משתמש:הסיסמא123/תולדות האנושות

ההיסטוריה של העולם, או תולדות האנושות היא ההיסטוריה האנושית, מהופעתו הראשונה של ההומו סאפיינס (האדם הנבון) ועד ימינו^[1]. ההיסטוריה האנושית מחולקת לתקופות ולעידנים על פי המהפכות, התגליות וההמצאות ומתארת את האבולוציה האנושית. להיסטוריה האנושית יש תיעוד עד לעשרות אלפי שנים אחורה, ובמהלכה נתגלו והומצאו הסכין, האש והגלגל. תחילת השימוש הנרחב בכתב באלף ה-4 לפנה"ס בשומר ובמצרים העתיקה היוותה את התשתית לפיתוח בר קיימא, העבירה באופן מדויק את הידע האנושי הנצבר, ויצרה מאגר ידע גדל ומתועד, שגרם לדיפוזיוניזם וצמיחה מואצת.^[2], אך ישנן עדויות על שימוש בכתב בסין העתיקה עוד באלף ה-7 לפנה"ס^[3]. בגלל חשיבות הכתב להבנת העבר, התקופה שלפני המצאתו נקראת פרהיסטוריה, ואילו זו שלאחריו נקראת העת העתיקה. הכתיבה הייתה הכרחית להתעוררות המהפכה הנאוליתית, שהביאה לצמיחת ציוויליזציות, כלומר, להתיישבות קהילתית קבועה שעודדה מסחר מגוון בין קהילות שונות, בסהר הפורה, במצרים, בעמק האינדוס ובסין.

בתי הגידול הפזורים, שהוקמו בסמוך למקורות מים התומכים בחיים, כמו נהרות ואגמים, התמזגו במשך הזמן ליחידות גדולות יותר מאי פעם, במקביל עם ההתפתחות של התחבורה. תהליכי ההתמזגות דרבנו מסחר וקונפליקטים בין קהילות סמוכות, שהביאו לצמיחה, במרוצת אלפי השנים, של מדינות, ממלכות, מעצמות ואימפריות. נפילתה בשנת 476 של הקיסרות הרומית המערבית, אשר חלשה על אגן הים התיכון, מסמלת את סוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים באירופה. במזרח התיכון, האסלאם, שהחל להתפשט במאה ה-7, הוביל ליצירת אימפריה מוסלמית מתת היבשת ההודית ועד לחצי האי האיברי. ג'ינגיס חאן איחד את שבטי המונגולים בתחילת המאה ה-13 וכיבושיו שלו ושל ממשיכיו הביאו ליצירת האימפריה המונגולית אשר התפרסה על מירב אסיה. באמריקה, תרבות המאיה קרסה במאה ה-9. גילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס ב-1492 הוביל לתחילת הקולוניאליזם האירופאי באמריקה, ולנפילת האימפריות של האינקה והאצטקים. באמצע המאה ה-15, המצאתו של הדפוס המודרני בידי יוהאן גוטנברג, הוביל למהפכת הדפוס, ובכך הסתיימו ימי הביניים ואחריהם החלה תקופת הרנסאנס - התעוררות מחודשת של רעיונות, והתפתחויות במדע, בפילוסופיה ובאמנות. תקופה זו התאפיינה גם במאה ה-18, צבירת הידע והטכנולוגיה, במיוחד באירופה, הגיעה למסה קריטית, שהציתה והובילה להמהפכה התעשייתית, ולהאצה בשיעור ההתפתחות האנושית. מלחמת העצמאות של ארצות הברית, המהפכה הצרפתית ואביב העמים הביאו לשינויים ביחס שבין השלטון לעם, ללאומיות ולזכויות האדם.

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת האבן הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תקופת האבן הקדומה

תקופת האבן הקדומה או התקופה הפלאוליתית (מקור השם מיוונית; παλαιός פלאיוס = ישן, λίθος ליתוס = אבן), היא תקופה במערכת שלוש התקופות; אחד החלקים של תקופת האבן, בה התחילה ההתפתחות הטכנולוגית של הומינידים. כפי שמרמז שמה של התקופה, הומינידים החלו לייצר כלי אבן בעת זו. נמצאו עדויות על כך שההומו הביליס החל ליצר כלים בתחילת תקופת האבן הקדומה, לפני יותר מ-2,600,000 שנה. תקופה זו נמשכה במרבית המקומות במקביל עד לסוף תקופת האבן התיכונה או עד לתקופה האפיפלאוליתית - כינויה של תקופת האבן התיכונה באזורים בהם לא הורגש עידן הקרח המאוחר, כמו באזור המזרח התיכון. האבות הקדמונים של האדם הנבון, כמו ההומו ארקטוס, השתמשו בכלים פשוטים במשך מאה אלף שנים. אך בחלוף הזמן, הכלים החלו להיות מלוטשים ומורכבים יותר. במהלך תקופת זו, בני אנוש חיו בעיקר כציידי לקטים נוודים והם פיתחו את השפה, את הקבורה השיטתית ואף אמנות פרהיסטורית. התזונה בתקופה הפלאוליתית, או בשמותיה האחרים: "התזונה של איש המערות", "פלאודאיט" (paleodiet), "תזונת תקופת האבן", "התזונה הטרום חקלאית" או "תזונת צייד/מלקט", כללה אכילה של צמחים לא מתורבתים ובעלי חיים. להומינידים מהמחקר על קפרוליטים נמצא כי בתקופה זו היה ידע נרחב בנושא צמחים ועשבי תבלין ומרפא.

מקורו של האדם המודרני הוא באפריקה^[4] ממנה החל להתפשט לפני 200,000 שנים. ההתפשטות של המין האנושי לצפון אמריקה ואוקיאניה התרחשה בשיאו של עידן הקרח האחרון, כשתחומי הטמפרטורות היו עוינים באופן קיצוני. אף על פי כן, בסוף עידן הקרח, לפני 12,000 שנים, האדם התיישב בסמוך לכל האזורים הקפואים בעולם.

לפי תאוריית אסון טוֹבָּה, ההתפרצות הגעשית באגם טובה שבסומטרה, לפני 75,000 שנים, הייתה בעלת השפעה עולמית. היא הרגה, לפי ההערכות, 59 מיליון איש והותירה אלפים בודדים של אנשים בחיים, אשרם הינם אבות האוכלוסייה האנושית הקיימת היום.

תקופת האבן התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תקופת האבן התיכונה

השוואה בין עקבות הזאב לכלב אשר בוית ממנו על ידי בני האדם בתקופת האבן התיכונה

תקופת האבן התיכונה מתפרסת על פני זמנים שונים בהתאם להתפתחות החקלאות באזורים השונים. בלבנט החל ב-20,000 לפני הספירה עד ל-10,000 לפני הספירה. באזורים שגבלו בקרחונים יבשתיים, תקופת האבן התיכונה ידועה יותר כ"התקופה האפיפלאוליתית" (אחרי תקופת האבן הקדומה). באירופה תקופת האבן התיכונה החלה עם סיום עידן הפליסטוקן, לפני 11,660 שנים והסתיימה ב-7000 לפנה"ס בדרומה וב-5500 לפנה"ס במרכזה.

בצפון אירופה, לאחר עידן הקרח האחרון, קהילות הצליחו לשרוד בזכות מזון עשיר מאזורים ביצתיים, ששגשגו במזג האוויר החם. תנאים אלו גרמו להתנהגות אנושית מיוחדת שהשתמרה בתרבויות כמו התרבות המגלמוסיאנית (Maglemosian) והאיזיליאן. תנאים אלו גם עכבו את המעבר לתקופת האבן החדשה.

שרידים מתקופה זו מעטים יחסית לתקופה שבאה לאחריה. באזורים מיוערים, נמצאו הסימנים הראשונים לבירוא יערות, למרות שכריית עצים באופן מסיבי החלה רק בתקופת האבן החדשה, כאשר עלה הצורך בשטחים נוספים לחקלאות. בתקופת האבן התיכונה הומצאו כלים חדשים כדוגמת המגל, ומספר חיות בויתו ובהן הדבורת הדבש והכלב.

תקופת האבן החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תקופת האבן החדשה

בתקופת האבן החדשה הטכנולוגיה המשיכה להתפתח וכך גם החברה. את תחילת התקופה מציינת המצאת החקלאות, ואת סיומה ניתן לראות בהופעת כלי מתכת בתקופת הברונזה או תקופת הברזל (בהתאם לאזור הגאוגרפי). בהגדרת תקופה זו אין הכוונה בהכרח לרצף בזמן, אלא, למגוון מאפיינים תרבותיים כגון שימוש ביבולי פרא, גידול יבולי בעל, פיתוח כלים ושימוש בבעלי-חיים מבויתים.

השינוי העיקרי, המתואר על ידי הארכאולוג ויר גורדון צ'ילד כ"המהפכה החקלאית" (ידועה גם כ"המהפכה הנאוליתית"), התרחש במילניום ה-10 לפני הספירה. השומרים החלו לעסוק בעבודת אדמה ב-9500 לפני הספירה לערך. ב-7000 לפני הספירה, החקלאות התפשטה לכיוון הודו, ב-6000 לפנה"ס למצרים וב-5000 לפנה"ס לסין. ב-2700 לפנה"ס לערך התפשטה החקלאות גם למרכז אמריקה. המקומות שבהן התיישבו הציוויליזציות הראשונות היו על יד מקורות מים, כמו נהרות הפרת והחידקל במסופוטמיה, הנילוס במצרים, האינדוס בתת היבשת ההודית והיאנגצה והנהר הצהוב בסין. מספר נוודים, כמו הילידים האוסטרלים והבושמנים בדרום אפריקה, נהיו בעלי ניסיון חקלאי בשלב מאוחר מאוד בהתפתחות האנושית.

בשנת 5500 לפנה"ס, החלו השומרים לפתח את החקלאות במזרח התיכון בכך שפיתחו מערכות השקיה מאורגנות, והשתמשו בחקלאים ובאנשי מקצוע. ברונזה וברזל החלו להחליף את האבן, בשל היותם עמידים וחזקים יותר, ועימם היה ניתן ליצור כלי מלחמה חדים ומלוטשים יותר. באירואסיה. לאחר תקופת הברונזה החלו להופיע באזורי אגן התיכון, המזרח התיכון וסין, כלי ברזל שהחליפו את הברונזה. באמריקה, נכנסו התושבים לתקופת הברונזה והברזל בשלב מאוחר יותר, כשהצ'אווין גילו את היתרון בשימוש מתכות בשנת 900 לפני הספירה.

חברות שבטיות, באירופה וברחבי העולם כולו, הפכו למדינות כאשר הם אוימו על ידי המדינות הקיימות או שפלשו לשטחם. דוגמאות לכך הם המרקומנים, הפולנים והליטאים. מספר שבטים כמו ה-Kassites והמנצ'ו נכבשו על ידי מדינות ונקלטו באוכלוסייתן. הצורך בכמויות גדולות ומגוון רחב של מזון ותבלינים הולידו את המסחר בין מדינות ושווקים הופיעו גם כן. התפתחות הטכנולוגיות במקביל חיזקה את יכולתו של האדם "לשלוט בטבע" ולפתח את התחבורה והתקשורת. הדת, כאמונה חברתית כוללת ושלמה, החלה להתפתח בתקופת האבן החדשה. האמונה הדתית בתקופה זו כללה בדרך כלל פולחן וסגידה להאלה האם ולאבי השמיים, לשמש ולירח כאלים. מקדשים החלו להיבנות, ואיתה והיררכיה של אנשי דת וקודש. הנטייה האופיינית לתקופת האבן החדשה הייתה הסגידה לאלים, שנתפסו כדמות אנושית (תופעה הנקראת אנתרופומורפיזם).

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – העת העתיקה

המהפכה החקלאית הראשונה הובילה למספר שינויים. היא איפשרה ליותר אנשים לגור באותו אזור, שבהמשך הקימו מדינה עצמאית ומסודרת. ישנן מספר הגדרות למונח "מדינה". מקס ובר ונורברט אליאס הגדירו זאת כארגון של אנשים שיש להם מונופול חוקי להשתמש בכוח באזורם הגאוגרפי.

הגבולות הגדירו את שטחן של המדינות. דוגמה בולטת לכך היא ‏החומה הסינית שמשתרעת לאורך של יותר מ-6,700 ק"מ. היא נבנתה וחרבה מספר רב של פעמים, החל במאה השביעית לפני הספירה, כדי להגן על סין מפולשים נוודים מצפון. בתמונה, החומות שנבנו במאה ה-16 בתקופת שושלת מינג.

המדינות הראשונות קמו במערב איראן, מסופוטמיה, מצרים העתיקה והודו, באלף ה-4 וה-3 לפני הספירה. במסופוטמיה היו מספר ערי מדינה. מצרים החלה כמדינה ללא ערים גדולות או משמעותיות בראייה עולמית דאז, אך פיתחה ובנתה אותן במהרה.

מדינה, על פי רוב, ובמיוחד בעת העתיקה, זקוקה לצבא שיגן עליה ויבטיח את המשך קיומה ויספק ביטחון ליושביה. הצבא זקוק לבירוקרטיה כדי להחזיק את עצמו. מקרה יוצא דופן של ציוויליזציה, שאין עדות לכך שהייתה בעלת צבא היא תרבות עמק האינדוס.

באזור סין, החלו המדינות לצמוח באלף ה-3 וה-2 לפני הספירה.

מלחמות גדולות בין מדינות החלו במזרח התיכון. בסביבות 1275 לפני הספירה, החתים והמצרים חתמו על הסכם השלום הראשון הידוע כיום, בקדש.

אימפריות, החלו לצמוח אט אט, עם כיבושים של שטחים נרחבים בעולם הידוע. ממלכת פרס (במאה ה-6 לפני הספירה), האימפריה המאורית (במאה ה-4 לפני הספירה), סין (במאה ה-3 לפני הספירה) והקיסרות הרומית (במאה ה-1 לפני הספירה).

כתבי הקודש של הדתות הראשונות ששרדו, מצויות בפירמידות ונכתבו על ידי המצרים ב-3100 לפני הספירה.

החקלאות יצרה ואפשרה גם אחסון של עודפי מזון, שיתמכו באנשים שאינם מתעסקים בגידולים חקלאיים. התפתחות החקלאות אפשרה יצירת הערים הראשונות. אלו נהפכו מרכזי מסחר, ייצור וכוח פוליטי. הערים יצרו גם סימביוזה עם הכפרים הסמוכים אליהן. הערים קיבלו מזון שגדל בכפרים אלו ובתמורה זכו הכפרים להגנה צבאית.

צמיחת הערים באו במקביל לצמיחת הציוויליזציות: הציוויליזציה האשורית במסופוטמיה ב-3500 לפני הספירה, הציוויליזציה המצרית לאורכו של הנילוס ב-3300 לפני הספירה ותרבות עמק האינדוס על-יד נהר האינדוס ב-3300 לפני הספירה. התפתחות הערים התאפשרה בזכות שילוב חברתי וכלכלי גבוה. כל אחת מן הציוויליזציות הייתה שונה בתכלית מן האחרות, שהן כנראה התקיימו בעצמאות מוחלטת ביחס לאזור. עם הזמן צורכי הערים גדלו, והכתיבה והמסחר התפתחו.

בסין, חברות פרוטו-עירוניות התפתחו בסביבות 2500 לפני הספירה והשושלת הראשונה המזוהה על ידי הארכאולוגיה היא שושלת שאנג.

במילניום השני לפני הספירה, החלה להתפתח ציוויליזציה בכרתים, יוון ומרכז טורקיה.

ביבשת אמריקה, ציוויליזציות כמו המאיה, מוצ'ה (Moche) ונסקה (Nazca), צמחו במרכז אמריקה ופרו בסוף האלף הראשון לפני הספירה.

הופעת המטבעות הראשונה ושימושה בעולם מתוארכת בסביבות 625 לפני הספירה. תקופה זו החלה בלידיה, במערב אסיה הקטנה (טורקיה של ימינו).^[5]

דרכי המסחר הראשונות החלו להופיע באגן הים התיכון כבר באלף הרביעי לפני הספירה. אלו היו דרכי מסחר קצרות יחסית שהובילו סחורה בין כפרים או מדינות סמוכות, אך עם התפתחות התחבורה וקיצור זמני ההגעה, החלו להתפתח באלף השלישי לפני הספירה דרכי המסחר הארוכות שעברו במספר עמים ומדינות. דוגמה לכך היא דרך המסחר בין שומר לתרבות עמק האינדוס. דוגמה נוספת היא דרך המשי בין סין לסוריה שנוצרה במאה השנייה לפני הספירה. ערים במרכז אסיה ופרס, הוקמו בסמוך לפרשות הדרכים הקיימות. הפיניקים והיוונים יצרו אימפריות המבוססות על מסחר באגן הים התיכון באלף הראשון לפני הספירה.

במאות האחרונות לפני הספירה, הים התיכון, הגנגס והנהר הצהוב הפכו להיות מקום מושבן של אימפריות ששליטיהן התחרו על השליטה באזור. בהודו, האימפריה המאורית שלטה ברוב שטחי דרום אסיה (תת היבשת ההודית), בזמן שהממלכה הפנדיאנית שלטה בדרום הודו. בסין, שושלות צ'ין והאן שלטו והרחיבו את שליטתם האימפריאלית, שיפרו את התקשורת וכך שלטו באזור באופן מונופולי.

באירופה, היוונים הקדמונים כוננו ציוויליזציה שנחשבת על ידי רוב ההיסטוריונים כבסיס לתרבות המודרנית ולעולם המערבי. במאה השלישית לפני הספירה, הרומאים החלו להרחיב את גבולות האימפריה באמצעות כיבושים וקולוניזציה. בזמן כהונתו של אוגוסטוס קיסר (המאה הראשונה לפני הספירה), רומא שלטה כבר בכל החופים סביב הים התיכון.

האימפריות הגדולות הסתמכו בעיקר על סיפוח הצבא של העם הכבוש כחלק משורותיהן של העם הכובש. השלום שהביאו האימפריות בין העמים, עודד שגשוג ופיתוח מסחר בינלאומי ויצירת תשתית של דרכי מסחר. רוב הדרכים המסחריות באגן הים התיכון פותחו בתקופה ההלניסטית.

באופן בלתי נפרד מכיבושי השטחים והאוכלוסייה, נתקלו האימפריות במספר בעיות לא מבוטל. אי פתירת בעיות אלו (כמו החזקת הצבא שהלך וגדל ויחד עימו המשאבים שיש להשקיע כדי לתחזק אותו) יגרמו לאימפריה בסופו של דבר ליפול ולשרוד לזמן מועט. הצורך בכסף רב כדי לממן את האימפריה גרם להעלאת המיסים. את המיסים הגבוהים שילמו האוכלוסיות החלשות בחברה בעוד שהאצולה המשיכה להגדיל את שליטתה באדמות האימפריה. הלחץ של הברברים בגבולות גרם להתפרקות הפנימית. האימפריה הסינית בזמן שליטת שושלת האן, נפלה בגלל מלחמת אזרחים ב-220 לפני הספירה. בעוד שהאימפריה הרומית באותו זמן החלה לצמוח ולשגשג.

צפון הודו נשלט על ידי גופטה (אימפריה ששלטה בצפון הודו ופקיסטן ושייכת לשושלת גופטה). בדרום הודו הופיעו שלוש ממלכות דרוודיאניות חשובות: צ'רה, צ'ולה ופנדיאן. היציבות תרמה וגרמה לתור זהב בתרבות ההינדית במאות הרביעית והחמישית לפני הספירה.

פילוסופים ואנשי דת החלו להופיע במספר מקומות במקביל בכל העולם במאה ה-6 לפני הספירה לערך. בתקופה זו החלו להתפתח מגוון דתות בכל העולם. הדתות הראשונות והמשמעותיות הן ההינדואיזם והבודהיזם בהודו והזורואסטריות בפרס. במזרח התיכון התפתחה היהדות, והיא העתיקה מבין שלוש הדתות המונותאיסטיות המערביות.

במזרח, שלוש פילוסופיות עיקריות ודרכי מחשבה שלטו בסין והן קיימות עד ימינו. שלוש הפילוסופיות הללו ידועות כטאואיזם, לגליזם וקונפוציאניזם.

באירופה, הפילוסופיה היוונית, שאפלטון ואריסטו הם הדמויות הבולטות בעיצובה, הופצה ברחבי אירופה והמזרח התיכון במאה הרביעית לפני הספירה על ידי הכובש אלכסנדר השלישי של מוקדון (הידוע בכינויו "אלכסנדר הגדול").

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ימי הביניים

אירואסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילת האימפריה הרומית בשנת 476 מסמלת את סיום העת העתיקה ואת תחילתה של תקופה חדשה בהיסטוריה של אירופה ושל אגן הים התיכון. בעוד שהאימפריה הביזנטית שרדה במשך אלף שנים,הקיסרות הרומית המערבית נפלה תחת שליטת שבטים גרמאניים וסלאביים אשר פלשו אליה במסגרת נדידת העמים. בין המאה החמישית והמאה השמינית נוצרה תשתית פוליטית וחברתית שונה לחלוטין בשטחי אירופה המערבית. תחת האוסטרוגותים באיטליה, הויזיגותים בספרד, הפרנקים והבורגונדים בגאליה ובמערב גרמניה, הונדלים בצפון אפריקה והסקסונים באנגליה התפוררו סדרי השלטון הרומיים ופינו מקומם לשלטון שליטים-לוחמים בנוסח הגרמאני, שהתפתח לפאודליזם. הביטחון בקניין הפרטי ובסחר פחתו ותעשיות שלמות כגון קדרות וייצור יין וייצור שמן נכחדו. מידה מסוימת של התרבות הרומית הכתובה ושל קשרים בין שטחים שונים נשמרה בחסות הכנסייה, המנזרים, והבישופויות שלה, אך היוונית והלטינית, התרבות והספרות נמחו במידה רבה מהאזור.

"פלישת המגיארים לאגן הקרפטי", איור מתוך הכרוניקה המצוירת משנת 1360. במסגרת נדידת העמים השנייה פלשו מספר עמים לאירופה, ובהם הסלאבים במאה ה-6 וה-7 לבלקן, ליוון, למורביה ולבוהמיה; האווארים במאה ה-6 לפאנוניה; הלנגוברדים ב-568 לחצי האי האפניני; הכוזרים במאה ה-7 לשטח שבין הוולגה והדון; הבולגרים במאה ה-7 לאזור נאפולי, לצפון הים השחור ולבולגריה של היום והמגיארים ב-896 להונגריה של היום, משם פשטו על מדינות אירופה עד שאוטו ה-1 הביסם בקרב לכפלד ב-955

מייסד האסלאם, מוחמד, נולד בסביבות 570. עד מותו ב-632, הוא הצליח לגבש קהילה מוסלמית חזקה בערב, שלמעשה הייתה בשליטתם. ממשיכיו, הראשידון, ולאחריהם בית אומיה, הקימו את האימפריה המוסלמית ויצאו למסעות כיבוש שבמהלכם נכבשו שטחים עצומים באסיה ובאפריקה. הצבא המוסלמי הכניע את צבאות האימפריה הסאסאנית והאימפריה הביזנטית וכבש את פרס (653-642), מסופוטמיה (637), ארמניה (654), הלבנט (636), מצרים (639), קירנאיקה (643), תוניסיה (670), בוכרה (712), רוב ספרד (714) וב-751 הביסו את הסינים בקרב טלס. כיבושים אלו החלו תהליך ארוך והדרגתי של התאסלמות עמים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובצפון אפריקה. במקביל לכיבושים, נרצחו הח'ליפים עומר ב-644, עותמן ב-656, ועלי ב-661, כאשר האחרון נחשב לאימאם השיעי הראשון לפי הכת שייסד חוסיין בנו, אשר נרצח אף הוא בטבח כרבלא ב-680. המוסלמים הקימו ערים חדשות ובהן בצרה, רמלה, בגדד, פוסטט וקירואן.

במרכז אסיה פלשו ההפתליטים בסוף המאה ה-5 לממלכת גופטה וחדרו למרכז הודו עד שב-535 גרמו להתפוררותה של הממלכה. ההפתליטים גם תקפו את האימפריה הסאסאנית, רצחו את מלכם, פירוז הראשון, וכבשו חלקים ממזרח איראן. הסדר חזר לאימפריה רק תחת כוסרו הראשון, גדול מלכי הססאנים, אשר תיקן רפורמות בממשל ותחתיו הצבא בזז את אנטיוכיה ב-540, הביס את ההפתליטים ב-562, וכבש את תימן ב-575. ב-604 הכיר סונגטסן גאמפו את הבודהיזם לטיבט ואיחד את שבטי הטיבטים לממלכה אחת אשר גדלה והתפתחה עד שבתחילת המאה ה-9 חלשה על שטח מבנגל ועד למונגוליה, ואף בזזה את בירת סין, צ'אנג-אן, ב-763. רציחתו של המלך לנגדהארמה ב-842 הוביל להתפוררות טיבט. ב-997 עלה לשלטון מחמוד מע'זנה, גדול שליטי האימפריה הע'זנוית אשר לאחר כיבושיו השתרעה הממלכה מהנהר אמו דאריה ומעמק האינדוס ועד לחמדן ולריי, טהרן של היום. קץ שושלת ע'זנה הגיע בסוף המאה ה-12 כאשר שושלת גור כבשה ממנה את הבירה ע'זנה ב-1160, ואת בירתם החלופית, לאהור, ב-1186.

ב-557 נפלה שושלת וי המערבית והוחלפה בשושלת ג'ו הצפונית אשר כבשה את צפון סין ב-577. שושלת זו הוחלפה כשהמצביא יאנג ג'יין הדיח את הקיסר וייסד את שושלת סְווֵי שגברה ב-589 על שושלת צֶ'ן הדרומית ובכך איחדה את סין. בפקודת הקיסר הורחבה והוארכה התעלה הגדולה של סין עד שקישרה בין חמש מערכות נהרות: הנהר האי, הנהר הצהוב, נהר הְווָאי, נהר צ'יינטאנג והיאנגצה, אך כרייתה גבתה קורבנות רבים. כמחצית מ-6 מיליון האנשים שגויסו לבנות את התעלה מתו במהלך העבודה מרעב ומתשישות, דבר שהוביל למרידות כנגד השלטון ולקריסת השושלת בשנת 618. שושלת טָאנְג שהחליפה פתחה עידן חדש של שגשוג וחידושים בתחומי האמנות והטכנולוגיה. בתקופה זו גם פעלו משוררים נודעים כלי באי ודו פו. השושלת קרסה בשנת 907 וסין שקעה לתקופה נוספת של פיצול וחוסר-סדר, המוכרת בשם תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות. בשנת 960 עלה בידי שושלת סונג לאחד את סין תחת שלטונה, למעט צפון-מערב סין, אשר נשלטה על ידי שושלת שְׂיָה המערבית, ומנצ'וריה ומזרח מונגוליה אשר היו תחת שושלת לְיָאו. בשנת 1115 קמה שושלת גִ'ין היורצ'נית, שגברה על שושלת ליאו וכבשה שטחים רבים בצפון סין משושלת סונג.

טמוצ'ין בורג'יגין איחד את כל שבטי המונגולים תחת שלטונו, וב-1206 הוכתר ל"ג'ינגיס חאן" (במונגולית: "השליט העולמי"). המונגולים החלו במערכה כנגד ממלכת שיה המערבית וכבשו אותה לבסוף ב-1210, ובמקביל למלחמה כנגד שושלת ג'ין, פלשו הכוחות המונגולים לטראנסאוקסאניה והשמידו את הערים בוכרה, אורגנץ' וסמרקנד, בירת האימפרייה החווארזמית. הצבא המונגולי המשיך ופשט על הקווקז ועל בולגריה של הוולגה ולאחר שהושלם כיבוש ג'ין ב-1234 החלו המונגולים בכיבוש קוריאה, אשר לאחר שש מערכות נהפכה למדינת חסות ב-1259. במזרח אסיה כוחותיו של קובלאי חאן, החאן החמישי וקיסר סין הראשון משושלת יואן, הכריעו את ממלכת דאלי (יונאן של היום) ב-1254, השתלטו על כל שטחי שושלת סונג עד ל-1279 והכריחו את ממלכת פאגאן (בורמה של היום) להפוך לוסאלית של סין ב-1287. עם זאת כשל קובלאי חאן בניסיונותיו לכבוש את יפן, וכן את וייטנאם, את ג'אווה ואת תת היבשת ההודית.

במזרח אירופה, הלוחמים המונגולים כבשו את גאורגיה ואת בולגריה של הוולגה, ועד ל-1242 השתלטו גם על רוס של קייב, פולין, טרנסילבניה, הונגריה וקרואטיה תוך כדי שריפת ערים וטביחת יושביהן, והגיעו עד לשערי וינה. במזרח התיכון סיפחו המונגולים את פרס וב-1258 כבשו את בגדד מידי הסלג'וקים, והביאו לקיצה של הח'ליפות העבאסית. הכוחות הפולשים המשיכו להתקדם וכבשו את סוריה מידי השושלת האיובית, את רוב אסיה הקטנה מידי סולטנות רום, ואף פשטו על ארץ ישראל והגיעו עד לעזה. האימפריה המונגולית החלה להתפצל ב-1260 כאשר השליטים המונגוליים של אורדת הזהב ושל צ'גטאי סירבו לקבל את מרותו של קובלאי חאן, ולאחר מותו ב-1294 חולקו הטריטוריות שבשליטת המונגולים לארבע מדינות נפרדות. האימפריה שבשיאה שלטה על 33,000,000 קמ"ר וחיו בה 100 מיליון איש, קרוב למחצית תושבי העולם אז, התפוררה סופית בשנת 1368.

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריקה שמדרום לסהרה קיסרות אקסום הנוצרית, אתיופיה של היום, כבשה את ממלכת חיימר בדרום ערב ב-525. הקיסרות הייתה תחת לחץ רב מצד שכנותיה המוסלמיות, החל במאה ה-6 עד ששקעה בהדרגה במה שמכונה תקופת החושך האתיופית. שושלת זגווה הביאה לפריחה מחודשת, והיא הוחלפה בשושלת בית שלמה ב-1270 אשר הרחיבה את גבולות המדינה דרומה, ושלטה בקיסרות עד ל-1855. ממלכת גאנה נוסדה בשנת 550 לערך במאוריטניה של היום ובשנת 992 היא כבשה את אוודגוסט והשתלטה על הסחר חוצה הסהרה, אשר הוביל זהב, שנהב ומלח מהאזור צפונה. שושלת מוראביטון הברברית, שנוסדה בעמק סנגל ב-1050 התפשטה צפונה וכבשה חלקים מגאנה ואת כל צפון מערב אפריקה עד 1082 ולאחר 4 שנים השתלטה גם על דרום ספרד. שליטה השני, יוסוף אבן תשפין יסד את מרקש ב-1062 ולאחר מותו נחלשה הממלכה, והיא הותקפה על ידי המווחידון שהשלימו את כיבוש מרוקו ב-1147.

ב-1235 נוסדה ממלכת מאלי על ידי סאנדג'אטה קייטה משבט הסוסו ולאחר 5 שנים כבשה את ממלכת גאנה. מאלי נודעה בעושר שליטיה ובמיוחד בעושרו של מנסא מוסא, המנסא העשירי. המדינה שגשגה עד סוף המאה ה-14, כאשר לאורך המאה ה-15 ממלכת סונגהאי, שהייתה מדינת חסות של מאלי, כבשה עוד ועוד שטחים על חשבונה והשתלטה על נתיבי הסחר. החל מהמאה ה-8 נוסדו מספר ערי מדינה סווהיליות על ידי סוחרים מוסלמים בחוף מזרח אפריקה, וביניהן זנזיבר ב-739 וקילווה קיסיוואני ב-935. האזור הפך למרכז של סחר בזהב, ברזל, שנהב ובעבדים שהגיעו מאפריקה, וכן של טקסטיל, תכשיטים, חרסינה ותבלינים שהגיעו מצדו האחר של האוקיינוס ההודי - מאסיה. מדינות מרכזיות נוספות שנוסדו באפריקה בין המאה ה-6 ל-15 הן קאנם ממזרח לימת צ'אד בסביבות שנת 800, ממלכת זימבבווה במאה-11 בזימבבווה, ממלכת בנין במאה-13 בדרום ניגריה וממלכת קונגו ב-1390 באזור שפך נהר הקונגו.

אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפון אמריקה התקיימו מספר תרבויות באלף השנים שלפני הגעת האירופאים. ההתיישבות בקהוקיה, שבאילינוי דהיום, החלה במאה ה-7 וכיום זהו האתר הארכאולוגי הגדול ביותר הקשור לתרבות המיסיסיפי. באתר החלו להבנות תלים באמצע המאה ה-11 והוא ננטש ללא הסבר במאה-14. אתר חשוב אחר של תרבות זו, מאונדוויל, שבאלבמה של היום, נוסד בסביבות 1200. ישובי המיסיסיפים התפרסו על אזור המערב התיכון, מזרח, ודרום מזרח ארצות הברית של ימינו, והם שמרו על קשרי מסחר עם קהילות אינדיאנים באזורי הימות הגדולות ובחוף מפרץ מקסיקו.

במאה ה-7 נשרפה ונהרסה טאוטיהואקן, באותו הזמן בו שגשגו הערים הסמוכות אל טחין, שוצ'יקאלקו, טאוטננגו, וקאקאסטלה. בעמק מקסיקו, עלתה התרבות הטולטקית במאה ה-9 והתפשטה עד שב-990 פלשה ליוקטן. שלטון הטולטקים תם כאשר שבטים צ'יצ'מקים, דוברי נאוואטל, החריבו את טולה הבירה בשנת 1150 לערך. במאה ה-13 שבט המשיקאס, הם האצטקים, הגיעו לאזור הרמה המרכזית של מקסיקו, רכשו ידע במטאורולוגיה ובחקלאות מהטולטקים, ולבסוף התיישבו באי באגם טשקוקו. המשיקאס פיתחו את האי, הגדילו את שטחו, ובנו בו את עירם טנוצ'טיטלאן הידועה כיום כמקסיקו סיטי. האצטקים היו כפופים לממלכת אסקופוסלקו עד 1428, אז תחת השפעתו של הנסיך טלאקאלל השתחררה הברית המשולשת ממנה. הנסיך הנהיג פולחן קורבן אדם המוני, לרוב על ידי עקירת לב אדם בעודו חי והצגתו פועם עבור אל השמש, הויצ'ילפושלי. האימפריה התפשטה, בעיקר תחת הטלטואמי ה-5, מוקטסומה, וה-8, איויטסוטל, עד שהשתרעה על שטח של 500,000 קמ"ר במקסיקו של היום.

ביוקטן, ב-682, עלה לשלטון אה קאקו אשר מלך על טיקאל במשך יובל ובזמנו נכבשה העיר היריבה קלקמול ונבנו מקדש היגואר הגדול והגבוהה בפירמידות בני המאיה. בסוף המאה ה-9 שקעה טיקאל וערים נוספות במה שידוע כקץ המאיה. ב-987 פלשו הטולטקים לעיר המאיה צ'יצ'ן איצה, והיא הפכה למרכז חשוב באזור. ההגמוניה האזורית עברה אל מאיאפאן אשר הביסה את צ'יצ'ן איצה והביאה לנטישתה ב-1204. מאיאפאן עצמה נחרבה במלחמת אזרחים ב-1441.

ב-500 לערך הגיעו תרבות המוצ'ה בחוף הצפוני של פרו ותרבות הנסקה בחופה הדרומי לשיא התפשטותם, ואילו בהרי האנדים נוסדת תרבות וארי. שלוש התרבויות שקעו במאה ה-8, באותו הזמן בו טיוואנאקו שגשגה. ממלכת צ'ימור, שקמה בסביבות שנת 900 בצ'אן צ'אן התחזקה בהדרגה ובשנת 1300 לערך חלשה על האזור מאקוודור ועד ללימה. ממלכת קוסקו, תחת אינקה יופאנקי, קיסר האינקה ה-9 ובנו, טוֹפָּה אִינְקָה התרחבה במאה ה-15 וכבשה ראשית את שבטי הקולה, הלופאקה והצ'אנקה ששכנו באזור אגם טיטיקקה, ולאחר מכן את ממלכת קיטו ואת צ'ימור בשנת 1470. כאשר פלשו הספרדים ב-1532 חלשה אימפריית האינקה מההר פיצ'ינצ'ה בצפון ועד לנהר מאול בדרום. בין המבנים המרשימים שנבנו על ידי האינקה נמנים מקדש השמש בקוסקו, מבצר סַאקְסָאוָאמַאן והעיר מאצ'ו פיצ'ו.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – העת החדשה

העת החדשה המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרנסאנס של אירופה, שהחל באיטליה במאה ה-14, כלל תחייה של טקסטים, טכניקות ותגליות מדעיות שהיו ידועות ביוון העתיקה וברומי אך אבדו במשך ימי הביניים. הרנסאנס האיטלקי התפשט ברחבי היבשת והשפעותיו הורגשו בתחומי הספרות, הפילוסופיה, האמנות, הפוליטיקה, המדע, והדת. בעקבות הרנסאנס התפתחו תפיסות ההומניזם, המנייריזם והבארוק. מאפיין נוסף של תקופה זו הוא המיזוג בין ידיעות הערבים והאירופאים. אחד הפיתוחים המשמעותיים ביותר בתקופת הרנסאנס הייתה הקרוולה, אשר הייתה שילוב של התלת מפרשית ששימשה את הערבים עם ספינת התרנים האירופאית. שילוב זה יצר כלי שיט שבזכות עמידותו יכול היה לעבור את האוקיינוס האטלנטי בבטחה רבה יותר מאי פעם, גם בזמן סופות וסערות. פיתוח זה ופיתוחים אחרים בתחומי הספנות והניווט, איפשרו לכריסטופר קולומבוס בשנת 1492 לעבור במסעו את האוקיינוס האטלנטי וליצור קשר בין אירופה, אסיה ואפריקה לבין אמריקה.

למסעו של קולמבוס היו השפעות מרחיקות לכת. האירופאים הביאו עימם מחלות ונגיפים שילידי אמריקה מעולם לא נתקלו בהם. מעבר הנגיפים גרם למספרים גדולים של ילידים לחלות ואף למות. לאירופאים היו טכנולוגיות מתקדמות יותר מילידי אמריקה, כמו סוסים, פלדה ורובים, דבר שעזר להם להכניע ולהשתלט על האימפריה האצטקית ובני שבט האינקה וכמו כן גם על תרבויות באמריקה הצפונית. זהב ומשאבים מאמריקה הובאו לאירופה, בזמן שמהגרים רבים החלו להגיע לאמריקה ולהתיישב בקולוניות ביבשת החדשה. הצורך בכוח אדם בקולוניות החדשות הלך וגדל, המתיישבים לא יכלו לעמוד עוד בחוסר של כוח האדם והחלו להביא עבדים מאפריקה. במערב אפריקה מספר מדינות החלו לשגשג, בייחוד אלה הגובלות באוקיינוס.

ההתפשטות הימית האירופית גרמה לשגשוג של מדינות מערב אירופה, בייחוד פורטוגל, ספרד, אנגליה, צרפת והולנד. האימפריה הפורטוגזית והאימפריה הספרדית היו הראשונות שכבשו ושלטו על שטחים באמריקה, אך האנגלים, הצרפתים, הגרמנים וההולנדים החרו החזיקו אחריהם והחלו גם הם להתפשט לעבר העולם החדש. בסדרת מלחמות במאות ה-17 וה-18, שהגיעו לשיאן עם המלחמות הנפוליאוניות, עלתה בריטניה כמעצמה החזקה ביותר בעולם. התאוצה וההתפתחות המהירה של בריטניה, הביאה לה שליטה בכרבע משטחי העולם כולו והיא כונתה "האימפריה שבה השמש אינה שוקעת לעולם".

השינויים הגדולים שהביאו עימם מהפכת הדפוס, גילוי האמריקות והרפורמציה הפרוטסטנטית, בין היתר, הביאו לשינויים חברתיים ופוליטיים גדולים. הרצון להעמיד אמיתות מקובלות בסימן שאלה, ולחפש תשובות חדשות, הביא לתקופה של התקדמות מדעית משמעותית, שכיום ידועה בשם המהפכה המדעית. מהפכה זו נפתחה כשקופרניקוס פיתח את המודל ההליוצנטרי, שלפיו כוכבי הלכת סובבים את השמש, בניגוד למודל הגיאוצנטרי שהיה מקובל עד אז. התקדמויות נוספות באסטרונומיה נעשו על ידי גלילאו גליליי, אשר שיפר את הטלסקופ והיה הראשון לגלות ירחים של כוכב לכת אחר, כריסטיאן הויגנס, מגלה טבעות שבתאי, ויוהנס קפלר אשר ניסח את החוקים הקרואים על שמו. בתחום הפיזיקה, אייזק ניוטון פרסם את "פרינצפיה מתמטיקה", ב-1687 ובה הוא פירט שתי תאוריות פיזיקליות חשובות: חוקי התנועה של ניוטון, ממנה התפתחה ההמכניקה הקלאסית, וחוקי הכבידה, שמתארים כיצד פועלת הכבידה. בכימיה, אנטואן לבואזיה גילה את החמצן וניסח את חוק שימור המסה, שהביא לדחיית תאוריית הפלוגיסטון ב-1783. ב-1803 סיפק ג'ון דלטון הוכחה כי החומר עשוי מאטומים.

בתת היבשת ההודית הוקמה האימפריה המוגולית המוסלמית בשנת 1526 על ידי באבור, נינו של טימור לנק, מייסד האימפריה הטימורית. בנו של באבור, אכבר, הרחיב את האימפריה עד שהשתרעה מקאבול וקשמיר בצפון מערב עד לבנגל במזרח, ולנהרות נרמדה וקאברי בדרום הודו. האימפריה המרתית ההינדית נוסדה בפונה ב-1674 ותוך מספר שנים כבשה חלקים נרחבים מהאימפריה המוגולית, והתפשטה אל מרכז הודו. הבריטים, הפורטוגזים, ההולנדים, הצרפתים ואף הדנים הקימו בהודו מושבות החל במאה ה-16, ואלו תפסו יותר ויותר השפעה עד לנפילת האימפריה המרתית ב-1818.

ביפן הקים ב-1603 טוקוגאווה אייאסו את שוגונות טוקוגאווה אשר התקיימה עד ל-1838. תקופה זו נקראת תקופת אדו אשר התאפיינה בסגירת המדינה בפני ארצות המערב ובהדברת הנצרות כמעט לחלוטין מהמדינה. בנוסף התבססה ביפן ההיררכיה המעמדית הנוקשה, אשר עוצבה במקור על ידי טויוטומי הידיושי. המעמד הלוחם, מעמד הסמוראים, היה המעמד העליון בחברה, כשאחריו היו מעמד האיכרים, האמנים ולבסוף - מעמד הסוחרים. השושלת הקיסרית האחרונה בסין, שושלת צ'ינג נוסדה ב-1644 על ידי המנצ'ורים, אשר כבשו את סין, הדיחו מהשלטון את שושלת מינג וייסדו שושלת חדשה שבירתה בייג'ינג. המנצ'ורים השתלטו על האזורים שהיו בשליטת שושלת מינג ובכללם מחוז יונאן המרוחק, טיבט ומונגוליה.

העת החדשה המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו, אירופה נכנסה אל "עידן התבונה" שהוביל אל המהפכה המדעית. המהפכה המדעית שינתה את צורת החשיבה והתפיסה של האדם את העולם והובילה להמהפכה התעשייתית שהייתה מלווה בכושר המצאה גבוה. המהפכה התעשייתי החלה בבריטניה, שינתה את כלכלת העולם ושינתה את תהליכי הייצור ומהירותן. המפעלים, הייצור נהמוני והמכניזם גרמו לייצור במערך נרחב ומהיר מאי פעם, וגם המכונות שהחליפו את האדם בעבודה. עידן התבונה הוביל בסוף המאה ה-18 לתחילת הדמוקרטיה המודרנית ולמהפכה הצרפתית והאמריקאית. הדמוקרטיה הביאה לשינוי תהומי באירועי העולם ואיכות החיים.

במהלך המהפכה התעשייתית, רוב כלכלת העולם הייתה תלויה בפחם. שינויי התעבורה, כמו מסילות הברזל וספינות הקיטור הקטינו את זמני ההגעה ממקום למקום. לאחר הפלישות לאמריקה, השתמשו האירופאים ביתרונותיהם הטכנולוגיים גם באסיה. בתחילת המאה ה-19, כבר שלטה בריטניה בתת היבשת ההודית, מצרים, וחצי האי המלזי. הצרפתים השתלטו על סין וחלקים מהודו בעוד שהגרמנים כבשו את אינדונזיה והקימו את חברת הודו המזרחית ההולנדית. הבריטים בנוסף לקחו שליטה על אוסטרליה, ניו זילנד, ודרום אפריקה. לקראת סוף המאה ה-19 המעצמות האירופאיות כבר לקחו שליטה על רוב שטחי אפריקה, כמה שידוע "המירוץ לאפריקה".

סרטו הראשון משנת 1919 של פליקס החתול, הכוכב המצויר הראשון. במאתים השנה האחרונות חלה התפתחות משמעותית בתקשורת המונים בזכות המצאות כגון הטלגרף, הטלפון, הגרמופון, הראינוע, הקולנוע, הרדיו, הטלוויזיה, הטלפון הסלולרי והאינטרנט

בתחילת המאה ה-20 המעצמות האירופאיות שלטו ברוב שטחי ומשאבי העולם, ותרבותן ושפתן התפשטו באזורים שבשליטתן. המעצמות השונות התחרו ביניהן על השליטה במערכת העולמית, כרתו בריתות ועד מהרה התפתחו שני צדדים שהתחרו ביניהם, דבר שהוביל למלחמת העולם הראשונה. מלחמה זו הביאה להרס, לחורבן ולאובדן חיי אדם בהיקף יוצא דופן. ב-1918 התפרקו האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העות'מאנית, ואף המנצחות, בריטניה וצרפת איבדו מכוחן. תוצאות המלחמה הביאו לצמיחת אידאולוגיות חדשות - מהפכת אוקטובר ב-1917 הולידה את המשטר הקומוניסטי ובשנות ה-20 וה-30 הופיעו הפשיזם באיטליה והנאציזם בגרמניה.

השפל הגדול החל בעקבות נפילת הבורסה של ניו יורק בשנת 1929, והיה בין הסיבות שהובילו למלחמת העולם השנייה בין מדינות הציר ובראשן גרמניה, יפן ואיטליה לבין בעלות הברית ובראשן ארצות הברית, בריטניה, צרפת ויותר מאוחר גם ברית המועצות. לאחר שהמלחמה נגמרה בכניעת גרמניה הנאצית ובהטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי נוסד האו"ם ב-1945, והחלה המלחמה הקרה בין ברית ורשה בראשות ברית המועצות לבין נאט"ו בראשות ארצות הברית, מאבק תרבותי, אידאולוגי, פוליטי וצבאי.

המשפט הראשון שאמר ניל ארמסטרונג כאשר דרך על אדמת הירח:זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות

השפעת מלחמת העולם השניה הידהדה בעשורים הראשונים שלאחר מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-40 ה-50 וה-60, החל תהליך דה-קולוניזציה, שהוביל לעצמאותן של קולוניות ושטחי חסות באסיה, באפריקה ובאוקיאניה. בנוסף החל רצון בלאומיות על בינממשלתיות שהוביל להקמת ארגונים בינלאומיים אזוריים כגון האיחוד האירופי, איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה והאיחוד האפריקאי. בשנות ה-80 של המאה ה-20, הממשלים הקומוניסטיים התדרדרו במרכז ומזרח אירופה. מיכאיל גורבצ'וב החל לעשות מאמצים נואשים ועשה שינויים בחוקי החברה ובכלכלה. כשלון הצעדים הללו אפשרו בשנת 1989 להפוך את מדינות מרכז ומזרח אירופה למשטרים דמוקרטיים, וב-1991, היה העולם עד להתפרקות ברית המועצות. פירוק ברית המועצות הוליד מדינות עצמאיות שנקראות מדינות חבר העמים.

ההתקדמות הטכנולוגית במאה ה-20 הייתה עצומה. תוחלת החיים ואיכותם עלו בצורה ניכרת. כלכלת העולם הפכה להיות תלוית נפט במקום תלוית פחם. אמצעי התקשורת והתעבורה התקדמו גם כן והפכו את העולם לכפר גלובלי. ההתקדמות הטכנולוגית תרמה גם לזיהום הסביבה, לאפקט החממה ולהכחדה המונית של זנים ומינים של צמחים ובעלי חיים. במחצית השנייה של המאה ה-20 החלו עידן המידע והגלובליזציה, ששיפרו את הסחר העולמי בצורה דרמטית. חקר החלל השתרע על פני מערכת השמש. מבנה ה-DNA התגלה על ידי המדענים הבריטים ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק בשנת 1953, הגנום האנושי מופה, ציון דרך חשוב בהבנת הביולוגיה האנושית וטיפול במחלות. מספר המאמרים המדעיים המתפרסם כעת כל שנה עולה על מספר המאמרים שהתפרסמו עד 1900 ומוכפלים כל 15 שנה .

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אנציקלופדית אביב, כרך שישי, עמ' 1139
^ על פי "אנציקלופדיה אמריקנה", הוצאה 1986, כרך 29, עמוד 558, "הכתיבה נותנת לידע האנושי שנצבר קביעות ושומרת עליו לאורך הדורות ומאפשרת לגשר...החברה והצביליזציות אינן מתאפשרות בלי הכתיבה"
^ BBC NEWS | Science/Nature | 'Earliest writing' found in China
^ ג'והנסן, דונלד. "מקורות האדם המודרני". נבדק ב-12 באפריל 2007. {{cite web}}: (עזרה)
^ The World's First Coin: The Lydian Lion
^ נודע בכינוי זה מכיוון שנתפס כממשיכו של אריסטו