זכויות להט"ב בישראל
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערות שוליים רבות מפנות לאתרי "הארץ" ו-ynet באנגלית, יש להחליפן להפניות לאתרים אלה בעברית.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערות שוליים רבות מפנות לאתרי "הארץ" ו-ynet באנגלית, יש להחליפן להפניות לאתרים אלה בעברית. | |
_with_disputed_territories.svg) | |
|
שטחים בהם חלה הריבונות הישראלית, אך נחשבים ככבושים | |
| מעמד בחוק | חוקי מאז 1968 דה פקטו, מאז 1988 דה יורה |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | ישנה הכרה בשינוי מגדר, אין חיוב להעברת ניתוח או עיקור |
| שירות צבאי | לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת |
| הגנה מפני אפליה | ישנה הגנה מפני אפליה על רקע נטייה מינית בתעסוקה ובשירותים אחרים |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | ישנה הכרה בחיים משותפים לא רשומים מאז 1994, נישואים חד מיניים שבוצעו מחוץ לישראל מוכרים מאז 2006, מעמד ידועים בציבור מוכר במספר ערים מאז 2020. החל משנת 2024 ישנה הכרה בנישואים חד מיניים שנערכו בישראל באמצעות זום. |
| אימוץ | ישנה הכרה באימוץ משותף על ידי זוגות חד מיניים מאז 2008 |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
זכויותיהם של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בישראל הן בין המתקדמות ביותר ביבשת אסיה, והמתקדמת ביותר במזרח התיכון.[1] עם זאת, להט"בים ישראלים אינם נהנים משוויון זכויות מלא, וקיימים בציבור גילויי הומופוביה ואפליה.[2][3]
החוק בישראל אינו מכיר בנישואים חד-מיניים או באיחוד אזרחי, אף שבשנת 2006 הורה בג"ץ למדינה להכיר בנישואים חד מיניים שנערכו במדינה אחרת.[4] על כן, דפוס חייהם של זוגות חד-מיניים מקביל לזה של "ידועים בציבור". בעקבות ההכרה במוסד ה"ידועים בציבור", זוגות חד-מיניים זכאים לכל הזכויות הפיננסיות שמוענקות לזוגות הטרוסקסואלים. החל משנת 2021, זוגות חד-מיניים בישראל רשאים לעבור תהליך של פונדקאות מסחרית או וולנטרית, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון ("בג"ץ הפונדקאות").[5][6][7]
פסקי דין שונים של בג"ץ שניתנו במהלך השנים העניקו הכרה מסוימת בזכויותיהם של זוגות חד מיניים. פסקי הדין, שזכו לדיווח תקשורתי נרחב, מכסים מגוון תחומים ולרוב מנוסחים בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.[8]
להט"בים בישראל אינם נהנים משוויון זכויות חוקי מלא, והם נאבקים על מקומם בחברה ועל השוואת זכויותיהם האזרחיות, במיוחד בזוגיות ובהורות, לאלה של הטרוסקסואלים. זוגות חד-מיניים בישראל חווים אפליה בתחום הנישואים ובאימוץ ילדים, ונמנעות מהם זכויות שונות שניתנות אך ורק לזוגות שנישאו על פי החוק, המגדיר נישואים כבין גבר ואישה בלבד. המסורתיות המאפיינת חלקים גדולים בחברה הישראלית והיחס הסטיגמטי גורמים לפרטים ולזוגות חד-מיניים להסתיר את זהותם המינית ואת זוגיותם ואף כופים עליהם לעיתים לנהל חיים כפולים.[8]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זכויות להט"ב במזרח התיכון
סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מסוף שנות ה-80 חתירתם של הומואים ולסביות לשוויון זכויות בכל העולם המערבי, כולל בישראל, זוכה למודעות הולכת וגדלה, וגם הביטויים לשוויון זכויות זה במרחב הציבורי גוברים. הם אינם נתונים לאיום מצד החוק ואין עליהם איסור לחיות את חייהם, לקשור קשרים רומנטיים, לקיים יחסי-מין או להביע חיבה בפומבי. החוק בישראל מספק הגנות מפני אפליה על רקע נטייה מינית. הם מגויסים לצה"ל ופתוחים בפניהם כל התפקידים ובכלל זה משרות פיקוד. הם אינם זוכים לשוויון זכויות בחיי המשפחה, זוגיות, אימוץ והבאת ילדים, אך גם בתחומים אלה מצבם הולך ומשתפר עם השנים.
פסיקת בתי המשפט בישראל מכירה דה-פקטו בזוגות הומוסקסואלים, בעיקר במסגרת ההגדרה "ידועים בציבור", שהסדיר בעבר רק את ענייניהם של זוגות הטרוסקסואלים שלא נישאו באופן רשמי. הגדרה זו מעניקה לזוגות להטבי"ם מעמד טוב יותר מהמקובל במדינות רבות, לרבות בעולם המערבי. אף על פי כן, בנושאים כגון דיני ירושה, אימוץ, אזרחות, ביטוח לאומי, משכנתאות, מיסוי מקרקעין ועוד, לא קיימת בחקיקה התייחסות לזוגיות להטבי"ת, ועקב כך נדרשת פנייה לבתי משפט במקרים רבים. בבתי המשפט ובבג"ץ תלויים ועומדים מספר הליכים בנוגע לנושאים אלו.
במאי 2006 הפיץ משרד המשפטים תזכיר חוק (טיוטה לפני הגשתה של הצעת חוק) שנוסח על-פי המלצות ועדה לבחינת דיני הירושה בראשות השופט בדימוס יעקב טירקל. על פי התזכיר זוגות הומוסקסואלים יוכרו לצורך זכויות ירושה. התזכיר כולל גם שינויים בנוגע לדיני הירושה של זוגות הטרוסקסואלים נשואים או ידועים בציבור. בדיון שהתקיים ב-17 במאי בבית המשפט המחוזי בתל אביב, קיבל בית המשפט את ערעורם של ידועים בציבור בני אותו המין, שהוגש על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה ברמת גן, אשר דחה את בקשתם לאשר הסכם ממון שערכו ביניהם, בטענה שהם אינם נחשבים לבני זוג ידועים בציבור ולכן אינם יכולים לבוא בשעריו של בית המשפט לענייני משפחה. בערכאת הערעור הביע היועץ המשפטי לממשלה עמדה כי ניתן לאשר את הסכם הממון שערכו ידועים בציבור בני אותו מין לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה, וכי הסמכות המתאימה לכך היא בית המשפט לענייני משפחה.
דעת הקהל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
סקר שערך עיתון הארץ בשנת 2009 ובדק את היחס למיעוטים בחברה הישראלית בסולם של 1 עד 5,[9] מצא כי הציון הממוצע הכללי של יחס הציבור הישראלי להומואים ולסביות הוא 3.2 - גבוה במעט מיחס נייטרלי וציון ממוצע די מקובל בעולם. כ-60% מהנשאלים חושבים שישנה הסתה נגד הומוסקסואלים ולסביות בישראל. החרדים בולטים ביחס שלילי בולט להומואים ולסביות (ממוצע של 1.5), ונמצא כי נשים מתייחסות להומוסקסואלים ולסביות (ולמיעוטים אחרים) טוב יותר מגברים. על פי "מדד הדמוקרטיה הישראלית 2010", ל-25% בציבור היהודי היה מפריע להתגורר בשכנות לזוג הומוסקסואלים (לעומת 23% המסתייגים ממגורים לצד חרדים). בציבור הערבי 70% היו מוטרדים ממגורים בשכנות לזוג הומוסקסואלים (בקרב חרדים הנתון הוא 74% ובקרב יהודים דתיים 55%).[10]
ב-2007 ערך מכון PEW סקר עולמי שבו נשאלה השאלה: "האם ההומוסקסואליות צריכה להיות מקובלת בחברה?". שיעור משיבי ה-"כן" בישראל היה 38%, שיעור נמוך במידה ניכרת ממדינות מערב אירופה ואמריקה אך גבוה יותר מאפריקה, רוב מדינות אסיה וחלק ממדינות מזרח אירופה.[11]
מצד שני, סקרים אחרים מצביעים על פתיחות רבה, יחסית, כלפי המשפחה החד-מינית. על-פי סקר שהתפרסם בעיתון הארץ בחודש אוגוסט 2009, 61% מהציבור בישראל תומכים בנישואין חד-מיניים, ו-60% תומכים במתן הזכות לאימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים.[12] מספרים אלה גבוהים מהמספרים המקבילים להם באיחוד האירופי.[13] לפי נתוני עמותת חדו"ש המסתמכים על סקר מכון סמית, סקר שנערך בשנת 2011 מצא כי 53% מן הציבור היהודי ו-69% מן הציבור היהודי-חילוני תומכים בנישואים חד-מיניים.[14] סקר של העמותה בשנת 2016 מצא כי 76% מהישראלים תומכים בכך שיש לאפשר לזוגות בני אותו מין נישואין או רישום זוגיות בישראל.[15] סקר שערכה ביוני 2017 מצא כי 79% מהישראלים תמכו בכך שיש להרשות לזוגות חד-מיניים להינשא או לערוך איחודים אזרחיים בישראל (עלייה של כ-18% משנת 2009).[16][17]
חקיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמתה ירשה מדינת ישראל, באמצעות פקודת סדרי השלטון והמשפט, את חוקי המנדט הבריטי, שבהם נקבע קיום יחסי מין "שלא כדרך הטבע" (מין אנלי באיש או באישה) לפשע שדינו עשר שנות מאסר. היועץ המשפטי השני לממשלה, חיים כהן, נכשל בניסיונו להעביר בממשלה החלטה המעבירה את ההכרעה בנושא להנחיית היועץ המשפטי, אך בשלהי שנות ה-50 הנחה את המשטרה והפרקליטות להימנע מאכיפת האיסור במקרים שמדובר בבגירים שקיימו יחסי מין בהסכמה. (חיים כהן הפעיל כאן את סמכותו לשיקול דעת בעניין אכיפת חוקים, סמכות שמסורה ליועץ המשפטי גם כיום, כל עוד לא הורו לו הכנסת או בג"ץ אחרת).[18] לימים כתב כהן:
חשבתי שמחובתי שלא לקיים חוק שהוא לפי דעתי בלתי מוסרי. אנחנו דרשנו מן השופטים הגרמנים שלא יבצעו את החוקים של הנאצים כשהיו אנטי-מוסריים בעיניהם, ואני חושב שזו חובה המוטלת על שופט ועל יועץ משפטי שלא ייתנו את ידם לביצוע חוקים שהם לפי מיטב מצפונם בלתי מוסריים.
— שיחות עם חיים כהן, מיכאל ששר, הוצאת כתר
בעת שכיהן כשופט בבית המשפט העליון פסק חיים כהן כי: "משכב אישה שלא כדרכה, וכן משכב זכר, כשהמעשה נעשה בצנעה ועל ידי בני אדם בגירים מרצונם הטוב אינם מעשים שיש בהם קלון, ואין הם מעידים על עושיהם שהם פושעים הראויים לעונש".[19]
בשנת 1972 ההנחיה קיבלה תוקף רשמי כשנוספה לקובץ הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר.
המקרה היחיד בו הועמדו לדין בישראל הומוסקסואלים באשמת הפרת האיסור בין בגירים, בהסכמה ובצנעה, היה מקרה שבו הועמדו שני חיילים לדין צבאי, והורשעו על פי הודאתם.[20] נאשמים בישראל הורשעו בסעיפי האיסור על משכב "שלא כדרך הטבע"; על פי רוב דובר בנאשמים שהואשמו בעבירות מין נוספות, אך הורשעו בקיום יחסים שלא כדרך הטבע. פסק-דין כזה ניתן ב-1953 ב"פרשת והבה" על ידי שופט בית המשפט העליון שניאור זלמן חשין. והבה הואשם בהחדרת איבר מינו לפיו של ילד בן חמש, מעשה שאינו מוגדר כבעילה ואינו מאפשר האשמה באונס. בפסק דינו הרחיב חשין את האיסור הפלילי על יחסים כאלה, והחיל אותו גם על יחסים לסביים. בפסק דין אחר ("פרשת כראדי", 1956) כתב חשין בפסק דינו:
העבירה שבה הורשע המערער, משכב זכר, היא חמורה ביותר. חמורה היא בייחוד כאשר היא נעשית - כאשר היה כאן, במקרה דנן, בגופו של קטין."
פסקי דין כאלו ניתנו עד שנות השמונים של המאה ה-20; התייחסויות למין הומוסקסואלי כאל דבר משפיל ומבזה נפוצות בפסקי דין כאלה.[21]
החוק האוסר על יחסים "שלא כדרך הטבע" (המדובר בסעיף 152(2) לפקודת החוק הפלילי, אשר הפך לאחר מכן לסעיף 351(1) ו-351(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) נותר שנים רבות בספר החוקים, על כל המשמעות הסמלית העולה מכך. זו גם הסיבה לכך שבשנת 1975, כשקמה העמותה הישראלית לזכויות הומוסקסואלים, היא נקראה בראשיתה "האגודה לשמירה על זכויות הפרט" (כיום: אגודת הלהט"ב), כדי שלא תואשם בעידוד עבירה על החוק. האגודה לשמירת זכויות הפרט ניסתה להביא לביטול האיסור הפלילי מימיה הראשונים. ב-1976 נפגשו אנשיה עם אהרן ברק, היועץ המשפטי לממשלה, וב-1983 שלחה לכל חברי הכנסת חוברת שבה קראה להפסיק להפלות הומוסקסואלים ולסביות.
בינואר 1976 הגישו שולמית אלוני, יוסי שריד ועקיבא נוף הצעת חוק לביטול האיסור על משכב זכר,[22] אך הצעתם לא נתקבלה. ב-14 ביוני 1978 הוגשו המלצות של ועדה מיוחדת שבראשה עמדה שולמית אלוני. הייתה זו ועדה משותפת לוועדת הפנים של הכנסת ולוועדת חוקה, חוק ומשפט, שעסקה ברפורמה בחוק העונשין בהתייחס לפשעי מין בכלל ולאונס בפרט. ההמלצות הביאו את הממשלה להגיש לכנסת את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 14), ב-29 ביולי 1980. על אף שוועדת החקיקה של הכנסת אישרה קודם נוסח של החוק שבו נמחק סעיף 351 לחלוטין, בהצעה לא נמחק סעיף 351, לאור הסתייגותו של יוסף בורג.[23] עם זאת, הוצע לשנותו: תימחק העבירה על יחסים "שלא כדרך הטבע" בין אישה לגבר, והעונש על משכב זכר יופחת מעשר שנים לשנת מאסר אחת. בסופו של דבר נגנזה ההצעה ולא הגיעה לשלבי חקיקה מתקדמים.
בדצמבר 1985 חזרו והגישו שולמית אלוני ויוסי שריד הצעה לביטול האיסור הפלילי על משכב זכר.[24] ב-11 בספטמבר 1986 אושרה בקריאה ראשונה הצעת חוק של הממשלה, שכללה רבים מהשינויים שכללה ההצעה מ-1980, אך סעיף 351 לא נזכר בה כלל. לאחר האישור בקריאה ראשונה, עברה הצעת החוק לוועדת חוקה, חוק ומשפט. אלוני, שעמדה בראש ועדה משותפת לוועדת הפנים וועדת החוקה, ניסתה לבטל בוועדה את הסעיף, אבל חבריה התנגדו לכך והסכימו רק על הפחתת העונש עליו לשנת מאסר. למרות זאת, ב-22 במרץ 1988 הגישה אלוני את החוק לקריאה שנייה ושלישית, ללא הסעיף, מבלי שחברי הכנסת הדתיים שמו לב לכך. כך נמחק סעיף 351 במסגרת תיקון מס' 22 לחוק העונשין.[25][26][27]
הכרה במערכות יחסים חד-מיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – נישואים חד-מיניים בישראל
זוגות חד-מיניים אינם יכולים להינשא בישראל, ונושא זה הוא סוגיית ליבה במאבק לשוויון זכויות עבור הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים והביסקסואלים בישראל. זוגות חד-מיניים נהנים מאותן זכויות המוקנות לידועים בציבור הטרוסקסואלים. בית המשפט מאשר הסכמי ממון בין בני זוג מאותו המין ומעניק להם תוקף של פסק דין.
בדומה למדינות אחרות, גם בישראל נושא הנישואים החד-מיניים נמצא במחלוקת ציבורית, אולם סקרים מראים שרוב הציבור בישראל תומך בנישואים כאלה (בדומה למצב במדינות רבות אחרות, בעיקר באירופה). על-פי סקר שהתפרסם בעיתון הארץ בחודש אוגוסט 2009, 61% מהציבור בישראל תומכים בנישואין חד-מיניים, ו-60% תומכים במתן הזכות לאימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים.[12] מספרים אלה גבוהים מהמספרים המקביליים להם באיחוד האירופי.[13]
השוואת גיל ההסכמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שבשנת 1988 בוטל האיסור על יחסי מין אנאליים ("מעשה סדום"), קבע החוק בישראל את גיל ההסכמה ליחסים כאלה על 18 שנה, בשונה מגיל ההסכמה ליחסי מין וגינליים – 16 שנה. בשנת 2000, בעקבות פעילות בנושא של האגודה לזכויות האזרח, שונה גיל ההסכמה ליחסי מין אנאליים לגיל 16, כמו הנהוג ביחסי מין וגינליים. שינוי משפטי זה נתפס כ-"השוואת גיל ההסכמה הנדרש ליחסי מין הומוסקסואליים לזה הנדרש ביחסי מין הטרוסקסואליים". תפיסה זו אינה מדויקת: ראשית, המונח "מעשה סדום" כהגדרתו בחוק כולל גם יחסי מין אוראליים (שגיל ההסכמה להם היה גבוה יותר גם להטרוסקסואלים). שנית, גם הטרוסקסואלים רבים מקיימים מין אנאלי, כך שההבדל בגיל ההסכמה לפעילות זו הגביל גם אותם. שלישית, הומוסקסואלים רבים אינם מקיימים מין אנאלי והחוק לא אסר במפורש יחסי מין הומוסקסואליים בגילאי 16–18, אלא רק קיום "מעשי סדום" בגילים אלה.
עם זאת, מקובל כי מין אנאלי נפוץ יותר בקרב הומוסקסואלים מאשר בקרב הטרוסקסואלים, כך שבפועל, ההבדל בגיל ההסכמה ליחסים כאלה אכן קבע אי-שוויון של הומוסקסואלים. זאת משום שהחוק הגביל את החופש המיני שלהם בגיל צעיר, בצורה משמעותית יותר מאשר אצל הטרוסקסואלים. כך למשל מותר היה לגבר בגיר לקיים בעילה (מונח משפטי שמתייחס ליחסי מין בין גבר לאישה, כשהגבר חודר לנרתיק של האישה) עם קטינה שגילה מעל ל-16 שנה, בעוד שאסור היה לבגיר לקיים מין אנאלי עם קטין שגילו מעל 16 (ומין וגינלי אינו אפשרי בקרב בני זוג אלה, בניגוד למקרה ההטרוסקסואלי).
הכרה בהסכמי חיים משותפים וגירושין
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 2001 החליטה שופטת בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע, אסנת אלון-לאופר, לאשר הסכם זוגיות בין בנות זוג לסביות, תוך שהיא קובעת כי "הגדרת המשפחה היא הגדרה רחבה, ושתי בנות הזוג עונות על הגדרת 'בן משפחה' שבחוק בתי המשפט לענייני משפחה. לא מצאתי", הוסיפה השופטת, "שההגדרה בחוק מכוונת דווקא לבני זוג ממין שונה". בית המשפט נתן באופן תקדימי תוקף של פסק דין להסכם לחיים משותפים של בנות זוג, תוך שקבע כי זוג לסביות עונות להגדרת "בן משפחה" לפי החוק.[28]
בספטמבר 2006 הכיר בית המשפט לראשונה בהסכם שחתמו זוג נשים שנפרדו, והעניק לו תוקף של פסק דין בדומה לגירושין.[29]
משנת 2020 מספר ערים בישראל, בהן תל אביב, גבעתיים, רמת גן, הרצליה, ראשון לציון וחיפה, הודיעו שעבור מתן זכויות והטבות עירוניות ירשמו זוגות שאינם נשואים כידועים בציבור על בסיס תצהיר.[30][31][32][33][34]
הכרה בנישואים חד-מיניים שנערכו במדינה זרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חמישה זוגות גברים ישראלים ערכו מחוץ לישראל, בטורונטו שבקנדה, טקס נישואין אזרחי המוכר באותה מדינה. עם שובם לישראל פנו לפקיד הרישום, וביקשו לשנות את רישומם במרשם האוכלוסין מ"רווק" ל"נשוי". פקיד הרישום סירב לבקשה, בנימוק ש"נישואין שכאלו אינם מוכרים באופן חוקי במדינת ישראל, ולפיכך לא ניתן לרושמם בקובץ המרשם" (מכתבו של מנהל הלשכה למנהל אוכלוסין בתל אביב מיום 24.5.2005).[35]
בעתירתם לבג"ץ ביקשו הזוגות לרשום את הנישואין הללו בישראל, על-פי הכלל שלפיו רושם מינהל האוכלוסין נישואים שנערכו בין בגירים בחוץ לארץ לפי חוקי המדינה הזרה. עמדת המדינה הייתה כי בעוד שיש לתת לזוגות הומו-לסביים שוויון זכויות מלא בכל הנוגע לזכויות כלכליות, בית המשפט אינו רשאי להכיר בתבנית משפטית חדשה למיסוד הזוגיות, אלא עליו להשאיר עניין זה להסדרה בידי הכנסת. לטענת המדינה, אם בית המשפט יחייב אותה לרשום נישואין חד-מיניים במרשם האוכלוסין, תהיה בכך הכרה בפועל מצדו בתבנית המשפטית החדשה.
ב-21 בנובמבר 2006, חייב בית המשפט העליון את המדינה לרשום כנשואים את הזוגות שנישאו בקנדה, בין השאר בהסתמך על הלכת פונק שלזינגר, שבה חויבה המדינה לרשום נישואים אזרחיים שנעשו מחוץ לישראל[36]. בפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק נקבע כי חובה על מנהל האוכלוסין של משרד הפנים לרשום כנשואים זוג גברים הומוסקסואליים שנישאו כדין במדינה זרה.
הורות ואימוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]אימוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – פסק דין ירוס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה, בג"ץ שי גורטלר נגד שר הרווחה
הרקע החוקי לאימוץ במדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, אינו מכיר מפורשות באפשרות שבן זוג במערכת יחסים חד-מינית יאמץ את ילדיו הביולוגיים של בן זוגו. סעיף 3 לחוק קובע באומרו כי:
אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –
(1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;
(2) אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.
סעיף 25 לחוק קובע:
25. נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות, ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסטות מסייגים אלה:
...
(2) פטירת הורי המאומץ וקרבת המאמץ לפי סעיף 3(2);...
מקרים משפטיים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2000 קיבל בית המשפט הגבוה לצדק את עתירתן של בנות הזוג רותי וניקול ברנר-קדיש (שהוגדרו בפסק הדין כ-"שותפות לחיים מזה שבע שנים") והורה למדינה לרשום את צו האימוץ שהוציא בית משפט בקליפורניה לבנות הזוג כחוקי ואישר את ניקול ברנר-קדיש כהורה מאמץ לילדה של רותי ברנר-קדיש שנולדה מתרומת זרע. בכך, בג"ץ פסק כי בהיעדר ראיה סותרת, משרד הפנים חייב להכיר בתהליך אימוץ חוקי שנעשה מחוץ לישראל ולרשום את הילדה במרשם התושבים בישראל תחת שתי אימהות: ביולוגית ומאמצת.
מאז שנת 2005 מדינת ישראל מכירה בהורות משותפת בקרב בני זוג מאותו המין. הדרך לכך נסללה בעקבות 9 שנים של מאבק משפטי שניהלו בנות הזוג טל ואביטל ירוס חקק, עד שבית המשפט העליון הכשיר הכרה בתהליכי אימוץ חורג בקרב משפחות חד-מיניות. ב-12 בפברואר 2006 אימצו באופן חוקי טל ואביטל ירוס-חקק זו את ילדיה הביולוגיים של זו, ובכך, הפכו לזוג החד-מיני הראשון בישראל שהותר לו לעשות זאת. ב-17 באוקטובר באותה שנה אישר בית המשפט אימוץ נוסף בנסיבות דומות,[37] ועד תחילת 2008 ניתנו כ-25 צווי אימוץ בנסיבות דומות.[38] מאז התקדים הזה ניתנו בבתי המשפט צווי אימוץ נוספים בקרב משפחות חד-מיניות, ומשרד הפנים יצר מסמכי רישום מיוחדים לילדים שלהם יש שתי אימהות או שני אבות. נכון לשנת 2007, בישראל היו קיימים מעל ל-2,500 זוגות של אימהות לסביות שגידלו ילדים ומאות אבות הומוסקסואלים.[39] בעקבות מאבקן של ד"ר טל וד"ר אביטל ירוס-חקק להכרה בהורותן המשותפת על ילדיהן, קבע בית המשפט העליון כי חוק האימוץ הישראלי מאפשר אימוץ בתוך משפחה חד-מינית. במהלך תקופת הדיונים המשפטיים שערכו במשך השנים, קבע בנוסף בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בשנת 1999 כי ניתן להעניק צו אפוטרופסות לאם הלא-ביולוגית במשפחה שמורכבת מאימהות לסביות.
ב-18 בדצמבר 2007, מינו שר המשפטים ושר הרווחה בהתאמה, דניאל פרידמן ויצחק הרצוג ועדה לבחינת חוק האימוץ הקיים. בראשות הוועדה עמד השופט יהושע גרוס, ושמה הוגדר כ-"ועדת גרוס". 9 שנים לאחר מכן, בנובמבר 2016, הגישה הוועדה את מסקנותיה,[40] ובשל חילוקי דעות בה, דרשה משרת המשפטים איילת שקד, ומשר הרווחה חיים כץ להכריע בנושא השוואת המעמד של זוגות חד-מיניים לזה של זוגות מהמין השני בחוק.[41]ב-10 בפברואר 2008 הורחב תקדים האימוץ, כאשר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הודיע בעקבות דיון בהשתתפות אנשי מקצוע מתחום הרווחה והמשפטים, כי:
ניתן לאפשר לבן זוג מאותו המין לאמץ את ילדו, הביולוגי או המאומץ, של בן זוגו. כן נקבע, כי אין מניעה חוקית לאשר לבני זוג מאותו המין, או למי מהם, לאמץ ילד זר, שאינו ילדו של אחד מבני הזוג, וזאת בנסיבות בהן נשקלת בקשה לאימוץ על ידי אדם יחיד, ובכפוף לשיקולי טובת המאומץ כמקובל.
— הודעה לעיתונות מס' 7751, משרד המשפטים, 10 בפברואר 2008
בדצמבר 2010 הוציא לראשונה בית משפט לענייני משפחה בירושלים צו אימוץ לפיו אימץ גבר את בנו הביולוגי של בן זוגו.[42] הילד בן השנתיים נולד מתרומת ביצית על ידי אם פונדקאית בהודו, ובני הזוג חיו ביחד עד לאותה העת כ-8 שנים. בית המשפט אישר את הבקשה לאחר שקיבל את מסקנת עובדי משרד הרווחה כי אישור בקשת האימוץ הוא לטובת הילד.[42]
בשנת 2016 הוגשה עתירה על ידי המרכז הרפורמי לדת ומדינה ועמותת אבות גאים בדרישה לתקן את חוק האימוץ הישראלי, הקובע שלמעט במקרה של אימוץ בן משפחה או בנו של בן הזוג, אין אימוץ אלא על ידי "איש ואישה" (בג"ץ 3217/16). ביולי 2017 הודיעה המדינה לבג"ץ כי היא מתנגדת לאימוץ ילדים בידי זוגות חד-מיניים, ונימקה זאת בכך שמשפחות אלה הן "חריגות" ועלולות "להעמיס מטען נוסף על הילד", זאת בניגוד למחקרים שהוצגו לצוות המקצועי.[43] בתגובה לכך, ב-20 ביולי 2017, נערכה הפגנה מול קריית הממשלה בה השתתפו כ-10,000 איש.[44] באותה תקופה קרא הזמר הראל סקעת לבני נוער שמוגדרים כלהט"ב בישראל לא להתגייס לצה"ל ולא לשלם מיסים בעקבות סירוב משרד הרווחה לאפשר אימוץ ילדים לזוגות חד-מיניים. בהמשך, הסביר את עצמו ואמר שלא הייתה בו שום כוונה להמריד כנגד המדינה. אלא שכאשר כתב את הפוסט היה בלהט הרגע וכעוס מאוד. סקעת גם בחר להתנצל על כך באופן פומבי.[45] בסוף אוגוסט 2017, הודיע משרד הרווחה על שינוי עמדתו בנושא, תוך אימוץ העמדה הסוברת שיש לבטל את תנאי הסף הדורש זוגיות של "איש ואשתו" דווקא, תוך עמידה על כך שנדרש קשר זוגי יציב וממושך. בכך, המשרד התאים את עמדתו למסקנת ועדת גרוס (שהתקיימה בשנת 2007) לפיה "אין מקום לקבוע תנאי סף ויש להסתפק בקביעת קווים מנחים להתאמת ילד למאמציו".[46] עוד הוסיף משרד הרווחה כי "המקום הראוי להמשך הדיון בסוגיה הוא בית המחוקקים", כלומר, ידרש תיקון חקיקה בכנסת.[47][48] בהמשך הודיעה המדינה כי תפעל לתיקון החוק באופן שיאפשר אימוץ גם על ידי זוגות להט"ב. המדינה התחייבה לפרסם תזכיר חוק בנושא עד אמצע שנת 2018. עם זאת, תזכיר החוק פורסם לבסוף באוגוסט 2019.
ביוני 2018 הודיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לשר הפנים אריה דרעי כי לא יגן על עמדת הממשלה בעניין רישום זוגות חד-מיניים בתיקי אימוץ בבג"ץ ויתמוך ברישום הורים מאמצים מאותו המין בטענה כי "אי-רישום הורים מאותו המין לוקה בפגיעה בשוויון ואיננה משרתת תכלית ראויה".[49] בשנת 2020 חבר הכנסת עידן רול הוביל את ההליך שחייב את מבקר המדינה לחקור את האפליה של זוגות חד-מיניים בהליכי אימוץ.[50]
ב-28 באוקטובר 2020 עלתה להצבעה בכנסת הצעת חוק של חבר הכנסת יוראי להב-הרצנו ממפלגת יש עתיד בעניין רישום הורי בטפסים רשמיים של המדינה. ההצעה, שהנוסח בטפסים יהיה "הורה 1" ו-"הורה 2" במקום "אב" ו-"אם" עבור עיגון בירוקרטי של זוגות חד-מיניים, נפלה ברוב של 48 נגד מול 25 בעד. שר המשפטים אבי ניסנקורן לא הצביע אף על פי שנכח במליאה, ואמר לאחר מכן שמדובר ב-"הצעת חוק ראויה" ושיפעל ליישם את הרפורמה במקומות בהם הדבר אפשרי ללא חקיקה.[51] בתחילת נובמבר 2020 עודכנו הטפסים של משרד המשפטים, כך שיכללו רישום נייטרלי מבחינה מגדרית של זוג ההורים.[52] בהמשך החודש יושם שינוי דומה גם בטפסים של משרד הביטחון, כשהשר בני גנץ נימוק את המהלך במילים: "זהו צעד סמלי וחשוב מצידנו. כדי שנוכל לתת לכל האזרחים, בכל המשרדים - תחושה שהם חלק".[53] ליוזמה הצטרפו במהלך השנים 2020–2021 מספר ערים בישראל, ביניהן קריית ביאליק,[54] גבעת שמואל ויהוד-מונסון.[55] גבעתיים הייתה הראשונה לאמץ את הנוהג עוד בשנת 2017.[56]
בפברואר 2021 האריך בית המשפט העליון את הזמן להכרה ברישום הורות של בנות זוג, מחצי שנה אחרי הלידה ל-9 חודשים. בית המשפט קבע בנוסף כי אימהות לסביות שבקשתן נדונה בבית משפט יוכלו לקבל הכרה כהורים לילדיהן ללא תלות במועד הגשת הבקשה.[57]
במרץ 2022 הודיעה המדינה לבית המשפט הגבוה לצדק כי היא תומכת בגישה שוויונית לאימוץ ילדים עבור זוגות להט"ב.[58]
ב-28 בדצמבר 2023 פרסם בית המשפט העליון את בג"ץ שי גורטלר נגד שר הרווחה שביטל את האפליה באימוץ כלפי זוגות מאותו מין.[59]
טיפולי הפריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1996 הגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל עתירה לבג"ץ בשם טל ירוס-חקק, שחייתה עם בת זוג מאז 1989, נגד משרד הבריאות בנוגע לטיפולי פוריות. בעתירה דרשה ירוס-חקק שמשרד הבריאות יחיל עליה את הכללים המיועדים לאשה נשואה המבקשת לקבל תרומת זרע או הפריה חוץ-גופית ולא את הכללים הנוגעים לרווקה אשר דרשו חוות דעת פסיכיאטרית ודו"ח של עובדת סוציאלית. בלחץ שופטי בג"ץ ביטל משרד הבריאות את ההבדלה בין נשים נשואות לאלו שאינן נשואות והנחה את כל המרכזים הרפואיים של טיפולי פוריות שלא לתת יחס שונה לנשים לא-נשואות.
למרות הנחיות משרד הבריאות, חלק מבתי החולים הציבוריים בישראל מסרבים להעניק טיפולי פוריות לנשים לסביות או רווקות. פורסמו מקרים כאלה לגבי המרכז הרפואי שערי צדק[60] ובית החולים לניאדו.[61] בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה נגד בית החולים לניאדו שונתה ב-2018 מדיניות בית החולים, והוא מאפשר טיפולי פוריות לנשים רווקות הנמצאות בזוגיות עם גבר. מדיניות זו לא נותנת מענה ליחידניות או ללסביות.[62]
פונדקאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – פונדקאות להומוסקסואלים ישראלים, מחאת הלהט"ב (2018)
החוק הישראלי המסדיר פונדקאות (חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996) אינו מתיר לזוגות מאותו המין לעבור תהליך של פונדקאות. זוגות רבים מאותו מין, במיוחד של גברים, עוברים הליכי פונדקאות מחוץ לישראל (לרוב בארצות הברית ובהודו) אך התהליך נחשב ליקר במיוחד ומסובך מבחינה פרוצדורלית.[63][1]
בפברואר 2010 עתרו לבג"ץ בני הזוג יואב ארד-פנקס ואיתי פנקס בבקשה לשנות את "חוק הפונדקאות" הישראלי שחל רק על זוגות של גבר ואישה. בעתירה נטען שאין כל סיבה מהותית שלא לפרש את החוק כך שיחול גם על "איש ואיש". בנוסף, טענו העותרים שאם לא ניתן לפרש כך את החוק, על בית המשפט לקבוע שהוא חל גם על בני זוג גברים מטעמים חוקתיים.[63] בחודש ינואר 2014 ניתן פסק דינו של בג"ץ, בשתי עתירות אשר נידונו במאוחד, בבג"ץ 566/11 6569/11 ממט-מגד ואח' נ' משרד הפנים ואח' בהן הכריע בית המשפט העליון לראשונה בדבר האופן בו ראוי שהמשפט הישראלי יתייחס לסוגיית רישומם ומעמדם של ילדים אשר נולדו בהליכי פונדקאות שבוצעו מחוץ לישראל.
בתיקון לחוק הפונדקאות שאושר ביולי 2018, נקבע כי "הורים מיועדים" הם לא רק בני זוג שהם גבר ואישה, אלא גם אם מיועדת יחידה, ונדחתה הסתייגות של חבר הכנסת אמיר אוחנה שלפיה החוק יחול גם על הורים יחידנים שהם גברים.[64] דחיית ההסתייגות עוררה מחאה ציבורית וב-22 ביולי 2018 התקיימה מחאת הלהט"ב שכללה כ-80,000 מפגינים בסדרת הפגנות לצד שביתה פוליטית חלקית, במטרה למחות על אפליית להט"ב במסגרת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (המוכר כ-"חוק הפונדקאות") לצד דרישות נוספות כגון מניעת פשיעה נגד קהילת הלהט"ב, תיקון חוק הפרשנות כך שיכלול נטייה מינית וזהות מגדרית בכל חוק האוסר אפליה, התאמת שירותי הרווחה, חינוך לשוויון והקצאת משאבים. לאחר מחאה בקרב פעילים ופעילות בקהילה, התווספה גם דרישה לקידום חקיקה לנישואים בין בני או בנות אותו המין.[65]
במהלך השביתה, שחפפה לצום תשעה באב שחל באותו היום, האגודה למען הלהט"ב בישראל הכריזה על שביתה כללית וקראה לחברי הקהילה הלהט"בית להיעדר ממקום עבודתם ולקחת חלק בפעילויות המחאה.[64] חברות, ארגונים ומוסדות בישראל, חלקם ממשלתיים, הודיעו כי יתירו לעובדיהם שלא להגיע לעבודה.[66] חברות אחדות הודיעו כי יסייעו לעובדיהן במימון הליכי פונדקאות. רשת בתי קולנוע לב הודיעה כי ביום השביתה תציג ללא תשלום את הסרטים "גאווה", "קרול" ו-"אישה פנטסטית", העוסקים בשוויון בקהילה הגאה.[67] המחאה נערכה בערים רבות בהן תל אביב, ירושלים, עפולה, חיפה, באר שבע ורעננה.[68][69]
ב־31 באוקטובר 2018 ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי הוא תומך בזכותם של זוגות להט"בים לפונדקאות, אך אמר כי אין את הרוב הדרוש לכך בקואליציה[70]
במאי 2021, השיק שר העבודה והרווחה איציק שמולי עם המוסד לביטוח לאומי והאגודה למען הלהט"ב, תוכנית סיוע מיוחדת להנגשת מידע לחברי הקהילה הלהט"בית, בנושא הקמת משפחה, הסיוע שתעניק המדינה בהליכים המשפטיים, והסיוע הכספי שיינתן בהתאם למעמד הסוציו-אקונומי של הפונים, ולקריטריונים שיקבעו.[71]
ב-11 ביולי 2021, בג"ץ פסק כי תיקון חוק הפונדקאות שנחקק ב-2018, שמפלה זוגות חד-מיניים וגברים יחדניים המעוניינים בהליך פונדקאות, יתוקן כך שיוסרו ההוראות המפלות[72] בו.[5][73][74][6] התיקון נכנס לתוקפו ב-11 בינואר 2022.[7][75]
זכויות כלכליות וסוציאליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף שלא מתאפשרים בישראל נישואים חד-מיניים או איחוד אזרחי, זוגות מאותו המין זכאים למרבית הזכויות הכלכליות והסוציאליות שמוענקות לזוגות הטרוסקסואלים נשואים. הדבר מתאפשר עקב שורה של פסיקות משפטיות לטובת עותרים, ועקב שורת החלטות של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לפיהן יש להעניק לזוגות חד-מיניים שוויון זכויות בעניינים כלכליים.[1]
זכויות במסגרת העבודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – בג"ץ אל-על נגד דנילוביץ
צעד חשוב לקראת הכרה בהומוסקסואלים כאנשים שווי זכויות עשתה הכנסת בשנת 1992, בעת שהתקבל תיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, לפיו חל איסור להפלות עובד או דורש עבודה בשל נטייתו המינית. הייתה זו פריצת דרך משמעותית בהכרה בהומוסקסואלים כאנשים שווי זכויות, ולא כ-"בגירים העושים מעשיהם בצנעה". לעו"ד דן יקיר שפעל מטעם האגודה לזכויות האזרח היה תפקיד חשוב בהתפתחות זו ובהתפתחויות שבאו אחריה (אין קשר ארגוני בין אגודה זו למה שכונתה "האגודה לזכויות הפרט"). בשנת 1995 התקבל תיקון נוסף לחוק לפיו דיון בעניין הפליה מחמת נטייה מינית בבית הדין לעבודה יתנהל בדלתיים סגורות. על אף חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, להט"בים רבים מדווחים על אפליה במקומות עבודתם.[76]
בית המשפט העליון הוסיף נדבך חשוב לבניין זה כאשר קבע, בשנת 1994, בבג"ץ 721/94 אל על נגד יונתן דנילוביץ' כי דייל שביקש לנצל סעיף בהסכם הקיבוצי המעניק לבן זוג כרטיס טיסה בהנחה, רשאי לקבל הטבה זו אף אם בן זוגו הוא מאותו המין.
בשנת 1994 הגישה האגודה לזכויות האזרח תביעה לבית הדין לעבודה בשם פרופסור עוזי אבן נגד אוניברסיטת תל אביב, בדרישה להעניק לבן זוגו את אותן הזכויות המוענקות לבן זוג ידוע בציבור של איש סגל. בעקבות פסק הדין בבג"ץ דנילוביץ הסכימה האוניברסיטה לשנות את מדיניותה בנושא והתחייבותה קבלה תוקף של פסק דין.[77]
ירושה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2004 פסק בית המשפט כי גבר זכאי לרשת את נכסיו של בן זוגו המנוח. בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את ערעורו של אדם אשר ביקש לקבל צו ירושה לגבי נכסי בן זוגו שנפטר, אשר עמו חי כ-40 שנה. בית המשפט פרש את המילים "איש ואישה" שבחוק הירושה ככוללות גם "איש ואיש" ו"אישה ואישה". בכך שינה בית המשפט המחוזי את פסיקתו של בית משפט לענייני משפחה בעפולה שקבע כי נכסי המנוח יועברו לאפוטרופוס הכללי ולא לבן זוגו של הנפטר וזאת בטענה כי בני זוג מאותו המין אינם רשאים לרשת זה את זה לפי חוק הירושה.
בדצמבר 2004 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי מדינת ישראל תכיר בזכויות הדדיות של זוגות הומוסקסואלים הקשורות בכסף וברכוש, ולא תערער על הפסיקה של בית המשפט המחוזי. בפסיקה נכתב:
... העובדה שבעת חקיקת חוק הירושה היה משכב זכר בגדר עבירה פלילית יכולה להוות רקע לדעה כי בכך מתמצית עמדתו של המחוקק כנגד יחסים הומוסקסואליים בהיעדר כל צורך להתייחס להיבטים נוספים של התופעה. אכן, אין אנו עוסקים בתחום צר של מיסוי או סדרי רישום בפנקס השמות וכו' אלא בחוק הנוגע לאחד הנושאים המרכזיים של הוויתנו החברתית והלאומית. אולם הזמן שעבר למן חקיקת חוק הירושה והשינויים המפליגים שחלו במשפט הישראלי מקטינים את משקלה של הנחת היסוד של המחוקק ומחזקים את התכלית הראשונית של הסעיף - ליצור דין ירושה מיוחד לידועים בציבור, קרי למי שאינם יכולים להינשא לפי הדין הדתי. על רקע זה אוכל לומר כי אם יוכרו זכויות הירושה של ידועים בציבור שהם כהן וגרושה או של ידועים בציבור שאחד מהם אינו יהודי, ובעת ובעונה אחת יישללו זכויות הירושה של ידועים בציבור שהם הומוסקסואליים או לסביות, יהיה זה בבחינת אפליה בלתי מוצדקת על רקע נטייה מינית שכן אין כל צידוק משפטי או חברתי לקיים אבחנה כזו.
פסק דין שונה, שבו נשללה הזכות לירושה במקרה של בני זוג מאותו המין, ניתן בשנת 2010 בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע.[78]
קצבת שאירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 קיבל בית הדין לעבודה בתל אביב את עתירתו של פטריק לוי בתביעה נגד קרן הפנסיה "מבטחים" וקבע כי זוג הומוסקסואלים נחשבים הן כ"בני-זוג", והן כ-"ידועים בציבור", כך שלאחר מותו של אחד מהם, זכאי בן הזוג הנותר לפנסיה של המנוח ולקצבת שאירים.[79][80]
בשנת 2009 התפרסם סיפורה של אלה בר-אילן, לסבית בת 64 אשר חיה במשך 22 שנה עם זוגתה רוברטה סלטוניק, שנפטרה שנה קודם לכן. בר-אילן פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה שיכיר בה כאלמנה, על-אף שהשתיים לא באו בברית הזוגיות, ולאחר הליך בירוקרטי זכתה מהמדינה לקצבת שאירים. בעקבות המקרה קראה מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי לאנשים במעמד דומה להגיש תביעות למוסד.[81]
בשנת 2010 קיבל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב באופן תקדימי תביעה שהגישה עו"ד עירא הדר בשמו של הומו בן 45 להכיר בו כידוע בציבור של מנוח וכמי שזכאי לגמלת השאירים של המנוח מקרן מקפת. סגנית נשיא בית הדין, השופטת לאה גליקסמן, קבעה בפסק דינה שבני זוג הומואים שחיים בארון יכולים להיחשב כידועים בציבור, וכי במקרים כאלה, יש להקל לגבי מידת הראיות שתידרש לשם הוכחת הזוגיות.[1] בפסק דין מפורט ועקרוני קבעה השופטת כי "יש לקבל את התביעה ולהצהיר כי התובע היה בן זוגו של המנוח וזכאי לפנסיית שאירים מהקרן, בהתאם לתקנון".[82]
החידוש בפסק הדין זה היה ברגישות הרבה שבה בית הדין התייחס לזוגות מאותו המין החיים בארון; לפי עו"ד הדר, בית הדין הכיר בכך שכאשר אנשים נאלצים להסתיר את קשר הזוגיות שלהם הם ימנעו מלהופיע בציבור יחדיו, ימנעו מלנהל חשבון בנק משותף, ימנעו מלרשום על שמם נכסים משותפים וישתדלו שלא להצטלם יחדיו. כל אלה עלולים להיות להם לרועץ כאשר יהיה צורך להוכיח את קיום הזוגיות כדי ליהנות מההטבות והזכויות הנובעות מהחיים המשותפים. בית הדין מצא שבנסיבות כאלה אסור שהחיים בארון יהוו גורם לשלילת זכויות מבני הזוג, ועל כן יש להקל עימם בנטל ההוכחה.[1]
השוואת זכויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2004 החליטה עיריית תל אביב-יפו להעניק לזוגות חד-מיניים ולילדיהם שהם תושבי העיר הנחות בשימוש במתקנים עירוניים, בדומה להנחות הניתנות לבני זוג נשואים ולילדיהם. החלטה זו הייתה פועל יוצא של פעילותה של חברת מועצת העיר ת"א מיכל עדן.
באותה שנה החליט היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לפטור העברת דירה לבן זוג מאותו המין ממס שבח מקרקעין ומס רכישה, כפי שנהוג בהעברה בין בני זוג ובין ידועים בציבור המתגוררים יחד יותר משנה. ההחלטה ניתנה כתשובת המדינה לבית המשפט העליון לאחר שאדיר שטיינר ביקש להעביר לבן זוגו צח גרניט מחצית מזכויותיו בדירתם בתל אביב, וערער לבית המשפט העליון על החלטותיהם של המפקחת על שומת המקרקעין, מנהל מס שבח מקרקעין וועדת הערר למיסוי מקרקעין לא אישרו פטור ממס שבח ומס רכישה על ההעברה.[83]
ביולי 2009 פרסם המוסד לביטוח לאומי חוזר לגבי זכויות לגמלאות, המוקנות גם לבני זוג בני אותו המין.[84] העיקרון המנחה חוזר זה הוא שהיחס לבני זוג בני אותו המין שהם ידועים בציבור הוא כאל זוג הטרוסקסואלי של ידועים בציבור, תוך שמירת ההבחנה בין זכויות גבר לזכויות אישה הקיימת בחוק הביטוח הלאומי.
בפברואר 2010 השווה שר התמ"ת, בנימין בן אליעזר, את מעמדן של משפחות הומו-לסביות במעונות יום, והעניק להן סבסוד על בסיס אותם הקריטריונים החלים על משפחות הטרוסקסואליות.[1]
הגנה מפני אפליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החקיקה במדינת ישראל בסוף המאה ה-20 הוציאה אל מחוץ לחוק אפליה מחמת נטייה מינית במספר תחומים, והתיקונים לחוק איסור לשון הרע והחוק למניעת הטרדה מינית אוסרים על ביטויים המבזים אנשים בשל נטייתם המינית.[1]
עם זאת, נכון ליולי 2021 הכנסת טרם העבירה תיקון לחוק הפרשנות הקובע כי בכל מקום בספר החוקים בו מופיעה התייחסות לאפליה – יוחל החוק גם על אפליה הנוגעת לזהות מינית או מגדרית, כך שהחוק אינו מכסה את מרבית החוקים הנוגעים לאפליה בספר החוקים של מדינת ישראל. במהלך הכנסת ה-20, העבירו חברי הכנסת אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג בקריאה טרומית תיקון לחוק הפרשנות אשר יכליל נטייה מינית וזהות מגדרית בחלקו.[85]
הלכות לשון הרע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במספר פסקי דין אישר בית המשפט בישראל כי יש משום לשון הרע בכך שאומרים או רומזים על מישהו שהוא הומוסקסואל, כאשר איננו כזה. פסק הדין הנודע ביותר בעניין הוא "הלכת אמסלם" משנת 1995; שמעון אמסלם, כדורסלן קבוצת הפועל חיפה, הגיש תביעה נגד עיתון העיר שנתן לכתבה בעניין המשחקים הגאים בלוס אנג'לס את הכותרת "אמסלם לא לבד" - זאת בגלל הפזמון המקניט "אמסלם ההומו" שהיו שרים באותה תקופה כמה מאוהדי הקבוצות היריבות במשחקים שבהם השתתף. אמסלם, שאינו הומוסקסואל, הגיש תביעת לשון הרע נגד העיתון. בית המשפט החליט שהיה בכותרת משום רמיזה שקרית על נטייתו המינית של אמסלם, ופסק לו פיצויים בסך 150,000 שקלים. בפסק דינה כתבה השופטת:
אשר לשאלה הערכית האם כנויו של אדם כהומוסקסואל הוא עלבון המצדיק פסיקת פיצויים לטובתו, קבעה השופטת קמא כי מקובל עליה שבחברה סובלנית אין מקום לייחס משמעות מעליבה לנטייתו המינית של אדם, אלא שחברתנו טרם הגיעה למידת סובלנות ופתיחות שכזו והכנוי 'הומו' מהווה עלבון בעיני חלק נכבד מהציבור. כמו כן אין חולק שהמשיב אינו הומוסקסואל ואין סיבה להכתירו ככזה ולגוררו למאבק שאינו מעוניין ליטול בו חלק.
פסקי דין נוספים שעל פיהם ייחוס הומוסקסואליות ולסביות למי שאינו כזה הוא דבר הנתפס כמביש ושלילי בישראל, ועשוי להיות בגדר לשון הרע, הושפעו מהלכת אמסלם ומסתמכים עליה.[86]
ב-28 בפברואר 1997 התקבל בכנסת תיקון לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, במסגרתו הוסף כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול "לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".[87]
אפליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1992 חוקק החוק הראשון שאסר על אפליה מחמת נטייה מינית. היה זה חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אשר אוסר על אפלייתם של הומואים ולסביות במקומות העבודה, לרבות בקבלה לעבודה, בקידום בפיטורין, ובמתן זכויות במסגרת העבודה. (ראו הפרק זכויות במסגרת העבודה).
בשנת 2000 חוקקה הכנסת את חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. בחוק זה נאסרה אפליה מחמת מין ונטייה מינית באספקת מוצרים ושירותים ציבוריים, בכניסה למקומות ציבוריים ובמתן שירות במקום ציבורי.[88][89]
הכנסת אישרה בשנת 2004 תיקון לחוק זכויות החולה, שנועד לאסור על כל מטפל ועל כל מוסד רפואי להפלות מטופלים מחמת נטייתם המינית. בנוסף, אישרה הכנסת תיקון לחוק העונשין אשר מכפיל את הענישה לגבי פשעי שנאה המבוצעים כנגד להט"בים.
_-_The_gay_pride_parade_at_the_Hebrew_University.jpg)
ב-14 בספטמבר 2010 קיבל בג"ץ את ערעורו של הבית הפתוח בירושלים, וקבע כי על העירייה לתקצב את הארגון, וכן לשלם לו הפרשים עבור תמיכה שלא התקבלה בחמש השנים שקדמו לפסק הדין. על פי הפסיקה, עולה חשד כי הקריטריונים שקבעה עיריית ירושלים לחלוקת כספי תמיכה נקבעו במכוון כדי לשלול תמיכה כזאת מן הבית הפתוח. בפסק הדין כתב השופט יצחק עמית:
על רקע הוראות הדין שנקבעו על ידי המחוקק הישראלי ועל רקע הפסיקה שעסקה בעניינם של חברי הקהילה הגאה, כפי שנסקרו לעיל, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי כבר אין מדובר ב'איים' של זכויות, אלא בתפיסה חוקתית כוללת של הזכות שלא להיות מופלה מחמת נטייה מינית. החשוב לענייננו הוא כי מהפסיקה ומהחקיקה דלעיל עולה כי יש הכרה בכך שחברי הקהילה הגאה מהווים קבוצה 'חשודה' בעלת זהות מובחנת הטעונה הגנה בפני הפליה, כי הפליה מטעמים של נטייה מינית נמצאת 'בגרעין הקשה' של איסורי ההפליה וככזו יש לבחון אותה בקפידה.
זהות מגדרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצבם החוקי של הטרנסג'נדרים בארץ מוכר יותר ביחס למדינות אחרות, ומדינת ישראל אף מסייעת לטרנסג'נדרים בתהליך ההתאמה המגדרית שלהם, סיוע זה מתבטא במימון חלקי של ניתוח להתאמה מגדרית ושל טיפולים אחרים על ידי קופות החולים. מבחינת חקיקה, החוק נגד הסתה אוסר אמנם על כזו הנעשית על רקע נטייה מינית, אך אינו אוסר על אפליה על רקע זהות מגדרית.[90] בשנת 2016, חבר הכנסת אמיר אוחנה הגיש הצעת חוק המבקשת להכניס לסעיף הענישה המחמירה בחוק העונשין גם תקיפות נגד טרנסג'נדרים.[91][92]
נוהל שינוי מין בישראל הקיים משנת 1986 וניתוחים לשינוי מין יכולים להתבצע בית החולים תל-השומר בלבד, מעל גיל 21 ורק לאחר תקופת המתנה של שנתיים.[93] על הנוהל נמתחה ביקורת חריפה מצד הארגון רופאים לזכויות אדם, ובשנת 2008 הוקמה ועדה לבחינה מחודשת שלו.[93] טרנסים ישראלים המעוניינים לעבור תהליך התאמה מגדרית הכולל ניתוח לשינוי איבר המין במימון ציבורי, נדרשים להיות בגירים ולקבל את אישורה של 'הוועדה לשינוי מין' בתל השומר. לצורך כך עליהם לעבור מעקב רפואי ואבחוני במשך שנה, לחיות פומבית כמגדר שהם מעוניינים בו ולעבור טיפול הורמונלי להתאמה מגדרית.[94]
שינוי שם פרטי הוא הליך פשוט ולפי נוהלי משרד הפנים ניתן לעשות זאת ללא קשר למגדר המקובל של השם או למגדר של הפונה: "בקשה לשינוי שם, משם גברי לשם נשי או להפך יש לאשר, אין לדרוש לשם כך הסבר ולא אישור בדבר ניתוח לשינוי מין".[95] לפי נוהל מספר 2.6.0001 של משרד הפנים, שינוי סעיף רישום המין בתעודת הזהות ייעשה על סמך תעודה רפואית אשר אושרה בידי משרד הבריאות הישראלי.[95] משרד הפנים אפשר בעבר שינוי הרישום בסעיף המין בתעודת הזהות רק לטרנסים אשר עברו ניתוח להתאמה מגדרית, אך בעקבות עתירה של שתי טרנסיות לבג"ץ, הוקמה ב-2015, ועדה לשינוי סעיף המין ללא ניתוח.[96] בינואר 2021, משרד הבריאות הצהיר כי טרנסג'נדריות איננה הפרעה נפשית, וקבע כי אין הצדקה לבצע טיפולי המרה לזהות מגדרית או לנטייה מינית. באומרו כי: "הנוהל מחייב פנייה למטופלים בלשון המגדר שבחרו - ללא קשר למסמכי הזיהוי או למראה הפיזי שלהם".[97]
ב-5 במאי 2021, בית המשפט העליון קיבל את עתירתם של שני אבות טרנסג'נדרים, וקבע כי לילד להורה טרנסג'נדר שעבר את ההיריון והלידה תונפק תעודת לידה עם השדות "הורה" ו-"הורה".[98] משמעות פסק הדין היא שגברים טרנסים שיולדים, יוכלו להישאר רשומים במרשם האוכלוסין כזכר, אך לשם כך עליהם לפנות לוועדה להתאמה מגדרית על מנת שתאשר כי אכן אין באירוע הלידה כדי לשנות את סעיף המין של היולד. לצד זאת, בתעודת הלידה של הקטין ירשמו שני ההורים כ-"הורה" ו-"הורה".[99]
מערכת הביטחון הישראלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שירות של להט"בים במערכת הביטחון הישראלית
צה"ל אינו מפלה על רקע נטייה מינית. כל התפקידים בצה"ל לרבות תפקידי לחימה ופיקוד ותפקידים בעלי סיווג ביטחוני רגיש פתוחים בפני הומוסקסואלים ולסביות. נטייה מינית אינה מהווה עוד פרמטר בקביעת סיווגו הביטחוני של אדם. צה"ל מכיר בבני זוג מאותו המין ובכלל זה באלמנים ואלמנות של בן זוג מאותו המין.[100] פקודות צה"ל אוסרות על הטרדה על רקע נטייה מינית. כמו כן צה"ל מתיר לחיילים להשתתף באופן פרטי במצעדי הגאווה.[101]
ב-2001 הוציאה עמותת "המועצה הפוליטית לזכויות הגייז בישראל" דו"ח הסוקר את נושא המאבק ההומו-לסבי בישראל בתחומים שונים. בפרק שיוחד לצה"ל, דרשה המועצה התנצלות על היחס המפלה בו נהג הצבא בהומואים ולסביות עד לשנת 1993, אז התקבלה הוראה האוסרת על אפליה בגיוס לצה"ל ובשירותם של הומואים: "על צה"ל לפרסם הודעת התנצלות חד משמעית הקובעת כי רדיפתם של הומואים ולסביות במסגרת המדיניות שנקבעה בצה"ל היא בבחינת מעשה פסול מוסרית וללא כל הצדקה ואחיזה במציאות", נכתב בדו"ח.[102]
מגבלות על שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1983 פנתה יו"ר האגודה לזכויות האזרח, ד"ר רות גביזון לראש אכ"א בצה"ל בעקבות פרסום בעיתון על כך שחוזהו של קצין הותר בעקבות תלונה של אשתו על נטיותיו ההומוסקסואליות. ראש אכ"א, תא"ל עמוס ירון, השיב באוקטובר 1983 כי נטיות הומוסקסואליות אינן מונעות מחייל שירות צבאי.[103]
חודש לפני תשובת ראש אכ"א, בספטמבר 1983, נכנסה לפקודות מטכ"ל הוראת קבע שכותרתה "שירות הומוסקסואלים בצה"ל".[104] הפקודה קבעה כי שיבוצם של חיילים הומוסקסואלים מוגבל בגין נטייתם המינית משום שזו עלולה להוות סיכון ביטחוני (בדומה ל"בהלת הלבנדר" בארצות הברית). בחוברת ההנחיות הבסיסית למאבחנות הפסיכוטכניות בצה"ל אופיינה ההומוסקסואליות כסטייה מינית, וכרכה בינה לבין נשיות ובעיות בבריאות הנפש. המאבחנות הונחו כי כאשר עולה חשד לנטיות הומוסקסואליות, יש לבחון את התאמת המועמד לשרת ביחידת שדה.[105]
הוראות הקבע של שנת 1983 קבעו עוד כי כל מפקד יחידה שנודע לו כי חייל ביחידתו הוא הומוסקסואל – נקרא להפנותו למרכז בריאות הנפש ובמקביל לדווח לגורמי ביטחון השדה הנוגעים בדבר. אלו יכלו להחליט אחת משלוש החלטות: לשחרר את החייל, לקבוע הגבלות על שיבוצו או לערוך תחקיר ביטחוני מקיף בהתאם לתפקיד שאליו הוא מיועד. הפקודה קבעה עוד כי חייל הומוסקסואל לא ישרת בתפקידי "סוד מועדף", בקהיליית המודיעין ובתפקידי הצפנה והסתרה, וכי חייל שהועלה "חשד סביר" כי הוא בעל נטייה הומוסקסואלית יימצא בפיקוח ביטחוני כל תקופת שירותו הסדיר בצה"ל.[106]
ביטול המגבלות והשוואת זכויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1993 הופיע עוזי אבן, קצין בכיר בצה"ל ופרופסור לכימיה, בפני הכנסת וסיפר על קשייו בצבא; בין השאר, בוטל הסיווג הביטחוני שלו והוא סולק מתפקידו משנתגלה כי הוא הומוסקסואל. בעקבות דבריו, פעלו ראש הממשלה, יצחק רבין, והרמטכ"ל, אהוד ברק, לביטול כל המגבלות שהיו הקיימות על שירות הומוסקסואלים בצבא. ב-1996, אחרי מאבק ציבורי ארוך, הוכר אדיר שטיינר באופן רשמי כאלמן צה"ל, על כל הזכויות וההטבות המשתמעות מכך. שטיינר היה בן זוגו של אלוף-משנה דורון מייזל, שנפטר מסרטן בעת שירותו.
בשנת 1998 בוטלה כליל הוראת הקבע מ-1983 ומאז אין בצה"ל כלל פקודות הנוגעות במישרין להומוסקסואלים ואין אפליה רשמית על רקע נטייה מינית. עם זאת, עדיין קיימים מקרים של הומופוביה בצה"ל בדרגות שונות, ברמה הפרטנית וברמת האקלים החברתי.[106][107]
בשנת 2004 פרסם הרמטכ"ל משה יעלון פקודת יום המחדדת את הצו המוסרי של צה"ל בנושא שמירת כבוד האדם:
זכותם של כל חיילת וחייל לשמור על כבודם, ליהנות מסביבת שירות בטוחה ומכבדת המאפשרת לשרת עם חברים ועם מפקדים הרואים בהם אדם, ללא חשש וללא רתיעה. אל לו לאף חייל להטריד אחר, להשפילו, לבזותו, לנצלו או לפגוע בו בכל דרך אחרת. זהו העיקרון שצריך להדריכנו. זהו צו מוסרי ופקודה חד משמעית המתלווה לכל פעולה ולכל מעשה של המשרת בצה"ל ושל כל אדם באשר הוא אדם.
בפברואר 2021 ראש המטה הכללי ה-22 של צה"ל (רמטכ"ל), אביב כוכבי התייחס לסוגיה באומרו במהלך טקס סיום קורס קצינים כי, "כל פגיעה על רקע מיני, בדיבור או במעשה, היא פגיעה בכבוד האדם ומהווה מעשה חמור. המדיניות שקבענו בנושא היא 'אפס סובלנות' ונפעל בחומרה נוכח כל חריגה. צה"ל הוא צבא העם, המקבל בשעריו אנשים מכל חלקי העם ומכבד כל אדם ללא קשר או תלות בדת, עדה, רקע, מין או נטייה מינית".[108]
ישראל מוגדרת נכון לשנת 2021, כאחת מ-22 המדינות היחידות בעולם אשר מגייסות טרנסג'נדרים לשירותן הצבאי וכמדינה היחידה שעושה זאת ביבשת אסיה.[109][110]
משטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפרת טילמה היא פעילה זכויות להט"ב טרנסג'נדרית, אשר מוגדרת מראשונות הנשים הטרנסיות בישראל, חברת ועד בעמותת מעברים והאישה הטרנסית המוצהרת הראשונה המתנדבת כשוטרת במשטרת ישראל אשר בתפקידה החלה בשנת 2011 כאשר התנדבה במחוז תל אביב.[111] כבת דור הוותיקות סבלה לא אחת מאפליה על רקע היותה טרנסית ועל כן הסתירה עובדה זו מחבריה ומפקדיה במשטרה.
.jpg)
בשנים 2010–2012 קרו מספר תקריות טרנספוביות בהן שוטרים התייחסו לנשים טרנסיות העובדות בזנות באופן משפיל ופנו אליהן בלשון זכר.[112] מתיחות זו, בשילוב ידידה טרנסית שהתאבדה, הובילו את טילמה לצאת מהארון ולהפוך לשגרירה של הקהילה הטרנסית במשטרה. כיום, היא מרצה בפני שוטרים על הקהילה הטרנסית ואף זכתה על פעילותה במדליית המחוז, אשר העניק לה מפקד המחוז ניצב משה (צ'יקו) אדרי במאי 2017.[113] טילמה אף נפגשה עם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, במסגרת ערב הוקרה לחברי הקהילה הלהט"בית המשרתים בכוחות הביטחון.[114] במרץ 2019 טילמה נבחרה ליקירת העיר תל אביב-יפו לשנת 2019 והיא האישה הטרנסית הראשונה הזוכה לקבל את תואר הכבוד.
אמיר אוחנה אשר הפך לימים לחבר הכנסת מטעם הליכוד וכיהן כשר ההומוסקסואל המוצהר הראשון בתולדות ישראל בתפקידו כשר לביטחון הפנים והמשפטים, את שירותו הצבאי עשה בחיל המשטרה הצבאית. לאחר שירות ברצועת עזה, בכוח שנועד לאבטח את צירי התנועה ברצועה וכחוקר תאונות דרכים בפיקוד הדרום, נשלח לקורס קצינים. על רקע גל הטרור ב-1995 שובץ כמפקד מחסום קרני. בהמשך שובץ כקצין חקירות תאונות דרכים פיקודי של פיקוד הדרום, כמפקד קורס חוקרי תאונות דרכים, ומפקד בסיס המשטרה הצבאית אילת והערבה. לקראת סיום שירות הקבע שירת כקצין חקירות בכיר במצ"ח ב"ש ומצ"ח דן, והוא רב-סרן במילואים. לאחר שחרורו מצה"ל שירת בשנים 2000–2006 בשירות הביטחון הכללי.
בין השנים 2011 ל-2023 התקיים נוהל הקובע כי זהותו של שוטר או מאבטח המבצע חיפוש גופני של טרנסג'נדרים תהיה לפי העדפתו של הנבדק. ב-2023 שונה הנוהל כך שעבור טרנסג'נדרים אשר "טרם השלימו תהליך לשינוי מין" יבוצע החיפוש "בחלקים הזכריים על ידי מאבטח ובחלקים הנקביים על ידי מאבטחת". הנוהל זכה לביקורת מארגוני להט"ב.[115]
בית סוהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2006 התראיין מפקד מחוז מרכז בשב"ס תת-גונדר אלי גביזון, שהודיע שזכות ההתייחדות ניתנת גם לאסירים הומוסקסואליים, אך מדובר בסוגיה היפותטית כיוון שלדבריו מעולם לא הוגשה בקשה שכזו בכלא איילון.[116]
ב-2012 עלתה לסדר היום הציבורי פרשיית ההתייחדות של האסיר ההומוסקסואל זוהר חנקישייב. שירות בתי הסוהר סירב לבקשתו להתייחד עם בן זוגו, בנימוק שעל פי פקודות שב"ס הזכאות להתייחדות מותנית בין היתר באחד מן השלושה: נישואי הזוג, הוכחה להיותם ידועים בציבור או קיום ביקורים לתקופה של שנתיים בין כותלי הכלא; ובמקרה זה האסיר ובן זוגו אינם עומדים בקריטריונים להתייחדות, בלי קשר לזהותם המינית.[117]
בשנת 2017 נחשף נוהל של שב"ס שקבע כי אסירים טרנסג'נדרים שלא "עברו שינוי זהות" יוחזקו בכלא התואם למין בו סומנו בלידה (ולא בהתאם לזהותם המגדרית) ובבידוד. ב-2018, עקב עתירה של טרנסג'נדרית שנאסרה בתנאים מחמירים אלו, שונה הנוהל. עם זאת, הנוהל החדש עדיין קובע כי קליטת האסיר לא תבוצע באופן אוטומטי לפי זהותו אלא לאחר בחינה "באופן פרטני" הכוללת בידוק הכונה "פולשני", וכן כי ניתן לכלוא אסיר טרנסג'נדר בבידוד למשך חמישה ימים.[118]
מערכת החינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1995 שר החינוך אמנון רובינשטיין הורה להפיק חוברת הדרכה של משרד החינוך על נטייה הומוסקסואלית, ליועצים חינוכיים ומחנכים.
בשנת 1997 נקבע בבג"ץ קלפים פתוחים כי ניתן לעסוק בזהות מינית ובנטייה מינית בשידור הציבורי. בפסק הדין נקבע שהחלטת רשות השידור הציבורי למנוע שידור של תוכנית העוסקת בהומוסקסואליות אינה חוקית.
ב-18 במרץ 2014, הכנסת התשע עשרה אישרה חוק האוסר את אפלייתה של הקהילה הגאה במערכת החינוך.[119]
טיפול המרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לטיפול המרה יש השפעה שלילית על חייהם של אנשי להט"ב, והם עלולים להוביל לדימוי עצמי נמוך, לדיכאון ולמחשבות אובדניות. בטיפולים אלה נכללים בדרך כלל טיפולים בנזעי חשמל, סירוס כימי מאולץ, גירוש שדים, מתן תרופות המניעות בחילה, ובמיוחד טיפול בשיחות אישיות.
באוקטובר 2014 פרסם משרד הבריאות הודעה בה הודיע כי הוא רואה בטיפול המרה "יצירת רשמים כוזבים מהכרה מדעית אף על פי שאין הוכחות מדעיות לכך שהוא בכלל מצליח. הוא עלול לגרום נזק לאדם".[120] המשרד הקים ועדת תלונות שתחקור טענות בנושא טיפול המרה על ידי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. על פי דיווחי חודש פברואר 2017, אף אחת מ-20 התלונות שהוגשו לא טופלה על ידי הוועדה. הוועדה אמורה להתכנס מדי חודש. מספר חברי כנסת, יעל גרמן ואיל בן ראובן, כינו את הוועדה כ-"לא מתפקדת".[121]
בפברואר 2016 דחתה הכנסת הצעת חוק שהגישה שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, אשר הייתה אוסרת על טיפול המרה בישראל עבור קטינים. הצעת החוק נדחתה (37–45).
בינואר 2019, ההסתדרות הרפואית בישראל, המייצגת מעל ל-90% מכלל הרופאים בישראל, אסרה במפורש על כל חבריה לבצע טיפול המרה במטופליהם.[122]
ביולי 2019, שר החינוך, רפי פרץ, עורר ביקורת שלילית נרחבת כשנשאל האם ניתן להמיר נטייה הומוסקסואלית, והשיב שמניסיונו האישי הדבר אפשרי. ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את דבריו של פרץ כבלתי מקובלים באומרו כי הם "אינם מייצגים את עמדת ממשלתו" וכי "הוא הבהיר לו כי מערכת החינוך בישראל תמשיך לקבל את כל הילדים היהודים באשר הם בלי שום הבדל על בסיס נטייה מינית". אלפי מורים ישראלים חתמו על עצומה בדרישה שיתפטר בנוכחות ראש הממשלה ה-10 לשעבר אהוד ברק,[123] ומאות אנשים מחו על הערותיו בתל אביב ובעיר הולדתו של פרץ וקראו לפיטוריו.[124] במהלך ראיון ל-"7 ימים", כינה פרץ טיפולי המרה כ-"לא הולמים", אך הוסיף כי "לאנשים בעלי נטייה הומוסקסואלית יש את הזכות לקבל עזרה מקצועית".[125][126][127] בעקבות הערותיו אלפי ישראלים סיפרו על חוויותיהם "הכואבות וההרסניות" כתוצאה מטיפולי המרה.[128]
מספר תומכי טיפול בהמרה ואנשי מקצוע מורשים עברו לישראל מארצות הברית, בגלל המספר ההולך וגדל של איסורים על הפטכניקה המדעית שם.[129] האיגוד הפסיכולוגי בישראל מתנגד נחרצות לטיפולי המרה.[121]
ביולי 2019, חוות דעת שפורסמה בעיתון הארץ קראה להחלת איסור חוקי מוחלט על טכניקת הטיפול.[130]
ביולי 2020 העבירו חברי הכנסת בישראל הצעת חוק להחלת הוצאת טיפול המרה אל מחוץ לחוק, בהיותה המדינה הראשונה במזרח התיכון שעושה זאת. הצעת החוק הועברה בקריאה טרומית על ידי יושב ראש מפלגת מרצ ניצן הורוביץ כאשר שתיים ממפלגות הקואליציה העיקריות הצטרפו לאופוזיציה בתמיכה בה,[131] למרות התנגדות של המפלגות הדתיות, חלקים מהימין ומהרשימה המשותפת.[132] עליה לעבור שני קריאות נוספות כדי להפוך לחוקית.[131] מאידך גיסא, ישנן עדויות מאנשים רבים הטוענים שבטיפולים שונים ובעקבות שיחות עם פסיכולוגים, הם שינו את נטייתם המינית והקימו משפחה.[133]
בפברואר 2022, פורסם חוזר מנכ"ל של משרד הבריאות בראשות ניצן הורוביץ, שמאפשר להטיל סנקציות על פרסום או מתן טיפולי המרה בישראל.[134][135]
תרומת דם
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנת 2003 קיימה תנועת הצבעים שלנו את פרויקט הדגל שלה, מאבק במדיניות בנק הדם של מגן דוד אדום האוסרת באופן גורף על מי שקיים יחסי מין הומוסקסואלים לתרום דם. המאבק קיבל את הכינוי "פרויקט מד"א". במסגרת תרומת דם בישראל, על כל נבדק למלא שאלון. במסגרת השאלון ישנו סעיף אשר מבקש לא לתרום דם אם המועמד להתרמה קיים יחסי מין הומוסקסואלים בעברו. מדיניות זו יצרה לאורך שנים תרעומת בקהילת הלהט"ב, שכן אין שום סעיף בשאלון האוסר תרומת דם להטרוסקסואלים, גם אם קיימו יחסי מין לא מוגנים, בעוד שהומוסקסואלים לא יכולים לתרום דם אפילו אם קיימו אך ורק יחסי מין מוגנים. במסגרת המאבק הגיעו חברי תנועת "הצבעים שלנו" לבתי ספר בהם התרימה מד"א וערכו הסברה לתלמידים מחוץ לשערים, ועודדו אותם למחוק את הסעיף הנדון בעט בשאלון התרומה (דבר שיגרום לזריקת המנה במד"א).
כתוצאה מהמאבק שונה הסעיף מ-"יחסי מין הומוסקסואלים" ל-"יחסי מין בין גברים משנת 77". שינוי זה בוצע לאחר דיון בין נציגי מד"א לנציגי אגודת הלהט"ב, ללא דיון עם חברי התנועה. שינוי זה לא סיפק את חברי התנועה אשר טענו כי הוא מבזה. למרות זאת, עם סיום "עונת תרומות הדם" של מד"א בבתי הספר (אפריל עד סוף שנת הלימודים) דעך המאבק ולא חודש באפריל 2004. במרץ 2013 הודיעה שרת הבריאות, יעל גרמן, שתבחן מחדש את האיסור על מערכת הבריאות להשתמש בתרומות דם של הומוסקסואלים, לאחר שבשנת 1977 הדבר נאסר מחשש להדבקה במחלת האיידס. מאז 1 ביוני 2017, גברים הומוסקסואליים וביסקסואליים בישראל הורשו לתרום דם באופן חוקי לאחר תקופת דחייה של שנה אחת.[136] עם זאת, לא הייתה דחייה עבור לסביות או נשים ביסקסואליות מעולם.[137]
בינואר 2018 אישר משרד הבריאות תקנות חדשות המאפשרות להשתמש בעירוי דם בפלזמה שהופקה מתרומת דם של גברים שקיימו יחסי מין עם גברים במהלך השנה האחרונה, כפי שניתן לגברים הטרוסקסואלים, בכפוף לכך שהפלזמה תוקפא למשך ארבעה חודשים, התורם יתרום דם שוב תוך חמישה חודשים, וגם הבדיקות שיבוצעו לתרומתו החוזרת ימצאו שליליות לזיהומים.[138] ביוני 2021 הודיע שר הבריאות, ניצן הורוביץ, כי יסיר את כל ההגבלות על תרומות דם של גברים המקיימים יחסי מין עם גברים הכוללות בשאלון תרומת הדם של מד"א ובכך יתיר באופן גורף לגברים הומוסקסואלים לתרום דם – ללא קשר למועד האחרון שבו קיימו יחסים אשר עד לאותו התאריך, הותר רק אם התחייבו שלא התקיימו ב-12 החודשים שקדמו למועד התרומה, וזאת בניגוד לנשים וגברים הטרוסקסואלים אשר מותרים לתרום דם בכל עת אם הם עומדים ביתר הקריטריונים של מד"א.[139] באוגוסט אותה שנה, ביטל הורוביץ את האיסור אשר נכנס לתוקפו ב-1 אוקטובר 2021.[140][141]
פסיקות בית משפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית המשפט העליון קבע ב-30 בנובמבר 1994 כי בן זוגו של עובד הומוסקסואל בחברת אל על, חברת התעופה הלאומית בישראל, זכאי לכרטיסי טיסה בחינם בדיוק כפי שבן זוגו של כל עובד הטרוסקסואלי זכאי.[142]
- בית המשפט העליון הכיר במאי 2000 בלסבית כאם המאמצת של בנה הביולוגי בן הארבע של בת זוגה מאותו המין, והורה למשרד הפנים לרשום את האימוץ בחוק.[143]
- בית משפט לענייני משפחה בישראל, ב-17 במרץ 2002, דחה את בקשתם של זוג לסביות להכריז על איחוד השותפות שלהן כחוקי. בנות הזוג נישאו בטקס אזרחי בגרמניה. הנשים רצו שבית המשפט יכיר בשותפותן כנישואים אזרחיים על פי החוק הישראלי. בית המשפט אמר כי מכיוון שהנשים אינן מוכרות כמשפחה על פי החוק בישראל, בית המשפט אינו מוסמך לפסוק בעניינן. עורך דין ממשלתי שהתבקש על ידי בית המשפט לתת חוות דעת משפטית בתיק מטעם ממשלת ישראל אמר כי המדינה מתנגדת להיעתר לבקשה.[144]
- ב-14 בנובמבר 2004 קבע בית המשפט המחוזי בנצרת כי לזוגות חד מיניים יש זכויות ירושה כמו לזוגות נשואים. פסיקה זו ביטלה את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה לפיו קשיש מקרית שמונה אינו זכאי לזכויות זוגיות. האיש ביקש לרשת את אחוזתו של בן זוגו המנוח, שאיתו התגורר במשך כמה עשורים. שופטי נצרת קבעו כי המונח "גבר ואישה" כפי שמפורש בחוק הירושה בישראל יכלול גם זוגות חד מיניים. השופטים ניסים ממן וגבריאל הלוי, שפרסמו את דעת הרוב, ביססו את החלטתם על המונח "שותף" כהגדרתו בפסיקות אחרות של בתי משפט, כמו אלה העוסקים בסוגיות הקשורות להטבות עובדים, וכך החילו את הפרשנות על חוק הירושה. ממלא מקום נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, מנחם בן-דוד, פרסם את דעת המיעוט בה טען כי אין לפרש את הטקסט המשפטי "בניגוד למשמעות הלשונית". דובר הממשלה אמר כי על פסק הדין יוגש ערעור.[145]
- בדצמבר 2004 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי המדינה אינה יכולה לגרש את בן זוגו הקולומביאני של גבר ישראלי הומוסקסואל. הקולומביאני בן ה-32 נכנס לישראל באשרת מבקרים שפקדה זמן רב ומשרד הפנים הורה עליו לצאת מהמדינה בן זוגו הוא אזרח ישראלי וחייל בצבא ההגנה לישראל. בני הזוג הגישו עתירת חירום לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הגברים יוצגו על ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל. שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן קבע כי המדינה פעלה שלא כדין בניסיון לגרש את האיש. בשנת 1999 נקבע בפסק הדין של בית המשפט העליון כי המשרד אינו יכול לגרש אזרחים זרים הנשואים לאזרחי ישראל. החלטתו של פוגלמן הרחיבה את ההחלטה הזו גם על נישואים משותפים, לרבות זוגות חד מיניים.
- בשנת 2006 פסק נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק בבג"ץ בן-ארי כי חובה על המדינה לרשום כנשואים זוגות חד-מיניים שנישאו מחוץ לישראל.
- במרץ 2008, משרד הפנים של ישראל העניק לפלסטיני הומוסקסואל מג'נין אישור שהייה נדיר לחיות עם בן זוגו מזה 8 שנים בתל אביב לאחר שלדבריו מיניותו החלה לסכן את חייו בגדה המערבית כשנתגלתה.[146]
- בשנת 2012, זוג ישראלי מאותו המין קיבל גט ראשון על ידי בית משפט לענייני משפחה בישראל. הגירושין של פרופסור עוזי אבן מאוניברסיטת תל אביב, וחבר הכנסת ההומוסקסואל הראשון יחד עם ד"ר עמית קמה הוענקו על ידי בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, על פי עיתון הארץ שהורה לשר הפנים לרשום את מעמדם כגרושים.
- בדצמבר 2016 הוציא היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הוראה למשרד הפנים לדון בבקשות לקבלת אזרחות של זוגות חד מיניים ומין אחר, באותה מידה.[147]
- באפריל 2020, בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את הערעור שהגיש בית הדפוס "צבעי הקשת" שסירב לתת שירות לנציגת האחווה הסטודנטיאלית הלהט"בית בבאר שבע על רקע נטייה מינית בטענה כי "איננו עוסקים בחומרי תועבה. יהודים אנחנו!". בית המשפט פסק בתגובה כי, "בית עסק שמספק שירות ציבורי לא יכול להפלות אנשים בשל נטייה מינית. הפליה זו מהווה עוולה אזרחית, ומזכה את המופלה בפיצוי". ובכך, חייב את בית הדפוס לשלם לארגון העותר האגודה למען הלהט"ב בישראל, פיצוי על סך 50 אלף שקלים.[148][149]
- באוגוסט 2020 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי עיריית ירושלים לא תוכל להפעיל את מיזם "מתחתנים בירושלים" המקצה שטחים ציבוריים לחתונות במרחב הפתוח אך ורק לזוגות המוכרים על ידי הרבנות באמירה כי, "עמדתנו היא שעל העירייה כל רשות מנהלית צריכה לנהוג בשוויון כלפי כל תושביה כאשר היא מקצה משאבים. משעה שהיא מקצה משאבים, עליה לעשות זאת באופן שוויוני ללא הבחנה בגין אופי הטקס הפרטי שבחור". בית המשפט הקציב לעירייה כ-7 ימים להפוך את המיזם לשוויוני או לבטלו.[150]
- בפברואר 2020, בית המשפט העליון קבע פה-אחד כי יש לאפשר לזוגות בני אותו המין ולגברים יחידים בעלי זיקה גנטית ליילוד, גישה להסדרת הליך פונדקאות בישראל. בג"ץ הקציב למחוקק שנה לתיקון החוק בהתאם לפסיקתו באמירה כי, "צמצום זכות הגישה בישראל אל הסדר הפונדקאות, באופן המייחד אותו בחוק ההסכמים לנשים אשר להן בעיה רפואית להתעבר או לשאת הריון, תוך הדרת אוכלוסייה שלמה של גברים אשר יש בידם לקיים זיקה גנטית ליילוד - פוגעת בזכותם של גברים אלה לשוויון במימוש זכותם להורות", נקבע בפסק הדין.[151]
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]_-_P.M_Ariel_Sharon_meeting_with_representatives_of_the_Homosexual_and_Lesbian_community.jpg)
.JPG)
בישראל (נכון לשנת 2021), מפלגות העבודה, מרצ, יש עתיד, תקווה חדשה, כחול לבן, החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון וישראל ביתנו מוגדרות כמפלגות אשר תומכות בשוויון מלא עבור קהילת הלהט"ב,[152] וכך גם מפלגות שינוי, גשר, כולנו, תל"ם והתנועה בעבר. תחת יושבת הראש ציפי לבני, מפלגת קדימה פעלה למען זכויות לקהילת הלהט"ב בכהונתה בכנסת. מפלגות פוליטיות ליברליות פרוגרסיביות קטנות אחרות תומכות גם הן במתן זכויות עבור הקהילה, בהן נכללות מפלגת הירוקים ומפלגת עלה ירוק. בכירים ממספר מפלגות, ביניהן יעל גרמן מיש עתיד, לימור לבנת מהליכוד-ביתנו, וההומוסקסואל המוצהר ניצן הורוביץ ממרצ, תומכים בנישואים חד מיניים והתחייבו לתמוך במטרות הלהט"ב. נציגים ממפלגות אחרות, כולל התנועה, חד"ש ומפלגת העבודה, התחייבו גם הן לתמיכה בזכויות הקהילה. השרה וחברת הכנסת לימור לבנת, עם זאת, הודיעה כי החלת נישואיים חד מיניים בחקיקה במפלגתה תהיה קשה בגלל דעות שונות בנושא בתוך חברי המפלגה, אך הבטיחה לעשות כמיטב יכולתה להביא את מפלגתה כתומכת בנושא.[153] לקראת הבחירות לכנסת באפריל 2019, ישראל ביתנו הודיעה כי "דלתותיה פתוחות לכולם ללא קשר לנטייתם המינית".[154]
חברת הכנסת מרשה פרידמן, יצאה מהארון כלסבית רק לאחר סיום כהונתה בכנסת, היא נבחרה לכנסת השמינית שהושבעה ב-1974. במסגרת פרויקט של מפגשי ראשי הקהילה עם נבחרי ציבור בכירים, נפגשו נציגי הקהילה ב-2001 עם משה קצב נשיא המדינה בבית הנשיא. זו הייתה הפגישה הרשמית הראשונה של נשיא המדינה עם הנציגות המאורגנת של קהילת הלהט"ב בישראל (לפני פגישה זו, נערכה פגישה לא רשמית של הנשיא ויצמן עם נציגי הקהילה בשנת 1996).[155] ב-2002 נפגש לראשונה בלשכתו ראש הממשלה מכהן, אריאל שרון, עם נציגי הקהילה. שני המפגשים אורגנו על ידי "המועצה לזכויות הלהט"ב" וחבר הוועד המנהל של האגודה למען הלהט"ב בישראל, מנחם שיזף.
ד"ר עוזי אבן, שהושבע כחבר כנסת בשנת 2002 מטעם מפלגת מרצ, היה חבר הכנסת הראשון שהיה גלוי בדבר נטייתו המינית במועד השבעתו, אלא שזו ארכה שבועות ספורים בלבד (הוא נכנס לכנסת במקום ח"כ אחר שהתפטר, בשלהי כהונתה של הכנסת ה-15). כ-6 ישראלים הומוסקסואליים נוספים - ניצן הורוביץ, איציק שמולי, יוראי להב-הרצנו, עידן רול, אמיר אוחנה ואיתן גינזבורג - נבחרו לכנסת מאז (נכון לשנת 2021).[156] בשנת 2019, לאחר הבחירות לכנסת העשרים ואחת, נבחרו 5 חברי כנסת הומואים בגלוי בהם, איציק שמולי (העבודה), אמיר אוחנה (הליכוד), איתן גינזבורג, עידן רול ויוראי להב-הרצנו (כחול לבן).[157] בשנת 2013 נבחר לכנסת חבר הכנסת ההומוסקסואל הראשון במפלגת העבודה, איציק שמולי, ללא פרסום נטייתו המינית. אך בעקבות הרצח במצעד הגאווה בירושלים ב-30 ביולי 2015, הצהיר שקהילת הלהט"ב היא "הקהילה שלו".[158] בדצמבר 2015 הושבע כחבר הכנסת עורך הדין אמיר אוחנה, יושב ראש התא הגאה של מפלגת הליכוד, ובכך, היה לנבחר הציבור הלהט"בי הראשון ממפלגת ימין, ביולי 2019 מונה לשר המשפטים והוא השר הראשון בכול הזמנים אשר החל לכהן כהומוסקסואל מוצהר בישראל. ב-29 בדצמבר 2022 הושבע לתפקיד יושב ראש הכנסת של הכנסת העשרים וחמש ובכך היה הלהט"ב הראשון מחוץ לארון שממונה לתפקיד זה, והראשון לעמוד בראש אחת משלוש הרשויות בישראל.
בשנת 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים בחודש ספטמבר, ניצן הורוביץ ניצח את תמר זנדברג המכהנת בבחירות המקדימות לראשות מפלגת מרצ, שהפכה אותה למפלגה הישראלית הראשונה שבחרה באדם הומוסקסואל גלוי כיושב הראש שלה.[159][160]
ביולי 2019 מינה ראש הממשלת ישראל בנימין נתניהו את אוון כהן, בלשן ופעיל זכויות להט"ב דרום אפריקאי, לדובר התקשורת הזרה שלו מיולי 2019 עד מרץ 2020.[161]
עם זאת, עדיין היו פוליטיקאים המתנגדים לקהילת הלהט"ב. בשנת 1997 השווה נשיאה ה-7 של מדינת ישראל, עזר ויצמן הומוסקסואליות לאלכוהוליזם בפני תלמידי תיכון. הדבר עורר מחלוקת גדולה, והנשיא קיבל מספר רב של גינויים ותלונות מפעילי זכויות אדם וחברי כנסת ליברלים. זמן קצר לאחר מכן הפגינו כ-300 איש מחוץ למעונו של ויצמן בדרישה שיתפטר. בהמשך התנצל ויצמן על אמירותיו. ב-20 בפברואר 2008, האשים שלמה בניזרי, חבר כנסת ממפלגת ש"ס הדתית, חבר בקואליציית השלטון של ראש הממשלה אהוד אולמרט, ברעידות אדמה שנערכו בזמנו במזרח התיכון בשל פעילותם של הומוסקסואלים. בניזרי אמר במליאת הכנסת "מדוע מתרחשות רעידות אדמה?... אחת הסיבות היא הדברים שהכנסת נותנת לגיטימציה אליהם, למעשי סדום". הוא המליץ שבמקום לחזק רק בניינים העומדים בפני רעידות אדמה, הממשלה צריכה להעביר "חקיקה כדי להוציא מחוץ לחוק סטיות כמו אימוץ בין בני זוג הומוסקסואליים". בניזרי הצהיר כי, "דרך חסכונית למנוע נזקי רעידות אדמה תהיה הפסקת העברת חקיקה כיצד לעודד פעילות הומוסקסואלית במדינת ישראל, הגורמת לרעידות אדמה".
בשנת 2015, בצלאל סמוטריץ', שלימים התמנה לחבר הכנסת ממפלגת האיחוד הלאומי, אמר שהומוסקסואלים חשים חוסר נחת מהיותם לא נורמליים, ואמר כי, "בבית כולם יכולים להיות חריגים, ואנשים יכולים ליצור כל תא משפחתי שהם רוצים. אבל הם לא יכולה להעלות ממני דרישות כמדינה". באותו דיון הוא השיב למישהו שצעק עליו מהקהל, "אתה הומופוב"! - "אני הומופוב גאה!".[162] בהמשך הסביר שהגיב בחיוב בחוסר תשומת לב.[163][164] ביולי 2015, לאחר עצרת שנערכה בעקבות הרצח במצעד הגאווה בירושלים, כתב סמוטריץ' כי "בצד שמתנגד לקהילה הלהט"בית יש מטורף אחד שזוכה לגינוי מקיר לקיר, בצד הלהט"בי יש קהילה שלמה שתוקפת, מקללת, מכפישה, מנאצת ומאיימת על כל מי שחושב אחרת וזוכה לתמיכה ולגיבוי מקיר לקיר."[165][166] באוגוסט 2015 האשים סמוטריץ' את ארגוני הלהט"ב בשליטה בתקשורת, וטען כי הם משתמשים בשליטתם כדי להשיג אהדה ציבורית ולהשתיק את אלה שחולקים את דעותיו השמרניות-דתיות.[167] ארגון לא ממשלתי ישראלי, אומץ, הגיש תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת על מנת שתתערב ותחקור את הערותיו של סמוטריץ'.[168]
ב-23 בפברואר 2016 ציינה הכנסת את יום זכויות הלהט"ב הראשון, אך ב-24 בפברואר 2016, המפלגות המרכיבות את הקואליציה השלטונית, הליכוד, יהדות התורה, ש"ס, כולנו והבית היהודי, בתמיכת מספר חברי אופוזיציה, הפילו הצעות חוק הנוגעות לקהילת הלהט"ב בהן הכרה באלמנים שכולים, איסור טיפולי המרה, הכרה בנישואים חד מיניים והכשרת אנשי מקצוע מהקהילה בתחום הבריאות להתמודדות עם סוגיות נטיות מיניות ומיניות.[169]
יומיים לפני הבחירות לכנסת העשרים ואחת באפריל 2019 אירח ראש הממשלה בנימין נתניהו קבוצת נציגי קהילת הלהט"ב במעון ראש הממשלה לראשונה מזה עשר שנים. אף על פי שהפגישה תוארה כ"חמה" ו"טובה", נציגי קהילת הלהט"ב התאכזבו לאחר שהפגישה הסתיימה בסירובו של נתניהו להבטיח לקדם חקיקה פרו-להט"בית עקב הלחץ של מפלגות הימין השמרניות ומפלגות הקואליציה החרדיות.[170][171][172]
ביולי 2019, שר החינוך רפי פרץ, עורר ביקורת שלילית נרחבת מאמירותיו בעד טיפולי המרה. ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את דבריו של פרץ כבלתי מקובלים באומרו כי הם "אינם מייצגים את עמדת ממשלתו" וכי "הוא הבהיר לו כי מערכת החינוך בישראל תמשיך לקבל את כל הילדים היהודים באשר הם בלי שום הבדל על בסיס נטייה מינית". אלפי מורים ישראלים חתמו על עצומה בדרישה שיתפטר,[123] ומעל אלפי איש מחו על הערותיו בתל אביב ובעיר הולדתו של פרץ וקראו לפיטוריו.[124] במהלך ראיון ל-"7 ימים", פרץ חזר בו מהערותיו, וכינה טיפולי המרה כ-"לא הולמים", אך הוסיף כי "לאנשים בעלי נטייה הומוסקסואלית יש את הזכות לקבל עזרה מקצועית".[125][126][127]
בשנת 2019 ייסד עידן רול (שהושבע במשך השנה לכנסת לראשונה והיה לראש המטה הגאה של מפלגת יש עתיד) את תנועת "החזית הגאה" אשר פעלה להגדלת המעורבות הפוליטית של הקהילה הגאה ותומכיה להשגת שוויון זכויות מלא בפני החוק בישראל. במהלכה, נמדדה הפעילות הפרלמנטרית של חברי הכנסת ה-20 על פי הגשת הצעות חוק, חברות בשדולות, הצבעות, הגשת שאילתות ועוד.[173]
ביוני 2019 הורידו פקחי ירושלים כרזה של גאווה שנתלתה על ידי שגרירות ארצות הברית בישראל לחודש הגאווה של קהילת הלהט"ב בהוראת סגן ראש העיר החרדי אריה קינג.
בנובמבר 2020 הורו השרים בני גנץ (שר הביטחון) ואבי ניסנקורן (שר המשפטים) לעשות שינוי בכל טופסי משרד הביטחון והמשפטים ברישום ההורים לצורך התאמה עבור הקהילה הגאה, כך שבמקום שייכתב בטופסי "אב" ו"אם" ייכתבו החל מחודש דצמבר של אותה שנה "הורה 1" ו"הורה 2".[174][175][2]
באוגוסט 2020, הטרנסג'נדרית לינור אברג'יל, מייסדת ויו"ר הארגון "טרנסיות ישראל", החלה לשמש כאחראית פעילות הלשכה למען הקהילה הטרנסית בלשכתו של חבר הכנסת עידן רול. ובכך, הפכה לטרנסג'נדרית הראשונה העובדת במשכן הכנסת בכול הזמנים.[176]
רשויות מקומיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-90 החלו לסביות והומואים מוצהרים להתמודד גם בבחירות לרשויות המקומיות בישראל.
בשנת 1998 נבחרה מיכל עדן למקום השני ברשימת מרצ למועצת עיריית תל אביב-יפו, ולאחר הבחירות המוניציפליות הייתה לחברת מועצת העיר. בכך, הייתה עדן נבחרת הציבור המוצהרת הראשונה של קהילת הלהט"ב. בקדנציה שלאחריה כיהן איתי פנקס, שניהם מסיעת מרצ תל אביב-יפו. בשנת 2003 כיהן סער נתנאל במשך שתי קדנציות כנציג הקהילה הגאה במועצת העיר ירושלים מטעם מרצ ירושלים ובכך היה לחבר המועצה ההומוסקסואל המוצהר הראשון בירושלים. מאז היבחרותו של רן קוניק לראש עיריית גבעתיים בשנת 2013, משמשת כסגניתו סא"ל במיל', אור-לי ניב, מחזיקת תיקי הלהט"ב, תרבות, קהילה, נשים, חירום וביטחון.[177]
בשנת 2018, העיר רעננה בחרה באיתן גינזבורג (לימים הפך לחבר כנסת ושר התקשורת) לראשות העיר לאחר התפטרותו של ראש העיר זאב בילסקי, שמונה לראש מטה הדיור הלאומי. ובכך, נהפך לראש העיר הגאה המוצהר הראשון בישראל בכול הזמנים. בשנת 2019 בעיריית תל אביב מונתה חן אריאלי לתפקיד סגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק הרווחה, ובכך הפכה לאישה הלסבית הראשונה שמכהנת בתפקיד סגנית ראש עיר בישראל.[178]
-
-
-
-
-
-
חברת הכנסת שלי יחימוביץ' נואמת במהלך השתתפותה במצעד הגאווה בתל אביב בשנת 2007 -
חבר הכנסת ניצן הורוביץ משתתף במצעד הגאווה בתל אביב בשנת 2009 -
-
איתן גינזבורג, ראש העיר ההומוסקסואל המוצהר הראשון בישראל (רעננה) -
-
-
-
סער נתנאל, כיהן בין 2003–2008 כחבר מועצה בעיריית ירושלים, והיה חבר המועצה הראשון והיחיד בעיר שהיה להומוסקסואל גלוי בזמנו -
מרשה פרידמן, חברת הכנסת לשעבר והלסבית המוצהרת הראשונה בישראל בתפקידה -
-
-
.JPG)
.jpg)
.JPG)
חברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
איכות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל קיימת קהילת להט"ב פעילה, עם פסטיבלי גאווה שנתיים,[179][180] שמתקיימים בתל אביב וירושלים מאז שנת 1998. אירועי גאווה מתקיימים גם באופן קבוע בערים חיפה, פתח תקווה, חדרה, רעננה, אילת, וראשון לציון. בשנת 2016, מצעד הגאווה הראשון אי פעם שנקבע בבאר שבע בוטל על ידי בית המשפט העליון בישראל בשל חששות ביטחוניים,[181] אך התקיים עם אלפי משתתפים בכל שנה לאחר מכן.[182][183] ישראל היא אחת מתוך 11 מדינות זרות שיש להן ארגון חבר בקבוצת הורים, משפחות וחברים של לסביות והומואים (PFLAG) האמריקאית, בשם תהל"ה.[184] מאז שנת 2001 מתקיים מצעד גאווה באילת אשר משך כ-3,500 צועדים בשנת 2009.[185]
מצעד הגאווה בירושלים זכה לסיקור בינלאומי כאשר שלושה צועדים בו נדקרו בשנת 2005. לאחר מכן נגזרו על העבריין 12 שנות מאסר.[186] ניסיון של ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, יהודי-חרדי, לבטל את אירועי הגאווה הירושלמים ביוני 2005, הגיעו לדיונים בבתי המשפט. ראש העיר הפסיד והורה לו לתרום כספים לאירועים.[187] הפסטיבל העולמי, "WorldPride" תוכנן להתקיים בירושלים באוגוסט 2005, למרות הפגנות והתנגדות מצד חברי שלוש הדתות הגדולות בירושלים.[188] עם זאת, הוא נדחה עקב תוכנית ההתנתקות של ישראל מרצועת עזה, מה שדרש נוכחות של מרבית כוחות המשטרה הישראלית ובכך היה משאיר את המצעד ללא אבטחה. המצעד הוטרף באיומי אלימות, כמו גם בהגנה גדולה בעקביות מצד מספר מנהיגים יהודים, מוסלמים ונוצרים וחברי כנסת.[189] בנובמבר 2006, יותר מ-2,000 מבני העדה החרדית פקדו ברחובות בשכונה אורתודוקסית בהפגנת כוח שמטרתה ללחוץ על הרשויות לבטל את מצעד הגאווה הגאה הבא שייערך בירושלים. מאוחר יותר דווחו כי כתריסר בני אדם נפצעו.[190]
ב-1 באוגוסט 2009, אלמוני פתח באש אל עבר מרכז הצעירים הלהט"בי הראשי בתל אביב, ברנוער, והרג שניים ונפצע חמישה עשר נוספים. ההתקפה עוררה גלי זעזועים ברחבי הקהילה הגאה העולמית וברחבי ישראל, ועוררה תגובה עצומה בכל רחבי הארץ. לפני תקיפה זו היו רק פוליטיקאים שמאלניים שתמכו בקהילת הלהט"ב בישראל. סוגיית זכויות הלהט"ב והקבלה החלה לעבור לעבר מרכז המיינסטרים בקשת הפוליטית בישראל. שינוי זה החל במגמת עלייה לאחר ששרת החוץ של ישראל ציפי לבני הופיעה באירועי גאווה בחודשים שקדמו לירי. בעקבות הטבח, פוליטיקאים ימניים החלו להפגין בפומבי את תמיכתם בקהילה הגאה והחלו להשתתף במצעדי גאווה כגון מירי רגב ואופיר אקוניס.[191]
במהלך מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים בשנת 2015, שישה בני אדם נדקרו בפיגוע.[192][193] אחת הקורבנות, שירה בנקי בת ה-16, נפטרה מפצעיה במרכז הרפואי הדסה שלושה ימים לאחר מכן, ב-2 באוגוסט 2015.[194] מספר משתתפי הגאווה הירושלמים לאחר מתקפת 2015 היה קטן יותר מאשר בשנים עברו. בשנת 2016 השתתפו מספר המפגינים הגדול ביותר במצעד בעיר, כ-25,000, רבים מהזדהות עם קהילת הלהט"ב בעקבות פיגוע הדקירה הקטלני,[195] ואילו בשנת 2017 צעדו במצעד כ-22,000 משתתפים.[195] בשנת 2018 צעדו במצעד כ-20,000 משתתפים,[195] וב-6 ביוני 2019 צעדו כ־15,000 איש באירוע, באבטחה הדוקה עם דיווחים של 2,500 אנשי אבטחה. לפחות 49 אזרחים שרצו להפריע לאירוע נעצרו על ידי האבטחה.[196]
מצעד הגאווה בתל אביב הוא אחד ממצעדי הגאווה הגדולים בעולם והגדול ביותר במזרח התיכון. בשנת 2016, דווח על כ-200,000 משתתפים במהלכו.[197] המצעד הוא חגיגת הגאווה הגדולה ביותר ביבשת אסיה, ובשנת 2017 משך יותר מ-200,000 איש, שמתוכם כ-30,000 מהם תיירים.[198] בשנת 2018 מספר המשתתפים דווח כי גדל ביותר מ-250,000,[199] ושוב מעל ל-250,000 משתתפים בשנת 2019 ובכך, הוכתר כמצעד במקום השני ברשימת מצעדי הגאווה הגדולים ביותר בעולם לאותה שנה,[200] וכמצעד ה-36 בכול הזמנים.[201][202]
ב-6 באוקטובר 2016 הודיע שר האוצר, משה כחלון, כי ממשלת ישראל הוציאה צו למתן חלוקה של כ-10 מיליון שקלים לממשלות שונות במשך שנתיים לבחינת אפליה אפשרית בקרב קהילת הלהט"ב במדינה. עמותות להט"ב ברחבי הארץ כינו את המהלך כ-"היסטורי" ועיתונאי הארץ אילן ליאור ציין כי הדבר אף יביא לבדיקה גדולה של נושאים כמו האיסור על גברים המקיימים יחסי מין עם גברים לתרום דם באותה תקופה.
בפברואר 2019 נחשף בדו"ח לנשיא המדינה ראובן ריבלין מטעם העמותה, האגודה למען הלהט"ב בישראל, כי בשנת 2018 חלה עלייה של 54% באירועים הומופוביים בהשוואה לשנת 2017. הדו"ח הדגיש כי דברי שנאה כלפי הקהילה מתרחשים כל עשר שעות בממוצע בישראל וברשתות החברתיות מתגלה הערה הומופובית אחת לארבע דקות.[203]
.jpg)
ביולי 2019 ספג שלמה עמר, הרב הראשי הספרדי של ירושלים, ביקורות שליליות על כך שאמר כי אזרחים הומוסקסואליים אינם יכולים להיות דתיים באומרו כי "הם לא דתיים. עדיף שהם ידחו את כיפה ושמירת השבת ויראו את פרצופיהם האמיתיים" ותמך בטיפול המרה. נאמני התורה והליגה נגד השמצה (ADL) מתחו ביקורת שלילית על הערותיו. חברי מועצת ירושלים יוסי שאבילוב ולורה וורטון קראו להדיח את עמר מתפקידו כרב, וכך גם הפוליטיקאים הגאים המוצהרים אבי בוסקילה ממפלגת מרצ וח"כ מפלגת כחול לבן איתן גינזבורג. חברת הכנסת ממפלגת כחול לבן יעל גרמן הגיבה לעמר בהמלצתה עבורו, "ללכת לפי הדוגמה של האפיפיור ה-266 פרנציסקוס בצעדים שלו לקבל את קהילת הלהט"ב". עמותת הבית הפתוח בירושלים ו-3 קבוצות להט"ב יהודיות נוספות, בת-קול, חברותא והקהילה הדתית הגאה, גינו את הערותיו.[204][205][206][207][208][209][210] בשנת 2016 עורר מחלוקת נוספת באומרו כי הומוסקסואליות היא "כת תועבה" שהתורה קובעת עבורה "עונש מוות".[211]
ביולי 2019 נער בן 16 המתגורר במרכז בית המחסה הזמני עבור קהילת הלהט"ב בית דרור בתל אביב נדקר מספר פעמים ונפצע קשה על ידי אחיו על סירובו לאמץ "אורח חיים דתי". איגי - ארגון נוער גאה (IGY) כינה את הדקירה כפשע שנאה.[212] מצבו של הקורבן התייצב לאחר שעבר ניתוח במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי. כלי תקשורת דיווחו כי הקורבן ושני החשודים הם כולם אחים מוסלמים מהעיירה הערבית טמרה בצפון ישראל וכי הקורבן הוצא מביתו על ידי שירותי הרווחה עקב הטרדות ממשפחתו.[213] קרוב ל-1,000 אנשי להט"ב ותומכים נוספים צעדו בתל אביב תחת הכותרת "נלחמים על חיינו" כדי להוקיע אלימות נגד להט"ב בעקבות הפיגוע. בצעדה השתתפו חברי הכנסת ההומוסקסואלים המוצהרים ממפלגת כחול לבן, איתן גינזבורג ועידן רול, שאמרו כי מפלגתם מחויבת לסיום האלימות נגד קהילת הלהט"ב, לצד יושב ראש מפלגת מרצ ניצן הורוביץ, מנהיג המפלגה הגאה הראשון בישראל מאז ומעולם, ואיתי פנקס ארד, המחזיק בתיק הלהט"ב בעיריית תל אביב-יפו.[214][215] הדקירה גונתה גם כפשע שנאה על ידי מספר פוליטיקאים, ביניהם ניצן הורוביץ ועל ידי מספר מחוקקים ערבים, בהם חבר מפלגת מרצ עיסאווי פריג', ראש מפלגת חד"ש איימן עודה, חברת מפלגת חד"ש עאידה תומא-סלימאן וחבר מפלגת בל"ד מתנאס שיהאדה. יושבת ראש המפלגה הירוקה וחברת הכנסת סתיו שפיר האשימה את אנשי הימין הקיצוני בחוסר סובלנות כלפי להט"בים ישראלים ודה לגיטימציה מתוך הממשלה, שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' ממפלגת הבית היהודי כינה אותה בציוץ תגובה "טיפשה". בהמשך חזר בו ממילה זו.[216] כעבור ארבעה ימים שני החשודים בדקירה הסגירו את עצמם למשטרה.[217][218]
בשנת 2019 הודיעה עמותת האגודה למען הלהט"ב בישראל כי אירועים ומצעדי גאווה יתקיימו ב-12 ערים שמעולם לא התקיימו בהן לפני, כגון טבריה, בית שמש, זכרון יעקב, רמת גן, פתח תקווה, פרדס חנה-כרכור, נתניה, רעננה, יבנה וקריית ביאליק וכ-50 אירועים ברחבי הארץ סך הכל. בנוסף, התקיימה במתחם שרונה החתונה הגאה הגדולה בישראל.[219][220]
ביוני 2020, חברת הטחינה אל ארז הודיעה שתממן קו סיוע לקהילת הלהט"ב בחברה הערבית. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן והקרן החדשה לישראל תמכו בתרומתה ומנכ"לית החברה, ג'וליה זהר, תרמה לקו הסיוע. החברה ספגה על כך ביקורת וקריאות לחרם צרכנים מצד גורמים שמרניים בחברה הערבית. בפועל, הקריאות להחרים את המותג הביאו לתוצאה ההפוכה, עם זינוק במכירות בשיעור של כ-28%.[221][222] זוהי הייתה לפעם הראשונה שחברת מזון ישראלית בבעלות ערבית הביעה תמיכה פומבית בקהילה הגאה.
בריאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2020, מעצב הפנים הישראלי ינאי פרישר גוטמן ייסד את העמותה "קליניקה למשפחה גאה" אשר מתמקדת בייעוץ ותמיכה מקצועית ומשפטית, טיפול רגשי בילדים ומתבגרים, הדרכה וגישור בין זוגות וליווי בתהליך הורות להט"בית.[223]
בספטמבר 2021 מונה לראשונה רופא מנהל לתחום רפואת להט"ב בבית החולים איכילוב בתל אביב אשר מהווה מענה לקהילה בנושאים ייחודיים בהם גריאטריה, רפואת מתבגרים, התמכרויות, ליווי של משפחות, מחקר בתחום הלהט"ב ועוד.[224]
ארגונים, עמותות ומוסדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך השנים נוסדו כ-32 ארגונים, מוסדות ועמותות למען הקהילה הגאה בישראל ואף לישראלים מחוצה לה, בהם:
ארגון הלהט"ב הישראלי הוותיק ביותר, האגודה למען הלהט"ב בישראל שנוסד בשנת 1975 אשר לצידו קמו במשך השנים, איגי - ארגון נוער גאה, אל"ף - ארגון לסבי פמיניסטי, אסוואת, בית גאה בבאר שבע, בת קול, האחווה הסטודנטיאלית הגאה, הו"ד - הומוסקסואלים דתיים, הפורום החיפאי, הבית הפתוח, הצבעים שלנו, הקבוצה הירושלמית לקידום זכויות להט"ב, חברותא - הומואים דתיים, חוש"ן - חינוך ושינוי, יש עם מי לדבר (קו קשב ומידע), כביסה שחורה, כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסיים, מעברים לקשת הטרנסית, פרויקט גילה, סגול, קל"ף, שישה צבעים, תהל"ה, העשירון האחר, פיות רדיקליות, בלה דואגת, גשר רחב יותר, טרנסיות ישראל, בית דרור, אלקאוס, רבני קשת ושב"ל.
פינקוושינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פינקוושינג (להט"ב)
שרה שולמן, סופרת ופרופסור באוניברסיטת סיטי בניו יורק, טוענת שמסע פרסום יחסי ציבור של ממשלת ישראל מנצל את שיא זכויות הלהט"ב של המדינה כדי לקדם את תפיסת הציבור את ישראל כ-"דמוקרטיה מודרנית", "מקום בטוח ובטוח להשקעה", וכן "יעד תיירותי עם השמש וחול". באוגוסט 2011 דווח בעיתון הג'רוזלם פוסט כי משרד החוץ מקדם את "ישראל הגאה" כחלק מהקמפיינים שלה נגד סטריאוטיפים שליליים שיש לאמריקאים ואירופאים ליברלים רבים נגד ישראל.[225] מבקרי ישראל כמו ג'סביר פואר, פרופסורית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ראטגרס, הביאה את ההשוואה בין ממשלת ישראל לזכויות הומוסקסואלים בישראל לבין ה-"שטחים הפלסטיניים הכבושים כדוגמה לפינקוושינג". בציטוטה עבור "WorldPride" שנארחו בירושלים בשנת 2006, היא כתבה: "בתוך מעגלים ארגוניים הומוסקסואלים ולסבים גלובליים, להיות ידידותיים להומואים זה להיות צפון גלובלי מודרני, קוסמופוליטי, מפותח, העולם הראשון, ובעיקר, דמוקרטי".[226] ג'וזף מסד, פרופסור וחבר לפוליטיקה ערבית מודרנית והיסטוריה אינטלקטואלית באוניברסיטת קולומביה, כתב כי ממשלת ישראל "מתעקשת לפרסם ולהגזים בתיעודים האחרונים שלה בזכויות להט"ב כדי להדוף את הגינוי הבינלאומי של הפרות זכויות האדם של העם הפלסטיני".[227]
עידו אהרוני, לשעבר ראש פרויקט ברנד ישראל, הגיב לביקורת זו באומרו כי, "אנחנו לא מנסים להסתיר את הסכסוך, אלא מרחיבים את השיחה. אנחנו רוצים ליצור תחושה של רלוונטיות עם קהילות אחרות".[227] אלן דרשוביץ, עורך דין לחירויות פליליות ואזרחיות, אמר כי המונח פינקוושינג משמש נגד ישראל על ידי "מספר פעילים הומוסקסואליים קיצוניים" שהם "קצינים אנטישמיים גדולים".[228]
מספר פלסטינים להט"בים דיווחו כי נסחטו על ידי אנשי צבא ההגנה לישראל כמלשינים. בדיווחים נאמר כי המודיעין הישראלי מתעניין בפעילות האינטרנט ובשיחות הטלפון של הפלסטינים במטרה לזהות ולסחוט אנשי להט"ב ולהפוך אותם למלשינים נגד פלסטינים אחרים.[229][230] לדברי קצין חיל המודיעין הישראלי, "אם מישהו היה מעניין אותנו, היינו אוספים מידע על מצבו הכלכלי ומצבו הנפשי. ואז היינו מתכננים כיצד נוכל לבצע פעולה סביב האדם הזה, כדי לשתף איתם פעולה או משהו כזה".[231]
הסוגיה הפלסטינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – זכויות להט"ב ברשות הפלסטינית
החברה הפלסטינית נוטה להיות שמרנית, ומשפחות הנמצאות בה נוטות לראות בהומוסקסואליות וקרוס-דרסינג כמעשים לא מוסריים, הראויים לגינוי. חלק מהאזרחים הפלסטינים הלהט"בים עברו להתגורר בישראל, ונמלטו לעיתים קרובות מחוסר סובלנות קשה הכוללת התעללות פיזית, מוות או התנערות. בתל אביב ונתניה קיימות קבוצות משמעותיות של להט"בים פלסטינים מוגלים בהן גרים רבים עם בני זוגם החד מיניים הישראלים שעוזרים להם לשמור על נוכחותם בישראל מוסתרת בפני המשטרה (שיכולה לרדוף אחריהם לא בגלל נטייתם המינית, אלא בגלל שהייתם הבלתי חוקית במדינה).[232][233]
בשנת 2003 נוסדה עמותת "אסוואת", המתארת את עצמה כקבוצת תמיכה לסבית פלסטינית. עם זאת, הקבוצה ממוקמת בחיפה שבתוך ישראל, והיא מיועדת ללסביות ערביות בישראל וברשות הפלסטינית. אגודה חשאית של אסוואת הוקמה ברמאללה במרץ 2007 על ידי ארבעה סטודנטים הומוסקסואליים.[234] ארגון הלהט"ב הבית הפתוח בישראל בירושלים פתח אזור למגזר הערבי בשם "Alqaws",[235] והושיט יד לזוגות הומוסקסואלים ולסביות פלסטיניות. בשנת 2008 מדינת ישראל העניקה להומוסקסואל פלסטיני היתר שהייה לחיות עם בן זוגו הישראלי בתל אביב בעקבות איומי מוות מצד פלסטינים בגין הומוסקסואליות שלו. עמותת אסוואת טענה שלעיתים קרובות הומוסקסואלים פלסטיניים ממוקדים כמטרות על ידי שירותי הביטחון הישראליים, ואומרים להם שהם חייבים לשתף פעולה עם ישראל או שיחויבו לצאת מן המדינה.[236]
טבלת סיכום
[עריכת קוד מקור | עריכה]| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (מאז 1968 בפועל, מאז 1988 בחוק)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים | (מאז 2000)
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה | (מאז 1992)
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים | (מאז 2000)
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) | (מאז 1997)
|
| חוקים נגד אפליה הנוגעים לזהות מגדרית |  (בשנת 2016 הוגשה הצעת חוק בנושא איסור פשעי שנאה על רקע זהות מגדרית שתיכלל בחוק העונשין אך לא אושר בקריאות נוספות,[237] במהלך הכנסת ה-20, הועבר בקריאה טרומית תיקון לחוק הפרשנות עבור הכללה של נטייה מינית וזהות מגדרית עילות מוגנות מאפליה, אך לא אושר בקריאות נוספות[85])
|
| חוקים נגד בריונות נגד להט"ב בבתי ספר | (מאז 2014)
|
| נישואים חד-מיניים | / (נישואים חד-מיניים שנעשו מחוץ למדינה מוכרים מאז 2006,[4] החל משנת 2020 הודיעו מספר ערים שיחלו לאפשר רישום של זוגות לא נשואים כידועים בציבור[238][239][240][241])
|
| הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) | (הכרה במגורים משותפים לא רשומים מאז 1994)
|
| אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים | (מאז 2008)
|
| אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים | (מאז 2005)
|
| גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות | (מאז 1996)
|
| הכרה משפטית בשינוי מגדר | (ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2015)
|
| לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא | (מאז 1993, כולל טרנסג'נדרים)
|
| איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק | / (איסור דה פקטו מאז 2022, הצעת חוק בנושא הועברה בקריאה טרומית בשנת 2020 אך לא אושרה בקריאות נוספות[242])
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים | (מאז 2022)
|
| הכרה בשוויון הגירה בקרב זוגות חד-מיניים | (מאז 2000[243])
|
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם | (מאז 2021)
|
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אייל גרוס, "דנילוביץ, שטיינר והתאוריה הקווירית", משפט נוסף 1 47 (2001).
- גיא שילה, החיים בוורוד: בני נוער וצעירים - הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, הוצאת רסלינג, 2007.
- יובל יונאי, "הדין בדבר נטייה חד-מינית – בין היסטוריה לסוציולוגיה", משפט וממשל ד 531 (תשנ"ח).
- עמית קמה, העיתון והארון: דפוסי תקשורת של הומואים. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2003.
- עינב מורגנשטרן, יניב לושינסקי, אלון הראל (עורכים), זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה מינית וזהות מגדרית, הוצאת נבו, 2016
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משפט ולהט"ב - מאגר מידע, מיזם של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לריכוז כל הפסיקה המשפטית בנושא זכויות להט"ב בישראל.
- יפעת ביטון, השפעתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על מעמדם של זוגות חד-מיניים, קריית המשפט ב-401.
- עמית קמה, רשימת מקורות הכוללת עבודות אקדמיות שנעשו בישראל או על ישראל בנושאים הקשורים להומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים עד שנת 2008, אוקטובר 2008
- עו"ד עירא הדר, הקהילה הגאה בישראל: תמונת מצב משפטית, באתר nrg, 12 בפברואר 2010
- יובל יונאי ודורי ספיבק, "בין שתיקה לגינוי – הבניית הזהות של ההומואים בשיח המשפטי בישראל 1948-1988", סוציולוגיה ישראלית א (2) 257 (תשנ"ט).
- אלון הראל, "עלייתה ונפילתה של המהפכה ההומוסקסואלית", המשפט ז 195 (2002).
- אילן ליאור, החד-מיניים יוצאים מהארון מוקדם ומחפשים זוגיות, באתר הארץ, 7 בינואר 2011
- אורי ישראל פז, משרד הכלכלה: ממצאים מדאיגים על אפליית הומואים ולסביות בשוק העבודה, באתר "תקדין", 26 במרץ 2014
אילון גלעד, תולדות ההומוסקסואליות בארץ הקודש, באתר הארץ, 1 ביוני 2016- עבודות אקדמיות בתחום המאבק בהומופוביה וטרנספוביה, וקידום שוויון זכויות קהילת הלהט"ב באתר הישראלי של היום הבינלאומי נגד הומופוביה.
- אילת לוין, 1953 - העדר אכיפה של המשפט הפלילי – המקרה הלהטב"י, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים טקסט העוסק בהימנעות המדינה מאכיפת האיסור על משכב זכר.
- לילך וגנר, 1988 - ביטול העבירה של משכב שלא כדרך הטבע, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 31 במרץ 2019
- מיכאל בירנהק, מעגלים של פרטיות, בתוך: זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה מינית, וזהות מגדרית, עורכים: עינב מורגנשטרן, יניב לושינסקי, ואלון הראל, 2016
- הדר קנה, "חשבתי שאני הלסבית היחידה ואז גיליתי שיש עוד שתיים. לא ידעתי את נפשי מרוב התרגשות", באתר הארץ, 15 ביוני 2021
- הילו גלזר, "אני מכיר אנשים שפוגשים מישהו לסטוץ ולא אומרים לו שלום ברחוב", באתר הארץ, 15 ביוני 2021
- איתי שטרן, מה השתנה בייצוג הלהט"בי על המסך הקטן, מהניינטיז ועד היום?, באתר הארץ, 15 ביוני 2021
- מתן שגב-פרנק, תחילתה של המהפכה הגאה: כך בוטל האיסור על משכב זכר בישראל, באתר מאקו, 24 במרץ 2022
זוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סקירת המצב המשפטי בישראל בסוגיית הזוגות החד-מיניים.
- הסכמי ממון וזוגיות בין בני זוג מאותו מין(הקישור אינו פעיל, 20.6.2021) (אורכב 24.09.2008 בארכיון Wayback Machine)
- זוגיות בין בני זוג מאותו המין - ציון עשור לבג"ץ דנילוביץ. דיון בוועדת הכנסת לקידום מעמד האישה, נובמבר 2004.
- דן יקיר ויונתן ברמן, נישואין בין בני אותו המין: האומנם הכרחי? האומנם רצוי? בתוך מעשי משפט, כתב עת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
- יובל מרין, "נישואין בין בני-זוג מאותו המין והכשל שבאלטרנטיבות לרגולציה משפטית של זוגיות חד-מינית", המשפט ז 253 (2002).
- מיכל טמיר (יצחקי), "הזכות לשוויון של הומוסקסואלים ולסביות", הפרקליט מה, 94 (תש"ס), 94–127.
- הלשכה המשפטית של הכנסת, סוגיות במעמדם של בני זוג שמינם זהה: הטיפול הרפואי וזכות הירושה, 12 בינואר 2017.
- Talia Einhorn, Same-sex family unions in Israeli law, Utrecht Law Review 4,2 (June 2008), 222-235. (על המשפחה החד-מינית בחוק הישראלי)
- דורון חלוץ, הצרה הבאה של הלהט"ב בישראל: איך מתגרשים?, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2015
- עידו דוד כהן, במשך 30 שנה הפסיקה הזו התוותה את הדרך לשוויון זכויות ללהט"ב. זה מה שקרה בזמן אמת, באתר הארץ, 1 ביוני 2023
אימוץ והורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עומרי גולדשטיין וורד שפילמן, "אמא יש רק אחת?" – בעקבות 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, הארת דין ב(2), התשס"ה
- פרוטוקול מס' 165 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האשה, בנושא "הכרעה בעניין מתן אימוץ לזוג לסביות" (פברואר 2005).
- גולדשמידט, ח. (2001). אימוץ, ידועים בציבור והומוסקסואליות; השלכות משפטיות על פסיקה בנוגע לאימוץ על ידי זוג חד-מיני. המשפט, 12, 43-34, 95-93.
- חגי קלעי (2014), הורים חשודים: פיקוח ושליטה משפטיים על משפחות לא הטרונורמטיביות בעקבות בג"ץ 1//655 ממט-מגד נ' שר הפנים. המשפט ברשת: זכויות אדם, 28, 34-5. (קישור ישיר למאמר)
- ויקטוריה גלפנד, גם בשנת 2021, ילדים במשפחות חד-מיניות מופלים על ידי החוק, באתר הארץ, 15 ביוני 2021
חופש הביטוי ולשון הרע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלון הראל, בתי משפט והומוסקסואליות - כבוד או סובלנות?, משפט וממשל ד', (תשנ"ז).
- הדי ויטרבו, משבר ההטרוסקסואליות: הבניית זהויות מיניות בדיני לשון הרע, עיוני משפט לג 5 (2010)
- דורי ספיבק, קונדומים על אוטובוסים - על תהליך גיבושה של פשרה בתיק חופש ביטוי, בתוך חופש הביטוי בגוף ראשון התרבות המשפטית של חופש הביטוי בישראל (2006) בעריכת מיכאל בירנהק
- יאיר קדר, החיים בוורוד, באתר הארץ, 29 במאי 2008
- חגי קלעי, אלעד רוט לא הומו: התאוריה הקווירית בפרקטיקה המשפטית, בתוך מעשי משפט ד (2011)
- חיים אברהם ותמר גדרון "דיבור שטנה וקהילת הלהט"ב", בתוך: זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה מינית, וזהות מגדרית, עורכים: עינב מורגנשטרן, יניב לושינסקי, ואלון הראל, 2016
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אייל גרוס, מיניות, גבריות, צבא ואזרחות: שירות הומואים ולסביות בצה"ל במשקפיים השוואתיים, בתוך: דפנה ברק-ארז (עורכת),צבא, חברה ומשפט 95 (2002).
- ניב שטנדל, הומואים בצבא: אפשרי, אבל לא פשוט, באתר פז"ם, 6 ביולי 2011
זכויות טרנסג'נדרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אייל גרוס, התחזות כאדם אחר: חיקוי ומרי מיגדרי במשפט של חן אלקובי, בתוך: ארנה בן-נפתלי וחנה נוה (עורכות), משפטים על אהבה 365 (2005).
- דפנה גוטליב, 2015 - המגדר הזה הוא לא אני: שינוי פרט המין לטרנסג'נדרים במרשם האוכלוסין, באתר משרד המשפטים, במסגרת מיזם שורשים במשפט.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 עו"ד עירא הדר, הקהילה הגאה בישראל: תמונת מצב משפטית, באתר nrg, 12 בפברואר 2010; "ידועים בארון", GoGay, 10/5/2010
- ^ 1 2 למרות הפלת ההצעה בכנסת: ניסנקורן הציג טפסים ממשלתיים עם "הורה 1" ו"הורה 2", באתר ynet, 1 בנובמבר 2020
- ^ אלה לוי-וינריב, בג"ץ בהחלטה דרמטית: יש לאפשר ללהט"בים הליכי פונדקאות בישראל, באתר גלובס, 27 בפברואר 2020
- ^ 1 2 הכרה בסטטוס נישואין של בני זוג מאותו המין בישראל, באתר din.co.il
- ^ 1 2 גלעד מורג, בג"ץ קבע: זוגות בני אותו המין יוכלו תוך חצי שנה להביא ילד בפונדקאות בארץ, באתר ynet, 11 ביולי 2021
- ^ 1 2 בג"ץ הכריע: פונדקאות ללהט"ב תוך חצי שנה, באתר מאקו, 11 ביולי 2021
- ^ 1 2 שני פרומקין, מהשבוע הבא: זוגות הומואים, גברים יחידנים וטרנסג'נדרים יוכלו להביא ילדים בפונדקאות, באתר וואלה, 4 בינואר 2022
- ^ 1 2 שי רודין, עוז אלמוג, דוד פז, משפחה חד-מינית בישראל, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל", עדכון אחרון: 3.4.2009
- ^ סקר "הארץ" - הישראלים הומופובים ומפחודים ומגלים אי-סובלנות ביחס כלפי רוב המגזרים, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2009
- ^ מדד הדמוקרטיה הישראלית, 2010, עמ' 125-123
- ^ The 2007 Pew Global Attitudes Project: "Should homosexuality be accepted by society?"(הקישור אינו פעיל, 20.6.2021)
- ^ 1 2 "Homosexuality an Aberration for Many Israelis"(הקישור אינו פעיל, 20.6.2021), Angus Reid, August 08, 2009
- ^ 1 2 Standard Eurobarometer EUROBAROMETER 66 - PUBLIC OPINION IN THE EUROPEAN UNION(הקישור אינו פעיל, 26.9.2021), Publication: December 2006
- ^ "83% מהציבור היהודי בישראל: יש לקיים בישראל חופש דת ומצפון", אתר חדו"ש לחופש דת ושוויון
- ^ סקר: 76% בעד נישואים חד מיניים, באתר מאקו, 1 ביוני 2016
- ^ שיא של 79% בתמיכה בנישואין או רישום זוגיות לבני אותו מין | מפת חופש הנישואין בעולם, באתר marriage.hiddush.org.il
- ^ Wide support for gay marriage as Israel celebrates Pride, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ אילת לוין, 1953 - העדר אכיפה של המשפט הפלילי – המקרה הלהט"בי, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 10 במרץ 2019
- ^ ע"פ 224/63 בן עמי נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח, 225
- ^ מתן מחבר, 1956 – ע/56/130 טוראי א' וטוראי ב' נ' התובע הצבאי הראשי, מתוך מיזם "שבעים שנות משפט" של הפרקליטות הצבאית.
- ^ לפירוט פסקי הדין ולהרחבה אודות עמדת המשפט הישראלי בארבעים שנותיה הראשונות של המדינה, ראו: "בין שתיקה לגינוי: הבניית הזהות של ההומואים בשיח המשפטי בישראל 1948-1988", יובל יונאי ודורי ספיבק. בתוך סוציולוגיה ישראלית מס' 2 (1999) 257-293.
- ^ ח"כים: אין להעניש על משכב זכר מרצון, מעריב, 19 בינואר 1976
- ^ ישראל נצלה מהסכנה ההומוסקסואלית, דבר, 28 ביולי 1980
- ^ יהושע ביצור, הצעת חוק: משכב זכר ומשכב אשה שלא כדרכה לא ייחשבו לעבירה, מעריב, 3 בדצמבר 1985
- ^ יוסף צוריאל, ליברליזציה מינית בישראל: יחסים הומוסקסואליים מרצון לא יהיו בני ענישה, מעריב, 23 במרץ 1988
- ^ דני זאק, חצי יובל ורוד: כבר 25 שנה שמותר להיות הומו בישראל, באתר מאקו, 24 במרץ 2013
- ^ יובל יונאי, הדין בדבר נטייה חד-מינית בישראל: בין היסטוריה לסוציולוגיה, משפט וממשל, ד'(2), 531-586 (1998)
- ^ יובל יועז, רק אל תבקשו סטטוס משפחתי, באתר הארץ, 17 במאי 2005
- ^ דורית גבאי, מעריב, מפרקות את החבילה, באתר nrg, 21 בספטמבר 2006
- ^ שני אשכנזי, לראשונה בישראל: זוגות להט"ב יוכלו להצהיר על זוגיות בעיריית ת"א, באתר גלובס, 21 ביוני 2020
- ^ אור רביד, עיריית רמת גן אישרה הכרה בנישואים של זוגות להט"בים בעירייה, באתר מאקו, 18 בנובמבר 2020
- ^ עיריית ראשון לציון תכיר בזוגות להט"ב: "צעד טבעי, מקבלים את כולם", באתר ynet, 14 בדצמבר 2020
- ^ מועצת חיפה אישרה: זוגות להט"ב יוכלו לקבל הטבות של זוגות נשואים, באתר ynet, 3 במרץ 2021
- ^ מועצת העיר אישרה: זוגות להט"ב ייהנו מזכויות של זוגות נשואים, באתר צומת השרון הרצליה, 2021-03-17
- ^ "בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים"(הקישור אינו פעיל, 20.6.2021) באתר בית המשפט העליון.
- ^ שמואל דקלו, החלטה מהפכנית: זוגות חד-מיניים שנישאו בחו"ל יוכרו כנשואים במרשם האוכלוסין, באתר גלובס, 21 בנובמבר 2006
- ^ הישג משפטי: צו אימוץ נוסף למשפחה לסבית, GoGay, 18/10/2006
- ^ יובל יועז, מזוז: להתיר אימוץ לחד-מיניים; ישי: יוזמה מבחילה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2008
- ^ משפחות חד מיגדריות (חד מיניות), עו"ד אירית רוזנבלום ונורית פלג, 4 באפריל 2007 באתר משפחה חדשה
- ^ Spira, Efforts To Oust Jerusalem Chief Sephardi Rabbi, HaGaon HaRav Amar After Anti-Toeiva Remarks, The Yeshiva World, 2019-07-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ T. O. I. staff, ADL condemns Jerusalem chief rabbi’s ‘hateful comments’ on homosexuals, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 אביעד גליקמן, תקדים משפטי: ילד יאומץ על-ידי בן הזוג של אביו, באתר ynet, 16 בדצמבר 2010
- ^ לי ירון, המדינה לבג"ץ: לא נאפשר לזוגות הומואים ולסביות לאמץ ילדים, באתר הארץ, 16 ביולי 2017
- ^ מיה איידן, סערת האימוץ – 10,000 תומכי להט"ב הפגינו בת"א, 9 נעצרו, באתר nana10, 20 ביולי 2017
- ^ הראל סקעת לנוער הגאה: "קורא לכם לא להתגייס", באתר ynet, 17 ביולי 2017
- ^ יונה לייבזון, משרד הרווחה הופך עמדתו: אין בעיה עם אימוץ גאה, באתר מאקו, 29 באוגוסט 2017
- ^ דנה ירקצי, משנה עמדה: משרד הרווחה חזר בו מהסתייגות על אימוץ בידי גאים, באתר וואלה, 29 באוגוסט 2017
- ^ ענת יורובסקי, סערת האימוץ: המדינה חזרה בה מאפליית זוגות חד מיניים - ההכרעה בידי המחוקק, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 7 בספטמבר 2017
- ^ רויטל חובל, היועמ"ש לא יגן בבג"ץ על עמדת הממשלה - ויתמוך ברישום הורים מאמצים מאותו המין, באתר הארץ, 22 ביולי 2018
- ^ לי ירון, שנים אחרי ההתחייבות לבג"ץ, בממשלה מקדמים חוק אימוץ שוויוני ללהט"בים, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2020
- ^ יקי אדמקר, יו"ר סיעת כחול לבן תמך, אך הצעת החוק לקידום זכויות להט"ב נדחתה, באתר וואלה, 28 באוקטובר 2020
- ^ למרות הפלת ההצעה בכנסת: ניסנקורן הציג טפסים ממשלתיים עם "הורה 1" ו"הורה 2", באתר ynet, 1 בנובמבר 2020
- ^ אמיר בוחבוט, גנץ: בטפסי משרד הביטחון סעיפי האב והאם ישונו ל"הורה 1" ו"הורה 2", באתר וואלה, 19 בנובמבר 2020
- ^ ראש עיריית קריית ביאליק הורה להתאים את טופסי אגפי העירייה למשפחות להט"ביות. בטפסים יופיעו הורה 1, הורה 2 - רשת ניוזים, באתר ניוזים - צפון, 2020-11-22
- ^ בגבעת שמואל לא מחכים: טופסי הרישום למוסדות חינוך כבר הוחלפו להורה 1 ו-2, באתר כיפה, 2021-01-24
- ^ בגבעתיים אין יותר אבא ואמא יש הורה 1 הורה 2, באתר מקומונט גבעתיים - חדשות מקומיות גבעתיים, 2017-11-01
- ^ לי ירון, ביהמ"ש העליון האריך את הזמן להכרה ברישום הורות של בנות זוג, באתר הארץ, 15 בפברואר 2021
- ^ בר פלג וחן מענית, המדינה לבג"ץ: תומכים באימוץ שוויוני ללהט"ב, אך אין לכך היתכנות פוליטית, באתר הארץ, 16 במרץ 2022
- ^ בג"ץ 5158/21 שי גורטלר נ' שר הרווחה, ניתן ב־28 בדצמבר 2023
- ^ הדר גיל-עד, שערי צדק: טיפולי פוריות? לא לרווקות, ערביות ולהט"בים, באתר ynet, 29 במאי 2019.
- ^ ירון קלנר, טיפולי פוריות בלניאדו? רק אם אתם נשואים, באתר ynet, 6 בינואר 2015.
- ^ רוני לינדר, בהתערבות היועמ"ש: בית חולים לניאדו יאפשר גם לרווקות לעבור טיפולי פוריות, באתר TheMarker, 12 ביוני 2018
- ^ 1 2 גלעד גרוסמן, הומוסקסואלים לבג"ץ: תנו לנו להיות הורים, באתר וואלה, 10 בפברואר 2010
- ^ 1 2 מורן אזולאי ואמיר אלון, נתניהו תמך באפליית חד מיניים בחוק הפונדקאות. אגודת הלהט"ב: "נשבות", באתר ynet, 18 ביולי 2018
- ^ ניצן צבי כהן, לצד ההכרזה על שביתה: מאות להט"ב הפגינו בתל-אביב ובירושלים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 ביולי 2018
- ^ דנה ירקצי, רויטל בלומנפלד, כל החברות שתומכות בשביתת הלהט"ב והאם מותר לשבות? | המדריך המלא, באתר וואלה, 19 ביולי 2018
אמיר אלון, "זה מאבק על המדינה שלנו": מחר שיא המחאה הגאה, באתר ynet, 21 ביולי 2018 לי ירון, עובדי מדינה שירצו להיעדר מהעבודה ביום ראשון ייאלצו לקחת יום חופש, באתר הארץ, 19 ביולי 2018
- ^ פייסבוק
- ^ טל שניידר, מחאת הלהט"בים: 80 אלף איש הפגינו למען שוויון בכיכר רבין, באתר גלובס, 22 ביולי 2018
- ^ סקר: 58% ממצביעי הבית היהודי בעד מחאת הלהט"ב, באתר "סרוגים", 24 ביולי 2018
- ^ יקי אדמקר, נתניהו: תומך בפונדקאות ללהט"ב, אך אין לנו הרוב הדרוש לכך בקואליציה, באתר וואלה, 31 באוקטובר 2018
- ^ המדינה תעזור למשפחות חד מיניות לממש את החלום להורות, באתר ynet, 10 במאי 2021
- ^ תמצית פסק הדין החלקי בבג"ץ 781/15, באתר בית המשפט העליון, 11 ביולי 2021
- ^ הדר גיל-עד, סוף לאפליית הומואים בפונדקאות בישראל: "היסטוריה, אוויר לנשימה", באתר ynet, 11 ביולי 2021
- ^ יובל בגנו, הורוביץ: "זה יום היסטורי, נערכים לקיים את החלטת בג"ץ בנושא הפונדקאות", באתר מעריב אונליין, 12 ביולי 2021
- ^ שינוי חוק הסכמים לנשיאת עוברים, באתר GOV.IL, 4 בינואר 2022
- ^ ניצן צבי כהן, סקר של משרד הכלכלה חושף נתונים קשים על אפליית להט"ב בעבודה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 במאי 2016
- ^ תיק נד/3/1712, הענקת זכויות לבן זוג מאותו המין של איש סגל באוניברסיטה(הקישור אינו פעיל, 20.6.2021), האגודה לזכויות האזרח, 22/11/2004
- ^ יובל יועז, ביהמ"ש מסיג לאחור את הזכויות הרכושיות של זוגות חד-מיניים, באתר גלובס, 7 באוקטובר 2010
- ^ ליאור בן דוד, "זכויותיהם של בני זוג מאותו המין בישראל – תמונת מצב", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 28 בנובמבר 2004
- ^ "עשרים שנות מאבק: הפסיקות שהעניקו לאורך השנים את ההכרה והזכויות לזוגות חד-מיניים"(הקישור אינו פעיל, 20.6.2021), ארגון חוש"ן
- ^ דניאל אדלסון, הביטוח הלאומי לאלמנות לסביות: הגישו תביעות, באתר ynet, 15 ביולי 2009
- ^ תקדים: אלמן "בארון" זכאי לקצבת שארים, באתר ynet, 3 במאי 2010
- ^ יובל יועז, הארץ, מזוז אישר פטור ממסים לזוג הומואים, באתר וואלה, 25 בפברואר 2004(הקישור אינו פעיל, 20.6.2021)
- ^ חוזר המוסד לביטוח לאומי מס' 116/090, גמלאות 410
- ^ 1 2 הצעת חוק הפרשנות (תיקון - הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ו-2016, באתר main.knesset.gov.il
- ^ לדוגמה: פסק דין "שירז רחל פאר נגד טיים אאוט", מס' 012603/05 מתאריך 28.6.2007, בית משפט השלום בתל אביב
- ^ ספר החוקים 1612, תשנ"ז (28.2.1997), עמ' 70.
- ^ "חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000", באתר משרד התמ"ת
- ^ משה כהן, "החירות והשוויון בראי החוק לאיסור הפליה במוצרים ושירותים"(הקישור אינו פעיל, 20.6.2021), עלי משפט ג' (תשס"ג)
- ^ הצעת החוק נגד הסתה: תכלול גם זהות מגדר?, gogay, 26/10/2009
- ^ תומר ניר, אוחנה: "הקואליציה נכנעה לשר הכי הומופוב", באתר "סרוגים", 20 ביולי 2016
- ^ אריק בנדר, ח"כ אוחנה תוקף את יו"ר הקואליציה: "ביטן נכנע לשר ליצמן ההומופוב", באתר מעריב אונליין, 20 ביולי 2016
- ^ 1 2 אלונה שטרן, נוסחה טיוטה לנוהל חדש לשינוי מין, gogay, 19/1/2010
- ^ אלונה שטרן, הוועדה לשינוי מין בתל השומר, gogay, 18/12/2008
- ^ 1 2 אלונה שטרן, המדריך לביקור במשרד הפנים, gogay, 17/11/2008
- ^ רויטל חובל, המדינה לבג"ץ: נאפשר לשנות את המין בתעודת הזהות גם בלי לעבור ניתוח, באתר הארץ, 19 בינואר 2015
- ^ לי ירון, משרד הבריאות הכיר לראשונה בכך שטרנסג'נדריות אינה הפרעה נפשית, באתר הארץ, 13 בינואר 2021
- ^ לי נעים יובל אראל, בג"ץ קבע: טרנסג'נדרים ייכתבו כ"הורים" בתעודת הלידה של ילדיהם, באתר מאקו, 5 במאי 2021
- ^ יובל בגנו, בג"ץ קבע: טרנסג'נדרים יכתבו כהורים בתעודת הלידה של ילדיהם, באתר מעריב אונליין, 5 במאי 2021
- ^ אלוף-משנה מייזל, דורון, באתר יִזכֹּר
- ^ עידן יוסף, חדש בצה"ל: חייל יוכל להשתתף במצעדי גאווה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 בנובמבר 2006
- ^ ynet, 'צה"ל צריך להתנצל על יחסו להומואים', באתר ynet, 26 באוגוסט 2001
- ^ עו"ד דן יקיר, "פעילות האגודה לזכויות האזרח בנושא זכויות הומואים ולסביות"(הקישור אינו פעיל, 20.6.2021), הדו"ח השנתי הראשון של המועצה הפוליטית לזכויות הגייז בישראל, 29/08/2001
- ^ הוראת קבע, אכ"א (1983) שירות הומוסקסואלים בצה"ל. אכ"א, מטכ"ל, תנועת כוח אדם ק-31-11-01
- ^ קפלן, ד. (1999) דוד, יהונתן וחיים אחרים: על זהות, גבריות ומיניות ביחידות קרביות בצה"ל. הקיבוץ המאוחד
- ^ 1 2 גיא שילה, אורן פזמוני לוי, עמית קמה, שרי לביא, בתיה פנחסי, גאים במדים - מצבם של חיילים הומואים, לסביות וביסקסואלים בצה"ל(הקישור אינו פעיל, 20.6.2021) , פורום מחקר – ארגון הנוער הגאה, אוקטובר, 2006.
- ^ נציב קבילות החיילים, דו"ח שנתי 34 תשס"ו 2005, פרק "אחריות המפקדים", עמ' 11.
- ^ הרמטכ"ל: צה"ל מקבל את כולם ללא קשר לדת, עדה או נטייה מינית, באתר ynet, 24 בפברואר 2021
- ^ Ashley Collman, Shayanne Gal, Just 19 countries would accept transgender soldiers if Trump's ban ends up going into place, Insider (באנגלית אמריקאית)
- ^ "Countries that allow transgender members in the military | CBC News". CBC (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-04-20.
- ^ צפי סער, אחרי שחטפו כל החיים, הטרנסיות הישראליות פותחות את הפה, באתר הארץ, 13 ביולי 2017
- ^ אלימות משטרתית קשה נגד נשים טרנסג'נדריות בת"א, באתר הבנ"ה, 12 באוגוסט 2010
- ^ אפרת טילמה, קיבלתי היום את האות הכי גבוה במשטרת מחוז תל אביב, באתר פייסבוק, 9 במאי 2017
- ^ רעות הדר, הנשיא ריבלין פגש את חברי הקהילה הלהט"בית המשרתים בצה"ל בסדיר ובמילואים, באתר ערוץ 7, 15 בדצמבר 2016
- ^ יהושע (ג'וש) בריינר ובר פלג, נוהל חדש במשטרה לבידוק טרנסים: שוטר יחפש באברים זכריים, שוטרת בנקביים, באתר הארץ, 7 במאי 2023
- ^ חן גינסברג, חוק וסדר, 13 באוקטובר 2012(הקישור אינו פעיל)
- ^ דני זאק, "מסרבים לאפשר לי להתייחד בכלא עם בן זוגי – כי אני הומו", באתר מאקו, 11 באוקטובר 2012
- ^ לי ירון, שב"ס משנה מדיניות: לא נחזיק יותר אסירים טרנסג'נדרים בהפרדה או בבידוד, באתר הארץ, 16 באפריל 2018
- ^ קוונטום של נחמה: החוק למניעת אפליית תלמידים להט"בים עבר בקריאה שלישית, באתר מאקו, 19 במרץ 2014
- ^ Health Ministry warns against conversion therapy for homosexuals, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 ‘Health Min. complaints committee on conversion therapy is dysfunctional’, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Israeli doctors ban 'conversion therapy' for gay people, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ 1 2 Mark Weiss in Jerusalem, Calls for sacking of Israeli minister over ‘gay conversion’ support, The Irish Times (באנגלית)
- ^ 1 2 לי ירון ואלמוג בן זכרי, מאות הפגינו בתל אביב בעקבות תמיכת רפי פרץ בטיפולי המרה, באתר הארץ, 14 ביולי 2019
- ^ 1 2 Israel's education minister now says he opposes gay 'conversion therapy', Haaretz.com (באנגלית)
- ^ 1 2 I survived abusive religious ‘conversion’ therapy, blogs.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 Orthodoxy and Gay Conversion Therapy, Algemeiner.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ T. O. I. staff, Gay Israelis come forward to describe predatory, harmful conversion therapy, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ The constituency that keeps ‘conversion therapy’ legal in Israel, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ Time to ban ‘conversion therapy’, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ 1 2 "Israel: 'Gay conversion' therapy ban bill passed by MPs". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-07-23. נבדק ב-2021-03-24.
- ^ יקי אדמקר, מאיה הורודניצאנו, בועז אפרת, בתמיכת כחול לבן: הצעת החוק לאיסור טיפולי המרה אושרה בקריאה טרומית, באתר וואלה, 22 ביולי 2020
- ^ דודי לפידות, הייתי שם: טיפולי המרה יכולים להצליח, באתר www.makorrishon.co.il, 08/06/2022
- ^ מירב כהן, הורוביץ אוסר על "טיפול המרה": "סנקציות נגד מי שיעסוק בהתעללות הזו", באתר וואלה, 14 בפברואר 2022
- ^ ענבר טויזר, שר הבריאות הכריז: מהיום – חל איסור על טיפולי המרה, באתר מאקו, 14 בפברואר 2022
- ^ Israel finally receives blood donations from gays and Ethiopian immigrants, Ynetnews, 2017-06-14 (באנגלית)
- ^ תרומות דם במגן דוד אדום, באתר www.mdais.org
- ^ Israel to allow sexually active gay and bi men to donate blood, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, 2018-01-11 (באנגלית בריטית)
- ^ השר ניצן הורוביץ מתכנן להסיר את כל ההגבלות על תרומות דם של הומואים, באתר כלכליסט, 14 ביוני 2021
- ^ עידו אפרתי, בר פלג, הורוביץ ביטל את האיסור על קבלת תרומות דם מהומואים, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2021
- ^ הורוביץ הכריז: יבוטל האיסור על תרומת דם של הומואים, באתר ynet, 19 באוגוסט 2021
- ^ El-Al Israel Airlines Ltd v. Danielowitz, Israeli Supreme Court sitting as the High Court of Justice (30 November 1994), International Commission of Jurists (באנגלית אמריקאית)
- ^ Israel grants rights to lesbian mothers, the Guardian, 2000-05-30 (באנגלית)
- ^ Court rejects lesbians' bid for recognition as a couple, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ Nazareth court sets precedent in same-sex couple case, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ Harrison, Rebecca (2008-03-25). "Gay Palestinian gets OK to live with Israeli lover". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-03-24.
- ^ Israel is to begin recognising same-sex marriage as an equal route to citizenship, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, 2016-12-10 (באנגלית בריטית)
- ^ אברהם בלוך, ניצחון להטב"י: בית הדפוס הדתי הפסיד בערר, באתר "סרוגים", 23 באוגוסט 2020
- ^ אלמוג בן זכרי, בית משפט השלום: בעל עסק אינו יכול לסרב לתת שירות שנוגד את אמונתו הדתית, באתר הארץ, 22 באפריל 2020
- ^ לא רק חתונות: הקהילה הגאה בעיר דורשת שיוויון ⋆ מדינת ירושלים, באתר מדינת ירושלים, 2020-08-18
- ^ אלה לוי-וינריב, בג"ץ בהחלטה דרמטית: יש לאפשר ללהט"בים הליכי פונדקאות בישראל, באתר גלובס, 27 בפברואר 2020
- ^ האגודה למען הלהט"ב | בחירות 2021, באתר Aguda
- ^ Dan Littauer, Israel’s politicians give a unique pledge to legislate pro gay laws, Gay Star News, 2013-01-06 (באנגלית בריטית)
- ^ A proud Knesset, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ יניב הלפרין, נשיא המדינה נפגש עם נציגי ארגוני הקהילה, באתר GoGay, 27 בנובמבר 2001
- ^ Liam Hoare, Israel’s First Openly Gay Right-Wing Knesset Member on Why He Belongs to Likud, Slate Magazine, 2016-01-19 (באנגלית)
- ^ Israelis poised for their gayest parliament yet, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ חדשות 2, ח"כ איציק שמולי יצא מהארון, באתר מאקו, 31 ביולי 2015
- ^ Israel's Meretz party becomes country's first to elect an openly gay leader, Jewish Telegraphic Agency (באנגלית אמריקאית)
- ^ Israel’s first gay party leader Nitzan Horowitz elected head of Meretz, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Evan Cohen, Netanyahu spokesman, to 'Post': Not appointed because I'm gay, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Tamar Pileggi, Jewish Home hopeful boasts of being ‘proud homophobe’, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ חכ בצלאל סמוטריץ': הממשלה בה אהיה שותף לא תכיר בזוגות חד מיניים, באתר web.archive.org, 2015-12-24
- ^ GoGay (info@gogay.co.il), "ממשלת נתניהו לא תכיר בנישואים חד-מיניים", באתר GoGay, 1429468620
- ^ רשומת פייסבוק
Smotrich: LGBT community attacks, slanders anyone who thinks differently from them, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית) - ^ Right-wing MK: Jerusalem pride parade is an 'abomination', Haaretz.com (באנגלית)
- ^ Bayit Yehudi MK: Gays control the media, Ynetnews, 2015-08-15 (באנגלית)
- ^ Tamar Pileggi, NGO files complaint against MK for ‘Gays control the media’ remark, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Knesset scraps bills for LGBT community after marking gay rights day, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ Netanyahu meets with LGBT activists, won’t promise push in coalition talks, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ 'Netanyahu refuses to commit to LGBT agenda', Israel National News (באנגלית)
- ^ T. O. I. staff, Netanyahu meets with LGBT leaders for first time in 10 years, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ החזית הגאה - המדד, באתר proudfront (באנגלית)
- ^ דני זקן, גנץ משנה דרמטית את טפסי משרד הביטחון: הורה 1 ו-2 במקום אב ואם, באתר גלובס, 19 בנובמבר 2020
- ^ יניב קובוביץ, גנץ הודיע כי טפסים במשרד הביטחון יותאמו למשפחות להט"ביות, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2020
- ^ ח"כ רול צרף ללשכתו את לינור אברג'יל, אשר הקימה את ארגון 'טרנסיות ישראל' ואמר: "הקהילה הטרנסית עדין סובלת מאפלייה קשה"., באתר על משמר הכנסת, 2020-08-31
- ^ עיריית גבעתיים - אור-לי ניב, באתר Givatayim
- ^ Tel Aviv suburb gets country’s first gay mayor, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jerusalem Pride 10.11.2006, Jerusalem Photo Archive
- ^ Tel Aviv's Gay Pride parade draws thousands to the city, the Guardian, 2011-06-10 (באנגלית)
- ^ First Beersheba gay pride march canceled over route change, Jewish Telegraphic Agency, 2016-07-14 (באנגלית אמריקאית)
- ^ יובל בר, "המחאה של שנה שעברה ניצחה": מצעד הגאווה הראשון בבאר שבע, באתר מעריב אונליין, 22 ביוני 2017
- ^ מצעד הגאווה צועד בבאר שבע, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
- ^ תהל"ה - תמיכה להורים של הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים, באתר www.tehila.org.il
- ^ 2015 Pride events in Israel, mfa.gov.il
- ^ Gay Parade stabber gets 12 years in prison, Ynetnews, 2006-02-08 (באנגלית)
- ^ Gays slam Jerusalem mayor, Ynetnews, 2005-06-16 (באנגלית)
- ^ Wyatt Buchanan, Broad opposition to World Pride in Jerusalem / Religious, gay leaders criticize international event; crisis in Lebanon ends parade plans, SFGATE, 2006-07-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Gay leader not daunted by Muslim threat, Ynetnews, 2006-07-05 (באנגלית)
- ^ Gay News From 365Gay.com, web.archive.org, 2007-09-26
- ^ אילן ליאור, השרים רגב ואקוניס העלו תמונות ממצעד הגאווה לפייסבוק וקיבלו מאות תגובות נאצה, באתר הארץ, 12 ביוני 2015
- ^ Oren Liebermann and Jason Hanna CNN, 6 stabbed at Jerusalem gay pride parade, police say, CNN
- ^ "Jerusalem Gay Pride: Six stabbed 'by ultra-Orthodox Jew'". BBC News (באנגלית בריטית). 2015-07-30. נבדק ב-2021-03-24.
- ^ Victim of Jerusalem Pride attack dies of injuries, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, 2015-08-02 (באנגלית בריטית)
- ^ 1 2 3 T. O. I. staff, Over 10,000 march in Jerusalem Pride Parade under heavy security, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ David Horovitz, Gay justice minister joins Jerusalem Pride event, but not everyone’s celebrating, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Melanie Lidman, T. O. I. staff, 200,000 crowd Tel Aviv streets for annual pride parade, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ T. O. I. staff, Agencies, Over 200,000 attend Tel Aviv Gay Pride Parade, some 30,000 from abroad, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Tel Aviv pride parade draws 250,000 Israelis, foreigners, NBC News (באנגלית)
- ^ Pride 2019: The world's 15 biggest LGBTQ celebrations, from New York to Tel Aviv, www.usatoday.com (באנגלית)
- ^ i24NEWS, www.i24news.tv
- ^ Tel Aviv Pride Parade held with 250,000 attendants celebrating LGBTQ, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Par Times of Israel Staff, Hausse de 54 % des incidents homophobes en Israël en 2018, fr.timesofisrael.com (ב־)
- ^ Jerusalem chief rabbi calls homosexuality ‘a wild lust that needs to be overcome’, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ Spira, Efforts To Oust Jerusalem Chief Sephardi Rabbi, HaGaon HaRav Amar After Anti-Toeiva Remarks, The Yeshiva World, 2019-07-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ T. O. I. staff, ADL condemns Jerusalem chief rabbi’s ‘hateful comments’ on homosexuals, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Israel's homophobia problem just got even worse | Opinion, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ Dan Porges/Getty Images, Jerusalem Chief Rabbi: Homosexuality Is ‘A Wild Lust That Needs To Be Overcome’, The Forward (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jerusalem chief rabbi: homosexuality ‘wild lust that needs to be overcome, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jerusalem chief rabbi calls on gays to 'overcome' homosexuality, Israel National News (באנגלית)
- ^ "Israel Chief Rabbi Amar condemned for 'gay death penalty' comment". BBC News (באנגלית בריטית). 2016-11-18. נבדק ב-2021-03-24.
- ^ שחר חי, אמיר אלון ואיתי שיקמן, התייצב מצבו של הנער שנדקר: "פשע שנאה נגד הלהט"ב", באתר ynet, 26 ביולי 2019
- ^ Israeli teenager seriously wounded in stabbing outside LGBT youth shelter, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ 'Fighting for our lives': Over a thousand march in Tel Aviv for transgender rights, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ T. O. I. staff, Hundreds march against transgender violence in Tel Aviv after teen stabbed, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ T. O. I. staff, Smotrich: Shaffir ‘stupid’ for blaming religious right for anti-LGBT violence, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ T. O. I. staff, Brothers of youth stabbed outside LGBT hostel in Tel Aviv turn themselves in, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Israeli police arrest brothers of teen stabbed outside Tel Aviv LGBTQ shelter, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ Record number of Israeli locales to hold gay pride events for the first time, Haaretz.com (באנגלית)
- ^ עשרות מצעדים, חתונה המונית ומחאה: חודש הגאווה 2019, באתר ynet, 26 במאי 2019
- ^ נורית קדוש, הנתונים נחשפים: כיצד השפיע הסיוע לקהילת הלהט"ב על מכירות טחינת אל ארז, באתר כלכליסט, 28 ביולי 2020
- ^ Rasgon, Adam (2020-07-15). "The Tahini War: The Food at the Center of an Arab Gay Rights Battle". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-07-07.
- ^ הקליניקה למשפחה הגאה | האגודה למען הלהט"ב, באתר Aguda
- ^ נינה פוקס, לראשונה בישראל: איכילוב מינתה רופא מנהל לתחום הלהט"ב, באתר ynet, 23 בספטמבר 2021
- ^ Foreign Ministry promoting Gay Israel, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Israel's gay propaganda war | Jasbir Puar, the Guardian, 2010-07-01 (באנגלית)
- ^ 1 2 Kaufman, David (2011-05-13). "Breaking News, Analysis, Politics, Blogs, News Photos, Video, Tech Reviews". Time (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-781X. נבדק ב-2021-03-23.
- ^ Alan Dershowitz, ContributorCriminal, Civil Liberties Lawyer, The Pinkwashing Campaign Against Israel: Another Conspiracy Theory, HuffPost, 2013-03-01 (באנגלית)
- ^ Gay Palestinians Are Being Blackmailed Into Working As Informants, www.vice.com (באנגלית)
- ^ Revealed: Israel is a gay Mecca - New York Times promotes a pink-washed democracy - An-Nahar, web.archive.org, 2016-01-31
- ^ Guardian Staff, ‘Any Palestinian is exposed to monitoring by the Israeli Big Brother’, the Guardian, 2014-09-12 (באנגלית)
- ^ JTA NEWS, web.archive.org, 2005-10-18
- ^ Where Jews and Arabs find ways to mix peacefully in the Holy Land, archive.is, 2005-11-22
- ^ We are Palestinian, we are women, we are gay, web.archive.org, 2007-08-11
- ^ الرئيسية, www.alqaws.org (באנגלית)
- ^ Harrison, Rebecca (2008-03-25). "Gay Palestinian gets OK to live with Israeli lover". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-03-23.
- ^ תומר ניר, אוחנה: "הקואליציה נכנעה לשר הכי הומופוב", באתר "סרוגים", 20 ביולי 2016
- ^ שני אשכנזי, לראשונה בישראל: זוגות להט"ב יוכלו להצהיר על זוגיות בעיריית ת"א, באתר גלובס, 21 ביוני 2020
- ^ עיריית ראשון לציון תכיר בזוגות להט"ב: "צעד טבעי, מקבלים את כולם", באתר ynet, 14 בדצמבר 2020
- ^ מועצת חיפה אישרה: זוגות להט"ב יוכלו לקבל הטבות של זוגות נשואים, באתר ynet, 3 במרץ 2021
- ^ אור רביד, עיריית רמת גן אישרה הכרה בנישואים של זוגות להט"בים בעירייה, באתר מאקו, 18 בנובמבר 2020
- ^ יקי אדמקר, מאיה הורודניצאנו, בועז אפרת, בתמיכת כחול לבן: הצעת החוק לאיסור טיפולי המרה אושרה בקריאה טרומית, באתר וואלה, 22 ביולי 2020
- ^ Family, Unvalued: Discrimination, Denial, and the Fate of Binational Same-Sex Couples under U.S. Law: II. Sex and Security: A Short History of Exclusions, www.hrw.org
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.