הילרי קלינטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הילרי קלינטון
26 באוקטובר 1947; שיקגו, אילינוי, ארצות הברית (בת 68)
Hillary Clinton official Secretary of State portrait crop.jpg
הילרי קלינטון, ינואר 2009
שם בשפת המקור Hillary Clinton
מדינה ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בן-זוג

ביל קלינטון (1975–הווה)

www.hillaryclinton.com
מזכירת המדינה של ארצות הברית ה-67
תקופת כהונה 21 בינואר 20091 בפברואר 2013 (4 שנים)
הקודם בתפקיד קונדוליזה רייס
הבא בתפקיד ג'ון קרי
תחת נשיא ארצות הברית ברק אובמה
סנאטורית מטעם מדינת ניו יורק
תקופת כהונה 3 בינואר 200121 בינואר 2009 (8 שנים)
הקודם בתפקיד דניאל פטריק מויניהאן
הבא בתפקיד קירסטן ג'יליברנד
הגברת הראשונה של ארצות הברית
תקופת כהונה 20 בינואר 199320 בינואר 2001 (8 שנים)
הקודם בתפקיד ברברה בוש
הבא בתפקיד לורה בוש

הילרי דיאן רודהם קלינטוןאנגלית: Hillary Diane Rodham Clinton; נולדה ב-26 באוקטובר 1947) היא פוליטיקאית אמריקאית והמועמדת הדמוקרטית לבחירות לנשיאות ב-2016. היא כיהנה כמזכירת המדינה של ארצות הברית ה-67 בממשלו של הנשיא ברק אובמה, כשמונתה לאחר התמודדות נגד אובמה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות 2008. קודם לכן כיהנה כסנאטורית מטעם מדינת ניו יורק בשנים 20012009 , וגם הייתה הגברת הראשונה של ארצות הברית בעת נשיאותו של ביל קלינטון בשנים 1993–2001, וכגברת הראשונה של מדינת ארקנסו בעת כהונת בעלה כמושל בשנים 19791981 ומ-19831992.

באפריל 2015 הודיעה על התמודדותה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות ב-2016, וביולי 2016, לאחר שזכתה בפריימריז, הייתה לאישה הראשונה המועמדת לנשיאות מטעם אחת המפלגות הגדולות.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילרי דיאן לבית רודהם נולדה בעיר שיקגו שבמדינת אילינוי למשפחה נוצרית מתודיסטית. בגיל שלוש עברה משפחתה לפארק רידג', פרוור של שיקגו. אביה, יו אלזוורת׳ רודהם (1911–1993), שהיה ממוצא ולשי ואנגלי, ניהל עסק בתחום הטקסטיל. אמה, דורות'י אמה הוול (1919–2011), הייתה עקרת בית ממוצא אנגלי, סקוטי, צרפתי וולשי. להילרי יש שני אחים צעירים, יו וטוני.

בבית הספר התיכון הייתה תלמידה מצטיינת, נשיאת המחזור, חברה במועצת התלמידים ופעילה בתנועת הצופים. היא עסקה בענפי ספורט שונים, בהם טניס, בלט, שחייה וכדורעף. הוריה היו שמרנים אדוקים, אך על אף זאת שאפו שתהיה לה קריירה מקצועית עצמאית ושיכולותיה והזדמנויותיה של בתם לא צריכות להיות מוגבלות על ידי המגדר שלה.

בהתאם לבית השמרני בו גדלה, סייעה רודהאם למסע הבחירות של המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960, אשר היו צמודות מאוד, ובמהלכן מצאה עדויות להונאת בחירות כנגד המועמד הרפובליקני, ריצ'רד ניקסון, בדרום שיקגו.[2] היא התנדבה אף בקמפיין של המועמד הרפובליקני בארי גולדווטר בבחירות לנשיאות ב-1964. התפתחותה הפוליטית המוקדמת אירעה בעיקר הודות למורה שלה להיסטוריה בתיכון אשר הפנה אותה לספרו של גולדווטר The Conscience of a Conservative ("מצפונו של שמרן"). דמות נוספת שהשפיעה עליה היה כומר הנוער של כנסייתה, אשר בדומה לאמה היה מוטרד מסוגיות של צדק חברתי, אשר יחד איתו צפתה ופגשה בפעיל זכויות האזרח מרטין לותר קינג.

שנותיה באוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכרונות ראשית חייה של הילרי רודהם מוצגים במרכז הנשיאותי ע"ש קלינטון

בשנת 1965 סיימה את לימודי התיכון, והחלה ללמוד מדע המדינה במכללת וולסלי שבמסצ'וסטס. בשנתה הראשונה ללימודים כיהנה כנשיאת התא הרפובליקני בקמפוס. תא זה אמנם היה חלק מהמפלגה הרפובליקנית אבל נשא בדעות מתונות יחסית בדומה לנלסון רוקפלר, מושל מדינת ניו יורק. במסגרת הפעילות בתא היא תמכה במערכות הבחירות לבחירת ג'ון לינדסי לראשות עיריית ניו יורק וכן בקמפיין של אדווארד ברוק אשר היה האמריקאי אפריקאי הראשון שנבחר לכהן בסנאט של ארצות הברית. רודהם פרשה מתפקיד זה בשלב מאוחר יותר כאשר דעותיה השתנו ביחס לתנועה לזכויות האזרח ומלחמת וייטנאם. במכתב שכתבה לכומר שלה בתקופה זאת היא תיארה את עצמה בתור "שמרנית במוח וליברלית בלב". בניגוד לזרם שהיה קיים בשנות ה-60 של המאה ה-20, שעודד פעילות רדיקלית כנגד המערכת הפוליטית, תמכה רודהם בשינוי מתוך המערכת. בשנתה השלישית בלימודים מתוך ארבע, הפכה לתומכת בתנועה המתנגדת למלחמת וייטנאם ובמועמדותו לנשיאות של הסנאטור הדמוקרטי יוג'ין מקארתי.

לאחר ההתנקשות במרטין לותר קינג רודהם ארגנה שביתה בת יומיים של סטודנטים ועבדה עם ארגון הסטודנטים השחורים של הקולג' בו למדה כדי לגייס עוד סטודנטים ואנשי סגל שחורים לשביתה. בתחילת שנת 1968 היא נבחרה לנשיאת מועצת התלמידים של וולסלי ושירתה בתפקיד עד תחילת 1969. היה לה תפקיד מרכזי בכך שבוולסלי לא היו הפרות סדר חמורות של סטודנטים, אשר היו תדירות באוניברסיטאות אחרות באותה תקופה.

היא השתתפה בתוכנית הכשרה של מכללת וולסלי בוושינגטון. רודהם זכתה להזמנה מצד חבר בית הנבחרים הרפובליקני מטעם מדינת ניו יורק, צ'ארלס גודל, לסייע למושל מדינת ניו יורק, נלסון רוקפלר, במועמדותו בפריימריז במפלגה הרפובליקנית. היא השתתפה בוועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקנית ב-1968 במיאמי. על אף זאת, היא התאכזבה מהדרך שבה הקמפיין של ריצ'רד ניקסון תיאר את רוקפלר וממה שראתה בתור מסרים גזעניים חבויים בוועידה. לאור כל האמור לעיל, חל מפנה בעמדותיה, והיא עזבה את המפלגה הרפובליקנית.

רודהם כתבה את התזה שלה לקבלת תואר ראשון, ביקורת על הטקטיקות הרדיקליות של המארגן הקהילתי סול אלינסקי, בהנחייתו של פרופסור אלן שכטר. מאוחר יותר, בהיותה הגברת הראשונה, סגל הבית הלבן הגביל את הגישה לתזה והיא הפכה מושא לספקולציות. ב-1969 היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון במדע המדינה. לאחר לחץ מצד עמיתיה הפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה של מכללת וולסלי שנשאה את הנאום בטקס הגמר. היא זכתה למחיאת כפיים סוערות בהן הקהל עמד על רגליו במשך שבע דקות. בנאום התייחסה לדבריו של הסנטור אדווארד בורק, אשר דיבר לפניה. המאורע הביא לה אזכור במאמר במגזין לייף והיא הופיעה אף בתוכנית הטלוויזיה הכלל-ארצית של אירב קופצינט. באותו הקיץ עברה לאלסקה. רודהם עבדה כשוטפת כלים בפארק הלאומי דנאלי ובעיבוד דגים בעיר ואלדז. היא התלוננה על התנאים התברואתיים הירודים במפעל הדגים שעבדה בו; בתגובה, פוטרה והבעלים סגרו את העסק בן לילה.

לאחר סיום התואר הראשון שלה, החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת ייל. במהלך לימודיה התמחתה בזכויות ילדים, והכירה באביב 1971 את בעלה לעתיד, ביל קלינטון, גם הוא סטודנט למשפטים. בשנת 1973 סיימה תואר J.D במשפטים באוניברסיטת ייל, והחלה לעבוד כיועצת משפטית של קרן לרווחת ילדים חדשה ("Children's Defense Fund") בקיימברידג', מסצ'וסטס. היא שימשה גם כיועצת משפטית לוועדת בית הנבחרים שעסקה בוועדת חקירת ההדחה בעת פרשת ווטרגייט של הנשיא ריצ'רד ניקסון. לאחר הצעת נישואים לא-מוצלחת מצד ביל בסוף לימודיה, נישאו הזוג בשנת 1975, ועברו להתגורר במדינת הולדתו ארקנסו, על אף שאפשרויות עבודותיה היו פחות בהירות מבוושינגטון. בארקנסו לימד ביל משפטים באוניברסיטת ארקנסו וערך התמודדות לא מוצלחת לבית הנבחרים האמריקאי, עד שלבסוף נבחר לתובע הכללי של ארקנסו ב-1976. באותה שנה הפכה רודהם לשותפה במשרד עורכי דין מרכזי בשם רוז.

הגברת הראשונה של ארקנסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושל ביל קלינטון והילרי מגיעים לארוחת ערב לכבוד מושלי ארצות הברית ב-1987, לצד רונלד וננסי רייגן

בשנת 1978 נבחר ביל קלינטון למושל מדינת ארקנסו. ב-27 בפברואר 1980 נולדה בתם היחידה, צ'לסי. כאשת המושל, הילרי עמדה בראש הוועדה לחינוך, והתמקדה בשיפור רמת המורים. היא יסדה ארגון לתמיכה משפטית במשפחות ובילדים, והייתה חברת הנהלה בצוות המשפטי של בית החולים לילדים. במקביל, המשיכה לעסוק במשפטים במשרד רוז. היא הוכרזה כ"אשת השנה בארקנסו" לשנת 1983 ו"אם השנה בארקנסו" בשנת 1984.[3][4]

בשנים 19861992 הייתה חברה במועצת המנהלים של חברת וול מארט ובחברות נוספות אשר בסיסן ממוקם בארקנסו. קלינטון הייתה לאישה הראשונה שכיהנה במועצה זו, ושם דחפה ליוזמות מסוימות כגון אימוץ של מדיניות ידידותית לסביבה והוספת נשים לצוות ניהול החברה.

בשנת 1990 נבחר בעלה ביל לכהונה אחרונה כמושל ארקנסו. משם המשיך לקמפיין מוצלח לנשיאות וזכה למועמדות המפלגה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות ב-1992, ולבסוף נבחר לנשיא ארצות הברית.

הגברת הראשונה של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הושבע בעלה ביל קלינטון כנשיא ארצות הברית בינואר 1993, הפכה רודהם קלינטון לגברת הראשונה של ארצות הברית. קלינטון הייתה רעיית הנשיא הראשונה להחזיק בתואר שני ובקריירה מקצועית עצמאית טרם כניסתה לבית הלבן. היא גם הייתה הראשונה להחזיק משרד באגף המערבי של הבית הלבן בנוסף למשרד הרגיל של הגברת הראשונה באגף המזרחי. כגברת ראשונה, היא שברה את המסורת שהייתה נהוגה עד אז ומילאה תפקיד מרכזי בממשל בעלה, בו הייתה שותפה למינויים בכירים והובילה מאמצים פוליטיים וציבוריים הכוללים קידום חקיקה, כגון תוכנית הבריאות הממלכתית הלא-מוצלחת מ-1993 ותוכנית ביטוח הבריאת לילדים המוצלחת שדחפה בשנת 1997. בעת שנותיה בבית הלבן ערכה ביקורי חוץ ב-79 מדינות. היא נחשבת לגברת הראשונה העוצמתית ביותר אחרי אלינור רוזוולט.[5] בספטמבר 1995, בפני כנס האומות המאוחדות לנשים בייג'ינג, נתנה את נאומה הידוע "זכויות בני אדם הן זכויות נשים וזכויות נשים הן זכויות בני אדם" (אנ'), לעל אף התנגדות פנימית הן מצד הממשל האמריקאי והממשל הסיני.[6]

האשמות על אי-התחייבויות שניהל בעלה מחוץ לנישואים, כגון במהלך פרשת מוניקה לווינסקי, העיבו על מערכת היחסים שלהם, אך היא בחרה לעמוד לצדו ולתמוך בו.

פרשת וייטווטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילרי וביל קלינטון היו שותפים בחברה בשם וייטווטר (Whitewater), שיזמה פרויקטים לבניית דירות נופש, אך לבסוף שקעה בחובות ופשטה רגל. משרד עורכי הדין שנשכר על ידי החברה היה משרד עורכי הדין שהילרי קלינטון הייתה שותפה בו. בנק להלוואה וחיסכון של שותפיה כשל וחובותיו, להם ערבה הממשלה הפדרלית, כוסו על ידי הממשל, דבר שהוליך לחקירה. החשד היה כי הבנק סבסד את חברת וייטווטר ולכן כשל. לאחר בחירתו של בעלה לנשיאות, החל מ-1994, נפתחו שלוש חקירות פדרליות על ידי תובעים מיוחדים לגבי מעורבותם של בני הזו קלינטון בפרשה. הילרי קלינטון נחקרה בחשד לניגוד עניינים, משום שמשרדה ייצג את החברה (בה הייתה שותפה) בפני הרשויות בארקנסו. אחת השותפות של הזוג קלינטון במיזם נכנסה לכלא בהוראת השופטת בגלל סירובה להעיד. בסופו של דבר נסגרו החקירות בשל חוסר ראיות.[7]

קריירה פוליטית עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן הנשיא אל גור (מימין) משביע את קלינטון לחברה בסנאט בינואר 2001. לצדה: בתה צ'לסי ובעלה ביל

המירוץ לסנאט וכהונתה בו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיוקן הרשמי כסנאטורית

לאחר הודעתו של הסנאטור הדמוקרטי המכהן דניאל פטריק מויניהאן כי לא ירוץ לכהונה נוספת בנובמבר 1998, בחנה קלינטון אפשרות לרוץ למושבו הפנוי לאחר דחיפה מחברים בכירים במפלגתה. מיד לאחר שהחליטה לרוץ לתפקיד, מכיוון שהייתה צריכה להיות תושבת מדינת ניו יורק כדי שתוכל לרוץ מטעמה לסנאט, קנו בני הזוג קלינטון בספטמבר 1999 בית בצ'פאקווה, ניו יורק, עיירה קטנה במחוז ווסטצ'סטר מצפון-מערבית לעיר ניו יורק. היא ספגה ביקורת על כך שהתמודדה על מושב מטעם מדינת ניו יורק. יריביה ביקרו אותה על כך שלא גרה במדינה וכי לא התעסקה עד אז בפוליטיקה שלה. תחילה המועמד הרפובליקני נגדו הייתה אמורה להתמודד היה ראש עיריית ניו יורק דאז, רודי ג'וליאני, אך הוא פרש במאי 2002 לאחר שהובחן בסרטן הערמונית וצצו שמועות על חיי הנישואין שלו. ופינה את מקומו לריק לאציו, חבר בבית הנבחרים של ארצות הברית.

כשמנהל מסע הבחירות שלה הוא ביל דה בלאזיו, ניצחה קלינטון בבחירות שנערכו ב-7 בנובמבר 2000 כשזכתה ב-55 אחוז מקולות הבוחרים מול 43% ליריבה, לאחר מסע בחירות שנתפס כצמוד. בכך קבעה קלינטון היסטוריה בארצות הברית בתור הגברת הראשונה היחידה המתמודדת על תפקיד ציבורי וזוכה בו.

כסנאטורית נהגה לעבוד בשיתוף פעולה ובפשרות עם עמיתיה הרפובליקנים. היא כיהנה בשלוש ועדות של הסנאט: הוועדה לענייני ביטחון, הוועדה לענייני איכות הסביבה ותשתיות, והוועדה לענייני בריאות, חינוך, עבודה ורווחה. בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 שפגעו בעיקר בעיר ניו יורק, קידמה קלינטון חקיקה עם הסנאטור הבכיר של ניו יורק, צ'אק שומר, לחקיקה לטיפול בנפגעים ובמימון פיתוח מחדש של אזור הסחר העולמי.

כחברה בוועדה לענייני ביטחון היא תמכה בפלישה הצבאית לאפגניסטן, והצביעה באוקטובר 2002 עבור חקיקה המאשרת לנשיא ג'ורג' ווקר בוש להשתמש בכוח צבאי נגד עיראק, הצבעה שמאוחר יותר התחרטה עליה. היא נפגשה עם הכוחות הלוחמים בשתי המדינות. ביולי 2005 הגישה הצעת חוק להגדלת מצבת כח האדם של הצבא האמריקני ב-80 אלף חיילים. קלינטון קדימה תוכניות לשיפור המצב הכלכלי והחינוכי באזורים חלשים, הציגה תוכנית ביטוח בריאות מקיפה חדשה ומקדמת פרויקט מחשוב במערכת הבריאות.

ב-7 בנובמבר 2006 זכתה קלינטון בבחירות לסנאט ברוב גדול של 67% כשהתמודדה נגד ראש עיריית יונקרס לשעבר ג'ון ספנסר, ונבחרה לתקופת כהונה שנייה בסנאט.

המירוץ לנשיאות 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות המקדימות לנשיאות 2008

ב-20 בינואר 2007 הודיעה הילרי על הקמת "ועדת גישוש" לבדיקת האפשרות שתתמודד על משרת נשיא ארצות הברית בבחירות ב-2008, צעד שהוא למעשה תחילת המירוץ.

בשל לוח הזמנים המוקדם, מערכת הבחירות החלה כבר בדצמבר 2006 כאשר ג'ון אדוארדס הכריז על כוונתו להתמודד, ברק אובמה אחריו (בינואר 2007), וקלינטון בעקבותיהם. עד מהרה הסתמן מהסקרים כי המועמדת המובילה היא קלינטון, כאשר אובמה נמצא אחריה, אדוארדס אחריו, וכל שאר המועמדים אינם מצליחים להתקרב אל השלישייה המובילה.[8] בסקרים הארציים הפערים בין קלינטון לבין שני מתחריה העקריים היו גדולים. עוד לפני "סופר טיוזדי" פרש אדוארדס מהמירוץ, והשאיר את אובמה וקלינטון להאבק ביניהם. בהמשך המירוץ אובמה החל להוביל במספר הצירים הנבחרים ובמספר הקולות. הקרב הצמוד בין קלינטון לאובמה נמשך עד שהצליח אובמה להשיג מספר מספק של צירים לצורך הכרזה על ניצחונו. יומיים לאחר מכן, ב-7 ביוני 2008, לאחר 17 חודשים של קמפיין בחירות, הכירה קלינטון בניצחונו של אובמה, הודיעה על תמיכתה בו וקראה לכל תומכיה להצביע עבורו ביום הבחירות.[9]

לאחר בחירתו של ברק אובמה לתפקיד הנשיא, הוא הציע לקלינטון להתמנות לתפקיד מזכירת המדינה, וזו נענתה לו בחיוב.[10]

מזכירת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלינטון מושבעת לתפקיד מזכירת המדינה של ארצות הברית, 2009
קלינטון כמזכירת המדינה עם שר הביטחון אהוד ברק, 2011

באמצע נובמבר 2008 הציע הנשיא הנבחר ברק אובמה לקלינטון לשרת כמזכירת המדינה של ארצות הברית בממשלו החדש. תחילה הייתה מעט מסויגת, אך הודיעה לאחר זמן קצר על הסכמתה לשרת בתפקיד. קלינטון הוכרזה רשמית כמועמדת למזכירת המדינה על ידי הנשיא הנבחר אובמה ב-1 בדצמבר באותה שנה. כחלק מהליך המינוי ועל מנת להפיג חשש מניגוד עניינים, הסכים בעלה, ביל קלינטון, להגבלות על פעילויותיו בקרן קלינטון ובגיוס הכספים עבורה. לאחר ביקורת נוספת בעת ריצתה לנשיאות, הודיעה קרן קלינטון באוגוסט 2016 כי לא תקבל יותר תרומות מצד ממשלות זרות ותאגידים אם קלינטון תיבחר.

ב-21 בינואר 2009, לאחר שבוע של שימועים בוועדת יחסי החוץ, אישר הסנאט ברוב של 2–94 את מינויה של קלינטון כמזכירת המדינה של ארצות הברית תחת הנשיא ברק אובמה.[11] בכך הייתה קלינטון לגברת הראשונה לשעבר הראשונה המכהנת בקבינט הנשיאותי. כמזכירת המדינה זכתה לפופולריות רבה מעל ל-60%, שירדה עם סיום כהונתה והפיכתה פעם נוספת למועמדת לנשיאות ב-2015.

המזכירה קלינטון בעת מבצע חנית נפטון עם בכירי הצוות לביטחון לאומי בחדר המצב, 1 במאי 2011

בעת כהונתה, ב-11 בספטמבר 2012, אירעה מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקאית בבנגזי שבלוב, בה מצאו את מותם שגריר ארצות הברית כריסטופר סטיבנס ושלושה אמריקאים נוספים. דו"ח שהוזמן על ידי הקונגרס מתח ביקורת תקיפה על תפקודה של מחלקת המדינה בפרשה, אך טען כי לא היה ניתן למנוע את המתקפה מבעוד מועד. קלינטון הוזמנה להעיד בקונגרס ולקחה אחריות על התקרית, אך טענה כי אין לה קשר ישיר לאירוע.[12]

לאורך כהונתה, דגלה קלינטון בגישה אסטרטגית הנקראת "העוצמה החכמה" (Smart power), מונח שטבע פרופסור ג'וזף ניי מאוניברסיטת הרווארד ומהווה שילוב בין עוצמה רכה ועוצמה קשוחה, לצורך ביטוי ערכיה ומנהיגותה של ארצות הברית.[13] גישה זו משלבת עצמה צבאית לצד דיפלומטיה ויכולתיה הגולבליות של ארצות הברית מבחינה כלכלית, בקידום זכויות אדם, בטכנולוגיה ובסיוע בפיתוח. במהלך דיונים ביטחוניים המערבים שימוש באופציה צבאית, הייתה בדרך כלל אחד מן הקולות הניציים ביותר בממשל ודחפה ב-2012 להתערבות חזקה יותר במלחמת האזרחים בסוריה מאשר הנשיא אובמה.[14] היא הרחיבה במידה רבה את שימוש מחלקת המדינה ברשתות החברתיות, בהן פייסבוק וטוויטר, על מנת להעביר את מסריה וכן להרחיב את התקשורת בינה לאזרחים. בתוך האנדרלמוסיה המזרח-תיכונית, ראתה קלינטון הזדמנות לקדם את אחד מן המאפיינים המרכזיים של כהונתה – העצמת כוחן ורווחתן של נשים וילדות ברחבי העולם.[15] היא ראתה את זכויות האישה כמרכזיים עבור האינטרסים הביטחוניים של ארצות הברית, לנוכח הקשר בין רמת האלימות כנגד נשים במדינה מסוימת לבין חוסר יציבותה וערעורה על הביטחון הבינלאומי.[16]

קלינטון ביקרה ב-112 מדינות ברחבי העולם בעת כהונתה, מה שהפך אותה למזכירת המדינה שנסעה ליותר מדינות מכל קודמיה בתפקיד.[17] עוד במרץ 2011 היא סימנה כי אינה מעוניינת לשרת כהונה שנייה אם הנשיא ברק אובמה יבחר מחדש; בדצמבר 2012 לאחר ניצחונו של אובמה בבחירות, הוא מינה את הסנאטור ג'ון קרי, דאז יושב ראש ועדת יחסי החוץ בסנאט, להחליפה בתפקיד. בראיון שקיימו קלינטון והנשיא אובמה לתוכנית הטלוויזיה "60 דקות" בינואר 2013, ציין הנשיא כי "הילרי תיזכר בהיסטוריה כאחת משרות החוץ הטובות שהיו לנו".[18] קלינטון סיימה את כהונתה ב-1 בפברואר 2013, לאחר השבעתו של קרי למזכיר המדינה.

ביוני 2014 העניקה אגודת שימור חיות הבר האמריקאית לקלינטון ולבתה צ'לסי פרס, על סיוען למלחמה נגד ציד הפילים באפריקה.[19]

במרץ 2015 נחשף כי השתמשה בשרת דואר אלקטרוני פרטי כדי לשלוח תכתובות אישיות ורשמיות בעת כהונתה כמזכירת המדינה, בניגוד לנהלים הפדרליים המורים על שימוש בחשבון ממשלתי למטרה זו.[20] בעקבות החשיפה הורה בית המשפט לפרסם את כל התכתובות שעסקו במילוי תפקידה, בכפוף לבדיקה האם הם מכילים מידע סודי. חלק מהתכתובת צונזרה, משום שבדיעבד הוחלט שהיא מכילה מידע סודי, גם אם לא סווג כסודי בעת שנשלח.[21] בפברואר 2016 הודיעה הבולשת רשמית כי פתחה בחקירה בנושא טיפול לא ראוי במידע מסווג דרך שרתה הפרטי בעת כהונתה כמזכירת המדינה. ב-5 ביולי 2016 הודיע ראש ה-FBI, ג'יימס קומי, כי על אף שהיא ועוזריה הבכירים התנהגו באופן רשלני בהתנהולותה עם מידע מסווג, אינו ממליץ להעמידה לדין.[22]

המירוץ לנשיאות 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלינטון בינואר 2016

ב-12 באפריל 2015 הודיעה רשמית, באמצעות סרטון שהופץ ברשתות החברתיות, על התמודדותה נשיאות ארצות הברית ב-2016, והשיקה את מסע הבחירות רשמית ביוני באותה שנה.[23][24] במשך רוב מסע הבחירות בפריימריז הדמוקרטיים, נחשבה קלינטון למועמדת המובילה, אך עם התקרבות אספת הבחירות באיווה גדל כוחו של יריבה משמאל, ברני סנדרס. בבחירות ב-13 מדינות שנערכו ב-1 במרץ 2016, "סופר טיוזדיי", זכתה קלינטון במספר הקולות הרב ביותר מבין המועמדים.[25] ניצחונה באפריל במדינת ניו יורק, שאותה ייצגה בסנאט במהלך 8 שנים, חיזק את מעמדה כמועמדת המובילה במפלגה הדמוקרטית.

לאחר שהשיגה את מספר הצירים הדרושים כדי להבטיח את מועמדותה לנשיאות הפכה למועמדת המשוערת ב-6 ביוני 2016, כשזכתה ב-16,847,084 קולות (55.2%) וב-34 מדינות וטריטוריות. ב-23 ביולי 2016 בחרה קלינטון את הסנאטור טים קיין מווירג'יניה כשותפה למרוץ כמועמד לסגן נשיא ארצות הברית.[26] ב-27 ביולי 2016, בעת הכנס הדמוקרטי הלאומי בפילדלפיה, מונתה באופן רשמי כמועמדת מפלגה לנשיאות ארצות הברית, והייתה לאישה הראשונה שמועמדת לנשיאות מטעם מפלגה גדולה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 יצא לאור ספרה הראשון, "It Takes a Village". הספר נמכר בהצלחה רבה והגרסה המוקלטת שלו זיכתה אותה בפרס גראמי בשנת 1997.

כאשת הנשיא, כתבה הילרי שני ספרים נוספים: "הזמנה לבית הלבן" ו"סוקס היקר, באדי היקר - מכתבי ילדים לחיות המחמד הנשיאותיות".

בשנת 2003, יצא לאור ספר זיכרונותיה, "לחיות את ההיסטוריה", אשר תורגם גם לעברית.[27]

על-פי פרסומים, הילרי קיבלה ממו"ל הספר, סיימון-שוסטר, מקדמה בסכום של 8 מיליון דולר. הספר נמכר במיליוני עותקים (יותר ממיליון עותקים נמכרו בחודש הראשון להפצתו), והגרסה המוקלטת שלו זיכתה אותה במועמדות שנייה לפרס גראמי.

ביוני 2014 יצא לאור ספר זיכרונות נוסף שלה, "ברירות קשות" (באנגלית: Hard Choices), המציג את מדיניות החוץ האמריקאית ואת חוויותיה בתקופת כהונתה כמזכירת המדינה.[28]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תרגום: ליאורה כרמלי, לחיות את ההיסטוריה, אור-עם, 2004
  • ג'ף גרת, דון ואן נאטה ג'וניור, בדרכה - הילרי קלינטון, הקיבוץ המאוחד, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשמי
אחר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורלי אזולאי, קלינטון נבחרה רשמית למועמדת, ביל: "בחרתם בדבר האמיתי", באתר ynet, 27 ביולי 2016
  2. ^ Gerth and Van Natta Jr. 2007, p. 19.
  3. ^ Morris 1996, p. 330.
  4. ^ Brock 1996, pp. 176–177.
  5. ^ Rajghatta, Chidanand (January–February 2004). "First Lady President?". Verve. אורכב מ-המקור ב-2004-07-01. 
  6. ^ Healy, Patrick (26 בדצמבר 2007). "The Résumé Factor: Those 8 Years as First Lady". The New York Times. 
  7. ^ השתלשלות הפרשה באתר וושינגטון פוסט
  8. ^ Pollster.com - Political Surveys and Election Polls, Trends, Charts and Analysis
  9. ^ סרטונים גיל תמרי, הילארי קלינטון הודיעה: אתמוך בברק אובמה, באתר nana10‏, 9 ביוני 2008
  10. ^ יצחק בן-חורין, "קלינטון הסכימה להתמנות למזכירת המדינה", באתר ynet, 21 בנובמבר 2008
  11. ^ הסנאט אישר: הילרי קלינטון היא מזכירת המדינה החדשה של ארה"ב, באתר nana10‏, 22 בינואר 2009
  12. ^ קלינטון: "לוקחת אחריות על כישלון המודיעין בבנגזי", באתר וואלה! NEWS‏, 16 באוקטובר 2012
  13. ^ Madison, Lucy (31 בינואר 2013). "In farewell speech, Clinton calls for 'smart power' on global stage". CBS News. 
  14. ^ Crowley, Michael (14 בינואר 2014). "Hillary Clinton's Unapologetically Hawkish Record Faces 2016 Test". Time. 
  15. ^ Lemmon, Gayle Tzemach (6 במרץ 2011). "The Hillary Doctrine". Newsweek. 
  16. ^ "At the Pinnacle of Hillary Clinton's Career". Elle. 5 באפריל 2012. 
  17. ^ Landler, Mark (4 בינואר 2013). "Scare Adds to Fears That Clinton's Work Has Taken Toll". The New York Times. 
  18. ^ אובמה וקלינטון בראיון משותף: "אתגעגע אליה", באתר nana10‏, 26 בינואר 2013
  19. ^ ארז ארליכמן, לוחמות למען הפילים: פרס להילארי וצ'לסי קלינטון, באתר ynet, 15 ביוני 2014
  20. ^ מייקל שמידט, קלינטון השתמשה באימייל פרטי בעת כהונתה כשרת החוץ והפרה תקנות פדרליות, באתר הארץ
  21. ^ מכה לקמפיין: "מידע סודי ביותר במיילים", באתר ‏mako‏‏, ‏30 בינואר 2016‏
  22. ^ סוכנויות הידיעות, סופית: הילרי קלינטון לא תעמוד לדין במסגרת פרשת האי מיילים, באתר nana10‏, 7 ביולי 2016
  23. ^ יצחק בן חורין, קלינטון הודיעה רשמית: רצה לנשיאות ארה"ב, באתר ynet, 12 באפריל 2015
  24. ^ עמית ולדמן, ‏הילרי קלינטון הודיעה: "ארוץ לנשיאות ארצות הברית", באתר ‏mako
  25. ^ אורלי אזולאי, שורת ניצחונות לקלינטון וטראמפ ב"סופר טיוזדיי", באתר ynet, 2 במרץ 2016.
  26. ^ "הקדיש את חייו למאבק למען אחרים": קלינטון בחרה בטים קיין כסגנה, באתר וואלה! NEWS‏, 23 ביולי 2016
  27. ^ לחיות את ההיסטוריה, האוטוביוגרפיה של הילארי רודהאם קלינטון, ביקורת מאת אלון זאבי, באתר אקטואלי, 21 בדצמבר 2011
  28. ^ אלון פנקס, ‏יריית הפתיחה של הילארי קלינטון למירוץ לנשיאות ארה"ב, באתר גלובס, 3 ביולי 2014


הגברת הראשונה הקודמת:
ברברה בוש
הילרי רודהם קלינטון
1993–‏2001
הגברת הראשונה הבאה:
לורה בוש