פורטל:מוזיקה קלאסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
P Classic Music.png

מוזיקה קלאסית הוא ביטוי רחב וכולל למוזיקת קונצרטים ומוזיקה כנסייתית שאופיה נקבע באירופה בימי הביניים, ברנסאנס ובעת החדשה. המושג שאינו מוגדר באופן מוחלט נועד להבדיל סגנונות מסוימים מהמוזיקה הקלה. המוזיקה הקלאסית נחשבת ל"אמנותית" יותר ויש המציבים אותה יחד עם יתר האמנויות לאורך ההיסטוריה המערבית. במובנה הצר ביותר, מוזיקה קלאסית היא מוזיקה שנכתבה בתקופה הקלאסית, כלומר במחצית השנייה של המאה ה-18. המוזיקה הקלאסית (או המוזיקה המערבית) הוא שם כולל לכמעט כל הזרמים והתקופות במוזיקה שהיו לפני תקופתנו אנו, כלומר מלפני שנת 1945 (יש לציין כי גם משנת 1945 ועד לימינו אנו יש נכתבו יצירות שניתן להגדיר אותן כמוזיקה קלאסית עכשווית). בתוך ההגדרה הכללית והרחבה הזו קיימת קשת רחבה ומגוונת מאוד של סגנונות מוזיקליים, זרמים שונים במוזיקה, אידאולוגיות ותפיסות שונות וכיוצא בזה. המוזיקה הקלאסית המסורתית (בתקופות הרנסאנס ועד למוזיקה הרומנטית פחות או יותר) מצייתת לחוקים רבים ונוקשים, שהם למעשה הבסיס של המוזיקה של ימינו (במוזיקה הקלאסית הרומנטית והמודרנית נשברו החוקים שרווחו עד אז).

היצירות נכתבות בסוגות רבות, מהן אינסטרומנטאליות, להרכבים רבים ושונים שכוללים כלי נגינה מגוונים ושונים , החל ביצירות סולו לכלי יחיד, מוזיקה קאמרית לשניים עד תשעה כלים, ועד סימפוניה לתזמורת, גדולה או קאמרית, קונצ'רטו לכלי סולו בליווי תזמורת, סונאטה לכלי סולו כמו פסנתר, כלי קשת או נשיפה בליווי פסנתר וכו', ויצירות כנסייתיות לעוגב, ומהן ווקאליות, החל בליד לקולות ועד יצירות למקהלה, משירים ועד אורטוריה, וכן סוגות המשלבות צורות אמנות שונות, כגון אופרה או בלט. כלי הנגינה נחלקים למספר משפחות שונות (כמו למשל: כלי הקשה, כלי נשיפה, כלי קשת ועוד). המלחין הוא זה שמחבר את המוזיקה, בשיטות קומפוזיציה שונות. הוא חייב להתייחס לחוקים שונים במוזיקה ולמוסכמות שונות כמו: קצב, מקצב, משקל, גובה ועוד. עם השנים חלו במוזיקה שינויים והתפתחויות רבים, במהלך 6 תקופות עיקריות, שלכל אחת מאפיין ייחודי לה. בכל תקופה השתנו המוסכמות המויקליות, אשר פינו את המקום למוסכמות חדשות.

Orquesta Filarmonica de Jalisco.jpg Klikli.jpg Beethoven 3.jpg Wolfgang01.jpg EmilyLevin-Harpist.jpg Luciano Pavarotti - Concert.jpg Zubin Mehta at NCPA.jpg
בחרו ערך מומלץ מהרשימה וצפו בתוכן הנטען
Article1 B.svg

אישים: גילברט וסאליבן‏ • דומניקו סקרלטי‏ • וולפגנג אמדאוס מוצרט‏ • ריכרד וגנר‏ • ג'ורג' גרשווין
מבנים מוזיקליים: פוגה
יצירות מוזיקליות: הסימפוניה החמישית של בטהובן‏ • הסימפוניה השנייה של מאהלר‏ • הסימפוניה הרביעית של מאהלר‏ • רביעיות חליל של מוצרט
אסכולות מוזיקליות: אופרה צרפתית‏ • אופרה גרמנית‏ • מוזיקה קלאסית ישראלית
מוזיקה מנוגנת: ביצוע אותנטי‏ • ניצוח‏ • פסטיבל ביירוית

Gilbert-GS.JPG Sir Arthur Seymour Sullivan.jpg

גילברט וסאליבן הוא שמה של השותפות בין התמלילן ויליאם שוונק גילברט (18361911) והמלחין ארתור סאליבן (18421900) אשר יצרו בין השנים 18711896 ארבע עשרה אופרות קומיות באנגליה של התקופה הוויקטוריאנית. בין הידועות ביותר "אוניית הצי פינאפור" (1878), "שודדי הים מפנזאנס" (1879), "המיקאדו" (1885) ו"שייטי הגונדולות" (1889).

גילברט יצר עולם קומי מטורף, לו קרא "טופסי טרווי" (תוהו ובוהו), שבו הכל ייתכן, שדים ופיות רוקדים עם לורדים בריטים, נגני גונדולה וחיילים יפנים פוצחים בזמר אנגלי פופולרי ועוד. סאליבן, הצעיר בשש שנים מגילברט, הלחין מוזיקה קליטה במיוחד, אשר תרמה לאווירה ההומוריסטית ולתחושת פאתוס.

האופרות של גילברט וסאליבן זכו להצלחה רחבה ובינלאומית, ועודן מבוצעות תדיר בארצות דוברות אנגלית. בהישענם על צורת האופרטה שהחלה להיות פופולארית באירופה, הציגו גילברט וסאליבן חידושים הן בתוכן והן בצורה, שהשפיעו ישירות על התיאטרון המוזיקלי (המחזמר) במאה ה-20. האופרות השפיעו על הכתיבה ועל השיח הציבורי באותה עת, ומאוחר יותר, על עולם הסרטים והטלוויזיה.


Bronislaw Huberman.jpg
הכנר ברוניסלב הוברמן. הקים את התזמורת הפילהרמונית הישראלית על ידי כך שהביא לארץ מוזיקאים יהודים רבים מגרמניה הנאצית


San Zaccaria.jpg

ארפג'ונהאיטלקית: Arpeggione) הוא כלי נגינה בעל שישה מיתרים, מסורג ומכוונן כמו גיטרה, אבל הנגינה בו נעשית באמצעות קשת, כמו בצ'לו, בדומה לויול בס. בצורתו, מכל מקום, גוף הכלי דומה יותר לכינור מימי הביניים מאשר לגיטרה או לויול בס.

שני בוני גיטרות, יוהאן גיאורג שטאופר מווינה ופטר טויפלסדורפר מפשט טענו להמצאת הארפג'ונה. שניהם כינו את הכלי "גיטרת קשת" ושניהם הציגו את הכלים שבנו באביב 1823. ייתכן שגם לבונה הכינורות הווינאי יוהאן ארטל היה חלק בהמצאת הארפג'ונה. עוד 20 שנה קודם לכן ערך י. ג. לב מפרסבורג ניסויים בבניית גיטרה בעלת קשת.

הכלי היה באופנה למשך תקופה קצרה, כעשור. היצירה היחידה החשובה לארפג'ונה ששרדה עד ימינו היא סונאטת ארפג'ונה של שוברט, בליווי פסנתר, ד. 821. הסונאטה יצאה לאור רק בשנת 1871, כשהארפג'ונה נזנח ונשכח זה מכבר. כיום מנגנים סונאטה זו, על פי רוב, בצ'לו או בוויולה, אם כי קיימים עיבודים גם לכלים מלודיים אחרים.

"קנון ברה מז'ור"
קנון ברה מז'ור - קנון ברה מז'ור שנכתבה על ידי המלחין הגרמני יוהאן פכלבל בשנת 1680. הקנון הוא היצירה המוכרת ביותר של המלחין, ואחת היצירות המוכרות ביותר מתקופת הבארוק. הקנון נכתב בסביבות שנת 1680, והגרסה המקורית היא לשלושה כינורות וקונטינואו, אם כי בתקופה המודרנית נכתבו לו מאות עיבודים להרכבים אחרים. קו הבאס של היצירה הוא קבוע (באסו אוסטינאטו), וחוזר על עצמו שוב ושוב ללא שינוי; שלושת הכינורות נכנסים זה אחר זה, ומנגנים - כל אחד בתורו - את אותו קו מלודי. במדינות שונות, בעיקר ארצות הברית, מקובל לבצע את הקאנון כמוזיקת רקע בחתונות.
לעזרה בהפעלת הקבצים
Franz Schubert.jpg

סונאטה לארפג'ונה ופסנתר היא סונאטה לכלי קשת ופסנתר, מס' 821 ברשימת דויטש, שכתב פרנץ שוברט בווינה בשנת 1824. הסונאטה היא היצירה המשמעותית היחידה לארפג'ונה (ביסודו גיטרה בעלת קשת) שעודנה קיימת כיום. היא שייכת לאותה תקופה כמו רביעיית המיתרים "העלמה והמוות", כאשר שוברט סבל מעגבת בשלביה המתקדמים ושקע בפרקי דיכאון, בתדירות גדלה והולכת. נראה שהיצירה נכתבה בהזמנת ידידו של שוברט, וינצנץ שוסטר, נגן וירטואוז בארפג'ונה, שהומצא אך שנה קודם לכן. עד שהסונאטה יצאה לאור, לאחר מות המלחין, בשנת 1871, שככה זה כבר ההתלהבות לחידוש שבארפג'ונה ויחד עמה נשכח הכלי עצמו.

כיום מושמעת היצירה כמעט אך ורק בעיבודים לצ'לו ופסנתר או ויולה ופסנתר, שנעשו לאחר זמן, אף כי יש ביצועים גם לגרסאות לכלי נגינה אחרים, בהם קונטרבס, חליל וקלרנית, או גיטרה בתפקיד הפסנתר. המעבדים מתמודדים עם הבעיות שמציג המנעד הקטן יותר של כלים אלה, בהשוואה לזה של הארפג'ונה, כמו גם עם התיקונים המתחייבים בארטיקולציה (4 מיתרים לעומת 6).

Voorhout Domestic Music Scene.jpg

מוזיקה היא אמנות סידור הצליל והשקט במרחב הזמן. מרכיביה העיקריים הם גובה צליל (האחראי על מלודיה והרמוניה), קצב (מפעם, משקל וארטיקולציה), דינמיקה, גוון ומרקם. המילה "מוזיקה" נובעת מהמילה היוונית μουσική ("מוזיק"), "(האמנות) של המוזות".

חוקרים מעריכים, בהתבסס על קיומה של מוזיקה בכל תרבויות העולם, כולל תרבויות החיות חיי ציידים-מלקטים, כי מקורותיה של המוזיקה בתקופה הפרה-היסטורית. נראה כי המוזיקה הראשונה שנוצרה הייתה מוזיקה קולית מלווה במחיאות כפיים, ומאוחר יותר גם בכלי הקשה, שכנראה היו כלי הנגינה הראשונים שנוצרו. עדויות לכלי נשיפה עתיקים מאוד (מלפני 30,000 שנים) נמצאו גם כן. התיווי, הדרך הפשוטה ביותר לתעד מוזיקה, הומצא רק לקראת סוף ימי הביניים על ידי הכנסייה הקתולית באירופה אשר גילתה כי המוזיקה יוצרת קשר עז בין התפילה למתפלל. עד אז לא הייתה כל דרך לתעד מוזיקה. בכל אופן, מוזיקה הייתה קיימת כמעט משחר ימי האדם, בתרבויות שונות במקביל. חקר ההיסטוריה של המוזיקה הוא תת-תחום של המוזיקולוגיה, הקרוי תולדות המוזיקה.

המוזיקה התפתחה במשך אלפי שנים- החל ממחיאות הכפיים וקול נקישות העצים והאבנים של האדם הקדמון- דרך המוזיקה בימי הביניים והבארוק, ועד לשיא המוזיקה התזמורתית בתקופות הקלאסית הרומנטית והמודרנית. המוזיקה הייתה תמיד כלי ביטוי לרגשות ולאידאולוגיות שונות בקרב עמים רבים ושונים. את המוזיקה הקלאסית נהוג לחלק ל- 6 תקופות פעילות וזרמים שונים, כאשר כל תקופה הביאה חידושים חדשים למוזיקה, וכל תקופה תרמה משהו משלה למוזיקה.

לערך המלא  •  לקטגוריית המוזיקה
ההיסטוריה של המוזיקה הקלאסית: מהמוזיקה המונופונית והמוטטים, לקונטרפונקט ולמוזיקה הפוליפונית ועד לאטונאליות ולאימפרסיוניזם.
טוען את הלשוניות...
Simone Martini 026.jpg

מוזיקת ימי הביניים מתייחסת למוזיקה שהייתה נהוגה באירופה שנחשבה לעולם המערבי בימי הביניים - התקופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס.

רוב המוזיקה עסקה בתכנים דתיים בעיקר מוזיקה גרגוריאנית שהייתה נהוגה בכלי אחד והלכה והתפתחה לשילוב כלים רבים החל מהמאה ה-12. מרבית מחברי המנגינות באותה תקופה היו נזירים שנהגו לשיר מוטטים ווקאלים בכנסיות ובמנזרים שלהם. המילים של אותן מנגינות הסתמכו על הברית החדשה והברית הישנה. חלק מהמנגינות נכנסו לתוך התפילות הנהוגות עד היום בקרב הציבור הנוצרי.

חלק מהמחברים של המוזיקה היו חילוניים - ונקראו טרובדורים. אלה היו משוררים וזמרים שמקורם מצרפת בחבל פרובאנס בתחילת המאה ה-11. לרוב אף הטרובדורים חברו ושרו את שיריהם בעצמם על כלי הנגינה שבחרו לנגן.

חלק מכלי הנגינה הרבים שהיו נהוגים באותה תקופה קיימים עד היום אם כי בשינויים קלים. למשל החליל היה בנוי באותה תקופה מעץ ואילו עכשיו נהוג לעשותו מכסף.חליל פאן הינו עד היום באותה מבנה. כלי מיתר היו שונים בתקופה של ימי הבינים מאלה הנהוגים היום במספר המיתרים ובמנה הכללי שלהם. אבל הנבל נותר כשהיה אם כי כעת החומר ממנו הוא עשוי שונה. קיים שוני בכלים שהתפתחו בין הארצות השונות באירופה באותה תקופה. כך למשל העוגב היה שונה ממדינה למדינה במספר הקלידים בגודלו ובצורתו.


David-Musica Boetius 2.jpg

מקובל לומר כי מוזיקת הרנסאנס נתחמת בין השנים 1450-1600, לאחר תקופת ימי הביניים ולפני תקופת הבארוק. יש המקדימים את תחילתה לסוף המאה ה-14 ויש המאחרים עד לשנת 1470.

מוזיקת הרנסאנס נחשבת לתור הזהב של המוזיקה הווקאלית (המוזיקה המושרת, בשונה מן המוזיקה האינסטרומנטלית- המנוגנת). בתקופה זו פרחו ארבעה ז'אנרים ווקאליים עיקריים: מדריגל, מוטט, מיסה, (שכבר הייתה קיימת מתקופת ימי הביניים), לאודה ועוד.

בנוסף לכך, המוזיקה קיבלה בהדרגה מרקם פוליפוני, שהחליף את המרקם המונופוני ששלט במוזיקה של ימי הביניים, דהיינו, במקום קו אחד בביצוע קול יחיד, מורכבת המוזיקה ממספר קווים זהים בחשיבותם, המושמעים במקביל, דבר אשר מוסיף "צבע" למוזיקה. הפוליפוניה של הרנסאנס היא הבסיס למוזיקה הפוליפונית המתוחכמת של הבארוק.

עקב המצאת מכונת הדפוס על ידי גוטנברג, ההשכלה אשר הייתה מנת חלקם של האריסטוקרטים בלבד (כולל ההשכלה המוזיקלית), נעשתה נגישה יותר לשכבות ומעמדות שונים בעם. הצמיחה של תנועת ההומניזם בתקופת הרנסאנס השפיעה על המוזיקה בכך, שהעמידה את האדם במרכז, ולא את הכנסייה, ולכן קמו סוגות מוזיקליות חילוניות, כמו מדריגל למשל. הרפורמציה הדתית של מרטין לותר, אשר פילגה את הנצרות, התבטאה בכתיבת כוראלים פרוטסטנטיים, שהם יצירה ווקאלית לארבעה קולות, מבוססת על טקסט ליתורגי (דתי).

Musiciens du Baroque.jpg

מוזיקת בארוק היא מוזיקה קלאסית שנכתבה בתקופת הבארוק בין השנים 1600 ו-1750 לערך.

על ציר הזמן של המוזיקה הקלאסית המערבית תקופת הבארוק נמצאת אחרי מוזיקת תקופת הרנסאנס ולפני התקופה הקלאסית. תחת השם "בארוק" נכללים סגנונות רבים של מוזיקה, שמקורם מאזורים רבים באירופה ושנכתבו במהלך תקופה של כ-150 שנה. החלת המונח בארוק על מוזיקה החלה רק בתחילת המאה העשרים, ועד שנות השישים הייתה מחלוקת בעניין הכללתם של סגנונות מגוונים כשל באך, דומניקו סקרלטי ויאקופו פרי, אך כיום המונח התקבל ונכנס לשימוש נרחב.

גם במוזיקת הבארוק וגם במוזיקת הרנסאנס נעשה שימוש נרחב בפוליפוניה ובקונטרפונקט. אלא שאם בתקופת הרנסאנס ההרמוניה הייתה תוצר לוואי של הפוליפוניה, בתקופת הבארוק המבנה ההרמוני נעשה חשוב. בתקופת הבארוק מתפתחת ההבדלה בין חשיבות הקולות השונים - מתן משקל יתר לקול העליון ולקול הבאס, הבחנה שבאופן כללי לא הייתה קיימת במוזיקת הרנסאנס, בה לקולות השונים ניתן משקל שווה.

ישנם הבדלים נוספים בין מוזיקת הרנסאנס למוזיקת הבארוק. במוזיקת הבארוק ניתן לרגש מקום חשוב יותר, (היווצרות תורת האפקטים) ויצירות רבות שואפות לתאר רגש מסוים על גווניו. לעתים קרובות, מוזיקת הבארוק נכתבה לנגנים וירטואוזים, ובאופן כללי היא קשה יותר לביצוע מאשר מוזיקת הרנסאנס.

שינוי נוסף שחל בין תקופת הרנסאנס לתקופת הבארוק הוא עלייתם של הקטעים האינסטרומנטליים, וירדתו של סגנון הא-קפלה של שירה ללא לווי כלי. קישוט נרחב של היצירה הוא מאפיין חדש נוסף שנכנס למוזיקת הבארוק. לעתים קרובות הקישוט אולתר על ידי הנגן.

Piano Andrés Bello.jpg

התקופה הקלאסית במוזיקה מערבית השתרעה על מרבית המאה ה-18 ונמשכה עד תחילת המאה ה-19. מקובל לתחום את התקופה הקלאסית בין השנים 1750 ו-1820, אך ישנה חפיפה בין התקופה הקלאסית לתקופות שבאו לפניה ואחריה, עד כדי כך שכמה מקורות מציינים את 1730 כתחילת התקופה.

על ציר הזמן של המוזיקה הקלאסית, התקופה הקלאסית באה לאחר תקופת הבארוק ולפני התקופה הרומנטית. מוזיקה קלאסית מוקדמת נקראת לעתים מוזיקת רוקוקו.

המאה ה-18 מאופינת בחוסר אחידות סגנוני: בחלקה הראשון הבארוק עוד בשיאו, בחלקה השני פורחת כבר הקלאסיקה. המעבר בין שתי התקופות אינו מוגדר ואינו חד משמעי.

באמצע המאה ה-18 אירופה החלה לאמץ סגנון חדש, שהתבטא בארכיטקטורה, בספרות ובאמנות בכלל - הקלאסיציזם. התרבות החדשה עדיין שמרה על קשר הדוק עם תרבות החצר האירופאית, על רשמיותה ומתן הדגש על סדר והיררכיה, אך גם הולידה סגנון חדש ונקי יותר, עם העדפה לחלוקה ברורה, ולפשטות על פני מורכבות.הפשטות המבנית הזו חלחלה גם אל תוך המוזיקה, ועוררה מעבר מהפוליפוניה המורכבת של תקופת הבארוק למבנה היררכי, בו ישנה מנגינה הנישאת על ידי הרמוניה כפופה לה - שילוב הנקרא הומופוניה. נגינת אקורדים כליווי הפכה לנפוצה ביותר, ועשתה את הטונאליות לקלה יותר למאזין.

שינויים פוליטיים וכלכליים היו חלק מהגורמים לשינוי הסגנון באירופה. במאה ה-18, האצולה הפכה לפטרונית העיקרית של המוזיקה. בנוסף האופרה הקומית הפכה לחביבת הציבור. שינויים אלה הובילו לתמורה בדרך בה המוזיקה בוצעה - ובעיקר מעבר לקבוצות כלים סטנדרטיות. בניגוד לתקופה הבארוק, בה ניתן היה לצרף כלים נוספים לקו התחתון בחופשיות, בתקופה הקלאסית בחירת הכלים ופרישת התפקידים היו בפירוש בידי המלחין. מכיוון שבתקופה הקלאסית זנחו את המרקם הפוליפוני של הבארוק, והכתיבה השתמשה בקול אחד עם ליווי, המלחין שם דגש על סימני הדינמיקה והביצוע. הפשטתו של המרקם הפכה את הפרטים הקטנים בביצוע לחשובים. מאותה סיבה הוכנסו ליצירות פתיחות מעניינות ומקצבים אופייניים - מארש הלוויה והמינואט.

בנוסף, בתקופה הקלאסית חלה התרחקות מההרגל הבארוקי להקדיש את היצירה, או כל אחד מהפרקים בה, לתיאור רגש אחד בלבד. במקום זאת, האופנה הייתה ליצור ניגוד בין החלקים והפרקים ביצירה, שהושג במגוון טכניקות: מעבר ממינור למז'ור; מקצביות לקצב אטי יותר, שירתי; ובעיקר מעבר לאזורים שונים בהרמוניה. קטעי מעבר הפכו לחשובים יותר ויותר, כשהמלחינים החלו להקדיש יותר תשומת לב לקטעים אלה, הדגישו אותם, ואף בנו את המתח בציפיית שווא רק כדי להוביל את היצירה דרך קטע מעבר לכיוון חדש, במקום להגיע לפתרון המיוחל.

Kwiatkowski-chopin.jpg

בתחום המוזיקה, התקופה הרומנטית השתרעה על פני השנים 1800 - 1900 ובאה לאחר זו הקלאסית. הסגנון הקלאסי היה במידת מה מחושב מדי בשאיפותיו לשלמות צורנית, הרמונית וכיוצא בזה. למעשה, המוזיקה בתקופה הקלאסית הייתה כפופה למסגרות באופן מחמיר, וזאת על מנת לשרת את האידאל ההדוניסטי של המוזיקה באותן שנים - מוזיקה שתהיה נעימה לאוזן, לא מסובכת, ללא קושי בהאזנה וללא תכנים רגשיים עזים. המלחין בתקופה הרומנטית שאף לפרוץ את כבלי הקונוונציות והאידאלים הישנים, כפי הנראה עקב השפעה רבה של המהפכה הצרפתית. הרומנטיקנים שאפו להגמיש את הצורה לטובת הרגש.

ביטוי רגשני זה המאפיין את הרומנטיציזם, התפצל לשני תת-זרמים אשר נבדלו זה מזה באופן הביטוי - אלה שבחרו בפן הגרנדיוזי של הביטוי לעומת אלה אשר בחרו בפן האישי והאינטימי שלו. אלה הראשונים, האדירו את ממדי הביצוע (תזמורות ומקהלות גדולות יותר מהמקובל), יצירות ארוכות מאוד, לרוב יצירות בעלות מסר תוכניתי. אלה האחרונים בחרו בפורום מבצע אינטימי וקאמרי, יצירות קטנות היקף וכיוצא בזה. כך קרה שגם פרחו להם הז'אנרים הקאמריים (הרכבים אינסטרומנטליים של שניים עד שמונה מבצעים), ז'אנר הליד (השיר האמנותי) לרבות מחזורי שירים, וז'אנר המיניאטורה (יצירה קצרה לפסנתר בעלת מבנה חופשי כדוגמת בלדה, נוקטורן, אינטרמצו, ערבסקה, נובלטה, אמפרופטי).

כמו כן, ברומנטיקה היה המאבק ה"נצחי" בין ה"שמרנים", אשר העדיפו לדבוק במסורת הכתיבה על פי צורה, ל"חדשנים", אשר העדיפו להתיר את כל ה"כבלים" שהיו נהוגים במוזיקה עד אז לטובת רעיונותיהם בתחום הביטוי האישי. אלה האחרונים דגלו בשילוב אמנויות ולכן כתבו בעיקר מוזיקה תוכניתית (דוגמאות: האופרות של ואגנר, "הסימפוניה הפנטסטית" מאת ברליוז), וכמו כן חידשו רבות בתחום ההרמוניה והתזמור.

מלחין אשר כתיבתו הייתה בין זו השמרנית לזו החדשנית היה רוברט שומאן, שאמנם חיבר גם מוזיקה רבה על פי הצורות המסורתיות (סונאטות, סימפוניות, קונצ'רטי), אך עם זאת, הוסיף למוזיקה רבדים נוספים של עומק, פיתח את האידאלים של "מלודיה בלתי-נגמרת" ו"הרמוניה משוטטת" (אידאלים שהושגו במלואם רק על ידי ואגנר). שומאן אף תרם רבות לליד בכך ששינה את "מאזן הכוחות" של הפורום המבצע (זמר ופסנתרן) ונתן לפסנתר תפקיד חשוב לא פחות מזה של הזמר (תפקיד הפרשן, התת-מודע). בנוסף לרוברט שומאן גם שופן שילב במוזיקה שלו את העומק וההבעה אף יותר משומאן. שופן הגיע לשיא ההומופוניה ארפג'י שבור ביד שמאל לעומת מנגינה מלודית ובעלת עומק ביד ימין.

Schanker musical instru.JPG

מוזיקה בתקופה המודרנית היא מוזיקה שחוברה מסוף המאה ה-19 עד ימינו אלה. הערך עוסק בעיקר במוזיקה קונצרטית מערבית, אך בוחן גם את ההשפעות ההדדיות בינה לבין סוגות אחרות, כמו ג'אז, רוק ופופ לסוגיהם מצד אחד ובין תרבויות המזרח ומוזיקה עממית, מצד שני.

מאז היות המוזיקה, מימי הביניים ועד התקופה הפוסט-רומנטית, הרחיבו המלחינים את המסגרות, שינו והוסיפו צורות, הגדילו הרכבים, פיתחו כלי נגינה חדשים ושיכללו כלים קיימים. התקופה הקלאסית הביאה עמה את צורת הסונאטה ואת הסימפוניה, אך שמרה על תבניות הרמוניות וצורניות מוגדרות ועל גבולות ברורים, שנקבעו בתקופות הקודמות. התקופה הרומנטית, החל בבטהובן, שיחררה את המלחינים מכבלי המבנים המקובלים, הוסיפה מוזיקה ווקאלית לסימפוניה, הגדילה את התזמורת לממדי הענק של מאהלר ואת האופרה לחזיונות המדהימים של וגנר.

אך בכל השינויים העצומים האלה, נשמרו עדיין יסודות ההרמוניה שנקבעו בתקופת הבארוק, כאשר ירשו הסולמות את מקום המודוסים של ימי הביניים והרנסאנס. חידושים וופריצות דרך הופיעו כבר בסוף המאה ה-19, ביצירות פוסט-רומנטיות ואימפרסיוניסטיות, ובמיזוג השפעות מן המזרח הרחוק במוזיקה המערבית, אך המאה העשרים הביאה עמה פריצת גדרות גמורה, כאשר שנברג, תלמידיו וממשיכי דרכו ניתקו מן הטונאליות והחלו לחבר בשיטת שנים-עשר הטונים. משם ואילך לא היה עוד כל מעצור – הסכר נפתח והכל הותר, במוזיקה כמו בשאר האמנויות: הציור המופשט (ואסילי קנדינסקי), תיאטרון האבסורד (יוג'ין יונסקו), המחול המודרני (מרתה גראהם) ועוד.

בשנת 1923 הזמין ארנולד שנברג תלמידים וידידים לביתו כדי להשמיע להם את המצאתו החדשה - שיטה להלחנה בשנים עשר טונם המתייחסים זה לזה בלבד". השיטה הומצאה, לדבריו כי התעייף מ"הרגשנות הקיצונית" של הכתיבה באטונליות חופשית, והוא חיפש מנגנון יותר שיטתי וברור.

שיטת שנים עשר הטונים, או הדודקאפוניה, היא שיטת הלחנה כמעט מתמטית שבבסיסה עומד נושא שמשתמש בכל שנים עשר הטונים בסולם כרומטי, מבלי שאף אחד מהם יחזור פעמיים. הנושא הזה נקרא סדרה, וישנן 12 עצרת (כלומר, 479,001,600) אפשרויות שונות לנושאים שכאלה. עם הסדרה הזאת עובד המלחין לאורך היצירה, כשהוא משנה אותה על פי אחת משלוש מניפולציות, טרנספוזיציה (העתקת הסדרה כלפי מעלה או מטה) הילוך סרטן (היפוך של הסדרה מהסוף להתחלה) וראי (היפוך הסדרה).

האקספרסיוניזם במוזיקה היא תנועה שמרכזה היה בווינה בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים. חלק הארי של התנועה הזאת היה האסכולה הווינאית השנייה, שכללה את ארנולד שנברג ושני תלמידיו אלבן ברג ואנטון וברן. למרות ששנברג לא היה המלחין הראשון שכתב ללא מרכז טונאלי ברור, פרנץ ליסט כתב בשלהי המאה התשע עשרה כמה יצירות בכללן "בגטלה ללא טונאליות", אך שנברג היה פורץ דרך ברדיקאליות שבה הוא שבר את ההרמוניה הטונלית.

2
98%
black
#4169E1
Gerhard Lampersberg 1968 beim komponieren (Privatfoto Renate Spitzner).jpg

מלחין או קומפוזיטור הוא אדם העוסק בהלחנה, יוצר מוזיקה, לרוב תוך שימוש בייצוג מוזיקלי כדוגמת תווים.

בזמן תחילת התפתחות המוזיקה האירופאית הקלאסית, תפקיד המלחין לא היה חשוב יותר מאשר תפקיד המבצע. שימור יצירות אינדיבידואליות לא נעשה כמעט כלל ומוזיקאים מבצעים שינו יצירות תכופות. לעומת זאת, כעבור זמן, הייצוג המוזיקלי שנכתב על ידי המלחין קיבל חשיבות כשל הוראות נוקשות, מהם למבצעים אסור לסטות ללא סיבה.

המלחין מתייחס ביצירותיו גם להוראות הביצוע המוזיקליות, שאותם הוא משאיר על מנת שהמבצעים את יצירותיו בעתיד ידעו כיצד הוא רצה שיצירותיו יישמעו. הלחנה היא פעולת חיבור מוזיקה, אם בתווים, ואם באלתור (אימפרוביזציה). מחבר המוזיקה לא חייב להיות מלחין במקצועו. מוזיקה יכולה להיכתב לכל הרכב שהוא, מכלי יחיד ועד לתזמורת, קאמרית או סימפונית, וכל ההרכבים האפשריים שבין שני קצוות אלה.

מלחין צריך להכיר את תכונות הכלים שהוא כותב להם, סגולותיהם ומגבלותיהם. מלחינים רבים נוהגים להלחין ליד הפסנתר, הודות לאפשרות שהוא מציג לשימוש ברב-קוליות, כלומר, בהשמעת ההרמוניה. מלחינים רבים כתבו לפסנתר ואחרים עיבדו את יצירותיהם לתזמורת מלאה (לדוגמה, "תמונות בתערוכה" של מודסט מוסורגסקי בתזמור מוריס רוול, לפי הזמנת סרגיי קוסביצקי).

דבר מקובל הוא לעבד יצירות שנכתבו לכלי אחד לכלי אחר, ויש יצירות שנכתבו מלכתחילה לכמה צירופים אפשריים - כינור ופסנתר או חליל ופסנתר, למשל. דוגמה ידועה היא ה"סונאטה ארפג'ונה" של שוברט, שנכתבה בשנת 1823 לכלי מיתר מוזר ומיוחד במינו, שהמציא גיאורג שטאופר שנה קודם לכן. הארפג'ונה היה בעל שישה מיתרים, כלאיים של צ'לו וגיטרה, ונעלם מחיי המוזיקה לאחר שנים לא רבות. כיום מבצעים את היצירה בכלים המתאימים לאופיה, ויולה, צ'לו או קלרנית, בליווי פסנתר.

בישראל מאוגדים המלחינים במסגרת איגוד הקומפוזיטורים בישראל.

לערך המלאלקטגוריית המלחינים


המלחינים העיקריים בכל התקופות של המוזיקה הקלאסית: מהמוזיקה של ימי הביניים ועד למוזיקה המודרנית
טוען את הלשוניות...
Hildegard von Bingen.jpg
Philippe de Vitry.jpg
Adam de la halle.jpg
Notació gregoriana quadrada.jpg


William Byrd.jpg
Agabrieli.jpg
Giovanni Gabrieli.jpg
Carlo Gesualdo 02.jpg
DufayBinchois.jpg
Ludwig senfl.jpg
Christian and Muslim playing ouds Catinas de Santa Maria by king Alfonso X.jpg


Gregorio Allegri.jpg
Albinoni.jpg
Johann Sebastian Bach.jpg
Johann Philipp Förtsch.jpg
Haendel.jpg
Vivaldi.jpg
Telemann.jpg
Domenico Scarlatti.jpg
Normandie Seine Rouen19 tango7174.jpg


LBoccherini.jpg
Beethoven.jpg
Haydn portrait by Thomas Hardy (small).jpg
W a mozart.jpg
Muzio Clementi.jpg
Robert Sterl Schuch dirigiert Rosenkavalier.jpg


Georges bizet.jpg
JohannesBrahms.jpg
Berlioz young.jpg
Carl Maria von Weber.jpg
Wagner Munich 1864.jpg
Verdi.jpg
Modest Musorgskiy 1870.jpg
Jean sibelius.jpg
Musikverein Wien 2009 04 30.JPG



2
98%
black
#4169E1
Israel Philharmonic Orchestra.jpg

מוזיקה קלאסית ישראלית החלה להתפתח בארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20.

ראשוני המלחינים הגיעו מאירופה – חלקם כמוזיקאים ותיקים, שכבר עשו להם שם בארצות מוצאם (כמו פאול בן חיים, עדן פַּרְטוֹש, יהויכין סְטוּצֶ'בְסקי ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ'), ואחרים כצעירים בראשית הקריירה (כמו גארי בֶּרְתִינִי, יוסף טל ואבל ארליך) או כילדים (כמו מרדכי סתר ויצחק סדאי).

בין מלחינים אלה היו שעסקו בחקר מסורות עבר ובמוזיקה אתנית-יהודית לענפיה השונים, והיו שהשתדלו לעקוב אחר המהלכים במוזיקה החדשה בארצות אירופה. במוזיקה הישראלית אפשר למצוא כל שילוב אפשרי בין מרכיבים אלה, אם בדרך של סימביוזה ואם בדרך של סינתזה.

לערך המלאלקטגוריית המלחינים הישראלים


המלחינים המרכזיים במוזיקה הקלאסית הישראלית
טוען את הלשוניות...
Josef Tal-1.jpg
Joachim Stutschewsky.jpg
Partos.jpg
Noam-sheriff.jpg
Gil Shohat.JPG
ThelmaYelinOrchestra-v.jpg


Tzvi Avni.jpg
Amoselkana.JPG
Mordechai Seter Alexander Boskovich 1940s.jpg
Frank Pelleg.png
אנדרה היידו1.JPG
Wolpe3.jpg
Odedzehavi.jpg
Adolph Menzel - Flötenkonzert Friedrichs des Großen in Sanssouci - Google Art Project.jpg


2
98%
black
#4169E1
Grün - Chamber Music Concert.jpg

היצירה המוזיקלית היא אחד ההיבטים החשובים ביותר במוזיקה הקלאסית.

מלחין, בבואו לחבר מוזיקה, בוחר בצודה המוזיקלית שישווה לה, ויהיה זה קטע קטן לכלי סולו או סימפוניה כבירה בנוסח מאהלר, ליד לקול ופסנתר או אורטוריה לצוות זמרים, מקהלה ותזמורת, סונאטה לכלי יחיד או שמינייה. המלחין יכול לתכנן מראשית הכתיבה יצירה לתזמורת סימפונית מלאה או לתזמר מלודיה, בין אם פרי עטו ובין אם יצירה של זולתו. הצורות המוזיקליות הן רבות מאוד והן התפתחו במשך השנים, כשכל תקופה מפתחת צורות ומבנים חדשים על יסודות שנבנו בתקופות שקדמו לה. צורות כגון מדריגל ומוטט היו אופייניות למוזיקה עתיקה, בעוד שהקונצ'רטו, ואחריו הסימפוניה, התפתחו בתקופות מאוחרות יותר, כל תקופה והמבנה הצורני האופייני לה. אם בתקופות שמימי הביניים עד המאה ה-18 היו הצורות המוזיקליות מוכתבות על ידי מסורת מגבילה, הרי חדשנותו של בטהובן בראשית המאה ה-19 הביאה לפריצת דרך אצל חלק מן המלחינים, במשך התקופה הרומנטית וביתר שאת במוזיקה של המאה ה-20 וה21, שבה נפרצו לכאורה כל הגדרות וכל מלחין הישר בעיניו יעשה (ראו ג'ון קייג', מוזיקה אליאטורית).

צורות מוזיקליות קטנות כמו מחולות בנוסח מנואט, פולונז, סרבנד וכדומה יכולות להופיע בנפרד, לכלי סולו או להרכב קאמרי קטן, או בסוויטה, צורה שהייתה מקובלת מאוד בתקופת הבארוק. מנואט, טריו, רונדו, סקרצו וכדומה מופיעים גם כפרקים בסונאטות של התקופה הקלאסית, ושירים עשויים להוות חלק ממחזורי שירים גדולים כדוגמת מסע החורף או הטוחנת היפה. אחת הצורות הגדולות, המורכבות והמפוארות ביותר היא האופרה, המשלבת בה צורות שונות, מאריה לקול סולו ועד מקהלות ענק, בלט ופעלולים שונים כיד הבמאי הטובה עליו. מאז הסימפוניה התשיעית של בטהובן ניתן ביטוי גם לקול האנושי בסימפוניות (השנייה, השלישית והרביעית של גוסטב מאהלר, לדוגמה). יצירה מזיקלית יכולה להיות תוכניתית (הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז) או מוזיקה אבסולוטית, חילונית או דתית כמו מיסה, רקוויאם או פאסיון, כשהתוכן הכנסייתי מכתיב את מבנה היצירה.

לערך המלאלקטגוריית הצורות המוזיקליות


ההיסטוריה של המוזיקה הקלאסית: מהמוזיקה המנופונית והמוטטים, לקונטרפונקט ולמוזיקה הפוליפונית ועד לאטונאליות ולאימפרסיוניזם.
טוען את הלשוניות...
Haydnportrait.jpg
The seasons - first edition.jpg
Martini bologna mozart 1777.jpg
Mozart magic flute.jpg
סונאטה לפסנתר מס' 16
Franz Danzi.JPG

יוזף היידן

וולפגנג אמדאוס מוצרט

פראנץ דאנצי

Beethoven Riedel 1801.jpg
הסימפוניה ההרואית
הסימפוניה הפסטורלית
הסימפוניה השמינית
סונאטת האמרקלאוויר
Franz Schubert c1827.jpg
Winterreise.PNG

לודוויג ואן בטהובן

פרנץ שוברט


Johannes Brahms 1853.jpg
Hector Berlioz Crop.jpg
Berliozs manuscript of first page of Symphonie Fantastique.jpg
Dvorak.jpg
Young richard wagner.jpg
Ring6.jpg

יוהנס ברהמס

הקטור ברליוז

אדוארד גריג

אנטונין דבוז'אק

גאטנו דוניצטי

ריכרד וגנר

זהב הריין.
הוולקירות.
זיגפריד.
דמדומי האלים.
Franz Liszt by Pierre Petit.png
Nuages Gris.png
Verdi-photo-Brogi.jpg
Gustav-Mahler-Kohut.jpg
הסימפוניה הרביעית
RepinMussorgsky.jpg
Hartmann Sketch for Trilby.jpg

פרנץ ליסט

ג'וזפה ורדי

גוסטב מאהלר

מודסט מוסורגסקי

Tchaikovsky.jpg
Snowdance.jpg
Swanlake001.jpg
RimskyKorsakov.jpg
Chopin, by Wodzinska.JPG
Johann Strauss I (1).jpg

פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי

בדז'יך סמטנה

ניקולאי רימסקי-קורסקוב

פרדריק שופן

יוהאן שטראוס האב

ז'ורז' ביזה


4
98%
black
#4169E1
Musikverein Goldener Saal.jpg

לקטגוריית התזמורות

Bernardo Strozzi Kontsert.jpg

לקטגוריית הנגנים

בחלון זה מופיעה תצוגה מתחלפת של ספרים שנועדו להנגשת המוזיקה הקלאסית לציבור הרחב.

ספר היום:

Bach he.jpg

מלקולם בויד, באך, תרגום: גבי פלג, בית הוצאה כתר, 1990

הספר עוסק בקורות חייו ובניתוח יצירותיו של המלחין יוהאן סבסטיאן באך. בהקדמה לספר מציג המחבר את שיטתו בכתיבת הספר:

"נמנעתי מן ההפרדה בין חיי המלחין ויצירותיו, הפרדה העולה יפה בספרים אחרים על גדולי המוסיקה, וארגנתי את הספר באופן שיוכיח, כך אני מקווה, את קיומו של קשר ייחודי בין המוסיקה של באך לבין הנסיבות שבהן נכתבה."

כחלק מניתוח יצירותיו של באך נכללים בספר פעמים רבות קטעי תווים מיצירותיו.

הספר הוא חלק מסדרת הספרים "גדולי המוסיקה", שיצאה לאור בעברית על ידי בית הוצאה כתר, ובה גם ספרים על מאהלר, ברהמס, מוצרט, בטהובן, צ'ייקובסקי ומנדלסון.

Michael Jackson 1984 logo.png
P jazz.svg
P treble clef.svg
P Electricguitar.png
P Metalist.png
פורטל פופ פורטל ג'אז פורטל מוזיקה פורטל רוק פורטל הבי מטאל

Exquisite-kwrite.png

רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:

מצאו ערכים לשיפור בנושא מוזיקה קלאסית: לשכתובלעריכהלהשלמהקצרמריםחדשיםדורשי מקורלפישוטבלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)

מהו פורטל? - רשימת כל קטגוריות המשנה והערכים