ברק אובאמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ברק אובאמה | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 4 באוגוסט 1961 הונולולו, הוואי, ארצות הברית |
| לאום |  ארצות הברית |
| תפקיד | סנאטור המייצג את אילינוי |
| מפלגה פוליטית | המפלגה הדמוקרטית |
| השקפה דתית | נצרות פרוטסטנטית |
| בת זוג | מישל אובאמה (1992-היום) |
| אתר אינטרנט | http://www.barackobama.com |
ברק חוסיין אובאמה הבן (באנגלית: Barack Hussein Obama Jr.; נולד ב-4 באוגוסט 1961) הוא סנאטור אמריקני מטעם מדינת אילינוי. בוועידת המפלגה הדמוקרטית שתתקיים במהלך הקיץ הוא צפוי להתמנות למועמד המפלגה לנשיאות ארצות הברית בבחירות לנשיאות ב-2008. אובאמה הוא הסנאטור האמריקאי-אפריקאי החמישי בהיסטוריה של הסנאט האמריקני, היחיד המכהן כיום, וגם הראשון שזכה בבחירות המקדימות המתקיימות לבחירות מועמדים לנשיאות מטעם אחת המפלגות הגדולות.
אובאמה נולד בהונולולו לאב מוסלמי-קנייתי ולאם אמריקנית. את רוב חייו הצעירים בילה בהוואי. מגיל שש עד עשר, הוא גר בג'קרטה שבאינדונזיה. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת קולומביה ובבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הארוורד, עבד אובאמה כמארגן חברתי, מרצה באוניברסיטה, ועורך-דין המתמחה בזכויות האזרח, לפני שהתמודד למשרה ציבורית. אובאמה כיהן בסנאט של אילינוי בין השנים 1997 - 2004.
אובאמה נשא את הנאום המרכזי בוועידה הדמוקרטית הלאומית בשנת 2004 כשעדיין היה חבר בסנאט של אילינוי. הוא נבחר לסנאט האמריקני בנובמבר 2004 ברוב מוחץ, אף שבאותה שנה זכו הרפובליקנים להצלחה. כבר בתחילת כהונתו, כחבר בסיעת המיעוט (הדמוקרטית), יזם והיה שותף לחקיקת מספר חוקים. הוא סייר באזורים שונים בעולם, ביניהם מזרח אירופה, אפריקה, וישראל.
מאז שהכריז על הקמפיין שלו לנשיאות בפברואר 2007, הדגיש אובאמה את הנושאים הבאים: סיומה של מלחמת עיראק (שלה התנגד מתחילתה), חתירה להקטנת התלות במקורות זרים לאנרגיה ודאגה לביטוח בריאות לכל תושבי ארצות הברית. אובאמה התחתן בשנת 1992 ויש לו שתי בנות. הוא כתב שני רבי-מכר: זיכרונות ילדות בשם "חלומות מאבי", ו"תעוזת התקווה", פרשנות פוליטית משלו על הפוליטיקה בארצות הברית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
אובאמה נולד ב-1961 בהונולולו שבהוואי, שם נפגשו הוריו בעת שלמדו ב"מרכז מערב-מזרח" באוניברסיטת הוואי. אביו, ברק חוסיין אובאמה האב, הגיע להוואי מקניה כסטודנט בתוכנית חילופי סטודנטים, ואמו, אן דנהם, הגיעה עם הוריה מקנזס. אמו הייתה לבנה, והנישואים של שחור ולבנה בתקופה ההיא היו דבר חריג בארצות הברית, ואף בלתי חוקי במדינות רבות בה. כשהיה בן שנתיים התגרשו הוריו. אביו עבר ללימודי דוקטורט בהארוורד ואחר כך חזר לקניה, שם נישא מחדש לשתי נשים שמהן נולדו לו עוד ארבעה בנים ובת. ברק הבן נשאר עם אמו, שנישאה לסטודנט אינדונזי, לולו סואטורו, והמשפחה עברה לג'קרטה כשהיה בן 6. אובאמה למד שם שלוש שנים בבית ספר קתולי, ושנה אחת בבית ספר ציבורי. כשהיה בן 10, חזר אובאמה לבדו להוואי, שם גדל אצל הורי אמו ולמד בבית ספר פרטי יוקרתי.
כשהיה בשנות העשרה המוקדמות של חייו, בעת שביקר בהוואי למשך כמה שבועות, פגש אובאמה את אביו בפעם היחידה מאז שהוריו התגרשו. אביו נהרג בתאונת דרכים ב-1982, וארבע שנים לאחר מכן, ב-1986, ביקר אובאמה לראשונה בקניה, שם פגש לראשונה את משפחתו הקנייתית.
אימו מתה בגיל 53 מסרטן. ב-1989 פגש אובמה את מישל רובינסון, כששניהם עבדו במשרד עורכי דין. הם התחתנו ב-1992 ונולדו להם שתי בנות: מאליה (ב-1999) וסאשה (ב-2001).
המשפחה חברה בקהיליה נוצרית שחורה [1] השייכת לכנסייה המאוחדת של ישו (UCC - United Church of Christ) - ארגון כנסייתי אמריקני שידוע בעמדות ליברליות בנושאים שונים.
אובאמה מגדיר את עצמו כאמריקאי-אפריקאי, אולם בקרב הציבור האמריקאי-אפריקאי יש כאלה שאינם רואים בו כחלק מהם, משום שהוא לא מצאצאי העבדים האפריקאים באמריקה, אלא בן לאב שנולד וחי באפריקה ולאם לבנה.
[עריכה] לימודים גבוהים ותחילת הקריירה הציבורית
את לימודיו הגבוהים החל ב"אוקסידנטל קולג'" בלוס אנג'לס, ולאחר שנתיים עבר לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שם למד יחסים בינלאומיים.
עם סיום לימודיו ב-1983 עבד במשך שנה כאנליסט בחברה שעוסקת בייעוץ לחברות אמריקניות בפעילותן מחוץ לארצות הברית. אחרי שנה עבר לשיקגו, שם ניהל מלכ"ר שבסיוע כנסיות וארגונים חברתיים הכשיר מנהיגים מקומיים בשכונות העוני בדרום העיר להקים ולהנהיג פרויקטים חברתיים, כגון הכשרה מקצועית למובטלים, הכנת תלמידים להשתלבות בהשכלה גבוהה, שיפור בתי הספר הציבוריים והסרת מפגעים סביבתיים.
ב-1988 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת הרווארד, וב-1990 נבחר לעמוד בראש מערכת הבטאון המשפטי הנודע ה-"Harvard Law Review". עם סיום לימודיו חזר לשיקגו, וב-1992 ניהל פרויקט לעידוד ההרשמה וההצבעה בבחירות. החל ב-1993 הוא הצטרף למשרד עורכי דין המתמחה בזכויות אזרח, ובמקביל לימד משפט חוקתי באוניברסיטת שיקגו.
[עריכה] ספרו הראשון
היבחרו לעמוד בראש ה-Harvard Law Review, והיותו האמריקאי-אפריקאי הראשון שזוכה בתפקיד זה, עוררה התעניינות ציבורית בו. בעקבות כך הוצע לו לכתוב ספר אוטוביוגרפי על חייו. הספר, שיצא לאור ב-1995, נקרא "Dreams from My Father", ובו הוא תיאר באופן כן את תקופת ילדותו ונעוריו, את החיים כילד שחור במשפחה אמריקנית לבנה מהמעמד הבינוני של סבו וסבתו, בצל דמות האב הקנייתי שהוא הכיר רק מסיפורים, את העיסוק המתמיד בזהותו שסיטואציה זו גרמה לו, ואף את השימוש במריחואנה וההתנסות בקוקאין בסוף שנות העשרה של חייו. הספר מסתיים בביקורו בקניה, ארבע שנים אחרי מות אביו, ביקור שבו עלה לקבריהם של אביו וסבו, ולמד להכיר את אביו כפי שהיה באמת ולא כפי שדמיין את דמותו מסיפורים מקוטעים שעליהם גדל.
הספר יצא לאור מחדש כאשר אובאמה הפך לדמות פוליטית לאומית ב-2004, ואף יצא בגרסת אודיו, עליה זכה אובאמה בפרס גראמי בשנת 2006.
[עריכה] הקריירה הפוליטית
ב-1996 נבחר אובאמה לסנאט של מדינת אילינוי מטעם המפלגה הדמוקרטית. ב-2000 ניסה להתמודד בבחירות המקדימות על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית מול המועמד הדמוקרטי המכהן, אך הובס. במהלך שרותו בסנאט של אילינוי הוא קנה לעצמו מוניטין של מחוקק שלמרות עמדותיו הליברליות המובהקות מסוגל לשתף פעולה עם מחוקקים משני צידי המתרס הפוליטי.
ב-2004 הצטרף למרוץ למועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית על המושב בסנאט של ארצות הברית שהתפנה בעקבות פרישתו של הסנטור הרפובליקני המכהן. בתחילה פיגר אובאמה בסקרים אחרי שניים מהמועמדים, אולם המועמד המוביל, מיליונר שהצליח בזכות הכסף הרב שהוא הוציא מכיסו על הקמפיין, איבד תמיכה כאשר הועלו נגדו האשמות על התעללות באשתו לשעבר. מנגד, אובאמה זכה בתמיכתם של דמויות מרכזיות במפלגה הדמוקרטית במדינה ושל עיתונים חשובים, והצליח לסחוף אחריו קהלים מגוונים, וכך זכה בהצבעה שנערכה בחודש מרץ בכ-53% מהקולות (לעומת 24% לבא אחריו בקרב ששת מתחריו). המומנטום של אובאמה נמשך גם אחרי הבחירות המקדימות, והוא הוביל בסקרים על פני יריבו הרפובליקני בפער הולך וגדל. ביוני יריבו נאלץ לפרוש מהמרוץ בשל פרטים מביכים מנישואיו הראשונים שהתגלו. הרפובליקנים התקשו למצוא מועמד אחר שיתמודד מול אובאמה הפופולרי, ולבסוף גייסו מועמד שכלל לא היה תושב המדינה: אלן קיז - אמריקאי-אפריקאי אולטרא-שמרני, שניסה פעמיים להתמודד על נשיאות ארצות הברית.
אובאמה זכה להכרה כלל ארצית בעת ועידת המפלגה הדמוקרטית ביולי, כאשר נבחר לשאת את הנאום המרכזי של הוועידה [1] [2]. בעקבות הנאום המלהיב הוא זכה בין לילה למעמד של כוכב, והוא סומן כמי שעתיד באחד הימים להתמודד על נשיאות ארצות הברית. מעמדו זה, יחד עם הפער העצום בסקרים לטובתו, גרמו לו להתחיל להופיע במסעות בחירות של מועמדים אחרים. בבחירות הכלליות הוא זכה ב-70% מקולות המצביעים, והפך לסנטור האמריקאי-אפריקאי החמישי בתולדות ארצות הברית.
בסנאט אובאמה חבר בוועדות הבאות: יחסי החוץ; הבריאות, העבודה והפנסיה; ביטחון הפנים ועינייני הממשל; והחיילים המשוחררים. הוא פעל יחד עם ריצ'רד לוגר הרפובליקני בתחומי מניעת הפצת נשק (הן קונבנציונאלי והן בלתי קונבנציונאלי) ממדינות ברית המועצות לשעבר והגעתם לידי טרוריסטים. היה פעיל בניסיון להגיע לרפורמה מוסכמת בנושא ההגירה (ניסיון שהצליח בסנאט, אך נכשל בבית הנבחרים). הוא ערך ביקור באפריקה, במהלכו ביקר עם משפחתו בקניה כולל בכפר ממנו הגיע אביו, והתקבל בהתלהבות, ויזם חוק לסיוע לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בינואר 2006 אחרי ביקור בעיראק, הוא הגיע גם לביקור בישראל וברשות הפלסטינית, במהלכו נפגש עם שר החוץ הישראלי סילבן שלום והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס [2] וביקר במקומות שונים, ביניהם גם מקומות שנמצאים מחוץ למסלול הסיורים הרגיל, כמו פסוטה וקרני שומרון.
אובאמה פעיל במאבק באיידס. הוא ערך בפומבי בדיקות איידס, הן בארצות הברית והן באפריקה במטרה לשבור את מחסום הבושה בנושא, ויחד עם הסנטור הרפובליקני סם בראונבק השתתף בוועידת פסגה על "האיידס והכנסייה" שארגנו מטיפים אוונגליסטיים - חיבור שעורר התנגדות הן מגורמים שמרניים והן מגורמים ליברליים.
[עריכה] המרוץ לנשיאות
מיד עם הנאום שלו בוועידת המפלגה הדמוקרטית ב-2004 אובאמה סומן כמי שיתמודד בעתיד על הנשיאות, זאת למרות שהוא עוד טרם נבחר לסנאט אז. אחרי ניצחונו הסוחף בבחירות לסנאט התגברו הדיבורים על ריצה אפשרית עוד ב-2008, אולם אובאמה הצהיר שהוא לא ירוץ לתפקיד לאומי לפני תום תקופת כהונתו בת שש השנים בסנאט [3].
למרות זאת הספקולציות בדבר ריצה שלו לא שככו, בייחוד בהיעדר אלטרנטיבה ברורה למועמדות של הילרי קלינטון. באוקטובר 2006, זמן קצר לפני בחירות אמצע הקדנציה יצא לאור ספרו השני "The Audacity of Hope " ("תעוזת התקווה"), בו הוא שילב את סיפורו האישי עם הצגת משנתו הפוליטית. הספר הפך לרב מכר יוצא דופן בשביל ספר עיון של פוליטיקאי [4]. אובאמה יצא למסע קידום מכירות בציבור ובאמצעי התקשורת, ובמסגרתו, בראיון ל"Meet the Press" הודיע שלמרות הצהרותיו מהעבר הוא מתחיל לשקול להצטרף למרוץ הקרוב לנשיאות [5].
עד מהרה הסתמן אובאמה כמתחרה העיקרי להילרי קלינטון, הן במעמדו בסקרים, והן בהתעניינות לה הוא זכה בתקשורת, כמו גם בקרב הציבור המעורב פוליטית. ההופעות הראשונות שלו בניו המפשייר זכו לקהל יוצא דופן במספרו, והוא הפך גם לאורח מבוקש ומושך קהל בעצרות הבחירות של המועמדים הדמוקרטים לבחירות אמצע הקדנציה, שני רק לביל קלינטון.
ב-16 בינואר 2007, הוא הכריז באמצעות סרטון וידאו באינטרנט על הקמת "ועדת גישוש" לבחינת האפשרות לריצה לנשיאות - הכרזה שגרמה לגל של הכרזות דומות ממועמדים נוספים ובראשם הילרי קלינטון. ב-10 בפברואר הכריז באופן רשמי על מועמדותו למרגלות בניין בית המחוקקים הישן של אילינוי בספרינגפילד.
בתחילת הקמפיין, הילארי קלינטון התבלטה כמועמדת הפופולרית ביותר בסקרים, כשהיא עוקפת באחוזים ניכרים אל אובאמה. במהלך הקמפיין אימץ אובאמה את ססמת הבחירות: 'כן אנחנו יכולים' (Yes we can), ו'שינוי שאנו יכולים להאמין בו'. ברק אובאמה הוביל מול קלינטון, כאשר זו האחרונה ניצחה בעיקר במדינות גדולות, בעוד אובמה עצמו ניצח במספר גדול יותר של מדינות, אך כאלו שמספר הצירים שהן שולחות לוועידה של המפלגה הדמוקרטית, קטן יותר. אובאמה נהנה בעיקר מתמיכתם של צעירים, משכילים ואמריקאים-אפריקאים. קלינטון נהנתה מתמיכת נשים, היספאנים ואנשים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות. בזכות גיוס כספים דרך האינטרנט מהציבור הרחב, הוביל אובמה על פני קלינטון גם בגיוס תרומות. לאורך ההתמודדות זכה אובאמה ליתרון קל במספר הצירים הנבחרים, כאשר לקלינטון היה יתרון בצירי העל (superdelegates) שהצטמק במהלך הקמפיין. מספר ימים לפני ההתמודדות במערב וירג'יניה, החל להוביל גם בקטגוריית צירי העל. בשלבים האחרונים של המירוץ, על אף שנראה שמועמדות אובמה בטוחה, סירבה קלינטון לפרוש. לאחר ההתמודדות בקנטאקי ובאורגון (20 במאי) השיג אובאמה רוב בקרב הצירים הנבחרים.
ב-3 ביוני 2008, לאחר שהשיג את תמיכת מספר הצירים הדרוש לכך, הכריז ברק אובאמה כי ניצח במרוץ על ראשות המפלגה הדמוקרטית, וכי הוא יהיה מועמדה לבחירות לנשיאות [6]. ההתמודדות התאפיינה בהעלאת נושאי הגזע בציבוריות אמריקניות, במיוחד לאחר התבטאות הכומר של אובמה, רייט. עם זאת שמר אובמה על קמפיין חיובי מול הילארי קלינטון. המירוץ נחשב לכזה שכל אחת מהתוצאות תהיה היסטורית: לראשונה מפלגה גדולה תרוץ לבחירות בארצות הברית כשבראשה אמריקאי-אפריקאי או אישה.
לאור התחושה הציבורית כי נקודת החולשה שלו נעוצה בתחום מדיניות החוץ, החליט אובאמה לצאת לסבב ביקורים באזורי קונפליקט בעולם, במהלך יולי 2008. במסגרת סבב זה, ביקר אובאמה במדינות כגון אפגניסטן עיראק וכווית וכן במדינת ישראל, בה ביקר בירושלים ובשדרות ונפגש עם שרי החוץ והביטחון כמו גם עם יו"ר האופוזיציה נתניהו וראש הממשלה אולמרט.
[עריכה] עמדותיו
באופן כללי, ניתן להגדיר את השקפת עולמו של אובמה כליברל מובהק, משם נגזרות עמדותיו בשלל נושאים, כגון דאגה לזכויות אזרח, הפרדת דת (כנסייה) ממדינה, זכויות חברתיות, שוויון בין המינים והגזעים וכמו כן תמיכה ב"איחוד אזרחי" של זוגות חד מיניים ותמיכה בהפלות. מבחינה כלכלית דוגל אובמה במה שמכונה "כלכלה רגישה" , שוק חופשי כזה שאמריקה רגילה לו זה דורות, תוך התחשבות משמעותית יותר בשכבות החלשות, ופחות הפחתת מיסים, כזו שמיטיבה בעיקר עם בעלי ההון. כמו כן אובמה הביע מספר רב של פעמים עניין בהקמת תשתית מערכת בריאות ציבורית, שתיתן מענה למיליוני אמריקאים ללא ביטוח בריאות. ברק אובמה הביע רבות דעות מתונות למדי בנושאי חוץ וביטחון. כאמור, הוא מהמתנגדים החריפים למלחמה בעיראק, הביע תמיכה בדו"ח הימבלטון, וקרא להידבר עם סוריה ואיראן על הפסקת ההתחמשות שלהן והעוינות שלהן לארצות הברית. כמו כן הצהיר כי הוא מזדהה עם המצוקה הפלסטינית.
עמדותיו אלו, גרמו לעתים לחשש בקרב אישים בקהילה היהודית, ובכירי ממשל בישראל, שתוהים האם אובמה רואה בישראל בעלת ברית, וחשש שמא ארצות הברית תדגול תחת שלטונו בבדלנות במזרח התיכון ותשאיר את ישראל לבד בזירה בהתמודדות מול הכוחות השונים. מאידך גיסא, יהודים אמריקאים עשירים כמו סטיבן ספילברג, הם מהתורמים המשמעותיים לקמפיין הבחירות שלו. כמו כן, באחד מעימותיו עם הילארי קלינטון, הדגיש שהוא תומך בישראל וביהודים בארצות הברית. כפי שכתוב באתר מטה הבחירות של אובמה תחת סעיף "חידוש היחסים הדיפלומטים האמריקאים", גישתו של אובמה תחת הקונפליקט הישראלי-פלסטיני היא הידברות עם שני הצדדים מתוך מטרה ליצור שתי מדינות- מדינה ישראלית ומדינה פלסטינית החיות זו לצד זו.
הוויכוח בענין עמדותיו של אובאמה כלפי הקונפליקט צפוי להמשך עד למועד הבחירות. כך למשל, מועמד המפלגה הרפובליקאית מקיין התריס כנגד אובאמה בחודש מאי 2008 כי הינו המועמד המועדף לנשיאות ארצות הברית על ידי תנועת החמאס. אובאמה הגיב ואמר שלנשיא בוש אחריות ישירה להתחזקות החמאס ואיראן, שהוא עצמו מתנגד מכל וכל למשא ומתן עם הארגון, ולעומת זאת דווקא מקיין הביע בעבר עמדות בזכות משא ומתן עם הארגון. לאחר היבחרו, בכנס אייפאק, הכריז אובאמה הכרזות פרו-ישראליות: בין השאר הכריז כי ירושלים תישאר מאוחדת בידי ישראל וקבע כי "ביטחון ישראל הוא קדוש". הכרזות אלה זכו לגינוי בידי אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, שטען כי אי הסכמה על פשרה בירושלים המזרחית מרחיק את השלום. לאחר זמן קצר חזר בו אובאמה מההכרזה.
[עריכה] מלחמת עיראק
אובאמה הוא אחד היחידים מבין המועמדים לנשיאות שהתנגד מלכתחילה למלחמת עיראק. בנאום שנשא ב-2002, אמר: "אני לא מתנגד לכל המלחמות. אני מתנגד למלחמות מטומטמות" [7].
החל מ-2005 קרא אובאמה לנסיגה הדרגתית של הכוחות האמריקנים מעיראק בלוח זמנים גמיש, עם אפשרות להשארת כוח צבאי קטן במדינה. הוא תומך גם בהמלצות דוח בייקר המילטון בנוגע לניהול מגעים עם איראן וסוריה על עתיד עיראק, וקורא לקיום ועידה אזורית בהשתתפותן של סעודיה טורקיה וירדן [8].
[עריכה] ספרו האוטוביוגרפי
- חלומות מאבי הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית פועלים. תרגום: עדנה שמש, 2008.
[עריכה] הערות
- ^ keynote address - הנאום השלישי בחשיבותו בוועידה, לאחר נאומי קבלת המועמדות של המועמדים לנשיאות ולסגנות.
- ^ קובץ וידאו של הנאום, הטקסט של הנאום
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ברק אובאמה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברק אובאמה |
- אתר קמפיין הבחירות לנשיאות של אובאמה
- דף הבית של ברק אובמה במסגרת אתר הסנאט האמריקאי
- הבלוג הישראלי של מטה ברק אובאמה באתר תפוז
- אתר הקמפיין של אובאמה לבחירה מחודשת לסנאט
- קורות חיים באתר אוניברסיטת שיקגו
- שמואל רוזנר, חלום של ילד רזה עם שם משונה - באתר "הארץ"
- רשמיו של הסנאטור ברק אובאמה בביקורו בישראל - באתר הסנאט של ארצות הברית (באנגלית)
- יצחק בן חורין, אחרי בוש אין סיבה לחשוש מאובאמה - באתר "ידיעות אחרונות"
- דורון קורן, נוק אאוט להילארי, ynet
- נאום על גזע בארצות הברית, בעקבות פרשיית הכומר רייט.
- צבי בראל, האם האיש הזה אמיתי?, בעיתון הארץ
