ישראל כ"ץ (הליכוד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל כץ
ישראל כץ.jpg
לידה 21 בספטמבר 1955 (בן 63)
ה' בתשרי ה'תשט"ז
אשקלון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה ליכוד-גשר-צומת, הליכוד-צומת, הליכוד, הליכוד ישראל ביתנו
www.israelkatz.co.il
שר התחבורה והבטיחות בדרכים
31 במרץ 2009 – מכהן
(9 שנים ו-36 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר המודיעין
14 במאי 2015 – מכהן
(3 שנים ו-29 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר החקלאות ופיתוח הכפר
28 בפברואר 200314 בינואר 2006
(שנתיים ו-45 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
חבר הכנסת
18 בנובמבר 1998 – מכהן
(20 שנים)
כנסות 1420
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישראל כ"ץ (נכתב גם כץ; נולד ב-21 בספטמבר 1955, ה' בתשרי ה'תשט"ז) הוא שר התחבורה והבטיחות בדרכים והשר לענייני מודיעין, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני וחבר הכנסת מטעם הליכוד. בעבר כיהן גם כשר החקלאות ופיתוח הכפר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות צבאי ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ"ץ נולד בשנת 1955 במושב כפר אחים למאיר כ"ץ ומלכה לבית דוייטש, ניצולי שואה, שעלו מטרנסילבניה שברומניה.

בנעוריו למד בישיבה התיכונית אור עציון בראשות הרב חיים דרוקמן, וכיום שומר על אורח חיים מסורתי.[1] בשנת 1973 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים[2] ושובץ בגדוד 890. עבר מסלול הכשרה כלוחם ולחם במלחמת ההתשה במובלעת הסורית[3] ובהמשך עבר קורס מ"כים חי"ר. לאחר קורס קציני חי"ר, שב לחטיבה ושימש מפקד מחלקה,[1] והגיע לדרגת סרן. שירת כקצין במילואים במלחמת לבנון הראשונה. בעל תואר ראשון במדע המדינה וביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.[2] למד לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן, מבלי להשלים זכאות לתואר.

בהיותו סטודנט, בראשית שנות ה-80, היה יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית ובהתאחדות הסטודנטים הארצית. במסגרת זאת פעל להגברת הסבסוד הממשלתי של שכר הלימוד, הקמת מעונות לסטודנטים, סיוע מיוחד לסטודנטים המשרתים במילואים, והעסקת סטודנטים בפעילות העשרה חברתית בשכונות הירושלמיות, במסגרת פרויקט חופ״ש - חוגי פעילות שכונתיים, שהקים. בנוסף הקים את חברת גלש״ן - גוף לשירותי שמירה וניקיון, כדי לספק מקומות עבודה לסטודנטים.

יחד עם צחי הנגבי נאבק במה שהם כינו האלימות וההסתה נגד מדינת ישראל על ידי הסטודנטים הערבים בקמפוסים.[4] דרכי הפעולה שלהם תוארו בתקשורת כאלימות. בין השאר נטען שבמהלך דיון באוניברסיטה הוא חטף את המיקרופון מידי הדיקן,[5] דבר שהביא לעימות עם רקטור האוניברסיטה גדעון שפסקי.[6] כן נטען שהוא פיזר התקהלויות של סטודנטים ערבים באמצעות שרשראות ברזל וכלא את רקטור האוניברסיטה רפאל משולם בחדרו, במחאה על מה שכינו "ההתעלמות מן האלימות הערבית בקמפוס" במרץ 1981. בעקבות זאת, כ"ץ ננזף.[7] במסגרת המאבקים מול הפגנות הסטודנטים הערבים באוניברסיטה הועמד לדין משמעתי, אולם זוכה על ידי ועדת המשמעת של האוניברסיטה בראשות הפרופסור גבי שליו.[8] 

עם סיום תפקידו כיו״ר התאחדות הסטודנטים הארצית, הקים את התנועה החוץ פרלמנטרית צלי״ל - צעירים למען ישראל, שפעלה נגד סרבנות השרות במלחמת לבנון הראשונה, במשותף עם הרמטכ״ל לשעבר רפאל איתן.

שנים ראשונות בליכוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985 התחרה על תפקיד יושב ראש צעירי חרות בתמיכת אריאל שרון אך הפסיד, בהפרש 26 קולות, למיכאל רצון שנתמך על ידי יצחק שמיר, משה ארנס ודוד לוי.[9]

הקים את מחנה שרון בליכוד אחרי מלחמת לבנון הראשונה והדחת שרון ממשרת שר הביטחון בעקבות המלצות ועדת כאהן והוביל את החזרת שרון למרכז הפעילות הפוליטית בליכוד.[10][11] בהמשך שימש כעוזרו של שרון במשרד התעשייה והמסחר עד לשנת 1988, ובמסגרת זו סייע בקידום אזורי תעשייה ומסחר ברחבי המדינה, ובמבצע לפיקוח מחירים, במסגרת המדיניות לבלימת האינפלציה.

באמצע שנות ה-80 עבד כעוזרו של אריאל שרון[12] שהיה שר המסחר והתעשייה והיה חבר בדירקטוריון כימיקלים לישראל.[13] בהמשך מונה לסמנכ"ל המשרד.[14] בשנת 1988 הוגש נגדו כתב אישום על נהיגה בעת שלילה ושידול נהג של משרד התעשייה והמסחר להעיד במשטרה עדות שקר על נסיבות תאונה שגרמה נזק לרכב של המשרד כדי להסתיר את העובדה שהוא נהג ברכב.[15] ביולי 1990 הורשע במסגרת הסדר טיעון שכלל הודאה בנהיגה בפסילה ומחיקת סעיפי המרמה והפרת אמונים מכתב האישום.[16]

בבחירות 1988 שימש כראש מטה המבצעים המיוחדים בליכוד והוביל מאות אלפי אזרחים ישראלים לסיורי הדרכה ביהודה ושומרון, במסגרת ״מבצע חיים״, ובכך תרם, לטענתו, לניצחון הליכוד בבחירות. לקראת הבחירות לכנסת ה-12 התמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת מטעם תנועת החרות. הוא נבחר להכלל ברשימת ה-35,[17] אולם לא נבחר בשביעיות[18] ונכלל בעשיריה החמישית של רשימת הליכוד לכנסת. לקראת הבחירות התפטר מתפקידו במשרד התעשייה,[19] אולם מכיוון שהליכוד קיבלה רק 40 מנדטים הוא לא נכנס לכנסת. כ"ץ נותר מחוץ למעגל העשייה הציבורי וחיפש תפקיד בקרב שרי הליכוד.[20] הוא פנה לתחום העסקי והקים חברה בתחומי כח אדם והשמת עובדים.

בכנסת ובממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת ה-14 הוצב במקום ה-34 ברשימה המשותפת של הליכוד, גשר וצומת. בנובמבר 1998 נכנס לכנסת במקום אהוד אולמרט. היה חבר בוועדת הכנסת, ועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט. שימש כנשיא ועידת הליכוד. לאחר הבחירות לכנסת ה-16 מונה ב-28 בפברואר 2003 לשר החקלאות.

ב-19 בדצמבר 2005, לאחר שאריאל שרון פרש מהליכוד ועבר לקדימה, התמודד על תפקיד יו"ר הליכוד ומועמדה לראשות הממשלה, אך זכה לאחוזי תמיכה בודדים בלבד. ב-14 בינואר 2006 פרש מהממשלה יחד עם שאר חברי סיעתו. בבחירות לכנסת ה-17 נבחר במקום ה-12 ברשימת הליכוד, וכיהן כחבר בוועדת הכספים, ובוועדת הפנים והגנת הסביבה. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-11 ברשימת הליכוד ונבחר לכהונה נוספת. עם הקמת הממשלה ה-32 מונה לשר התחבורה. בבחירות לכנסת ה-19 נבחר למקום ה-4 ברשימת הליכוד, הוצב במקום ה-8 ברשימת הליכוד - ישראל ביתנו ונבחר שוב. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 זכה כ"ץ במקום השלישי ברשימת הליכוד לכנסת ולפיכך למקום הרביעי ברשימה הארצית.

נבחר פעמיים לנשיא ועידת הליכוד ופעמיים כיו״ר מזכירות הליכוד: בפעם הראשונה ב-2004, כאשר גבר על אברהם הירשזון ומיכאל רצון, ובפעם השנייה ב 2013, כאשר גבר על מירי רגב ברוב מכריע, למרות התייצבות רבים משרי הליכוד לצידה,[21][22] תפקיד בו הוא משמש עד היום.

במסגרת תפקידיו אלה, הוביל להחלטה על קיום משאל בקרב מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות,[23] בו הושג רוב נגד התוכנית[24] ולשינוים ורפורמות במפלגה, בחיזוק הדמוקרטיה הפנימית (ועידת הליכוד 1997), בהגדלת הייצוג לנציגי הפריפריה והשכונות, הנשים והצעירים ברשימה לכנסת, ובהסדרת כללי מינהל תקין לניהול המפלגה.

שר החקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבחירות לכנסת ה-16 מונה ב-28 בפברואר 2003 לשר החקלאות. בזמן כהונתו נערכו רפורמות בכל מועצות הייצור, בהן איחוד מועצת הירקות, מועצת הפירות, מועצת הפרחים ומועצת ההדרים למועצה אחת בשם מועצת הצמחים. מטרת האיחוד הייתה לחסוך כספים ולשפר את השירות לחקלאי. צעדים אלו, שנערכו חרף התנגדות ארגוני החקלאים[25] הובילו בין היתר להוזלת היטלים, וצמצום מדיניות "פינוי העודפים" תוך הפנייתם לייצוא, דבר אשר תרם להגדלת הייצוא החקלאי מישראל ולהגדלת מתח הרווחים של החקלאים בשל האטרקטיביות של האירו והדולר.[26] בנוסף, הביא לאישור הממשלה את התוכנית לפיתוח רמת הגולן, לחיזוק ההתיישבות הכפרית בגולן[27][28] והביא, ביחד עם שר האוצר דאז בנימין נתניהו, את תוכנית הסיוע המיוחד לבקעת הירדן.

במאי 2007 פרסם מבקר המדינה ביקורת על שבשנת 2003, שר האוצר בנימין נתניהו ושר החקלאות ישראל כ"ץ מינו ליו"ר הוועדה הציבורית לבחינת הפיקוח על מחירי החלב, את איש העסקים רן קרול, בניגוד להחלטת הממשלה שליו"ר ימונה נציג מהאקדמיה. בנוסף, המבקר כתב שבניגוד להחלטת הממשלה נציג ציבור בעל רקע בתחום החלב לא מונה כחבר בוועדה. כן נאמר בדו"ח המבקר שהוועדה העסיקה חברת ייעוץ פרטית בבעלות קרול, שמינתה את קרול עצמו כיועץ בשכר שלה.[29]

במרץ 2007, לאחר חקירה שנמשכה שנתיים, המליצה המשטרה להגיש כתב אישום נגד כ"ץ בחשד למרמה והפרת אמונים, בעניין מינוי מקורבים וחברי מרכז הליכוד והתקשרויות לא חוקיות עם ספקים במועצת הצמחים, מועצת הלול, מועצת החלב, בגן הבוטני וברשות לפיקוח חקלאי.[30] בספטמבר 2009 נסגר תיק החקירה נגדו. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז סגר את התיק[31] בשל קושי בביסוס ראייתי של השיקולים שהנחו את כ"ץ בפעולותיו והשאלה אם הם יכולים לבסס עבירה פלילית. מזוז קבע, עם זאת, שהתנהלותו של כ"ץ במסגרת הפרשות שנחקרו בתיק, כללה גם פעולות לא ראויות ולא תקינות במעשה ובמחדל.[32]

שר התחבורה והבטיחות בדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בממשלת ישראל ה-32 החל לכהן כ"ץ כשר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, והמשיך בתפקיד זה גם בממשלה ה-33. בממשלה ה-34 המשיך בתפקידו כשר התחבורה, ובנוסף מונה לשר לענייני מודיעין ולחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.

תחבורה יבשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצב גידול האוכלוסייה בישראל הוא בין המהירים בעולם המערבי ובעקבות הצמיחה הכלכלית בשנות ה-2000 יש בה גידול בבעלות על רכבים ובדרישה לשירותי תחבורה יבשתית. צמיחה זאת עתידה להימשך בשנים הקרובות שכן רמת הבעלות על רכב בישראל היא מהנמוכות בעולם המערבי. מדינת ישראל גובה ממיסוי על רכבים מעל 40 מיליארד שקלים בשנה,[33] אולם תקציב המדינה מקצה למשרד התחבורה לפיתוח תשתיות תעבורה יבשתיות פחות ממחצית סכום זה.[34] משרד התחבורה נדרש על כן לתעדף את אמצעיו כדי להתמודד עם הגודש בכבישים והדרישה לשירותי תחבורה.

בהתמודדות עם הגודש בכבישים משרד התחבורה בראשות כ"ץ הוביל "קו מדיניות ברור המעדיף את התחבורה הציבורית על פני הרכב הפרטי",[35] במטרה לעודד מעבר של הנוסעים ברכב פרטי לתחבורה ציבורית.[36] בהתאם, הוגדל הסבסוד לתחבורה ציבורית וניתנה העדפה תקציבית לתשתיות תחבורה ציבורית ובמיוחד לרכבת ישראל על פני הרחבה מהירה יותר של תשתיות כבישים לרכבים פרטיים.[37]

כ"ץ שלל פתרונות אחרים לגודש בכבישים, דוגמת אגרות גודש ופתיחת תחום ההסעה בתשלום לכלל הנהגים ולא רק למוניות בעלי מספר ירוק. כ"ץ התנגד לאגרות גודש בטענה שמדובר על מס לא הוגן על הנהגים,[38] ואף ביטל ניסוי של "נעים לירוק" שנתן הטבות לנהגים שנמנעו מנסיעה בכבישים עמוסים, דבר המהווה אגרת גודש בעטיפה יותר ידידותית לציבור. בTheMarker העלו את ההשערה שגם במעטפת כזאת חשש כ"ץ מהתנגדות ציבורית שתראה בהטבות מסווה לאגרות גודש[39] או שעלות ההטבות תילקח מתקציב משרד התחבורה.[40]

בהנחייתו הביע משרד התחבורה התנגדות למתן אישור לנהגים שאין בידם מספר ירוק להסיע נוסעים בתשלום, דבר הנדרש כדי לאפשר פעילות נרחבת של תחבורה שיתופית, דוגמת זאת המסופקת באמצעות חברת אובר, בישראל.[41][42][43] עם זאת, במענה לביקורת הגמיש משרד התחבורה בראשותו בסוף שנת 2017, את הכללים לקבלת תשלום מנוסעים, תחת הכותרת של החזר הוצאות, ברכב שאין לו מספר ירוק.[44]

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ"ץ בפתיחת תחנת הרכבת בשדרות. 2013

כשר תחבורה, תמך כ"ץ בהשקעות תקציביות גדולת בקווי רכבת לפריפריה, על פי תוכנית נתיבי ישראל, שבמשרד האוצר ראו אותם כחסרי הצדקה כלכלית, אף על חשבון דחייה בפיתוח רשת הכבישים. לטענתו, קוי רכבת אלו הם חובה של המדינה לתושבי הפריפריה.[37][45] השר כץ הביא את הגידול במספר הנוסעים ברכבת ישראל, ובמיוחד את הנסועה של רכבת הנגב שעמדה בסוף הרבעון השלישי של 2017 על ממוצע נסיעות יומי של 420,650[46], כהוכחה לצדקתו בהכרעה למען סלילת קווי הרכבת לפריפריה, בניגוד למבקרים שטענו שאין במסילות צורך[47].

במהלך כהונתו הוקם קו הרכבת מאשקלון לבאר שבע, שתוכנן עוד לפני כהונתו, אך סלילתו החלה ב-2009. הקו החל לפעול חלקית עם פתיחת תחנת הרכבת בשדרות בדצמבר 2013‏[48] והוא הושלם עם פתיחת תחנת אופקים בדצמבר 2015.[49] כן הוקמו רכבת העמק מחיפה לבית שאן, רכבת הגליל מחיפה לכרמיאל, רכבת הנגב לשדרות, נתיבות ואופקים ורכבת השרון, שתחבר את רעננה והרצליה לת״א ויישובי השרון לאורך כביש 531. בנוסף הוחל בהקמת מערכת חישמול מתקדמת לאורך 420 ק״מ מסילות קיימות, והקווים החדשים לירושלים וכרמיאל. כץ גם תומך בקידום קו הרכבת לאילת.

ב-25 בספטמבר 2018 חנך את קו הרכבת המהיר לירושלים, אף שבמועד זה הגיע הקו רק מירושלים לנתב"ג. הפעלת הקו הייתה רצופה תקלות ויצרה עומס כבד בקווים אחרים עקב מחסור בקרונות.[50]. מנכ"ל הרכבת שחר איילון אמר לתקשורת כי היה מאריך את הרצת הקו בחצי שנה, לו היה הדבר תלוי בו[51].

באפריל 2011 הכריז כ"ץ על רפורמה ברכבת ישראל, מהלך שאושר לאחר כשנה, בעקבות מאבק של ועד עובדי הרכבת בראשות גילה אדרעי. בשנת 2012 הוציא לדרך השר כ"ץ את הרפורמה בחברת רכבת ישראל, לאחר מאבקים מול ועד העובדים וההסתדרות. הרפורמה כוללת הסכם בטיחות חדש, שינויי עומק בהתנהלות החברה בכל הקשור לתחומי השרות והתחזוקה, ושילוב חברות בין לאומיות במיקור חוץ בתחום התחזוקה, בהיקף עתידי של 30% מהיקף התחזוקה בציוד החשמלי שיוכנס לרכבת.[52][53] חלק מרכזי ברפורמה היה ההחלטה על הוצאת העבודות על הקמת מסילות חדשות מחברת הרכבת לידי חברת נתיבי ישראל, שנמסרו לאחר הביצוע להפעלה של חברת רכבת ישראל.

כשר התחבורה קידם את הקמת הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב.[54]

כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ"ץ מפעיל את הפצץ לשם הריסת גשר מעריב

הממשלה אישרה בשנת 2013 את הרפורמה שהציע להוזלת ענף הרכב.[55]

כץ התגאה בפיתוח כבישים חדשים, במיוחד בתשתית שחיברה את הפריפריה למרכז. במהלך כהונתו, כביש 6 הוארך דרומה עד צומת שוקת[56] ובצפון התקדמו העבודות בקטע מיקנעם עד צומת סומך-קריית אתא, והזרוע הצפון מזרחית לכיוון קריית שמונה.[57] בנוסף, כביש 1 לירושלים הורחב וחודש,[58][59][60] והתקיימו עבודות להרחבת כביש 2,[61] שחובר גם לנתיבי איילון.[62] באזור המרכז מוקמת רשת כבישי הרוחב, כמו כביש 9 דרומית לחדרה,[63] כביש 531 באזור השרון,[64] כביש 431[65] באזור השפלה וכביש 7 מאשדוד מזרחה עד לכביש 6.[66] אולם, במהלך כהונתו העומס בכבישים עלה וקצב סלילת הכבישים פיגר אחר קצב רכישת כלי רכב, למרות ששיעור הבעלות על כלי רכב בישראל הוא נמוך יחסית לעולם המערבי.[34]

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגוש דן רבתי הוקמה רשת נתיבי תחבורה ציבורית עירונית ובין-עירונית,[67] הכוללת מאות קילומטרים של נתיבי תחבורה ציבוריים שנתנו עדיפות לאוטובוסים, והעמיקו את העומס לרכבים פרטיים. ב-28 במרץ 2018 יצאה לפועל רפורמה בתעריפי הנסיעה בערים וביניהן,[68] המאפשרת לנסוע בכרטיס אחד, בתעריף אחיד ובמחירים מוזלים בכל אמצעי התחבורה. מאז תחילת 2009 נרשמה עלייה של 40% בנסיעות בתחבורה ציבורית.[69]

באחד בינואר 2016 השיק כ"ץ את הרפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית, המאפשרת לשלב בין כלל אמצעי התחבורה במטרופולין בתעריף אחיד, ומציעה הוזלות דרמטיות של עשרות אחוזים במחירי המינויים.[70] באחד באפריל 2016 הרחיב כ"ץ את הרפורמה גם לאזור הגליל והגולן, כך שתיושם בכל חלקי ישראל.[71]

נמלי הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2013 הודיעו ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד, כי החליטו לאמץ את תוכניתו של שר התחבורה לרפורמה בנמלי הים, שתגביר את התחרות באמצעות הקמת נמלי מים עמוקים מתחרים, בחיפה ובאשדוד. חברת נמלי ישראל פרסמה שני מכרזים להקמה והפעלה של נמלים אלו, בניגוד לעמדת ועדי העובדים וההסתדרות. ביוני 2014 זכתה ענקית התשתיות הסינית, צ'יינה הארבור, במכרז להקמת הנמל החדש באשדוד.[72] בינואר 2015 זכתה חברת שפיר הנדסה במכרז להקמת הנמל החדש בחיפה.[73] במאי 2015 חתם כ"ץ על החוזים להפעלת הנמלים החדשים בין חברת נמלי ישראל לחברות הבינלאומיות שזכו במכרזי ההפעלה- חברת TIL מהולנד שתפעיל את נמל הדרום באשדוד וחברת SIPG מסין שתפעיל את נמל המפרץ, בחיפה.[74]

ב-22 במאי 2018 הונפקה חברת נמלי ישראל (חנ"י) בבורסה. החברה השלימה גיוס בהיקף של כ-2.5 מיליארד שקל בהנפקת האג"ח הראשונה שלה לצורך מימון שני הנמלים החדשים בחיפה ובאשדוד.[75] בתחילת הדרך הבטיח כ"ץ כי הקמת הנמלים לא תהיה על חשבון תקציב המדינה.

תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2013 חתם כ"ץ על הסכם "שמיים פתוחים" עם האיחוד האירופי. לפי ההסכם ייפתחו שמי ישראל בהדרגה, על פני חמש שנים, בפני כל חברת תעופה אירופית וחברות ישראליות תוכלנה להפעיל טיסות לשדות תעופה בכל אירופה.[76] רפורמת השמים הפתוחים עליה חתם השר כ"ץ עם האיחוד האירופי בשנת 2013, לאחר שנים של מו״מ, למרות התנגדויות ולחצים ושביתות,[77][78][79][80] הביאה  לתחרות והוזלה ניכרת במחירי כרטיסי הטיסה לישראל וממנה, להגדלת מספר יעדי הטיסה לרחבי העולם ולגידול של למעלה מ 60% במספר הנוסעים בנתב״ג.[81]

במאי 2013 אישרה הממשלה את הצעתו של כ"ץ להקים נמל תעופה בינלאומי נוסף, נמל התעופה רמון.[דרוש מקור]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2016, לקראת ביצוע עבודות תשתית בתחנת רכבת "השלום", דרשו ראשי הסיעות החרדיות, שר הפנים אריה דרעי, שר הבריאות יעקב ליצמן ויו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, כי העבודות לא יתבצעו בשבת.[82] השר כ"ץ הודיע כי הוא תומך בכך שהעבודות יתבצעו במועדן וכי לא ניתן לבצע חסימה מלאה של ציר מרכזי בתל אביב באמצע השבוע.[83]

שר המודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2015 מכהן כ"ץ כשר לענייני מודיעין. במסגרת תפקידו שותף השר כ״ץ עם ראש הממשלה במידע ובאחריות על פעילות גופי המודיעין, המוסד והשב״כ, ומלווה את פעילותם.[84] הוא גם חבר בקבינט הביטחוני מדיני.

במקביל, מקדם השר כ״ץ את תוכנית ״האיפרדות״ מעזה, שנועדה לאפשר היפרדות מהאחריות על חייהם האזרחיים של תושבי עזה, תוך הקמת אי בינלאומי ובו נמל ימי ומתקני התפלת מים וייצור חשמל, שיחוברו לעזה בגשר, שיתן לעזה מוצא לעולם, ויספק לתושבי עזה שירותים אזרחיים במקום מישראל, וכל זאת תוך שמירה קפדנית של הביטחון בים והבידוק בנמל בידי ישראל. בכך תשתחרר ישראל מהאחריות למצבה האזרחי של עזה,[85][86][87] ותוכנית 'מסילות לשלום אזורי'[88][89] - חיבור סעודיה ומדינות המפרץ לנמלי חיפה והים התיכון, באמצעות רשת הרכבות הישראלית, כדי לתת למדינות המפרץ וסעודיה בראשן מוצא לים התיכון, במקום תובלה ימית ארוכה ויקרה המאוימת על ידי אירן במצרי הורמוז ובאב אל מנדב.

הצעות חוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק "ביתי הוא מבצרי" המכונה "חוק דרומי": חוק זה פוטר מאחריות פלילית מי שפועל נגד הפורץ לבית מגורים, משק חקלאי או לבית העסק.
  • "חוק הנגב" המעניק הנחות במס לתושבי הנגב בשיעור של בין 10% ל-20%. חוקים אלו עודדו זוגות צעירים להישאר לגור בנגב[90][91] ואף החלה הגירה חיובית ועלייה ברמת החיים. ובאופן עקיף עזר להתפתחות בתחומי התרבות, החינוך והתעסוקה. הנחות המס בוטלו כעבור שנים מעטות והחוק רוקן מתוכן.
  • בכנסת ה-15 יזם כ"ץ חוק האוסר על תומכי טרור ומדינות אויב להתמודד לכנסת. חוק זה הצריך שינוי בחוק יסוד הכנסת ועבר ברוב של 77 ח"כים. ועדת הבחירות של הכנסת ה-16 פסלה את רשימת בל"ד בראשות עזמי בשארה מלהתמודד על סמך חוק זה, אולם ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט העליון.
  • "חוק שריון שלילת זכות השיבה" אותו יזם כ"ץ בשנת 2001 הקובע ש"פליטים לא יחזרו לשטח מדינת ישראל אלא באישור של רוב חברי הכנסת".
  • ביוני 2016 אישרה הכנסת בקריאה שלישית את החוק שיזם השר כ"ץ להסדרת ההתנהלות בענף הרכב ופתיחת השוק לתחרות.[92]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ"ץ גר במושב כפר אחים, נשוי לעו"ד רונית כ"ץ, אב לשתי בנות וסבא לנכדה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 עפרה לקס, ‏עניין אישי עם ישראל כץ, באתר בשבע - ערוץ 7, 29 בדצמבר 2011
  2. ^ 2.0 2.1 דרור גלוברמן, ‏"אני מוביל כאן מהפיכה אמיתית", באתר ‏mako‏‏, ‏18 במרץ 2012‏.
  3. ^ ישראל כ"ץ, המלחמה לא נגמרה, באתר ynet,‏ 2 בספטמבר 2013
  4. ^ בגין: תומכי אש"ף יורחקו מהאוניברסיטאות, מעריב, 26 ביוני 1980
  5. ^ צבי זינגר, המיקרופון נחטף מידי הדיקנית, מעריב, 27 בנובמבר 1980
  6. ^ אהרון גבע, האוניברסיטה העברית תנתק, דבר, 1 בדצמבר 1980
  7. ^ הורחק מהלימודים לשנה לאחר שכלא את הרקטור וכינה את דיקנית הסטודנטים "שמרטפית", דבר, 28 באפריל 1981
  8. ^ צחי הנגבי וישראל כץ זוכו מאשמת אחריות להפגנה אלימה, דבר, 30 ביוני 1980
  9. ^ אפרת אורן, צעירי חרות ־ הדינמו של הליכוד מיכאל רצון ־ הדינמו של צעירי תרות, מעריב, 27 ביוני 1988
  10. ^ גדי בלום וניר חפץ, "הרועה"- סיפור חייו של אריק שרון, משכל (ידיעות ספרים), 2005, עמ' 396,397,406. (בעברית)
  11. ^ דוד לנדאו, אריק-חייו של אריק שרון, תרגום: גיא הרלינג, דביר, 2015, עמ' 172. (באנגלית)
  12. ^ אתה שירתת בצבא? נשאל רוני מילוא והוא השיב, מעריב, 4 בפברואר 1986
  13. ^ אורי גינוסר, בכירי כי"ל: "נאבק נגד ישראל כץ", מעריב, 17 בדצמבר 1986
  14. ^ ישראל כץ, מעריב, 29 ביוני 1988
  15. ^ בן כספיתהחל משפטו של ישראל כץ לשעבר עוזרו של אריאל שרון, מעריב, 15 במאי 1989
    כץ, עוזר השר שרון, מואשם במירמה והפרת אמונים, מעריב, 8 ביוני 1988
  16. ^ רשיונו של העוזר לשעבר של השר שרון נשלל לשלוש שנים, מעריב, 9 ביולי 1990
  17. ^ הנבחרים לפי המחנות, מעריב, 30 ביוני 1988
  18. ^ ישראל כץ, מעריב, 7 ביולי 1988
  19. ^ חילופי גברי לקראת הבחירות, מעריב, 15 ביולי 1988
  20. ^ כץ פה כץ שם, מעריב, 9 באוגוסט 1990
  21. ^ עמרי נחמיאס‏, השר ישראל כץ ניצח בבחירות ליו"ר מזכירות הליכוד, באתר וואלה! NEWS‏, 1 ביולי 2013
  22. ^ חזקי ברוך, אין הפתעות: השר כץ נבחר ליו"ר מזכירות הליכוד, באתר ערוץ 7, 1 ביולי 2013
  23. ^ אטילה שומפלבי, שרון: ההתנתקות תוצג למשאל מתפקדי הליכוד, באתר ynet, 30 במרץ 2004
  24. ^ איתמר לוין וצבי לביא, ‏ההתנתקות אושרה ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים; נתניהו: ללא משאל עם אתפטר תוך 14 יום, באתר גלובס, 26 בינואר 2004
  25. ^ פרוטוקול מס' 88 מישיבת ועדת הכלכלה שהתקיימה ביום שני, ח' בחשוון התשס"ז – 30 באוקטובר 2006;
    חוק מועצת הצמחים אושר, ירחון משוב חקלאות, 17 ביולי 2007;
    דו"ח ועדת שאלתיאלי, נובמבר 2006
  26. ^ עמירם כהן, משרד החקלאות הפסיק לקנות עודפים, מחירי הירקות קורסים, באתר הארץ, 22 ביוני 2004
  27. ^ דיאנה בחור ניר, שר החקלאות: נוודא שהתוכנית בגולן מיושמת בשטח, באתר ynet, 3 בינואר 2004
  28. ^ דיאנה בחור-ניר, התוכנית ליישוב הגולן: מחאות בדמשק, ביקורת בארה"ב, Ynet, ‏01.01.04
  29. ^ ועדה ציבורית לבחינת הפיקוח על מחירי החלב ומוצריו, דוח שנתי 57ב - לשנת 2006 ולחשבונות שנת הכספים 2005, עמ' 577
  30. ^ אפרת וייס, המשטרה: להעמיד לדין את ישראל כץ, באתר ynet, 22 במרץ 2007
  31. ^ אביעד גליקמן, נסגר תיק החקירה נגד השר ישראל כץ, Ynet, ‏23.09.09
  32. ^ תומר זרחין, מני מזוז סגר את תיק החקירה נגד ישראל כ"ץ בפרשת המינויים הפוליטיים במשרד החקלאות, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2009
  33. ^ דובי בן גדליהו, ‏שיא: מעל 40 מיליארד ש' הכנסות ממיסוי רכב ודלק ב-2016, באתר גלובס, 11 בינואר 2017
  34. ^ 34.0 34.1 אילנית בר, ‏תיאור וניתוח השינוי בצפיפות בכבישים בשנים האחרונות, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 17 במרץ 2017
  35. ^ הצעת תקציב לשנות הכספים 2016-2016, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, עמ' 45
  36. ^ הצעת תקציב לשנות הכספים 2016-2016, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, עמ' 24
  37. ^ 37.0 37.1 עמירם ברקת, ‏תקציב התחבורה יקוצץ - אך ההשקעה ברכבות תמשיך, באתר גלובס, 23 באפריל 2013
  38. ^ שלמה פיוטרקובסקי, השר כ"ץ: לא נטיל "אגרת גודש", באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2011
  39. ^ אורן דורי, נתיבי איילון על הכוונת: 40 אלף נהגים יקבלו כסף בניסוי הגדול בעולם?, באתר TheMarker‏, 9 במאי 2017
  40. ^ אורן דורי, מיליארד שקל בשנה - והפקקים ייעלמו: הפתרון של האיש שהוריד נהגים מהכבישים, באתר TheMarker‏, 5 ביוני 2017
  41. ^ כץ: אובר בישראל? תכינו מיליארדים לפיצוי נהגי המוניות, באתר גלובס
  42. ^ ישראל כץ נגד אובר: "לא נאפשר פגיעה בענף המוניות", באתר גלובס
  43. ^ אורן דורי, משרד התחבורה נגד השירות החדש של אובר: "הליך פלילי לכל נהג ולכל נוסע", באתר TheMarker‏, 1 בנובמבר 2017
  44. ^ ליאור גוטמן, תקנות חדשות יאפשרו נסיעות שיתופיות בישראל - עד שתיים ביום למכונית, באתר כלכליסט, 4 בדצמבר 2017
  45. ^ מוטי בסוק, רפורמת התשתיות של נתניהו אושרה: 19 שרים תמכו, 4 התנגדו, נמנע אחד - שר האוצר, באתר TheMarker‏, 24 בפברואר 2010
  46. ^ עודד בר-מאיר, בשורה: רכבת הנגב תפעל לאורך כל הלילה, MyNet, ‏14.02.18
  47. ^ שחר הזלקורן, הרכבת תגיע לפריפריה, אבל מי רוצה לגור שם?, באתר ynet, 28 ביולי 2013
  48. ^ תחנת רכבת חדשה בשדרות: נתניהו - "תל אביב היא פרבר של שדרות", באתר TheMarker
  49. ^ אופקים תחנוך תחנת רכבת: "בשורה שתפתח את העיר" - וואלה! חדשות, וואלה! חדשות
  50. ^ מירב מורן, שוב תקלות בקו לירושלים - רכבות בוטלו, באתר TheMarker‏, 16 באוקטובר 2018
    עמית תומר, גורם מקצועי בממשלה: לעצור את הנסיעות המסחריות ברכבת מירושלים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 באוקטובר 2018
  51. ^ ניר גונטז', אתה מנכ"ל הרכבת. היית מחכה עם פתיחת הקו לירושלים? "כן", הארץ, 24 באוקטובר 2018
  52. ^ הלל פוסק, רכבת ישראל: ועד העובדים שוב משבית, Ynet, ‏21.11.13
  53. ^ אבי בר-אלי, הרפורמה המסתמנת ברכבת ישראל: פיצול ל-3 חברות או הקמה מחדש, TheMarker, ‏17.04.2011
  54. ^ דנה ירקצי וגלי גינת‏, היסטוריה בתל אביב: גשר מעריב המיתולוגי פוצץ, באתר וואלה! NEWS‏, 21 באוגוסט 2015
  55. ^ דניאל שמיל, מוציאים רישיון: חוק רישוי הרכב עבר בקריאה ראשונה, באתר TheMarker‏, 24 ביוני 2013
  56. ^ כביש 6 מתארך - קטע חדש נפתח השבוע והנסיעה בחינם, באתר גלובס, 30 בנובמבר 2016
  57. ^ נעה חסלוביצר, המנהרות שיפחיתו את הפקקים: הארכת כביש 6 צפון, באתר ynet, 27.04.17
  58. ^ יעקב גרודקה, בשורה לנהגים: כביש 1 החדש נפתח לתנועה מלאה, בחדרי חרדים, ‏08/06/2017
  59. ^ עמליה דואק, פרסום ראשון: הכביש החדש לי-ם ייפתח בשבוע הבא, Mako, ‏29/05/17
  60. ^ הדרך החדשה לבירה: ביקור במנהרות שיקצרו את הנסיעה מת"א לירושלים ל-35 דקות, ערוץ 10
  61. ^ בשורה לנוסעים בכביש 2 החדש, נתיבי ישראל
  62. ^ גיא לוי, מתחם ניסוי לתחבורה אוטונומית נחנך בישראל, Ynet, ‏02.10.17
  63. ^ כביש 9 נפתח לתנועה - יחבר את כבישי 4 ו-6, Ynet, ‏23.07.14
  64. ^ אורן הראל, נפתח הכביש היקר בארץ שיפחית דרמטית פקקים במרכז, גלובס, ‏04/04/2017
  65. ^ ליאור ברון, נתניהו: "נרשת המדינה בכבישים מהירים ורכבות מצפון לדרום", גלובס, ‏24/11/2009
  66. ^ נפתח כביש 7 - כביש רוחב לחוצה ישראל, Ynet, ‏30.03.04
  67. ^ אסף זגריזק, עוד 298 ק"מ של נתיבים לאוטובוסים בלבד: כך תיראה מפת הנת"צים של גוש דן, Ynet, ‏23.02.17
  68. ^ עמירם ברקת, כלכלנים: הוזלת התחבורה הציבורית תוריד בחצי את האינפלציה, גלובס, ‏25/02/2018
  69. ^ סוניה גורודיסקי, ישראל כץ: "כשנכנסתי לתפקיד קיבלתי מצב מפגר", גלובס, ‏25/04/2018
  70. ^ ליאור גוטמן, מתחילת ינואר: רפורמה מקיפה בתעריפי התחבורה הציבורית, באתר כלכליסט, 20 בדצמבר 2015
  71. ^ ליאור גוטמן, מקצרין ועד אילת: ירידה של עד 80% בתעריפי התחבורה הציבורית, באתר כלכליסט, 1 באפריל 2016
  72. ^ צ'יינה הרבור זכתה במכרזים להקמת הנמלים בישראל, באתר גלובס
  73. ^ ליאור גוטמן, שפיר הנדסה חתמה על החוזה להקמת נמל חדש בחיפה, באתר כלכליסט, 7 בינואר 2015
  74. ^ ליאור גוטמן, ישראל כץ: "אם עובדי הנמלים לא יצייתו נדרוש לעצור אותם. הם עבריינים שמחבלים בכלכלה", באתר כלכליסט, 28 במאי 2015
  75. ^ שירי דובר, שירי חביב-ולדהורן ואביב לוי, בסייברארק מאמינים שהמנכ"ל ראוי לתגמול הוני בשווי 4.5 מ' ד', Globes (בעברית)
  76. ^ נחתם: ישראל והאיחוד האירופי בהסכם שמיים פתוחים, באתר גלובס
  77. ^ ספיר פרץ אדריאן פילוט לילך ויסמן, הממשלה אישרה את הסכם "שמיים פתוחים"; השביתה נמשכת, גלובס, ‏21/04/2013
  78. ^ זוהר בלומנקרנץ, מהו הסכם "שמיים פתוחים"?, הארץ, ‏23.04.2013
  79. ^ יאיר אלטמן ועמרי נחמיאס‏, למרות השביתה: הממשלה אישרה את הסכם 'שמיים פתוחים', באתר וואלה! NEWS‏, 21 באפריל 2013
  80. ^ ד"ר איתן לסרי, התחרות שבהפרטה לצד שמירת זכויות העובדים, News1, ‏21/04/2013
  81. ^ גילי מלניצקי, בגלל רפורמת ה"שמיים פתוחים": שנת שיא בנתב"ג, TheMarker, ‏01.01.2017
  82. ^ מורן אזולאי, המשטרה לנתניהו: "עבודות ביום אחר - סכנת חיים", באתר ynet, 26 באוגוסט 2016
  83. ^ ליאור גוטמן, כץ לדרעי: העבודות לשדרוג תחנת רכבת השלום יבוצעו בשבת - כמתוכנן, באתר כלכליסט, 25 באוגוסט 2016
  84. ^ איתמר אייכנר ותלם יהב, תוכנית הגרעין האיראנית נחשפה, Yediot, ‏01.05.2018
  85. ^ רביד, ברק (5 באפריל 2017). "השר ישראל כץ הציג לשליח האמריקאי את תוכניתו להקמת נמל באי מלאכותי מול עזה". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  86. ^ אייכנר, איתמר (2 במאי 2018). "הקריסה בעזה: הקבינט ידון בהקמת אי מלאכותי". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  87. ^ ישראל כץ, www.facebook.com (בעברית)
  88. ^ אייכנר, איתמר (4 במאי 2017). "יוזמת השלום של השר כץ: רכבת מישראל לסעודיה דרך ירדן". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  89. ^ המרוץ לים התיכון: היוזמה שתקשר בין ישראל לעולם הערבי, פורבס ישראל
  90. ^ נדב פרי, רונן לייבוביץ, (הקישור אינו פעיל, 13 באפריל 2018)חוק הנגב אושר בקריאה טרומית, באתר נענע10, 14 בפברואר 2008
  91. ^ איתי ברק, חוק הנגב אושר על חודו של קול, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 13 בפברואר 2008
  92. ^ דובי בן גדליהו, ‏הכנסת אישרה את חוק רישוי הרכב של ישראל כץ, באתר גלובס, 28 ביוני 2016