לדלג לתוכן

תל אביב-יפו – הבדלי גרסאות

עריכת הקישורים
ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ שוחזר מעריכות של 82.80.196.44 (שיחה) לעריכה האחרונה של בריאן
שורה 1: שורה 1:
<!-- שימו לב: בערך זה שתי תבניות (בשם "בוט יישובים") המשמשות את בוט היישובים על מנת שיוכל לבצע עדכון אוטומטי, ולכן אין להסירן. לפרטים נוספים ראו [[תבנית:בוט יישובים]]. תודה. -->
{{מפנה|תל אביב}}
{{מפנה|ת"א}}
{{בוט יישובים/5000|1|
|שם=תל אביב-יפו
|שם בערבית=تَلْ أَبِيبْ-يَافَا
|סמל=[[קובץ:TelAvivEmblem.svg|200px|סמל עיריית תל אביב-יפו]]
{{ש}}
[[סמל העיר תל אביב|סמל עיריית תל אביב-יפו]]
{{ש}}
[[קובץ:Tel Aviv New Logo.svg|200px|לוגו ממותג לרגל מלאת 100 שנה לתל אביב]]
|דגל=[[קובץ:Tel Aviv flag.svg|150px|גבול]]{{ש}}[[דגל העיר תל אביב|דגל עיריית תל אביב-יפו]]
|סיסמה="אבנך ונבנית", "עיר ללא הפסקה"
|תמונה=[[קובץ:Tlvgenel018.jpg|250px]]
|כתובית=מבט על אזור ה[[מרכז עסקים ראשי|מע"ר]] החדש, [[נתיבי איילון]] ו[[תחנת הרכבת תל אביב מרכז|תחנת הרכבת תל אביב סבידור (מרכז)]]
|מקור קואורדינטות=תבנית|
|כיוון כתב=ימינה
|ראש העיר=[[רון חולדאי]]
|אתר אינטרנט=[http://www.tel-aviv.gov.il www.tel-aviv.gov.il]
}}
[[קובץ:Achuzat_Baiyt.jpg|שמאל|250px|מודעה ראשונה של חברת אחוזת בית, עיתון [[הצבי]] ינואר 1908|ממוזער]]
'''תל אביב-יפו''' (בקיצור '''תל אביב'''; ב[[ערבית]] '''تل أَبِيب-يافا''') היא [[עיר]] ב[[מחוז תל אביב]] ב[[ישראל]], ב[[מישור החוף הדרומי]], המרכזית מבין ערי [[גוש דן]] וה[[ערים בישראל|שנייה בגודל אוכלוסייתה]] ב[[ישראל]]. העיר חברה בארגון [[פורום ה-15]]. תל אביב-יפו שוכנת לחוף [[הים התיכון]] על אדמת [[כורכר]]. בשטחה זורמים [[נחל הירקון]] ו[[נחל איילון]]. היא גובלת מ[[מערב]] ב[[הים התיכון|ים התיכון]]; מ[[דרום]] בערים [[בת ים]] ו[[חולון]]; מ[[מזרח]] בערים [[רמת גן]], [[גבעתיים]], [[בני ברק]] ו[[פתח תקווה]]; ומ[[צפון]] בערים [[רמת השרון]] ו[[הרצליה]].

תל אביב היא [[מטרופולין]] המהווה את מרכז ה[[כלכלת ישראל|כלכלה]], ה[[תרבות ישראלית|תרבות]], ה[[תקשורת בישראל|תקשורת]] וה[[מסחר]] של [[ישראל]]. שוכנים בה מרכזי [[בנקאות בישראל|המערכת הבנקאית של ישראל]], [[הבורסה לניירות ערך בתל אביב|הבורסה לניירות ערך]], [[שגרירות|שגרירויות]] ונציגויות בינלאומיות, מערכות ה[[עיתון|עיתונים]] הגדולים בישראל, ה[[הבימה|תיאטרון הלאומי]], ה[[התזמורת הפילהרמונית הישראלית|תזמורת הפילהרמונית]] ומרכזי תרבות ארציים נוספים. "[[העיר הלבנה]]" בתל אביב הוכרה בשנת [[2003]] כ[[אתר מורשת עולמית]].
תל אביב-יפו מוגדרת כ"[[עיר עולם]] [[עיר עולם#ערי עולם בהתהוות|בהתהוות]]" וזאת בשל היותה עיר מרכזית בתחומי הכלכלה, התרבות והחברה. [[עיריית תל אביב]] פועלת לקידומה למעמד של עיר עולם, ובמסגרת זאת הוקמה בעירייה "מנהלת עיר עולם".

בעיר מתגוררים (נכון ל-[[31 בדצמבר]] [[2012]]) 414,600 [[תושב]]ים, ומספר התושבים לקמ"ר היה 8,009.2 איש{{הערה|[http://www.cbs.gov.il/shnaton64/st02_24.pdf אוכלוסייה וצפיפות לקמ''ר ביישובים שמנו 5,000 תושבים ויותר 31.12.2012]}}. באותה עת התגוררו ב[[מחוז תל אביב]] 1,318,300 איש{{הערה|[http://www.cbs.gov.il/shnaton64/st02_17.pdf יישובים ואוכלוסייה, לפי קבוצת אוכלוסייה, מחוז, נפה ואזור טבעי]}}, ואוכלוסיית המטרופולין מנתה 3,464,100 נפש{{הערה|1=[http://www.cbs.gov.il/reader/shnaton/templ_shnaton.html?num_tab=st02_25&CYear=2013 יישובים, אוכלוסייה וצפיפות לקמ"ר, לפי מטרופולין ויישובים נבחרים]}}. בעיר בולטת תופעת ה[[יוממות]] הגדולה בישראל - כ-64% מה[[עובד]]ים בתל אביב גרים מחוצה לה.

[[עיר נמל|עיר הנמל]] העתיקה [[יפו]] הייתה ראשיתה של העיר תל אביב-יפו. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם; היא נזכרת רבות ב[[תנ"ך]] ובמקורות קדומים אחרים, ובמשך דורות שימשה שער כניסה ימי ל[[ארץ ישראל]]. לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב. בשלהי [[המאה ה-19]] החלו להתגורר בה תושבים יהודים, ואלה הקימו שכונות חדשות מחוץ ליפו הערבית, כמו [[שכונת מונטיפיורי]] במזרח ושכונות [[נווה צדק]] ו[[כרם התימנים]] מצפון ליפו.

תל אביב זכתה לכינוי "העיר העברית הראשונה" מכיוון שהייתה ה[[מיזם]] היהודי הראשון לבניית עיר בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון המודרנית. היה זה מיזם חדשני של ציבור מאורגן, שחלקו אנשי [[היישוב הישן]] וחלקו אנשי [[היישוב|היישוב החדש]] בשיתוף עם מוסד ציוני בראשית דרכו - [[קרן קיימת לישראל]]. המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית, אך בתוך כארבעה עשורים צמחה תל אביב לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו. רשויות [[המנדט הבריטי]] העניקו לתל אביב מעמד של עיר בינואר [[1934]].
ב-[[1949]], לאחר הקמת [[מדינת ישראל]], אוחדו מוניציפלית שתי הערים ונוצרה [[עיריית תל אביב-יפו]] המנהלת את העיר המאוחדת, אף שבמובנים מסוימים עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי [[ישות|ישויות]] אורבניות נפרדות. בשנת [[2009]] חגגה העיר [[חגיגות המאה לתל אביב|מאה שנים להיווסדה]].

__תוכן__
__תוכן__


== שם העיר ==
'''<nowiki/>'''
תל אביב נוסדה רשמית בשנת [[1909]] כשכונת "[[אחוזת בית]]", כשם האגודה שייסדה אותה. בימיה הראשונים של האגודה התחבטו ראשיה באיזה שם יקראו לה. נבחרה ועדה שהביאה לפני אספה כללית של תושבי השכונה את הצעותיה לשם העיר. בין השמות שהועלו באספה: יפו החדשה, נווה יפו, אביבה, יפהפייה, עברייה ועוד. אחד השמות שהוצעו היה "הרצליה" כדי להנציח את שמו של [[בנימין זאב הרצל]]. לבסוף, ב-[[21 במאי]] [[1910]]‏{{הערה|1=‏[http://tel-aviv.millenium.org.il/NR/exeres/CE551676-2DF1-42D8-81A5-D5E4EB6FE53B,frameless.htm ניתן לשכונה השם "תל אביב" (אתר עיריית תל אביב]‏)}}, נבחרה ברוב קולות הצעתו של [[מנחם שינקין]]: "תל אביב" כשם התרגום העברי של [[נחום סוקולוב]] לספרו של הרצל, "[[אלטנוילנד]]", שפורסם שבע שנים לפני כן, ובו תיאר הרצל כיצד תיראה, לדעתו, המדינה היהודית לכשתקום (בשנת [[1923]] להערכתו). בהצבעה על בחירת השם תמכו 20 אנשים בשם "תל־אביב" ו-15 בשם "נווה יפו". האסיפה לא ידעה באותה עת כי שכונה בשם זהה כבר הוקמה במושבה [[נס ציונה]] (שם קיים עד היום רחוב תל אביב, שקדם לאחוזת בית).

מילולית, שם ספרו של הרצל הוא "ארץ עתיקה חדשה" בלשון ה[[גרמנית]]. נחום סוקולוב, שתרגם את הספר לעברית, קרא לו בשם הציורי "תל־אביב": [[תל]] – האוצר הישן, עתיקות העבר, ו[[אביב]] – המסמל עתיד, פריחה, לבלוב ותקווה. מקור השם ב[[ספר יחזקאל]], כמקום שבו ישבו [[גלות בבל|הגולים]] ל[[בבל]] ליד נהר כבר{{הערה|בבבלית פירוש השם נהר כבר הוא התעלה הגדולה. שם זה מוזכר מתעודות בבליות מניפור וכנראה הכוונה לתעלה שחצתה את עיר ניפור}}, ככל הנראה בחבל [[ניפור]]{{הערה|1="תל אביב", [[אנציקלופדיה מקראית]]}}: {{הדגשה|וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר, וָאֵשֵׁב הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם|יחזקאל ג טו|יחזקאל ג', טו}}. מוצא השם התנ"כי מאכדית - til abubi - תל השטפון - שנחרב על ידי שטפון{{הערה|1=זאב חומסקי, '''הלשון העברית בדרכי התפתחותה''', 1967, עמ' 65}}, משמעות הפוכה למשמעות הסמלית שקיבל השם העברי.

ב-[[4 באוקטובר]] [[1949]] קיבלה [[ממשלת ישראל הראשונה|ממשלת ישראל]] החלטה על איחוד העיר [[יפו]] עם תל אביב. בעקבות החלטה זו התכנסה כעבור יומיים [[מועצת עיריית תל אביב-יפו|מועצת העיר]] לדון בשם החדש לעיר המאוחדת. ראש העיר דאז [[ישראל רוקח]] התנגד לשינוי שם העיר המבטא את הגשמת החזון הציוני ורצה ששם העיר יישאר כפי שהוא ובחלוקתה של העיר המאוחדת לאזורים או רבעים ייקרא אחד מהם "יפו". חברי מועצת העיר היו חלוקים בדעתם באשר לשם. בהשפעת ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]], שרצה מאוד בשם "יפו" כדי לחזק את הקשר של העיר למקורות התנ"כיים, הוחלט בסוף כפשרה לקרוא לעיר המאוחדת "תל אביב-יפו". למעט בפרסומים ומסמכים רשמיים או התבטאויות של פוליטיקאים מקומיים, נשמרו השמות "תל אביב" ו"יפו" מופרדים בשיח העממי והציבורי.

==היסטוריה==
{{חלונית2|תוכן=
'''<big><center><big>כרונולוגיה של תל אביב-יפו</big></center></big>'''
<div style="height:1200px; overflow:scroll;">
{{פורטל:תל אביב-יפו/כרונולוגיה}}
</div>
}}
===יפו===
{{הפניה לערך מורחב|יפו}}
[[קובץ:MarktJaffaGustavBauernfeind1887.jpg|ימין|ממוזער|250px|תיאור [[שוק (מסחר)|שוק]] ביפו בציור מאת [[גוסטב באוארנפיינד]], 1877]]
יפו היא אחת הערים העתיקות ביותר ב[[ארץ ישראל]], המוזכרת עוד ב[[תנ"ך]] כעיר שממנה יצא [[יונה הנביא]] למסעו. השרידים הקדומים ביותר מעידים על מקום יישוב כבר ב{{ה|מאה ה-18 לפנה"ס}}. לראשונה נזכרת יפו בכתובים באגרות [[מצרים|מצריות]] משנת 1470 לפנה"ס, המתפארות בכיבושה על ידי ה[[פרעה]] [[תחותמס השלישי]]. עוד בעת העתיקה, שלטו ביפו ה[[פלשתים]], [[ממלכת ישראל המאוחדת]] תחת [[דוד המלך]], ה[[אשור]]ים, ה[[ממלכת פרס|פרסים]] וה[[הממלכה הסלאוקית|סלאוקים]], כמו רוב חלקי ארץ ישראל שנכבשו לאורך השנים על ידי ממלכות ואימפריות שונות. בכל תקופה זו הייתה יפו יעד אסטרטגי חשוב כעיר נמל מרכזית לחוף הים התיכון.

ב[[התקופה הרומית בארץ ישראל|ימי המשנה]] ו[[תקופת התלמוד|התלמוד]] שגשגה ביפו [[הקהילה היהודית|קהילה יהודית]], וזאת ניתן להסיק מ[[אפיטף|כיתובי]] ה[[מצבה|מצבות]] ב[[בית קברות|בית הקברות]] היהודי שנחשף מתחת לשכונת [[אבו כביר]] בשנת [[1871]] על ידי ה[[ארכאולוג]] ה[[צרפת]]י [[שארל קלרמון גנו]].

ב-[[1268]], עת [[רוזנות יפו ואשקלון|שלטו ביפו הצלבנים]], כבש את העיר [[בייברס]], ה[[סולטאן]] ה[[ממלוכים|ממלוכי]], [[הגליה|הגלה]] את התושבים והרס את העיר. העיר עמדה חרבה עד [[המאה ה-17]], שבמהלכה התיישבו בה [[נזיר]]ים [[פרנציסקנים]] והקימו בה אכסניה, במקום שבו נמצאת כיום [[כנסיית פטרוס הקדוש (יפו)|כנסיית פטרוס הקדוש]].

במהלך [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל]] ידעה יפו תקופות נוספות הן של שגשוג ובנייה מחדש, והן של חורבן עד המאה ה-19, אז החלה לפרוח. במהלך מאה זו גם חודשה הקהילה היהודית בעיר. עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ בסוף [[המאה ה-19]], היה [[נמל יפו]] נמל הקליטה הראשי לבאי העליות הראשונות. למקצת מהעולים הייתה [[יפו]] תחנת מעבר בלבד, אך רבים אחרים נשארו בה, והקהילה היהודית ביפו גדלה והגיעה ערב [[מלחמת העולם הראשונה]] ל-11 אלף איש - כשליש מאוכלוסיית העיר.

===התיישבות מוקדמת בשטחה של תל אביב===
[[קובץ:Kudadi 109.jpg|ימין|ממוזער|230px|תל כודאדי]]
[[קובץ:TelAviv-paam4.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרחוב הראשון בתל אביב, [[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]], וברקע בניין [[הגימנסיה העברית "הרצליה"]]]]
לבד מ[[יפו]], התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של נקודות יישוב בשטח המהווה היום את תל אביב. ייחודי לאופי ההתיישבות העתיקה במרחב זה הוא העדר רצף התיישבותי באזור אחד מסוים. יישובים אלו שבו והתחדשו באזורים שונים על גדות הירקון. ברחבי שטחה של העיר, ובעיקר בקרבת נחל הירקון, נתגלו כמאה [[אתר ארכאולוגי|אתרים ארכאולוגיים]] מתקופות שונות{{הערה|1=‏על פי מידע שהוצג בתערוכת "[http://www.eretzmuseum.org.il/main/site/index.php3?page=295 ההיסטוריה הסודית של תל אביב]". המוצגת ב[[מוזיאון ארץ ישראל]] במהלך שנת המאה.‏}} כנחל הרחב ביותר לאורך [[מישור החוף]], היווה הירקון עורק חיים אסטרטגי ואפשר אף את כניסתן של סירות מסחר אל פנים היבשה. החל מימי [[הבית השני]] ואילך עד סוף [[התקופה הביזנטית]] אין היישובים החדשים קשורים עוד ב[[נחל הירקון]] כמקור לאספקת מים והם מתפשטים על פני כל שטחה של העיר, ובהם כאלה הרחוקים מן הירקון, כגון [[תל ברוך]] ו[[גן הגת]]. חלק מן הממצאים שנתגלו בעיר מתוארכים ל[[התקופה הכלקוליתית|תקופה הכלקוליתית]] ורבים מ[[תקופת הברונזה]]. בתקופות המאוחרות יותר של העת העתיקה, הוקמו בשטחים אלו נקודות יישוב רבות ככפרי לוויין של עיר הנמל יפו.

[[תל קסילה]] הוא אחד ה[[תל]]ים הארכאולוגיים החשובים בתחומי העיר, והוא שוכן צפונה לירקון בתחומו של [[מוזיאון ארץ ישראל]]. במקום נמצאו ממצאים רבים של היישוב ה[[פלשתים|פלשתי]] שפרח על התל החל ב{{ה|מאה ה-12 לפנה"ס}} ועד תחילת [[המאה ה-10 לפנה"ס]]. מאז תקופת [[ממלכת ישראל המאוחדת]] ועד לסוף התקופה הביזנטית, התקיים על התל יישוב יהודי ואחר לסירוגין.

[[תל נפוליאון]], הידוע גם כ"תל גריסה", שוכן בצפונה של העיר, מדרום ל[[נחל הירקון]] וממזרח ל[[נחל איילון]]. המקום היה מיושב החל משנת [[המאה ה-28 לפנה"ס|2700 לפנה"ס]] לערך. היישוב התרחב ב{{ה|אלף ה-2 לפנה"ס}}, והגיע לשיאו ב[[המאה ה-18 לפנה"ס|מאה ה-18]] וב{{ה|מאה ה-17 לפנה"ס}}. על התל התגלו מספר מבנים מונומנטליים ומערכת לאספקת מים. באתר "[[שבע טחנות]]" הסמוך לתל נפוליאון הוקמו ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופת העות'מאנית]] מספר [[טחנת קמח|טחנות קמח]]‏‏{{הערה|1=‏[http://www.avshalom-inst.co.il/article_page.asp?id=95&scid=172 מכון אבשלום]‏}}, והכפר הערבי הסמוך [[ג'רישה]] (جريشة) מעיד בשמו על כך שבאתר פעל מרכז אזורי של גריסת [[קמח]]‏‏{{הערה|1=‏[http://www.yarqon.org.il/ShowPage.asp?CategoryID=46 רשות נחל הירקון]‏}}. טחנות קמח נבנו גם ב"[[עשר טחנות]]" בקצה הצפון-מזרחי של העיר. האתר, שהיה הגדול מסוגו לאורך הירקון, היה פעיל ב[[התקופה הרומית בארץ ישראל|תקופה הרומית]], ולאחר הפסקה ארוכה חידש את פעולתו במאה ה-19, עת נודע בשם "טאחונאת אל הדר"(طاحنات الهدر).

ב[[תל כודאדי]], הסמוך ל[[שפך הירקון]], נחשפו שרידי שתי [[מצודה|מצודות]] [[אשור]]יות מ[[המאה ה-8 לפנה"ס]], אשר שימשו כשלוחה הקדמית של תל קסילה. המצודות הגנו על שפך הירקון, ובעת שלום שימשו כתחנת סחר. [[גן הגת]] הוא [[אתר ארכאולוגי]] נוסף ב[[צפון תל אביב|צפון-מערבה של תל אביב]]. ב[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|תקופה ההלניסטית]] פעלה במקום [[גת (בור)|גת]] שהייתה בשימוש מ[[המאה ה-4 לפנה"ס]] עד [[המאה ה-2 לפנה"ס]] והיא מוגדרת כגת ציבורית משוכללת. ב[[כיכר היל]], הנמצאת לא הרחק מהאזור בו שוכן תל כודאדי, התגלו מערות קבורה ושרידי יישובים מ[[האלף הרביעי לפני הספירה]], ומהמאות [[המאה ה-8 לפנה"ס|ה-8]] עד [[המאה ה-10 לפנה"ס|ה-10 לפנה"ס]]. רוב המערות נאטמו כדי לשמרן. מערות קבורה התגלו גם באתר [[מערות אפקה]] השוכן מערבית ל[[נתיבי איילון]], מצפון לשכונת [[אפקה]].

לפני קום מדינת ישראל שכנו בסמיכות לעיר מספר כפרים ערביים, ובהם [[שייח' מוניס]] (כיום שכונות [[רמת אביב]], [[תל ברוך]] ו[[אפקה]]), [[ג'רישה]] ו[[ג'מאסין אל ע'רבי]] ליד [[הירקון]], [[סומייל]] ב[[רחוב אבן גבירול]], ו[[אבו כביר]] ו[[סלמה (שפלה)|סלמה]] בדרום העיר. מרבית הכפרים האלה נהרסו עד היסוד בעשורים שלאחר הקמת המדינה, ושטחיהם, שהוכרזו [[חוק נכסי נפקדים|נכסי נפקדים]] סופחו לעיר. בבתים הנטושים של ג'מאסין אל ערבי, סומייל וסלמה, אשר ננטשו על ידי יושביהם הערבים במהלך [[מלחמת העצמאות]], השתכנו יהודים תושבי יפו, שהפכו בעצמם לפליטי המלחמה, ועולים חדשים. חלק ממשפחות יהודיות אלו הן בעלות [[חזקה (קניין)|חזקה]] ועדיין מתגוררות בשרידי הכפרים הללו. הליכים משפטיים לפינוייָ‏‏ם נמשכים לאורך שנים.

===הקמת תל אביב===
{{ערך מורחב|היסטוריה של תל אביב}}
קהילת יהודי [[יפו]] גדלה בראשית המאה ה-19 לאחר עלייתם של יהודים רבים מצפון אפריקה. בשנים [[1881]]-[[1882]] גדלה הקהילה, כאשר הצטרפו אליה רבים, בעיקר מ[[תימן]] ומ[[מזרח אירופה]]. ב-[[1887]] הוקמה שכונת [[נווה צדק]]. בשנת [[1896]] הקימו [[יהדות תימן|יהודים מתימן]] את [[מחנה יהודה (תל אביב)|שכונת "מחנה יהודה"]] וב-[[1904]] הקימו יוצאי [[מרוקו]] ו[[אלג'יריה]] את [[מחנה יוסף|שכונת "מחנה יוסף"]]. לאחר ביסוסן של שכונות גדולות אלה מחוץ ליפו, החלה היוזמה לייסוד "[[אחוזת בית]]" מתוך כוונה מוצהרת להקים עיר חדשה.

שכונת אחוזת בית נוסדה בשנת [[1909]] כשכונת בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות, על ידי קבוצה של יהודים מיפו שהחליטה לצאת ממנה בשל הרצון לחיות חיים עבריים עצמאיים. קבוצת יהודים זו התכנסה לראשונה ביולי [[1906]] והתאגדה בשם "אגודת בוני בתים" (ששונה מאוחר יותר ל"אחוזת בית"). הקבוצה תכננה להקים עיר עברית איכותית מחוץ ליפו, על פי הדגם המערב אירופאי העדכני. בשנת [[1910]] החליפה אחוזת בית את שמה ל"תל אביב".

יום יסודה הרשמי של העיר נחשב [[כ' בניסן]] [[ה'תרס"ט]] ([[11 באפריל]] 1909), ה' ד[[חול המועד]] [[פסח]]. ביום זה התכנסה קבוצת המייסדים בחולות שמצפון ליפו כדי [[הגרלת המגרשים לאחוזת בית|להגריל בין חבריה את מיקום המגרשים לבנייה בבעלותם]]. אבן הפינה למבנה הראשון, "ה[[הגימנסיה הרצליה|גימנסיה הרצליה]]", הונחה ב[[י' באב]] תרס"ט ([[28 ביולי]] 1909){{הערה|1=[http://tel-aviv.millenium.org.il/NR/exeres/5E873D54-3697-4605-A31F-7FE18FF4420F,frameless.htm אתר עירית תל אביב]}}. מועד חשוב נוסף בייסוד העיר הוא [[ל' בסיון]] תרס"ט ([[19 ביוני]] 1909) שבו "הונח ברב פאר ושמחה היסוד לשכונה העברית"{{הערה|1= ל. חזן, י. פלר, '''דברי ימי הציונות''', ירושלים: [[הוצאת קריית ספר]], תשי"א-1951, עמ' 159}}.

[[הגרלת המגרשים לאחוזת בית|הגרלת המגרשים לבנייה]] נערכה על ידי [[עקיבא אריה ויס]], יו"ר הוועד ויוזם העיר העברית הראשונה, בעזרת [[צדף|צדפים]]. חבר נוסף בקבוצת המייסדים היה [[מאיר דיזנגוף]], ששימש כיושב ראש הוועד החל משנת [[1911]]. הרחוב הראשי באחוזת בית היה [[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]], ובקצהו הצפוני נבנתה [[הגימנסיה העברית "הרצליה"]] (כיום - מקומו של "[[מגדל שלום מאיר]]"), שהייתה הגימנסיה העברית הראשונה. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היו ב[[תל אביב הקטנה]] רק 140 בתים. בעת [[מלחמת העולם הראשונה|המלחמה]] נעצרה התפתחותה. ב-[[1917]] [[גירוש תל אביב|גרשו]] השלטונות הטורקיים את תושביה עם תושבי יפו היהודים.

==== הקמת שכונות סגורות בתל אביב ====
בשנותיה הראשונות של העיר, לפניה וגם אחריה, הוקמו בה שכונות בדמות מתחמים פרטיים סגורים מצפון ליפו. שכונות אלה הוקמו במהלך תקופת השלטון [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|הע'תמאני]] הטורקי ונועדו להגן על התושבים מפני שודדים וגנבים.

===תקופת המנדט הבריטי===
[[קובץ:PikiWiki Israel 2779 Great Britain בריטניה הגדולה.JPG|ממוזער|250px|שמאל|ביתן בריטניה (נהרס) ביריד המסחר הבינלאומי - "[[יריד המזרח]]" שהתקיים בחצי האי הירקוני]]

עם הכיבוש הבריטי ב-[[1917]] והחלתו של השלטון הצבאי הבריטי חזרו התושבים, ומשנת [[1921]] החלה תנופת התפתחותה של העיר, ושלטונות המנדט החליטו על הפרדתה מיפו (פקודה המורה על כך פורסמה ב-1 ביוני 1921){{הערה|{{מטח|[[גדעון ביגר]]|התפתחות השטח הבנוי של תל אביב בשנים 1934-1909|12795}}}}. באותה שנה פרצו [[פרעות תרפ"א]], שבהן רצחו ערביי יפו 47 מיהודי העיר, בהם הסופר [[יוסף חיים ברנר]]. בעקבות מאורעות דמים אלה יצאו יהודים רבים מיפו ועברו לתל אביב. אז הוחלט גם לבטל את התקנות האוסרות פעילות כלכלית בתל אביב, כלכלת העיר החלה להתפתח ונוסד [[שוק הכרמל]]. מאז התפתחה העיר בקצב מזורז: מ-3,600 תושבים בשנת 1914 ל-34,000 בשנת [[1925]] ול-120,000 בשנת [[1936]].

ב-[[12 בינואר]] [[1934]] זכתה תל אביב למעמד של עיר.

להתפתחות הגדולה של העיר תרמו גם [[העלייה הרביעית]] ו[[העלייה החמישית]] ([[1924]]-[[1939]]) שבהן זרמו לעיר עולים רבים ממרכז אירופה. בתקופה זו היא החלה לקבל את הצביון ה[[בורגנות|בורגני]]-בלייני שלה. בתל אביב נפתחו ה[[קולנוע]] הראשון ו"[[קזינו גלי אביב]]" שהיה מוקד בילויים חשוב של התקופה. בתקופה זו אומץ [[סמל העיר תל אביב-יפו|סמל העיר]], וססמתה "עוד אבנך ונבנית" שנלקחה מהפסוק:
{{ציטוטון|עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים|[[ירמיהו]] ל"א, 3}}

ב-[[1936]] הייתה תל אביב לעיר הגדולה בארץ, למרכז המסחר והשיווק של התוצרת החקלאית, למרכז המלאכה והתעשייה הקלה ולמרכז השירותים הציבוריים, הכלכליים והתרבותיים של [[היישוב העברי]].

ב-[[9 בספטמבר]] [[1940]], במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], [[הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב|הפציצו מטוסים של חיל האוויר האיטלקי את תל אביב]], ו-112 בני אדם נהרגו. בתקופת [[ההעפלה]] והמאבק בשלטונות המנדט, ב[[שנות ה-40]], מילאה תל אביב תפקיד חשוב: אליה הגיעו אוניות המעפילים, בה נוסדה תעשיית הנשק במחתרת, וממנה פעלו ארגוני המחתרת. עם קום המדינה הייתה תל אביב העיר היהודית היחידה בארץ שמנתה מעל 100,000 תושבים.

==== פיתוח חצי האי הירקוני ====
בסוף [[שנות ה-20]] ותחילת [[שנות ה-30]] החל פיתוחו של אזור [[שפך הירקון]] הידוע בכינוי "'''חצי האי הירקוני'''". באזור זה הוקמה [[תחנת הכוח רדינג]] ולצידה שדה התעופה [[נמל התעופה דב הוז|שדה דב]]. בחלקו הדרומי התקיים יריד המסחר הבינלאומי שלצורך כך הוקמו בו ביתנים בסיגנונות האדריכליים שאפיינו את העיר תל אביב. בחלקו המזרחי של היריד הוקם "[[אצטדיון המכביה]] הראשונה" ב-[[1932]]. בשנת [[1937]] הוקם [[גשר ווקופ]] מעל שפך הירקון שנועד לחבר את תחנת הכוח עם היריד.

ב[[המרד הערבי הגדול|מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט]] תקפו ערבים את פרוורי תל אביב. בעקבות שביתת הפועלים בנמל יפו הוקם ב-[[1936]] [[נמל תל אביב]] בחלקו הדרומי של חצי האי הירקוני ונמל תל אביב, והוא תרם להתפתחות העיר, אף שהיה זה נמל קטן ולא משוכלל ביותר: [[אוניה|אוניות]] לא יכלו לעגון בו, וכמו בנמל יפו, העברת הסחורות והנוסעים בוצעה באמצעות סירות.

===תל אביב במלחמת העצמאות===
[[קובץ:Tel Aviv residents taking cover from Arab snipers fire in 1948.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עוברים ושבים ב[[שוק הכרמל]] תופסים מחסה מאש צלפים הנורית על ידי ערבים מ[[מסגד חסן בק]] ברובע מנשייה.]]
[[קובץ:Israel -Independence May 14, 1948.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קהל מחוץ למוזאון תל אביב הישן בעת [[הקמת המדינה|הכרזת העצמאות]].]]
{{הפניה לערך מורחב|תל אביב במלחמת העצמאות}}
לאחר הכרזת [[האו"ם]] ב[[כ"ט בנובמבר]] [[1947]] פרצו קרבות בגבולותיה הדרומיים והמזרחיים של העיר תל אביב עם [[יפו]] השכנה, שעל פי החלטת האו"ם הייתה אמורה להיכלל במדינה הערבית. הקרבות בגבול יפו נסתיימו סמוך להכרזת המדינה, עם כיבושה בידי כוחות האצ"ל ו"ההגנה", ברחו רוב תושביה הערבים ובתים רבים עמדו נטושים. עיריית תל אביב הפיצה כרוז שאסר על כניסה ליפו{{הערה| כרוז [http://tel-aviv.millenium.org.il/לוח+מודעות/ אסור באיסור חמור להיכנס לשטח העיר יפו] באתר ארכיון [[עיריית תל אביב]].}}, אך ללא הועיל.

ב[[יום העצמאות|ה' אייר תש"ח]] [[14 במאי]] [[1948]] הכריז [[דוד בן-גוריון]] על [[הכרזת העצמאות|עצמאות]] המדינה בגלריה האחורית (בשל היותה ממוגנת) של [[בית דיזנגוף]] משכנו של [[מוזיאון תל אביב]] אז, ב[[שדרות רוטשילד]] 16. באותה עת הייתה [[ירושלים]] נצורה ומנותקת, ולפיכך שימשה תל אביב כ[[עיר בירה|בירת המדינה]] ובה ישבו ה[[ממשלת ישראל|ממשלה]] ו[[הכנסת]]. ישיבות הכנסת הראשונות התנהלו בבית האופרה הישן ב[[רחוב הרברט סמואל]], במקום בו שוכן היום [[מגדל האופרה]]. רק בסוף שנת [[1949]] הוכרזה ירושלים כבירת ישראל, ומוסדות המדינה הועברו אליה.

עד לשנת 1948 שכנו סביב העיר מספר כפרים ערבים - [[סומייל]], [[סלמה (יפו)|סלמה]], [[ג'רישה]], [[שייח מוניס]], [[ג'מאסין אל ע'רבי]] ו[[ג'מאסין א-שרקי]]. אלה ננטשו במהלך קרבות [[מלחמת העצמאות]], וזמן קצר לאחריה הוכרזו המבנים והשטח שלהם כ[[חוק נכסי נפקדים|נכסי נפקדים]] וסופחו לתל אביב.
לאחר [[מלחמת העצמאות]] באוקטובר 1949 אוחדה [[יפו]] עם תל אביב והיא חלק משטחה המוניציפלי של העיר. נכון לשנת 2010 חיים בה כ-20,000 [[ערביי ישראל|ערבים ישראלים]], רובם צאצאי הערבים שנותרו בעיר למרות המלחמה.

===לאחר קום המדינה===
לאחר קום המדינה ידעה העיר מספר גדול של שינויים בהתפתחותה. מפריחה וגדילה מואצת ב[[שנות ה-50]], דרך עזיבת העסקים והסטת מוקד המגורים לטובת ה[[פרוור]]ים מ[[שנות השישים]] עד לשלהי [[שנות השמונים]], והחל מ[[שנות התשעים]] פריחה מחודשת.

בשנת [[1963]] הגיעה אוכלוסיית תל אביב לשיא גודלה (394,400 איש). מאז החלה תופעה של צמצום מספר התושבים, שהגיעה לשיאה בשנת [[1988]], כשנספרו בעיר 317,800 תושבים בלבד. בשנת [[1975]] איבדה תל אביב את מקומה כעיר המאוכלסת בישראל לטובת [[ירושלים]]. מ-[[1989]] ניכר גידול במספר התושבים, אשר נבע מקליטת [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים|גל העלייה מברית המועצות לשעבר]] מראשית שנות התשעים ובשל חזרת תושבים לעיר.

ההתפתחות האורבנית של העיר ידעה מספר מגמות בתקופה זו: התרחבות צפונה משנות ה-50 ועד שנות ה-70, תחילת התחדשות מרכז העיר בשנות ה-80, פיתוח מרכז העסקים שסביב [[נתיבי איילון]] החל משנות ה-90 במקביל להתחדשות ו[[עיבוי עירוני]] מרכז העיר ב{{ה|עשור הראשון של המאה ה-21}}. בשנות ה-60 נהרסו [[שכונת מצוקה|שכונות מצוקה]] בעיר, ופינו את מקומן לשכונות חדשות. שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]] היפואית נהרסה בתקופה זו והיה תכנון להרוס חלקים מ[[נווה צדק]] ואף את [[יפו העתיקה]]. תוכניות אלה הפכו לתוכניות [[שימור מבנים|שימור]], ויפו העתיקה אכן שוקמה ושומרה במאמץ רב של העירייה. אולם, החיבור האורבני בין תל אביב ויפו נותר שנוי במחלוקת.

ב[[מלחמת המפרץ]] בשנת [[1991]] נורו לעבר ישראל טילי [[סקאד]] על ידי צבא [[עיראק]]. מרביתם כוונו לעבר תל אביב, בהיותה ריכוז האוכלוסייה הגדול במדינה, מלבד ירושלים, אליה נמנע הצבא העיראקי מלשגר טילים. תל אביב ספגה את שש הפגיעות הראשונות, ובמהלך המלחמה עזבו רבים מתושביה והשתכנו ביישובים רחוקים מן המרכז. עקב כך נפגעה שגרת היום והכלכלה העירונית. החל ב[[שנות ה-90]] סבלה העיר ממספר [[פיגועי התאבדות בישראל|פיגועי התאבדות]] קטלניים, ובהם [[הפיגוע בקו 5]] (1994), [[הפיגוע בדיזנגוף סנטר]] (1996), [[הפיגוע בקפה אפרופו]] (1997) ו[[הפיגוע בדולפינריום]] (2001). פיגועים נוספים אירעו ב[[הפיגוע ברחוב אלנבי (2002)|אוטובוס קו 4 ברחוב אלנבי]] וב"סי פוד מרקט" (sea food market) (שניהם בשנת 2002) וב[[שוק הכרמל]] (בשנת 2004). ב[[התחנה המרכזית הישנה של תל אביב#פיגועי התאבדות בתחנה|תחנה המרכזית הישנה של תל אביב]] וב[[נווה שאנן (תל אביב)|רחוב נווה שאנן]] אירעו בתקופה זו חמישה פיגועים שונים; וב[[טיילת תל אביב יפו|טיילת]] שניים (2003 ו-2005).

במהלך [[מבצע עמוד ענן]] בשנת [[2012]] נורו לעבר תל אביב ו[[גוש דן]] מספר טילי [[פאג'ר]] מכיוון [[רצועת עזה]], והיה זה הירי הראשון לעבר האזור מאז [[מלחמת המפרץ]] בשנת [[1991]]. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק מכתוצאה מהירי.

ב[[שנות ה-90]] וב{{ה|עשור הראשון של המאה ה-21}} נמשכו מגמות הגידול במספר התושבים והתחדשות מרכז העיר לצד התפתחותה המואצת של הרצועה שלאורך [[נתיבי איילון]]. נופה הפיזי של העיר החל להשתנות, כשמגדלי מגורים ומשרדים הוקמו באזורים שונים בעיר. מגמות שימור המבנים הישנים הואצו, ותושבי העיר התוודעו מחדש למושג "[[העיר הלבנה]]", כאשר זכתה העיר למעמד של [[אתר מורשת עולמית]] בשנת [[2003]]. בתקופה זו הועצם דימויה של תל אביב כמרכז חיי התרבות של ישראל, במיוחד בתחום חיי הלילה. החל מסוף [[שנות התשעים]] הושם דגש על שיקום תשתיות העיר, במיוחד במרכזה, אשר התבלו והוזנחו במשך שנים.

תל אביב ממשיכה להוות את מרכזה הכלכלי והתרבותי של ישראל, ובשנת [[2009]] [[חגיגות המאה לתל אביב|ציינה העיר 100 שנים להקמתה]] באירועים ומיזמים מיוחדים.

{| align=center
|<"gallery widths="220px" heights="200px" perrow="3">
קובץ:TelAviv-Founding.jpg|[[הגרלת המגרשים לאחוזת בית]] בעת ייסודה, צילם [[אברהם סוסקין]]
קובץ:Telaviv01.jpg|הצילום ב[[בול]] לרגל מאה שנה לתל אביב
קובץ:zina.jpg|[[כיכר דיזנגוף]] המקורית, הוקמה ב-[[1934]]
</gallery>
|}

{{-}}

==גאוגרפיה==
{{מפת תמונה
|תמונה=Tadistrict telaviv heb.png
|כיתוב תמונה=מיקומה של תל אביב (באדום) ב[[מחוז תל אביב]]
|רוחב קטן=200
|רוחב גדול=500
|מיפוי=poly 149 1129 66 1124 9 1319 142 1392 161 1139 [[בת ים]]
poly 161 1117 171 1392 363 1411 387 1366 434 1378 460 1262 325 1115 [[חולון]]
poly 465 1271 327 1110 377 1105 501 1217 [[אזור]]
poly 565 1094 693 1108 700 1075 723 1075 723 1115 764 1124 814 1188 778 1212 683 1226 541 1165 [[אור יהודה]]
poly 761 1032 766 873 605 916 591 932 [[קריית אונו]]
poly 406 816 493 816 467 913 493 930 484 951 396 904 [[גבעתיים]]
poly 662 636 636 859 569 847 512 776 505 702 546 633 [[בני ברק]]
poly 391 726 467 1048 645 1067 650 866 479 697 [[רמת גן]]
poly 489 62 482 149 562 161 593 88 [[כפר שמריהו]]
poly 434 17 334 377 396 377 465 301 453 384 503 410 569 327 702 368 750 282 754 206 [[הרצליה]]
poly 370 489 432 486 451 519 512 527 496 474 541 474 681 553 678 586 764 546 695 413 491 410 [[רמת השרון]]
circle 625 370 80 [[רמת השרון]]
circle 450 370 70 [[רמת השרון]]
poly 327 384 47 1065 59 1115 138 1122 425 1101 448 690 662 631 669 593 [[תל אביב-יפו]]
}}
[[קובץ:Tel Aviv from space.JPG|מרכז|ממוזער|550px|מבט מהחלל אל חלקה המרכזי של העיר, בין [[רמת אביב]] מצפון ל[[יפו]] מדרום. בתמונה נראות גם [[רמת גן]], [[גבעתיים]] וחלק מ[[בני ברק]]]]
[[קובץ:Yarqon River.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נחל הירקון, בחלקו שממערב לרחוב אבן גבירול]]
[[קובץ:Telnapoleon 012.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חלק מרכס הכורכר - [[תל נפוליאון]] בצפון העיר]]
תל אביב-יפו שוכנת ב[[מישור החוף]], לצד [[הים התיכון]]. ה[[טופוגרפיה]] שלה שטוחה באופן יחסי אך בכל זאת קיימים בה לא מעט מאפיינים טופוגרפיים שאף השפיעו על עיצובה. לאורך [[חוף תל אביב]] נמתחים שני רכסי [[כורכר]] מקוטעים מדרום לצפון.

הראשון נמצא לאורך החוף ומשתרע מ[[מלון הילטון תל אביב]] בדרום עד החוף הצפוני ביותר, חוף הצוק. למעשה, משתרע רכס זה לאורך כל חוף [[השרון]] עד צפונית ל[[נתניה]]. מקטעו הדרומי של רכס הכורכר שלאורך החוף משתרע מחוף [[פארק צ'ארלס קלור]] בדרום, דרך [[יפו|יפו העתיקה]] ועד החוף הדרומי ביותר בעיר, חוף [[גבעת עלייה]]. משם, ממשיך המצוק עד אזור [[פלמחים]].

רכס כורכר מקביל, הרכס השני ברכסי [[מישור החוף]], שוכן בחלקו בתחום העיר, וחלקו בתחומי הערים השכנות. גבעות בולטות ברכס זה, בתחום תל אביב, הן [[פארק וולפסון]] (54 מטר, 177.16 רגל) וגבעת [[אוניברסיטת תל אביב]]. הפסגה הגבוהה של הרכס (84 מטר, 275.6 רגל) מצויה בתחומי [[גבעתיים]].

הנקודה הגבוהה ביותר בעיר מתנשאת לגובה של 62 מטר (203.4 רגל) מעל פני הים, והיא נמצאת בקצה הצפון-מזרחי של [[שכונת המשתלה]], על גבול [[רמת השרון]]. גבעה זו שייכת לרכס השלישי של רכסי הכורכר של מישור החוף.

במספר נקודות בולטות מבחינה טופוגרפית, נבנו בהיסטוריה המוקדמת של תל אביב ויפו מספר נקודות יישוב:
* [[יפו העתיקה]] הבנויה על גבעה בצמוד לחוף, אשר היוותה בשל כך נקודה אסטרטגית חשובה לכל אורך ההיסטוריה.
* שכונת [[כפר שלם]] הבנויה על חורבות [[סלמה (שפלה)|סלמה]].
* הכפר [[שייח' מוניס]] שהיה לימים ל[[אוניברסיטת תל אביב]].
* [[תל כביר]].
* [[תל קסילה]] ב[[מוזיאון ארץ ישראל]].
* [[תל נפוליאון]] סמוך לשפכו של נחל איילון אל הירקון.
גבעות נוספות בעיר, שנדמה כאילו נעלמו מתחת לבתיה, נמצאות באזור [[כיכר המדינה]], אזור [[שדרות בן-גוריון (תל אביב)|שדרות בן-גוריון]] בין [[גן העיר (תל אביב)|גן העיר]] ו[[בית חנה]] (והחווה החקלאית שפעלה בעבר באזור). כמו כן נבנה אזור [[לב תל אביב|לב העיר]] לאורך [[קו פרשת המים]] המרכזי של העיר שבמרכזו, החל מפינת [[רחוב אלנבי]] בערך וצפונה, [[שדרות רוטשילד]] ו[[רחוב אחד העם]]. הנקודה הגבוהה ביותר בלב העיר היא [[מגדל מים|מגדל המים]] הישן ליד פינת הרחובות [[רחוב אחד העם|אחד העם]] ו[[רחוב מזא"ה|מזא"ה]].

בעיר עוברים שני נחלים: [[נחל הירקון]] הזורם ממזרח למערב וחוצה את כל רכסי הכורכר בדרכו אל הים ו[[נחל איילון]] הזורם צפונה ונשפך אל הירקון. לשני נחלים אלו הייתה השפעה רבה על אופן התפתחותה של העיר ובמשך שנים רבות הם שימשו כגבולה הטבעי. נחל איילון, שמנע את התפשטות העיר מזרחה בשל היעדר אפשרות נוחה לבנות בשטחו, היה עד [[שנות ה-80]] גבול ברור בין מרכז העיר ושכונותיה המזרחיות, וכן בין תל אביב ו[[רמת גן]] ו[[גבעתיים]]. מ[[שנות ה-70]] ועד סוף שנות ה-80, הוסדרה זרימת מי האיילון בתעלת בטון ובכך התאפשרה פתיחת [[נתיבי איילון]] המהווים כיום את עורק התנועה החשוב ביותר של [[גוש דן]]. גם כיום, כאשר האזור המאורך מתפקד כנתיב תחבורה, ניכרת בו הטופוגרפיה עד מאוד.

בעיר שני קווי אפיק נוספים, בהם לא זורמים מים, אך המהווים אגני ניקוז שלהם השפעה נוספת על מבנה העיר. הראשון, הוא קו אפיק החוצה את קו פרשת המים של העיר דרך [[טופוגרפיה#צורות תבליט|אוכף]], אשר לאורכו הונחה בסוף המאה ה-19 [[מסילת הרכבת לירושלים]]. קו אפיק זה ניכר בעיקר בצדו המזרחי הזורם לנחל איילון ולאורכו סלול כיום [[רחוב הרכבת]]. אגן ניקוז שני נמצא באזור שמדרום ל[[רחוב בוגרשוב]] ומצפון ל[[כיכר ביאליק]]. אזור זה נודע כאזור שסבל מהצפות רבות, מהן סבלו תושבי שכונת הצריפים [[נורדיה (שכונה)|נורדיה]] ב[[שנות ה-20 של המאה העשרים]]. העובדה כי שטח זה היה קשה ליישוב טרם הסדרת מערכות הניקוז העירוניות, הייתה הסיבה למיקומו של [[בית הקברות טרומפלדור]] במקום.

[[קובץ:TelAvivCity.jpg|מרכז|ממוזער|600px|מגדלים במרכז תל אביב במבט מפארק הירקון לכיוון דרום]]

==אקלים==
[[קובץ:Chauffe eau solaire Tel Aviv.JPG|שמאל|ממוזער|250px|גגות תל אביביים ועליהם [[דוד שמש|דודי שמש]] ו[[צלחת לוויין|צלחות לוויין]]]]
ה[[אקלים]] השורר בתל אביב-יפו הוא [[אקלים ים תיכוני]]. ב[[חורף]] קריר וגשום, ב[[סתיו]] וב[[אביב]] הטמפרטורה גבוהה יותר ולעתים יורדים גשמים וב[[קיץ]] חם ולח ללא משקעים. בשנה יורדים בממוצע בעיר כ-530 מילימטרים של [[גשם]], ב-56 ימי גשם. עונת הגשם 1992/1991 הייתה העונה הגשומה ביותר שנרשמה בעיר ובמהלכה נמדדו כ-1,064 מ"מ של גשם. מנגד, עונת הגשם 1999/1998 הייתה העונה היבשה ביותר שנרשמה בעיר, במהלכה נמדדו בעיר כ-238 מ"מ גשם בלבד. בחודש [[ינואר]] נעה ה[[טמפרטורה]] בין כ-17.5°C (בממוצע) ביום לבין כ-9.5°C בלילה, כאשר בימים הקרים ביותר של החורף יורדות הטמפרטורות עד ל-13°C ביום ועד לכ-6°C בממוצע בלילה. [[שלג]] יורד בעיר לעתים נדירות מאד, ובהיסטוריה מתועד מקרה בודד ב-[[6 בפברואר]] [[1950]] עת שלג נערם על הקרקע בעיר. בקיץ הטמפרטורות הממוצעות עומדות על כ-30°C בממוצע ביום ועל כ-23°C בלילה, ומזג האוויר מלוות ב[[לחות]] של 65% ביום ומעל 80% בלילה. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה מאז קום המדינה בתל אביב הייתה כ-43.5 מעלות, בחודש מאי 1988.

האקלים בתל אביב-יפו חם וגשום יחסית לסביבתה, ומאופיין בתופעת [[אי חום עירוני|אי החום העירוני]], הנובעת בעיקר מריבוי כלי הרכב הנוסעים בעיר. כן מאופיינת העיר בתופעות שונות של [[מיקרו-אקלים]], דוגמת [[הצללה]] ו[[מנהרת רוח|מנהרות רוח]] בין גורדי שחקים, משבי [[רוח]] בשעות אחר הצהרים, והבדלים של כ-4°C בין [[שדרות בתל אביב|שדרות]] העיר לרחובות המקבילים להן. בשל הלחות הגבוהה, מאופיינת העיר ב[[עומס חום]] גבוה יחסית בחודשי הקיץ. לאקלים התל אביבי נודעה השפעה מרחיקת לכת על סגנונות הבנייה שהתפתחו בעיר ועל אורח החיים של תושביה.

{{מזג אוויר
|עיר=תל אביב <small>(נכון ליולי 2011)</small>
|שנה_מקס=24.0
|שנה_מינ=16.4
|שנה_משק=583
|ינו_מקס=17.5
|פבר_מקס=17.7
|מרץ_מקס=19.2
|אפר_מקס=22.8
|מאי_מקס=24.9
|יונ_מקס=27.5
|יול_מקס=29.4
|אוג_מקס=30.2
|ספט_מקס=29.4
|אוק_מקס=27.3
|נוב_מקס=23.4
|דצמ_מקס=19.2
|ינו_מינ=9.6
|פבר_מינ=9.8
|מרץ_מינ=11.5
|אפר_מינ=14.4
|מאי_מינ=17.3
|יונ_מינ=20.6
|יול_מינ=23.0
|אוג_מינ=23.7
|ספט_מינ=22.5
|אוק_מינ=19.1
|נוב_מינ=14.6
|דצמ_מינ=11.2
|ינו_משק=147
|פבר_משק=111
|מרץ_משק=62
|אפר_משק=16
|מאי_משק=3.6
|יונ_משק=0
|יול_משק=0
|אוג_משק=0
|ספט_משק=0.7
|אוק_משק=34
|נוב_משק=81
|דצמ_משק=127
|מקור=[[השירות המטאורולוגי הישראלי]] ‏‏{{הערה|1=‏[http://www.ims.gov.il/NR/rdonlyres/95B4279D-2609-4A25-8FCB-025528E2BD85/0/%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%92%D7%A9%D7%9D%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D19812010_%D7%97%D7%93%D7%A9.pdf מידע אקלימי רב שנתי], באתר [[השירות המטאורולוגי הישראלי]] (עדכון אחרון: יולי 2011)‏}}
}}

==המתאר העירוני==
[[קובץ:Tel Aviv map-hebrew.png|שמאל|ממוזער|250px|מפת מרכז העיר. '''לחצו [[פורטל:תל אביב-יפו/מפת העיר|כאן]] להגדלה''']]
[[קובץ:Geddes Plan for Tel Aviv 1925.jpg|ממוזער|250px|[[תוכנית גדס]], 1925 - שהייתה תוכנית המיתאר הראשונה של תל אביב שתוכננה על ידי [[פטריק גדס]]]]
ראשיתה של תל אביב באוסף שכונות לוויין מצפון ליפו. שכונות אלה הוקמו במתווה אופייני לסוף המאה ה-19 של רחובות צרים, ברוחב של כ-6 מ' בלבד בין חזיתות הבתים, ברשת שתי וערב, שלאורכם מגרשים קטנים ובתים צמודי קרקע. אחוזת בית שהוקמה ב-1909 נבנתה במתווה דומה אולם במרווחים גדולים יותר שאיפשרו בהמשך את התחדשות הרקמה העירונית ובניית בניינים במקומם של הבתים צמודי הקרקע. משהתאחדו כל השכונות ונוצרה העיר תל אביב, [[תוכנית מתאר מקומית|מתארה העירוני]] נעדר [[שלד עירוני]] מסודר, שכן כל שכונה התפתחה עד אז כישות עצמאית עם מאפיינים משלה. מארג הרחובות באזור דרום-מרכז העיר של היום משקף היטב מאפיין זה של היעדר יד תכנונית מכוונת. כאשר המשיכה העיר להתפתח צפונה ומזרחה בעזרתן של ידיים מכוונות, תוכננה התפתחות זו כהמשך לגרעין מארג הרחובות הקיים, שעל בסיסו נבנה שלד עירוני מסודר שיוכל לשאת את המשך התפתחות העיר.

עם תנופת הצמיחה של העיר בשנות ה-20, הוזמן מתכנן הערים הבריטי סר [[פטריק גדס]] להכין תוכנית מתאר לעיר העתידה לגדול לעיר בת כ-100,000 תושבים. תוכנית המתאר שיצר גדס, הידועה כ[[תוכנית גדס]], יצרה בין היתר את המערך הפיזי המשרת את מרכז תל אביב עד היום, והיה בה הבסיס הרעיוני שאיפשר את הרחבת העיר בשנות ה-40 וה-50 של [[המאה ה-20]]. ברוח רעיון [[עיר גנים|עיר הגנים]] תכנן גדס רחובות ושדרות ממערב למזרח שיכניסו [[בריזה]] מהים, ורחובות מדרום לצפון שיאפשרו התפתחות מסחר בעיר. בין הרחובות הראשיים תוכננו בלוקים של מגורים, כאשר הבלוק הטיפוסי כולל בניינים בעלי חזית מסחרית בדפנות המזרחית והמערבית. בתוך הבלוק חוצים שלושה-ארבעה רחובות קטנים וצרים יחסית שלרוב אינם המשכיים לרחובות מסוג זה בבלוק שכן. כמעט כל הרחובות האלה הם רחובות חד-סטריים כיום. במרכז כל בלוק מתוכנן מבנה ציבור כגון [[בית ספר]], [[קופת חולים]] או [[גן (נוי)|גינה ציבורית]]. בלוק טיפוסי זה הכולל עשרות בודדות של בנייני מגורים מתקיים עד היום. תוכנית גדס גם הפכה את תל אביב, שהתפתחה עד אותה עת "עם הגב לים", לעיר ההופכת את חוף ימה למשאב חשוב המשפיע רבות על המתווה העירוני.

במקביל לתוכנית גדס, שהרחיבה את העיר צפונה עד נחל הירקון, הוקמו בשנות ה-20 גם שכונות הפועלים [[נווה שאנן (תל אביב)|נווה שאנן]] ו[[פלורנטין]] בעלות מתאר עירוני שונה. נוה שאנן נבנתה בצורת מנורת תשעת קנים סביב [[רחוב לוינסקי]] ואילו שכונת פלורנטין נבנתה לפי תוכנית שתי וערב של רחובות בעלי בנייני מגורים טוריים עם חצרות פנימיות.

על אף השוני בין תוכניות המתאר של שכונות הפועלים לבין אזור [[לב תל אביב]] ו[[הצפון הישן]], בכל אזור זה נבנו בניינים בגישת [[הסגנון הבינלאומי]] (הידוע גם כסגנון ה[[באוהאוס]]). מי שהפך את עיר הגנים שתכנן גדס לעיר בעלת צורה פונקציונלית שלימים הוגדרה כ"[[העיר הלבנה]]", היה מתכנן הערים ו[[מהנדס עיר|מהנדס העיר]], [[יעקב בן-סירה]].

משנות ה-50 המשיכה תל אביב להתרחב והוקמו שכונות חדשות רבות. השכונות המזרחיות ל[[רחוב אבן גבירול]] ולשטח תל אביב של תקופת המנדט, נבנו ברובן ברוח עיר הגנים של גדס במתווה עירוני דומה מאוד. במקביל, נבנו שכונות לוויין גם מצפון לירקון וממזרח לאיילון. שכונות אלה, כגון [[יד אליהו]] ו[[רמת אביב]] הוקמו כשכונות גנים אף הן, אך במנותק מהרקמה העירונית הרחבה של מרכז העיר. אל שכונות אלה הצטרפו עם השנים עוד שכונות רבות שהתאפיינו בשלל גישות של תכנון עירוני, משכונות [[שיכון|שיכונים]] ו[[פרוור]]ים המתאפיינים בבנייה פרטית ועד שכונות כדוגמת [[שכונת המשתלה]] המתפקדות כפרוורים צפופים ועצמאיים עם תכנון העומד בפני עצמו.

משמוצו כמעט כל עתודות הקרקע של תל אביב, החלה ב[[שנות ה-80]] מגמת הבנייה לגובה, שהתעצמה בשנות ה-90 וה-2000. מגמה זו כוללת שני כיוונים עיקריים: בניית מגדלים במקום בתים נמוכים במרכז העיר או על ידי [[עיבוי עירוני]] ומיצוי שטחים, בין השאר בעזרת ניוד אחוזי בנייה ובניית מגדלים בשטח הפתוח החשוב ביותר שהפך שימושי מאז סוף שנות ה-80 והוא אזור [[נתיבי איילון]]. בניית המגדלים לאורך נתיבי איילון והצירים המקושרים אליו ממזרח למרכז העיר השפיעו רבות על המתאר העירוני הכללי של העיר ואף הסיטו את מרכז העסקים הראשי של העיר מזרחה.

נכון לשנת [[2010]], 20% משטחי העיר היו שטחים ירוקים, שהם 10,414 דונם. נתונים אלו מצביעים על עלייה 35% בגודל השטחים הירוקים בעשור האחרון. [[פארק הירקון]] הוא השטח הירוק הגדול ביותר בעיר (כ-3,500 דונם) ושני לו [[פארק מנחם בגין]] ששטחו כ-1,000 דונם). לצדם מספר גנים ציבוריים ובהם [[מדרון יפו]], [[פארק וולפסון]], [[גן העצמאות (תל אביב)|גן העצמאות]], [[פארק צ'ארלס קלור]] ו[[גן מאיר]] ההיסטורי. במרכז העיר קיימות עשרות גינות עירוניות קטנטנות לצד [[שדרות בתל אביב|כ-6 שדרות]] ירוקות המתפקדות כגינות מאורכות במקביל לרחוב. בנוסף קיימות שתי כיכרות גדולות: [[כיכר רבין]] (מלכי ישראל) ו[[כיכר המדינה]].
{{-}}
<gallery widths="200px" heights="200px" perrow="3">
תמונה:Ayalon22.jpg|מבט אל העיר ממזרח לנחל איילון
תמונה:Tel_aviv22.jpg|מבט אל העיר ממערב לנחל איילון
תמונה:Allenbytelaviv14.jpg|[[רחוב אלנבי]] ואזור לב העיר עם רצועת קו החוף, 2014
תמונה:Wokop 082.jpg|חול ים ששקע בנחל הירקון סמוך למפגשו עם הים
תמונה:ParkTzameret.jpg|פארק צמרת
תמונה:Tel Aviv Port Lowshot.jpg|מבט מן האוויר על חצי האי הירקוני ועל נמל תל אביב עם יריד המזרח
</gallery>

==תחבורה==
[[קובץ:TA DH 208.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עומס ב[[נתיבי איילון]]]]
[[קובץ:TelAvivCBSPlatformsOutside.jpg|שמאל|ממוזער|250px|התחנה המרכזית החדשה]]
[[קובץ:תלאביבאוניברסיטה3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רכבת ב[[תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה]]]]
[[קובץ:Tel-O-Fun 2.jpg|שמאל|ממוזער|220px|מתקן לשכירת אופניים - "תל אופן"]]
{{הפניה לערך מורחב|תחבורה בתל אביב}}
ה[[תחבורה]] בתל אביב-יפו היא ממערכות התחבורה העמוסות והמסובכות ב[[ישראל]], עקב אופיה ה[[מטרופולין|מטרופוליני]] של העיר. מדי יום נכנסים לעיר מאות אלפי [[יוממים]], והעיר סובלת מ[[עומס תנועה|עומסי תנועה]] כבדים וממחסור במקומות [[חניה]]. בעיות התחבורה מעצימות את מפגעי ה[[רעש]] ו[[זיהום אוויר|זיהום האוויר]], מכבידות על התושבים ועל בעלי העסקים, ומהוות נושא מרכזי בשיח הציבורי.

===תשתיות כבישים===
ציר התנועה העיקרי והחשוב בעיר הוא [[נתיבי איילון]] (כביש מספר 20) החוצה את העיר מצפון לדרום לאורך תוואי הזרימה של [[נחל איילון]], ומתחבר אל [[כביש 1|כביש מס' 1]] ל[[ירושלים]] בדרום, ואל [[כביש 5]] בצפון. נתיבי איילון המקבילים לחוף ימה של העיר במרחק של כשני קילומטרים בלבד ממנו, משמשים ככביש חגורה מהיר לחלקה המרכזי של העיר, ובתחומה תשעה מחלפים לאורך הציר. אף על פי שהציר כולל חמישה נתיבי נסיעה לכל כיוון לאורך חלקו המרכזי, הוא מתקשה לעמוד בעומסי התנועה הכבדים שעמם עליו להתמודד. צירי כניסה חשובים נוספים אל העיר הם ציר היינה/שלבים מדרום, [[דרך בן צבי]] ([[כביש 44]]) מדרום מזרח, דרך לוד ([[כביש 461]]) ו[[ציר ז'בוטינסקי|דרך ז'בוטינסקי]]-[[דרך בגין (תל אביב)|בגין]] ([[כביש 481]]) ממזרח, [[דרך משה סנה]] ([[כביש 482]]) מצפון מזרח, ו[[דרך נמיר]] ([[כביש 2]]) מצפון (הידועה גם כ"דרך [[חיפה]]").

===אוטובוסים===
בעיר פועל מערך קווי אוטובוס עירוניים של החברות "[[דן חברה לתחבורה ציבורית|דן]]", "[[אגד]]", "[[מטרופולין (תחבורה ציבורית)|מטרופולין]]" ו"[[קווים]]" ובנוסף, עוברים בה קווי אוטובוס בין-עירוניים של חברת "[[אפיקים (תחבורה ציבורית)|אפיקים]]".

בתל אביב פועלים [[התחנה המרכזית החדשה של תל אביב|התחנה המרכזית החדשה]] (שהיא תחנת האוטובוסים השנייה בגודלה בעולם מבחינת שטחה), ומספר מסופי אוטובוס, שהחשובים שבהם הם [[מסוף 2000]] בסמוך ל[[תחנת הרכבת תל אביב מרכז]], [[מסוף כרמלית]], [[מסוף רדינג]], [[מסוף עתידים]], מסוף [[תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה]] ומסוף האוניברסיטה. בשל מיקומה הגאוגרפי במרכז הארץ ובלב גוש דן ובשל חשיבותה של העיר, יוצאים ממנה קווי אוטובוס לכל חלקי הארץ.

===רכבת===
בשנת 2009 נרשמו כ-25 מיליון נוסעים ברכבת לעיר או מהעיר אשר מהווים 35% מכלל הנוסעים ב[[רכבת ישראל]].
קו רכבת חוצה את העיר מצפון לדרום ולאורכו 4 תחנות של [[רכבת ישראל]] - [[תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה]], [[תחנת הרכבת תל אביב מרכז]], [[תחנת הרכבת תל אביב השלום]] ו[[תחנת הרכבת תל אביב ההגנה]]. רכבת ישראל מפעילה [[רכבת פרברית|שירותים פרווריים]] בין תל אביב לערים הסמוכות לה (בין [[בנימינה]] בצפון ו[[אשקלון]] בדרום), ו[[רכבת בינעירונית|קווים בינעירוניים]] ליעדים רחוקים יותר ([[באר שבע]], [[ירושלים]], [[חיפה]] ו[[נהריה]]).

===מוניות===
[[מונית שירות|מוניות שירות]] נוסעות לאורך מספר קווי אוטובוס בתוך העיר כשחשובים שבהם הם קו 4 לאורך [[רחוב בן יהודה (תל אביב)|רחוב בן יהודה]] ו[[רחוב אלנבי]], וקו 5 לאורך [[רחוב דיזנגוף]] ו[[שדרות רוטשילד]]. מספר קווי שירות מקשרים בין תל אביב לערים הסמוכות. בנוסף פועלות בעיר אלפי [[מונית|מוניות]] רגילות ("ספיישל").

===כלי רכב===
בתל אביב 251,980 [[כלי רכב]] רשומים (כ-14% מכלי הרכב הרשומים בישראל), ברשות 49.9% ממשקי הבית (נתוני 2009), כ-75% מהם הם כלי רכב פרטיים. בסך הכול קיימים בעיר כ- 278,000 מקומות [[חניה]]. לנוכח עומס התנועה וכמות כלי הרכב, קיימות בעיות חנייה ברוב אזורי העיר, בעקבותיהן נשקלים מגוון פתרונות נקודתיים לצד תוכניות מקיפות.

===תחבורה אווירית===
נוסף על [[נתב"ג|נמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון]] השוכן ב[[שטח גלילי]] מצפון לעיר [[לוד]] במרחק של כ-18 ק"מ ממרכז העיר, ממוקם [[שדה דב]] בצפונה של העיר ומטפל בתעבורת נוסעים פנים ארצית, בעיקר ל[[אילת]]. שדה דב משמש גם לפעילות של [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]].

===אופניים===
בשנים האחרונות הולכת וגוברת המגמה של שימוש ב[[אופניים]] בתוך העיר - אמצעי תחבורה הזוכה לעידוד העירייה. זו הקימה מתקנים לחניית אופניים ומעודדת את בעליהם של עסקים להשכרה או למכירה של כלי רכב ירוקים שלא מזהמים, לא מרעישים וחוסכי אנרגיה לפעול בסמוך אל שבילי אופניים בעיר. בשנת [[2010]] החל פרויקט "[[תל אופן]]" להשכרת אופניים בתל אביב, בדומה לערים אחרות בעולם. פרויקט סלילת שבילי אופניים ברחבי העיר שהחל במהלך [[שנות ה-90]] ממשיך גם כיום. בעתיד הקרוב מתוכננות גם מערכות הסעה המוניות כגון אוטובוסים וקרונות הרכבת הקלה שבהם יהיה גם מקום עבור אופניים.

===פרויקטים בתכנון ובהקמה===
[[מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב]] נדונה כבר מ[[קום המדינה]] ואמורה להיות אמצעי התחבורה הציבורי העיקרי בתוך העיר תל אביב ולפעול לקישור טוב יותר בין העיר ל[[פרוור]]יה. הקו הראשון במערכת, שתכלול ארבעה קווים, נמצא בהקמה, והעבודות מבוצעות על ידי חברת [[נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים]]. קו זה ידוע כ[[מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - הקו האדום|קו האדום]]. כמו כן מתוכננים להבנות בעתיד מחלפים חדשים לאורך רחוב דרך [[מנחם בגין]] ו[[רחוב המסגר]].
{{-}}

==כלכלה, תעסוקה ומסחר==
[[קובץ:Israel Discount Bank central mangement building.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בניין ההנהלה המרכזית של [[בנק דיסקונט לישראל]], ולצדו בניין ההנהלה המרכזית של [[בנק לאומי לישראל|בנק לאומי]], ב[[רחוב יהודה הלוי]] פינת [[רחוב הרצל (תל אביב)|הרצל]]]]
תל אביב היא מרכז החיים הכלכלי והפיננסי בישראל, בה פועלת [[הבורסה לניירות ערך]] היחידה בישראל. בה שוכנים משרדי ההנהלה של כל ה[[בנקאות בישראל|בנקים המרכזיים]]. העיר היא מרכז תעסוקה ארצי ומספר המועסקים בתחומה עמד בשנת [[2009]] על 371,700 איש, שהם כ-13% מכלל המועסקים במדינה. כ-200,000 מאלה הם [[יוממים]] המגיעים אל העיר מיישובי [[גוש דן]]. העיר מרכזת מעל 30% מה[[תעסוקה]] במטרופולין, שהם 17% מהתעסוקה הארצית. נכון לסוף שנת [[2005]], מנה כוח העבודה בקרב תושבי העיר 211,200 איש, מתוכם 11,400 איש (5.4%) היו [[מובטל]]ים. הכנסת השכירים בעיר נאמדת ב-121.7% יחסית לממוצע הארצי (2006).

מכיוון שתל אביב נבנתה על דיונות חול, פיתוח ענף ה[[חקלאות]] בה לא היה רווחי. גם פיתוח מסחר ימי נפסל משום שמוקדי המסחר בענף זה היו מרוכזים כבר ב[[חיפה]]. מסיבה זו העיר התפתחה כמרכז [[מדע]]י ו[[טכנולוגיה|טכנולוגי]], כאשר ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20]] חל תהליך התעצמות בתחום זה, והעיר הפכה אט אט למרכז טכנולוגי בין התוססים במזרח התיכון. מטרופולין תל אביב במיוחד ידוע כמרכז [[היי טק]] ברמה בינלאומית, וברחבי העולם האזור אף זכה לכינוי "[[סיליקון ואדי]]" בעקבות [[עמק הסיליקון]] שב[[ארצות הברית]]. "סיליקון ואדי" מדורג במקום השני לאחר עמק הסיליקון האמריקאי מבחינת חשיבותו בתחום‏‏{{הערה|1=‏[http://www.economist.com/business/displaystory.cfm?story_id=10881264 Economist.com]‏}}. במהלך השנים, חברות טכנולוגיה בינלאומיות רבות בחרו להקים את מפעליהן בעיר ובסביבתה.

[[קובץ:Drom-kirya01.jpg|ימין|ממוזער|250px|בנייני משרדים במתחם דרום הקריה.{{ש}}בחזית: מתקו שנאים של חברת החשמל.]]
כיום, מרכזת תל אביב 58% מהמשרות במטרופולין ו-38% מהתעסוקה הארצית בענפי הפיננסים והעסקים; בשירותי המסחר והפנאי מרכזת העיר 37% מהתעסוקה במטרופולין ו-22% מהתעסוקה הארצית; בענף התעשייה – 24% מהתעסוקה במטרופולין ו-12% מהתעסוקה הארצית. תל אביב מובילה במספר המועסקים בבנקאות, עם 51% מהמשרות, שהם 16,000 איש.

בעיר נמצאים משרדיהם של מספר ארגונים כלכליים, ובהם [[התאחדות התעשיינים בישראל]], התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל, [[התאחדות הקבלנים והבונים בישראל]], [[איגוד לשכות המסחר]], הרשות לעסקים קטנים ו[[מכון התקנים הישראלי]]. עוד שוכנים בעיר משרדיהן של אין ספור חברות וגופים מסחריים שונים, ובשל מעמדה השנוי במחלוקת של [[ירושלים]], נמצאות כל השגרירויות הזרות בישראל, על נספחיהן הכלכליים, בתל אביב, או בערים הסובבות אותה.

[[קובץ:Dizengof Center Tel Aviv.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דיזנגוף סנטר]]
[[מרכז עסקים ראשי|מרכז העסקים הראשי]] המסורתי של העיר שוכן באזור [[אחוזת בית]] ההיסטורי, ב[[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]] וברחובות החוצים אותו, בין [[רחוב אלנבי]] ממזרח לבין בתי המשרדים ב[[מנשייה (יפו)|מנשייה]] ממערב. אזור זה נותר במידה רבה מרכז לפעילות הפיננסית והבנקאית בעיר. עם זאת האזור העסקי בתל אביב התרחב באופן משמעותי לכיוון מזרח וצפון-מזרח ועד מעבר ל[[נתיבי איילון]] אשר שימשו כזרז לתהליך. חלקו הדרומי של [[רחוב אבן גבירול]], [[שדרות שאול המלך]], [[רחוב הארבעה]], [[רחוב קרליבך]] ומתחם דרום [[הקריה]] הם כיום אזורים מסחריים-עסקיים, לפחות בחלקם.

בתל אביב רחובות רבים שלהם חזית מסחרית. הידועים שבהם הם רחובות האורך העיקריים: [[רחוב דיזנגוף]], [[רחוב אלנבי]], [[רחוב אבן גבירול]] ו[[רחוב בן יהודה (תל אביב)|רחוב בן יהודה]]. ב[[כיכר המדינה]] התפתח אזור מסחרי הנחשב ליוקרתי, ו[[רחוב שינקין]] וחנויות ברחבי שכונת [[פלורנטין]] זוכים לפופולריות בקרב צעירים. בעיר פועלים מספר [[מרכז קניות|קניונים]], ובהם [[דיזנגוף סנטר]], [[גן העיר (תל אביב)|גן העיר]], [[קניון תל אביב]] בתחנה המרכזית החדשה, [[קניון רמת אביב]], [[קניון עזריאלי]], קניון ויצמן ב[[המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי|מרכז הרפואי תל אביב]] והקניון ב[[מגדלי תל אביב]]. ב[[שכונות עבר הירקון]], ובמידה רבה גם ב[[יפו]] וב[[רובעי תל אביב#מזרח|אזורי המגורים שממזרח לנתיבי איילון]], נפוצים מרכזי קניות שכונתיים, שמרכזם בדרך כלל ב[[מרכול]] גדול. עם הבולטים במרכזים אלה נמנים המרכז המסחרי הגדול ב[[רמת אביב ג']] והאזור המסחרי שבין [[היכל הספורט יד אליהו]] ל[[הסינרמה|סינרמה]].

על פי דו"ח שערכה חטיבת ניהול העושר של בנק UBS השווייצרי, תל אביב נחשבת לאחת הערים היקרות בעולם. היא מדורגת במקום ה-25 ברשימת הערים הכי יקרות לשנת 2010. לשם השוואה, [[ניו יורק]] דורגה במקום ה-6 ו[[אוסלו]] במקום הראשון<ref>{{TheMarker1|<span>סוכנויות הידיעות</span>|הערים היקרות בעולם: אוסלו מובילה, תל אביב במקום ה-25|wallstreet/1.586807|}}</ref>.
{{-}}

==תקשורת==
[[קובץ:Maariv.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית מעריב]]
בתל אביב שוכן מרכזה של התקשורת הכתובה בישראל, ושלושת ה[[יומון|יומונים]] הגדולים שוכנים בה. בית "[[ידיעות אחרונות]]" נמצא ברחוב יהודה ונח מוזס, שניים מבני [[משפחת מוזס]] שעמדו בראש העיתון. העיתון "[[מעריב]]" נמצא בבית מעריב ב[[רחוב קרליבך]], ומערכת העיתון "[[הארץ]]" נמצאת ברחוב שוקן, הקרוי על שמו של [[שלמה זלמן שוקן]] שרכש את העיתון בשנת [[1935]].

מבין העיתונים הכלכליים שוכנים בעיר העיתון "[[כלכליסט]]" מבית "ידיעות אחרונות" שמרכזו ב[[רמת החייל]], והעיתון "[[TheMarker]]" מבית "הארץ". עיתונים אחרים בתפוצה ארצית שמרכזם בעיר הם "[[מקור ראשון]]", "[[ישראל היום]]" ו"[[ישראל פוסט]]". עם העיתונים המקומיים היוצאים לאור בעיר נמנים "[[העיר]]" ומהדורת הבילוי שלו "[[עכבר העיר]]" מ[[רשת שוקן]], "זמן תל אביב" מבית מעריב ו"[[ידיעות תל אביב]]" מרשת [[ידיעות תקשורת]]. עם עיתוני העבר החשובים שיצאו לאור בעיר נמנים "[[הצופה]]", "[[דבר (עיתון)|דבר]]", "[[ישראלי (עיתון)|ישראלי]]" ו"[[חדשות (עיתון)|חדשות]]".

הנהלת שתי הזכייניות של [[ערוץ 2]], "[[רשת (זכיינית שידור)|רשת]]" ו"[[קשת (זכיינית שידור)|קשת]]", שוכנות בתל אביב, וכך גם אולפניה של [[הטלוויזיה החינוכית הישראלית]] שמשכנה ב[[רמת אביב]]. אולפני תחנת [[רדיו תל אביב]] ממוקמים ברמת החייל ו[[גלי צה"ל]] משדרים מ[[רחוב יהודה הימית]] ביפו.

==אתרים חשובים בעיר==
[[קובץ:Azrieli Towers Sept.2007.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[מגדלי עזריאלי]] - גורדי השחקים הגבוהים בעיר וסימן ההיכר הידוע ביותר של תל אביב]]
[[קובץ:Bauhaus Tel-Aviv museum.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוזיאון הבאוהאוס של תל אביב (ברחוב ביאליק)]]
[[קובץ:BEN-SIRA-BALFOUR.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בית הספר בלפור, ב{{ה|סגנון הבינלאומי}}]]
===אדריכלות ומבנים חשובים===
{{הפניה לערך מורחב|אדריכלות בתל אביב}}
במהלך כמאה ועשרים השנים של בנייה עברית בתל אביב ובסביבת יפו, התאפיינה הבנייה במספר [[סגנונות באדריכלות|סגנונות אדריכליים]] וגישות [[תכנון עירוני|תכנוניות]], הניכרים בה עד היום. כמרכז התרבותי והכלכלי של ישראל הן בתקופת [[היישוב]] והן בתקופת המדינה, הייתה ה[[אדריכלות]] בתל אביב החלוצה במובנים רבים ב[[אדריכלות ישראלית|אדריכלות הישראלית]]. כ[[מטרופולין]] גדול ומרכז תרבותי נמצאים בעיר אתרים ומבנים רבים בעלי חשיבות היסטורית, אדריכלית ותרבותית.

לצד בנייה מאסיבית הנמשכת גם היום, שעיקר מאפייניה היא בנייתם של [[גורד שחקים|גורדי שחקים]] מן הגבוהים בארץ, מתבצעת מאז שנות ה-90 פעילות [[שימור מבנים]] מקיפה, בעיקר באזור [[לב תל אביב]], [[יפו העתיקה]], [[נוה צדק]], דרום [[הקריה]] ומספר מקומות נוספים הידועים כ[[תל אביב הקטנה]].

===העיר הלבנה===
{{הפניה לערך מורחב|העיר הלבנה}}
למרכזה ההיסטורי של תל אביב, מורשת אדריכלית חשובה כעיר בה הצליח באופן ייחודי "[[הסגנון הבינלאומי]]" של שנות ה-20 וה-30 בשילוב [[תכנון עירוני]] מתאים ויוצא דופן, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. המרקם העירוני ואוסף הבתים של תקופה זו, המתאפיינים באדריכלות מודרנית בסביבה של [[עיר גנים]], זכה לכינוי "'''העיר הלבנה'''". בשנת [[2003]] זכתה העיר הלבנה להכרה בינלאומית על ידי [[אונסק"ו]] כ[[אתר מורשת עולמית]]. ברחוב ביאליק שוכן מוזיאון קטן המוקדש לתולדות סגנון האדריכלות הבינלאומי של תל אביב.

===יפו העתיקה===
{{הפניה לערך מורחב|יפו העתיקה}}
מתחם יפו העתיקה הוא האזור שבו עיר הנמל [[יפו]] הייתה ממוקמת לאורך ההיסטוריה. כיום מתייחסים ליפו העתיקה כאל השטח שהיה מוקף בחומות במהלך [[המאה ה-19]]. המתחם ממוקם בראש גבעת ה[[כורכר]] של [[יפו]] ובמדרונותיה, והוא נתחם במזרח ב[[רחוב יפת]] ובדרום ברחוב לואי פסטר, הממוקמים בתוואי ה[[חפיר]] של חומות העיר.

המתחם כולל את בתי המגורים וסמטאות יפו העתיקה במדרונות המערבי והדרומי, את גן המדרון במדרון הצפוני, ואת גן הפסגה וכיכר קדומים בראשו ויש הכוללים גם את [[נמל יפו]] ואת [[טיילת חומות הים]] במתחם. יפו העתיקה היא רק שריד לעיר שהתקיימה במקום עד [[מלחמת העצמאות]]. רוב בתיה העתיקים נהרסו וחלק גדול מהבינוי העתיק שנשאר שוקם ושומר במסגרת פרויקט נרחב שהחל באמצע שנות ה-60.

===רחובות העיר ושדרותיה===
[[קובץ:שדרותרוטשילד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[שדרות רוטשילד]] שבמרכז העיר]]
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[רחובות תל אביב-יפו]], [[שדרות בתל אביב-יפו]] ו[[שמות רחובות בתל אביב-יפו|שמות הרחובות בתל אביב-יפו]]}}
בעיר כ-1,500 רחובות. חלק מרחובותיה ידועים בשל מאפייניהם הייחודיים בעיר ובארץ כולה, בעלי היסטוריה הקשורה בהתפתחות העיר, וחלקם הפכו לשם דבר בתרבות הישראלית. עם אלה נמנים [[רחוב דיזנגוף]] שנודע כרחוב הבילויים ובתי הקפה של המדינה, [[רחוב אלנבי]] בעל המעמד הממלכתי שלאורכו התקיימו [[מצעד צה"ל|מצעדי צה"ל]] ו[[רחוב שינקין]] שהצמיח סביבו תרבות שלמה שזכתה לכינוי "שינקינאות". רחובות אחרים התפרסמו בזכות מאפיינים אחרים של הרחוב המוכרים לא רק לתושבי העיר כגון [[רחוב אחד העם]] כמרכזה הכלכלי של ישראל (בו שוכנת [[הבורסה לניירות ערך בתל אביב]]), [[רחוב הירקון]] כמרכז תיירותי, [[רחוב הארבעה]] הידוע בזכות מסעדותיו, [[רחוב לוינסקי]] הידוע בזכות שוק התבלינים ומאכלי הגורמה ואף רחובות קטנים כגון [[רחוב גורדון]] שהתפתח כאזור בולט של גלריות לאמנות בעלות שם כלל ארצי.

כמה מרחובותיה הידועים של העיר הם [[שדרה|שדרות]] המהוות חלק מרכזי ובלתי נפרד מ[[שלד עירוני|שלד העיר]] ואף ממלאות תפקיד חשוב בחיי תושביה. השדרה הראשונה בעיר, [[שדרות רוטשילד]], נחנכה כבר בימיה הראשונים של העיר ועודנה השדרה החשובה בה. [[שדרות ירושלים]] שביפו נחנכו בשנת [[1915]], עוד טרם אוחדו הרשויות, בהוראת מושל יפו [[חסן בק]] שהתקנא בשדרה התל אביבית. שדרות מרכזיות נוספות שנחנכו מאז שנות ה-30 הן [[שדרות בן ציון]], [[שדרות ח"ן]], שדרות קק"ל (מ-[[1974]] – [[שדרות בן-גוריון (תל אביב)|שדרות בן-גוריון]]) ו[[שדרות נורדאו]]. כמו כן קיימות שדרות נוספות, בעלות מאפיינים שונים, גם בחלקים נוספים וחדשים יותר של העיר.

מאז סוף [[שנות ה-90]] ותחילת [[שנות ה-2000]] זוכות השדרות, ובראשן שדרות רוטשילד, ל[[התחדשות עירונית]] ענפה ושיפוץ נרחב שגרם להחייאתן ולחיזוק מעמדן כחללים ציבוריים חשובים ביותר בעיר, לתרבות הפנאי ולאירועים מיוחדים. במהלך השיפוץ נוספו מדשאות, [[פרח]]ים ו[[ספסל]]ים, סומנו [[שביל אופניים|שבילי אופניים]], הוסרו ה[[משתנה (מתקן)|משתנות]] הציבוריות המוזנחות שהיו בשדרה, נבנו מתקני משחקים, ומעברי הרחובות נהיו נוחים יותר. בעקבות השיפוץ, התמלאו השדרות באוכלוסיית האזור והפכו לאחד ממוקדיה המובילים של תל אביב.

=== חוף הים והטיילת ===
[[קובץ:Israel - Tel Aviv Beach 001.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[חוף תל אביב|חוף ימה של תל אביב]]]]
[[קובץ:Passila Ja 032.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סחורה בשוק הפשפשים ביפו]]
{{הפניה לערך מורחב|חוף תל אביב}}
רצועת חופי תל אביב מתמשכת לאורך כ-14 קילומטרים על שפת [[הים התיכון]], ומהווה מרכיב מרכזי בחיי תושבי תל אביב ובדימויה כעיר חוף. חלק ניכר מ[[חוף|רצועת החוף]] משמש לפעילויות פנאי ונופש הפתוחות לציבור הרחב, בעיקר כחופי רחצה, טיילות ופארקים. חלק קטן משמש לפעילויות אחרות, שבחלקן סגורות לציבור. רצועת החוף כוללת גם ארבע מעגנות ([[תחנת הכוח רדינג|רדינג]], נמלי [[נמל תל אביב|תל אביב]] ו[[נמל יפו|יפו]], וה[[מרינה תל אביב|מרינה]]).

רוב חופי הרחצה והטיילות מרוכזים ברצועה החוף המרכזית, שבין הירקון ליפו. חופי תל אביב כוללים את חופי הרחצה הראשונים שהוסדרו בארץ, כבר ב[[שנות ה-20 של המאה העשרים]].

בשנת 2010 דורגה תל אביב במקום התשיעי במצעד ערי החוף שערך המגזין הבינלאומי [[נשיונל ג'יאוגרפיק]]{{הערה|1=[http://travel.nationalgeographic.com/travel/top-10/beach-cities-photos/#beaches-tel-aviv-cities_22323_600x450.jpg Top 10 Beach Cities], באתר ה[[נשיונל ג'יאוגרפיק]]}}.

===שווקים===
בתחומי תל אביב-יפו פועלים מספר [[שוק (מסחר)|שווקים]] בעלי מאפיינים שונים. השוק הוותיק ביותר בעיר הוא [[שוק הפשפשים (יפו)|שוק הפשפשים]] ביפו המתמחה ב[[עתיקות]], חפצי בית ישנים ופרטי אמנות שונים. שוק זה הוא למעשה השוק הגדול היחיד שנשאר ביפו. עד מלחמת העצמאות התקיימו מספר שווקים גדולים באזור [[יפו העתיקה]], ובהם סוק א-דיר ממזרח ל[[כיכר השעון]] ו"שוק הזרים" שב[[רחוב יפת]], "שוק נווה צדק" ו-"שוק האתרוג" שפעל ברחוב האתרוג. השוק הגדול והפעיל בעיר כיום הוא [[שוק הכרמל]] הנמצא במרכזה. השוק פועל בכל ימות השבוע ומתמחה בעיקר במזון אך גם במוצרים נוספים. שוקי מזון גדולים ופעילים נוספים הם [[שוק לוינסקי]] הפועל בדרום העיר לאורך רחוב לוינסקי ו[[שוק התקווה]] הפועל ב[[שכונת התקווה]]. קרוב לשוק הכרמל פועל גם [[שוק בצלאל]] בו נמכרים בעיקר בגדים, ובעבר נודע בדוכני ה[[פלאפל]] שבו. משנת 2010 גם פועל באופן קבוע [[שוק איכרים]] אורגני במתחם נמל תל אביב. פעמיים בשבוע פועל ב[[מדרחוב נחלת בנימין]] יריד יוצרים ואמנים מפורסם הזוכה זה שנים לעידודה של העירייה. כמו כן פועלים באזורים שונים בעיר שווקים תקופתיים כגון יריד עתיקות ב[[כיכר דיזנגוף]] וירידים שונים הנערכים באופן ארעי ב[[כיכר רבין]], [[נמל תל אביב]], [[מרכז הירידים והקונגרסים בישראל|מרכז הירידים]], ב[[פארק הירקון]] ועוד.

בנוסף לשווקים אלו פעלו בעיר מבני שוק שנהרסו ופונו לצורך מגורים. עד שנת [[2006]] פעל [[השוק הסיטונאי בתל אביב|השוק הסיטונאי]] בו נסחרו פירות וירקות בין סוחרים. שוק זה פונה והועבר ל[[צריפין]], ובשטח שבו שכן מתוכננת לקום שכונת מגורים משולבת עם מבני מסחר ותעסוקה, מבני ציבור ופארק. בנוסף פעל ברחוב העלייה מבנה שוק קמעונאי בסגנון באוהאוס המיועד להריסה בחלקו שנקרא: "[[שוק העלייה]]" שנפתח בשנת [[1938]] ונסגר בשנת [[1981]].

==דמוגרפיה וסטטיסטיקה==
לפי הערכה, בשנת [[2009]] התגוררו בעיר כ-392,000 תושבים שהם כ-5.4% מתושבי ישראל ו-12.4% מכלל תושבי מטרופולין גוש דן. תל אביב-יפו היא [[עיר מעורבת]], וכ-92% מתושביה הם [[יהודים]], כ-4.3% הם [[ערבים]] והיתר בני קהילות אחרות. למעשה, רק יפו מתאפיינת באוכלוסייה יהודית-ערבית מעורבת והאוכלוסייה בעיר תל אביב עצמה (ללא יפו) היא רובה ככולה יהודית. לפי פסיקת [[בג"ץ]] משנת 2000‏‏{{הערה|1=
‏[http://elyon1.court.gov.il/files/99/120/041/a10/99041120.a10.HTM בג"ץ 4112/99 - עדאלה ואח' נ' עיריית תל אביב יפו ואח'].‏}} חויבה העירייה להציב שילוט [[רב-לשוניות|דו-לשוני]] בכל חלקי העיר. מנתונים לא רשמיים שמקורם בהערכה, גרים בתל אביב גם כ-50,000 [[עובדים זרים בישראל|עובדים זרים]], שאינם נמנים בנתוני ה[[למ"ס]].

להלן טבלה הממחישה את התפתחות האוכלוסייה בעיר בחתך לאום ובהשוואה להתרחבות שטחה; וכן התפתחות האוכלוסייה בתצוגה גרפית:
<div style="text-align: center;">
{| style="float; clear: center; padding: 1em"
|
{| border="1" cellspacing="0" class="wikitable"
|+'''התפתחות שטח, אוכלוסייה וצפיפות בתל אביב‏‏‏{{הערה|1=‏עד 1948 הערכה‏}}
‏{{הערה|1=‏[http://www.cbs.gov.il/reader/ מ-1948 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]‏‏‏}}
‏‏‏{{הערה|1=‏[http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/Cityhall/Numbers/Index.asp נתונים סטטיסטיים]‏}}‏
'''
! שנה
! סה"כ תושבים
! יהודים
! אחרים
! שטח (דונם)
! צפיפות{{ש}}(תושבים/דונם)
|-
| [[1914]] || 3,600 || - || - || 990 || 3.6
|-
| [[1925]] || 34,000 || - || - || - || -
|-
| [[1936]] || 120,000 || - || - || - ||-
|-
| [[1948]] || 248,500 || 244,600 || 3,900 || 25,500 || 9.7
|-
| [[1955]] || 359,700 || 354,000 || 5,700 || - || -
|-
| [[1961]] || 386,100 || 380,300 || 5,800 || 48,500 || 7.8
|-
| [[1972]] || 363,800 || 357,400 || 6,400 || 49,600 || 7.3
|-
| [[1983]] || 327,300 || 317,800 || 9,500 || 50,553 || 6.3
|-
| [[1995]] || 348,900 || 328,400 || 20,500 || 51,423 || 6.4
|-
| [[2006]] || 384,400 || 351,800 || 32,600 || 51,423 || 7.5
|-
| [[2007]] || 390,100 || 356,700 || 33,400 || 51,423 || 7.6
|-
| [[2010]] || 404,400 || 358,900 || 33,400 || 51,788 || 7.64
|-
|}
|-
|}
</div>
{{בוט יישובים/5000|2}}
<center>
<timeline>
ImageSize = width:600 height:250
PlotArea = left:70 right:40 top:20 bottom:20
TimeAxis = orientation:vertical
AlignBars = justify
Colors =
id:gray1 value:gray(0.9)
DateFormat = yyyy
Period = from:0 till:405000
ScaleMajor = unit:year increment:50000 start:0 gridcolor:gray1
PlotData =
bar:1920 color:gray1 width:1
from:0 till:2000 width:15 text:2000 textcolor:red fontsize:8px
bar:1925 color:gray1 width:1
from:0 till:34000 width:15 text:34000 textcolor:red fontsize:8px
bar:1937 color:gray1 width:1
from:0 till:150000 width:15 text:150000 textcolor:red fontsize:8px
bar:1948 color:gray1 width:1
from:0 till:248500 width:15 text:248500 textcolor:red fontsize:8px
bar:1955 color:gray1 width:1
from:0 till:359700 width:15 text:359700 textcolor:red fontsize:8px
bar:1961 color:gray1 width:1
from:0 till:386100 width:15 text:386100 textcolor:red fontsize:8px
bar:1972 color:gray1 width:1
from:0 till:363800 width:15 text:363800 textcolor:red fontsize:8px
bar:1983 color:gray1 width:1
from:0 till:327300 width:15 text:327300 textcolor:red fontsize:8px
bar:1995 color:gray1 width:1
from:0 till:348900 width:15 text:348900 textcolor:red fontsize:8px
bar:2005 color:gray1 width:1
from:0 till:378900 width:15 text:378900 textcolor:red fontsize:8px
bar:2009 color:gray1 width:1
from:0 till:393200 width:15 text:393200 textcolor:red fontsize:8px
bar:2011 color:gray1 width:1
from:0 till:404750 width:15 text:404750 textcolor:red fontsize:8px
</timeline></center>

הגיל ה[[חציון|חציוני]] של תושבי העיר הוא 34.1 שנים לעומת 28.6 בכלל ישראל. 48.2% מתושבי העיר הם גברים ו-51.8% הן נשים. להלן נתוני התפלגות האוכלוסייה בשנת [[2008]] לפי גיל ומין:

<center>
<timeline>
ImageSize = width:560 height:300
PlotArea = left:60 right:60 top:30 bottom:30
TimeAxis = orientation:horizontal
AlignBars = justify
Colors =
id:gray1 value:gray(0.9)
id:blue1 value:rgb(0.5,0.5,1) legend:&nbsp;םירבג&nbsp;
id:red1 value:rgb(1,0.5,0.5) legend:&nbsp;םישנ&nbsp;
id:green1 value:rgb(0,1,0)
Legend = orientation:horizontal top:300 left:205

DateFormat = yyyy
Period = from:-30000 till:30000
ScaleMajor = unit:year increment:5000 start:-30000 gridcolor:gray1
PlotData =
bar:75+ color:blue1 width:1
from:-11300 till:0 width:12 text:11300 textcolor:black fontsize:8px
bar:75+ color:red1 width:1
from:0 till:18200 width:12 text:18200 textcolor:black fontsize:8px

bar:65-74 color:blue1 width:1
from:-10500 till:0 width:12 text:10500 textcolor:black fontsize:8px
bar:65-74 color:red1 width:1
from:0 till:14600 width:12 text:47300 textcolor:black fontsize:8px

bar:55-64 color:blue1 width:1
from:-17800 till:0 width:12 text:17800 textcolor:black fontsize:8px
bar:55-64 color:red1 width:1
from:0 till:21400 width:12 text:21400 textcolor:black fontsize:8px

bar:45-54 color:blue1 width:1
from:-18200 till:0 width:12 text:18200 textcolor:black fontsize:8px
bar:45-54 color:red1 width:1
from:0 till:19700 width:12 text:19700 textcolor:black fontsize:8px

bar:35-44 color:blue1 width:1
from:-29500 till:0 width:12 text:29500 textcolor:black fontsize:8px
bar:35-44 color:red1 width:1
from:0 till:27300 width:12 text:27300 textcolor:black fontsize:8px

bar:30-34 color:blue1 width:1
from:-24800 till:0 width:12 text:24800 textcolor:black fontsize:8px
bar:30-34 color:red1 width:1
from:0 till:23700 width:12 text:23700 textcolor:black fontsize:8px

bar:25-29 color:blue1 width:1
from:-20900 till:0 width:12 text:20900 textcolor:black fontsize:8px
bar:25-29 color:red1 width:1
from:0 till:21900 width:12 text:21900 textcolor:black fontsize:8px

bar:20-24 color:blue1 width:1
from:-11800 till:0 width:12 text:11800 textcolor:black fontsize:8px
bar:20-24 color:red1 width:1
from:0 till:12700 width:12 text:12700 textcolor:black fontsize:8px

bar:15-19 color:blue1 width:1
from:-8600 till:0 width:12 text:8600 textcolor:black fontsize:8px
bar:15-19 color:red1 width:1
from:0 till:8600 width:12 text:8600 textcolor:black fontsize:8px

bar:5-14 color:blue1 width:1
from:-20500 till:0 width:12 text:20500 textcolor:black fontsize:8px
bar:5-14 color:red1 width:1
from:0 till:19600 width:12 text:19600 textcolor:black fontsize:8px

bar:0-4 color:blue1 width:1
from:-15300 till:0 width:12 text:15300 textcolor:black fontsize:8px
bar:0-4 color:red1 width:1
from:0 till:14400 width:12 text:14400 textcolor:black fontsize:8px
</timeline>
</center>

בשנת 2009 היו בעיר 239,194 יחידות דיור. 78.7% מהם, 188,281, שימשו למגורים.

תל אביב היא העיר בעלת [[יוקר המחיה]] הגבוה בישראל ובין הגבוהים בערי העולם. בשנת [[2008]] דורגה תל אביב במקום ה-14 בעולם מבחינה זו, לאחר שעלתה אליו מן המקום ה-17 בשנת [[2007]]{{הערה|1=‏[http://skoop.co.il/article.html?id=19510 יוקר המחיה בתל אביב - גבוה מאשר בניו יורק]‏}}. בשל כך התפרצה [[מחאת האוהלים]] שאופיינה בהקמת אוהלים לאורך [[שדרות רוטשילד]] ובהפגנות ענק ברחבי הארץ כמחאה על מחירי הדיור הגבוהים בפרט ועל יוקר המחיה בכלל.

לפי נתוני העירייה, בשנת 2025 צפוי מספר תושבי העיר לנוע בין 414,000 ל-449,100 איש (מידע נוסף ראו [http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/Cityhall/Numbers/Index.asp נתונים סטטיסטיים לשנים 2007-2008 באתר עיריית תל אביב]).

===קהילת הלהט"ב בתל אביב===
בתל אביב קהילת [[להט"ב]] דינמית ומשפיעה, בעלת ייצוג בולט בחיים התרבותיים, בחיי הלילה, ובזירה הפוליטית העירונית. היווצרותה של קהילה זו בתל אביב התאפשרה בזכות אופיה הסובלני והפתוח של תל אביב, המכבד [[נישואים חד-מיניים|זוגיות חד-מינית]]. העיר מושכת אליה אלפי [[הומוסקסואליות|הומואים]] ו[[לסבית|לסביות]] צעירים, המוצאים בה "עיר מקלט". בתל אביב פועל [[המרכז העירוני לקהילה הגאה|מתנ"ס לקהילה]] ב[[גן מאיר]] ומדי שנה מתקיים בעיר [[מצעד הגאווה|מצעד גאווה]] עירוני.

בשנת 2009 התקיימו אירועי הגאווה העירוניים במתכונת מורחבת, כחלק מחגיגות ה-100 לעיר. בשנת 2010 השתתפו במצעד הגאווה בעיר עשרות אלפי אנשים.
במועצת עיריית תל אביב-יפו שני נציגים הומוסקסואלים המייצגים קהלים רחבים בעיר.

==בריאות==
[[קובץ:Tel Aviv 20.05.11 008.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי]]
[[המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי]] הוא המוסד הרפואי החשוב בתל אביב, ונמנה עם שלושת [[בית חולים|בתי החולים]] הגדולים במדינה. המרכז מטפל בכ-390,000 תושבי העיר ומעל למיליון איש הנכנסים אליה מדי יום. המרכז נמצא ב[[רחוב ויצמן (תל אביב)|רחוב ויצמן]] בעיר ומשתרע על שטח של 150,000 מ”ר. הוא מאגד בתוכו שלושה בתי חולים: [[בית החולים הכללי איכילוב]] ובצמוד לו מרכז השיקום ע"ש אידה סוראסקי, [[בית החולים ליס לנשים וליולדות]] ו[[בית החולים דנה לילדים]]. בנוסף לתפקידו כמתקן רפואי הוא משמש מרכז הוראה ומחקר המסונף לפקולטה לרפואה ובית הספר לסיעוד ב[[אוניברסיטת תל אביב]].

בית החולים הפרטי החשוב בעיר הוא [[בית חולים אסותא]], ופעל בו גם בית ספר ל[[אח (מקצוע)|אחיות]]. הוא הוקם ב-1934 על ידי קבוצת רופאים יוצאי [[גרמניה]], אשר שמו דגש על הקמת מוסד רפואי עצמאי, שאינו מהווה חלק מהמערכות הבריאותיות המרכזיות של [[ההסתדרות הציונית הדסה]] ו[[שירותי בריאות כללית|קופת חולים כללית]] שפעלו אותה עת ביישוב היהודי ב[[ארץ ישראל]]. בית החולים הוקם ב[[רחוב ז'בוטינסקי (תל אביב)|רחוב ז'בוטינסקי]] על שטח של שמונה דונמים שנרכש מהכפר [[סומייל]], והשם "אסותא" נבחר על ידי ה[[משורר]]ים [[שאול טשרניחובסקי]] ו[[יעקב כהן (משורר)|יעקב כהן]]. בשנת 2009 עבר בית החולים אסותא לבניין חדיש ומפואר ברחוב הברזל בשכונת [[רמת החיל]]. בית החולים אסותא הוא בעליו של ארבעה בתי חולים ושבע מרפאות ברחבי הארץ. מרכז אסותא גדול נוסף נמצא כיום ב[[רחוב יגאל אלון]] בעיר.

[[מרכז רפואי רעות]] הנמצא בשכונת [[יד אליהו]] הוא בית החולים השיקומי הגדול מסוגו בתל אביב.

בעבר פעלו בתחומי תל אביב מספר בתי חולים נוספים. [[בית החולים הדסה (תל אביב)|בית החולים הדסה]] הוקם בשנת [[1918]] ושכן רוב הזמן בבניין ברחוב בלפור 8 במרכז העיר. בית החולים הדסה שירת את תושבי העיר, יחד עם בית החולים אסותא, משך עשרות שנים, אך החל בשנות ה-80 החל פינויו ההדרגתי ומחלקותיו שולבו במרכז הרפואי תל אביב. ב-[[1992]] נסגרה המחלקה האחרונה והבניין נהרס. כיום עומד במקומו מתחם [[רובע לב העיר]]. בית חולים נוסף ששולב במרכז הרפואי ת"א, הוא [[בית היולדות הקריה]] ששכן ב[[הקריה|קריה]] ונודע בשם "בית חולים הקריה". בית היולדות נוסד בשנת [[1951]], ושימש עד [[1998]] כבית היולדות של תל אביב. לאחר מכן נהרס הבניין ותחתיו קם המגדל של [[משרד הביטחון]]. ב[[יפו]] פעל [[בית החולים הממשלתי ביפו|בית חולים ממשלתי]]. בית החולים פעל משנת [[1948]] עד לסגירתו בשנת [[1980]]. את מקומו ירש ה[[מרכז רפואי וולפסון|מרכז הרפואי וולפסון]] ב[[חולון]]. מוסד רפואי חשוב נוסף שפעל בתל אביב הוא [[מרפאת זמנהוף]] ששימשה כמרפאה החשובה ביותר של [[שירותי בריאות כללית|קופת חולים כללית]] במרכז הארץ. המבנה ברחוב זמנהוף היה בנוי ב[[הסגנון הבינלאומי|סגנון הבינלאומי]]. המבנה נהרס ובמקומו מוקם מגדל מגורים תוך כדי שימור חלק ממעטפת המבנה המקורי. המרפאות שפעלו בו הועברו ל[[מגדל המאה]].

==אמנות ותרבות==
[[קובץ:Tel-Aviv 2008 Jazz Festival.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסטיבל ג'אז תל אביב 2008, מופע פתוח לקהל ברחבת סינמטק תל אביב]]
[[קובץ:Qassila 084.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ישן וחדש - קו הרקיע של צפון תל אביב מ[[תל קסילה]] שב[[מוזיאון ארץ ישראל]]]]
[[קובץ:TelAM.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוזיאון תל אביב לאמנות]]
[[קובץ:Batsheva Dance Company by David Shankbone.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בת שבע (להקה)|להקת בת שבע]] בהופעה]]
כאמור, מהווה העיר תל אביב את לבה התרבותי של ישראל. בעיר מספר רב של מוסדות תרבות ובידור ובה מתגוררים המספר הרב ביותר של אנשי תרבות ורוח, אנשי תקשורת וכוכבי בידור לעומת ערים אחרות בישראל. במידה רבה, תל אביב היא מרכזה ומקורה של התרבות הישראלית והעברית המודרנית. לעיר דימוי של עיר נהנתנית המרוכזת בעצמה ובהנאות העולם, ולעתים מתוארים תושביה באופן ביקורתי כמתגוררים בבועה ומנותקים מהנעשה מחוץ לעירם.

מרבית התיאטראות צמחו בתל אביב כבר בימיה הראשונים כעיר ובעיקר בתקופת המנדט הבריטי. "[[הבימה]]", "[[האוהל]]" ו"[[המטאטא]]" היו מן התאטראות העבריים הראשונים וכולם צמחו בעיר בתקופה זו. בשנות ה-40 הוקם [[התיאטרון הקאמרי]], התיאטרון העירוני הרשמי. בתל אביב הקים [[מרדכי גולינקין]] ב-1923 את [[האופרה הארצישראלית]], שנסגרה ב-1940. בשנת 1947 הוקמה [[האופרה הישראלית]], וב-1985 [[האופרה הישראלית החדשה]], ששמה הרשמי הוא האופרה הישראלית ת"א-יפו. גם [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]], שקונצרט הפתיחה שלה נערך באולם [[יריד המזרח]] בתל אביב ב-[[26 בדצמבר]] [[1936]], פועלת מתל אביב. בתל אביב ממוקמים גם האולמות המובילים לאמנות הבמה, ובהם [[המשכן לאמנויות הבמה]], המשמש בית לתיאטרון הקאמרי ולאופרה, ו[[מתחם הבימה]] הכולל את [[היכל התרבות]], המשמש, מאז היווסדו בשנת 1957, כאולם הבית של התזמורת הפילהרמונית.

אמנים נוספים וכן חלוצי הספרות השירה העברית המודרנית פעלו ברובם בתל אביב: משוררים כגון [[חיים נחמן ביאליק]], [[אברהם שלונסקי]], [[אלכסנדר פן]] ו[[נתן אלתרמן]], אמנים כדוגמת [[נחום גוטמן]] ו[[ראובן רובין]] ואנשי רוח נוספים היו לא רק אישים בעלי חשיבות לאומית אלא גם דמויות מקומיות חשובות והיו מעורבים בפעילות הציבורית של העיר תל אביב.

בתחום האמנות הפלסטית בולטת תל אביב-יפו בריכוז הגדול של גלריות ו[[מוזיאון|מוזיאונים]] לאמנות. בשנת [[1932]] נפתח בתל אביב [[מוזיאון תל אביב לאמנות]], ששכן אז ב"[[בית דיזנגוף]]". בתחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20]] בלטו תערוכות כלליות שהוצגו בבית "הבימה" והיוו במה להצגת מיטב האמנות של אותה תקופה. בשנת [[1952]] נחנך "[[ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו]]", שנבנה כתוספת למוזיאון תל אביב לאמנות. בשנת [[1971]] נחנך המבנה הנוכחי של מוזיאון תל אביב לאמנות.

לאחר קום המדינה התפתח במרכז העיר, ברחובות שסביב [[רחוב גורדון]], מרכז של גלריות לאמנות. בין הגלריות בלטו "[[גלריה גורדון]]", "[[גלריה גבעון]]" ו"[[הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית|גלריית הקיבוץ]]", "[[גלריה ג'ולי מ.]]" ועוד. ב[[שנות התשעים של המאה ה-20]] החלו להיפתח גלריות במקומות נוספים בעיר, בעיקר בחלקה הדרומי. בעשור הראשון של [[המאה ה-21]] החלו להיערך גם ירידי אמנות גדולים כגון [[פסטיבל]] "אמנות הארץ", שנערך בשטח [[תחנת הכוח רדינג]] ([[2000]]-[[2006]]), "ArTlv" (בשנת [[2008]]) ו"צבע טרי" ([[2008]]-[[2011]]).

עם מוסדות האמנות והתרבות המרכזיים בעיר נמנים:
{|
|-
|width=33% valign=top|

===מוזיאונים===
* [[בית ביאליק]]
* [[בית דיזנגוף]]
* [[בית בן-גוריון]]
* [[בית העיר תל אביב-יפו]]
* [[בית התפוצות]]
* [[בית התנ"ך]]
* [[בית רוקח]]
* [[בית שלום עליכם]]
* [[ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו]]
* [[מוזיאון ארץ ישראל]]
* [[מוזיאון בית יאיר]]
* [[מוזיאון בית ראובן]]
* [[מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל]]
* [[מוזיאון האצ"ל בתש"ח]]
* [[מוזיאון ההגנה]]
* [[מוזיאון נחום גוטמן]]
* [[מוזיאון תל אביב לאמנות]]
* [[הרצלילינבלום]] מוזיאון היסטורית הבנקאות

===בתי קולנוע===
* [[בתי קולנוע בתל אביב]]
* [[קולנוע עדן]]
* [[קולנוע אלהמברה]]
* [[קולנוע מוגרבי]]
* [[קולנוע אסתר]]

===ספריות===
* [[ספריית בית אריאלה]]
|width=33% valign=top|

===מוזיקה ואמנויות הבמה===
* [[בית ציוני אמריקה]]
* [[האופרה הישראלית]]
* [[היכל התרבות]]
* [[המשכן לאמנויות הבמה]]
* [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]]
* [[התזמורת הקאמרית הישראלית]]
* [[מרכז סוזן דלל]]
* [[סינמטק תל אביב]]
* [[צוותא]]
* [[תיאטרון בית ליסין]]
* [[תיאטרון גשר]]
* [[תיאטרון הבימה]]
* [[תיאטרון הפרינג']]
* [[התיאטרון הקאמרי]]
* [[תיאטרון יידישפיל]]
* [[תיאטרון תמונע]]
* [[מרכז סדנאות הבמה]]
* [[תיאטרון הסימטה]]
* [[בת דור (להקה)|בת דור]]
* [[בת שבע (להקה)|בת שבע]]
* [[מיומנה]]
* [[תיאטרון "נא לגעת" - במה לחירשים-עיוורים]]

===פסלי חוצות בולטים===
* [[אנדרטה לשואה ולתקומה]] ([[1975]]) מאת [[יגאל תומרקין]]
* [[עקלתון (פסל)|עקלתון]] ([[1975]]) מאת [[יצחק דנציגר]]
* [[התרוממות (פסל)|התרוממות]] ([[1976]]) מאת [[מנשה קדישמן]]
* [[פארק וולפסון|כיכר לבנה]] ([[1989]]) מאת [[דני קרוון]]
* [[בוסתן בתים]] - אזורי חן ([[1991]]) מאת [[ציונה שמשי]]
|}
{{-}}

==חינוך==
[[קובץ:Herzliya Hebrew Gymnasium, Tel Aviv.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבנה הגימנסיה העברית "הרצליה" בשנת 1936 לערך]]
[[קובץ:31.03.09 Tel Aviv 026 TAU 9.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בניין הסנאט באוניברסיטת תל אביב (2009)]]
[[קובץ:Bloomfield Stadium21.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אצטדיון בלומפילד]]]]
[[קובץ:NokiaArena.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[היכל הספורט יד אליהו]]]]
בסך הכל, פועלים בתל אביב-יפו למעלה מ-150 מוסדות חינוך. ידועה במיוחד היא [[הגימנסיה העברית "הרצליה"]] שהוקמה ביפו בשנת [[1905]] והייתה בית הספר התיכון העברי הראשון בעולם. עם ייסודה של [[אחוזת בית]] בשנת [[1909]], הועברה הגימנסיה ל[[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]] ונקראה על שמו של חוזה המדינה. הבניין הישן של בית הספר היה בנוי ב[[הסגנון האקלקטי בארץ ישראל|סגנון אקלקטי]] והוא הוקם בקצה רחוב הרצל באופן שהציב אותו ואת החינוך בתודעת תושבי תל אביב כמוסד בעל חשיבות עליונה. ב-[[1962]] הועבר בית הספר למבנה חדש ב[[רחוב ז'בוטינסקי (תל אביב)|רחוב ז'בוטינסקי]], והמבנה הישן נהרס בצעד שנוי במחלוקת ופינה את מקומו ל[[מגדל שלום מאיר]].

המוסד החינוכי החשוב בעיר כיום הוא [[אוניברסיטת תל אביב]]. המוסד הוא [[אוניברסיטה|אוניברסיטת המחקר]] הגדולה בישראל והמוסד היהודי להשכלה גבוהה הגדול בעולם. על-פי [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]], בשנת הלימודים תשס"ו למדו בה כ-28,000 סטודנטים. ההכרזה על הקמת אוניברסיטת תל אביב התקיימה ב-[[6 ביוני]] [[1956]], אך למעשה הקמתה נעשתה בשלבים ונמשכה כעשר שנים, אגב איחוד מוסדות שונים. גרעין האוניברסיטה הוקם ב-[[1 בדצמבר]] [[1953]] ב[[אבו כביר]] סמוך ל[[יפו]], עם פתיחת "המכון האוניברסיטאי למדעי הטבע". בשנת [[1960]] זכתה האוניברסיטה להכרה ראשונה מטעם [[המועצה להשכלה גבוהה]] ובהדרגה הוכרו חוגים נוספים שלה מבחינה אקדמית. ב-[[4 בנובמבר]] [[1964]] נחנך הקמפוס הקבוע של האוניברסיטה ב[[רמת אביב]], וב-[[1969]] זכתה אוניברסיטת תל אביב להכרה מלאה של [[המועצה להשכלה גבוהה]] והוכרה כתאגיד לפי החוק להשכלה גבוהה.

מוסדות אקדמיים אחרים הם [[המכללה האקדמית תל אביב יפו]], [[מכללת אורין שפלטר]] ו[[אפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב]], ועם המוסדות להכשרת מורים נמנים [[מכללת לוינסקי לחינוך]] שנוסדה בשנת [[1912]] ו[[סמינר הקיבוצים]].

עם בתי הספר התיכוניים הבולטים נמנים [[גמנסיה הרצליה]], [[שבח מופת]], [[תיכון א' לאמנויות תל אביב|עירוני א']], [[תיכון עירוני ד' (תל אביב)|עירוני ד']], [[תיכון עירוני ה' (תל אביב)|עירוני ה]], [[בית הספר אליאנס (תל אביב)|אליאנס]] (עירוני י') ו[[תיכון חדש]]. בתל אביב פועלות מספר [[ישיבה|ישיבות]], ועמן נמנות [[הישיבה לאמנויות ולמדעים בר-אילן]], [[ישיבת היישוב החדש]], [[ישיבת אורות אביב]], [[ישיבת חידושי הרי"מ]], [[ישיבת מעלה אליהו]], [[ישיבת יפו "שירת משה"]], ישיבת "עטרת נחמיה" בשכונת [[נחלת יצחק]], ישיבת "[[נתיבות יצחק]]" בשכונת [[יד אליהו]].

בתי ספר בעיר המתמקדים בנושאים ייחודיים הם [[בית הספר לטבע]] ו[[בית הספר לאמנויות תל אביב]].

==ספורט==
===כדורגל===
בעיר פועלות מספר קבוצות ב[[כדורגל ישראלי|כדורגל הישראלי]], נכון לעונת 2012/2013: [[מכבי תל אביב (כדורגל)|מכבי תל אביב]], [[הפועל תל אביב (כדורגל)|הפועל תל אביב]] המשחקות ב[[ליגת העל בכדורגל|ליגת העל]], [[בני יהודה תל אביב]] (קבוצתה של [[שכונת התקווה]]), [[בית"ר תל אביב רמלה]] המשחקות ב[[הליגה הלאומית בכדורגל|ליגה הלאומית]], [[מכבי יפו]], [[הפועל כפר שלם]] (המשחקות ב[[ליגה א' בכדורגל|ליגה א']]), [[גדנ"ע יהודה|גדנ"ע תל אביב]], אורתודוקסים בני יפו (מ[[ליגה ב' בכדורגל|ליגה ב']]), אליצור יפו תל אביב, מועדון ספורט רו"ח תל אביב, בית"ר יפו ציון, הפועל רמת ישראל, בית"ר עזרא, ברית ספורט מעוף, הפועל קריית שלום והפועל נוה גולן (מ[[ליגה ג']]){{הערה|1=[http://football.org.il/Clubs/Pages/MenClub.aspx רשימת המועדונים - גברים], באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, }}. כמו כן פועלת קבוצת נשים אחת: [[אס"א תל אביב (כדורגל נשים)|אס"א תל אביב]], המשחקת ב[[כדורגל נשים בישראל|ליגת העל לנשים]].

בעיר מספר אצטדיוני כדורגל שהגדול בהם הוא [[אצטדיון בלומפילד]] המשמש את שלוש קבוצות העיר המשחקות בליגת העל. אצטדיון נוסף בעיר הוא [[אצטדיון שכונת התקווה]] שבו נמצאים משרדיה של קבוצת [[בני יהודה תל אביב|בני יהודה]] ואשר בו שיחקה בעבר. כיום הוא משמש כמגרש האימונים וכמגרש ביתי לקבוצת [[בית"ר תל אביב רמלה]]. בעבר שכן בעיר [[אצטדיון המכביה]] ההיסטורי ששימש מגרש ביתי לקבוצת מכבי תל אביב.

===כדורסל===
בתחום ה[[כדורסל]] קיימות בעיר שתי קבוצות בולטות במיוחד: [[מכבי תל אביב (כדורסל)|מכבי תל אביב]] המשחקת ב[[ליגת העל בכדורסל|ליגת העל]] וב[[יורוליג]], ו[[הפועל תל אביב (כדורסל)|הפועל תל אביב]] המשחקת ב[[ליגת העל בכדורסל|ליגת העל]] והייתה מהקבוצות הבולטות בארץ בעבר. בתל אביב נמצא גם אולם הכדורסל הגדול בישראל - [[היכל הספורט יד אליהו]], מגרש הבית של קבוצת [[מכבי תל אביב (כדורסל)|מכבי]].

הישגיה של [[מכבי תל אביב (כדורסל)|מכבי תל אביב]], הכוללים זכייה ברוב הגדול של אליפויות הארץ בכדורסל וכן הישגים רבים באירופה (כולל מספר זכיות ב[[יורוליג]] ובמפעל שקדם לו ה[[סופרוליג]]) זיכו את העיר בגאווה רבה, שהשתקפה באמירתו המפורסמת של [[אלכס גלעדי]] משנת [[1977]], כאשר נודע שמכבי זוכה באליפות אירופה לראשונה: "גביע אירופה לתל אביב!".

עד סוף שנות ה-80 היו הקבוצות התל אביביות הדומיננטיות גם בכדורסל הנשים, ושלוש קבוצות מהעיר - [[מכבי תל אביב (כדורסל נשים)|מכבי]], [[הפועל תל אביב (כדורסל נשים)|הפועל]] ו[[אליצור תל אביב (כדורסל נשים)|אליצור]] זכו במרבית התארים. נכון לעונת [[2011]]/[[2012]] משחקת ב[[ליגת העל בכדורסל נשים]] קבוצה אחת מתל אביב - [[הפועל תל אביב (כדורסל נשים)|הפועל תל אביב]] וב[[הליגה הלאומית בכדורסל נשים|ליגה הלאומית]] משחקות ארבע קבוצות - בני יהודה, מכבי תל כביר, [[בני יהודה (כדורסל נשים)|בני יהודה ציונטרוניקס]] ו[[אליצור תל אביב]].

===כדוריד===
בתחום ה[[כדוריד]] קיימות בעיר שתי קבוצות: [[מכבי תל אביב (כדוריד)|מכבי תל אביב]] המשחקת ב[[מרכז הספורט הלאומי - תל אביב|מרכז הספורט הדר יוסף]] ו[[אס"א תל אביב (כדוריד)|אס"א תל אביב]] המשחקת באולם "עלית" אשר נמצא ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. שתי הקבוצות משחקות ב[[ליגת העל בכדוריד]].

===כדורעף===
בתחום ה[[כדורעף]] פועלת בעיר קבוצת [[מכבי תל אביב (כדורעף)|מכבי תל אביב]] אשר זכתה 10 פעמים באליפות המדינה ו-7 פעמים בגביע המדינה, כמו כן הקבוצה זכתה בחמישה דאבלים רצופים משנת [[2008]].

===כדורמים===
בתחום ה[[כדורמים]] קיימת קבוצת [[אס"א תל אביב (כדורמים)|אס"א תל אביב]] אלופת המדינה 4 פעמים ומחזיקת גביע המדינה 5 פעמים. בעבר פעלו בעיר גם [[מכבי תל אביב]], [[הפועל תל אביב]] ו[[ברית מכבים עתיד]].

===ענפים נוספים===
בעיר פועלות מספר קבוצות רשמיות בענפים: [[קטרגל]], [[פוטבול]] [[טריאתלון]] ו[[ריצה]]. באזור [[שפך הירקון]] פועל [[מרכז דניאל עמיחי ללימודי חתירה וימאות]] בו פעילים ספורטאים רבים.

===משחקי המכביה הראשונים===
בתל אביב התקיימו משחקי ה[[מכביה]] הראשונים, החל משנת [[1932]]. [[אצטדיון המכביה]] שבמתחם [[שפך הירקון]] היה מוקד הפעילות של המשחקים עד שעברו ל[[רמת גן]]. טקס המכביה הראשונה נפתח חגיגית בבית-העם בהשתתפות אישי ציבור ובראשם ראש העיר [[מאיר דיזנגוף]]. למחרת הוביל דיזנגוף רכוב על סוסו את מצעד 390 הספורטאים, ויצא מן [[הגימנסיה הרצליה]] עד אצטדיון המכביה מרחק של כ-5 קילומטרים. בסיום התחרויות נערך מצעד הסיום בכיוון ההפוך, מאצטדיון המכביה לגימנסיה.

===מרכז הספורט הלאומי - תל אביב===
{{ערך מורחב|מרכז הספורט הלאומי - תל אביב}}
מרכז הספורט הלאומי הוא מתחם של אצטדיונים ושל מתקני ספורט רבים, הכוללים גם את "[[אצטדיון האתלטיקה הלאומי]]". במקום נמצאים גם משרדי [[הוועד האולימפי בישראל]], משרדיהם של [[איגוד האתלטיקה הישראלי]], [[איגוד הג'ודו הישראלי]] וכן מספר איגודי ספורט נוספים. מרכז הספורט הלאומי ממוקם ברחוב שלום בכור שטרית שבשכונת [[הדר יוסף]], בצמוד ל[[פארק הירקון]] והוא מהווה מתחם משלים ל[[מכון וינגייט]] ב[[נתניה]]. בעוד במכון בנתניה מתבצעת הכשרת מרבית ספורטאי [[ישראל]], במרכז הספורט מרוכזות רוב אגודות הספורט הלאומיות של ישראל, המפקחות על תהליכי הספורט.
{{-}}

==תיירות==
[[קובץ:Tel_Aviv_Beach.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מלונות תל אביב לאורך החוף]]
תל אביב היא אחת הערים המתוירות בישראל. בעיר פעלו בשנת 2009 50 [[בית מלון|בתי מלון]], שבהם 6,627 חדרים. 864,000 אורחים לנו בהם, מהם 69% הם תיירים, וסך הלינות הסתכם ב-2,499,700{{כ}}{{הערה|1=על פי [http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/Documents/12516957.pdf נתוני 2007]}}.

[[קובץ:Dan City Tour.jpg|ימין|ממוזער|250px|אוטובוס פתוח בקו 100 של חברת דן - קו תיירותי מעגלי]]
בעיר מספר מוקדי תיירות, אך חלק ניכר מן התיירים המגיעים אל העיר באים לשם פעילות עסקית או כבסיס לתיור בכל רחבי הארץ. מוקד התיירות החשוב ביותר הוא [[חוף תל אביב|חוף הים]] המושך אליו את מרבית התיירות ולאורכו גם בנויים גם מרבית המלונות של העיר, לרבות הרצועה העירונית הצמודה אל הים בין [[רחוב בן יהודה (תל אביב)|רחוב בן יהודה]] ו[[רחוב הירקון]]. מוקדי תיירות נוספים הם [[יפו העתיקה]], [[נוה צדק]] וסיורי "[[העיר הלבנה]]" אותם מנסים העירייה ועסקי תיירות שונים למנף מאז הכרתה כאתר מורשת עולמית.

ההיסטוריה של התיירות בעיר מתחילה במבני [[חאן (מבנה)|חאן]] ואכסניות ביפו, שאירחו בעיקר את באי [[נמל יפו]] עוד במאה ה-19. כמה מן האכסניות והמלונות הוקמו ביפו על ידי נוצרים צליינים כגון [[המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו|המושבה האמריקאית-גרמנית]]. עם צמיחתה של תל אביב בשנות ה-20 הוקמו בעיר מספר בתי מלון שנועדו לארח בעיקר בריטים שהגיעו לארץ ישראל לפעילויות שונות כחלק מענייני [[המנדט הבריטי]]. הידוע שבהם הוא [[מלון פלטין]], שהיה המלון המרכזי בעיר בתקופה זו. במהלך שנות ה-30 הוקמו עוד מספר בתי מלון באזור [[לב תל אביב|לב העיר]] של היום. [[יריד המזרח]] שפעל בתקופה זו, ובעיקר היריד של 1934, תרם רבות לצמיחת התיירות בעיר והיה יעד אליו הגיעו בתקופה של מספר שבועות כ-600,000 מבקרים - יותר ממספר התושבים היהודים בכל הארץ בתקופה זו.

ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ו[[שנות ה-60 של המאה ה-20|ה-60]] החלה מגמה של בניית בתי המלון לאורך החוף והפיכתו של חוף הים למוקד תיירות חשוב. [[מלונות דן#מלון דן תל אביב|מלון דן תל אביב]] שנפתח ב-1953 ונבנה מחדש במתכונתו הנוכחית ב-1964, היה המלון הראשון על קו החוף, והגדיר מחדש את תפישתה התיירותית של רצועת החוף. אחריו נבנו עוד מספר רב של בתי מלון רבי קומות הפונים אל הים בהם גם [[מלון הילטון תל אביב]] שנבנה ב-1965 במרכז [[גן העצמאות (תל אביב)|גן העצמאות]] ובצמוד לחוף. בשנות ה-70 נבנו עוד מספר בתי מלון באזור שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], בין תל אביב ויפו, אשר נהרסה כליל, אולם צמיחת אזור זה לא נמשכה וכיום ניצבים באזור מספר מלונות ומגדלים נוספים המנותקים מן הרצף העירוני והתיירותי של שאר העיר.

לרגל [[חגיגות המאה לתל אביב]] נחנכו שלושה [[מסלולי הליכה בתל אביב|מסלולי הליכה]] בעיר: "השביל הלבן" המתמקד ב[[העיר הלבנה|עיר הלבנה]], "השביל הכחול" לאורך [[חופי תל אביב]], ו"השביל הירוק" העובר לאורך [[הירקון]].

==החיים הדתיים==
[[קובץ:Great Synagogue of Tel Aviv from the air.jpg|ממוזער|250px|בית הכנסת הגדול. צילום מהתצפית ב[[מגדל שלום]]]]
[[קובץ:Cymbalista2 Synagogue.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת והמרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה]]
[[קובץ:Lubosinagoga.jpg|ממוזער|250px|[[לוחית זיכרון]] מחוץ לבית הכנסת היפואי ל[[יהדות לוב|עולי לוב]]]]
[[קובץ:Pravos267.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלט המבשר את זמני תפילות בכניסה לכנסייה הרוסית באבו כביר]]
===יהדות===
{{הפניה לערך מורחב|יהדות אורתודוקסית בתל אביב}}
בתל אביב כמה מאות [[בית כנסת|בתי כנסת]]{{הערה|1=‏המועצה הדתית תל אביב פירסמה רשימה של בתי כנסת בעיר, [http://www.rabanut.co.il/show_item.asp?levelId=60159 ברשימה כ-300 בתי כנסת].‏}}, אולם רובם אינם פועלים או פועלים במתכונת מצומצמת. [[בית הכנסת הגדול (תל אביב)|בית הכנסת הגדול]] בתל אביב נמצא ב[[רחוב אלנבי]], במרכז הישן של העיר. בעבר היו בתל אביב גם מספר [[חצר חסידית|חצרות אדמו"רים]]. לאחר קום המדינה, עברו רבים מתושביה הדתיים והחרדים של תל אביב לערים אחרות, והעיר כמעט התרוקנה מאוכלוסייה דתית. בעיר נותרו קהילות דתיות שונות, ושלוחות קטנות של [[חצר חסידית|חצרות חסידיות]]. הן מפעילות בתי כנסת שבהם מתקיימים תפילות ושיעורי תורה, מוסדות חינוך, וכן [[צרכנייה]] המוכרת מוצרים [[כשר]]ים בלבד.

בתל אביב קיימים [[בית כנסת|בתי כנסת]] אחדים בעלי אופי ייחודי:
* '''[[בית הכנסת לעולי לוב]]''' הוא בית הכנסת העתיק בעיר ושוכן בלב [[יפו העתיקה]]. המבנה הוקם בשנת [[1740]] כחלק מה[[חאן (מבנה)|חאן]] היהודי היחיד שפעל ביפו עבור [[עלייה לארץ ישראל|עולים יהודים]]. כעבור שנים אחדות השתלטו ערביי יפו על המבנה, והתירו ליהודים להתפלל בו במספר ימים בשנה בלבד, ולאחר מכן אסרו עליהם כליל את השימוש בו. במשך השנים שימש המבנה לצרכים שונים, כולל בית חרושת ל[[סבון]], עד שחזר לבעלות יהודית לאחר [[מלחמת העצמאות]]. קהילה גדולה של יוצאי [[לוב]] הפכה את המבנה למרכזה הרוחני, אך כיום כמעט ולא מתקיימות במקום תפילות בשל שינויים בהרכב הדמוגרפי של השכונה.
* '''בית כנסת [[רבי מאיר בעל הנס]] של יהודי סלוניקי''' הוקם בשנת [[1936]] ליד [[נמל תל אביב]] על ידי ה[[סבל]]ים ופועלי הנמל [[יהדות סלוניקי|יוצאי סלוניקי]] שהתגוררו באזור הנמל. על קירות בית הכנסת נמצא לוח זיכרון המנציח את עשרת מייסדי בית הכנסת. כיום מתפללים בבית הכנסת ב[[נוסח הספרדים|נוסח ספרדי]]-ירושלמי מעורב. במקום בין השאר שני [[ספר תורה|ספרי תורה]] עתיקים בני מאות שנים, האחד מבגדד והאחר מאיטליה, וגם [[פרוכת (בית כנסת)|פרוכת]] נושנה בצבעי תכלת וזהב‏‏{{הערה|1=‏ראובן גפני, [http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces;.e34Mc3aTbNiTby0LaxmNbxqRchmMe0?articleId=35266&channel=1&subchannel=3 אנו בונים פה נמל (וגם בית כנסת)]‏}}.
* '''איחוד שיבת ציון''' ב[[רחוב בן יהודה (תל אביב)|רחוב בן יהודה]] - נוסד על ידי [[יהדות גרמניה|יוצאי גרמניה]] בשנת [[1938]]. בית הכנסת משמש גם כמרכז קהילתי לחבריו. בהקמתו הודגש "מטרת אגודתנו היא לדאוג לחבריה שיסתדרו בארץ בקרב היישוב העברי, וימצאו הספקה גמורה לצרכיהם בענייני דת, לאומיות, תרבות ועזרה סוציאלית"{{הערה|1= ראובן גפני, [http://www.moreshet.co.il/web/drashot/drashot2.asp?id=6019&kod=2600 איחוד שיבת ציון]}} במסגרת בית הכנסת מתקיימת פעילות תורנית ותרבותית ענפה לחוגי המתפללים, כולל הפעלת [[תנועת נוער]], ובזמנה פעלה בו [[חברא קדישא]] מקומית.
* '''[[בית הכנסת והמרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה]]''' שוכן ב[[אוניברסיטת תל אביב]], והוקם ביוזמתם ובמימונם של נורברט ופולט צימבליסטה מ[[שווייץ]], החברים בחבר הנאמנים של האוניברסיטה, ותוכנן על ידי ה[[אדריכל]] השווייצרי [[מריו בוטה]]. המרכז הוקם בשנים [[1997]]-[[1998]] במטרה להביא להבנה ולקירוב לבבות בין הזרמים היהודיים הדתיים השונים ובין חילונים לדתיים. מבנה המרכז ייחודי והוא עשוי בצורת שני מגדלים זהים שגובהם 13.5 מטר; המגדלים רבועים בבסיסם והם הופכים אט אט לעגולים. במגדל המזרחי שוכן בית הכנסת ובמערבי אולם ההרצאות והכנסים. אולם מבואה נמוך יותר מחבר בין שני המגדלים, והמבנה נדמה ל[[ספר תורה]] למתבונן בו מדרום ומצפון.
* '''[[בית הכנסת אוהל מועד]]''' הוא אחד מבתי הכנסת הראשונים של [[תל אביב]] ומשמש עד היום את העדה הספרדית בעיר. בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל [[יוסף ברלין]] ב[[שנות ה-20 של המאה העשרים]] ונחנך ברחוב שד"ל 5 ב[[תל אביב]] בשנת [[1931]], לאחר שש שנות בנייה. במרכז המבנה נמצאת כיפה הבנויה מ-15 מדרגות מתומנות המסמלות את 15 המעלות שהיו ב[[בית המקדש]] ועליהן שרים את "[[שיר המעלות]]". הכיפה המרשימה נתמכת בארבע [[קשת (מבנה)|קשתות]] הבנויות כמניפות. בימי [[המנדט הבריטי]] שימש בית הכנסת כ[[סליק]], וגם כמקום אימונים של ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]].

קיימים בעיר גם מספר [[גרעין תורני|גרעינים תורניים]] המנסים לחזור ולהקים קהילות דתיות‏‏{{הערה|1=‏בהם, [http://www.yafo.org.il/ ישיבת יפו].‏}}.
====רבנים====
רבני העיר הראשונים הוכתרו בשנת [[תרפ"ג]] ([[1923]]). בין השנים [[תרנ"א]] - [[תרס"ב]] ([[1891]] - [[1902]]) כיהן ברבנות יפו מטעם כל העדות, הרב [[נפתלי הירץ הלוי]]. אחריו כיהן בין השנים [[תרס"ד]] - [[תרע"ד]] ([[1904]] - [[1914]]) הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]]. הרב [[בן ציון מאיר חי עוזיאל]] כיהן כרב רשמי מטעם הטורקים משנת [[תרע"א]] ([[1911]]) ועזב את תפקידו בשנת [[תרפ"א]] ([[1921]]).

רבני העיר האשכנזים:
*הרב [[שלמה הכהן אהרונסון]] ([[תרפ"ג]], [[1923]] - [[תרצ"ה]], [[1935]])
*הרב [[משה אביגדור עמיאל]] ([[תרצ"ו]], [[1936]] - [[תש"ו]], [[1946]])
*הרב [[איסר יהודה אונטרמן]] ([[תש"ו]], [[1946]] - [[תשכ"ד]], [[1964]])
*הרב [[שלמה גורן]] ([[תשל"א]], [[1971]]{{הערה|שם=הערה1|1=נבחר כבר שלוש שנים לפני כן אך לא החל לכהן.}} - [[תשל"ג]], [[1972]])
*הרב [[יצחק ידידיה פרנקל]] ([[תשל"ג]], [[1973]] - [[תשמ"ו]], [[1986]])
*הרב [[ישראל מאיר לאו]] (כהונה ראשונה: [[תשמ"ח]], [[1988]] - [[תשנ"ג]], [[1993]], כהונה שנייה: החל מ[[תשס"ה]], [[2005]])
רבני העיר הספרדים:
*הרב בן ציון עוזיאל ([[תרפ"ג]], [[1923]] - [[תרצ"ט]] [[1939]])
*הרב [[יעקב משה טולידאנו]] ([[תש"ב]], [[1942]] - [[תשי"ח]], [[1958]])
*הרב [[עובדיה יוסף]] ([[תשל"א]], [[1971]]{{הערה|שם=הערה1}} - [[תשל"ג]], [[1972]])
*הרב [[חיים דוד הלוי]] ([[תשל"ג]], [[1973]] - [[תשנ"ח]], [[1998]])
*הרב [[שלמה עמאר]] ([[תשס"ב]], [[2002]] - [[תשס"ג]], [[2003]])

===נצרות ואסלאם===
כ-8% מתושבי העיר אינם יהודים - מחציתם ערבים והיתר בני קהילות אחרות. עם זאת, לפי נתונים לא רשמיים גרים בתל אביב גם כ-50,000 עובדים זרים, שאינם במניין הלמ"ס. בעיר פועלות מספר [[כנסייה|כנסיות]]. הידועות שבהן שוכנות ביפו ומשרתות את תושבי העיר הערבים-נוצרים כמו גם את אוכלוסיית העובדים הזרים הנוצרית. בדרומה של תל אביב, בעיקר באזור [[התחנה המרכזית הישנה]] פועלות כנסיות קטנות מאולתרות. עם הכנסיות הפעילות ביפו נמנות [[כנסיית פטרוס הקדוש (יפו)|כנסיית פטרוס הקדוש]] ו[[כנסיית אנטוניוס הקדוש]] - שתיהן [[נצרות קתולית|קתוליות]]-[[פרנציסקנים|פרנציסקניות]], [[כנסיית גאורגיוס הקדוש]] ו[[כנסיית מר מיכאל]] - שתיהן [[נצרות יוונית-אורתודוקסית|יווניות-אורתודוקסיות]], [[כנסיית עמנואל]] ה[[לותרניזם|לותרנית]] ו[[כנסיית פטרוס הקדוש (אבו כביר)|כנסיית פטרוס הקדוש]] ה[[הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית|רוסית פרבוסלבית]].

ביפו שוכנים מספר [[מסגד]]ים ששירתו בעבר את האוכלוסייה המוסלמית בעיר. המסגד המרכזי והחשוב ביותר כיום הוא [[מסגד מחמודיה]] ממערב ל[[כיכר השעון]], וההערכה היא כי זהו המסגד השלישי בגודלו ב[[ארץ ישראל]], אחרי [[מסגד אל אקצה]] ב[[ירושלים]] והמסגד ב[[מערת המכפלה]] ב[[חברון]]. מסגד בולט נוסף הוא [[מסגד חסן בק]] ב[[מנשייה (יפו)|מנשייה]].

==עיריית תל אביב-יפו==
[[קובץ:tel-aviv_city_hall.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בית עיריית תל אביב-יפו|בניין העירייה]], כיכר רבין]]
[[קובץ:Old Municipality of Tel Aviv1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית העירייה הקודם ב[[כיכר ביאליק]]]]
{{הפניה לערך מורחב|עיריית תל אביב-יפו}}
עיריית תל אביב-יפו היא גוף ה[[שלטון מקומי|שלטון המקומי]], במעמד של [[עירייה]], האחראי לניהול השוטף של תל אביב ויפו, ובה מכהנים 31 חברי מועצה. ככל [[רשות מקומית]], עוסקת העירייה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שרותי [[חינוך]], [[תרבות]], [[רווחה]], [[תשתית|תשתיות]], ניקיון ו[[תברואה]] וכדומה. שטח העיר מחולק ל[[רובעי תל אביב-יפו|תשעה רבעים מנהליים]].

ואלה הם ראשי העירייה שכיהנו בתל אביב:
{| class="wikitable" align="center"
|-
|'''מספר''' || '''[[ראש עירייה|ראש העירייה]]''' || '''מספר קדנציות''' || '''משך הכהונה'''|| '''סיעה'''
|-
|1 || [[מאיר דיזנגוף]] || 1 ||[[1922]] - [[1925]]|| [[הציונים הכלליים]]
|-
|2 || [[דוד בלוך-בלומנפלד]] || 1 ||[[1926]] - [[1928]] ||[[אחדות העבודה]]
|-
|3 || [[מאיר דיזנגוף]] || 2 (לא כולל הראשונה) || [[1928]] - [[1936]] ||[[הציונים הכלליים]]
|-
|4 || [[משה שלוש]] || מ"מ ||[[1936]] ||[[הציונים הכלליים]]
|-
|5 || [[ישראל רוקח]]|| 4 ||[[1936]] - [[1952]] ||[[רשימת המרכז המאוחד]]
|-
|6 || [[חיים לבנון]]|| 1 + מ"מ ||[[1953]] - [[1959]] ||[[הציונים הכלליים]]
|-
|7 || [[מרדכי נמיר]]|| 1 ||[[1959]] - [[1969]] ||[[מפא"י]]
|-
|8 || [[יהושע רבינוביץ]] || 1 ||[[1969]] - [[1974]] ||[[המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת|המערך]]
|-
|9 || [[שלמה להט]] || 4 ||[[1974]] - [[1993]] ||[[הליכוד]]
|-
|10 || [[רוני מילוא]] || 1 ||[[1993]] - [[1998]] ||[[הליכוד]]
|-
|11 || [[רון חולדאי]] || 3, מכהן בקדנצייה הרביעית ||[[1998]] - ||[[תל אביב 1]]
|}

העירייה שוכנת ב[[בית עיריית תל אביב-יפו]] שב[[כיכר רבין]] מ-[[1965]] אז עברה אליו ממשכנה הקודם ב[[כיכר ביאליק]]. ראש העירייה הנוכחי הוא [[רון חולדאי]].

עד [[1921]] ניהלו את ענייני תל אביב והשכונות היהודיות ביפו ועדים שנבחרו באסיפות כלליות של התושבים. בשנה זו חתם [[הנציב העליון]] [[הרברט סמואל]] על "פקודת מועצת עיריית תל אביב" שהקנתה לעיר העברית מעמד מוניציפלי עצמאי ובלתי תלוי בעיריית יפו הערבית. ראש העיר הראשון היה [[מאיר דיזנגוף]] וב-[[24 בינואר]] [[1924]] נערכו הבחירות הראשונות ל[[מועצת עיריית תל אביב-יפו|מועצת העיר]].

ב-[[1950]], לאחר [[מלחמת העצמאות]], אוחדה יפו אל תוך עיריית תל אביב ושמה שונה ל"עיריית תל אביב-יפו".
{{-}}

{{תמונה רחבה|Tel Aviv and Ramat Gan, looking from Tel Aviv University.jpg|3500px|תל אביב ורמת-גן במבט מגבעת האוניברסיטה}}

{{תמונה רחבה|TLVGYS 060PAN.JPG|1200px|מבט לעבר חוף הים}}

{{תמונה רחבה|TelAviv-Panorama3.jpg|1200px|תצפית ממגדלי עזריאלי לעבר חוף הים}}

{{תמונה רחבה|TelAviv-Pano1.jpg|1200px|מבט נוסף ממגדלי עזריאלי לכיוון מערב}}

{{תמונה רחבה|PicturepanTLV044.jpg|1200px|תל אביב מ[[רמת אביב]] החדשה}}

{{תמונה רחבה|Jaffa slope1791.jpg|1000px|מבט מ[[מדרון יפו]] לעת ערב - שכונת [[עג'מי]] ו[[נמל יפו]] בקדמת התמונה; ומלונות תל אביב ותחנת הכוח רדינג ברקע}}

{{תמונה רחבה|Mediterranean Sea panorama.jpg|1200px|פנורמה של קו החוף העירוני מול חוף גורדון}}

{{תמונה רחבה|TelAviv-RamatGan-Pano1.jpg|1200px|מבט ממגדלי עזריאלי לכיוון צפון}}

==ערים תאומות ושותפות==
[[קובץ:Tel Aviv-Yafo Square.jpg|שמאל|ממוזער|180px|כיכר תל אביב-יפו בעיר התאומה [[סופיה]], בירת [[בולגריה]]]]
[[קובץ:Tel Aviv Beach Donaukanal.jpg|שמאל|ממוזער|180px|חוף תל אביב בעיר [[וינה]] עמה יש לתל אביב הסכם שיתוף פעולה כלכלי]]
לתל אביב 10 [[עיר תאומה|ערים תאומות]] ו-16 ערים שותפות‏‏{{הערה|1=‏לא כולל את העיר עזה, אשר הברית ביניהן הוקפאה בשנת [[2008]] עקב ירי הרקטות על ישובי הדרום.‏}} והן{{הערה|1=[http://www.tel-aviv.gov.il/Cityhall/Pages/Partnerships.aspx?tm=&sm=&side=515 אתר העירייה]}}:
# {{דגל|צרפת}} [[טולוז]], [[צרפת]], משנת [[1962]]
# {{דגל|ארצות הברית}} {{דגל|פנסילבניה}} [[פילדלפיה]], [[ארצות הברית]], משנת [[1967]]
# {{דגל|ארגנטינה}} [[בואנוס איירס]], [[ארגנטינה]], משנת [[1988]]
# {{דגל|בולגריה}} [[סופיה]], [[בולגריה]], משנת [[1992]]
# {{דגל|איטליה}} [[מילאנו]], [[איטליה]], משנת [[1994]]
# {{דגל|טורקיה}} [[איזמיר]], [[טורקיה]], משנת [[1998]]
# {{דגל|קזחסטן}} [[אלמטי]], [[קזחסטן]], משנת [[1999]]
# {{דגל|קוריאה}} [[אינצ'און]], [[דרום קוריאה]], משנת [[2000]]
# {{דגל|מולדובה}} [[קישינב]], [[מולדובה]], משנת [[2000]]
# {{דגל|סין}} [[בייג'ינג]], [[סין]], משנת [[2006]]

בנוסף לעיר הסכמי שיתוף פעולה עם ערים נוספות ברחבי העולם והן:
{|
|-
|width="33%" valign="top"|
# {{דגל|ארצות הברית}} {{דגל|קליפורניה}} [[לוס אנג'לס]] הסכם ידידות ושיתוף פעולה משנת [[1977]]
# {{דגל|גרמניה}} [[קלן]], [[גרמניה]], הסכם שיתוף פעולה משנת [[1979]]
# {{דגל|גרמניה}} [[פרנקפורט]], [[גרמניה]], הסכם שיתוף פעולה ידידותי משנת [[1980]]
# {{דגל|גרמניה}} [[בון]], [[גרמניה]], הסכם שיתוף פעולה הדוק משנת [[1983]]
# {{דגל|צרפת}} [[פריז]], [[צרפת]], הסכם שיתוף פעולה משנת [[1985]], הורחב ב-[[2010]]
# {{דגל|הונגריה}} [[בודפשט]], [[הונגריה]], הסכם שיתוף פעולה משנת [[1989]]
# {{דגל|סרביה}} [[בלגרד]], [[סרביה]], הסכם שיתוף פעולה משנת [[1990]]
# {{דגל|פולין}} [[ורשה]], [[פולין]], הסכם שיתוף פעולה משנת [[1992]], הורחב לתחום החינוך ב-[[2009]]
|width="33%" valign="top"|
# {{דגל|גרמניה}} [[אסן]], [[גרמניה]], הסכם שיתוף פעולה הדוק משנת [[1992]]
# {{דגל|צרפת}} [[קאן]], [[צרפת]], הסכם ידידות משנת [[1993]]
# {{דגל|פולין}} [[לודז']], [[פולין]], הסכם שיתוף פעולה משנת [[1994]]
# {{דגל|ארצות הברית}} {{דגל|מדינת ניו יורק}} [[ניו יורק]], מדינת [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]], [[ארצות הברית]] הסכם הבנה ידידות ושיתוף פעולה מאז [[1996]]
# {{דגל|ספרד}} [[ברצלונה]], [[ספרד]], הסכם ידידות ושיתוף פעולה משנת [[1998]]
# {{דגל|רוסיה}} [[מוסקבה]], [[רוסיה]], הסכם שיתוף פעולה משנת [[2001]]
# {{דגל|אוסטריה}} [[וינה]], [[אוסטריה]], הסכם שיתוף פעולה כלכלי משנת [[2005]]
# {{דגל|גרמניה}} [[פרייבורג]], [[גרמניה]], שיתופי פעולה
|}

==ראו גם==
* [[שירי תל אביב-יפו]]
* [[:קטגוריה:תל אביב-יפו: שכונות]]

==לקריאה נוספת==
{{תקציר פורטל|תל אביב-יפו}}
{{הפנייה לספר ויקיפדיה|תל אביב-יפו}}
* ארכיון תל אביב, תיק סמל העיר, ב' 1199 1/6/2/1, 876, 01.1951-03.1958
* ארכיון תל אביב, תיק סמל העיר, ג' 1199 1/6/2/1, 876, 04.1958-08.196
* ארכיון תל אביב, תיק סמל העיר א' 1199 א' 1/6/2/1 12.1933-12.1950
* [[גילה אוריאל]], '''ימים של זהב, תל אביב יפו, ה'תרס"ט- ה'תשנ"ט''', [[הוצאת ירון גולן]], תל אביב 1999
* מאיר כהן ומרגלית מעוז, '''העיר תל אביב ומאיר דיזנגוף (1936-1861)''' - יחידת לימוד בהוראת ישראל לחטיבות ביניים ולבתי ספר על יסודיים, משרד החינוך, ירושלים
* [[אורי דביר]], '''נקודת חן - תל אביב יפו''', [[הוצאת מודן]]
* אילן שחורי, '''חלום שהפל לכרך - תולדותיה של ת"א''', הוצאת ת"א שלי, גרסה מעודכנת 2009
* [[יעקב שביט]] ו[[גדעון ביגר]], '''ההיסטוריה של תל אביב משכונות לעיר (1936-1909)''', הוצאת רמות אוניברסיטת תל אביב, 2001
* יעקב שביט, גדעון ביגר וחיים פיירברג (מחבר ראשי), '''מעיר מדינה לעיר במדינה (1936-1952), רמות - אוניברסיטת תל אביב, 2007'''
* יעקב שביט וגדעון ביגר, ''' עיר מטרופולין (1974-1993)''' [תל אביב] : רמות - אוניברסיטת תל אביב, תשס"ג 2002.
* בתיה כרמיאל, '''אריחים מעוטרים''', מוזיאון א"י תל אביב, המוזיאון לתולדות תל אביב יפו
* '''בצלאל של שץ 1906 - 1929''', הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, קטלוג מס' 232, תשמ"ג
* [[מעוז עזריהו]], '''תל אביב והעיר האמיתית - מיתוגרפיה היסטורית''', אוניברסיטת בן-גוריון, עמ' 29-33, 338
* [[נחום גוטמן]], '''עיר קטנה ואנשים בה מעט - סיפורים על ראשיתה של אחוזת בית היא תל־אביב'''. הוצאת [[עם עובד]] ו[[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]], תל אביב 1959
* [[נתן דונביץ']], '''[[תל אביב: חולות שהיו לכרך]]'''. [[הוצאת שוקן]], תל אביב 1959
* [[שלמה שבא]], '''הו עיר הו אם''', הוצאת [[זמורה ביתן מודן]], 1977, והוצאת החברה האמריקאית-ישראלית למו"לות בע"מ ו[[קרן תל אביב לספרות ולאמנות]], 1979
* [[יחיעם פדן]], '''תל־אביב - מדריך הרחובות''', הוצאת [[עיריית תל אביב-יפו]], 2005
* [[עופר רגב]], '''טיול קטן בעיר גדולה - מסלולי טיול בתל אביב יפו''', הוצאת משרד הביטחון, 1999
* ענת הלמן, '''אור וים הקיפוה: תרבות תל אביבית בתקופת המנדט''', הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2008
* [[ניר מן]], '''שׂרונה בשנות המאבק 1939–1948''', ירושלים: יד יצחק בן-צבי והעמותה לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי, 2009 
* ניר מן, '''הקריה בשנות כּינוּנה 1948–1955''', ירושלים: כרמל והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, 2012
* תמי רזי, '''ילדי ההפקר: החצר האחורית של תל אביב המנדטורית''', ספריית ספיר, הוצאת עם עובד, תל אביב 2009
* [[אלי שילר]] ו[[גבריאל ברקאי]] (עורכים), '''101 שנים לתל אביב''', אריאל, תשע"ב
{{-}}
* ערן אלדר, '''בכוחותיה העצמיים - ההתפתחות האורבנית של תל אביב בשלהי תקופת המנדט ובעשורי המדינה הראשונים''', הוצאת רסלינג, 2013

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=תל אביב|ויקישיתוף=Category:Tel Aviv-Yafo|שם ויקישיתוף=תל אביב-יפו|ויקימסע=תל אביב|ויקימילון=תל אביב}}
* [http://www.tel-aviv.gov.il תל־אביב-יפו] - האתר הרשמי של עיריית תל אביב-יפו
* [http://www.tlv100.net/ תל אביב 100] - אנציקלופדיית העיר תל אביב וסיפורי שכונות העיר
* [http://beta.govmap.gov.il/?q=%D7%AA%D7%9C%20%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91 מפת העיר תל אביב], באתר המפות הממשלתי
* {{אנציקלופדיה ynet|תל אביב-יפו|22024|MjIwMjRfNzkwODk4NDZfMTQ4Njg3MjAw}}
* מסמכים ותעודות היסטוריות על {{הארכיון הציוני|תל אביב}}
* {{מטח|גדעון ביגר|התפתחות השטח הבנוי של תל אביב בשנים 1934-1909|12795}}
* {{ynet|אילי תימור|הא"ב של תל אביב|3465053}}
* {{הארץ|חזקי שוהם|אינדיבידואליסטית, נהנתנית, קפיטליסטית, ליברלית|975135}}
* {{וידאו}} [http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=4 מדינת תל אביב, חלק א'] פרופ' ארנון סופר וד"ר ארנון גולן על העיר תל אביב, חלק ראשון, הערוץ האקדמי מיסודה של אוניברסיטת חיפה
* {{וידאו}} [http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=17 מדינת תל אביב, חלק ב'] פרופ' ארנון סופר וד"ר ארנון גולן על העיר תל אביב, חלק שני, הערוץ האקדמי מיסודה של אוניברסיטת חיפה
* {{וידאו}} פרופ' ברוך קיפניס וד"ר יגאל צ'רני, [http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=1490 "תל אביב יפו – מפרבר גנים לעיר עולם. מאה השנים הראשונות"], הערוץ האקדמי מיסודה של אוניברסיטת חיפה
* {{מעריב|תקוה ויינשטוק|"תל אביב בצחוק ודמע"|1962/10/05|00911}}
* {{הארץ||גיליון פסח תל אביב 100|1076819|8.4.2009}}
* ד"ר אורית רוזין, [http://www.openu.ac.il/zmanim/zmanim108/download/books3.pdf לכלוך, עזובה ופריצות: האומנם סדקים בדיוקנה האידילי של תל–אביב?], [[זמנים (כתב עת)|זמנים]] 108, סתיו 2009
* {{הארץ|ליטל לוין|היום לפני 61 שנה: יפו-תל אביב, או תל אביב-יפו?|1194319|21 באוקטובר 2010}}
* {{TheMarker1|אפרת נחושתאי|שתי מדינות לשני עמים: למה כולם שונאים את התל אביבים?|markerweek/1.1562922|12 בנובמבר 2011}}
* חיים מזר, [http://www.notes.co.il/eshed/52818.asp עיר ללא הפסקה : השתקפותה של תל אביב בפזמונים], בבלוג של [[אלי אשד]] באתר "רשימות"
* [http://www.telavivinf.com תל אביב במבט חדש] - תמונות מרחבי העיר וסקירת גורדי השחקים {{תמונה}}
* [http://www.mytelaviv.co.il האתר לחקר ההיסטוריה של תל אביב] - תל אביב שלי
* ערן אלדר, [http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.1981272 כשבתל אביב פיקחו על שכר הדירה], באתר הארץ
* מיכל רטנר, [http://www.iaa-conservation.org.il/Projects_Item_heb.asp?subject_id=10&site_id=7&id=143 מוזאון בתי האוסף לתולדות צה"ל: תיעוד היסטורי, תוכנית אב ושימור הסובבן],''' '''אתר [http://www.antiquities.org.il/default.aspx רשות העתיקות] - [http://www.iaa-conservation.org.il/ מינהל שימור], 2013
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=LbVtWyCTL-4&list=PLyIBwze1nCr_GklVp_J2KxzNjG3q8cJgW&index=2 שיר הלל לתל אביב] - [[מרדכי זעירא]], [[עמנואל הרוסי]] (1941)
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=8j1wjA4RmnU&index=3&list=PLyIBwze1nCr_GklVp_J2KxzNjG3q8cJgW יישור החולות בצפון תל אביב] (1938)
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=CZ57-vJBLmI תל אביב בת ארבעים]. סרט של [[ברוך אגדתי|אגדתי]], [[ארכיון שפילברג]]
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=7JPbUGc6Q_0&feature=em-uploademail תל אביב בת ארבעים], טקס במעמד [[ראש העיר]] [[ישראל רוקח]] ו[[שר החוץ]] [[משה שרת]]. [[יומני כרמל]] אפריל 1951
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=6W3hpid-Wb4 תל אביב בת חמישים]. [[יומני כרמל]], יולי 1955
{{ראשי עיריית תל אביב}}
{{מחוז תל אביב}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|טורים=כן}}

{{ערך מומלץ}}


[[קטגוריה:ישראל: ערי נמל]]
[[קטגוריה:ישראל: ערי נמל]]

גרסה מ־10:20, 28 במאי 2015

המונח "תל אביב" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו תל אביב (פירושונים).
המונח "ת"א" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו ת"א (פירושונים).
תל אביב-יפו
סמל עיריית תל אביב-יפו


סמל עיריית תל אביב-יפו
לוגו ממותג לרגל מלאת 100 שנה לתל אביב


דגל עיריית תל אביב-יפו
"אבנך ונבנית", "עיר ללא הפסקה"
מבט על אזור המע"ר החדש, נתיבי איילון ותחנת הרכבת תל אביב סבידור (מרכז)
שם בערבית تَلْ أَبِيبْ-يَافَا
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה רון חולדאי
גובה ממוצע[1] ‎17 מטר
תאריך ייסוד 1909 (תל אביב)
סוג יישוב עיר 200,000‏–499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף מאי 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 482,557 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 2
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.0% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎14.75 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 9,328 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 15
תחום שיפוט[4] 51,730 דונם
    - דירוג ארצי[2] 46
(למפת תל אביב רגילה)
 
תל אביב-יפו
תל אביב-יפו
32°04′35″N 34°47′22″E / 32.0763232888101°N 34.7894714592902°E / 32.0763232888101; 34.7894714592902
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5] 		8 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 38
מדד ג'יני
לשנת 2019[4] 		0.4708
    - דירוג ארצי[2] 26
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.8%
גילאי 5 - 9 6.1%
גילאי 10 - 14 5.3%
גילאי 15 - 19 4.4%
גילאי 20 - 29 13.9%
גילאי 30 - 44 27.9%
גילאי 45 - 59 16.0%
גילאי 60 - 64 4.2%
גילאי 65 ומעלה 15.4%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 179
–  יסודיים 114
–  על-יסודיים 103
תלמידים 63,455
 –  יסודי 36,052
 –  על-יסודי 27,403
מספר כיתות 2,701
ממוצע תלמידים לכיתה 26.1
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל תל אביב-יפו נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
www.tel-aviv.gov.il
מודעה ראשונה של חברת אחוזת בית, עיתון הצבי ינואר 1908

תל אביב-יפו (בקיצור תל אביב; בערבית تل أَبِيب-يافا) היא עיר במחוז תל אביב בישראל, במישור החוף הדרומי, המרכזית מבין ערי גוש דן והשנייה בגודל אוכלוסייתה בישראל. העיר חברה בארגון פורום ה-15. תל אביב-יפו שוכנת לחוף הים התיכון על אדמת כורכר. בשטחה זורמים נחל הירקון ונחל איילון. היא גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן, גבעתיים, בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה.

תל אביב היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והמסחר של ישראל. שוכנים בה מרכזי המערכת הבנקאית של ישראל, הבורסה לניירות ערך, שגרירויות ונציגויות בינלאומיות, מערכות העיתונים הגדולים בישראל, התיאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית ומרכזי תרבות ארציים נוספים. "העיר הלבנה" בתל אביב הוכרה בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית. תל אביב-יפו מוגדרת כ"עיר עולם בהתהוות" וזאת בשל היותה עיר מרכזית בתחומי הכלכלה, התרבות והחברה. עיריית תל אביב פועלת לקידומה למעמד של עיר עולם, ובמסגרת זאת הוקמה בעירייה "מנהלת עיר עולם".

בעיר מתגוררים (נכון ל-31 בדצמבר 2012) 414,600 תושבים, ומספר התושבים לקמ"ר היה 8,009.2 איש[6]. באותה עת התגוררו במחוז תל אביב 1,318,300 איש[7], ואוכלוסיית המטרופולין מנתה 3,464,100 נפש[8]. בעיר בולטת תופעת היוממות הגדולה בישראל - כ-64% מהעובדים בתל אביב גרים מחוצה לה.

עיר הנמל העתיקה יפו הייתה ראשיתה של העיר תל אביב-יפו. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם; היא נזכרת רבות בתנ"ך ובמקורות קדומים אחרים, ובמשך דורות שימשה שער כניסה ימי לארץ ישראל. לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב. בשלהי המאה ה-19 החלו להתגורר בה תושבים יהודים, ואלה הקימו שכונות חדשות מחוץ ליפו הערבית, כמו שכונת מונטיפיורי במזרח ושכונות נווה צדק וכרם התימנים מצפון ליפו.

תל אביב זכתה לכינוי "העיר העברית הראשונה" מכיוון שהייתה המיזם היהודי הראשון לבניית עיר בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון המודרנית. היה זה מיזם חדשני של ציבור מאורגן, שחלקו אנשי היישוב הישן וחלקו אנשי היישוב החדש בשיתוף עם מוסד ציוני בראשית דרכו - קרן קיימת לישראל. המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית, אך בתוך כארבעה עשורים צמחה תל אביב לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו. רשויות המנדט הבריטי העניקו לתל אביב מעמד של עיר בינואר 1934. ב-1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, אוחדו מוניציפלית שתי הערים ונוצרה עיריית תל אביב-יפו המנהלת את העיר המאוחדת, אף שבמובנים מסוימים עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי ישויות אורבניות נפרדות. בשנת 2009 חגגה העיר מאה שנים להיווסדה.

שם העיר

תל אביב נוסדה רשמית בשנת 1909 כשכונת "אחוזת בית", כשם האגודה שייסדה אותה. בימיה הראשונים של האגודה התחבטו ראשיה באיזה שם יקראו לה. נבחרה ועדה שהביאה לפני אספה כללית של תושבי השכונה את הצעותיה לשם העיר. בין השמות שהועלו באספה: יפו החדשה, נווה יפו, אביבה, יפהפייה, עברייה ועוד. אחד השמות שהוצעו היה "הרצליה" כדי להנציח את שמו של בנימין זאב הרצל. לבסוף, ב-21 במאי 1910‏[9], נבחרה ברוב קולות הצעתו של מנחם שינקין: "תל אביב" כשם התרגום העברי של נחום סוקולוב לספרו של הרצל, "אלטנוילנד", שפורסם שבע שנים לפני כן, ובו תיאר הרצל כיצד תיראה, לדעתו, המדינה היהודית לכשתקום (בשנת 1923 להערכתו). בהצבעה על בחירת השם תמכו 20 אנשים בשם "תל־אביב" ו-15 בשם "נווה יפו". האסיפה לא ידעה באותה עת כי שכונה בשם זהה כבר הוקמה במושבה נס ציונה (שם קיים עד היום רחוב תל אביב, שקדם לאחוזת בית).

מילולית, שם ספרו של הרצל הוא "ארץ עתיקה חדשה" בלשון הגרמנית. נחום סוקולוב, שתרגם את הספר לעברית, קרא לו בשם הציורי "תל־אביב": תל – האוצר הישן, עתיקות העבר, ואביב – המסמל עתיד, פריחה, לבלוב ותקווה. מקור השם בספר יחזקאל, כמקום שבו ישבו הגולים לבבל ליד נהר כבר[10], ככל הנראה בחבל ניפור[11]: ”וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר, וָאֵשֵׁב הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם” (יחזקאל ג', טו). מוצא השם התנ"כי מאכדית - til abubi - תל השטפון - שנחרב על ידי שטפון[12], משמעות הפוכה למשמעות הסמלית שקיבל השם העברי.

ב-4 באוקטובר 1949 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על איחוד העיר יפו עם תל אביב. בעקבות החלטה זו התכנסה כעבור יומיים מועצת העיר לדון בשם החדש לעיר המאוחדת. ראש העיר דאז ישראל רוקח התנגד לשינוי שם העיר המבטא את הגשמת החזון הציוני ורצה ששם העיר יישאר כפי שהוא ובחלוקתה של העיר המאוחדת לאזורים או רבעים ייקרא אחד מהם "יפו". חברי מועצת העיר היו חלוקים בדעתם באשר לשם. בהשפעת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרצה מאוד בשם "יפו" כדי לחזק את הקשר של העיר למקורות התנ"כיים, הוחלט בסוף כפשרה לקרוא לעיר המאוחדת "תל אביב-יפו". למעט בפרסומים ומסמכים רשמיים או התבטאויות של פוליטיקאים מקומיים, נשמרו השמות "תל אביב" ו"יפו" מופרדים בשיח העממי והציבורי.

היסטוריה

תבנית:חלונית2

יפו

ערך מורחב – יפו
תיאור שוק ביפו בציור מאת גוסטב באוארנפיינד, 1877

יפו היא אחת הערים העתיקות ביותר בארץ ישראל, המוזכרת עוד בתנ"ך כעיר שממנה יצא יונה הנביא למסעו. השרידים הקדומים ביותר מעידים על מקום יישוב כבר במאה ה-18 לפנה"ס. לראשונה נזכרת יפו בכתובים באגרות מצריות משנת 1470 לפנה"ס, המתפארות בכיבושה על ידי הפרעה תחותמס השלישי. עוד בעת העתיקה, שלטו ביפו הפלשתים, ממלכת ישראל המאוחדת תחת דוד המלך, האשורים, הפרסים והסלאוקים, כמו רוב חלקי ארץ ישראל שנכבשו לאורך השנים על ידי ממלכות ואימפריות שונות. בכל תקופה זו הייתה יפו יעד אסטרטגי חשוב כעיר נמל מרכזית לחוף הים התיכון.

בימי המשנה והתלמוד שגשגה ביפו קהילה יהודית, וזאת ניתן להסיק מכיתובי המצבות בבית הקברות היהודי שנחשף מתחת לשכונת אבו כביר בשנת 1871 על ידי הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון גנו.

ב-1268, עת שלטו ביפו הצלבנים, כבש את העיר בייברס, הסולטאן הממלוכי, הגלה את התושבים והרס את העיר. העיר עמדה חרבה עד המאה ה-17, שבמהלכה התיישבו בה נזירים פרנציסקנים והקימו בה אכסניה, במקום שבו נמצאת כיום כנסיית פטרוס הקדוש.

במהלך התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ידעה יפו תקופות נוספות הן של שגשוג ובנייה מחדש, והן של חורבן עד המאה ה-19, אז החלה לפרוח. במהלך מאה זו גם חודשה הקהילה היהודית בעיר. עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ בסוף המאה ה-19, היה נמל יפו נמל הקליטה הראשי לבאי העליות הראשונות. למקצת מהעולים הייתה יפו תחנת מעבר בלבד, אך רבים אחרים נשארו בה, והקהילה היהודית ביפו גדלה והגיעה ערב מלחמת העולם הראשונה ל-11 אלף איש - כשליש מאוכלוסיית העיר.

התיישבות מוקדמת בשטחה של תל אביב

תל כודאדי
הרחוב הראשון בתל אביב, רחוב הרצל, וברקע בניין הגימנסיה העברית "הרצליה"

לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של נקודות יישוב בשטח המהווה היום את תל אביב. ייחודי לאופי ההתיישבות העתיקה במרחב זה הוא העדר רצף התיישבותי באזור אחד מסוים. יישובים אלו שבו והתחדשו באזורים שונים על גדות הירקון. ברחבי שטחה של העיר, ובעיקר בקרבת נחל הירקון, נתגלו כמאה אתרים ארכאולוגיים מתקופות שונות[13] כנחל הרחב ביותר לאורך מישור החוף, היווה הירקון עורק חיים אסטרטגי ואפשר אף את כניסתן של סירות מסחר אל פנים היבשה. החל מימי הבית השני ואילך עד סוף התקופה הביזנטית אין היישובים החדשים קשורים עוד בנחל הירקון כמקור לאספקת מים והם מתפשטים על פני כל שטחה של העיר, ובהם כאלה הרחוקים מן הירקון, כגון תל ברוך וגן הגת. חלק מן הממצאים שנתגלו בעיר מתוארכים לתקופה הכלקוליתית ורבים מתקופת הברונזה. בתקופות המאוחרות יותר של העת העתיקה, הוקמו בשטחים אלו נקודות יישוב רבות ככפרי לוויין של עיר הנמל יפו.

תל קסילה הוא אחד התלים הארכאולוגיים החשובים בתחומי העיר, והוא שוכן צפונה לירקון בתחומו של מוזיאון ארץ ישראל. במקום נמצאו ממצאים רבים של היישוב הפלשתי שפרח על התל החל במאה ה-12 לפנה"ס ועד תחילת המאה ה-10 לפנה"ס. מאז תקופת ממלכת ישראל המאוחדת ועד לסוף התקופה הביזנטית, התקיים על התל יישוב יהודי ואחר לסירוגין.

תל נפוליאון, הידוע גם כ"תל גריסה", שוכן בצפונה של העיר, מדרום לנחל הירקון וממזרח לנחל איילון. המקום היה מיושב החל משנת 2700 לפנה"ס לערך. היישוב התרחב באלף ה-2 לפנה"ס, והגיע לשיאו במאה ה-18 ובמאה ה-17 לפנה"ס. על התל התגלו מספר מבנים מונומנטליים ומערכת לאספקת מים. באתר "שבע טחנות" הסמוך לתל נפוליאון הוקמו בתקופת העות'מאנית מספר טחנות קמח‏‏[14], והכפר הערבי הסמוך ג'רישה (جريشة) מעיד בשמו על כך שבאתר פעל מרכז אזורי של גריסת קמח‏‏[15]. טחנות קמח נבנו גם ב"עשר טחנות" בקצה הצפון-מזרחי של העיר. האתר, שהיה הגדול מסוגו לאורך הירקון, היה פעיל בתקופה הרומית, ולאחר הפסקה ארוכה חידש את פעולתו במאה ה-19, עת נודע בשם "טאחונאת אל הדר"(طاحنات الهدر).

בתל כודאדי, הסמוך לשפך הירקון, נחשפו שרידי שתי מצודות אשוריות מהמאה ה-8 לפנה"ס, אשר שימשו כשלוחה הקדמית של תל קסילה. המצודות הגנו על שפך הירקון, ובעת שלום שימשו כתחנת סחר. גן הגת הוא אתר ארכאולוגי נוסף בצפון-מערבה של תל אביב. בתקופה ההלניסטית פעלה במקום גת שהייתה בשימוש מהמאה ה-4 לפנה"ס עד המאה ה-2 לפנה"ס והיא מוגדרת כגת ציבורית משוכללת. בכיכר היל, הנמצאת לא הרחק מהאזור בו שוכן תל כודאדי, התגלו מערות קבורה ושרידי יישובים מהאלף הרביעי לפני הספירה, ומהמאות ה-8 עד ה-10 לפנה"ס. רוב המערות נאטמו כדי לשמרן. מערות קבורה התגלו גם באתר מערות אפקה השוכן מערבית לנתיבי איילון, מצפון לשכונת אפקה.

לפני קום מדינת ישראל שכנו בסמיכות לעיר מספר כפרים ערביים, ובהם שייח' מוניס (כיום שכונות רמת אביב, תל ברוך ואפקה), ג'רישה וג'מאסין אל ע'רבי ליד הירקון, סומייל ברחוב אבן גבירול, ואבו כביר וסלמה בדרום העיר. מרבית הכפרים האלה נהרסו עד היסוד בעשורים שלאחר הקמת המדינה, ושטחיהם, שהוכרזו נכסי נפקדים סופחו לעיר. בבתים הנטושים של ג'מאסין אל ערבי, סומייל וסלמה, אשר ננטשו על ידי יושביהם הערבים במהלך מלחמת העצמאות, השתכנו יהודים תושבי יפו, שהפכו בעצמם לפליטי המלחמה, ועולים חדשים. חלק ממשפחות יהודיות אלו הן בעלות חזקה ועדיין מתגוררות בשרידי הכפרים הללו. הליכים משפטיים לפינוייָ‏‏ם נמשכים לאורך שנים.

הקמת תל אביב

ערך מורחב – היסטוריה של תל אביב

קהילת יהודי יפו גדלה בראשית המאה ה-19 לאחר עלייתם של יהודים רבים מצפון אפריקה. בשנים 1881-1882 גדלה הקהילה, כאשר הצטרפו אליה רבים, בעיקר מתימן וממזרח אירופה. ב-1887 הוקמה שכונת נווה צדק. בשנת 1896 הקימו יהודים מתימן את שכונת "מחנה יהודה" וב-1904 הקימו יוצאי מרוקו ואלג'יריה את שכונת "מחנה יוסף". לאחר ביסוסן של שכונות גדולות אלה מחוץ ליפו, החלה היוזמה לייסוד "אחוזת בית" מתוך כוונה מוצהרת להקים עיר חדשה.

שכונת אחוזת בית נוסדה בשנת 1909 כשכונת בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות, על ידי קבוצה של יהודים מיפו שהחליטה לצאת ממנה בשל הרצון לחיות חיים עבריים עצמאיים. קבוצת יהודים זו התכנסה לראשונה ביולי 1906 והתאגדה בשם "אגודת בוני בתים" (ששונה מאוחר יותר ל"אחוזת בית"). הקבוצה תכננה להקים עיר עברית איכותית מחוץ ליפו, על פי הדגם המערב אירופאי העדכני. בשנת 1910 החליפה אחוזת בית את שמה ל"תל אביב".

יום יסודה הרשמי של העיר נחשב כ' בניסן ה'תרס"ט (11 באפריל 1909), ה' דחול המועד פסח. ביום זה התכנסה קבוצת המייסדים בחולות שמצפון ליפו כדי להגריל בין חבריה את מיקום המגרשים לבנייה בבעלותם. אבן הפינה למבנה הראשון, "הגימנסיה הרצליה", הונחה בי' באב תרס"ט (28 ביולי 1909)[16]. מועד חשוב נוסף בייסוד העיר הוא ל' בסיון תרס"ט (19 ביוני 1909) שבו "הונח ברב פאר ושמחה היסוד לשכונה העברית"[17].

הגרלת המגרשים לבנייה נערכה על ידי עקיבא אריה ויס, יו"ר הוועד ויוזם העיר העברית הראשונה, בעזרת צדפים. חבר נוסף בקבוצת המייסדים היה מאיר דיזנגוף, ששימש כיושב ראש הוועד החל משנת 1911. הרחוב הראשי באחוזת בית היה רחוב הרצל, ובקצהו הצפוני נבנתה הגימנסיה העברית "הרצליה" (כיום - מקומו של "מגדל שלום מאיר"), שהייתה הגימנסיה העברית הראשונה. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היו בתל אביב הקטנה רק 140 בתים. בעת המלחמה נעצרה התפתחותה. ב-1917 גרשו השלטונות הטורקיים את תושביה עם תושבי יפו היהודים.

הקמת שכונות סגורות בתל אביב

בשנותיה הראשונות של העיר, לפניה וגם אחריה, הוקמו בה שכונות בדמות מתחמים פרטיים סגורים מצפון ליפו. שכונות אלה הוקמו במהלך תקופת השלטון הע'תמאני הטורקי ונועדו להגן על התושבים מפני שודדים וגנבים.

תקופת המנדט הבריטי

ביתן בריטניה (נהרס) ביריד המסחר הבינלאומי - "יריד המזרח" שהתקיים בחצי האי הירקוני

עם הכיבוש הבריטי ב-1917 והחלתו של השלטון הצבאי הבריטי חזרו התושבים, ומשנת 1921 החלה תנופת התפתחותה של העיר, ושלטונות המנדט החליטו על הפרדתה מיפו (פקודה המורה על כך פורסמה ב-1 ביוני 1921)[18]. באותה שנה פרצו פרעות תרפ"א, שבהן רצחו ערביי יפו 47 מיהודי העיר, בהם הסופר יוסף חיים ברנר. בעקבות מאורעות דמים אלה יצאו יהודים רבים מיפו ועברו לתל אביב. אז הוחלט גם לבטל את התקנות האוסרות פעילות כלכלית בתל אביב, כלכלת העיר החלה להתפתח ונוסד שוק הכרמל. מאז התפתחה העיר בקצב מזורז: מ-3,600 תושבים בשנת 1914 ל-34,000 בשנת 1925 ול-120,000 בשנת 1936.

ב-12 בינואר 1934 זכתה תל אביב למעמד של עיר.

להתפתחות הגדולה של העיר תרמו גם העלייה הרביעית והעלייה החמישית (1924-1939) שבהן זרמו לעיר עולים רבים ממרכז אירופה. בתקופה זו היא החלה לקבל את הצביון הבורגני-בלייני שלה. בתל אביב נפתחו הקולנוע הראשון ו"קזינו גלי אביב" שהיה מוקד בילויים חשוב של התקופה. בתקופה זו אומץ סמל העיר, וססמתה "עוד אבנך ונבנית" שנלקחה מהפסוק: ”עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים” (ירמיהו ל"א, 3)

ב-1936 הייתה תל אביב לעיר הגדולה בארץ, למרכז המסחר והשיווק של התוצרת החקלאית, למרכז המלאכה והתעשייה הקלה ולמרכז השירותים הציבוריים, הכלכליים והתרבותיים של היישוב העברי.

ב-9 בספטמבר 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, הפציצו מטוסים של חיל האוויר האיטלקי את תל אביב, ו-112 בני אדם נהרגו. בתקופת ההעפלה והמאבק בשלטונות המנדט, בשנות ה-40, מילאה תל אביב תפקיד חשוב: אליה הגיעו אוניות המעפילים, בה נוסדה תעשיית הנשק במחתרת, וממנה פעלו ארגוני המחתרת. עם קום המדינה הייתה תל אביב העיר היהודית היחידה בארץ שמנתה מעל 100,000 תושבים.

פיתוח חצי האי הירקוני

בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 החל פיתוחו של אזור שפך הירקון הידוע בכינוי "חצי האי הירקוני". באזור זה הוקמה תחנת הכוח רדינג ולצידה שדה התעופה שדה דב. בחלקו הדרומי התקיים יריד המסחר הבינלאומי שלצורך כך הוקמו בו ביתנים בסיגנונות האדריכליים שאפיינו את העיר תל אביב. בחלקו המזרחי של היריד הוקם "אצטדיון המכביה הראשונה" ב-1932. בשנת 1937 הוקם גשר ווקופ מעל שפך הירקון שנועד לחבר את תחנת הכוח עם היריד.

במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט תקפו ערבים את פרוורי תל אביב. בעקבות שביתת הפועלים בנמל יפו הוקם ב-1936 נמל תל אביב בחלקו הדרומי של חצי האי הירקוני ונמל תל אביב, והוא תרם להתפתחות העיר, אף שהיה זה נמל קטן ולא משוכלל ביותר: אוניות לא יכלו לעגון בו, וכמו בנמל יפו, העברת הסחורות והנוסעים בוצעה באמצעות סירות.

תל אביב במלחמת העצמאות

עוברים ושבים בשוק הכרמל תופסים מחסה מאש צלפים הנורית על ידי ערבים ממסגד חסן בק ברובע מנשייה.
קהל מחוץ למוזאון תל אביב הישן בעת הכרזת העצמאות.
ערך מורחב – תל אביב במלחמת העצמאות

לאחר הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 פרצו קרבות בגבולותיה הדרומיים והמזרחיים של העיר תל אביב עם יפו השכנה, שעל פי החלטת האו"ם הייתה אמורה להיכלל במדינה הערבית. הקרבות בגבול יפו נסתיימו סמוך להכרזת המדינה, עם כיבושה בידי כוחות האצ"ל ו"ההגנה", ברחו רוב תושביה הערבים ובתים רבים עמדו נטושים. עיריית תל אביב הפיצה כרוז שאסר על כניסה ליפו[19], אך ללא הועיל.

בה' אייר תש"ח 14 במאי 1948 הכריז דוד בן-גוריון על עצמאות המדינה בגלריה האחורית (בשל היותה ממוגנת) של בית דיזנגוף משכנו של מוזיאון תל אביב אז, בשדרות רוטשילד 16. באותה עת הייתה ירושלים נצורה ומנותקת, ולפיכך שימשה תל אביב כבירת המדינה ובה ישבו הממשלה והכנסת. ישיבות הכנסת הראשונות התנהלו בבית האופרה הישן ברחוב הרברט סמואל, במקום בו שוכן היום מגדל האופרה. רק בסוף שנת 1949 הוכרזה ירושלים כבירת ישראל, ומוסדות המדינה הועברו אליה.

עד לשנת 1948 שכנו סביב העיר מספר כפרים ערבים - סומייל, סלמה, ג'רישה, שייח מוניס, ג'מאסין אל ע'רבי וג'מאסין א-שרקי. אלה ננטשו במהלך קרבות מלחמת העצמאות, וזמן קצר לאחריה הוכרזו המבנים והשטח שלהם כנכסי נפקדים וסופחו לתל אביב. לאחר מלחמת העצמאות באוקטובר 1949 אוחדה יפו עם תל אביב והיא חלק משטחה המוניציפלי של העיר. נכון לשנת 2010 חיים בה כ-20,000 ערבים ישראלים, רובם צאצאי הערבים שנותרו בעיר למרות המלחמה.

לאחר קום המדינה

לאחר קום המדינה ידעה העיר מספר גדול של שינויים בהתפתחותה. מפריחה וגדילה מואצת בשנות ה-50, דרך עזיבת העסקים והסטת מוקד המגורים לטובת הפרוורים משנות השישים עד לשלהי שנות השמונים, והחל משנות התשעים פריחה מחודשת.

בשנת 1963 הגיעה אוכלוסיית תל אביב לשיא גודלה (394,400 איש). מאז החלה תופעה של צמצום מספר התושבים, שהגיעה לשיאה בשנת 1988, כשנספרו בעיר 317,800 תושבים בלבד. בשנת 1975 איבדה תל אביב את מקומה כעיר המאוכלסת בישראל לטובת ירושלים. מ-1989 ניכר גידול במספר התושבים, אשר נבע מקליטת גל העלייה מברית המועצות לשעבר מראשית שנות התשעים ובשל חזרת תושבים לעיר.

ההתפתחות האורבנית של העיר ידעה מספר מגמות בתקופה זו: התרחבות צפונה משנות ה-50 ועד שנות ה-70, תחילת התחדשות מרכז העיר בשנות ה-80, פיתוח מרכז העסקים שסביב נתיבי איילון החל משנות ה-90 במקביל להתחדשות ועיבוי עירוני מרכז העיר בעשור הראשון של המאה ה-21. בשנות ה-60 נהרסו שכונות מצוקה בעיר, ופינו את מקומן לשכונות חדשות. שכונת מנשייה היפואית נהרסה בתקופה זו והיה תכנון להרוס חלקים מנווה צדק ואף את יפו העתיקה. תוכניות אלה הפכו לתוכניות שימור, ויפו העתיקה אכן שוקמה ושומרה במאמץ רב של העירייה. אולם, החיבור האורבני בין תל אביב ויפו נותר שנוי במחלוקת.

במלחמת המפרץ בשנת 1991 נורו לעבר ישראל טילי סקאד על ידי צבא עיראק. מרביתם כוונו לעבר תל אביב, בהיותה ריכוז האוכלוסייה הגדול במדינה, מלבד ירושלים, אליה נמנע הצבא העיראקי מלשגר טילים. תל אביב ספגה את שש הפגיעות הראשונות, ובמהלך המלחמה עזבו רבים מתושביה והשתכנו ביישובים רחוקים מן המרכז. עקב כך נפגעה שגרת היום והכלכלה העירונית. החל בשנות ה-90 סבלה העיר ממספר פיגועי התאבדות קטלניים, ובהם הפיגוע בקו 5 (1994), הפיגוע בדיזנגוף סנטר (1996), הפיגוע בקפה אפרופו (1997) והפיגוע בדולפינריום (2001). פיגועים נוספים אירעו באוטובוס קו 4 ברחוב אלנבי וב"סי פוד מרקט" (sea food market) (שניהם בשנת 2002) ובשוק הכרמל (בשנת 2004). בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב וברחוב נווה שאנן אירעו בתקופה זו חמישה פיגועים שונים; ובטיילת שניים (2003 ו-2005).

במהלך מבצע עמוד ענן בשנת 2012 נורו לעבר תל אביב וגוש דן מספר טילי פאג'ר מכיוון רצועת עזה, והיה זה הירי הראשון לעבר האזור מאז מלחמת המפרץ בשנת 1991. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק מכתוצאה מהירי.

בשנות ה-90 ובעשור הראשון של המאה ה-21 נמשכו מגמות הגידול במספר התושבים והתחדשות מרכז העיר לצד התפתחותה המואצת של הרצועה שלאורך נתיבי איילון. נופה הפיזי של העיר החל להשתנות, כשמגדלי מגורים ומשרדים הוקמו באזורים שונים בעיר. מגמות שימור המבנים הישנים הואצו, ותושבי העיר התוודעו מחדש למושג "העיר הלבנה", כאשר זכתה העיר למעמד של אתר מורשת עולמית בשנת 2003. בתקופה זו הועצם דימויה של תל אביב כמרכז חיי התרבות של ישראל, במיוחד בתחום חיי הלילה. החל מסוף שנות התשעים הושם דגש על שיקום תשתיות העיר, במיוחד במרכזה, אשר התבלו והוזנחו במשך שנים.

תל אביב ממשיכה להוות את מרכזה הכלכלי והתרבותי של ישראל, ובשנת 2009 ציינה העיר 100 שנים להקמתה באירועים ומיזמים מיוחדים.

<"gallery widths="220px" heights="200px" perrow="3">

קובץ:TelAviv-Founding.jpg|הגרלת המגרשים לאחוזת בית בעת ייסודה, צילם אברהם סוסקין קובץ:Telaviv01.jpg|הצילום בבול לרגל מאה שנה לתל אביב קובץ:zina.jpg|כיכר דיזנגוף המקורית, הוקמה ב-1934 </gallery>

גאוגרפיה

לחצו כדי להקטין חזרה
בת יםחולוןאזוראור יהודהקריית אונוגבעתייםבני ברקרמת גןכפר שמריהוהרצליהרמת השרוןרמת השרוןרמת השרוןתל אביב-יפו
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏
מיקומה של תל אביב (באדום) במחוז תל אביב
מבט מהחלל אל חלקה המרכזי של העיר, בין רמת אביב מצפון ליפו מדרום. בתמונה נראות גם רמת גן, גבעתיים וחלק מבני ברק
נחל הירקון, בחלקו שממערב לרחוב אבן גבירול
חלק מרכס הכורכר - תל נפוליאון בצפון העיר

תל אביב-יפו שוכנת במישור החוף, לצד הים התיכון. הטופוגרפיה שלה שטוחה באופן יחסי אך בכל זאת קיימים בה לא מעט מאפיינים טופוגרפיים שאף השפיעו על עיצובה. לאורך חוף תל אביב נמתחים שני רכסי כורכר מקוטעים מדרום לצפון.

הראשון נמצא לאורך החוף ומשתרע ממלון הילטון תל אביב בדרום עד החוף הצפוני ביותר, חוף הצוק. למעשה, משתרע רכס זה לאורך כל חוף השרון עד צפונית לנתניה. מקטעו הדרומי של רכס הכורכר שלאורך החוף משתרע מחוף פארק צ'ארלס קלור בדרום, דרך יפו העתיקה ועד החוף הדרומי ביותר בעיר, חוף גבעת עלייה. משם, ממשיך המצוק עד אזור פלמחים.

רכס כורכר מקביל, הרכס השני ברכסי מישור החוף, שוכן בחלקו בתחום העיר, וחלקו בתחומי הערים השכנות. גבעות בולטות ברכס זה, בתחום תל אביב, הן פארק וולפסון (54 מטר, 177.16 רגל) וגבעת אוניברסיטת תל אביב. הפסגה הגבוהה של הרכס (84 מטר, 275.6 רגל) מצויה בתחומי גבעתיים.

הנקודה הגבוהה ביותר בעיר מתנשאת לגובה של 62 מטר (203.4 רגל) מעל פני הים, והיא נמצאת בקצה הצפון-מזרחי של שכונת המשתלה, על גבול רמת השרון. גבעה זו שייכת לרכס השלישי של רכסי הכורכר של מישור החוף.

במספר נקודות בולטות מבחינה טופוגרפית, נבנו בהיסטוריה המוקדמת של תל אביב ויפו מספר נקודות יישוב:

גבעות נוספות בעיר, שנדמה כאילו נעלמו מתחת לבתיה, נמצאות באזור כיכר המדינה, אזור שדרות בן-גוריון בין גן העיר ובית חנה (והחווה החקלאית שפעלה בעבר באזור). כמו כן נבנה אזור לב העיר לאורך קו פרשת המים המרכזי של העיר שבמרכזו, החל מפינת רחוב אלנבי בערך וצפונה, שדרות רוטשילד ורחוב אחד העם. הנקודה הגבוהה ביותר בלב העיר היא מגדל המים הישן ליד פינת הרחובות אחד העם ומזא"ה.

בעיר עוברים שני נחלים: נחל הירקון הזורם ממזרח למערב וחוצה את כל רכסי הכורכר בדרכו אל הים ונחל איילון הזורם צפונה ונשפך אל הירקון. לשני נחלים אלו הייתה השפעה רבה על אופן התפתחותה של העיר ובמשך שנים רבות הם שימשו כגבולה הטבעי. נחל איילון, שמנע את התפשטות העיר מזרחה בשל היעדר אפשרות נוחה לבנות בשטחו, היה עד שנות ה-80 גבול ברור בין מרכז העיר ושכונותיה המזרחיות, וכן בין תל אביב ורמת גן וגבעתיים. משנות ה-70 ועד סוף שנות ה-80, הוסדרה זרימת מי האיילון בתעלת בטון ובכך התאפשרה פתיחת נתיבי איילון המהווים כיום את עורק התנועה החשוב ביותר של גוש דן. גם כיום, כאשר האזור המאורך מתפקד כנתיב תחבורה, ניכרת בו הטופוגרפיה עד מאוד.

בעיר שני קווי אפיק נוספים, בהם לא זורמים מים, אך המהווים אגני ניקוז שלהם השפעה נוספת על מבנה העיר. הראשון, הוא קו אפיק החוצה את קו פרשת המים של העיר דרך אוכף, אשר לאורכו הונחה בסוף המאה ה-19 מסילת הרכבת לירושלים. קו אפיק זה ניכר בעיקר בצדו המזרחי הזורם לנחל איילון ולאורכו סלול כיום רחוב הרכבת. אגן ניקוז שני נמצא באזור שמדרום לרחוב בוגרשוב ומצפון לכיכר ביאליק. אזור זה נודע כאזור שסבל מהצפות רבות, מהן סבלו תושבי שכונת הצריפים נורדיה בשנות ה-20 של המאה העשרים. העובדה כי שטח זה היה קשה ליישוב טרם הסדרת מערכות הניקוז העירוניות, הייתה הסיבה למיקומו של בית הקברות טרומפלדור במקום.

מגדלים במרכז תל אביב במבט מפארק הירקון לכיוון דרום

אקלים

גגות תל אביביים ועליהם דודי שמש וצלחות לוויין

האקלים השורר בתל אביב-יפו הוא אקלים ים תיכוני. בחורף קריר וגשום, בסתיו ובאביב הטמפרטורה גבוהה יותר ולעתים יורדים גשמים ובקיץ חם ולח ללא משקעים. בשנה יורדים בממוצע בעיר כ-530 מילימטרים של גשם, ב-56 ימי גשם. עונת הגשם 1992/1991 הייתה העונה הגשומה ביותר שנרשמה בעיר ובמהלכה נמדדו כ-1,064 מ"מ של גשם. מנגד, עונת הגשם 1999/1998 הייתה העונה היבשה ביותר שנרשמה בעיר, במהלכה נמדדו בעיר כ-238 מ"מ גשם בלבד. בחודש ינואר נעה הטמפרטורה בין כ-17.5°C (בממוצע) ביום לבין כ-9.5°C בלילה, כאשר בימים הקרים ביותר של החורף יורדות הטמפרטורות עד ל-13°C ביום ועד לכ-6°C בממוצע בלילה. שלג יורד בעיר לעתים נדירות מאד, ובהיסטוריה מתועד מקרה בודד ב-6 בפברואר 1950 עת שלג נערם על הקרקע בעיר. בקיץ הטמפרטורות הממוצעות עומדות על כ-30°C בממוצע ביום ועל כ-23°C בלילה, ומזג האוויר מלוות בלחות של 65% ביום ומעל 80% בלילה. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה מאז קום המדינה בתל אביב הייתה כ-43.5 מעלות, בחודש מאי 1988.

האקלים בתל אביב-יפו חם וגשום יחסית לסביבתה, ומאופיין בתופעת אי החום העירוני, הנובעת בעיקר מריבוי כלי הרכב הנוסעים בעיר. כן מאופיינת העיר בתופעות שונות של מיקרו-אקלים, דוגמת הצללה ומנהרות רוח בין גורדי שחקים, משבי רוח בשעות אחר הצהרים, והבדלים של כ-4°C בין שדרות העיר לרחובות המקבילים להן. בשל הלחות הגבוהה, מאופיינת העיר בעומס חום גבוה יחסית בחודשי הקיץ. לאקלים התל אביבי נודעה השפעה מרחיקת לכת על סגנונות הבנייה שהתפתחו בעיר ועל אורח החיים של תושביה.


שגיאות פרמטריות בתבנית:אקלים
פרמטרים [ עיר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אקלים בתל אביב-יפו
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 17.5 17.7 19.2 22.8 24.9 27.5 29.4 30.2 29.4 27.3 23.4 19.2 24.0
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 9.6 9.8 11.5 14.4 17.3 20.6 23.0 23.7 22.5 19.1 14.6 11.2 16.4
משקעים ממוצעים (מ"מ) 147 111 62 16 3.6 0 0 0 0.7 34 81 127 583
מקור: השירות המטאורולוגי הישראלי ‏‏[20]

המתאר העירוני

מפת מרכז העיר. לחצו כאן להגדלה
תוכנית גדס, 1925 - שהייתה תוכנית המיתאר הראשונה של תל אביב שתוכננה על ידי פטריק גדס

ראשיתה של תל אביב באוסף שכונות לוויין מצפון ליפו. שכונות אלה הוקמו במתווה אופייני לסוף המאה ה-19 של רחובות צרים, ברוחב של כ-6 מ' בלבד בין חזיתות הבתים, ברשת שתי וערב, שלאורכם מגרשים קטנים ובתים צמודי קרקע. אחוזת בית שהוקמה ב-1909 נבנתה במתווה דומה אולם במרווחים גדולים יותר שאיפשרו בהמשך את התחדשות הרקמה העירונית ובניית בניינים במקומם של הבתים צמודי הקרקע. משהתאחדו כל השכונות ונוצרה העיר תל אביב, מתארה העירוני נעדר שלד עירוני מסודר, שכן כל שכונה התפתחה עד אז כישות עצמאית עם מאפיינים משלה. מארג הרחובות באזור דרום-מרכז העיר של היום משקף היטב מאפיין זה של היעדר יד תכנונית מכוונת. כאשר המשיכה העיר להתפתח צפונה ומזרחה בעזרתן של ידיים מכוונות, תוכננה התפתחות זו כהמשך לגרעין מארג הרחובות הקיים, שעל בסיסו נבנה שלד עירוני מסודר שיוכל לשאת את המשך התפתחות העיר.

עם תנופת הצמיחה של העיר בשנות ה-20, הוזמן מתכנן הערים הבריטי סר פטריק גדס להכין תוכנית מתאר לעיר העתידה לגדול לעיר בת כ-100,000 תושבים. תוכנית המתאר שיצר גדס, הידועה כתוכנית גדס, יצרה בין היתר את המערך הפיזי המשרת את מרכז תל אביב עד היום, והיה בה הבסיס הרעיוני שאיפשר את הרחבת העיר בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. ברוח רעיון עיר הגנים תכנן גדס רחובות ושדרות ממערב למזרח שיכניסו בריזה מהים, ורחובות מדרום לצפון שיאפשרו התפתחות מסחר בעיר. בין הרחובות הראשיים תוכננו בלוקים של מגורים, כאשר הבלוק הטיפוסי כולל בניינים בעלי חזית מסחרית בדפנות המזרחית והמערבית. בתוך הבלוק חוצים שלושה-ארבעה רחובות קטנים וצרים יחסית שלרוב אינם המשכיים לרחובות מסוג זה בבלוק שכן. כמעט כל הרחובות האלה הם רחובות חד-סטריים כיום. במרכז כל בלוק מתוכנן מבנה ציבור כגון בית ספר, קופת חולים או גינה ציבורית. בלוק טיפוסי זה הכולל עשרות בודדות של בנייני מגורים מתקיים עד היום. תוכנית גדס גם הפכה את תל אביב, שהתפתחה עד אותה עת "עם הגב לים", לעיר ההופכת את חוף ימה למשאב חשוב המשפיע רבות על המתווה העירוני.

במקביל לתוכנית גדס, שהרחיבה את העיר צפונה עד נחל הירקון, הוקמו בשנות ה-20 גם שכונות הפועלים נווה שאנן ופלורנטין בעלות מתאר עירוני שונה. נוה שאנן נבנתה בצורת מנורת תשעת קנים סביב רחוב לוינסקי ואילו שכונת פלורנטין נבנתה לפי תוכנית שתי וערב של רחובות בעלי בנייני מגורים טוריים עם חצרות פנימיות.

על אף השוני בין תוכניות המתאר של שכונות הפועלים לבין אזור לב תל אביב והצפון הישן, בכל אזור זה נבנו בניינים בגישת הסגנון הבינלאומי (הידוע גם כסגנון הבאוהאוס). מי שהפך את עיר הגנים שתכנן גדס לעיר בעלת צורה פונקציונלית שלימים הוגדרה כ"העיר הלבנה", היה מתכנן הערים ומהנדס העיר, יעקב בן-סירה.

משנות ה-50 המשיכה תל אביב להתרחב והוקמו שכונות חדשות רבות. השכונות המזרחיות לרחוב אבן גבירול ולשטח תל אביב של תקופת המנדט, נבנו ברובן ברוח עיר הגנים של גדס במתווה עירוני דומה מאוד. במקביל, נבנו שכונות לוויין גם מצפון לירקון וממזרח לאיילון. שכונות אלה, כגון יד אליהו ורמת אביב הוקמו כשכונות גנים אף הן, אך במנותק מהרקמה העירונית הרחבה של מרכז העיר. אל שכונות אלה הצטרפו עם השנים עוד שכונות רבות שהתאפיינו בשלל גישות של תכנון עירוני, משכונות שיכונים ופרוורים המתאפיינים בבנייה פרטית ועד שכונות כדוגמת שכונת המשתלה המתפקדות כפרוורים צפופים ועצמאיים עם תכנון העומד בפני עצמו.

משמוצו כמעט כל עתודות הקרקע של תל אביב, החלה בשנות ה-80 מגמת הבנייה לגובה, שהתעצמה בשנות ה-90 וה-2000. מגמה זו כוללת שני כיוונים עיקריים: בניית מגדלים במקום בתים נמוכים במרכז העיר או על ידי עיבוי עירוני ומיצוי שטחים, בין השאר בעזרת ניוד אחוזי בנייה ובניית מגדלים בשטח הפתוח החשוב ביותר שהפך שימושי מאז סוף שנות ה-80 והוא אזור נתיבי איילון. בניית המגדלים לאורך נתיבי איילון והצירים המקושרים אליו ממזרח למרכז העיר השפיעו רבות על המתאר העירוני הכללי של העיר ואף הסיטו את מרכז העסקים הראשי של העיר מזרחה.

נכון לשנת 2010, 20% משטחי העיר היו שטחים ירוקים, שהם 10,414 דונם. נתונים אלו מצביעים על עלייה 35% בגודל השטחים הירוקים בעשור האחרון. פארק הירקון הוא השטח הירוק הגדול ביותר בעיר (כ-3,500 דונם) ושני לו פארק מנחם בגין ששטחו כ-1,000 דונם). לצדם מספר גנים ציבוריים ובהם מדרון יפו, פארק וולפסון, גן העצמאות, פארק צ'ארלס קלור וגן מאיר ההיסטורי. במרכז העיר קיימות עשרות גינות עירוניות קטנטנות לצד כ-6 שדרות ירוקות המתפקדות כגינות מאורכות במקביל לרחוב. בנוסף קיימות שתי כיכרות גדולות: כיכר רבין (מלכי ישראל) וכיכר המדינה.

  • מבט אל העיר ממזרח לנחל איילון
    מבט אל העיר ממזרח לנחל איילון
  • מבט אל העיר ממערב לנחל איילון
    מבט אל העיר ממערב לנחל איילון
  • רחוב אלנבי ואזור לב העיר עם רצועת קו החוף, 2014
    רחוב אלנבי ואזור לב העיר עם רצועת קו החוף, 2014
  • חול ים ששקע בנחל הירקון סמוך למפגשו עם הים
    חול ים ששקע בנחל הירקון סמוך למפגשו עם הים
  • פארק צמרת
    פארק צמרת
  • מבט מן האוויר על חצי האי הירקוני ועל נמל תל אביב עם יריד המזרח
    מבט מן האוויר על חצי האי הירקוני ועל נמל תל אביב עם יריד המזרח

תחבורה

עומס בנתיבי איילון
התחנה המרכזית החדשה
רכבת בתחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה
מתקן לשכירת אופניים - "תל אופן"
ערך מורחב – תחבורה בתל אביב

התחבורה בתל אביב-יפו היא ממערכות התחבורה העמוסות והמסובכות בישראל, עקב אופיה המטרופוליני של העיר. מדי יום נכנסים לעיר מאות אלפי יוממים, והעיר סובלת מעומסי תנועה כבדים וממחסור במקומות חניה. בעיות התחבורה מעצימות את מפגעי הרעש וזיהום האוויר, מכבידות על התושבים ועל בעלי העסקים, ומהוות נושא מרכזי בשיח הציבורי.

תשתיות כבישים

ציר התנועה העיקרי והחשוב בעיר הוא נתיבי איילון (כביש מספר 20) החוצה את העיר מצפון לדרום לאורך תוואי הזרימה של נחל איילון, ומתחבר אל כביש מס' 1 לירושלים בדרום, ואל כביש 5 בצפון. נתיבי איילון המקבילים לחוף ימה של העיר במרחק של כשני קילומטרים בלבד ממנו, משמשים ככביש חגורה מהיר לחלקה המרכזי של העיר, ובתחומה תשעה מחלפים לאורך הציר. אף על פי שהציר כולל חמישה נתיבי נסיעה לכל כיוון לאורך חלקו המרכזי, הוא מתקשה לעמוד בעומסי התנועה הכבדים שעמם עליו להתמודד. צירי כניסה חשובים נוספים אל העיר הם ציר היינה/שלבים מדרום, דרך בן צבי (כביש 44) מדרום מזרח, דרך לוד (כביש 461) ודרך ז'בוטינסקי-בגין (כביש 481) ממזרח, דרך משה סנה (כביש 482) מצפון מזרח, ודרך נמיר (כביש 2) מצפון (הידועה גם כ"דרך חיפה").

אוטובוסים

בעיר פועל מערך קווי אוטובוס עירוניים של החברות "דן", "אגד", "מטרופולין" ו"קווים" ובנוסף, עוברים בה קווי אוטובוס בין-עירוניים של חברת "אפיקים".

בתל אביב פועלים התחנה המרכזית החדשה (שהיא תחנת האוטובוסים השנייה בגודלה בעולם מבחינת שטחה), ומספר מסופי אוטובוס, שהחשובים שבהם הם מסוף 2000 בסמוך לתחנת הרכבת תל אביב מרכז, מסוף כרמלית, מסוף רדינג, מסוף עתידים, מסוף תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה ומסוף האוניברסיטה. בשל מיקומה הגאוגרפי במרכז הארץ ובלב גוש דן ובשל חשיבותה של העיר, יוצאים ממנה קווי אוטובוס לכל חלקי הארץ.

רכבת

בשנת 2009 נרשמו כ-25 מיליון נוסעים ברכבת לעיר או מהעיר אשר מהווים 35% מכלל הנוסעים ברכבת ישראל. קו רכבת חוצה את העיר מצפון לדרום ולאורכו 4 תחנות של רכבת ישראל - תחנת הרכבת תל אביב אוניברסיטה, תחנת הרכבת תל אביב מרכז, תחנת הרכבת תל אביב השלום ותחנת הרכבת תל אביב ההגנה. רכבת ישראל מפעילה שירותים פרווריים בין תל אביב לערים הסמוכות לה (בין בנימינה בצפון ואשקלון בדרום), וקווים בינעירוניים ליעדים רחוקים יותר (באר שבע, ירושלים, חיפה ונהריה).

מוניות

מוניות שירות נוסעות לאורך מספר קווי אוטובוס בתוך העיר כשחשובים שבהם הם קו 4 לאורך רחוב בן יהודה ורחוב אלנבי, וקו 5 לאורך רחוב דיזנגוף ושדרות רוטשילד. מספר קווי שירות מקשרים בין תל אביב לערים הסמוכות. בנוסף פועלות בעיר אלפי מוניות רגילות ("ספיישל").

כלי רכב

בתל אביב 251,980 כלי רכב רשומים (כ-14% מכלי הרכב הרשומים בישראל), ברשות 49.9% ממשקי הבית (נתוני 2009), כ-75% מהם הם כלי רכב פרטיים. בסך הכול קיימים בעיר כ- 278,000 מקומות חניה. לנוכח עומס התנועה וכמות כלי הרכב, קיימות בעיות חנייה ברוב אזורי העיר, בעקבותיהן נשקלים מגוון פתרונות נקודתיים לצד תוכניות מקיפות.

תחבורה אווירית

נוסף על נמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון השוכן בשטח גלילי מצפון לעיר לוד במרחק של כ-18 ק"מ ממרכז העיר, ממוקם שדה דב בצפונה של העיר ומטפל בתעבורת נוסעים פנים ארצית, בעיקר לאילת. שדה דב משמש גם לפעילות של חיל האוויר.

אופניים

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המגמה של שימוש באופניים בתוך העיר - אמצעי תחבורה הזוכה לעידוד העירייה. זו הקימה מתקנים לחניית אופניים ומעודדת את בעליהם של עסקים להשכרה או למכירה של כלי רכב ירוקים שלא מזהמים, לא מרעישים וחוסכי אנרגיה לפעול בסמוך אל שבילי אופניים בעיר. בשנת 2010 החל פרויקט "תל אופן" להשכרת אופניים בתל אביב, בדומה לערים אחרות בעולם. פרויקט סלילת שבילי אופניים ברחבי העיר שהחל במהלך שנות ה-90 ממשיך גם כיום. בעתיד הקרוב מתוכננות גם מערכות הסעה המוניות כגון אוטובוסים וקרונות הרכבת הקלה שבהם יהיה גם מקום עבור אופניים.

פרויקטים בתכנון ובהקמה

מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב נדונה כבר מקום המדינה ואמורה להיות אמצעי התחבורה הציבורי העיקרי בתוך העיר תל אביב ולפעול לקישור טוב יותר בין העיר לפרווריה. הקו הראשון במערכת, שתכלול ארבעה קווים, נמצא בהקמה, והעבודות מבוצעות על ידי חברת נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים. קו זה ידוע כקו האדום. כמו כן מתוכננים להבנות בעתיד מחלפים חדשים לאורך רחוב דרך מנחם בגין ורחוב המסגר.

כלכלה, תעסוקה ומסחר

בניין ההנהלה המרכזית של בנק דיסקונט לישראל, ולצדו בניין ההנהלה המרכזית של בנק לאומי, ברחוב יהודה הלוי פינת הרצל

תל אביב היא מרכז החיים הכלכלי והפיננסי בישראל, בה פועלת הבורסה לניירות ערך היחידה בישראל. בה שוכנים משרדי ההנהלה של כל הבנקים המרכזיים. העיר היא מרכז תעסוקה ארצי ומספר המועסקים בתחומה עמד בשנת 2009 על 371,700 איש, שהם כ-13% מכלל המועסקים במדינה. כ-200,000 מאלה הם יוממים המגיעים אל העיר מיישובי גוש דן. העיר מרכזת מעל 30% מהתעסוקה במטרופולין, שהם 17% מהתעסוקה הארצית. נכון לסוף שנת 2005, מנה כוח העבודה בקרב תושבי העיר 211,200 איש, מתוכם 11,400 איש (5.4%) היו מובטלים. הכנסת השכירים בעיר נאמדת ב-121.7% יחסית לממוצע הארצי (2006).

מכיוון שתל אביב נבנתה על דיונות חול, פיתוח ענף החקלאות בה לא היה רווחי. גם פיתוח מסחר ימי נפסל משום שמוקדי המסחר בענף זה היו מרוכזים כבר בחיפה. מסיבה זו העיר התפתחה כמרכז מדעי וטכנולוגי, כאשר בשנות ה-80 של המאה ה-20 חל תהליך התעצמות בתחום זה, והעיר הפכה אט אט למרכז טכנולוגי בין התוססים במזרח התיכון. מטרופולין תל אביב במיוחד ידוע כמרכז היי טק ברמה בינלאומית, וברחבי העולם האזור אף זכה לכינוי "סיליקון ואדי" בעקבות עמק הסיליקון שבארצות הברית. "סיליקון ואדי" מדורג במקום השני לאחר עמק הסיליקון האמריקאי מבחינת חשיבותו בתחום‏‏[21]. במהלך השנים, חברות טכנולוגיה בינלאומיות רבות בחרו להקים את מפעליהן בעיר ובסביבתה.

בנייני משרדים במתחם דרום הקריה.
בחזית: מתקו שנאים של חברת החשמל.

כיום, מרכזת תל אביב 58% מהמשרות במטרופולין ו-38% מהתעסוקה הארצית בענפי הפיננסים והעסקים; בשירותי המסחר והפנאי מרכזת העיר 37% מהתעסוקה במטרופולין ו-22% מהתעסוקה הארצית; בענף התעשייה – 24% מהתעסוקה במטרופולין ו-12% מהתעסוקה הארצית. תל אביב מובילה במספר המועסקים בבנקאות, עם 51% מהמשרות, שהם 16,000 איש.

בעיר נמצאים משרדיהם של מספר ארגונים כלכליים, ובהם התאחדות התעשיינים בישראל, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל, איגוד לשכות המסחר, הרשות לעסקים קטנים ומכון התקנים הישראלי. עוד שוכנים בעיר משרדיהן של אין ספור חברות וגופים מסחריים שונים, ובשל מעמדה השנוי במחלוקת של ירושלים, נמצאות כל השגרירויות הזרות בישראל, על נספחיהן הכלכליים, בתל אביב, או בערים הסובבות אותה.

דיזנגוף סנטר

מרכז העסקים הראשי המסורתי של העיר שוכן באזור אחוזת בית ההיסטורי, ברחוב הרצל וברחובות החוצים אותו, בין רחוב אלנבי ממזרח לבין בתי המשרדים במנשייה ממערב. אזור זה נותר במידה רבה מרכז לפעילות הפיננסית והבנקאית בעיר. עם זאת האזור העסקי בתל אביב התרחב באופן משמעותי לכיוון מזרח וצפון-מזרח ועד מעבר לנתיבי איילון אשר שימשו כזרז לתהליך. חלקו הדרומי של רחוב אבן גבירול, שדרות שאול המלך, רחוב הארבעה, רחוב קרליבך ומתחם דרום הקריה הם כיום אזורים מסחריים-עסקיים, לפחות בחלקם.

בתל אביב רחובות רבים שלהם חזית מסחרית. הידועים שבהם הם רחובות האורך העיקריים: רחוב דיזנגוף, רחוב אלנבי, רחוב אבן גבירול ורחוב בן יהודה. בכיכר המדינה התפתח אזור מסחרי הנחשב ליוקרתי, ורחוב שינקין וחנויות ברחבי שכונת פלורנטין זוכים לפופולריות בקרב צעירים. בעיר פועלים מספר קניונים, ובהם דיזנגוף סנטר, גן העיר, קניון תל אביב בתחנה המרכזית החדשה, קניון רמת אביב, קניון עזריאלי, קניון ויצמן במרכז הרפואי תל אביב והקניון במגדלי תל אביב. בשכונות עבר הירקון, ובמידה רבה גם ביפו ובאזורי המגורים שממזרח לנתיבי איילון, נפוצים מרכזי קניות שכונתיים, שמרכזם בדרך כלל במרכול גדול. עם הבולטים במרכזים אלה נמנים המרכז המסחרי הגדול ברמת אביב ג' והאזור המסחרי שבין היכל הספורט יד אליהו לסינרמה.

על פי דו"ח שערכה חטיבת ניהול העושר של בנק UBS השווייצרי, תל אביב נחשבת לאחת הערים היקרות בעולם. היא מדורגת במקום ה-25 ברשימת הערים הכי יקרות לשנת 2010. לשם השוואה, ניו יורק דורגה במקום ה-6 ואוסלו במקום הראשון[22].

תקשורת

בית מעריב

בתל אביב שוכן מרכזה של התקשורת הכתובה בישראל, ושלושת היומונים הגדולים שוכנים בה. בית "ידיעות אחרונות" נמצא ברחוב יהודה ונח מוזס, שניים מבני משפחת מוזס שעמדו בראש העיתון. העיתון "מעריב" נמצא בבית מעריב ברחוב קרליבך, ומערכת העיתון "הארץ" נמצאת ברחוב שוקן, הקרוי על שמו של שלמה זלמן שוקן שרכש את העיתון בשנת 1935.

מבין העיתונים הכלכליים שוכנים בעיר העיתון "כלכליסט" מבית "ידיעות אחרונות" שמרכזו ברמת החייל, והעיתון "TheMarker" מבית "הארץ". עיתונים אחרים בתפוצה ארצית שמרכזם בעיר הם "מקור ראשון", "ישראל היום" ו"ישראל פוסט". עם העיתונים המקומיים היוצאים לאור בעיר נמנים "העיר" ומהדורת הבילוי שלו "עכבר העיר" מרשת שוקן, "זמן תל אביב" מבית מעריב ו"ידיעות תל אביב" מרשת ידיעות תקשורת. עם עיתוני העבר החשובים שיצאו לאור בעיר נמנים "הצופה", "דבר", "ישראלי" ו"חדשות".

הנהלת שתי הזכייניות של ערוץ 2, "רשת" ו"קשת", שוכנות בתל אביב, וכך גם אולפניה של הטלוויזיה החינוכית הישראלית שמשכנה ברמת אביב. אולפני תחנת רדיו תל אביב ממוקמים ברמת החייל וגלי צה"ל משדרים מרחוב יהודה הימית ביפו.

אתרים חשובים בעיר

מגדלי עזריאלי - גורדי השחקים הגבוהים בעיר וסימן ההיכר הידוע ביותר של תל אביב
מוזיאון הבאוהאוס של תל אביב (ברחוב ביאליק)
בית הספר בלפור, בסגנון הבינלאומי

אדריכלות ומבנים חשובים

ערך מורחב – אדריכלות בתל אביב

במהלך כמאה ועשרים השנים של בנייה עברית בתל אביב ובסביבת יפו, התאפיינה הבנייה במספר סגנונות אדריכליים וגישות תכנוניות, הניכרים בה עד היום. כמרכז התרבותי והכלכלי של ישראל הן בתקופת היישוב והן בתקופת המדינה, הייתה האדריכלות בתל אביב החלוצה במובנים רבים באדריכלות הישראלית. כמטרופולין גדול ומרכז תרבותי נמצאים בעיר אתרים ומבנים רבים בעלי חשיבות היסטורית, אדריכלית ותרבותית.

לצד בנייה מאסיבית הנמשכת גם היום, שעיקר מאפייניה היא בנייתם של גורדי שחקים מן הגבוהים בארץ, מתבצעת מאז שנות ה-90 פעילות שימור מבנים מקיפה, בעיקר באזור לב תל אביב, יפו העתיקה, נוה צדק, דרום הקריה ומספר מקומות נוספים הידועים כתל אביב הקטנה.

העיר הלבנה

ערך מורחב – העיר הלבנה

למרכזה ההיסטורי של תל אביב, מורשת אדריכלית חשובה כעיר בה הצליח באופן ייחודי "הסגנון הבינלאומי" של שנות ה-20 וה-30 בשילוב תכנון עירוני מתאים ויוצא דופן, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. המרקם העירוני ואוסף הבתים של תקופה זו, המתאפיינים באדריכלות מודרנית בסביבה של עיר גנים, זכה לכינוי "העיר הלבנה". בשנת 2003 זכתה העיר הלבנה להכרה בינלאומית על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. ברחוב ביאליק שוכן מוזיאון קטן המוקדש לתולדות סגנון האדריכלות הבינלאומי של תל אביב.

יפו העתיקה

ערך מורחב – יפו העתיקה

מתחם יפו העתיקה הוא האזור שבו עיר הנמל יפו הייתה ממוקמת לאורך ההיסטוריה. כיום מתייחסים ליפו העתיקה כאל השטח שהיה מוקף בחומות במהלך המאה ה-19. המתחם ממוקם בראש גבעת הכורכר של יפו ובמדרונותיה, והוא נתחם במזרח ברחוב יפת ובדרום ברחוב לואי פסטר, הממוקמים בתוואי החפיר של חומות העיר.

המתחם כולל את בתי המגורים וסמטאות יפו העתיקה במדרונות המערבי והדרומי, את גן המדרון במדרון הצפוני, ואת גן הפסגה וכיכר קדומים בראשו ויש הכוללים גם את נמל יפו ואת טיילת חומות הים במתחם. יפו העתיקה היא רק שריד לעיר שהתקיימה במקום עד מלחמת העצמאות. רוב בתיה העתיקים נהרסו וחלק גדול מהבינוי העתיק שנשאר שוקם ושומר במסגרת פרויקט נרחב שהחל באמצע שנות ה-60.

רחובות העיר ושדרותיה

שדרות רוטשילד שבמרכז העיר
ערכים מורחבים – רחובות תל אביב-יפו, שדרות בתל אביב-יפו ושמות הרחובות בתל אביב-יפו

בעיר כ-1,500 רחובות. חלק מרחובותיה ידועים בשל מאפייניהם הייחודיים בעיר ובארץ כולה, בעלי היסטוריה הקשורה בהתפתחות העיר, וחלקם הפכו לשם דבר בתרבות הישראלית. עם אלה נמנים רחוב דיזנגוף שנודע כרחוב הבילויים ובתי הקפה של המדינה, רחוב אלנבי בעל המעמד הממלכתי שלאורכו התקיימו מצעדי צה"ל ורחוב שינקין שהצמיח סביבו תרבות שלמה שזכתה לכינוי "שינקינאות". רחובות אחרים התפרסמו בזכות מאפיינים אחרים של הרחוב המוכרים לא רק לתושבי העיר כגון רחוב אחד העם כמרכזה הכלכלי של ישראל (בו שוכנת הבורסה לניירות ערך בתל אביב), רחוב הירקון כמרכז תיירותי, רחוב הארבעה הידוע בזכות מסעדותיו, רחוב לוינסקי הידוע בזכות שוק התבלינים ומאכלי הגורמה ואף רחובות קטנים כגון רחוב גורדון שהתפתח כאזור בולט של גלריות לאמנות בעלות שם כלל ארצי.

כמה מרחובותיה הידועים של העיר הם שדרות המהוות חלק מרכזי ובלתי נפרד משלד העיר ואף ממלאות תפקיד חשוב בחיי תושביה. השדרה הראשונה בעיר, שדרות רוטשילד, נחנכה כבר בימיה הראשונים של העיר ועודנה השדרה החשובה בה. שדרות ירושלים שביפו נחנכו בשנת 1915, עוד טרם אוחדו הרשויות, בהוראת מושל יפו חסן בק שהתקנא בשדרה התל אביבית. שדרות מרכזיות נוספות שנחנכו מאז שנות ה-30 הן שדרות בן ציון, שדרות ח"ן, שדרות קק"ל (מ-1974 – שדרות בן-גוריון) ושדרות נורדאו. כמו כן קיימות שדרות נוספות, בעלות מאפיינים שונים, גם בחלקים נוספים וחדשים יותר של העיר.

מאז סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זוכות השדרות, ובראשן שדרות רוטשילד, להתחדשות עירונית ענפה ושיפוץ נרחב שגרם להחייאתן ולחיזוק מעמדן כחללים ציבוריים חשובים ביותר בעיר, לתרבות הפנאי ולאירועים מיוחדים. במהלך השיפוץ נוספו מדשאות, פרחים וספסלים, סומנו שבילי אופניים, הוסרו המשתנות הציבוריות המוזנחות שהיו בשדרה, נבנו מתקני משחקים, ומעברי הרחובות נהיו נוחים יותר. בעקבות השיפוץ, התמלאו השדרות באוכלוסיית האזור והפכו לאחד ממוקדיה המובילים של תל אביב.

חוף הים והטיילת

חוף ימה של תל אביב
סחורה בשוק הפשפשים ביפו
ערך מורחב – חוף תל אביב

רצועת חופי תל אביב מתמשכת לאורך כ-14 קילומטרים על שפת הים התיכון, ומהווה מרכיב מרכזי בחיי תושבי תל אביב ובדימויה כעיר חוף. חלק ניכר מרצועת החוף משמש לפעילויות פנאי ונופש הפתוחות לציבור הרחב, בעיקר כחופי רחצה, טיילות ופארקים. חלק קטן משמש לפעילויות אחרות, שבחלקן סגורות לציבור. רצועת החוף כוללת גם ארבע מעגנות (רדינג, נמלי תל אביב ויפו, והמרינה).

רוב חופי הרחצה והטיילות מרוכזים ברצועה החוף המרכזית, שבין הירקון ליפו. חופי תל אביב כוללים את חופי הרחצה הראשונים שהוסדרו בארץ, כבר בשנות ה-20 של המאה העשרים.

בשנת 2010 דורגה תל אביב במקום התשיעי במצעד ערי החוף שערך המגזין הבינלאומי נשיונל ג'יאוגרפיק[23].

שווקים

בתחומי תל אביב-יפו פועלים מספר שווקים בעלי מאפיינים שונים. השוק הוותיק ביותר בעיר הוא שוק הפשפשים ביפו המתמחה בעתיקות, חפצי בית ישנים ופרטי אמנות שונים. שוק זה הוא למעשה השוק הגדול היחיד שנשאר ביפו. עד מלחמת העצמאות התקיימו מספר שווקים גדולים באזור יפו העתיקה, ובהם סוק א-דיר ממזרח לכיכר השעון ו"שוק הזרים" שברחוב יפת, "שוק נווה צדק" ו-"שוק האתרוג" שפעל ברחוב האתרוג. השוק הגדול והפעיל בעיר כיום הוא שוק הכרמל הנמצא במרכזה. השוק פועל בכל ימות השבוע ומתמחה בעיקר במזון אך גם במוצרים נוספים. שוקי מזון גדולים ופעילים נוספים הם שוק לוינסקי הפועל בדרום העיר לאורך רחוב לוינסקי ושוק התקווה הפועל בשכונת התקווה. קרוב לשוק הכרמל פועל גם שוק בצלאל בו נמכרים בעיקר בגדים, ובעבר נודע בדוכני הפלאפל שבו. משנת 2010 גם פועל באופן קבוע שוק איכרים אורגני במתחם נמל תל אביב. פעמיים בשבוע פועל במדרחוב נחלת בנימין יריד יוצרים ואמנים מפורסם הזוכה זה שנים לעידודה של העירייה. כמו כן פועלים באזורים שונים בעיר שווקים תקופתיים כגון יריד עתיקות בכיכר דיזנגוף וירידים שונים הנערכים באופן ארעי בכיכר רבין, נמל תל אביב, מרכז הירידים, בפארק הירקון ועוד.

בנוסף לשווקים אלו פעלו בעיר מבני שוק שנהרסו ופונו לצורך מגורים. עד שנת 2006 פעל השוק הסיטונאי בו נסחרו פירות וירקות בין סוחרים. שוק זה פונה והועבר לצריפין, ובשטח שבו שכן מתוכננת לקום שכונת מגורים משולבת עם מבני מסחר ותעסוקה, מבני ציבור ופארק. בנוסף פעל ברחוב העלייה מבנה שוק קמעונאי בסגנון באוהאוס המיועד להריסה בחלקו שנקרא: "שוק העלייה" שנפתח בשנת 1938 ונסגר בשנת 1981.

דמוגרפיה וסטטיסטיקה

לפי הערכה, בשנת 2009 התגוררו בעיר כ-392,000 תושבים שהם כ-5.4% מתושבי ישראל ו-12.4% מכלל תושבי מטרופולין גוש דן. תל אביב-יפו היא עיר מעורבת, וכ-92% מתושביה הם יהודים, כ-4.3% הם ערבים והיתר בני קהילות אחרות. למעשה, רק יפו מתאפיינת באוכלוסייה יהודית-ערבית מעורבת והאוכלוסייה בעיר תל אביב עצמה (ללא יפו) היא רובה ככולה יהודית. לפי פסיקת בג"ץ משנת 2000‏‏[24] חויבה העירייה להציב שילוט דו-לשוני בכל חלקי העיר. מנתונים לא רשמיים שמקורם בהערכה, גרים בתל אביב גם כ-50,000 עובדים זרים, שאינם נמנים בנתוני הלמ"ס.

להלן טבלה הממחישה את התפתחות האוכלוסייה בעיר בחתך לאום ובהשוואה להתרחבות שטחה; וכן התפתחות האוכלוסייה בתצוגה גרפית:

התפתחות שטח, אוכלוסייה וצפיפות בתל אביב‏‏‏[25] ‏[26] ‏‏‏[27]‏
שנה סה"כ תושבים יהודים אחרים שטח (דונם) צפיפות
(תושבים/דונם)
1914 3,600 - - 990 3.6
1925 34,000 - - - -
1936 120,000 - - - -
1948 248,500 244,600 3,900 25,500 9.7
1955 359,700 354,000 5,700 - -
1961 386,100 380,300 5,800 48,500 7.8
1972 363,800 357,400 6,400 49,600 7.3
1983 327,300 317,800 9,500 50,553 6.3
1995 348,900 328,400 20,500 51,423 6.4
2006 384,400 351,800 32,600 51,423 7.5
2007 390,100 356,700 33,400 51,423 7.6
2010 404,400 358,900 33,400 51,788 7.64

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף מאי 2024 (אומדן), מתגוררים בתל אביב-יפו 482,557 תושבים (מקום 2 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.0%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 79.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 16,837 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[28]

הגיל החציוני של תושבי העיר הוא 34.1 שנים לעומת 28.6 בכלל ישראל. 48.2% מתושבי העיר הם גברים ו-51.8% הן נשים. להלן נתוני התפלגות האוכלוסייה בשנת 2008 לפי גיל ומין:

בשנת 2009 היו בעיר 239,194 יחידות דיור. 78.7% מהם, 188,281, שימשו למגורים.

תל אביב היא העיר בעלת יוקר המחיה הגבוה בישראל ובין הגבוהים בערי העולם. בשנת 2008 דורגה תל אביב במקום ה-14 בעולם מבחינה זו, לאחר שעלתה אליו מן המקום ה-17 בשנת 2007[29]. בשל כך התפרצה מחאת האוהלים שאופיינה בהקמת אוהלים לאורך שדרות רוטשילד ובהפגנות ענק ברחבי הארץ כמחאה על מחירי הדיור הגבוהים בפרט ועל יוקר המחיה בכלל.

לפי נתוני העירייה, בשנת 2025 צפוי מספר תושבי העיר לנוע בין 414,000 ל-449,100 איש (מידע נוסף ראו נתונים סטטיסטיים לשנים 2007-2008 באתר עיריית תל אביב).

קהילת הלהט"ב בתל אביב

בתל אביב קהילת להט"ב דינמית ומשפיעה, בעלת ייצוג בולט בחיים התרבותיים, בחיי הלילה, ובזירה הפוליטית העירונית. היווצרותה של קהילה זו בתל אביב התאפשרה בזכות אופיה הסובלני והפתוח של תל אביב, המכבד זוגיות חד-מינית. העיר מושכת אליה אלפי הומואים ולסביות צעירים, המוצאים בה "עיר מקלט". בתל אביב פועל מתנ"ס לקהילה בגן מאיר ומדי שנה מתקיים בעיר מצעד גאווה עירוני.

בשנת 2009 התקיימו אירועי הגאווה העירוניים במתכונת מורחבת, כחלק מחגיגות ה-100 לעיר. בשנת 2010 השתתפו במצעד הגאווה בעיר עשרות אלפי אנשים. במועצת עיריית תל אביב-יפו שני נציגים הומוסקסואלים המייצגים קהלים רחבים בעיר.

בריאות

המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי

המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי הוא המוסד הרפואי החשוב בתל אביב, ונמנה עם שלושת בתי החולים הגדולים במדינה. המרכז מטפל בכ-390,000 תושבי העיר ומעל למיליון איש הנכנסים אליה מדי יום. המרכז נמצא ברחוב ויצמן בעיר ומשתרע על שטח של 150,000 מ”ר. הוא מאגד בתוכו שלושה בתי חולים: בית החולים הכללי איכילוב ובצמוד לו מרכז השיקום ע"ש אידה סוראסקי, בית החולים ליס לנשים וליולדות ובית החולים דנה לילדים. בנוסף לתפקידו כמתקן רפואי הוא משמש מרכז הוראה ומחקר המסונף לפקולטה לרפואה ובית הספר לסיעוד באוניברסיטת תל אביב.

בית החולים הפרטי החשוב בעיר הוא בית חולים אסותא, ופעל בו גם בית ספר לאחיות. הוא הוקם ב-1934 על ידי קבוצת רופאים יוצאי גרמניה, אשר שמו דגש על הקמת מוסד רפואי עצמאי, שאינו מהווה חלק מהמערכות הבריאותיות המרכזיות של ההסתדרות הציונית הדסה וקופת חולים כללית שפעלו אותה עת ביישוב היהודי בארץ ישראל. בית החולים הוקם ברחוב ז'בוטינסקי על שטח של שמונה דונמים שנרכש מהכפר סומייל, והשם "אסותא" נבחר על ידי המשוררים שאול טשרניחובסקי ויעקב כהן. בשנת 2009 עבר בית החולים אסותא לבניין חדיש ומפואר ברחוב הברזל בשכונת רמת החיל. בית החולים אסותא הוא בעליו של ארבעה בתי חולים ושבע מרפאות ברחבי הארץ. מרכז אסותא גדול נוסף נמצא כיום ברחוב יגאל אלון בעיר.

מרכז רפואי רעות הנמצא בשכונת יד אליהו הוא בית החולים השיקומי הגדול מסוגו בתל אביב.

בעבר פעלו בתחומי תל אביב מספר בתי חולים נוספים. בית החולים הדסה הוקם בשנת 1918 ושכן רוב הזמן בבניין ברחוב בלפור 8 במרכז העיר. בית החולים הדסה שירת את תושבי העיר, יחד עם בית החולים אסותא, משך עשרות שנים, אך החל בשנות ה-80 החל פינויו ההדרגתי ומחלקותיו שולבו במרכז הרפואי תל אביב. ב-1992 נסגרה המחלקה האחרונה והבניין נהרס. כיום עומד במקומו מתחם רובע לב העיר. בית חולים נוסף ששולב במרכז הרפואי ת"א, הוא בית היולדות הקריה ששכן בקריה ונודע בשם "בית חולים הקריה". בית היולדות נוסד בשנת 1951, ושימש עד 1998 כבית היולדות של תל אביב. לאחר מכן נהרס הבניין ותחתיו קם המגדל של משרד הביטחון. ביפו פעל בית חולים ממשלתי. בית החולים פעל משנת 1948 עד לסגירתו בשנת 1980. את מקומו ירש המרכז הרפואי וולפסון בחולון. מוסד רפואי חשוב נוסף שפעל בתל אביב הוא מרפאת זמנהוף ששימשה כמרפאה החשובה ביותר של קופת חולים כללית במרכז הארץ. המבנה ברחוב זמנהוף היה בנוי בסגנון הבינלאומי. המבנה נהרס ובמקומו מוקם מגדל מגורים תוך כדי שימור חלק ממעטפת המבנה המקורי. המרפאות שפעלו בו הועברו למגדל המאה.

אמנות ותרבות

פסטיבל ג'אז תל אביב 2008, מופע פתוח לקהל ברחבת סינמטק תל אביב
ישן וחדש - קו הרקיע של צפון תל אביב מתל קסילה שבמוזיאון ארץ ישראל
מוזיאון תל אביב לאמנות
להקת בת שבע בהופעה

כאמור, מהווה העיר תל אביב את לבה התרבותי של ישראל. בעיר מספר רב של מוסדות תרבות ובידור ובה מתגוררים המספר הרב ביותר של אנשי תרבות ורוח, אנשי תקשורת וכוכבי בידור לעומת ערים אחרות בישראל. במידה רבה, תל אביב היא מרכזה ומקורה של התרבות הישראלית והעברית המודרנית. לעיר דימוי של עיר נהנתנית המרוכזת בעצמה ובהנאות העולם, ולעתים מתוארים תושביה באופן ביקורתי כמתגוררים בבועה ומנותקים מהנעשה מחוץ לעירם.

מרבית התיאטראות צמחו בתל אביב כבר בימיה הראשונים כעיר ובעיקר בתקופת המנדט הבריטי. "הבימה", "האוהל" ו"המטאטא" היו מן התאטראות העבריים הראשונים וכולם צמחו בעיר בתקופה זו. בשנות ה-40 הוקם התיאטרון הקאמרי, התיאטרון העירוני הרשמי. בתל אביב הקים מרדכי גולינקין ב-1923 את האופרה הארצישראלית, שנסגרה ב-1940. בשנת 1947 הוקמה האופרה הישראלית, וב-1985 האופרה הישראלית החדשה, ששמה הרשמי הוא האופרה הישראלית ת"א-יפו. גם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שקונצרט הפתיחה שלה נערך באולם יריד המזרח בתל אביב ב-26 בדצמבר 1936, פועלת מתל אביב. בתל אביב ממוקמים גם האולמות המובילים לאמנות הבמה, ובהם המשכן לאמנויות הבמה, המשמש בית לתיאטרון הקאמרי ולאופרה, ומתחם הבימה הכולל את היכל התרבות, המשמש, מאז היווסדו בשנת 1957, כאולם הבית של התזמורת הפילהרמונית.

אמנים נוספים וכן חלוצי הספרות השירה העברית המודרנית פעלו ברובם בתל אביב: משוררים כגון חיים נחמן ביאליק, אברהם שלונסקי, אלכסנדר פן ונתן אלתרמן, אמנים כדוגמת נחום גוטמן וראובן רובין ואנשי רוח נוספים היו לא רק אישים בעלי חשיבות לאומית אלא גם דמויות מקומיות חשובות והיו מעורבים בפעילות הציבורית של העיר תל אביב.

בתחום האמנות הפלסטית בולטת תל אביב-יפו בריכוז הגדול של גלריות ומוזיאונים לאמנות. בשנת 1932 נפתח בתל אביב מוזיאון תל אביב לאמנות, ששכן אז ב"בית דיזנגוף". בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 בלטו תערוכות כלליות שהוצגו בבית "הבימה" והיוו במה להצגת מיטב האמנות של אותה תקופה. בשנת 1952 נחנך "ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו", שנבנה כתוספת למוזיאון תל אביב לאמנות. בשנת 1971 נחנך המבנה הנוכחי של מוזיאון תל אביב לאמנות.

לאחר קום המדינה התפתח במרכז העיר, ברחובות שסביב רחוב גורדון, מרכז של גלריות לאמנות. בין הגלריות בלטו "גלריה גורדון", "גלריה גבעון" ו"גלריית הקיבוץ", "גלריה ג'ולי מ." ועוד. בשנות התשעים של המאה ה-20 החלו להיפתח גלריות במקומות נוספים בעיר, בעיקר בחלקה הדרומי. בעשור הראשון של המאה ה-21 החלו להיערך גם ירידי אמנות גדולים כגון פסטיבל "אמנות הארץ", שנערך בשטח תחנת הכוח רדינג (2000-2006), "ArTlv" (בשנת 2008) ו"צבע טרי" (2008-2011).

עם מוסדות האמנות והתרבות המרכזיים בעיר נמנים:

מוזיאונים

בתי קולנוע

ספריות

מוזיקה ואמנויות הבמה

פסלי חוצות בולטים

חינוך

מבנה הגימנסיה העברית "הרצליה" בשנת 1936 לערך
בניין הסנאט באוניברסיטת תל אביב (2009)
אצטדיון בלומפילד
היכל הספורט יד אליהו

בסך הכל, פועלים בתל אביב-יפו למעלה מ-150 מוסדות חינוך. ידועה במיוחד היא הגימנסיה העברית "הרצליה" שהוקמה ביפו בשנת 1905 והייתה בית הספר התיכון העברי הראשון בעולם. עם ייסודה של אחוזת בית בשנת 1909, הועברה הגימנסיה לרחוב הרצל ונקראה על שמו של חוזה המדינה. הבניין הישן של בית הספר היה בנוי בסגנון אקלקטי והוא הוקם בקצה רחוב הרצל באופן שהציב אותו ואת החינוך בתודעת תושבי תל אביב כמוסד בעל חשיבות עליונה. ב-1962 הועבר בית הספר למבנה חדש ברחוב ז'בוטינסקי, והמבנה הישן נהרס בצעד שנוי במחלוקת ופינה את מקומו למגדל שלום מאיר.

המוסד החינוכי החשוב בעיר כיום הוא אוניברסיטת תל אביב. המוסד הוא אוניברסיטת המחקר הגדולה בישראל והמוסד היהודי להשכלה גבוהה הגדול בעולם. על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת הלימודים תשס"ו למדו בה כ-28,000 סטודנטים. ההכרזה על הקמת אוניברסיטת תל אביב התקיימה ב-6 ביוני 1956, אך למעשה הקמתה נעשתה בשלבים ונמשכה כעשר שנים, אגב איחוד מוסדות שונים. גרעין האוניברסיטה הוקם ב-1 בדצמבר 1953 באבו כביר סמוך ליפו, עם פתיחת "המכון האוניברסיטאי למדעי הטבע". בשנת 1960 זכתה האוניברסיטה להכרה ראשונה מטעם המועצה להשכלה גבוהה ובהדרגה הוכרו חוגים נוספים שלה מבחינה אקדמית. ב-4 בנובמבר 1964 נחנך הקמפוס הקבוע של האוניברסיטה ברמת אביב, וב-1969 זכתה אוניברסיטת תל אביב להכרה מלאה של המועצה להשכלה גבוהה והוכרה כתאגיד לפי החוק להשכלה גבוהה.

מוסדות אקדמיים אחרים הם המכללה האקדמית תל אביב יפו, מכללת אורין שפלטר ואפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב, ועם המוסדות להכשרת מורים נמנים מכללת לוינסקי לחינוך שנוסדה בשנת 1912 וסמינר הקיבוצים.

עם בתי הספר התיכוניים הבולטים נמנים גמנסיה הרצליה, שבח מופת, עירוני א', עירוני ד', עירוני ה, אליאנס (עירוני י') ותיכון חדש. בתל אביב פועלות מספר ישיבות, ועמן נמנות הישיבה לאמנויות ולמדעים בר-אילן, ישיבת היישוב החדש, ישיבת אורות אביב, ישיבת חידושי הרי"מ, ישיבת מעלה אליהו, ישיבת יפו "שירת משה", ישיבת "עטרת נחמיה" בשכונת נחלת יצחק, ישיבת "נתיבות יצחק" בשכונת יד אליהו.

בתי ספר בעיר המתמקדים בנושאים ייחודיים הם בית הספר לטבע ובית הספר לאמנויות תל אביב.

ספורט

כדורגל

בעיר פועלות מספר קבוצות בכדורגל הישראלי, נכון לעונת 2012/2013: מכבי תל אביב, הפועל תל אביב המשחקות בליגת העל, בני יהודה תל אביב (קבוצתה של שכונת התקווה), בית"ר תל אביב רמלה המשחקות בליגה הלאומית, מכבי יפו, הפועל כפר שלם (המשחקות בליגה א'), גדנ"ע תל אביב, אורתודוקסים בני יפו (מליגה ב'), אליצור יפו תל אביב, מועדון ספורט רו"ח תל אביב, בית"ר יפו ציון, הפועל רמת ישראל, בית"ר עזרא, ברית ספורט מעוף, הפועל קריית שלום והפועל נוה גולן (מליגה ג')[30]. כמו כן פועלת קבוצת נשים אחת: אס"א תל אביב, המשחקת בליגת העל לנשים.

בעיר מספר אצטדיוני כדורגל שהגדול בהם הוא אצטדיון בלומפילד המשמש את שלוש קבוצות העיר המשחקות בליגת העל. אצטדיון נוסף בעיר הוא אצטדיון שכונת התקווה שבו נמצאים משרדיה של קבוצת בני יהודה ואשר בו שיחקה בעבר. כיום הוא משמש כמגרש האימונים וכמגרש ביתי לקבוצת בית"ר תל אביב רמלה. בעבר שכן בעיר אצטדיון המכביה ההיסטורי ששימש מגרש ביתי לקבוצת מכבי תל אביב.

כדורסל

בתחום הכדורסל קיימות בעיר שתי קבוצות בולטות במיוחד: מכבי תל אביב המשחקת בליגת העל וביורוליג, והפועל תל אביב המשחקת בליגת העל והייתה מהקבוצות הבולטות בארץ בעבר. בתל אביב נמצא גם אולם הכדורסל הגדול בישראל - היכל הספורט יד אליהו, מגרש הבית של קבוצת מכבי.

הישגיה של מכבי תל אביב, הכוללים זכייה ברוב הגדול של אליפויות הארץ בכדורסל וכן הישגים רבים באירופה (כולל מספר זכיות ביורוליג ובמפעל שקדם לו הסופרוליג) זיכו את העיר בגאווה רבה, שהשתקפה באמירתו המפורסמת של אלכס גלעדי משנת 1977, כאשר נודע שמכבי זוכה באליפות אירופה לראשונה: "גביע אירופה לתל אביב!".

עד סוף שנות ה-80 היו הקבוצות התל אביביות הדומיננטיות גם בכדורסל הנשים, ושלוש קבוצות מהעיר - מכבי, הפועל ואליצור זכו במרבית התארים. נכון לעונת 2011/2012 משחקת בליגת העל בכדורסל נשים קבוצה אחת מתל אביב - הפועל תל אביב ובליגה הלאומית משחקות ארבע קבוצות - בני יהודה, מכבי תל כביר, בני יהודה ציונטרוניקס ואליצור תל אביב.

כדוריד

בתחום הכדוריד קיימות בעיר שתי קבוצות: מכבי תל אביב המשחקת במרכז הספורט הדר יוסף ואס"א תל אביב המשחקת באולם "עלית" אשר נמצא באוניברסיטת תל אביב. שתי הקבוצות משחקות בליגת העל בכדוריד.

כדורעף

בתחום הכדורעף פועלת בעיר קבוצת מכבי תל אביב אשר זכתה 10 פעמים באליפות המדינה ו-7 פעמים בגביע המדינה, כמו כן הקבוצה זכתה בחמישה דאבלים רצופים משנת 2008.

כדורמים

בתחום הכדורמים קיימת קבוצת אס"א תל אביב אלופת המדינה 4 פעמים ומחזיקת גביע המדינה 5 פעמים. בעבר פעלו בעיר גם מכבי תל אביב, הפועל תל אביב וברית מכבים עתיד.

ענפים נוספים

בעיר פועלות מספר קבוצות רשמיות בענפים: קטרגל, פוטבול טריאתלון וריצה. באזור שפך הירקון פועל מרכז דניאל עמיחי ללימודי חתירה וימאות בו פעילים ספורטאים רבים.

משחקי המכביה הראשונים

בתל אביב התקיימו משחקי המכביה הראשונים, החל משנת 1932. אצטדיון המכביה שבמתחם שפך הירקון היה מוקד הפעילות של המשחקים עד שעברו לרמת גן. טקס המכביה הראשונה נפתח חגיגית בבית-העם בהשתתפות אישי ציבור ובראשם ראש העיר מאיר דיזנגוף. למחרת הוביל דיזנגוף רכוב על סוסו את מצעד 390 הספורטאים, ויצא מן הגימנסיה הרצליה עד אצטדיון המכביה מרחק של כ-5 קילומטרים. בסיום התחרויות נערך מצעד הסיום בכיוון ההפוך, מאצטדיון המכביה לגימנסיה.

מרכז הספורט הלאומי - תל אביב

ערך מורחב – מרכז הספורט הלאומי - תל אביב

מרכז הספורט הלאומי הוא מתחם של אצטדיונים ושל מתקני ספורט רבים, הכוללים גם את "אצטדיון האתלטיקה הלאומי". במקום נמצאים גם משרדי הוועד האולימפי בישראל, משרדיהם של איגוד האתלטיקה הישראלי, איגוד הג'ודו הישראלי וכן מספר איגודי ספורט נוספים. מרכז הספורט הלאומי ממוקם ברחוב שלום בכור שטרית שבשכונת הדר יוסף, בצמוד לפארק הירקון והוא מהווה מתחם משלים למכון וינגייט בנתניה. בעוד במכון בנתניה מתבצעת הכשרת מרבית ספורטאי ישראל, במרכז הספורט מרוכזות רוב אגודות הספורט הלאומיות של ישראל, המפקחות על תהליכי הספורט.

תיירות

מלונות תל אביב לאורך החוף

תל אביב היא אחת הערים המתוירות בישראל. בעיר פעלו בשנת 2009 50 בתי מלון, שבהם 6,627 חדרים. 864,000 אורחים לנו בהם, מהם 69% הם תיירים, וסך הלינות הסתכם ב-2,499,700‏[31].

אוטובוס פתוח בקו 100 של חברת דן - קו תיירותי מעגלי

בעיר מספר מוקדי תיירות, אך חלק ניכר מן התיירים המגיעים אל העיר באים לשם פעילות עסקית או כבסיס לתיור בכל רחבי הארץ. מוקד התיירות החשוב ביותר הוא חוף הים המושך אליו את מרבית התיירות ולאורכו גם בנויים גם מרבית המלונות של העיר, לרבות הרצועה העירונית הצמודה אל הים בין רחוב בן יהודה ורחוב הירקון. מוקדי תיירות נוספים הם יפו העתיקה, נוה צדק וסיורי "העיר הלבנה" אותם מנסים העירייה ועסקי תיירות שונים למנף מאז הכרתה כאתר מורשת עולמית.

ההיסטוריה של התיירות בעיר מתחילה במבני חאן ואכסניות ביפו, שאירחו בעיקר את באי נמל יפו עוד במאה ה-19. כמה מן האכסניות והמלונות הוקמו ביפו על ידי נוצרים צליינים כגון המושבה האמריקאית-גרמנית. עם צמיחתה של תל אביב בשנות ה-20 הוקמו בעיר מספר בתי מלון שנועדו לארח בעיקר בריטים שהגיעו לארץ ישראל לפעילויות שונות כחלק מענייני המנדט הבריטי. הידוע שבהם הוא מלון פלטין, שהיה המלון המרכזי בעיר בתקופה זו. במהלך שנות ה-30 הוקמו עוד מספר בתי מלון באזור לב העיר של היום. יריד המזרח שפעל בתקופה זו, ובעיקר היריד של 1934, תרם רבות לצמיחת התיירות בעיר והיה יעד אליו הגיעו בתקופה של מספר שבועות כ-600,000 מבקרים - יותר ממספר התושבים היהודים בכל הארץ בתקופה זו.

בשנות ה-50 וה-60 החלה מגמה של בניית בתי המלון לאורך החוף והפיכתו של חוף הים למוקד תיירות חשוב. מלון דן תל אביב שנפתח ב-1953 ונבנה מחדש במתכונתו הנוכחית ב-1964, היה המלון הראשון על קו החוף, והגדיר מחדש את תפישתה התיירותית של רצועת החוף. אחריו נבנו עוד מספר רב של בתי מלון רבי קומות הפונים אל הים בהם גם מלון הילטון תל אביב שנבנה ב-1965 במרכז גן העצמאות ובצמוד לחוף. בשנות ה-70 נבנו עוד מספר בתי מלון באזור שכונת מנשייה, בין תל אביב ויפו, אשר נהרסה כליל, אולם צמיחת אזור זה לא נמשכה וכיום ניצבים באזור מספר מלונות ומגדלים נוספים המנותקים מן הרצף העירוני והתיירותי של שאר העיר.

לרגל חגיגות המאה לתל אביב נחנכו שלושה מסלולי הליכה בעיר: "השביל הלבן" המתמקד בעיר הלבנה, "השביל הכחול" לאורך חופי תל אביב, ו"השביל הירוק" העובר לאורך הירקון.

החיים הדתיים

בית הכנסת הגדול. צילום מהתצפית במגדל שלום
בית הכנסת והמרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה
לוחית זיכרון מחוץ לבית הכנסת היפואי לעולי לוב
שלט המבשר את זמני תפילות בכניסה לכנסייה הרוסית באבו כביר

יהדות

ערך מורחב – יהדות אורתודוקסית בתל אביב

בתל אביב כמה מאות בתי כנסת[32], אולם רובם אינם פועלים או פועלים במתכונת מצומצמת. בית הכנסת הגדול בתל אביב נמצא ברחוב אלנבי, במרכז הישן של העיר. בעבר היו בתל אביב גם מספר חצרות אדמו"רים. לאחר קום המדינה, עברו רבים מתושביה הדתיים והחרדים של תל אביב לערים אחרות, והעיר כמעט התרוקנה מאוכלוסייה דתית. בעיר נותרו קהילות דתיות שונות, ושלוחות קטנות של חצרות חסידיות. הן מפעילות בתי כנסת שבהם מתקיימים תפילות ושיעורי תורה, מוסדות חינוך, וכן צרכנייה המוכרת מוצרים כשרים בלבד.

בתל אביב קיימים בתי כנסת אחדים בעלי אופי ייחודי:

  • בית הכנסת לעולי לוב הוא בית הכנסת העתיק בעיר ושוכן בלב יפו העתיקה. המבנה הוקם בשנת 1740 כחלק מהחאן היהודי היחיד שפעל ביפו עבור עולים יהודים. כעבור שנים אחדות השתלטו ערביי יפו על המבנה, והתירו ליהודים להתפלל בו במספר ימים בשנה בלבד, ולאחר מכן אסרו עליהם כליל את השימוש בו. במשך השנים שימש המבנה לצרכים שונים, כולל בית חרושת לסבון, עד שחזר לבעלות יהודית לאחר מלחמת העצמאות. קהילה גדולה של יוצאי לוב הפכה את המבנה למרכזה הרוחני, אך כיום כמעט ולא מתקיימות במקום תפילות בשל שינויים בהרכב הדמוגרפי של השכונה.
  • בית כנסת רבי מאיר בעל הנס של יהודי סלוניקי הוקם בשנת 1936 ליד נמל תל אביב על ידי הסבלים ופועלי הנמל יוצאי סלוניקי שהתגוררו באזור הנמל. על קירות בית הכנסת נמצא לוח זיכרון המנציח את עשרת מייסדי בית הכנסת. כיום מתפללים בבית הכנסת בנוסח ספרדי-ירושלמי מעורב. במקום בין השאר שני ספרי תורה עתיקים בני מאות שנים, האחד מבגדד והאחר מאיטליה, וגם פרוכת נושנה בצבעי תכלת וזהב‏‏[33].
  • איחוד שיבת ציון ברחוב בן יהודה - נוסד על ידי יוצאי גרמניה בשנת 1938. בית הכנסת משמש גם כמרכז קהילתי לחבריו. בהקמתו הודגש "מטרת אגודתנו היא לדאוג לחבריה שיסתדרו בארץ בקרב היישוב העברי, וימצאו הספקה גמורה לצרכיהם בענייני דת, לאומיות, תרבות ועזרה סוציאלית"[34] במסגרת בית הכנסת מתקיימת פעילות תורנית ותרבותית ענפה לחוגי המתפללים, כולל הפעלת תנועת נוער, ובזמנה פעלה בו חברא קדישא מקומית.
  • בית הכנסת והמרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה שוכן באוניברסיטת תל אביב, והוקם ביוזמתם ובמימונם של נורברט ופולט צימבליסטה משווייץ, החברים בחבר הנאמנים של האוניברסיטה, ותוכנן על ידי האדריכל השווייצרי מריו בוטה. המרכז הוקם בשנים 1997-1998 במטרה להביא להבנה ולקירוב לבבות בין הזרמים היהודיים הדתיים השונים ובין חילונים לדתיים. מבנה המרכז ייחודי והוא עשוי בצורת שני מגדלים זהים שגובהם 13.5 מטר; המגדלים רבועים בבסיסם והם הופכים אט אט לעגולים. במגדל המזרחי שוכן בית הכנסת ובמערבי אולם ההרצאות והכנסים. אולם מבואה נמוך יותר מחבר בין שני המגדלים, והמבנה נדמה לספר תורה למתבונן בו מדרום ומצפון.
  • בית הכנסת אוהל מועד הוא אחד מבתי הכנסת הראשונים של תל אביב ומשמש עד היום את העדה הספרדית בעיר. בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל יוסף ברלין בשנות ה-20 של המאה העשרים ונחנך ברחוב שד"ל 5 בתל אביב בשנת 1931, לאחר שש שנות בנייה. במרכז המבנה נמצאת כיפה הבנויה מ-15 מדרגות מתומנות המסמלות את 15 המעלות שהיו בבית המקדש ועליהן שרים את "שיר המעלות". הכיפה המרשימה נתמכת בארבע קשתות הבנויות כמניפות. בימי המנדט הבריטי שימש בית הכנסת כסליק, וגם כמקום אימונים של האצ"ל והלח"י.

קיימים בעיר גם מספר גרעינים תורניים המנסים לחזור ולהקים קהילות דתיות‏‏[35].

רבנים

רבני העיר הראשונים הוכתרו בשנת תרפ"ג (1923). בין השנים תרנ"א - תרס"ב (1891 - 1902) כיהן ברבנות יפו מטעם כל העדות, הרב נפתלי הירץ הלוי. אחריו כיהן בין השנים תרס"ד - תרע"ד (1904 - 1914) הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל כיהן כרב רשמי מטעם הטורקים משנת תרע"א (1911) ועזב את תפקידו בשנת תרפ"א (1921).

רבני העיר האשכנזים:

רבני העיר הספרדים:

נצרות ואסלאם

כ-8% מתושבי העיר אינם יהודים - מחציתם ערבים והיתר בני קהילות אחרות. עם זאת, לפי נתונים לא רשמיים גרים בתל אביב גם כ-50,000 עובדים זרים, שאינם במניין הלמ"ס. בעיר פועלות מספר כנסיות. הידועות שבהן שוכנות ביפו ומשרתות את תושבי העיר הערבים-נוצרים כמו גם את אוכלוסיית העובדים הזרים הנוצרית. בדרומה של תל אביב, בעיקר באזור התחנה המרכזית הישנה פועלות כנסיות קטנות מאולתרות. עם הכנסיות הפעילות ביפו נמנות כנסיית פטרוס הקדוש וכנסיית אנטוניוס הקדוש - שתיהן קתוליות-פרנציסקניות, כנסיית גאורגיוס הקדוש וכנסיית מר מיכאל - שתיהן יווניות-אורתודוקסיות, כנסיית עמנואל הלותרנית וכנסיית פטרוס הקדוש הרוסית פרבוסלבית.

ביפו שוכנים מספר מסגדים ששירתו בעבר את האוכלוסייה המוסלמית בעיר. המסגד המרכזי והחשוב ביותר כיום הוא מסגד מחמודיה ממערב לכיכר השעון, וההערכה היא כי זהו המסגד השלישי בגודלו בארץ ישראל, אחרי מסגד אל אקצה בירושלים והמסגד במערת המכפלה בחברון. מסגד בולט נוסף הוא מסגד חסן בק במנשייה.

עיריית תל אביב-יפו

בניין העירייה, כיכר רבין
בית העירייה הקודם בכיכר ביאליק
ערך מורחב – עיריית תל אביב-יפו

עיריית תל אביב-יפו היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהול השוטף של תל אביב ויפו, ובה מכהנים 31 חברי מועצה. ככל רשות מקומית, עוסקת העירייה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון ותברואה וכדומה. שטח העיר מחולק לתשעה רבעים מנהליים.

ואלה הם ראשי העירייה שכיהנו בתל אביב:

מספר ראש העירייה מספר קדנציות משך הכהונה סיעה
1 מאיר דיזנגוף 1 1922 - 1925 הציונים הכלליים
2 דוד בלוך-בלומנפלד 1 1926 - 1928 אחדות העבודה
3 מאיר דיזנגוף 2 (לא כולל הראשונה) 1928 - 1936 הציונים הכלליים
4 משה שלוש מ"מ 1936 הציונים הכלליים
5 ישראל רוקח 4 1936 - 1952 רשימת המרכז המאוחד
6 חיים לבנון 1 + מ"מ 1953 - 1959 הציונים הכלליים
7 מרדכי נמיר 1 1959 - 1969 מפא"י
8 יהושע רבינוביץ 1 1969 - 1974 המערך
9 שלמה להט 4 1974 - 1993 הליכוד
10 רוני מילוא 1 1993 - 1998 הליכוד
11 רון חולדאי 3, מכהן בקדנצייה הרביעית 1998 - תל אביב 1

העירייה שוכנת בבית עיריית תל אביב-יפו שבכיכר רבין מ-1965 אז עברה אליו ממשכנה הקודם בכיכר ביאליק. ראש העירייה הנוכחי הוא רון חולדאי.

עד 1921 ניהלו את ענייני תל אביב והשכונות היהודיות ביפו ועדים שנבחרו באסיפות כלליות של התושבים. בשנה זו חתם הנציב העליון הרברט סמואל על "פקודת מועצת עיריית תל אביב" שהקנתה לעיר העברית מעמד מוניציפלי עצמאי ובלתי תלוי בעיריית יפו הערבית. ראש העיר הראשון היה מאיר דיזנגוף וב-24 בינואר 1924 נערכו הבחירות הראשונות למועצת העיר.

ב-1950, לאחר מלחמת העצמאות, אוחדה יפו אל תוך עיריית תל אביב ושמה שונה ל"עיריית תל אביב-יפו".

תל אביב ורמת-גן במבט מגבעת האוניברסיטה
תל אביב ורמת-גן במבט מגבעת האוניברסיטה
מבט לעבר חוף הים
מבט לעבר חוף הים
תצפית ממגדלי עזריאלי לעבר חוף הים
תצפית ממגדלי עזריאלי לעבר חוף הים
מבט נוסף ממגדלי עזריאלי לכיוון מערב
מבט נוסף ממגדלי עזריאלי לכיוון מערב
תל אביב מרמת אביב החדשה
תל אביב מרמת אביב החדשה
מבט ממדרון יפו לעת ערב - שכונת עג'מי ונמל יפו בקדמת התמונה; ומלונות תל אביב ותחנת הכוח רדינג ברקע
מבט ממדרון יפו לעת ערב - שכונת עג'מי ונמל יפו בקדמת התמונה; ומלונות תל אביב ותחנת הכוח רדינג ברקע
פנורמה של קו החוף העירוני מול חוף גורדון
פנורמה של קו החוף העירוני מול חוף גורדון
מבט ממגדלי עזריאלי לכיוון צפון
מבט ממגדלי עזריאלי לכיוון צפון

ערים תאומות ושותפות

כיכר תל אביב-יפו בעיר התאומה סופיה, בירת בולגריה
חוף תל אביב בעיר וינה עמה יש לתל אביב הסכם שיתוף פעולה כלכלי

לתל אביב 10 ערים תאומות ו-16 ערים שותפות‏‏[37] והן[38]:

  1. צרפתצרפת טולוז, צרפת, משנת 1962
  2. ארצות הבריתארצות הברית פנסילבניהפנסילבניה פילדלפיה, ארצות הברית, משנת 1967
  3. ארגנטינהארגנטינה בואנוס איירס, ארגנטינה, משנת 1988
  4. בולגריהבולגריה סופיה, בולגריה, משנת 1992
  5. איטליהאיטליה מילאנו, איטליה, משנת 1994
  6. טורקיהטורקיה איזמיר, טורקיה, משנת 1998
  7. קזחסטןקזחסטן אלמטי, קזחסטן, משנת 1999
  8. קוריאהקוריאה אינצ'און, דרום קוריאה, משנת 2000
  9. מולדובהמולדובה קישינב, מולדובה, משנת 2000
  10. סיןסין בייג'ינג, סין, משנת 2006

בנוסף לעיר הסכמי שיתוף פעולה עם ערים נוספות ברחבי העולם והן:

  1. ארצות הבריתארצות הברית קליפורניהקליפורניה לוס אנג'לס הסכם ידידות ושיתוף פעולה משנת 1977
  2. גרמניהגרמניה קלן, גרמניה, הסכם שיתוף פעולה משנת 1979
  3. גרמניהגרמניה פרנקפורט, גרמניה, הסכם שיתוף פעולה ידידותי משנת 1980
  4. גרמניהגרמניה בון, גרמניה, הסכם שיתוף פעולה הדוק משנת 1983
  5. צרפתצרפת פריז, צרפת, הסכם שיתוף פעולה משנת 1985, הורחב ב-2010
  6. הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה, הסכם שיתוף פעולה משנת 1989
  7. סרביהסרביה בלגרד, סרביה, הסכם שיתוף פעולה משנת 1990
  8. פוליןפולין ורשה, פולין, הסכם שיתוף פעולה משנת 1992, הורחב לתחום החינוך ב-2009
  1. גרמניהגרמניה אסן, גרמניה, הסכם שיתוף פעולה הדוק משנת 1992
  2. צרפתצרפת קאן, צרפת, הסכם ידידות משנת 1993
  3. פוליןפולין לודז', פולין, הסכם שיתוף פעולה משנת 1994
  4. ארצות הבריתארצות הברית מדינת ניו יורקמדינת ניו יורק ניו יורק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית הסכם הבנה ידידות ושיתוף פעולה מאז 1996
  5. ספרדספרד ברצלונה, ספרד, הסכם ידידות ושיתוף פעולה משנת 1998
  6. רוסיהרוסיה מוסקבה, רוסיה, הסכם שיתוף פעולה משנת 2001
  7. אוסטריהאוסטריה וינה, אוסטריה, הסכם שיתוף פעולה כלכלי משנת 2005
  8. גרמניהגרמניה פרייבורג, גרמניה, שיתופי פעולה

ראו גם

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל

פורטל תל אביב-יפו הוא שער לכל הנושאים הקשורים בעיר תל אביב-יפו. הפורטל מציג את ההיסטוריה של תל אביב ושל יפו, את האתרים בעיר, את האישים בה, ואת הרבעים, השכונות, והרחובות בעיר, וכן אנקדוטות מעניינות אודותיה.

ספר: תל אביב-יפו
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
  • ארכיון תל אביב, תיק סמל העיר, ב' 1199 1/6/2/1, 876, 01.1951-03.1958
  • ארכיון תל אביב, תיק סמל העיר, ג' 1199 1/6/2/1, 876, 04.1958-08.196
  • ארכיון תל אביב, תיק סמל העיר א' 1199 א' 1/6/2/1 12.1933-12.1950
  • גילה אוריאל, ימים של זהב, תל אביב יפו, ה'תרס"ט- ה'תשנ"ט, הוצאת ירון גולן, תל אביב 1999
  • מאיר כהן ומרגלית מעוז, העיר תל אביב ומאיר דיזנגוף (1936-1861) - יחידת לימוד בהוראת ישראל לחטיבות ביניים ולבתי ספר על יסודיים, משרד החינוך, ירושלים
  • אורי דביר, נקודת חן - תל אביב יפו, הוצאת מודן
  • אילן שחורי, חלום שהפל לכרך - תולדותיה של ת"א, הוצאת ת"א שלי, גרסה מעודכנת 2009
  • יעקב שביט וגדעון ביגר, ההיסטוריה של תל אביב משכונות לעיר (1936-1909), הוצאת רמות אוניברסיטת תל אביב, 2001
  • יעקב שביט, גדעון ביגר וחיים פיירברג (מחבר ראשי), מעיר מדינה לעיר במדינה (1936-1952), רמות - אוניברסיטת תל אביב, 2007
  • יעקב שביט וגדעון ביגר, עיר מטרופולין (1974-1993) [תל אביב] : רמות - אוניברסיטת תל אביב, תשס"ג 2002.
  • בתיה כרמיאל, אריחים מעוטרים, מוזיאון א"י תל אביב, המוזיאון לתולדות תל אביב יפו
  • בצלאל של שץ 1906 - 1929, הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, קטלוג מס' 232, תשמ"ג
  • מעוז עזריהו, תל אביב והעיר האמיתית - מיתוגרפיה היסטורית, אוניברסיטת בן-גוריון, עמ' 29-33, 338
  • נחום גוטמן, עיר קטנה ואנשים בה מעט - סיפורים על ראשיתה של אחוזת בית היא תל־אביב. הוצאת עם עובד ודביר, תל אביב 1959
  • נתן דונביץ', תל אביב: חולות שהיו לכרך. הוצאת שוקן, תל אביב 1959
  • שלמה שבא, הו עיר הו אם, הוצאת זמורה ביתן מודן, 1977, והוצאת החברה האמריקאית-ישראלית למו"לות בע"מ וקרן תל אביב לספרות ולאמנות, 1979
  • יחיעם פדן, תל־אביב - מדריך הרחובות, הוצאת עיריית תל אביב-יפו, 2005
  • עופר רגב, טיול קטן בעיר גדולה - מסלולי טיול בתל אביב יפו, הוצאת משרד הביטחון, 1999
  • ענת הלמן, אור וים הקיפוה: תרבות תל אביבית בתקופת המנדט, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2008
  • ניר מן, שׂרונה בשנות המאבק 1939–1948, ירושלים: יד יצחק בן-צבי והעמותה לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי, 2009 
  • ניר מן, הקריה בשנות כּינוּנה 1948–1955, ירושלים: כרמל והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, 2012
  • תמי רזי, ילדי ההפקר: החצר האחורית של תל אביב המנדטורית, ספריית ספיר, הוצאת עם עובד, תל אביב 2009
  • אלי שילר וגבריאל ברקאי (עורכים), 101 שנים לתל אביב, אריאל, תשע"ב
  • ערן אלדר, בכוחותיה העצמיים - ההתפתחות האורבנית של תל אביב בשלהי תקופת המנדט ובעשורי המדינה הראשונים, הוצאת רסלינג, 2013

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: תל אביב
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: תל אביב
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: תל אביב
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תל אביב-יפו
ראשי עיריית תל אביב-יפו (עד 1949 נקראה העיר תל אביב)
מ-1921: מאיר דיזנגוף • מ-1925: דוד בלוך-בלומנפלד • מ-1928: מאיר דיזנגוף • 1936: משה שלוש • מ-1936: ישראל רוקח • מ-1953: חיים לבנון • מ-1960: מרדכי נמיר • מ-1969: יהושע רבינוביץ • מ-1974: שלמה להט • מ-1993: רוני מילוא • מ-1998: רון חולדאי
דגל ישראל
דגל ישראל
מחוז תל אביב
נפות נפת תל אביב חופפת את שטח המחוז מפת מחוז תל אביב
ערים אור יהודה • בני ברק • בת ים • גבעתיים • הרצליה • חולון • קריית אונו • רמת גן • רמת השרון • תל אביב-יפו
מועצות מקומיות אזור • כפר שמריהו

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף מאי 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו בעיר פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף מאי 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ אוכלוסייה וצפיפות לקמר ביישובים שמנו 5,000 תושבים ויותר 31.12.2012
  7. ^ יישובים ואוכלוסייה, לפי קבוצת אוכלוסייה, מחוז, נפה ואזור טבעי
  8. ^ יישובים, אוכלוסייה וצפיפות לקמ"ר, לפי מטרופולין ויישובים נבחרים
  9. ^ ‏ניתן לשכונה השם "תל אביב" (אתר עיריית תל אביב‏)
  10. ^ בבבלית פירוש השם נהר כבר הוא התעלה הגדולה. שם זה מוזכר מתעודות בבליות מניפור וכנראה הכוונה לתעלה שחצתה את עיר ניפור
  11. ^ "תל אביב", אנציקלופדיה מקראית
  12. ^ זאב חומסקי, הלשון העברית בדרכי התפתחותה, 1967, עמ' 65
  13. ^ ‏על פי מידע שהוצג בתערוכת "ההיסטוריה הסודית של תל אביב". המוצגת במוזיאון ארץ ישראל במהלך שנת המאה.‏
  14. ^ ‏מכון אבשלום‏
  15. ^ ‏רשות נחל הירקון‏
  16. ^ אתר עירית תל אביב
  17. ^ ל. חזן, י. פלר, דברי ימי הציונות, ירושלים: הוצאת קריית ספר, תשי"א-1951, עמ' 159
  18. ^ גדעון ביגר, התפתחות השטח הבנוי של תל אביב בשנים 1934-1909, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  19. ^ כרוז אסור באיסור חמור להיכנס לשטח העיר יפו באתר ארכיון עיריית תל אביב.
  20. ^ ‏מידע אקלימי רב שנתי, באתר השירות המטאורולוגי הישראלי (עדכון אחרון: יולי 2011)‏
  21. ^ ‏Economist.com‏
  22. ^ תבנית:TheMarker1
  23. ^ Top 10 Beach Cities, באתר הנשיונל ג'יאוגרפיק
  24. ^ ‏בג"ץ 4112/99 - עדאלה ואח' נ' עיריית תל אביב יפו ואח'.‏
  25. ^ ‏עד 1948 הערכה‏
  26. ^ ‏מ-1948 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‏‏‏
  27. ^ ‏נתונים סטטיסטיים‏
  28. ^ פרופיל תל אביב-יפו באתר הלמ"ס
  29. ^ ‏יוקר המחיה בתל אביב - גבוה מאשר בניו יורק‏
  30. ^ רשימת המועדונים - גברים, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל,
  31. ^ על פי נתוני 2007
  32. ^ ‏המועצה הדתית תל אביב פירסמה רשימה של בתי כנסת בעיר, ברשימה כ-300 בתי כנסת.‏
  33. ^ ‏ראובן גפני, אנו בונים פה נמל (וגם בית כנסת)‏
  34. ^ ראובן גפני, איחוד שיבת ציון
  35. ^ ‏בהם, ישיבת יפו.‏
  36. ^ 1 2 נבחר כבר שלוש שנים לפני כן אך לא החל לכהן.
  37. ^ ‏לא כולל את העיר עזה, אשר הברית ביניהן הוקפאה בשנת 2008 עקב ירי הרקטות על ישובי הדרום.‏
  38. ^ אתר העירייה


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תל_אביב-יפו&oldid=17013293"