטל הממשל בישראל