משפט עברי
משפט עברי הוא מונח מודרני לציון מערכת הדין היהודית שבין אדם לחברו.
על מקורות המשפט העברי נמנים התנ"ך, המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה וכלל הספרות התורנית ממתן תורה ועד ימינו.
מקורות המשפט העברי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתורה שבכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתורה שבכתב, מוקדשות מספר פרשיות להצגת חוקי המשפט העברי. הראשונה שבהם היא פרשת משפטים שבספר שמות, שם מובאים רוב דיני הממונות המוזכרים בתורה בכלל, דיני עבד עברי ואמה עברייה, דיני רוצח וכן הוראות המתייחסות לשופטים.
פרשה נוספת המהווה מקור חשוב לדיני המשפט העברי היא פרשת שופטים שבספר דברים. בפרשה זו לא נידונים דיני ממונות אך מובאת בה החובה להקים מערכת משפט הוגנת:
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק
.
כמו כן, בפרשה מובאים דיני זקן ממרא, דיני עדות, ודיני רוצח בשגגה.
בתורה שבעל פה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשנה מובאים חוקי המשפט העברי במספר מסכתות:
בסדר מועד - דיני קידוש החודש מובאים במסכת ראש השנה.
בסדר נשים - דיני יבום וחליצה מובאים במסכת יבמות. דיני כתובה ונישואין מובאת במסכת כתובות. דיני סוטה מובאים במסכת סוטה, ודיני גירושין מובאים במסכת גיטין ובקידושין מובאים דיני אירוסין, וחלק מדיני קניין.
בסדר נזיקין - כל דיני ממונות (מלבד אלו הקשורים בכתובה המובאים במסכת כתובות) נכתבו במסכת אחת בת 30 פרקים, שנקראה מסכת נזיקין, אך בעקבות אורכה היא חולקה מאוחר יותר לשלוש "בבות" (שערים בארמית): "בבא קמא", "בבא מציעא" ו"בבא בתרא". דיני תשלומי מזיק, חובל, גנב, וגזלן מובאים במסכת בבא קמא. דיני השבת אבדה, אונאה, הלוואה, ריבית, שכירות, פועלים, וארבעת השומרים - מובאים בעיקר במסכת בבא מציעא. דיני שכנים, ירושה ודיני מקח וממכר - מובאים בעיקר במסכת בבא בתרא. מסכתות סנהדרין ומכות עוסקות בסדרי המשפט ובעונשים השונים.
בניגוד למסכתות רבות אחרות, על כל המסכתות העוסקות בדיני המשפט העברי נכתב חיבור מקביל, גם בתלמוד הירושלמי וגם בתלמוד הבבלי.
גם בקודקסים הלכתיים מאוחרים יותר מובאים חוקי המשפט העברי, הללו מופיעים בהרחבה גם בספרו של הרמב"ם משנה תורה וגם מאוחר יותר בארבעת הטורים ובשולחן ערוך.
במשנה תורה לרמב"ם מופיעים דיני המשפט העברי בחמישה כרכים:
- ספר זמנים: הלכות קידוש החודש.
- ספר נזיקין: הלכות נזקי ממון, הלכות גנבה, הלכות גזילה ואבידה, הלכות חובל ומזיק, הלכות רוצח ושמירת נפש.
- ספר קניין: הלכות מכירה, הלכות זכייה ומתנה, הלכות שכנים, הלכות שלוחין ושותפין, הלכות עבדים.
- ספר משפטים: הלכות שכירות, הלכות שאלה ופיקדון, הלכות מלווה ולווה, הלכות טוען ונטען, הלכות נחלות.
- ספר שופטים: הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, הלכות עדות, הלכות ממרים, הלכות אבל, הלכות מלכים ומלחמות.
בטור, ובשולחן ערוך (שאימץ את סדר החלוקה של הטור) מופיעים דיני המשפט העברי בעיקרם בשניים מתוך ארבעת הכרכים:
- אבן העזר – עוסק בדיני המשפחה (נישואין וגירושין), ועל הלכות אישות. חלק זה נקרא כך על פי הפסוק בבראשית ב, י"ח "אעשה לו עזר כנגדו".
- חושן משפט – על הלכות דיינים, ממונות, דיני בית דין, הדין האזרחי והפלילי.
לצד אלה דיני המשפט העברי מפוזרים בעשרות אלפי שאלות ותשובות (שו"ת) שנשאלו חכמי ישראל במהלך הדורות.
ענפי המשפט העברי
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שהחלוקה המדויקת לקטגוריות נתונה במלוקת בין החוקרים והמשפטנים השונים, מקובל להגדיר את ענפי המשפט העברי ככאלה הכוללים את כל ענפי המשפט המוכרים משיטות משפט אחרות. בתוכם ניתן למנות:
- משפט ציבורי: משפט מנהלי; משפט פלילי
- משפט פרטי: משפט אזרחי (דיני ממונות) – דיני נזיקין / דיני חוזים / דיני קניין / עשיית עושר ולא במשפט; דיני משפחה
- משפט פרוצדורלי: דיני ראיות, דיון פלילי ואזרחי
המשפט העברי בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף שהמשפט במדינת ישראל הוא משפט חילוני, אשר שואב את עקרונותיו מן המשפט המקובל ומן הדין העות'מאני, יש בו השפעה של המשפט העברי. את רוח מערכת היחסים הזו בין עקרונות המשפט העברי לבין החקיקה הישראלית ניתן למצוא בדברי חברי הוועדה שדנה בהצעת חוק תחולת עקרוני המשפט העברי.[1] במקרים מסוימים הוכנסו עקרונות המצויים במשפט העברי לתוך חוקי מדינת ישראל. דוגמאות לכך:
- תקנת השבים, שהיא העיקרון לפיו יש להקל על עבריין המעוניין לשוב בו מדרכו הרעה.
- חוק לא תעמוד על דם רעך, היונק את שמו ואת תוכנו מפסוק בספר ויקרא באיסור לא תעמוד על דם רעך.
- עשיית עושר ולא במשפט- אף שמו של החוק נלקח ממקורות המשפט העברי.
- חוק ציד חיות בר אימץ את ההסתייגויות המובאות בספרות הרבנית מציד לשם שעשוע בלבד. לפיכך הציד מותר בישראל רק לציידים מורשים.
- המשפט הישראלי אימץ את ההגדרה ההלכתית האוסרת על בעל לאנוס את אשתו, בעוד שבמשפט האנגלי, במשך שנים מושג זה לא היה קיים.
- עדים.
בנוסף לדוגמאות ספציפיות אלה, חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980, קבע זיקה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", ובתיקון משנת 2018 הורחבה זיקה זו ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל".[2] על פי השופט מנחם אלון חוק יסודות המשפט הוא הצינור הפוזיטיבי המשלים חוסרים רבים סביב ההלכה. לעומתו נשיא בית המשפט לשעבר השופט ברק טוען כי ההלכה היהודית אינה מקור מחייב, אלא מצוינת כמקור השראה, שהפירוש המקובל להם מפנה את השופט אל המשפט העברי.
במשרד המשפטים פועלת המחלקה למשפט עברי ליישומו של חוק יסודות המשפט בהקשר זה. בראש המכון עומד ד"ר מיכאל ויגודה.[3]
המשפט העברי קיבל תנופה בכך שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נקבע כי ערכיה של מדינת ישראל הם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. השופט מנחם אלון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, הסביר כי השימוש, תחילה, בתואר "יהודית", נותן עדיפות פרשנית לאימוץ המשפט העברי בשיטת המשפט של מדינת ישראל.
בראשית ימי המדינה תרם רבות השופט חיים כהן להכנסת המשפט העברי לתוך החוק הישראלי, מתוך הכרה בחשיבותו התרבותית.
דחיפה חזקה להכנסת המשפט העברי לתוך מערכת המשפט של המדינה הייתה מצד גורמים דתיים לאומיים, וביניהם גם ראש ישיבת מרכז הרב, הרב צבי יהודה הכהן קוק שראה בחשיבות רבה את הטמעת החוק העברי במערכות המשפט, וקונן על כך שבתי המשפט של מדינת ישראל יונקים מהחוק העות'מאני והבריטי, יותר מאשר מהחוק העברי. בחוגים הדתיים היו אחרים שלא התלהבו מכך, ביניהם בלט חבר הכנסת זרח ורהפטיג, מייסד המכון לחקר המשפט העברי במשרד המשפטים ומנהלה הראשון, שלא ראה טעם רב בשימוש "חילוני" במשפט דתי.[4]
אימוץ "מעשי" של המשפט העברי נעשה במסגרת פסקי הדין של בתי המשפט השונים. החלו בכך שופטי בית המשפט העליון בשנים הראשונות של המדינה, כאשר הבולטים שבהם היו השופט הרב פרופ' שמחה אסף והשופט ד"ר משה זילברג. בדור שלאחריהם, הובאו מקורות המשפט העברי על ידי השופט חיים כהן והשופט ד"ר יצחק קיסטר. גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שניאור זלמן חשין, הרבה להתבסס על המשפט העברי והוא שנקט לראשונה בביטוי "עשיית עושר ולא במשפט",[5] שלימים עוגן בחוק עשיית עושר ולא במשפט בשנת 1979. מאוחר יותר, ניתן לציין כמי שהרבה ביישום המשפט העברי את השופט מנחם אלון, שבשנותיו האחרונות בבית המשפט העליון כיהן כמשנה לנשיא. מנחם אלון הגיע לשיפוט לאחר שנים של מחקר והוראה אקדמיים שבהם עסק רבות במשפט העברי: הוא חיבר את הספר "משפט עברי" (שלושה כרכים), ייסד את המכון לחקר המשפט העברי ליד הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ועמד שנים רבות בראשו, ואשר "הצמיח" את חוקריו ומוריו של המשפט העברי בימנו.[6] נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, כתב בספרו "שופט בחברה דמוקרטית": "נקודת המוצא שלי היא חילונית... חרף זאת הנני סבור כפי שרבים מהחילונים סבורים וכפי שמשפט המדינה קובע, כי יש מקום למשפט העברי במשפט המדינה וכי מקום זה ילך ויגדל ככל שהידע על דבר המשפט העברי והגישה אליו ילכו ויגדלו".[7]
לעומת זאת, היו שופטים בבית המשפט העליון כמו משה זמורה, אלפרד ויתקון, יואל זוסמן וצבי ברנזון אשר דגלו בגישה שפסקי דין צריכים להיות ממוקדים ולא להכיל אמירות אגב, וראו בדיון בעמדת המשפט העברי אמירת אגב שאין לכוללה בפסקי דין[8]
הצגת הקונפליקט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנחת יסוד של ההלכה היא, שכשם שכל יחיד ויחיד מצווה לקיים את חוקי התורה, כך גם החברה היהודית בכללותה מצווה להשתית את אורחות חייה הציבוריים על יסודות משפט התורה. מכאן, שעל המדינה היהודית הריבונית, לאמץ לה את התורה כבסיס למשפט המדינה, הן מבחינת תכניו המהותיים של דין תורה, והן מבחינת מערכת בית המשפט שאמורה להפעילו. המצב הנוכחי השורר במדינה אינו מגשים באופן מלא את ההשקפה בסיסית זו של ההלכה, באשר המוסדות המוסמכים של המדינה בחרו שלא לאמץ את הדין היהודי כחוק המדינה אלא במסגרת מוגבלת בלבד (דיני אישות), ומערכת בתי המשפט של המדינה פועלת אפוא על-פי מערכת של חוק, שמבחינת הדין היהודי הוא, ברובו, חוק זר.
כאשר יש התנגשות בין שתי מערכות הדינים, ניצב איפוא האזרח היהודי שומר המצוות בפני בעיה קשה, באשר מחד גיסא הוא רואה עצמו נאמן לחוקי התורה, אבל מאידך גיסא הוא רואה עצמו בו בזמן נאמן גם לחוקי המדינה. קונפליקט זה גלש לסוגיות שמעבר למשפט והוליד מגזרים בישראל, שכל אחד מהם מצדד בעמדה שונה בסוגיות שונות וביניהם הסוגיה שלפנינו.
יחס ההלכה למשפט הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההלכה מחייבת יהודי לתבוע את חברו רק בבתי דינים המחויבים למשפטי התורה. ישנו איסור הלכתי לדון דיני ממונות בבית משפט ישראלי, בדומה לאיסור לדון בפני "ערכאות של עכו"ם" - זאת אף אם פסק הדין יהיה זהה לפסק שייתן בית הדין. עם זאת, בית דין רשאי להרשות לאדם להגיש תביעה בבית משפט לצורך גביית ממון שבית הדין מצא שהתובע זכאי לקבל לפי דיני התורה, אלא שהנתבע אינו מוכן לדון לפיהם. באשר לדין הפלילי, פוסקי ההלכה המכירים בסמכות המדינה באופן כללי, לרוב מכירים גם בסמכותה לדון בפלילים מכוח 'משפט המלכות' (דינא דמלכותא דינא).
גם חקיקה אזרחית, כל עוד אינה מתנגשת בהלכה, מקבלת לעיתים קרובות תוקף הלכתי, כי היא הופכת למנהג המדינה, וההנחה היא שהתושבים מקבלים על עצמם לשאת ולתת ביניהם לפיה. בהקשר של קהילה יהודית נפרדת, מוכר בהלכה גם מושג של "תקנות הקהל" – תקנות נציגי הציבור, שלהם תוקף מחייב, בכפוף לסייגים מסוימים.
על עקרונות אלו אמר השופט מנחם אלון: "ביסוס זה על יסוד משפט המלך ועקרון 'תקנות הקהל', הוא ללא ספק – מבחינת עולמה של ההלכה – הדרך הקלאסית כדי להביא אי פעם בעתיד לאיחוד ושילוב בין המשפט הישראלי והמשפט העברי ההיסטורי".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הלכה
- סדר נזיקין
- חושן משפט
- דינא דמלכותא דינא
- הענישה בהלכה
- המעשים לבני ישראל
- בית דין רבני
- בית משפט השלום העברי
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב חיים הירשנזון, מלכי בקודש, שאלות ותשובות בהנהגת הממלכה בישראל על פי דרכי ההלכה, ס. לואיס, תרע"ט-תרפ"ו, ו' כרכים.
- יהודה ליב אשר גולאק, יסודי המשפט העברי תל אביב: הוצאת דביר, תרפ"ב-1922.
- ד"ר שמואל איזנשטדט, עין משפט, ספר שמוש ביבליוגרפי לספרות המשפט העברי, הוצאת המשפט, ירושלים תרצ"א.
- מנחם אלון, המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס.
- אהרון קירשנבאום, נחום רקובר ודוד אריה פרנקל, מורה דרך במקורות המשפט העברי, ירושלים: הוצאת ספרית המשפט העברי.
- חיבוריו של נחום רקובר:
- אוצר המשפט - מפתח ביבליוגרפי של המשפט העברי, ירושלים, תשל"ה-1975.
- המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל, 1989. (הספר בקטלוג ULI)
- המשפט העברי בחקיקת הכנסת, 1988. (הספר בקטלוג ULI)
- השליחות וההרשאה במשפט העברי, ירושלים, תשל"ב-1972. (הספר בקטלוג ULI)
- זכות היוצרים במקורות היהודיים, הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"א-1991.
- חוק לישראל, א-ז, ירושלים, תשנ"ב-1992 - תשנ"ח-1998. (הספר בקטלוג ULI)
- איכות הסביבה - היבטים רעיוניים ומשפטיים במקורות היהודיים, ירושלים תשנ"ד-1994. (הספר בקטלוג ULI)
- סודו של המשפט העברי - צדק משפט יושר ורחמים, 2019. (הספר בקטלוג ULI)
- אביעד הכהן, עשיית עושר ולא במשפט העברי, משפט ועסקים י (תשס"ט), 232-183
- אביעד הכהן, "מנחם אלון: חכם המשפט וחכם במשפט", שערי משפט (תשע"ג), עמ' 9–97
- ספריו של השופט פרופ' משה זילברג -
- כך דרכו של תלמוד, הוצאת מפעל השכפול, תשכ"ב - 1961 (מהדורה שנייה: תשכ"ד)
- כתבי משה זילברג, מאגנס, 1998.
- פרופ' יעקב בזק, משפט עברי, סוגיות נבחרות במשפט העברי לדורותיו בהשוואה למשפטי ימינו, מוסד הרב קוק.
- שמשון אטינגר ואחרים, סוגיות במשפט העברי, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006. (הספר בקטלוג ULI)
- אהרון קירשנבאום, תיאוקרטיה יהודית, דיני ישראל, כרך ח', התשל"ז-1977.
- אביעד הכהן, פרשיות ומשפטים - משפט עברי בפרשת השבוע, תל אביב, תשע"א-2011. (הספר בקטלוג ULI)
- אביעד הכהן מיכאל ויגודה (עורכים), פרשת השבוע - עיונים משפטיים בפרשיות התורה, 6 כרכים, ירושלים, תשע"ב-2012. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב ראובן מרגליות, קוי אור: חקרי הלכה במשפטי היישוב המדיני בארץ ישראל, (הספר בקטלוג ULI)
- הרב ראובן מרגליות, טל תחיה: חקרי הלכה על בתי המשפט בארץ ישראל, רופאים ורפואת ומשפטי גר תושב, ירושלים תש"י. (הספר בקטלוג ULI)
- הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, תחוקה לישראל ע"פ התורה, מוסד הרב קוק תשמ"ט, בעריכת הרב ד"ר איתמר ורהפטיג. (הספר בקטלוג ULI)
- יעקב בן בצלאל בזק, משפט עברי: סוגיות נבחרות במשפט העברי לדורותיו בהשוואה למשפטי ימינו, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, התשע"ד 2014. (הספר בקטלוג ULI)
- פינחס חליווה, השלום כערך-על במשפט העברי ובמדרשי חז"ל, ירושלים, מוסד ביאליק, תשע"ה 2015. (הספר בקטלוג ULI)
- יצחק איזיק הרצוג, המוסדות העיקריים של המשפט העברי, ראשון לציון: ידיעות אחרונות, תשע"ו 2016. (הספר בקטלוג ULI)
- שמעון ספיר "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו" הבדלי גישות ביחס של בית משפט העליון למשפט העברי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתרים
- אתר המחלקה למשפט העברי, משרד המשפטים
- עמותת מורשת המשפט
- אתר דין תורה
- רשת בתי הדין ארץ חמדה - גזית
- נוער שוחר משפט עברי
- מכון משפט לעם
- לכתחילה משפט אמוני ישראלי - המערך הארצי של בתי הדין לממונות
- אתר פסקי דין רבניים
- מאמרים ופסקי דין בדיני ממונות.
- הקליניקה למשפט עברי
- אודות המרכז ליישומי משפט עברי (מרכז ישמ"ע), באתר המכללה האקדמית נתניה
מאמרים
- חוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980, מאמר מאת אורלי אילני, באתר מט"ח
- "מי מפחד ממשפט עברי", הרב מיכאל ויגודה
- משפט עברי, באתר "דעת"
- יאיר אטינגר, לצד חוק יסוד כבוד האדם, גם לרמב"ם יש דעה על הוצאת דיבה, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2006
- שמואל שילה, המשפט העברי, ההלכה ומדינת ישראל : מאמרים, נאומים וראיונות מן העזבון, תשפ"ב, באתר "דעת"
- הפולמוס אודות גישתו של מיכאל אברהם:
- מיכאל אברהם, האם ההלכה היא משפט עברי?, אקדמות ט"ו, מרחשוון תשס"ה, עמ' 141–163
- עמיחי רדזינר, 'המשפט העברי' איננו הלכה (ובכל זאת יש בו ערך), אקדמות ט"ז, אב תשס"ה
- יעקב אריאל, מוסר והלכה, אקדמות ט"ז, אב תשס"ה
- איתמר ורהפטיג, "משפט עברי" – הלכה ומדינה, אקדמות ט"ז, אב תשס"ה
- מיכאל אברהם, ההלכה כמשפט עברי – תגובה לתגובות, אקדמות ט"ז, אב תשס"ה
- חיבוריו של ידידיה צ' שטרן, המכון הישראלי לדמוקרטיה - ירושלים:
- , 2000
- , 2002
- , 2004
- , 2006
- התפתחות המשפט העברי בישראל, מאת עו"ד יונתן לוי (בירותי)
שיעורים במשפט העברי לצפייה באתר בינינו.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", הצעת חוק תחולת עקרוני המשפט העברי, כרך ראשון, בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), עמ' 104–112, באתר דעת.
- ^ חוק יסודות המשפט (תיקון), התשע"ח–2018, באתר הכנסת
- ^ אתר המחלקה למשפט העברי במשרד המשפטים
- ^ חוקה לישראל - דת ומדינה, ירושלים, מסילות, 1988.
- ^ קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט; בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל. (ירמיהו פרק י"ז פסוק יא')
- ^ חיים כהן, להיות יהודי: תרבות, משפט, דת, מדינה, הוצאת כנרת, 2006, עמוד 316
- ^ אהרן ברק, שופט בחברה דמוקרטית, הוצאת ירושלים, 2004, עמ' 289
- ^ שם
| המשפט העברי | ||
|---|---|---|
| בית דין והדיינים | סמיכת זקנים • ערכאות של גויים • איגרות בית דין • איסור הטיית משפט • איסור שוחד • כבוד הבריות במשפט העברי | |
| סדר הדין | לא תגורו מפני איש • בצדק תשפוט עמיתך • דרישה וחקירה • דין מרומה • אנן סהדי | |
| תובע ונתבע | כתב סירוב • הודאת בעל דין | |
| דיני ראיות | עדות • כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד • עדים זוממים • פסולי עדות • לא תישא שמע שווא • אין עד נעשה דיין • נמצא אחד קרוב או פסול • שטר • סימנים • קול | |
| דיני טענות | טענת ברי • ברי ושמא • ספק וודאי • קים לי • מרא קמא • כופר הכל • מודה במקצת • מיגו • טענו חיטין והודה לו בשעורין • טוען וחוזר וטוען • הוחזק כפרן | |
| פסק בית דין | הכרעת רוב בדיינים • המוציא מחברו עליו הראיה • יחלוקו • יהא מונח עד שיבוא אליהו • כל דאלים גבר • שודא דדייני • פשרה • עביד איניש דינא לנפשיה • הפקר בית דין הפקר • חזקת ממון • תפיסה • גוד או איגוד | |
| חוק ומשפט | ||
|---|---|---|
| ענפים עיקריים | משפט ציבורי • משפט חוקתי • משפט מנהלי • משפט פלילי • דיני חיובים • דיני חוזים • דיני נזיקין • דיני עשיית עושר ולא במשפט • דיני קניין • דיון אזרחי • דיון פלילי • משפט בינלאומי פומבי • דיני היושר | |
| תחומים נוספים | משפט ימי • דיני חדלות פירעון • דיני תאגידים • דיני הגבלים עסקיים • משפט בינלאומי פרטי • דיני הגנת הצרכן • דיני משפחה • דיני ירושה • קניין רוחני • דיני עבודה • משפט צבאי • דיני מיסים • דיני נאמנות | |
| מקורות המשפט | חוקה • חוק • תקנות • צו • תקדים • קודקס • מנהג • פקודה • אסדרה | |
| שיטות משפט | משפט קאנוני • המשפט המקובל • המשפט הקונטיננטלי • המשפט הרומי • משפט עברי • שריעה • יאסה • השיטה האינקוויזיטורית • השיטה האדברסרית | |
| תורת המשפט | פוזיטיביזם משפטי • פורמליזם משפטי • ריאליזם משפטי • הגישה הביקורתית למשפט • משפט הטבע • משפט השוואתי • הגישה הפמיניסטית למשפט • ניתוח כלכלי של המשפט • מחשבה מדינית | |
| מוסדות ובעלי תפקידים | רשות מחוקקת • הרשות השופטת • רשות מבצעת • שופט • עורך דין • בוררות | |
| הסנהדרין | ||
|---|---|---|
| מונחים | נשיא • אב בית דין • סנהדרין גדולה • סנהדרין קטנה • בית דין • משפט עברי • שבעים הזקנים • כנסת הגדולה • סמיכת זקנים | |
| נשיאי הסנהדרין | יוסי בן יועזר • יהושע בן פרחיה • יהודה בן טבאי • שמעיה • הלל הזקן • שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן יוחנן בן זכאי • רבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא • רבן גמליאל ברבי • רבי יהודה נשיאה • רבן גמליאל הרביעי • רבי יהודה נשיאה השני • הלל נשיאה • רבן גמליאל החמישי • רבי יהודה נשיאה השלישי • רבן גמליאל השישי | |
| מקומות מושב הסנהדרין | לשכת הגזית • חנות • ירושלים • יבנה • אושא • יבנה • אושא • שפרעם • בית שערים • ציפורי • טבריה | |
| שונות | מסכת סנהדרין (ומסכת מכות) • עדות • הענישה בהלכה • ארבע מיתות בית דין • זקן ממרא • חידוש הסנהדרין • הסנהדרין של פריז • קברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה • שביל הסנהדרין | |
| מצוות ומנהגים יהודיים | ||
|---|---|---|
| ערכים כלליים | הלכה • עשרת הדיברות • תרי"ג מצוות • שבע מצוות דרבנן • שבע מצוות בני נח • רשימות: מצוות הנהוגות בזמן הזה • מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה | 
|
| סדר היום | נטילת ידיים • ציצית • תפילין • קריאת שמע • תפילה • תלמוד תורה • ברכת המזון | |
| הלוח העברי | קידוש החודש • עיבור השנה • שבת • ראש חודש • חגי ישראל ומועדיו • שמיטה • שנת היובל | |
| מצוות שבין אדם לחברו | ואהבת לרעך כמוך • צדקה • גמילות חסדים • לשון הרע • והדרת פני זקן • אונאת דברים • משפט עברי | |
| מצוות התלויות בארץ | מצוות יישוב ארץ ישראל • מתנות כהונה • מתנות עניים • איסור ערלה • שמיטה • שנת היובל | |
| איסור והיתר | כשרות • בשר בחלב • שחיטה • טרפה • איסור אכילת חלב • יין נסך • חמץ | |
| תשמיש קדושה ותשמיש מצווה | ספר תורה • תפילין • מזוזה • סידור • ציצית • שופר • לולב • מצה • כיפה | |
| בית המקדש | מצוות בניין בית המקדש • כהן • קורבן • עלייה לרגל • טומאה וטהרה • רשימת מצוות בית המקדש | |
| משפחה | ברית מילה (או הטפת דם ברית) • פדיון הבן • זבד הבת • בת מצווה • בר מצווה • חופה וקידושין • טהרת המשפחה • מעמד האישה ביהדות • צניעות • כיבוד אב ואם | |
| מוות | אבלות • אנינות • הלוויה • קריעה • קדיש • קבורה • סעודת הבראה • שבעה • יום השנה • אזכרה • נר נשמה • הזכרת נשמות • חברה קדישא | |
