יואב גלנט – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 61: | שורה 61: | ||
* מ"מ [[משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה|שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה]]}} |
* מ"מ [[משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה|שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה]]}} |
||
}} |
}} |
||
'''יואב גלנט''' (נולד ב-[[8 בנובמבר]] [[1958]] [[כ"ה בחשוון]] [[ה'תשי"ט]]) הוא [[משרד החינוך|שר החינוך]] ו[[משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה|שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה]], |
'''יואב גלנט''' (נולד ב-[[8 בנובמבר]] [[1958]] [[כ"ה בחשוון]] [[ה'תשי"ט]]) הוא [[חבר הכנסת]] מטעם מפלגת [[הליכוד]]. כיהן כ[[משרד החינוך|שר החינוך]] ו[[משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה|שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה]], [[שר הבינוי והשיכון]] וכחבר הכנסת מטעם מפלגת [[כולנו בראשות משה כחלון|כולנו]] וכ[[שר העלייה והקליטה]]. גלנט הוא [[אלוף]] במילואים ב[[צה"ל]]. בתפקידו האחרון בשירות קבע שימש [[אלוף פיקוד הדרום|מפקד פיקוד הדרום]]. |
||
היה מועמד לתפקיד ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] ה-20 של צה"ל, במקומו של [[רב-אלוף]] [[גבי אשכנזי]], ומינויו אושר על ידי [[ממשלת ישראל ה-32]], אך בוטל בעקבות עתירה ל[[בג"ץ]] וממצאים בדו"ח של [[מבקר המדינה]]. |
היה מועמד לתפקיד ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] ה-20 של צה"ל, במקומו של [[רב-אלוף]] [[גבי אשכנזי]], ומינויו אושר על ידי [[ממשלת ישראל ה-32]], אך בוטל בעקבות עתירה ל[[בג"ץ]] וממצאים בדו"ח של [[מבקר המדינה]]. |
||
גרסה מ־20:57, 13 ביוני 2021
 | |||||||||||
| לידה |
8 בנובמבר 1958 (בן 65) כ"ה בחשוון ה'תשי"ט תל אביב-יפו, ישראל  | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||
| השכלה | אוניברסיטת חיפה | ||||||||||
| מפלגה | כולנו, הליכוד | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
|
| |||||||||||
  | |||||||||||
יואב גלנט (נולד ב-8 בנובמבר 1958 כ"ה בחשוון ה'תשי"ט) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. כיהן כשר החינוך ושר ההשכלה הגבוהה והמשלימה, שר הבינוי והשיכון וכחבר הכנסת מטעם מפלגת כולנו וכשר העלייה והקליטה. גלנט הוא אלוף במילואים בצה"ל. בתפקידו האחרון בשירות קבע שימש מפקד פיקוד הדרום.
היה מועמד לתפקיד הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, במקומו של רב-אלוף גבי אשכנזי, ומינויו אושר על ידי ממשלת ישראל ה-32, אך בוטל בעקבות עתירה לבג"ץ וממצאים בדו"ח של מבקר המדינה.
ביוגרפיה
גלנט נולד, גדל והתחנך בשכונת גבעת עלייה שביפו. אמו פרומה היא ניצולת השואה ילידת פולין, שעלתה לישראל באוניית המעפילים "אקסודוס", גורשה עימה להמבורג ועלתה לארץ שוב בעליה הליגלית הראשונה ב-1948. הייתה אחות במקצועה. אביו, מיכאל, ממנו התייתם בגיל 17, גם כן יליד פולין, היה פרטיזן ביערות אוקראינה ובלארוס במלחמת העולם השנייה ועלה לארץ ב-1948 אף הוא, שירת בשועלי שמשון והיה מהצלפים המצטיינים בצה"ל.[1] גלנט קרוי על שם "מבצע יואב" שבו השתתף אביו, שהיה הלוחם הראשון שפרץ למשטרת עיראק סווידאן.[2] משפחתו עברה לרמת גן ומשם לגבעתיים, שם למד בתיכון דוד קלעי[3] והיה רשג"ד בצופים.
הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה.
שירות צבאי
.jpg) | |
| ראש השנה בפיקוד הדרום, 7 בספטמבר 2010 | |
| מדינה |
ישראל |
|---|---|
| השכלה |
אוניברסיטת חיפה |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1976–1982, 1984 – 2012 |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
|
האינתיפאדה הראשונה הלחימה ברצועת הביטחון האינתיפאדה השנייה  מלחמת לבנון השנייהמבצע חורף חם מבצע עופרת יצוקה | |
| | |
בשנת 1976 התגייס גלנט לצה"ל והתנדב לשייטת 13 (יחידת הקומנדו הימי) בה שירת כלוחם וכמפקד.[4] לדבריו בחר להתגייס ליחידה זו כיוון שביום גיוסו שאל את קצין המיון מהי היחידה לה ההכשרה הקשה ביותר, וזו התשובה שקיבל.[5] גלנט המשיך למסלול הכשרה בפלגת הפושטים של הקומנדו הימי. ביוני 1978, בהיותו בקורס המתקדם של השייטת, השתתף ב"מבצע שלכת", פשיטה על בסיס מחבלים בדהר-אל-בורג' שבלבנון, כמפעיל סירת גומי. ב-1979 השתתף במבצע חילוצם של מחסלי עלי חסן סלאמה בביירות במסגרת מבצע זעם האל.[6] כאשר החליט מפקד השייטת, עמי אילון, שהיוצאים לקצונה יעברו קורס חובלים מקוצר או קורס קציני חי"ר (במקום קורס קציני אג"ם שהיה נהוג עד אז), היה גלנט היחיד שנאות לצאת לקורס קציני חי"ר, אותו סיים כחניך מצטיין. הוא שב לשייטת ומיד שולב כמפקד חוליית חוד ב"מבצע מתח גבוה" באפריל 1980, שבמהלכו השמידו כוחות השייטת בסיס שממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל, והרגו כעשרים מהם.[7] במהלך המבצע נפצע מפקד הכוח וגלנט לקח את הפיקוד על הכוח כולו. לימים סיפר כי היה אז:
סגן משנה צעיר בן עשרים ואחת, אי שם בחופי לבנון. פשיטה. שמונה עשרה מחבלים הרוגים. פצועים לכוחותינו. המפקד שלי, דורון, נפצע. מפקד השייטת, בחוף, אומר לי- 'יואב קח פיקוד על הכוח של החוד'. אני לוקח פיקוד, מוביל אותו. מוציא את הפצועים, יוצא החוצה. ירי, מרגמות, לחץ.
— ראיון שערך גדי סוקניק עם האלוף יואב גלנט, תוכנית התחקירים "360", 02.02.2011(הקישור אינו פעיל, 6.2.2019)
גלנט השתחרר מצה"ל בשנת 1982 ונסע לאלסקה שבארצות הברית, שם עבד כחוטב עצים,[8] ובה שהה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה.
גלנט שב לישראל ולשירות בצה"ל בשנת 1984, עבר קורס חובלים ובסופו הוסמך לקצין משמרת בסטי"ל. שירת כקצין גנ"ק וסגן מפקד אח"י קשת, סטי"ל מסדרת סער 4.5[9] והשתתף במבצע דרך נץ באפריל 1985. בהמשך שירותו פיקד על "אח"י סער", סטי"ל מסדרת סער 3.[10] בשנת 1986 מונה למפל"ג לוחמים של שייטת 13 והועלה לדרגת סגן-אלוף. בין פעולותיו הייתה הטבעת "ספינת השיבה" של אש"ף קודם הפלגתה במעגנה בקפריסין[11] ומבצע חצב עדין, מארב לרכבי מחבלים בצידון.[12] כמו כן פיקד גלנט על כוח השייטת במבצע הצגת תכלית.[13] בתפקידו הבא היה מפקד יחידת ההכשרות של הקומנדו הימי. ב-1993 ביקש גלנט ממפקד חיל הים, האלוף עמי אילון שלא לצאת ללימודים באוניברסיטת הרווארד אלא לקבל תפקיד פיקודי מבצעי על כוחות בזרוע היבשה של צה"ל. בקשתו אושרה וגלנט קודם לדרגת אלוף-משנה והשתלם בקורס מפקדי חטיבות. הוא עבר לזרוע היבשה של צה"ל, ומונה למפקד חטיבת מנשה באוגדת איו"ש.[14] כמפקד החטיבה הוביל גלנט את הלחימה בג'נין כנגד ארגוני הטרור הפלסטינים במהלך האינתיפאדה הראשונה, ובין היתר פיקד על המבצע ללכידת מפקד חולית "הפנתר השחור".[15] משנכנס לתפקידו היו בעיר יותר ממאה מחבלים המבוקשים על- ידי צה"ל והשב"כ, וכשסיים אותו כולם נתפסו או נהרגו בידי כוחות הביטחון.[2]
בשנת 1994 שב לשייטת 13, הפעם כמפקדה. באותה שנה מונה על ידי הרמטכ"ל, אהוד ברק, לבצע את התחקיר הצבאי של אירוע טבח מערת המכפלה. בשנת 1995 בסיום מבצע ההתנקשות בפתחי שקאקי, מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה, סייעה השייטת, תחת פיקודו בחילוץ חלק מלוחמי "המוסד" מהאי מלטה[16].[17] בינואר 1995 נהרג בתאונת אימונים לוחם השייטת רן קמחי. תחת פיקוד גלנט לקחה השייטת חלק בלחימה בדרום לבנון, בין היתר במבצע ענבי זעם.[18] בדצמבר 1996 נהרגו בתאונת אימונים שניים מלוחמי השייטת, יאיר אנגל ומתן פוליבודה, במהלך אימון צלילה. הוא סיים את תפקידו בשנת 1997.[19]
לאחר תום כהונתו בשייטת הועלה לדרגת תת-אלוף, שב לזרוע היבשה ופיקד על אוגדת עזה[20] עד 1999. לאחר מכן, עד שנת 2001, שימש כמפקד עוצבת עידן (אוגדת שריון בפיקוד המרכז) לאחר שעבר הסבה לשריון. בין השנים 2001–2002 שימש ראש מטה במפקדת זרוע היבשה.
בשנת 2002 מונה למזכיר הצבאי של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון והועלה לדרגת אלוף.[21] בתקופה כהונתו התרחשו האינתיפאדה השנייה וההכנות והביצוע של תוכנית ההתנתקות.
מפקד פיקוד הדרום
בסוף שנת 2005 מונה למפקד פיקוד הדרום. במסגרת תפקיד זה הוטל על גלנט להשלים את היערכות צה"ל סביב רצועת עזה ולהגביר את המאבק בהברחות דרך גבול ישראל-מצרים לאחר סיומה של תוכנית ההתנתקות. גלנט הגביר את שיתוף הפעולה בין פיקוד הדרום לחיל האוויר במאבק נגד ירי הקסאם על יישובי עוטף עזה וערים כמו שדרות ואשקלון. במהלך שירותו כמפקד הפיקוד נחטף בגזרת עוטף עזה החייל גלעד שליט. בעקבות כך יצאו כוחות צה"ל, בפיקוד גלנט, למבצע גשמי קיץ. גלנט טען באותה עת כי יש להגיב באופן התקפי כנגד ירי הקסאמים. זאת בניגוד לעמדת שר הביטחון, עמיר פרץ.[22]
לאחר מלחמת לבנון השנייה פורסם כי שר הביטחון עמיר פרץ ביקש למנות את גלנט למפקד פיקוד הצפון במקום האלוף אודי אדם שהתפטר, אולם לבסוף מונה גדי איזנקוט, מועמדו של הרמטכ"ל דן חלוץ.[23] באותה שנה הובילו גלנט ומפקד אוגדת עזה, תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, בתמיכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, קו התקפי אל מול החמאס שכלל פשיטות ומבצעים מיוחדים כנגד יעדי מחבלים מעבר לגדר,[24] בשטח הרצועה, במטרה לפגוע בפעילי החמאס בשטחם ובמקביל לחזק את יכולתם וביטחונם העצמי של מפקדי השדה לפקד על כוחות בלחימה ובמערכה.[25] בתחילת שנת 2008 פיקד גלנט על כוחות פיקוד הדרום במבצע חורף חם.[26]
בהמשך אותה שנה דחף גלנט לביצוע מבצע מיוחד לחטיפת אחמד ג'עברי, אשר נחשב למפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס, על ידי כוח מיחידה מובחרת.[27] הרמטכ"ל, אשכנזי, אישר את הפשיטה, וכמוהו גם השר ברק וראש הממשלה, אהוד אולמרט. גלנט פיקד עליה מתוך חדר המבצעים של השב"כ בתל אביב. הכוח הפושט התמקם בעמדות המתנה בעזה וארב לרכב בו נסע ג'עברי, אולם הלה פנה במפתיע ולא נסע בנתיב המתוכנן. הכוח שב לישראל מבלי להתגלות.[28]
בהמשך הוביל יחד עם תא"ל תמיר ומחליפו באוגדת עזה, תא"ל איל איזנברג, את ההכנות למבצע רחב יותר ברצועת עזה.[29] המהלך תוכנן כמהלך רב שלבי, שאינו מחייב את הממשלה לצאת למבצע על בסיס ההנחה שמוכרחים למצות את התוכנית כולה ולבצעה עד תום.[30] על פי התכנונים פיקוד הדרום קיבל אחריות לניהול זירת המערכה ברצועת עזה הן באוויר והן ביבשה ובים, בעוד שהמטה הכללי היה אמון על העיסוק בתקשורת, העבודה אל מול הדרג המדיני, המוכנות להתלקחות זירה נוספת ופיקוד על מבצעים מיוחדים בהקשר לזירה הרחבה של המבצע.[30] בסוף 2008 ובתחילת 2009 פיקד גלנט על מבצע עופרת יצוקה, שנערך בעקבות ירי רקטות על יישובי עוטף עזה.[31]
כמפקד הפיקוד דחף גלנט להקמת יחידת רימון, שהוקמה באוגוסט 2010, משום שגרס כי לפיקוד הדרום נדרשת יחידה מיוחדת ללחימה ברצועת עזה מחד ובחדירות המחבלים מחצי האי סיני בעומק הנגב מאידך.[32]
במהלך 2009 התמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל, ולאחר מינויו של בני גנץ לתפקיד, בחר להישאר כמפקד פיקוד הדרום ולא לכהן בתפקיד אחר במטכ"ל.[33]
פרשת הרפז
באוגוסט 2010 החלו ההכנות למינוי מחליפו של גבי אשכנזי בתפקיד הרמטכ"ל. גלנט היה לאחד המועמדים הבולטים, אך על הליך המינוי העיבה פרשת "מסמך הרפז", אשר תיאר קמפיין שיווקי, כביכול, שנועד לקדם את גלנט לתפקיד תוך הכפשת מועמדים אחרים. לאחר שחקירת משטרה העלתה ראיות לכך שהמסמך מזויף[34] התחדש הליך המינוי.
בחירתו לרמטכ"ל וביטול המינוי
ב-5 בספטמבר 2010 אישרה ממשלת ישראל את המלצת שר הביטחון, אהוד ברק, למנות את גלנט לרמטכ"ל.[35]
למינוי התנגד השר מיכאל איתן,[36] עקב חשדות לעברות תכנון ובנייה הנוגעות לנחלת בני הזוג גלנט במושב עמיקם, שעלו בתחקיר של העיתונאי קלמן ליבסקינד, אך הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה (ועדת טירקל) לא מצאה בחשדות אלו די כדי לפסול את מינויו של גלנט לרמטכ"ל. התנועה הירוקה עתרה לבג"ץ[37] בדרישה שוועדת טירקל תדון מחדש בהתאמתו של גלנט לתפקיד, עקב החשדות בפרשת הקרקעות. בג"ץ דרש מהיועץ המשפטי "הסברים על הטעות שהוסיפה לנחלת גלנט במושב עמיקם שטחים על חשבון השטח הציבורי".[38] בעקבות פנייה של תנועת אומ"ץ[39] פתח מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בבדיקה.[40]
.jpg)
ב-27 בינואר 2011 פרסם המבקר את תמצית ממצאי בדיקתו,[41] ועל פיה פלש גלנט לשטח ציבורי ולא פינה אותו במשך ארבע שנים אף על פי שהובהר לו שעליו לפנותו. בנוסף קבע המבקר שגלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי. בעקבות כך הגיש לבג"ץ היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, חוות דעת שלפיה עולים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל.[42] בעקבות זאת הודיעו ברק ונתניהו על ביטול המינוי.[43]
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מנשה-אלונה אישרה בדצמבר 2012 תשריט מתוקן של נחלת גלנט בעמיקם,[44] שבו נגרע מהנחלה שטח של 350 מ"ר ששימש ככביש גישה לנחלה.[45][46]
לאחר פרישתו מצה"ל
לאחר שחרורו מונה למנכ"ל חברת "נמקס אויל אנד גז (Nammax)", חברת חיפושי נפט וגז טבעי בשליטת בני שטיינמץ. באפריל 2013 הודיע על כישלון קידוח "אפרודיטה 2" בשדה 'ישי' שהיה ב-42.5% בעלות של "נמקס"[47][48] גלנט פרש מתפקידו ביוני 2014.[49] בנובמבר 2013 מונה ליו"ר אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל.[50]
קריירה פוליטית
בינואר 2015, במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים, הצטרף גלנט למפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון, הוצב במקום השני ברשימה ונבחר לכנסת העשרים.[51] בממשלת ישראל ה-34 מונה לשר הבינוי והשיכון ולמשקיף בקבינט המדיני-ביטחוני. עם התפטרותו של משה יעלון מהממשלה מונה גלנט לחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.
ב-2 בינואר 2019 התפטר מהכנסת. ב־9 בינואר הודיע על הצטרפותו ל"ליכוד" והחל לכהן כשר העלייה והקליטה.[52] בפריימריז בליכוד הגיע במקום השישי, כך ששובץ במקום השביעי לרשימת הכנסת בבחירות לכנסת העשרים ואחת. הוא נבחר לכנסת העשרים ואחת ולכנסת העשרים ושתיים.
ב-17 במאי 2020 מונה במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש לשר החינוך ולחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.[53]
בעקבות חישוב שגוי של ציוני בגרות רבים, גלנט הודיע על הקמת ועדת בדיקה חיצונית לבחינת הכשלים בנושא.[54]
לקראת יום העצמאות תשפ"א נמנע מלאשר את המלצת ועדת פרס ישראל בתחום חקר המתמטיקה ומדעי המחשב לפרופ' עודד גולדרייך, בנימוק שגולדרייך חתם על פניה לפרלמנט הגרמני לבטל את ההכרה בתנועת ה-BDS כתנועה אנטישמית, לצד חתימה על עצומה הקוראת להחרים את אוניברסיטת אריאל.[55]
במאי 2021 מונה לשר ההשכלה הגבוהה והמשלימה לאחר מספר חודשים שכיהן בתפקיד כממלא מקום[56].
השכלה וחיים פרטיים
גלנט הוא תושב מושב עמיקם[57], נשוי לקלודין (לבית אלנקווה, ילידת מרוקו), שאותה הכיר במהלך שירותו הצבאי בחיל הים. קלודין גלנט השתחררה מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. יואב גלנט הוא אב לשתי בנות ובן.[58] אחותו הצעירה היא הסופרת יעל איכילוב.
לקריאה נוספת
- דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור – הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011.
- יועז הנדל ויעקב כץ, "ישראל נגד איראן, מלחמת הצללים", כנרת זמורה-ביתן, 2011.
- בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013.
- מייק אלדר, שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי, בהוצאת מעריב-הד ארצי, 1993.
קישורים חיצוניים
יואב גלנט, באתר הכנסת 
יואב גלנט, ברשת החברתית פייסבוק
יואב גלנט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יואב גלנט, סרטונים בערוץ היוטיוב- יואב גלנט, באתר כנסת פתוחה
- יואב גלנט, באתר ערוץ כנסת
- פרשת גלנט, כל הכתבות - כולל התחקירים של קלמן ליבסקינד, באתר nrg מעריב
- פקודת יום לרגל סיום מבצע "עופרת יצוקה" מאת מפקד פיקוד הדרום
- בן כספית, קם לנו חזבאללה קטן על הגדר הדרומית, nrg, 30 בספטמבר 2008.
- לילך שובל, האיש השקט שאחרי הסערה, באתר ישראל היום, 27 באוגוסט 2010
- תבנית:בשבע
- עופר וולפסון, "הרוב היהודי יאבד; כל גבולותינו יתחממו", באתר News1 מחלקה ראשונה, 28 בספטמבר 2012
- אמירה לם, עזה אקספרס ידיעות אחרונות מוסף "7 ימים", 03.01.2014, עמודים 24–28, כפי שהועלה באתר פרש
- אלכס פישמן, בסוד העניינים, ידיעות אחרונות המוסף לשבת, 24.10.2005, עמודים 6–9, כפי שהועלה באתר פרש
- יואב לימור, הולך מעזה, מעריב סופשבוע, 17.09.1999, עמודים 20–24, כפי שהועלה באתר פרש
- אמירה לם, מבצע יואב, ידיעות אחרונות 7 ימים, 21.03.2008, עמודים 32–38, כפי שהועלה באתר פרש
- רינה מצליח, "אזרחים בישראל יכולים לגור איפה שהם רוצים", באתר מאקו, 12 בדצמבר 2015
נחום ברנע, אילו הייתי שר ביטחון, באתר "ידיעות אחרונות", 20 בספטמבר 2018- נועם (דבול) דביר, יהודה שלזינגר, שר החינוך מבטיח: "שנת הלימודים תיפתח במועדה; האם זה יהיה מושלם? לא", באתר ישראל היום, 6 באוגוסט 2020
.svg){kind=icon}
- מאמרים פרי עטו
- הפיצול שלהם האתגר שלנו, ידיעות אחרונות המוסף לשבת, 2 בספטמבר 2011, כפי שהועלה באתר פרש
- לוחם, מפקד, מצביא, באתר ישראל היום, 12 בינואר 2014
- אנחנו נותנים סיכוי להפסקת האש אבל מתכוננים לפעולה צבאית בעזה, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 3 ביולי 2007
הערות שוליים
- ^ מייק אלדר, "שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמוד 551. בספר זה גלנט, אז מח"ט מנשה, מתואר בשם בדוי (מיכאל אביר).
- ^ 1 2 עמיר רפפורט, מבצע יואב, מעריב מוסף שבת, 21.04.2006, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ אמיר אורן, מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 ההימור של אהוד ברק, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010
- ^ אנשיל פפר, לוחם קר רוח שלא שייך לקליקה מוגדרת, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010.
- ^ אלדר, עמ' 551
- ^ רשימת חיסול, עונה 1, פרק 5: עלי חסן סלמה, ערוץ 13
- ^ מייק אלדר, "שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמודים 572–578.
- ^ אלדר, עמוד 648
- ^ אריאל שמידברג, אודיסיאה באלג'יריה, באתר ישראל היום, 28 באפריל 2009
- ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 186
- ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 139–140.
- ^ חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg, 19 באוגוסט 2005.
- ^ אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו ג'יהאד, באתר מאקו, 27 במאי 2013.
- ^ אמיר אורן, אהוד ברק, עד לאן תיקח אותו האחריות?, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2010
- ^ אבי יששכרוף, קבטיה, הפנתר השחור שאיים על השב"כ חוזר הביתה, באתר וואלה!, 9 בינואר 2014.
- ^ עמוס הראל, מתנת הפרידה לגבי אשכנזי, באתר הארץ, 14 בפברואר 2011
- ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 140–142.
- ^ יועז הנדל, "לוחמים על הכוונת", ידיעות אחרונות, 06 בינואר 2015, עמוד 37.
- ^ עמוס הראל | מספר שאלות על גלנט, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2010.
- ^ לילך שובל, האיש השקט שאחרי הסערה, באתר ישראל היום, 27 באוגוסט 2010.
- ^ בן כספית, "תשיג לי את גלנט. דחוף", באתר nrg, 7 בינואר 2005.
- ^ עמוס הראל ואלוף בן, פרץ מסתייג מהצעת צה"ל להרחיב את הפעולה בעזה, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2006
- ^ עמוס הראל, מחלוקת בין פרץ לחלוץ מונעת מינוי אלוף לצפון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2006
- ^ גל פרל פינקל, העימות בין ישראל לאיראן במגמת הסלמה, באתר זמן ישראל, 4 במרץ 2021.
- ^ גל פרל פינקל, מתווה הרכש שאישרה הממשלה לצבא מלמד על סדר העדיפויות האמיתי שלו, באתר זמן ישראל, 10 בפברואר 2021.
- ^ אמירה לם, מבצע יואב, ידיעות אחרונות 7 ימים, 21.03.2008, עמודים 32–38, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ אבי יששכרוף, חשיפה: כך ניסתה יחידת העילית לחטוף את רמטכ"ל חמאס, באתר וואלה!, 25 ביולי 2013.
- ^ אבי יששכרוף, המחסלים נגד המהססים: המלחמה הסודית לשחרור גלעד שליט, באתר וואלה!, 26 ביולי 2013.
- ^ עמוס הראל, הילוך חוזר ל"עופרת יצוקה", באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011.
- ^ 1 2 עזרי עמרם, גלנט: "בן לאדן הוא התגלמות הרוע", באתר מאקו, 3 במאי 2011
- ^ אמיר בוחבוט, אלוף פיקוד דרום יואב גלנט חוזר לים העזתי, באתר nrg, 9 בינואר 2009
- ^ אנשיל פפר, ערב ראש השנה, צה"ל פותח את סיירת רימון, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011
- ^ יהושע בריינר, למרות האכזבה: יואב גלנט נשאר בצה"ל, באתר וואלה!, 12 ביולי 2009
- ^ גלעד גרוסמן ואיילה חננאל, המשטרה: יש ראיות לכך שמסמך גלנט זויף, באתר וואלה!, 19 באוגוסט 2010
- ^ הממשלה אישרה: יואב גלנט יהיה הרמטכ"ל הבא, באתר וואלה!, 5 בספטמבר 2010
- ^ קלמן ליבסקינד, איתן: "גלנט רמס את החוק ברגל גסה", באתר nrg, 5 בנובמבר 2010
- ^ שמואל מיטלמן, עתירה: לבטל את מינוי גלנט לרמטכ"ל, באתר nrg, 15 בספטמבר 2010
- ^ תומר זרחין, בג"ץ ליועץ המשפטי לממשלה וינשטיין: הסבר את הטעות בפרשת הקרקעות של גלנט, "הארץ", 10 בינואר 2011
- ^ תנועת אומ"ץ אל מבקר המדינה: בדוק האם הבג"ץ, ב"פרשת קרקעות גלנט", הוטעה, כאן ישראל, 6 בספטמבר 2010
- ^ יובל יועז, לינדנשטראוס פתח בבדיקה רשמית של פרשת "מסמך גלנט", באתר גלובס, 26 באוקטובר 2010
- ^ דברי דובר משרד מבקר המדינה.
- ^ אביעד גליקמן, חוות הדעת המלאה על גלנט: "עושה דין לעצמו", באתר ynet, 3 בפברואר 2011
- ^ עמוס הראל, נתניהו וברק נאלצו לבטל את מינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
- ^ משה ליכטמן, הוסדרו גבולות נחלת משפחת גלנט במושב עמיקם, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2012
- ^ רז סמולסקי, לאחר מאבק של שנתיים: כביש הגישה שסיפח גלנט נגרע מנחלתו, באתר TheMarker, 19 בדצמבר 2012
- ^ יואב זיתון ורענן בן צור, ניצחון לגלנט בפרשת הבית במושב: "עדיף מאוחר", באתר ynet, 19 בדצמבר 2012
- ^ משה גולן, אין גז ב"אפרודיטה 2" - 100 מיליון דולר ירדו לטמיון, באתר גלובס, 11 באפריל 2013
- ^ Moshe Golan, No gas in Aphrodite 2
- ^ יובל אזולאי, יואב גלנט פורש מניהול חברת הגז-הנפט של שטיינמץ, באתר גלובס, 19 ביוני 2014.
- ^ (הקישור אינו פעיל, 15 במאי 2018)גלנט: "איראן נכנסת למחסה. כשירצו להשית סנקציות, יהיה מאוחר מדי", סופהשבוע, 20 בנובמבר 2013.
- ^ מורן אזולאי, האלוף במיל' יואב גלנט מצטרף למשה כחלון, באתר ynet, 8 בינואר 2015
- ^ חדשות סרוגים, יואב גלנט מודיע רשמית: "גאה להצטרף לליכוד", באתר "סרוגים", 9 בינואר 2019
- ^ חלוקת התיקים: גלנט לחינוך, אלקין למל"ג ולמים. שטייניץ יישאר באנרגיה, באתר וואלה!
- ^ מחדל הבגרויות: 21 אלף ציונים שגויים תוקנו; הוקמה ועדת בדיקה, באתר חדשות 13
- ^ עמית סגל, גלנט פנה לחברי ועדת פרס ישראל: אל תעניקו את הפרס למדען שתומך בתנועת החרם על ישראל, באתר מאקו, 10 במרץ 2021
תמר טרבלסי חדד, גלנט: פרס ישראל בחקר המתמטיקה ומדעי המחשב לא יוענק לאף אחד, באתר ynet, 11 ביוני 2021 - ^ דפנה ליאל, הממשלה אישרה שורת מינויים: איתן גינזבורג שר התקשורת, שטייניץ שר המים, באתר מאקו, 3 במאי 2021
- ^ עזרי עמרם, במושב של גלנט חוגגים: "הצדק ניצח", באתר מאקו, 22 באוגוסט 2010
- ^ אמיר בוחבוט, מהשייטת לרמטכ"ל: דמותו של יואב גלנט, באתר nrg, 22 באוגוסט 2010
- רשימת חברי הכנסת
- שרי ממשלת ישראל
- שרי החינוך בממשלות ישראל
- שרי העלייה והקליטה בממשלות ישראל
- שרי הבינוי והשיכון בממשלות ישראל
- שרי ההשכלה הגבוהה והמשלימה בממשלות ישראל
- מפקדי שייטת 13
- מזכירים צבאיים של ראש הממשלה
- מפקדי פיקוד הדרום
- אלופי צה"ל
- מנכ"לים יוצאי שירות קבע בצה"ל
- מפקדי אוגדת עזה
- מפקדי עוצבת עידן
- מפקדי חטיבת מנשה
- ראשי מטה זרוע היבשה
- חברי הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- חברי כנסת מטעם כולנו
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברי הכנסת העשרים ושלוש
- חברי הכנסת העשרים וארבע
- שרים שלא היו חברי כנסת
- בוגרי תיכון קלעי (גבעתיים)
- בוגרי אוניברסיטת חיפה
- בוגרי תנועת הצופים בישראל
- שרי ממשלת ישראל השלושים וחמש
- אנשי המושב
- תל אביב: אישים
- שרי ממשלת ישראל השלושים וארבע
- קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרים בממשלת ישראל
- ישראלים שנולדו ב-1958