לדלג לתוכן

פורטל:מדינות העולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רענון הפורטל כיצד אוכל לעזור?    

מפת העולם
מפת העולם
מדינה מתוארת במדע המדינה בדרך כלל כקבוצה של אנשים החיים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקית ופוליטית.

לפי הגדרה זו, המונח מדינה כולל בתוכו את המושג שלטון, בשימוש אחר, שני המושגים נרדפים. בין סוגי המדינות שהתפתחו עם ההיסטוריה היו ערי המדינה של יוון העתיקה, הריבונות הייתה מוטלת על האזרחים החופשיים של העיר העצמאית.

במהלך ימי הביניים הייתה אירופה מחולקת למספר רב של נסיכויות, שריבונויותיהן וגבולותיהן השתנו בתכיפות. ממצב זה של אנרכיה פוליטית, מדינת הלאום המודרנית, המורכבת מאנשים בעלי אזרחות דומה החיים בטריטוריה מוגדרת, התפתחה בתהליך הדרגתי שהשתרך לאורך מאות שנים. סוג השלטון השתנה, בהתחלה קמו שלטונות מונרכיים לחלוטין ולאחר מכן קמו מונרכיות קונסטיטוציוניות (חוקתיות) או רפובליקות, כמה מהן פדרציות או איחודים של מדינות חצי עצמאיות.

מדינות לפי יבשת: אסיה, אפריקה, אירופה, אמריקה, אוקיאניה ; מדינות לשעבר

מדינות לפי שם, עיר בירה, עצמאות, אזור זמן, סיומת אינטרנט וקידומת בינ"ל

מדינות לפי אוכלוסייה, שטח, צפיפות, תמ"ג ופיתוח אנושי

דגל פרו
דגל פרו
לינדון ג'ונסון בעת דיון על מלחמת וייטנאם, שבוע לפני ההכרזה.
לינדון ג'ונסון בעת דיון על מלחמת וייטנאם, שבוע לפני ההכרזה.
לאירועי היום בהיסטוריה נוספים
יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל העשרים וחמש
יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל העשרים וחמש

על אף שלממשלת מיעוט יש דימוי שלילי, ונראה שסיכוייה מועטים לקום ולתפקד ביציבות, ישנן דמוקרטיות פרלמנטריות רבות בעולם בהן יש מסורת של ממשלת מיעוט יציבה. בדנמרק שלטו למעלה מ-25 שנה, בין השנים 1972 עד 1998, ממשלות מיעוט בלבד. במדינות סקנדינביה ובהולנד שכיחות ממשלות מיעוט, וכך גם בניו זילנד, איטליה וקנדה. למעשה, ארנד ליפהרט בדק ומצא שבפרלמנט בו אין מפלגה בעלת רוב מוחלט, קמו ביותר מרבע מהמקרים ממשלות מיעוט. בישראל, למרות שבבחירות מעולם לא זכתה אף מפלגה לרוב מוחלט בכנסת, הקמתה של ממשלת מיעוט מלכתחילה מעולם לא התרחשה, וקיומה של ממשלת מיעוט לאורך זמן הוא חזון נדיר. רק ממשלה אחת כזו התקיימה לזמן ארוך, הממשלה ה-25 בראשות יצחק רבין, שתפקדה במשך כשנתיים כממשלת מיעוט, לאחר פרישת מפלגת ש"ס.

בחרו ערך מומלץ מהרשימה וצפו בתוכן הנטען

אמנות ותרבות: אופרה גרמנית - אופרה צרפתית - פיסול ישראלי

דגלים וסמלים: דגל אוסטרליה - דגל גרמניה - דגל הממלכה המאוחדת - דגל ישראל - דגל קנדה

היסטוריה של מדינות: בולגריה במלחמת העולם הראשונה - המחלוקת על הטקסים הסיניים - המערכה על צרפת - התקופה הממלוכית בארץ ישראל - מלחמת איטליה יוון - נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957) - צרפת החופשית - שושלת מינג - מושבת הכף ההולנדית

חוק ומשפט: החקיקה בישראל - המשפט בישראל

פוליטיקה וממשל: גבולות מדינת ישראל - הכנסת - המלוכה הקנדית -

תחבורה: הרכבת המנדטורית - מסילת אדיס אבבה-ג'יבוטי - נמל התעופה בן-גוריון - רכבות במצרים

אחר: אל תשאל, אל תספר - מדיניות לשונית בישראל

דגל ישראל
דגל ישראל

מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית הנמצאת במזרח התיכון, לחוף הים התיכון. ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים סוף בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון-מזרח ובלבנון בצפון. ביהודה ושומרון ובעזה נמצאים שטחים ואוכלוסיות בשליטת הרשות הפלסטינית, גוף מדיני שמעמדו הריבוני עוד לא הוכרע.

מדינת ישראל מונה, נכון למאי 2006, כ-7,026,000 תושבים. מספר זה כולל את תושבי הקבע במדינה, ולאו דווקא את האזרחים. 76% מתושבי הקבע בישראל הם יהודים. 20% מתושבי הקבע בישראל, כולל תושבי מזרח ירושלים, הם ערבים (מוסלמים ונוצרים) ומונים כ-1,387,000 תושבים. בנוסף ישנם דרוזים (1.5% – כ-115 אלף איש) וצ'רקסים.


סמל מצרים                 מצרים                 דגל מצרים
רפובליקת מצרים הערבית (ערבית: جمهوريّة مصر العربيّة - גֻּמְהוּרִיָּתּ מָצְר (א)לְעָרְבִּיָּה) היא המאוכלסת ביותר מבין המדינות הגובלות בישראל בפרט, ומבין מדינות ערב בכלל. מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון ולחוף הים האדום (ים סוף) במזרח. בצפון מזרח גובלת בישראל, במערב בלוב ובדרום בסודאן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במרכזה. זאת משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים, ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס שעובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתה בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים.

מצרים נמצאת ביחסי שלום עם ישראל מאז חתימת הסכם השלום בשנת 1979.

מיקום מצרים

הפירמידות במצרים

הפירמידות במצרים, שאחדות מהן נמנות עם המבנים הגדולים ביותר שנבנו בידי אדם, מהוות במשך אלפי שנות קיומן את אחד הסמלים המובהקים לתרבות מצרים העתיקה. הפירמידות נבנו על ידי המצרים הקדמונים בגדתו המערבית של נהר הנילוס - ארץ המתים לפי אמונתם, וזאת מפני שהיה זה המקום שבו נראה אל השמש שוקע בסופו של כל יום. את בתי המגורים שלהם בנו הקדמונים בגדתו המזרחית של הנהר, שם נראתה השמש מפציעה וזורחת בכל בוקר.

כיום ישנה הסכמה בקרב הארכאולוגים לגבי היות הפירמידות מבני קבורה ענקיים אשר עוצבו לפי תפיסות דתיות המבוססות על פולחן השמש והכוכבים. מרבית הפירמידות הנמצאות במצרים נבנו בתקופת הממלכה הקדומה ותקופת הממלכה התיכונה.

רכבות במצרים

הרכבות במצרים היו הרכבות הראשונות ביבשת אפריקה. כבר בשנת 1851 החלה סלילת מסילות רכבת במצרים, והתפתחות הרכבת במדינה זו מלווה כמה מן האירועים הבולטים של התקופה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, קהיר הייתה אחת משלוש הערים המרכזיות באימפריה הבריטית, לצד לונדון וניו דלהי. מצרים הייתה לנקודת כינוס מרכזית לכוחות הצבא הבריטי בשתי מערכות גדולות, האחת בדרדנלים והשנייה במערכה לכיבוש ארץ ישראל, והרכבת המצרית גויסה, רובה ככולה, למאמץ המלחמתי.

כאשר החלו הכוחות הבריטים להתקדם מזרחה בחצי האי סיני, בשלהי 1916, נסללה מסילת רכבת לאורך החוף הצפוני של חצי האי. המסילה יצאה מן העיר קנטרה, על גדת תעלת סואץ, והגיעה עד לעיר רפיח שבינה ובין עזה עבר קו החזית בין הצבא העות'מאני לצבא הבריטי. לאחר שכבשו הכוחות הבריטים את עזה, הוארכה המסילה אל העיר, ולאחר שנכנסו לארץ ישראל הגיעה המסילה עד לעיר לוד.

הפירמידות בגיזה

ראשי עמודים ממקדש האלה חתחור בממפיס

מקדשי אבו סימבל; משמאל - מקדש רעמסס השני (הגדול), מימין - מקדש נפרטרי (הקטן)

אוניברסיטת קהיר

האולם הראשי במוזיאון המצרי

שרידי מקדש לוקסור ולידו מסגד על גדת נהר הנילוס

הנילוס במצרים

היסטוריה של מצרים

האימפריות הגדולות של העת העתיקה - פרס ובבל כבשו את מצרים והפכו אותה לחלק מנחלתם. למרות הכיבושים, המצרים שמרו על תרבות ייחודית. כאשר אלכסנדר הגדול כבש אותה בשנת 332 לפנה"ס, מצא תרבות שונה ומרתקת. לאחר פיצול האימפריה של אלכסנדר הגדול, תלמי הראשון, ניכס לעצמו את מצרים והיא הייתה תחת שלטון בית תלמי עד המאה ה-1 לפנה"ס. בשנת 30 לפנה"ס נכבשה מצרים על ידי צבאות רומא. כאשר נחלקה האימפריה הרומית לשניים, עברה מצרים לאימפריה הביזנטית. בין השנים 639641 נכבשה מצרים על ידי הערבים. הכיבוש המוסלמי הבטיח את זכותם של הנוצרים לשמור על דתם בתמורה לתשלום מס גולגולת לשלטונות המוסלמים. אסלומה של מצרים הפך למוחשי יותר עם הגירתם של שבטים ערביים מחצי האי ערב והגעתם של עוד כוחות צבא; הערבים המוסלמים שהגיעו למצרים זה מקרוב התחתנו עם תושבי מצרים ובכך סייעו להפיכת האסלאם לדת הנפוצה במצרים.

החל מן המאה ה-12 ועד למאה ה-16 נשלטה מצרים על ידי שושלות ממלוכיות שונות. רשמית הפכה מצרים לואליאת עות'מאני בשנת 1512 עם תבוסת הצבא הממלוכי על ידי הסולטאן סלים הראשון, אך למעשה המשיכו ביים ממלוכים לשמור על צבאות העבדים שלהם ובעזרתם לשלוט על הארץ, במקביל לנציב מטעם האימפריה העות'מאנית - הוואלי. שלטון דו-ראשי זה נמשך עד 1798, אז נכבשה מצרים על ידי נפוליאון. על אף שב־1801 עזבו אחרוני הכוחות הצרפתיים את אדמת מצרים, השתנה מאזן הכוחות הפנימי במצרים באופן דרמטי. את המצב ניצל מוחמד עלי, קצין עות'מאני צעיר ממוצא אלבני שתפס את השלטון במצרים בשנת 1805. מוחמד עלי ייסד שושלת שהנהיגה את מצרים עד שנת 1952. רשמית המשיכה להיות מצרים חלק מן האימפריה העות'מאנית עד 1914, אך למעשה שמרו מוחמד עלי ויורשיו על אוטונומיה רבה ואף על יכולת לפתח קשרי חוץ באופן עצמאי. למין מחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו, מיקומה האסטרטגי של מצרים חשף אותה להתערבות בלתי פוסקת מצד אנגליה ויריבתה האימפריאליסטית צרפת, התערבות שהגיעה לשיא עם פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869.

בשנת 1922, הכריזה מצרים עצמאות חלקית. לאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה מצרים למדינה ריבונית תחת שלטונו של המלך פארוק. בשנת 1952 התבצעה מהפכת הקצינים החופשיים שבה קציני הצבא המצרי העלו לשלטון את הגנרל מוחמד נגיב. שנתיים מאוחר יותר הדיח אותו גמאל עבד אל נאצר שכיהן כנשיא מצרים עד מותו בשנת 1970. בשנת 1958 התאחדה מצרים עם סוריה ליצירת "הרפובליקה הערבית המאוחדת". במסגרת ניסיונה לצרף גם את תימן לאיחוד, היא התערבה במלחמה שם. האיחוד התפרק בשנת 1961, אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971. את נאצר ירש אנואר סאדאת, ששלט עד הירצחו בשנת 1981. מאז שולט במצרים חוסני מובארכ.

הספינקס הגדול של גיזה

קהיר החצויה על ידי הנילוס

הביבליותיקה אלכסנדרינה

פורט סעיד ותעלת סואץ

מנזר סנטה קתרינה

תמונת האתר הארכאולוגי כַּרְנָךְּ משנת 1914

דגל נבחר

דגל אוסטרליה
דגל אוסטרליה

דגל חבר העמים של אוסטרליה שואב את עיצובו מעיצוב הנס הכחול, בדומה לדגליהן של רבות ממושבותיה ההיסטוריות של בריטניה. הדגל אומץ לאחר שנבחר בתחרות עיצוב בשנת 1901, השנה שבה קיבלה אוסטרליה את עצמאותה מבריטניה.

עיצובו של הדגל הוא עיצוב נס בריטי כחול טיפוסי הכולל את היוניון ג'ק בקנטון (הרבע השמאלי העליון הצמוד לתורן) ושדה כחול עם הטבעה של כוכב חבר העמים (כוכב בעל שבעה קודקודים) ובהדמיית מערכת הצלב הדרומי. היוניון ג'ק מבטא את הקשר ההיסטורי והתרבותי בין אוסטרליה ובריטניה, וכל קרן בכוכב חבר העמים מסמלת את אחת מהמדינות והטריטוריות של אוסטרליה, והצלב הדרומי מסמל את מקומה של אוסטרליה בחצי הכדור הדרומי.

אף שהדגל נבחר כדגל הלאומי האוסטרלי כבר בשנת 1901, הוא אומץ באופן רשמי וחוקי רק לאחר חקיקתו של חוק הדגלים בשנת 1953, 50 שנה מאוחר יותר.

סמל נבחר

סמל ליטא
סמל ליטא

סמל ליטא נקרא ויטיס (Vytis - האביר) או ראייטליס (Raitelis - הפרש) והינו מסמלים הוותיקים באירופה. הגרסה הנוכחית אושרה בשנת 1992 בפרק 15 של החוקה. שימוש באביר על הסוס היה ידוע כבר ברשומים הישנים.

עדויות מראות שהסמל היה על החותם של הדוכס הגדול של ליטא אלגירדס בשנת 1386. בסוף המאה ה-14 הופיעו מטבעות עם הסמל האמור. בהמשך, הוא היה על הסמל של הדוכסים הגדולים של ליטא ובתחילת המאה ה-15 הוא אומץ כסמל של הדוכסות הגדולה של ליטא. בהתחלה הרוכב רכב לצד ימין, אך החל המהמאה ה-15, הוא תמיר רוכב לצד שמאל. במהלך המאה ה-15 השתרשו גם צבעי הסמל. הצלב הכפול התווסף בשנת 1386, עם קבלת הנצרות על ידי הליטאים.

המנון נבחר

התקווה הוא המנון מדינת ישראל. הוא חובר כשיר על ידי המשורר נפתלי הרץ אימבר, בארץ ישראל, בשנת 1878. לחנו העממי מולדובי הותאם על ידי שמואל כהן. השיר שנודע בשמו המקורי "תקוותנו", היה אהוד ביישוב היהודי בארץ ישראל, נבחר להיות המנון התנועה הציונית והושר בקונגרסים הציונים. בעקבות כך, לאחר הקמת המדינה התקבל כהמנונה. ב-10 בנובמבר 2004, עוגן בחוק הישראלי. במרוצת השנים הוכנסו מספר שינויים במלל המקורי של השיר, ואף כותרו המקורי שונה ל"התקווה". חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל (פרק ל"ז, פסוק י"א): "הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ" מצוטט בשורה הפותחת את הפזמון החוזר של "התקווה": "עוד לא אבדה תקותנו", ובאופן שמהפך את האבלות והיאוש של הקדמונים לתקווה והתחלה חדשה.

צבאות של ימינו: אוזבקיסטןאוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיחוד האמירויות הערביותאיטליהאיסלנדאיראןאירלנדאלבניהאסטוניהאקוודורארגנטינהאריתריאהארמניהארצות הבריתאתיופיהבולגריהבוסניה והרצגובינהבחרייןבלארוסבלגיהברונייברזילבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקדרום אפריקהדרום סודאןהאיטיהודוהולנדהונגריההפיליפיניםוייטנאםטאיוואןטורקיהיפןירדןישראללבנוןלובלוקסמבורגלטביהליטאמאלימולדובהמונגוליהמונטנגרומזרח טימורמיאנמארמצריםמקדוניה הצפוניתמקסיקומרוקונורווגיהניו זילנדסודאןסוריהסיןסינגפורסלובניהסלובקיהסן מרינוספרדסרביהעומאןעיראקערב הסעודיתפוליןפורטוגלפינלנדפקיסטןפרוצ'אדצ'ילהצ'כיהצרפתקובהקולומביהקוריאה הדרומיתקוריאה הצפוניתקזחסטןקטרקנדהקרואטיהרומניהרוסיהשוודיהשווייץתאילנדתימן

צבאות של מדינות לשעבר: הצבא האדוםצבא אשורהצבא הביזנטיצבא בר כוכבאהכוחות המזוינים של ברית המועצותורמאכט (הצבא הגרמני)צבא האימפריה היפניתהצבא המוקדוניצבא ממלכת ירושליםצבא מצרים העתיקההצבא הסלאוקיצבא ספרטהצבא האימפריה העות'מאניתצבא ממלכת פרס האחמניתהצבא הפרתיצבא קרתגוהצבא הרומיהמשמר השווייצריהגדוד הקדוש של תבאי

רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:
  • כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרי מדינות שרק מחכים שירחיבו אותם.
  • מה שווים דף בקשת ערך ודף בקשת תמונות ואיורים אם לא מתייחסים אליהם?
  • ישנם ערכים שאי אפשר שיישארו במצבם הנוכחי וצריך לעבור עליהם ולתקן אותם בהקדם, ראו מסגרת "ערכים דורשי שיפור".
  • במיזם מדינות, המנסה להשלים את ערכי המדינות והפרטים שלהן (כג': ערי בירה,דגל, סמל ועוד), תוכלו לעזור להשלים את התמונה.