פורטל:צרפת/הידעת?/קטעי הידעת?
1 |
דגל צרפת הוא דגל טריקולור עם שלושה פסים אנכיים בצבעים כחול (בצד התורן), לבן ואדום. תחילה היו שלושת הפסים ברוחב שונה, בנימוק שלו היו ברוחב שווה אזי הפס האמצעי הלבן היה נראה רחב יותר לעין האנושית, משום שהוא בהיר יותר. קיסר צרפת נפוליאון שינה את הדגל לפסים שווי רוחב, אך הצי הצרפתי ממשיך להשתמש בדגל שבו לפסים רוחב שונה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
2 |
דום פריניון, אחד ממותגי השמפנייה המוכרים ביותר בעולם, קרוי על שמו של נזיר בנדיקטיני ממחוז שמפן שבצרפת בן המאה ה-17. פריניון ניסה למנוע את תופעת התסיסה השנייה של היין בבקבוק, תופעה שגרמה לא אחת להתפוצצויות בקבוקים עזות במרתפי היין של אותה התקופה. את המסקנות ממחקריו ריכז פריניון בקובץ של חוקים, שפורסמו שלוש שנים לאחר מותו בשנת 1715 וכללו הנחיות לעשיית יין "נכונה", תוך הימנעות מההתפוצצויות. באופן אירוני למדי, מחקריו של פריניון הביאו להבנה מעמיקה של התהליכים המתרחשים בזמן הפיכת תירוש ענבים ליין, דבר שאיפשר לבסוף לשלוט על התהליך ולאפשר את ייצור היין המבעבע, שמקבל את התסיסה האופיינית לו כתוצאה מהתהליך שניסה פריניון למנוע. |
עריכה | תבנית | שיחה |
3 |
בערוב ימיו כסופר החליט הסופר הצרפתי רומן גארי לכתוב תחת שם העט אמיל אז'אר תוך הסתרת זהותו האמיתית. לטענתו, הוא עשה זאת על מנת לזכות מחדש בביקורת אובייקטיבית מצד מבקרי הספרות. ספרו השני תחת שם זה, "כל החיים לפניו", זכה להצלחה גדולה ופרסם בכל העולם את "אז'אר", אשר כונה "הכוכב החדש בשמי הספרות הצרפתית". הסקרנות בדבר זהותו של אז'אר הלכה וגברה, וכדי להתמודד עִמה ביקש גארי מאחיינו להופיע בדמותו של אז'אר ברבים, ואף להתראיין בתור אז'אר. טענותיו של גארי הוכיחו את עצמן כשהמבקרים החלו להשוות בין כתיבתו של גארי, שכבר אבד עליה הכלח לכאורה, לבין כתיבתו החדשנית והמקורית של אז'אר. |
עריכה | תבנית | שיחה |
4 |
הסופר הצרפתי ז'ורז' פרק אהב לכתוב תוך אילוצים מלאכותיים נוקשים. ספרו "ההיעלמות" (La Disparition) שנכתב ב-1969 הוא רומן בן 300 עמודים שנכתב כולו ללא האות e. אילוץ כזה קשה במיוחד בשפה הצרפתית, שהאות e היא הנפוצה בה ביותר, והיא גם חלק מהמילה et שהיא ו"ו החיבור בצרפתית. הסופר הצליח להתחמק מהשימוש ב-et כו"ו החיבור בעזרת מילה עתיקה ששימשה פעם כמחברת. גם בתרגום לאנגלית של הספר הצליח המתרגם להתחמק משימוש באות זו. ב-1972 פרסם פרק רומן משלים, שבו מבין אותיות התנועה השתמש רק באחת, e. |
עריכה | תבנית | שיחה |
5 |
הקרטוגרף הצרפתי פייר ז'אקוטן, שהיה קצין בצבא נפוליאון, הוא הראשון שיצר מפה של ארץ ישראל באמצעות מכשירי מדידה מודרניים. העבודה על המפה, שנעשתה לשם צרכים צבאיים, החלה ב־1799 ונמשכה בהפסקות עד הדפסתה ב־1808. אולם אז אסר נפוליאון את פרסומה בשל הגדרתה כ"סוד מדינה". עם בוא הרסטורציה, בשנת 1818, התפרסמה המפה והפכה לאבן דרך חשובה בחקר ארץ ישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
6 |
מארי אנטואנט, מלכת צרפת, זכורה בשל המשפט "אם אין לחם יאכלו עוגות", אותו אמרה, לכאורה, כתגובה על תלונות העם שאין לו לחם לאכול. ואולם המשפט תועד בפעם הראשונה בספר "הווידויים", מאת הסופר והפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו שנחתם ב-1770, בעוד מארי אנטואנט נישאה ללואי ה-16, ובכך הפכה למלכת צרפת, רק בשנה זו. למעשה, המשפט המדובר, שבצרפתית כלל לא מתייחס לעוגות, אלא לבריוש (היינו: "אם אין לחם יאכלו לחמניות"), נאמר על ידי אחותה של מארי אנטואנט, מריה קארולינה, מלכת נאפולי, אך המהפכנים העדיפו לייחסו למארי אנטואנט. |
עריכה | תבנית | שיחה |
7 |
מלחמת מאה השנים הייתה סכסוך בין ממלכת אנגליה וצרפת שתחילתו בשנת 1337 וסיומו בשנת 1453. הסכסוך החל בשל תביעתו של אדוארד השלישי לכתר צרפת והיה בעצם סדרת מערכות המופרדות על ידי תקופות רגיעה, לוחמה והפסקת אש. מבחינה רשמית, המלחמה הסתיימה רק בשנת 1802, כאשר בעקבות המהפכה הצרפתית ועלייתו של נפוליאון, הסיר הכתר האנגלי את תביעתו למלכות צרפת. |
עריכה | תבנית | שיחה |
8 |
ב-1794, בעקבות המהפכה הצרפתית, אימצו הצרפתים את לוח השנה המהפכני המורכב מ-12 חודשים בני 30 יממות ועוד חמש יממות שלא שייכות לאף חודש. כל חודש חולק לשלושה "שבועות" בני עשר יממות כל אחד. כל יום וכל לילה חולקו בדיוק לעשר "שעות", כל שעה חולקה למאה דקות, וכל דקה למאה שניות. לוח השנה המהפכני בוטל על ידי נפוליאון ב-1 בינואר 1806, בין היתר על מנת לרצות את הכנסייה הקתולית שהתנגדה ללוח כיוון שלא הייתה בו התייחסות ליום ראשון ולשאר המועדים הנוצריים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
9 |
בשנת 1649 קיבל הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי רנה דקארט את הזמנתה של המלכה כריסטינה ללמדה ולהשכילה, ונסע לשוודיה. עקב הקור העז ששרר בסטוקהולם ובשל דרישתה של המלכה ללמדה בשעות בוקר מוקדמות מאוד, לקה דקארט בדלקת ריאות, ונפטר כשנה לאחר הגעתו, מעט לפני יום הולדתו ה-54. |
עריכה | תבנית | שיחה |
10 |
צבאו של נפוליאון בונפרטה, מי שטבע את האמרה המפורסמת: "הצבא צועד על קיבתו", קיבל את מרבית אספקת המזון למסעו במצרים מחברת מסחר אלג'יראית בשליטת המשפחות היהודיות בוג'נאח ובכרי. צרפת צברה חובות גדולים כל כך לחברה, עד שסכסוך החובות העיב על יחסי אלג'יריה-צרפת למשך למעלה משלושה עשורים. בשנת 1827 הזמין אליו שליט אלג'יריה את הקונסול הצרפתי והתלונן בפניו על גרירת החובות מצד ממשלת צרפת. על פי הגרסה הצרפתית לתקרית, במהלך הדיון הכה שליט אלג'יריה את הקונסול הצרפתי בעזרת מניפה. על פי הגרסה האלג'יראית, השליט בסך הכול רצה לסלק זבוב טורדני. התקרית, שכונתה פרשת בכרי-בוג'נאח, קיבלה נופך של שערורייה בינלאומית וסירובה של אלג'יריה להתנצל הוביל להתדרדרות היחסים בין המדינות, שנגמרה בפלישת צרפת לאלג'יריה כעבור שלוש שנים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
11 |
מרטן גר היה איכר צרפתי בן המאה ה-16 שעזב את משפחתו לאחר שהואשם בגנבת חיטה מאביו. שמונה שנים מאוחר יותר הופיע בכפר אדם שטען כי הוא מרטן גר הנעדר. בזכות דמיונו הפיזי לגר ובקיאותו בפרטי חייו, עלה בידו לשכנע את הסביבה בזהותו. הוא חי עם אשתו של גר, ברטראנד, ובנו במשך שלוש שנים, והיא אף ילדה לו בתקופה זו שני ילדים. כשדרש האיש את ירושת אביו של גר שנפטר, תבע אותו דודו של מרטן גר באשמת התחזות. לאחר זיכויו, נפתח משפט מחודש ב-1560. ברטראנד שינתה את גרסתה וטענה שהאיש מתחזה. בעקבות כך נגזר עליו גזר דין מוות. בעתירה לחנינה מצא הפרלמנט בטולוז כי ברטראנד שודלה לעדות שקר על ידי הדוד, אולם בשלב זה חל מפנה דרמטי: מרטן גר האמיתי הופיע בבית המשפט כשהוא צולע על רגל עץ. בסופו של המשפט החוזר הוצא המתחזה להורג בתלייה באשמת ניאוף והונאה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
12 |
מגדל אייפל הוא מבנה פלדה קל יחסית, אשר נבנה ממסבכים שמקנים לו יציבות עם מעט מאוד חומר. הלחץ שהוא מפעיל על יסודותיו דומה ללחץ המפעיל אדם היושב בכיסא. שלד הפלדה של המגדל שוקל רק 7,300 טון, ואילו הוקף בגליל היה משקל האוויר בתוך הגליל, 10,084 טון, גדול ממשקל הפלדה. המגדל נצבע מחדש מדי חמש שנים ולשם כך יש צורך בחמישים טון צבע. |
עריכה | תבנית | שיחה |
13 |
במהלך תכנון מסעו לארץ ישראל, ערך נפוליאון בונפרטה סיור במדבר סיני. במהלך הסיור חצה את ים סוף דרומית לעיר סואץ בשעות היום והשפל, אולם משניסה לשוב ולחצותו בשעות הלילה והגאות, כמעט שטבע. נפוליאון טען בזכרונותיו כי לו היה טובע היכן שטבע גם פרעה, היה הדבר נותן חומר לתעמולה נגדו בידי מטיפים נוצרים במשך דורות רבים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
14 |
מאיץ החלקיקים LHC ב-CERN, על גבול שווייץ-צרפת, שבבנייתו השתתפו 44 מדינות ובהן ישראל, הוא מתקן הניסוי הפיזיקלי הגדול והיקר מאז ומעולם. המאיץ בנוי בתוך מנהרה טבעתית שאורכה כ-27 קילומטר, ומאיץ פרוטונים ל-99.9999991% ממהירות האור בריק תוך שהוא מקנה להם אנרגיה של פי 7,461 מאנרגיית המנוחה שלהם. כמות המידע ליחידת זמן הזורמת ממיליוני יחידות הגילוי שבו גדולה פי שלושה מזו הזורמת בכל רשתות הטלפון בעולם, וצריכת החשמל שלו מגיעה עד כדי מחצית מצריכת החשמל של העיר השכנה ז'נבה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
15 |
המחתרת הצרפתית, הרזיסטנס, ניסתה להילחם בנאצים במלחמת העולם השנייה באמצעות נשק צחנה מיוחד שיוצר על ידי האמריקאים. ה"פצצות" היו אמורות להיות מושלכות על קצינים נאצים ולהדביק אותם בסירחון איום, אולם כתוצאה מתקלות מקומיות בהפעלה, פשטה הצחנה בכל פריז ולפיכך, הנשק נגנז. |
עריכה | תבנית | שיחה |
16 |
לואי האחד עשר מלך צרפת פחד ממזל רע. הוא מעולם לא שב ללבוש את הבגד שהיה לגופו בזמן שהודיעו לו ידיעה רעה, ולא לרכוב על סוס שעליו רכב באותו הרגע, ואף פקד לכרות חלק מן היער של לוֹש, בו הובאה אליו הידיעה על מותו של בן שזה עתה נולד. הדבר לא הועיל, וחמישה משמונת ילדיו מתו בינקותם. |
עריכה | תבנית | שיחה |
17 |
בעת כיבוש מצודת הבסטיליה ב־14 ביולי 1789, שהו בה רק שבעה אסירים: ארבעה זייפנים, שני חולי נפש ואציל צרפתי שהואשם בסטייה מינית. למרות זאת, נפילת הבסטיליה הייתה לסמל המהפכה הצרפתית וכיבושה בידי המהפכנים היה אות הפתיחה למרי גלוי נגד המלך. כיום, יום הבסטיליה הוא חג לאומי בצרפת. |
עריכה | תבנית | שיחה |
18 |
בפוליטיקה המודרנית נהוג למיין את התנועות והמגמות הפוליטיות לימין ולשמאל, אם כי משמעותה של חלוקה זו שונה במקצת בכל חברה בעולם. מקור מונחים אלה הוא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה הצרפתית אך לפני הדחתו של המלך, שעדיין נחשב אז ראש המדינה, כשהמלוכנים והשמרנים ישבו בימין הבית, ולעומתם הרפובליקנים והיעקובינים ישבו בשמאלו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
19 |
ההתנקשות בצאר היוגוסלבי אלכסנדר הראשון ב-9 באוקטובר 1934 במרסיי, הייתה אחת הראשונות שהוסרטו ושודרו ביומני קולנוע. מן הירי נהרג גם שר החוץ הצרפתי, לואי בארטו. רק ב-1974 נודע כי שר החוץ הצרפתי לא נורה בידי המתנקש, אלא מרובהו של אחד השוטרים הצרפתים, ככל הנראה בשוגג. |
עריכה | תבנית | שיחה |
20 |
חלק ממסעי הצלב, שהחלו כניסיונות לכבוש את ירושלים מן המוסלמים, הופנו כנגד נוצרים. כך למשל, במסגרת מסע הצלב האלביגנזי (1209–1229), שנערך בחסות האפיפיור אינוקנטיוס השלישי נגד הקתרים, נטבחו בצרפת מאות אלפי בני אדם ונהרסו מאות כפרים. בעת המצור על העיר בזייה סירבו תושבי העיר להסגיר את תושביה הקתרים ובתגובה נטבחו לצד כמה מאות קתרים גם אלפי קתולים. כששאלו החיילים את מפקדיהם כיצד יבדילו בין הקתרים לקתולים הנאמנים, השיב ארנו אמורי נציג האפיפיור במשפט המפורסם: Caedite eos! Novit enim Dominus qui sunt eius (תהרוג את כולם. האל יידע לברור את נאמניו). |
עריכה | תבנית | שיחה |
21 |
ב-30 באפריל 1803 נחתמה עסקת רכישת לואיזיאנה בה קנתה ארצות הברית מצרפת את לואיזיאנה הצרפתית תמורת 15 מיליון דולר, ובכך כמעט שהכפילה את שטחה. צרפת ויתרה על הטריטוריה לשותפתה ספרד כבר ב-1762, בתום מלחמת הצרפתים והאינדיאנים, על מנת לפצות אותה על אובדן פלורידה, אך ב-1800 היא קיבלה את השטח חזרה כתוצאה מהסכם סודי עם הספרדים. נפוליאון בונפרטה ידע שהצי המלכותי הבריטי יקשה עליו לשלוט בטריטוריה הרחוקה, ולכן העדיף למכור אותה לאמריקאים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
22 |
רבים מאמני העת החדשה, מכל העולם, היגרו לצרפת, והתאימו עצמם לתרבותה ולשפתה. הצייר ההולנדי המפורסם, וינסנט ואן גוך, למשל, שאת מרבית ציוריו צייר בדרום צרפת, נהג לחתום על ציוריו בשמו הפרטי בלבד, כי הצרפתים לא הצליחו להגות את שם משפחתו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
23 |
למרות שבשפות רומאניות ישנן מילים המתארות את המספרים 70, 80 ו-90, בין דוברי הצרפתית השימוש במילים אלה מקובל בעיקר בקרב תושבי הפריפריה, כגון תושבי בלגיה וחלק מהקנטונים הצרפתיים של שווייץ. מרבית דוברי הצרפתית מכנים את המספר 70 בכינוי "שישים ועשר", את המספר 80 בכינוי "ארבעה עשרים" ואת המספר תשעים בכינוי "ארבעה עשרים ועשר". בהתאם לכך למשל, הם מכנים את המספר 93 בכינוי "ארבעה עשרים ושלוש עשרה" (quatre-vingt-treize) במקום בכינוי "תשעים ושלוש" (nonante-trois). בעבר היו כינויים נוספים מסגנון זה בשימוש, כגון הכינוי "שלושה עשרים" - עבור המספר שישים. מקורם של כינויים אלה למספרים כנראה בהשפעת שפתם הקלטית של הגאלים, תושבי צרפת הקדומים, על השפה הצרפתית שהתפתחה מהשפה הלטינית, אותה קיבלו מהכובש הרומי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
24 |
צרפתית יהודית הייתה שפה רומאנית-יהודית, שהתפתחה מהשפה הצרפתית של ימי הביניים. שפה זו הייתה בשימוש הקהילות היהודיות בצפון צרפת, ארצות השפלה וכן במערב של גרמניה, בערים כמו מיינץ, פרנקפורט ואאכן. השפה הושפעה גם מהצרפתית הקדומה, הגרמנית הקדומה ה"גבוהה" ומהיידיש. היא כללה מילים נלוות מעברית, ונכתבה בכתב עברי. השפה פרחה במאה ה-11 בצרפת, וחכמים ידועים כגון רש"י ורבי משה הדרשן דיברו בה והשתמשו בה בכתביהם. |
עריכה | תבנית | שיחה |
25 |
בתרבות הקלאסית של העת העתיקה, נתפש הרקלס כמי שנענש על חטאו אך גם היווה מופת בכפרה על חטא זה. אמנים בתקופת ימי הביניים הציגו עצמם בדמות הרקלס הנושא על גבו את הבניין. ליד דמות הרקלס בקתדרלה במונדה (Mende) שבצרפת, לדוגמה, נחקקו המילים "כאן אני עובד וכאן אני בוכה". |
עריכה | תבנית | שיחה |
26 |
ישנם ניסיונות רבים להסביר את שמה של תנועת ה"דאדא". לפי אחת הגרסאות הידועות נבחר השם על ידי טריסטן צארה אשר הכניס עיפרון אל תוך המילון הצרפתי "Larousse" ועצר על המילה האקראית "Dada", שפרושה בצרפתית הוא "סוס עץ". מקור אפשרי נוסף לשמה של הקבוצה, יכול להיות בספרו של ז'ול וורן "כוכב הדרום" בו לגיבור, אליס ווטקינס, יש יען מחמד המכונה "דאדא". |
עריכה | תבנית | שיחה |
27 |
בשנת 1815, כמענה לתביעת האיטלקים להשבת "החתונה בקנה", שנבזז בידי צבא נפוליאון, שלחו שלטונות צרפת את ציורו של שארל לה ברין – "הסעודה בבית שמעון", כתחליף לציורו של פאולו ורונזה. אולם, שלטונות ונציה סירבו לקבלו. ג'ון ראסקין, מבקר האמנות האנגלי, העיר כי יצירתו של לה ברין הייתה בקושי ראויה לשמש כחומר אריזה לציורו של ורונזה. ב-11 בספטמבר, בדיוק 210 שנה לאחר שהוסר, נתלה במקומו המקורי של הציור העתק פקסימיליה בגודל טבעי של היצירה, בעוד היצירה המקורית מוצגת עדיין במוזיאון הלובר. |
עריכה | תבנית | שיחה |
28 |
ג'ורג'ו וזארי, אחד הביוגרפים המוקדמים ביותר של לאונרדו דה וינצ'י, מספר שאיש האשכולות הוציא את נשמתו כשהוא אחוז בזרועותיו של מלך צרפת, פרנסואה הראשון. כאשר נתקף דה וינצ'י בעווית המוות האחרונה, כותב וזארי, "לקח (פרנסואה) את ראשו בידיו, להקל על מכאובו". המעמד אף זכה לימים להיות מונצח בציור מאת ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר. מאוחר יותר עלה פקפוק בנכונות תיאור האירוע כאשר התגלה צו מלכותי החתום "בידי המלך" (Par le Roy), שפורסם בסן ז'רמן אן ליי, יום אחד לאחר מות דה וינצ'י, אך במרחק שני ימי רכיבה ממקום פטירתו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
29 |
המשורר ע. הלל הוכשר כאדריכל נוף בצרפת בשנים שלאחר הקמת המדינה. בשובו לישראל שימש כגנן הראשי בירושלים ובתל אביב. בין השאר תכנן הלל את פארק צ'ארלס קלור בתל אביב. |
עריכה | תבנית | שיחה |
30 |
הצלם הצרפתי נדאר ייסד בשנת 1863 את "האגודה לעידוד תנועה אווירית באמצעיות מכונות הכבדות מהאוויר", ואף בנה לעצמו כדור פורח עצום בגודלו שזכה לשם "הענק" והושלם באוקטובר 1863. כדור זה, היה בגודל של כ-45 מטר, הכיל סטודיו מעופף לצילום ויכול היה לשאת תריסר איש. הפרויקט החדש, ושני הספרים שכתב אודותיו, הפכו את נדאר למפורסם בקרב הקהל יותר מכל פרויקט קודם אחר שלו. בטיסת הבכורה, שנערכה ב-4 באוקטובר, צפו כ-500,000 פריזאים (כשליש מאוכלוסיית פריז), שהצטופפו באזור 'שאן-דה-מרס' בעיר וצפו בבלון ממריא לצלילי תזמורת. |
עריכה | תבנית | שיחה |
31 |
מרי, מלכת הסקוטים, שמלכה על סקוטלנד מאז מות אביה ג'יימס החמישי כשהייתה בת שישה ימים, הייתה גם מלכת צרפת בזמן שהייתה נשואה לפרנסואה השני, מלך צרפת. לאחר שהתאלמנה ממנו חזרה לסקוטלנד והייתה מעורבת בקשר רידולפי להדחת דודניתה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. הקשר נכשל ולבסוף הוביל להוצאתה להורג של מרי. בנה של מרי, מלך סקוטלנד ג'יימס השישי, מלך על אנגליה, סקוטלנד ואירלנד, לאחר איחוד הכתרים, תחת השם המלכותי ג'יימס הראשון. |
עריכה | תבנית | שיחה |
32 |
מרבית שפות הסימנים, השמשות את קהילות החירשים, נוצרו בהשפעת שפת הסימנים הצרפתית, לאחר שזו התפשטה בעולם, בעת החדשה, עם התפשטות מקצוע ההוראה בחינוך המיוחד. גם כתב הברייל, המשמש את העיוורים, התפשט כך בעולם. בשנת 1771 החלו ללמד ילדים עיוורים, בפריז, לקרוא תבליט של דפוס אותיות רגילות, במישוש. אחד התלמידים היה לואי ברייל. כשברייל הגיע לגיל 15, הוא התאים לעיוורים שיטת תבליט קלה בהרבה, לקריאה במישוש. שיטה שהומצאה עבור צבא צרפת, לקריאת פקודות בלילה, מבלי להסתכן בהדלקת אור בשדה הקרב. |
עריכה | תבנית | שיחה |
33 |
מבין המרשלים שבגרנד ארמה של נפוליאון בונפרטה, נחשב ז'אן-בטיסט ברנדוט להססן ביותר, והוא הודח מן הפיקוד לאחר מספר כישלונות בשדה הקרב. ואולם טוב הלב שהפגין כשריחם על שבויים שוודים במהלך המלחמות הנפוליאוניות, השתלם. הוא נבחר ליורשו של מלך שוודיה חסר הילדים, והוכתר בשם קרל הארבעה עשר. צאצאיו, שעִמם נמנה הרוזן פולקה ברנדוט, מולכים עד היום בשוודיה ובמדינות אחרות באירופה. מיתוס נפוץ גורס שבמותו, התגלתה על גופתו של המלך קרל ה-14 כתובת הקעקע "מוות למלכים", מזכרת מימיו המהפכניים בצרפת. |
עריכה | תבנית | שיחה |
34 |
בשנת 1759 קנה וולטר אחוזה בשם "פרנה" (Ferney), על גבול צרפת-שווייץ. לימים, הפכה פרנה לבירתה האינטלקטואלית של אירופה כולה. באחוזה זו כתב וולטר עשרות ספרים, מאות מאמרים, ואלפי מכתבים לחבריו באירופה, כמעט עד יום מותו. לפרנסתו, גידל טוואי משי ושיווק בהצלחה את תוצרתן. הוא נקט שיטת פרסום חדשנית, כשנהג לשלוח גרבי משי לידועניות תקופתו עם בקשה שיציגו את רגליהן היפות, בגרבי המשי שלו, בפני גברים רבים ככל האפשר ויספרו להם מי ייצר עבורן את הגרביים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
35 |
פייר אנדרה לטריי נולד בצרפת כבן ממזר. מזלו לא שפר עליו כבר מילדות – אמו עזבה אותו ואביו לא הכיר בו. הוא עבר בין פטרונים שונים לאורך ילדותו עד שהחל ללמוד כמורה. על אף שלימודי הדת לא היו לטעמו הוא נהנה משיעורי ידיעת הטבע ונהג לאסוף חרקים בפריז. בתקופה זו פרצה המהפכה הצרפתית, ובעקבות חוקת הכמורה נכלא לטריי ונגזרה עליו הוצאה להורג. בביקור של רופא הכלא בתא הוא הבחין בלטריי בוחן חיפושית שמצא על רצפת הכלא ושאל למעשיו, והוא הסביר לו שזו חיפושית נדירה ממשפחת הקלריתיים. הרופא שלח את החיפושית לחוקר טבע מקומי שהכיר בכישרונו של לטריי ופעל לשחרורו. בזכות חיפושית זו ניצלו חייו של לטריי, בעוד כל חבריו לתא הוצאו להורג. לימים הפך לאחד האנטומולוגים הבולטים בתקופתו וקבע רבות מהקבוצות הטקסונומיות שידועות עד היום, כגון פרוקי-רגליים, כנימות עלה ופשפשים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
36 |
בתקופת מלחמת העולם השנייה, היה דוד הכהן איש הקשר בין ארגון "ההגנה" למודיעין הבריטי. שיתוף פעולה זה נעשה על פי הסכם שנחתם בלונדון ב־1940 בין הסוכנות היהודית לבין המודיעין הבריטי. בביתו של דוד הכהן בחיפה הותקנה תחנת רדיו חשאית שכונתה רדיו לבאנט צרפת החופשית ושידרה שידורי תעמולה לכוחות צבא וישי בסוריה ובלבנון, שקדמה לפלישה לסוריה וללבנון ב-8 ביוני 1941. התחנה הופעלה על ידי אנשי "ההגנה" והשידורים נעשו על ידי קצינים צרפתיים מכוחות "צרפת החופשית" של הגנרל דה גול. |
עריכה | תבנית | שיחה |
37 |
ב-1 בדצמבר 1990 נפגשו החופרים מהצד הצרפתי ומהצד הבריטי, שעסקו בחפירת מנהרת התעלה, 40 מטר מתחת לקרקעית תעלת למאנש. היה זה החיבור היבשתי הראשון בין האי הבריטי לאירופה מאז תקופת עידן הקרח האחרון לפני כ-13,000 שנים. חפירת המנהרה הייתה כה מדויקת שכשהחופרים נפגשו הייתה סטייה של שני סנטימטרים בלבד בין המנהרה הצרפתית למנהרה הבריטית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
38 |
כדי להראות את נחישותם להתמיד במשטר הרפובליקני, ולהתנגד למונרכיה, התיכו בשנת 1885 אנשי הרפובליקה השלישית בצרפת את תכשיטי המלוכה, ומכרו את היהלומים לכל המרבה במחיר. רק מספר מצומצם של כתרים נותר רכושה של המדינה, אך היהלומים שבהם הוחלפו באבני חן זולות יותר. |
עריכה | תבנית | שיחה |
39 |
שמו המקורי של שר הפנים הצרפתי היהודי בעת מלחמת העולם השנייה, ז'ורז' מנדל, היה לואי רוטשילד, והוא אימץ את השם מַנדל על מנת שלא להיות מזוהה עם משפחת הבנקאים המפורסמת, משפחת רוטשילד. |
עריכה | תבנית | שיחה |
40 |
מכמונת מהירות היא מכשיר המגלה את מהירותם של כלי רכב, לצורך אכיפת חוק מהירות הנסיעה המקסימלית המותרת. נכון לשנת 2021, משטרת ישראל מפעילה סוגים שונים של מכמונות מהירות, המבוססים על עקרונות פיזיקאליים שונים, כגון מצלמה עם מכ"ם דופלר (בתמונה) או עם מד מהירות לייזר. אך בניגוד למשטרת צרפת, היא אינה מפעילה את הסוג הפשוט ביותר של המכמונות – הסוג שמחשב מהירות ממוצעת של רכב, בקטע דרך, בעזרת הפרשי זמן צילומו בתחילת ובסוף הקטע. זאת למרות, שהתשתית לזה כבר קיימת –מצלמות, שמזהות כלי רכב לפי לוחיות הרישוי, כבר פועלות בכבישי האגרה בישראל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
41 |
ז'אן ויקטור מארי מורו, גנרל מהולל שפיקד על צבאות הרפובליקה הצרפתית במלחמתה נגד אויביה, שינה את עמדתו הפוליטית, בין היתר, בגלל ריב אישי עם נפוליאון, שעלה בינתיים לשלטון בצרפת והצטרף למלוכנים. בקרב דרזדן הורה נפוליאון באופן אישי לכוון את התותחים לעבר גבעה שעליה ניצב מורו עם הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון וקצינים נוספים, ולפי האגדה, אפילו ירה בתותח בעצמו. כתוצאה מהירי נפצע מורו אנושות ונפטר מפצעיו ימים אחדים לאחר מכן. |
עריכה | תבנית | שיחה |
42 |
במלחמת העולם השנייה הופצצה לונדון על ידי מפציצים גרמניים. כדי לאלץ את המפציצים להגביה לגבהים מהם לא יוכלו לפגוע במדויק, הוקפה העיר בבלונים מעוגנים. כיוון שטייסי המפציצים חששו להתנגש בכבלי העגינה של הכדורים הפורחים, הם נאלצו להגביה טוס ויכולת דיוק הטלת הפצצות שלהם נפגעה. לא הייתה זאת הפעם הראשונה בה נעשה שימוש צבאי בכדורים פורחים. בעת מלחמת צרפת–פרוסיה עשו הצרפתים שימוש בכדורים פורחים כדי לתקשר מפריז הנצורה עם שאר המדינה וכמה מנהיגים צרפתים אף נמלטו מפריז בכדור פורח. במלחמת האזרחים האמריקאית הקים צבא האיחוד יחידת בלונים מיוחדת שייעודה תצפית על כוחות הקונפדרציה, והיו בה שמונה בלוני תצפית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
43 |
בליל 7 בספטמבר 1914, במהלך הקרב הראשון על המארן, תוגברה הארמייה השישית הצרפתית ב-6,000 חיילי מילואים שהגיעו ב-600 מוניות מפריז. אף על פי שתגבורת זו הייתה זניחה יחסית, לאור סדרי הכוחות שהשתתפו בקרב, הפך הביטוי "המוניות של המארן" בצרפת לסמל של אחדות וסולידריות לאומית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
44 |
בימי שלום פועל חיל האוויר השווייצרי רק בשעות היום – בשעות העבודה המקובלות בשוק. סיבה אחת לכך היא תקציבית – יקר להפעיל חיילים ומיכון 24 שעות ביממה. סיבות נוספות קשורות בשמירה על איכות הסביבה, כמו הימנעות מנזקי רעש, עקב טיסות מטוסים תדירות, שפוגעים בתיירות. השבתת החיל בלילות התפרסמה באירוע חטיפת מטוס של אתיופיאן איירליינס מעל שמי שווייץ. מכיוון שהאירוע התרחש בלילה, הוזנקו מטוסי קרב צרפתיים במקום שווייצרים לעברו והמטוס החטוף. |
עריכה | תבנית | שיחה |
45 |
בפעולת הכוחות הבריטים וכוחות צרפת החופשית ב-1941 כנגד כוחות צרפת של וישי בסוריה ובלבנון במהלך מלחמת העולם השנייה, השתתף גם צעיר יהודי בן 26 בשם משה דיין (בקריקטורה). במהלך פעולה זו פגע צלף צרפתי במשקפת שאחז דיין, ורסיסי הזכוכית גרמו לריסוק עינו השמאלית. דיין כיהן בהמשך כרמטכ"ל צה"ל וכשר הביטחון, והרטייה על עינו הפגועה הייתה ל"סמלו המסחרי" הן בארץ והן ברחבי העולם. עם פטירתו של דיין נמסרה הרטייה לשומר ראשו, ובשנת 2005 הוצעה למכירה באתר eBay. |
עריכה | תבנית | שיחה |
46 |
לואי אנטואן, דוכס אנגולם (בתמונה) היה מלך צרפת למשך כעשרים דקות בלבד. בשל דקות אלו הוא קונה "לואי התשעה עשר". |
עריכה | תבנית | שיחה |
47 |
החיבור הפילוסופי "Fons Vitæ" ("מעיין החיים" או "מקור החיים") מאת "אביסברון" (Avicebron) או "אבנסברול" (Avencebrol) היה מאז המאה ה-12 מנדבכי תורת הסכולסטיקה הנוצרית - שיטת חקר תאולוגית מימי הביניים. ב-1846 נתקל הבלשן שלמה מונק בספרייה הלאומית של צרפת בכתב יד כתוב עברית מאת שם טוב בן יוסף אבן פלקירה. כתב יד זה הכיל ציטוטים שתורגמו מאותו מקור בערבית ממנו תורגם גם "Fons Vitæ" ללטינית. גילויו של מונק עורר סנסציה כיוון שהוכיח כי החיבור ממנו תורגם "Fons Vitæ" הוא היצירה "מקור חיים", והמחבר שלה, שכונה "אביסברון" או "אבנסברול", הוא למעשה הפילוסוף והמשורר היהודי שלמה אבן גבירול. |
עריכה | תבנית | שיחה |
48 |
נוסטרדמוס היה אסטרולוג ורופא צרפתי ממוצא יהודי. מ-1547 החל נוסטרדמוס לכתוב נבואות ב-1555 הוציא נוסטרדמוס את המהדורה הראשונה של ספרו, שנקרא "נבואות", וכונה גם "מאות". הנבואות חולקו ל"בתים" וכל בית היה אמור לייצג אירוע מסוים שיקרה בעתיד, עד לשנה 3797. עוד בימיו, נבואותיו של נוסטרדמוס זכו לאהדה רבה. האגדות עליו עזרו מאוד למוניטין שלו, בנוסף לסיפורים על יכולות הריפוי הפלאיות שלו. רבים מייחסים לו את ניבוי המהפכה הצרפתית, נפוליאון, שתי מלחמות העולם והיטלר בפרט, פיגועי 11 בספטמבר, ועוד. המדע המודרני גורס כי יש ליחס את נבואותיו של נוסטרדמוס לדמיונו ואת הצלחתו לכריזמה שלו. יחד עם זאת, ניסוחם המעורפל מאפשר, כמובן, לפרש אותם לכאן ולכאן. |
עריכה | תבנית | שיחה |
49 |
פרנסואה הראשון, מלך צרפת היה נוהג להתייעץ ולהקשות בשאלות לגיום בידה ההיסטוריון ומייסד ספרייה הלאומית של צרפת, גיום בידה רכש ידע כה רב עד כי ארסמוס כינה אותו "הפלא של צרפת". למרות זאת, לעיתים קרובות נאלץ המלך להסתפק בתשובה הלאקונית "אדוני המלך, אני לא יודע". באחת הפעמים פנה אחד מאנשי החצר להיסטוריון המלומד ואמר לו "המלך משלם לך על מנת שתדע" על כך ענה ההיסטוריון המלכותי: " המלך משלם לי על מה שאני יודע, אם הוא היה צריך לשלם לי על מה שאני לא יודע כל אוצרות הממלכה לא היו מספיקים". |
עריכה | תבנית | שיחה |
50 |
ביום 27 ביולי 1830 הירצה ההיסטוריון הפילוסוף והסופר הצרפתי, ז'יל מישלה (1798 – 1874), בפני תלמידיו בחוג להיסטוריה באקול נורמל סופרייר, כאשר מהלך השיעור הופרע על ידי קול תותחים, שירו במרחק. תותחים אלו בישרו את פריצת מהפכת יולי 1830, בה הדיח המעמד הבינוני מן השלטון את המלך שארל העשירי, והעלה תחתיו את המלך לואי פיליפ. מישלה פנה לתלמידיו הנלהבים ואמר "הם עושים היסטוריה, אנחנו נכתוב אותה". |
עריכה | תבנית | שיחה |
51 |
במהלך המהפכה הצרפתית, בתקופת שלטון הטרור, שהנהיג רובספייר, נערפו ראשיהם של כ-17,000 איש בגיליוטינה, האחרון שבהם רובספייר עצמו. אולם הוצאתו להורג הביאה רק את סוף שלטון הטרור. לא את סוף השימוש בגיליוטינה. אנשים רבים הוצאו בה להורג בצרפת, גם אחרי המהפכה הצרפתית – האחרון שבהם בשנת 1977, ארבע שנים בלבד לפני ביטול עונש המוות במדינה. לאחד ממפעילי הגיליוטינה בצרפת של המאה ה-20 היה הספק של 300 ראשים בקריירה, והוא ירש את משרתו מאביו, שנשחק מעודף עבודה. גם מחוץ לצרפת הופעלו גיליוטינות. גרמניה הנאצית רצחה בעזרתן 20,000 איש. |
עריכה | תבנית | שיחה |
52 |
במסגרת מחקריו כפרופסור בקולז' דה פראנס על הקשר בין פסיכיאטריה ומשפט פלילי, פרסם הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו ב-1973 את הספר "אני פּייר ריבְייר, ששחטתי את אמי, אחותי ואחי". הספר עסק בעדותו של פייר ריבייר, אשר הועמד למשפט בתחילת המאה ה-19 על רצח בני משפחתו. לאחר מותו של פוקו, התגלה במסמכי בית הספר בו למד, שכבר בצעירותו נחשב לתלמיד מצטיין, ולרוב אף שובץ בשלישייה הפותחת של תלמידי השכבה, אך מעליו מדורג לא אחת תלמיד מצטיין אחר. שמו של אותו תלמיד היה גם כן, פייר ריבייר. |
עריכה | תבנית | שיחה |
53 |
ש"י עגנון הוא הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל. עובדה זו מאפילה על הישג גדול אחר, שקשור בזכייתו – נכון לשנת 2021, מתוך 118 חתני וכלות פרס נובל לספרות, הוא הראשון ואחד משני היחידים, שכתבו בשפה שמית. ב-1988 הצטרף אליו נגיב מחפוז (בתמונה), כותב הערבית. העובדה ששפה כה נפוצה, כמו הערבית, כמעט לא מיוצגת בין זוכי הפרס, אינה מקרית – יש ביניהם גם כותב מנדרינית בודד, מו יאן. לעומת זאת, חמישה מהזוכים כתבו בפולנית ושבעה מהזוכים כתבו בשוודית. שתי שפות אלו נדירות מאוד בלימודי שפה זרה, ונדירות יחסית כשפות אם. אם כי שוודית היא שפת אמם של חברי ועדת שופטי הפרס. ככלל, למעלה מתשעים אחוז מזוכי הפרס כתבו בשפות מענפים אירופאים של השפות ההודו-אירופיות, כשבערך חמישים אחוז מכלל הזוכים כתבו בגרמנית, צרפתית או אנגלית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
54 |
בשנת 1888 התערער מצבו הנפשי של הצייר ההולנדי, וינסנט ואן גוך. הוא נטש את פריז ואת המגורים עם אחיו, ועבר לגור ב"בית הצהוב" בארל, שבחבל פרובאנס בצרפת. בארל, הוא קיווה לכונן "מושבת אמנים" והזמין למקום כמה מהם. אך רק פול גוגן נענה להזמנה. שני הציירים, שהעריכו זה את יצירתו של זה, ציירו בצוותא משך זמן מה, עד שמצבו של ואן גוך שב והדרדר. בין ואן גוך לגוגן התגלע במהרה ריב. תחת השפעת משקה אלכוהולי, כרת ואן גוך את החלק התחתון של אפרכסת אוזנו ונתן אותו לאהובתו, אשר הייתה זונה בבית בושת. גוגן עזב את העיר עוד באותה שנה. אך למרות הקשיים שבתקופה זו, וואן גוך הפיק בה חלק גדול מעבודותיו הטובות ביותר, כגון "הכרם האדום" - תמונתו היחידה, שנמכרה במהלך חייו, סדרת ה"החמניות" ו"מרפסת בית הקפה בלילה". |
עריכה | תבנית | שיחה |
55 |
ה-16 באוגוסט 1951 התחיל כיום קיץ רגיל בעיירה הצרפתית פונט-סנט-אספרי. אלא שבשעות הבוקר המאוחרות החלו להגיע למרפאתה אנשים אחוזי הזיות. תחילה הצליח רופא לטפל בעצמו בפציינטים. אך בתוך כמה שעות כבר הצטברו שם 75 תושבים, שסבלו מהזיות חמורות: דוור שהיה משוכנע כי הוא מתכווץ, ילד שניסה לחנוק את אימו, אישה שכביכול חזתה בבניה נטחנים לנקניקיות, אדם שניפץ את רהיטיו בכדי לסלק חיות טרף שהזה, אנשים רבים שברחו מגורמים כמו מפלצות, להבות, חיות בר וחפצים שקמו לתחייה. תועד אף כלב, שלעס אבנים, עד ששיניו נשברו. בתוך שעות אחדות, כל בתי החולים הרגילים ובתי החולים לחולי נפש באזור התמלאו ביותר מ-300 מתושבי העיירה, שהתלוננו על כאבים שונים. כשבעה מהם נפטרו באותו יום. ההסבר, שנמצא לאירועי אותו יום הוא אכילת חיטה לא איכותית, שהייתה נגועה פטריות ארגוט. |
עריכה | תבנית | שיחה |
56 |
הצייר האימפרסיונסטי קלוד מונה צייר את חזית קתדרלת רואן הגותית בעשרות גרסאות – כל אחת בשעה אחת ביום ובעונה אחרת בשנה. בכל ציוריו מופיעה החזית הנמוכה ללא מגדליה הגבוהים של הקתדרלה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
57 |
באפריל 1943, הצטרף לוחם הרזיסטאנס והמורה לספורט, ז'ורז' לוּאַנזֶ'ה למפעל הסיוע לילדים אוז"ה. לפי רישומי הארגון, הארגון הציל מהשואה חמשת אלפים ילדים יהודים, שהוריהם נרצחו או נשלחו למחנות. לואנז'ה עצמו סייע להציל את חייהם של מאות מהם, בדרכים יצירתיות. לדוגמה, במסווה של שיעור ספורט, בשטח פתוח סמוך לגבול צרפת-ושווייץ, כאשר הכדור עף אל מעבר לגבול, הילדים רצו אחריו, ולא חזרו. לפעילותו זו הוא צרף אליו את בן דודו, מרסל מרסו, שלימים התפרסם כפנטומימאי. ייתכן שחלק מהילדים הגיעו, בסופו של דבר, לארץ ישראל, וצפו בהופעה של אחייניתו של לואנז'ה, הזמרת ירדנה ארזי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
58 |
המוזיקה הצרפתית מושמעת בעולם ומתורגמת לשלל שפות, וסביר כי רבים יוכלו לתת דוגמה לשם של זמר צרפתי, אם יתבקשו לעשות זאת. ישראלים רבים יציינו ככל הנראה את שמו של ז'אק ברל, אשר יוסי בנאי הוציא אלבום שלם משיריו, ודודו טופז ביסס את המערכון-שיר "מכתב מלבנון" על המנגינה ל"שיר-מכתב" שלו. ברל הוציא במהלך חייו 15 אלבומי אולפן ועוד תקליטים אחדים מהופעות חיות, אולם בקרב דוברי הצרפתית הוא זכה להרבה פחות הצלחה מאשר זמר אחר, שהוא כמעט אלמוני מחוץ לעולם דובר הצרפתית. ג'וני הולידיי, שכונה "אלביס פרסלי הצרפתי", הקליט אלפי להיטים במהלך 48 שנות קריירה, יותר מאלבום אולפן חדש בכל שנה, ו-25 אלבומי הופעות חיות. הוא מכר למעלה מ-100 מיליון עותקי אלבומים, ביניהם 18 אלבומי פלטינה, ושיחק במספר סרטי קולנוע. עם מותו ב-2017, העיתונות דוברת האנגלית כינתה אותו "כוכב הרוק הגדול ביותר, שמעולם לא שמעתם עליו". |
עריכה | תבנית | שיחה |
59 |
המתמטיקאי והמהפכן הצרפתי אווריסט גלואה, מיוצרי תורת החבורות ומייסדה של תורת גלואה, שני תחומים מרכזיים באלגברה מופשטת, נהרג בדו-קרב ב-30 במאי 1832, בהיותו בן 21 בלבד. בידיעה כי חייו מתקרבים לקיצם, ובניסיון לשמר את מחקריו גם לאחר מותו, העלה גלואה על הכתב בלילה שלפני הדו-קרב, את עיקרי רעיונותיו החשובים, בצורה מאוד לא מסודרת. בין השאר, שימשה תורת החבורות את מארי גל-מאן ויובל נאמן, במקביל, בחיזוי הקווארקים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
60 |
כלל לופיטל, הנקרא על שמו של המתמטיקאי החובב המרקיז דה לופיטל, נתגלה למעשה על ידי המתמטיקאי השווייצרי יוהאן ברנולי. לופיטל, שהיה איש עשיר, עשה ב־1694 עסקה עם ברנולי לפיה ישלם לו 300 פרנקים לשנה בתמורה לבלעדיות על תגליותיו. בספר הלימוד של חשבון דיפרנציאלי שכתב דה לופיטל הופיע הכלל לראשונה, ונקרא לכן בטעות על שמו. ב־1704, לאחר מות דה לופיטל, פרסם ברנולי את דבר העסקה, וביקש הכרה בכך שהוא גילה את הכלל. ב-1922 נמצאו מסמכים המאשרים את גרסת ברנולי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
61 |
המחזאי והשחקן הצרפתי, מוֹלְיֵיר, מתח ברבים ממחזותיו ביקורת חריפה על הממסד הרפואי של זמנו, וטען כי אורך חייו של אדם אינו תלוי במספר התרופות שהוא נוטל. מולייר התמוטט במהלך הצגתו הרביעית של המחזה הקומי פרי עטו "החולה המדומה", שבה גם שיחק את התפקיד הראשי של ההיפוכונדר אַרגָן, ומת כמה שעות לאחר מכן. במהלך המחזה אַרגָן השתתף בטקס פיקטיבי שבו הוא ממונה לרופא, והמילים האחרונות שאמר מולייר, כחלק מהמחזה, היו "אני נשבע לשמור על עקרונות הרפואה". |
עריכה | תבנית | שיחה |
62 | אם תשאל דובר צרפתית "איך קוראים לך?" (?Comment vous appelez-vous) הוא ימסור לך את שמו הפרטי. אך אם תשאל אותו "מה שמך?" (?Quelle est votre nom) הוא ימסור את שם משפחתו. כשאומרים, בצרפתית "שם" (Nom), הכוונה היא לשם המשפחה. השם הפרטי מכונה "קדם שם" – Prénom, כאילו הוא רק קידומת לשם.
ייתכן שמצב זה נובע מהשפה האם של הצרפתית, הלטינית. בזמן שלכל דוברי העברית היו שמות פרטיים, לאיש מהם לא היה שם משפחה, וכדי להבדיל בין שני דוברי עברית עם שם פרטי זהה, ציינו גם את שמות אביהם, לכל דוברי הלטינית, ברומא, היה שם משפחה (Nomen), אך לנשים לא היו שמות פרטיים (Praenomina). בשיטת השם הרומאי, אם היה קושי להבין באיזו בת משפחה מדובר, כינו את האישה בהטית שמו הפרטי של אביה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
63 |
הזמרת והרקדנית ג'וזפין בייקר עברה לצרפת כדי להימלט מההפרדה הגזעית של ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-20. אך לא רק שהייתה לבדרנית האפרו-אמריקאית הראשונה להגיע לסטטוס של כוכבת-על בינלאומית, היא גם נרתמה למאבק נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה, אז הייתה מעבירה מסרים לחיילים הצרפתיים, אותם הסתירה בבגדיה או בדפי המוזיקה שלה. מאוחר יותר, גם הייתה לשחורה הראשונה לככב בסרט הוליווד גדול, וגם הייתה לסמל של המאבק לזכויות האזרח בארצות הברית. היא עמדה לצד מרתין לותר קינג כשנשא את נאומו "יש לי חלום", והייתה האישה היחידה שנאמה באותו האירוע. כשקינג נפטר, הציעה לה אלמנתו להיות לנשיאת התנועה לזכויות האזרח, אך בייקר סירבה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
64 |
ב-1816, סופי ז'רמן נהייתה לאישה הראשונה לזכות בפרס מהאקדמיה הצרפתית למדעים עבור עבודתה בתחום האלסטיות. ז'רמן הגישה מועמדות לפרס שלוש פעמים עד שזכתה, וכל פעם דחו אותה על אף שהייתה המתמודדת היחידה לפרס. בשל כך, כאשר לבסוף העניקו לה אותו, היא החרימה את טקס הענקת הפרס. וגם לאחר זכייתה והדגמת יכולותיה במתמטיקה ופיזיקה, לא הורשתה ז'רמן להגיע לאספות של האקדמיה, מכיוון שהנשים היחידות שהורשו שם היו נשותיהם של הגברים החברים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
65 |
ז'ורז' סאנד הוא שם העט של הברונית דוּדֶבַאן (1804-1876), שהייתה סופרת צרפתייה. סאנד נחשבת כפמיניסטית מוקדמת, למעשה עוד בטרם הומצאה המילה. היא תמכה בזכויות נשים, ואף עזבה את בעלה, והתגוררה לבדה עם שני ילדיה. לאחר הפרידה מבעלה חשפה סאנד את חיבתה לבגדי גברים, כמכנסיים וחליפה, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה, אף שהמשיכה להתלבש בשמלות באירועים חברתיים. התלבושת הגברית אפשרה לה לנוע בחופשיות יתרה ברחובות פריז, וזיכתה אותה בגישה למקומות, שככל הנראה היו אסורים על אישה במעמדה. זו הייתה התנהגות יוצאת דופן במאה ה-19, זמן שבו מוסכמות וכללים חברתיים – ובמיוחד בקרב המעמד הגבוה – היו בעלי חשיבות עליונה. כתוצאה מכך איבדה סאנד זכויות-יתר רבות הכרוכות במעמדה כברונית. למרבה האירוניה, חיים בנפרד מן הבעל היו מוסכמה מקובלת באותה תקופה, בקרב נשים מן המעמדות הגבוהים, כל עוד הן נמנעו מלנהוג בצורה יוצאת דופן בציבור. |
עריכה | תבנית | שיחה |
66 |
לגיון הזרים הוא יחידה מיוחדת וותיקה בצבא הצרפתי, אליה מותר להתגייס בלא אזרחות צרפתית, ואפילו בשם ונתינות בדויים. זאת כדי לאפשר למתגייסים לטשטש את עברם, ולפתוח דף חדש בחייהם. ללגיון יצא מוניטין של מוקד משיכה לעבריינים נמלטים. יש טענות, שבשנות ה-50, הלגיון שימש מקלט לנאצים ולעוזריהם. אליהו איצקוביץ', עריק מצה"ל, שישב במוסד לעבריינים צעירים בעוון הריגה, התגייס ללגיון כדי למצוא בו נאצי כזה - הנאצי, שבילדותו של איצקוביץ', בשואה, רצח וגם ירש את משפחתו. איצקוביץ' מצא אותו, שירת לצידו בלגיון, ומצא גם הזדמנות לירות בו למוות, מבלי להיתפס. |
עריכה | תבנית | שיחה |
67 | בשנת 1955 ערך יהודה פרדיס תסכיתי מדע בדיוני ב"קול ישראל", עת נתקל בסיפור הקצר, "חוצה הקירות", מאת מרסל איימה, וכתב בהשראתו את השיר "האיש שבקיר". גיבור הסיפור הוא פקיד ממושקף בגיל העמידה, שגילה פתאום, כי הוא מסוגל לעבור דרך קירות הבתים, וניצל את התגלית לרעה, עד שיום אחד נשאר תקוע בתוך קיר. פרדיס פרסם את השיר כשהוא מסתתר מאחורי שם עט בדוי, כשיר מחאה כנגד "שלטון החושך" הבן-גוריוני של שנות ה-50, בו ראשי מנגנוני הביטחון עשו כרצונם, בהיעדר פיקוח. השיר, בלחנו של מאיר הרניק ובביצועו של שמשון בר-נוי הפך במהרה ללהיט, ו-36 שנים מאוחר יותר, הפך שנית ללהיט בגרסת כיסוי של ברי סחרוף. השיר היווה השראה גם לרומן הנושא את שמו, מאת אריה קרישק, העוסק בהתאבדות השר אברהם עופר. בניגוד לשיר ולרומן, ספק גדול אם לסיפור הקצר, שהיווה להם השראה, היה איזה שהוא קשר פוליטי, משום שהסיפור הקצר ראה אור בשנת 1943, ונכתב בידי צרפתי, שחשש מכל אינטראקציה עם הכובש הנאצי. | עריכה | תבנית | שיחה |
68 |
"לה מֵזון קארה" (בצרפתית: La Maison Carrée – "הבית המרובע") הוא מבנה רומי עתיק ושמיש, המצוי בעיר נים, שבדרום צרפת. בנייתו הסתיימה, כנראה, בשנת 16 לפני הספירה. המבנה הוא דוגמה לאדריכלות הוויטרובית. דהיינו, אדריכלות כמו זו, המתוארת בספריו של מרקוס ויטרוביוס פוליו, שנפטר בערך כשבניית המבנה הושלמה. כתבי ויטרוביוס, שתורגמו לעברית במאה ה-20, נשמרו בהעתקות ידניות של נזירים, והתפרסמו בזכות האדריכל ואיש הרנסאנס, לאונה בטיסטה אלברטי. אלברטי כתב את ספרו "על אמנות הבנייה" בהתייחסות ישירה לוויטרוביוס, הן בתוכן והן בצורה (למשל, החלוקה הפנימית לעשרה ספרים). למעשה, סביר להניח, שגם כתביו של ויטרוביוס מנציחים גם את הגיגי קודמיו. למשל, בדבריו על מקווי מים, הוא מזכיר את "יפו שבסוריה" כמקום בו יש אגם עצום, המפיק אספלט רב. אין ספק כי הכוונה היא לים המלח. קישור בין ים המלח לעיר יפו עשה כבר הסופר קסנופילוס במאה ה-3 לפנה"ס. סביר שויטרוביוס נסמך כאן על מקור הלניסטי, כי הוא אינו ממקם את יפו ביהודה, דבר שהיה טבעי יותר לבן זמנם של יוליוס קיסר ואוגוסטוס. סביר גם שכאשר ויטרוביוס מזכיר את הבשמים אשר בצמחיית סוריה, הוא מתכוון לבלסם של יהודה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
69 |
בשנת 1965 הייתה ז'אן לואיז קלמן, בת ה-90, ערירית וחסרת יורשים. היא החתימה אדם על חוזה, כך שבתמורה לשכירת חדר בדירתה, ביוקר, הוא יירש אותה אחרי מותה. אלא, שקלמן הפכה לשיאנית גינס באריכות חיים. אותו דייר נפטר לפניה כעבור 30 שנה, ואלמנתו המשיכה לשלם את שכר הדירה במקומו. ב-1989 סיפרה קלמן בסרט הדוקומנטרי "וינסנט ואני" על פגישתה האישית עם וינסנט ואן גוך וב-1995 היא סיפרה בסרט "לאחר 120 עם ז'אן קלמן", על השינויים הטכנולוגיים הרבים, בהם חזתה במהלך 120 שנה. היא נפטרה בגיל 122. |
עריכה | תבנית | שיחה |
70 |
בניגוד לדעה הרווחת, נפוליאון בונפרטה לא היה נמוך, ולמעשה אף היה גבוה במעט מהצרפתי הממוצע של תחילת המאה ה-19, ובעל גובה ממוצע יחסית לגברים האירופאים שחיו בתקופתו. ישנן שתי סיבות עיקריות לבלבול לגבי גובהו: הראשונה היא ההבדל שקיים בין מידת הרגל הצרפתית לזו האנגלית. במותו של נפוליאון, גובהו היה 5 רגלים ו־2 אינצ'ים צרפתיים, השווים ל־5 רגלים ו־6.5 אינצ'ים אנגליים, או 1.68 מטרים. התייחסות לגובהו כ־5 רגלים ו־2 אינצ'ים אנגליים הובילה למסקנה המוטעית כי גובהו מסתכם ב־1.57 מטרים. הסיבה השנייה היא שהיה מוקף בחיל משמר שהורכב מחיילים גבוהים במיוחד, והוא כונה בפיהם "הרב"ט הקטן" (le petit caporal) – כינוי חיבה הרומז דווקא ליחסו השוויוני והבלתי־מתנשא כלפיהם. |
עריכה | תבנית | שיחה |
71 |
ב-1948 התחרה רוכב האופניים האיטלקי ג'ינו ברטלי בטור דה פראנס. גילו היה 34 - גיל מבוגר לזכייה בתחרות, וסיכוייו לזכות הוערכו כנמוכים. ברטלי פיגר ב-20 דקות אחרי המוביל לפני קטע קשה במיוחד, שבו היה צריך להתחרות למחרת, בסביבת העיר קאן. אז קיבל שיחת טלפון מראש ממשלת איטליה, אלצ'ידה דה גאספרי. דה גאספרי סיפר לו כי נעשה ניסיון התנקשות בפלמירו טוליאטי, מזכיר המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, כי פרצו באיטליה מהומות, וכי איטליה עומדת אולי על סף מלחמת אזרחים. דה גאספרי ביקש מברטלי להתאמץ במיוחד ולנצח בקטע המרוץ של קאן, ובכך להסיט את תשומת לב הציבור האיטלקי מהבעיות הפנימיות. ברטלי הבטיח לדה גאספרי כי יזכה במרוץ כולו, ואכן עמד בדיבורו. למרות השביתה הכללית שפרצה בעקבות ניסיון ההתנקשות, נרגעו הרוחות באיטליה, ויש שייחסו זאת לניצחונו המרשים של ברטלי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
72 |
בשנת 1977 הוכרזה אן גולון כסופרת החיה, הכותבת בצרפתית, שתרגומי ספריה הם הנמכרים בעולם. עם זאת, מאבקים על זכויות היוצרים הביאו להפסקת ההדפסה של ספריה, ובמקומות רבים בהם ספרים אלה היו רבי מכר, כולל בישראל, היא נשכחה כמעט כליל. "אן גולון" היה שם העט בו חתמה הסופרת הצרפתייה סימון שאנז'ה על סדרת רבי המכר אנג'ליק (Angélique). חלק מהסדרה נכתב בשיתוף עם בעלה, וסבולוד סרגייביץ' גולובינוב, שחתם כ"סרז' גולון". המוציא לאור שכנע את בני הזוג להכניס שינויים בכל ספר וספר שלהם, בטענה שהדבר ישרת את המכירות. הוא גם שינה פרטים נוספים בספרים, בלי רשות הסופרים. מאוחר יותר הוא השתמש בשינויים אלו כאמתלה לנטילת זכויות היוצרים לעצמו. בשנות שנות ה-60 הופצו חמישה סרטים על פי סדרת הספרים. הזוג גולון לא קיבל תמלוגים עבורם. |
עריכה | תבנית | שיחה |
73 |
רעמסס השני היה מגדולי מלכי מצרים העתיקה וייתכן שהיה אותו "פרעה", ששלט בימי יציאת מצרים. המומיה של רעמסס התגלתה בעמק המלכים, ונשמרה במצרים. בשנת 1974 הבחינו מדענים כי מצבה של המומיה מדרדר, וכי היא נרקבת והולכת. הוחלט לשלוח את המלך לפריז, לשם בחינה בידי מומחים. על פי דרישות החוק הצרפתי המומיה קיבלה דרכון בו צוין מקצועה כמלך מת, והתקבלה בפריז בכבוד מלכים, לרבות מסדר צבאי, שנערך לכבודה בשדה התעופה לה בורז'ה. המדענים בפריז מצאו כי על המומיה התיישבה פטריה, והצליחו להסיר את הנגע. כיום ניתן לראות את המומיה במוזיאון המצרי בקהיר. |
עריכה | תבנית | שיחה |
74 |
פרדינאן שֶבָאל היה דוור צרפתי שהעביר שלושים ושלוש שנים בבניית "הארמון האידיאלי" (לֶה פָּלֵה אִידֵאָל) בקומונה אוֹטְרִיב. את "ארמונו" החל לבנות באפריל 1879. הוא סיפר שנכשל ומעד על אבן ושאב השראה מצורתה הייחודית. למחרת היום חזר לאותה נקודה שבה נפל, והחל לאסוף אבנים. במהלך שלושים ושלוש השנים הבאות אסף שבאל אבנים במהלך סיור חלוקת הדואר היומי, ושמר אותן בביתו על מנת שישמשו כחומר גלם בבניית "הארמון". הארמון נחשב דוגמה מובהקת וייחודית לאדריכלות נאיבית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
75 |
מלחמת גאליה שפתח בה יוליוס קיסר קרתה כמעט באורח מקרי. קיסר שביקש להאדיר את שמו חיפש אזור כלשהו שיוכל לפלוש אליו ולפתוח במלחמה שתזכה אותו ביוקרה פוליטית. לפני שפלש לגאליה שקל לפלוש לדאקיה, ממלכתו של בורביסטה. רק בגלל צירוף נסיבות מקרי - הגירת שבט ההלווטים מהשפלה השווייצרית לגאליה, נבחרה דווקא גאליה, ולא דאקיה, כמקום שאליו פלש בסופו של דבר. השבטים הגאלים פנו לקיסר בבקשה שיעזור להדוף את ההלווטים, והוא השתמש בבקשתם כאמתלה להרחבת השליטה הרומית בגאליה כולה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
76 |
ביסקוויט החמאה פתי בר (בצרפתית: Petit Beurre, שפירושו "חמאה קטנה") הומצא בשנת 1886. צורתו מייצגת את לוח השנה. ארבע השיניים הפינתיות מייצגות את עונות השנה. ויחד עם 14 שיניים העליונות שלאורכו, 14 התחתונות, עשר השיניים הימניות ועשר השמאליות, יש לו 52 שיניים, כמספר השבועות בשנה. פני הביסקוויט מחוררים ב-24 חורים, כמספר השעות ביממה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
77 |
רוחות הן הגורם העיקרי לתנודות של גורדי שחקים, אך הן מעולם לא השפיעו במיוחד על מגדל אייפל, הנמצא ברובע השביעי של פריז, צרפת. זאת, בשל העובדה שהוא בנוי ממסבכי ברזל המקנים יציבות רבה למגדל. גם בעת סופה במהירות של 169.2 קמ"ש, שנמדדה במרכז אירופה ב-26 בדצמבר 1999, התנודד המגדל רק 8 ס"מ. הגורם המרכזי לתנודת המגדל הוא דווקא השמש. בימים בהירים אור השמש מחמם את קורות המגדל, וכיוון שמתכת מתרחבת עם התחממותה, המגדל נוטה ב-16–18 ס"מ לכיוון הנגדי לקרינת השמש. לאחר שקיעת החמה חוזר המגדל למצבו המאונך הרגיל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
78 |
בשנת 1927 זכה צ'ארלס לינדברג לפרסום בין-לאומי כשהפך לטייס הראשון שחצה, בטיסה ישירה, את האוקיינוס האטלנטי. הוא טס, ישירות, מניו יורק לפריז. בעקבותיו, ניסה הטייס והסופר, אנטואן דה סנט-אכזופרי, לטוס, ישירות, מפריז לסייגון. אולם בשל תקלה טכנית הוא ביצע נחיתת אונס, ומצא עצמו, בחברת המכונאי המוטס בלבד, בסהרה הלובית. שם הם נאלצו ללכת ברגל, שלושה ימים, בתנאי מדבר קשים. במהלך הליכה זאת סנט-אכזופרי הזה דמות של ילד קטן, אולי דמות אחיו הצעיר פרנסואה, שמת ממחלה בגיל צעיר. הוא תיעד חוויה זו במלואה, בספרו "אדמת אנוש". תוכן הזיות אלה היה, כנראה, הבסיס לספרו הנודע "הנסיך הקטן". |
עריכה | תבנית | שיחה |
79 | -
|
הוספה |
80 | -
|
הוספה |
81 | -
|
הוספה |
82 | -
|
הוספה |
83 | -
|
הוספה |
84 | -
|
הוספה |
85 | -
|
הוספה |
86 | -
|
הוספה |
87 | -
|
הוספה |
88 | -
|
הוספה |
89 | -
|
הוספה |
90 | -
|
הוספה |
91 | -
|
הוספה |
92 | -
|
הוספה |
93 | -
|
הוספה |
94 | -
|
הוספה |
95 | -
|
הוספה |
96 | -
|
הוספה |
97 | -
|
הוספה |
98 | -
|
הוספה |
99 | -
|
הוספה |
100 | -
|
הוספה
|