הילרי קלינטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הילרי קלינטון
(26 באוקטובר 1947; שיקגו שבאילינוי) (בת 67)
Hillary Clinton official Secretary of State portrait crop.jpg
הילרי רודהם קלינטון, 27 בינואר 2009
שם בשפת המקור Hillary Diane Rodham Clinton
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בן-זוג

ביל קלינטון (1975- הווה)

www.hillaryclinton.com
מזכירת המדינה ה-67
תקופת כהונה 21 בינואר 2009 - 1 בפברואר 2013 (4 שנים)
הקודם בתפקיד קונדוליזה רייס
הבא בתפקיד ג'ון קרי
תחת נשיא ארצות הברית ברק אובמה
סנאטורית מטעם מדינת ניו יורק
תקופת כהונה 3 בינואר 2001 - 21 בינואר 2009 (8 שנים)
הקודם בתפקיד דניאל פטריק מויניהאן
הבא בתפקיד קירסטן ג'יליברנד
הגברת הראשונה של ארצות הברית ה-42
תקופת כהונה 20 בינואר 1993 - 20 בינואר 2001 (8 שנים)
הקודם בתפקיד ברברה בוש
הבא בתפקיד לורה בוש
משפחת קלינטון מגיעה לבית הלבן, 1993
סגן הנשיא אל גור (מימין) משביע את קלינטון לחברה בסנאט בינואר 2001. לצדה: בתה צ'לסי ובעלה ביל
משפחת קלינטון צועדת לאורך שדרת פנסילבניה בעת יום השבעתו של ביל לכהונה שנייה, 20 בינואר 1997
קלינטון מושבעת לתפקיד מזכירת המדינה של ארצות הברית, 2009
קלינטון לוחצת ידי חיילים בבסיס חיל האוויר האמריקאי בגואם, אוקטובר 2010
מזכירת המדינה הילרי קלינטון עם שר הביטחון אהוד ברק, 2012
הילארי קלינטון בקריקטורה מאת רענן לוריא

הילרי דיאן רודהם קלינטוןאנגלית: Hillary Diane Rodham Clinton; נולדה ב-26 באוקטובר 1947) היא פוליטיקאית אמריקאית שהייתה מזכירת המדינה של ארצות הברית בממשלו הראשון של הנשיא ברק אובמה. כיהנה כסנאטורית מטעם מדינת ניו יורק מינואר 2001 ועד ינואר 2009. כרעייתו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, הייתה רודהם-קלינטון הגברת הראשונה של ארצות הברית בשנים 1993-‏2001.

באפריל 2015 הודיעה קלינטון על כוונתה להתמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016.‏[1][2][3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילרי דיאן לבית רודהם נולדה בעיר שיקגו שבמדינת אילינוי למשפחה נוצרית מתודיסטית. בגיל שלוש עברה משפחתה לפארק רידג׳, פרבר של שיקגו. אביה, יו אלזוורת׳ רודהם (1911-1993), שהיה ממוצא ולשי ואנגלי, ניהל עסק בתחום הטקסטיל. אמה, דורות'י אמה הוול (1919-2011), הייתה עקרת בית ממוצא אנגלי, סקוטי, צרפתי וולשי. להילרי יש שני אחים צעירים, יו וטוני.

בבית הספר התיכון הייתה תלמידה מצטיינת, נשיאת המחזור, חברה במועצת התלמידים ופעילה בתנועת הצופים. היא עסקה בענפי ספורט שונים, בהם טניס, בלט, שחייה וכדורעף. הוריה היו שמרנים אדוקים, אך על אף זאת שאפו שתהיה לה קריירה מקצועית עצמאית ושיכולותיה והזדמנויותיה של בתו לא צריכות להיות מוגבלות על ידי המגדר שלה.

בהתאם לבית השמרני בו גדלה, סייעה רודהאם למסע הבחירות של המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1960, אשר היו צמודות מאוד, ובמהלכן מצאה עדויות להונאת בחירות כנגד המועמד הרפובליקני, ריצ'רד ניקסון, בדרום שיקגו.‏[4] היא התנדבה אף בקמפיין של המועמד הרפובליקני בארי גולדווטר בבחירות לנשיאות ב-1964. התפתחותה הפוליטית המוקדמת אירעה בעיקר הודות למורה שלה להיסטוריה בתיכון אשר הפנה אותה לספרו של גולדווטר The Conscience of a Conservative ("מצפונו של שמרן"). דמות נוספת שהשפיעה עליה היה כומר הנוער של כנסייתה, אשר בדומה לאמה היה מוטרד מסוגיות של צדק חברתי, אשר יחד איתו צפתה ופגשה בפעיל זכויות האזרח מרטין לותר קינג.

שנותיה באוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 סיימה את לימודי התיכון, והחלה ללמוד בקולג' ולסלי (בסמוך לבוסטון, מסצ'וסטס) מדע המדינה. בשנתה הראשונה ללימודים כיהנה כנשיאת התא הרפובליקני בקמפוס. תא זה אמנם היה חלק מהמפלגה הרפובליקנית אבל נשא בדעות מתונות יחסית בדומה לנלסון רוקפלר, מושל מדינת ניו יורק. במסגרת הפעילות בתא היא תמכה במערכות הבחירות לבחירת ג'ון לינדסי לראשות עיריית ניו יורק וכן בקמפיין של אדווארד ברוק אשר היה האמריקאי אפריקאי הראשון שנבחר לכהן בסנאט של ארצות הברית. רודהם פרשה מתפקיד זה שלה בשלב מאוחר יותר כאשר דעותיה השתנו ביחס לתנועה לזכויות האזרח ומלחמת וייטנאם. במכתב שכתבה לכומר שלה בתקופה זאת היא תיארה את עצמה בתור "שמרנית במוח וליברלית בלב". בניגוד לזרם שהיה קיים בשנות ה-60 של המאה ה-20 אשר עודד פעילות רדיקלית כנגד המערכת הפוליטית, היא תמכה בשינוי מתוך המערכת. בשנתה השלישית בלימודים מתוך ארבע, הפכה לתומכת בתנועה המתנגדת למלחמת וייטנאם ובמועמדותו לנשיאות של הדמוקרט יוג'ין מקארתי.

לאחר ההתנקשות במרטין לותר קינג רודהם ארגנה שביתה בת יומיים של סטודנטים ועבדה עם ארגון הסטודנטים השחורים של האוניברסיטה בה למדה כדי לגייס עוד סטודנטים ואנשי סגל שחורים לשביתה. בתחילת שנת 1968 היא נבחרה לנשיאת מועצת התלמידים של האוניברסיטה שלה ושירתה בתפקיד עד תחילת 1969. לרודהם תפקיד מרכזי בכך שבוולסלי לא היו הפרות סדר חמורות של סטודנטים, אשר היו תדירות באוניברסיטאות אחרות באותה תקופה.

היא השתתפה בתוכנית הכשרה של אוניברסיטת וולסלי בוושינגטון די סי. רודהם זכתה להזמנה מצד חבר בית הנבחרים הרפובליקני מטעם מדינת ניו יורק, צ'ארלס גודל, לסייע למושל מדינת ניו יורק, נלסון רוקפלר, במועמדותו בפריימריז במפלגה הרפובליקנית. היא השתתפה בוועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקנית ב-1968 במיאמי. על אף זאת, היא התאכזבה מהדרך שבה הקמפיין של ריצ'רד ניקסון תיאר את רוקפלר וממה שראתה בתור מסרים גזעניים חבויים בוועידה. לאור כל האמור לעיל, חל מפנה בעמדותיה, והיא עזבה את המפלגה הרפובליקנית.

רודהם כתבה את עבודת סיכום התואר ראשון שלה על בחינה ביקורתית של הטקטיקות הרדיקליות של סול אלינסקי, אשר על פי רבים נחשב לאבי ההתארגנות הקהילתית. בשלב מאוחר יותר, בזמן שהייתה הגברת הראשונה, הבית הלבן הגביל את הגישה לעבודת הגמר שלה והעבודה הפכה חומר לספקולציות. ב-1969, היא סיימה את התואר הראשון שלה בהצטיינות בתחום מדע המדינה. לאחר לחץ מטעם סטודנטים אחרים היא הפכה לסטודנטית הראשונה בהיסטוריה של אוניברסיטת וולסלי שנשאה את הנאום בטקס הבוגרים. נאום זה היה כה פופולארי שזכה למחיאות כפיים סוערות בהן הקהל עמד על רגליו במשך שבע דקות. בנאומה רודהאם התייחסה לדבריו של הסנטור אדווארד בורק, אשר דיבר לפניה. התייחסות זאת זיכתה אותה בכיסוי במאמר במגזין לייף והיא הופיעה אף בתוכנית הטלוויזיה של אירב קופצינט, ששודרה בכל ארצות הברית וכן בעיתונים מקומיים באילינוי ובניו אינגלנד. באותו הקיץ עברה לעבוד באלסקה בתור שוטפת כלים בפארק הלאומי דנאלי ובעיבוד דגים בעיר ולדז. עקב דיווחה על התנאים התברואתיים ששררו במפעל פוטרה מעבודתה, וכן המפעל נסגר בין לילה.

לאחר סיום התואר הראשון שלה, החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת ייל. במהלך לימודיה התמחתה בזכויות ילדים, והכירה את בעלה לעתיד, ביל קלינטון. בשנת 1973 סיימה את הלימודים, ומונתה ליועצת משפטית של קרן לסיוע לילדים במסצ'וסטס. היא שימשה כיועצת לוועדת בית הנבחרים שעסקה בחקירת ההדחה של הנשיא ניקסון. הילרי וביל קלינטון נישאו בשנת 1975, ועברו להתגורר בארקנסו, מדינת הולדתו של ביל. בשנת 1976 הפכה לשותפה במשרד גדול לעריכת דין בשם רוז.

אשת מושל ארקנסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 ביל קלינטון נבחר למושל מדינת ארקנסו. ב-27 בפברואר 1980 נולדה בתם היחידה, צ'לסי. כאשת המושל, הילרי עמדה בראש הוועדה לחינוך, והתמקדה בשיפור רמת המורים. היא יסדה ארגון לתמיכה משפטית במשפחות ובילדים, והייתה חברת הנהלה בצוות המשפטי של בית החולים לילדים. במקביל, המשיכה לעסוק במשפטים במשרד רוז. היא הוכרזה כ"אישת ארקנסו" לשנת 1983 ו"האמא של ארקנסו" בשנת 1984.‏[5][6]

בשנים 1986 - 1992 הייתה חברה במועצת המנהלים של חברת וול מארט ובחברות נוספות אשר בסיסן ממוקם בארקנסו. קלינטון הייתה לאישה הראשונה החברה במוצעת זו, ושם דחפה ליוזמות מסוימות כגון אימוץ של מדיניות ידידותית לסביבה והוספת נשים לצוות ניהול החברה.

בשנת 1990 נבחר בעלה ביל לכהונה אחרונה כמושל ארקנסו. משם המשיך לקמפיין מוצלח לנשיאות וזכה למועמדות המפלגה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות ב-1992, ולבסוף נבחר לנשיא ארצות הברית.

הגברת הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשבעלה נבחר לתפקיד הנשיא בשנת 1992, הפכה הילרי לגברת הראשונה של ארצות הברית. היא נחשבה לגברת ראשונה משפיעה ביותר, וכזו שמילאה תפקיד מכריע בפעילות הפוליטית של בעלה ובניהול הממשל האמריקאי.

בשנת 1993 מונתה הילרי לעמוד בראש צוות מיוחד, אשר הציג המלצות לתוכנית ביטוח מקיפה במערכת הבריאות. התוכנית לא זכתה לתמיכה בקונגרס, ונגנזה בספטמבר 1994. לימים הילרי הודתה, שחוסר ניסיונה הפוליטי תרם לכישלון התוכנית (לדוגמה, דיוני הצוות היו סודיים לחלוטין).

הילרי נחשבה למעורבת מאוד במדיניות הנשיא, וספגה על כך ביקורת. היא הרבתה לפעול ולהתבטא בנושא זכויות הנשים והילדים בעולם.

שמועות על רומנים שניהל בעלה מחוץ לנישואים העיבו על מערכת היחסים שלהם, אך הילרי בחרה לעמוד לצידו ולתמוך בו. ביל קלינטון הודה שקיים מגעים "מצערים" עם ג'ניפר פלאורס (זמרת מארקנסו) ועם מוניקה לוינסקי (מתמחה בבית הלבן).

המירוץ לסנאט וכהונתה בו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לסנאט בשנת 2000, החליטה קלינטון להתמודד על אחד משני מושבי מדינת ניו יורק בסנאט מטעם המפלגה הדמוקרטית. מיד לאחר שהחליטה לרוץ לתפקיד, מכיוון שהייתה צריכה להיות תושבת מדינת ניו יורק כדי שתוכל לרוץ מטעמה לסנאט, קנתה קלינטון בית בצ'פאקווה, ניו יורק, עיירה קטנה במחוז ווסטצ'סטר. קלינטון אמורה הייתה להתמודד מול ראש העיר של ניו יורק, רודי ג'וליאני הרפובליקני, אך הוא פרש בעקבות מחלה ופינה את מקומו לריק לאציו, חבר בבית הנבחרים).

בבחירות שנערכו ב-7 בנובמבר 2000, ניצחה קלינטון כשזכתה ב-55 אחוז מקולות הבוחרים. לאציו זכה ב-43 אחוז מהקולות. הפרש הקולות (12 אחוז) לא נחשב לגבוה במיוחד, בהשוואה למערכות בחירות אחרות לסנאט במדינת ניו יורק, אשר באופן מסורתי נחשבת למדינה בעלת נטייה דמוקרטית. בכך קבעה קלינטון היסטוריה בארצות הברית בתור הגברת הראשונה היחידה המתמודדת על תפקיד ציבורי וזוכה בו.

קלינטון ספגה ביקורת על כך שהתמודדה על מושב מטעם מדינת ניו יורק, למרות שלא גרה בתחומה ומעולם לא עסקה בפוליטיקה הפנימית שלה. עם זאת, גם רוברט קנדי (אחיו הצעיר של הנשיא ג'ון קנדי) נבחר לסנאט מטעם מדינת ניו יורק בנסיבות דומות בשנת 1964.

כסנאטורית, מונתה קלינטון לכהן בשלוש ועדות של הסנאט: הוועדה לענייני ביטחון, הוועדה לענייני איכות הסביבה ותשתיות והוועדה לענייני בריאות, חינוך, עבודה ורווחה.

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 שפגעו בעיקר בעיר ניו יורק, קלינטון הודיעה שתתמקד בנושאי הטיפול בנפגעים, ביטחון הפנים ושיפור האבטחה באזור העיר.

כחברה בוועדה לענייני ביטחון היא תמכה בפלישה הצבאית לאפגניסטן (במטרה לתפוס את האחראים לפיגועי 11 בספטמבר), והביעה תמיכה חלשה יותר בפלישה לעיראק. היא נפגשה עם הכוחות הלוחמים בשתי המדינות. ביולי 2005 הגישה הצעת חוק להגדלת מצבת כח האדם של הצבא האמריקני ב-80 אלף חיילים.

קלינטון מקדמת תוכניות לשיפור המצב הכלכלי והחינוכי באזורים חלשים, הציגה תוכנית ביטוח בריאות מקיפה חדשה ומקדמת פרויקט מחשוב במערכת הבריאות.

ב-7 בנובמבר 2006 זכתה קלינטון בבחירות לסנאט ברוב גדול של 67%, ונבחרה לתקופת כהונה שנייה בסנאט.

המירוץ לנשיאות 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008

ב-20 בינואר 2007 הודיעה הילרי על הקמת "ועדת גישוש" לבדיקת האפשרות שתתמודד על משרת נשיא ארצות הברית בבחירות ב-2008, צעד שהוא למעשה תחילת המירוץ.

בשל לוח הזמנים המוקדם, מערכת הבחירות החלה כבר בדצמבר 2006 כאשר ג'ון אדוארדס הכריז על כוונתו להתמודד, ברק אובמה אחריו (בינואר 2007), וקלינטון בעקבותיהם. עד מהרה הסתמן מהסקרים כי המועמדת המובילה היא קלינטון, כאשר אובמה נמצא אחריה, אדוארדס אחריו, וכל שאר המועמדים אינם מצליחים להתקרב אל השלישייה המובילה.‏[7] בסקרים הארציים הפערים בין קלינטון לבין שני מתחריה העקריים היו גדולים. עוד לפני "סופר טיוזדי" פרש אדוארדס מהמירוץ, והשאיר את אובמה וקלינטון להאבק ביניהם. בהמשך המירוץ אובמה החל להוביל במספר הצירים הנבחרים ובמספר הקולות. הקרב הצמוד בין קלינטון לאובמה נמשך עד שהצליח אובמה להשיג מספר מספק של צירים לצורך הכרזה על ניצחונו. יומיים לאחר מכן, ב-7 ביוני 2008, לאחר 17 חודשים של קמפיין בחירות, הכירה קלינטון בניצחונו של אובמה, הודיעה על תמיכתה בו וקראה לכל תומכיה להצביע עבורו ביום הבחירות.‏[8]

לאחר בחירתו של ברק אובמה לתפקיד הנשיא, הוא הציע לקלינטון להתמנות לתפקיד מזכירת המדינה, וזו נענתה לו בחיוב.‏[9]

מזכירת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 בינואר 2009, אישר הסנאט ברוב של 94-2 את מינויה של הילרי קלינטון כמזכירת המדינה של ארצות הברית תחת הנשיא ברק אובמה[10]. בכך, הייתה קלינטון ל"גברת הראשונה" הראשונה לכהן בקבינט של נשיא ארצות הברית.

במהלך כהונתה של קלינטון כמזכירת המדינה, התרחשה 'פרשת בנגזי'. השגריר האמריקאי בלוב, כריסטופר סטיבנס, נרצח בהתקפה של טרור על מתחם שגרירות ארצות הברית בבנגזי, ב-11 בספטמבר 2012. ביחד עם השגריר נרצחו שלושה מלוחמי אריות הים, שאיבטחו את השגרירות. דו"ח שהוזמן על ידי הקונגרס מתח ביקורת חריפה על תפקודה הלקוי של מחלקת המדינה בפרשה. קלינטון הוזמנה להעיד בקונגרס על אחריותה של מחלקת המדינה לתקרית, אך טענה כי אין לה קשר ישיר לאירוע.‏[11]

במרץ 2015 נחשפה פרשה בה התברר כי קלינטון השתמשה בטלפון הסלולרי הפרטי שלה לכל התכתובת הרשמיות של מחלקת המדינה, בניגוד לנהלים של הבית הלבן, כולל תכתובות שהיו אמורות להיות מוקלטות ושמורות בארכיון מחלקת המדינה.‏[12]

לאחר בחירתו של אובמה לכהונה נוספת, יצאה הודעה בדצמבר 2012 שלפי בקשתה של קלינטון, היא תסיים את תפקידה כמזכירת המדינה. בראיון שקיימו אובמה וקלינטון לתוכנית הטלוויזיה "60 דקות" בינואר 2013, ציין נשיא ארצות הברית כי "הילרי תיזכר בהיסטוריה כאחת משרות החוץ הטובות שהיו לנו".‏[13]

ב-1 בפברואר 2013 סיימה את תפקידה כמזכירת המדינה. מחליפה בתפקיד הוא הסנאטור ג'ון קרי.

ביוני 2014 אגודת שימור חיות הבר בארצות הברית העניקה לה ולבתה צ'לסי קלינטון פרס על שסייעו למלחמה נגד ציד הפילים באפריקה.‏[14]

המירוץ לנשיאות 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 באפריל 2015 הודיעה רשמית, באמצעות סרטון שהופץ ברשתות החברתיות, כי היא מתכוונת לרוץ לנשיאות ארצות הברית ב-2016.‏[15]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 יצא לאור ספרה הראשון, "It Takes a Village". הספר נמכר בהצלחה רבה והגרסה המוקלטת שלו זיכתה אותה בפרס גראמי בשנת 1997.

כאשת הנשיא, כתבה הילרי שני ספרים נוספים: "הזמנה לבית הלבן" ו"סוקס היקר, באדי היקר - מכתבי ילדים לחיות המחמד הנשיאותיות".

בשנת 2003, יצא לאור ספר זיכרונותיה, "לחיות את ההיסטוריה", אשר תורגם גם לעברית.[16]

על-פי פרסומים, הילרי קיבלה ממו"ל הספר, סיימון-שוסטר, מקדמה בסכום של 8 מיליון דולר. הספר נמכר במיליוני עותקים (יותר ממיליון עותקים נמכרו בחודש הראשון להפצתו), והגרסה המוקלטת שלו זיכתה אותה במועמדות שנייה לפרס גראמי.

ב-2014 יצא לאור ספר זיכרונות נוסף שלה, "בחירות קשות" (באנגלית: Hard Choices) (אנ'), המציג את מדיניות החוץ האמריקאית ואת חוויותיה בתקופת כהונתה כמזכירת המדינה.‏[17]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ף גרת, דון ואן נאטה ג'וניור, בדרכה - הילרי קלינטון, הקיבוץ המאוחד, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק בן חורין, קלינטון הודיעה רשמית: רצה לנשיאות ארה"ב, באתר ynet‏, 12 באפריל 2015
  2. ^ עמית ולדמן, ‏הילרי קלינטון הודיעה: "ארוץ לנשיאות ארצות הברית", באתר ‏mako
  3. ^ Hillary Clinton Announces 2016 Presidential Bid, ניו יורק טיימס, 12 באפריל 2015
  4. ^ Gerth and Van Natta Jr. 2007, p. 19.
  5. ^ Morris 1996, p. 330.
  6. ^ Brock 1996, pp. 176–177.
  7. ^ Pollster.com - Political Surveys and Election Polls, Trends, Charts and Analysis
  8. ^ סרטונים גיל תמרי, הילארי קלינטון הודיעה: אתמוך בברק אובמה, באתר nana10‏, 9 ביוני 2008
  9. ^ יצחק בן-חורין, "קלינטון הסכימה להתמנות למזכירת המדינה", באתר ynet‏, 21 בנובמבר 2008
  10. ^ הסנאט אישר: הילרי קלינטון היא מזכירת המדינה החדשה של ארה"ב, באתר nana10‏, 22 בינואר 2009
  11. ^ יצחק בן חורין, מניקסון לבנגזי. פרשת ווטרגייט של הילרי קלינטון, באתר ynet
  12. ^ מייקל שמידט, קלינטון השתמשה באימייל פרטי בעת כהונתה כשרת החוץ והפרה תקנות פדרליות, באתר הארץ
  13. ^ אובמה וקלינטון בראיון משותף: "אתגעגע אליה", באתר nana10‏, 26 בינואר 2013
  14. ^ ארז ארליכמן, לוחמות למען הפילים: פרס להילארי וצ'לסי קלינטון, באתר ynet‏, 15 ביוני 2014
  15. ^ יצחק בן חורין, קלינטון הודיעה רשמית: רצה לנשיאות ארה"ב, באתר ynet‏, 12 באפריל 2015
  16. ^ לחיות את ההיסטוריה, האוטוביוגרפיה של הילארי רודהאם קלינטון, ביקורת מאת אלון זאבי, באתר אקטואלי, 21 בדצמבר 2011
  17. ^ אלון פנקס, ‏יריית הפתיחה של הילארי קלינטון למירוץ לנשיאות ארה"ב, באתר גלובס, 3 ביולי 2014
הגברת הראשונה הקודמת:
ברברה בוש
הילרי רודהם קלינטון
1993–‏2001
הגברת הראשונה הבאה:
לורה בוש
מזכירי המדינה של ארצות הברית
תומאס ג'פרסון · אדמונד רנדולף · טימות'י פיקרינג · ג'ון מרשל · ג'יימס מדיסון · רוברט סמית' · ג'יימס מונרו · ג'ון קווינסי אדמס · הנרי קליי · מרטין ואן ביורן · אדוארד ליווינגסטון · לואיס מקליין · ג'ון פורסית' · דניאל ובסטר · אבל אפשור · ג'ון קלהון · ג'יימס ביוקנן · ג'ון קלייטון · דניאל ובסטר · אדוארד אברט · ויליאם מרסי · לואיס קאס · ג'רמיה בלאק · ויליאם סיוארד · אליהוא וושבורן · המילטון פיש · ויליאם אברטס · ג'יימס בליין · פרדריק פרלינגהויסן · תומאס בייארד · ג'יימס בליין · ג'ון פוסטר · וולטר גרשם · ריצ'רד אולני · ג'ון שרמן · ויליאם דיי · ג'ון היי · אליהוא רוט · רוברט בייקון · פילאנדר נוקס · ויליאם ג'נינגס ברייאן · רוברט לאנסינג · ביינברידג' קולבי · צ'ארלס אוונס יוז · פרנק קלוג · הנרי סטימסון · קורדל הול · אדוארד סטטיניוס · ג'יימס פ. ברנס · ג'ורג' מרשל · דין אצ'יסון · ג'ון פוסטר דאלס · כריסטיאן הרטר · דין ראסק · ויליאם פירס רוג'רס · הנרי קיסינג'ר · סיירוס ואנס · אדמונד מאסקי · אלכסנדר הייג · ג'ורג' שולץ · ג'יימס בייקר · לורנס איגלברגר · וורן כריסטופר · מדליין אולברייט · קולין פאוול · קונדוליזה רייס · הילרי רודהם קלינטון · ג'ון קרי החותם של משרד החוץ האמריקאי
הגברות הראשונות של ארצות הברית
מרתה וושינגטון · אביגייל אדמס · מרתה ג'פרסון רנדולף · דולי מדיסון · אליזבת מונרו · לואיזה אדמס · אמילי דונלסון · שרה ג'קסון · אנג'ליקה ואן ביורן · אן הריסון · ג'יין הריסון · לטישה טיילר · פרסילה טיילר · ג'וליה טיילר · שרה פולק · מרגרט טיילור · אביגייל פילמור · ג'יין פירס · הארייט ליין · מרי לינקולן · אלייזה ג'ונסון · ג'וליה גרנט · לוסי הייז · לוקרישיה גרפילד · מרי מקאלרוי · רוז קליבלנד · פרנסס קליבלנד · קרוליין הריסון · מרי הריסון מקי · פרנסס קליבלנד · אידה מקינלי · אדית רוזוולט · הלן טאפט · אלן לואיז וילסון · אדית וילסון · פלורנס הרדינג · גרייס קולידג' · לו הובר · אלינור רוזוולט · בס טרומן · מיימי אייזנהאואר · ג'קלין קנדי · ליידי בירד ג'ונסון · פט ניקסון · בטי פורד · רוזלין קרטר · ננסי רייגן · ברברה בוש · הילרי רודהם קלינטון · לורה בוש · מישל אובמה החותם של נשיאי ארצות הברית.