נמל התעופה בן-גוריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נמל התעופה בן-גוריון مطار بن غوريون الدولي
טרמינל 3 מטיסת רויאל ג'ורדניאן הפונה לכיוון עמאן
נתוני השדה
קוד IATA	TLV
קוד ICAO	LLBG
סוג השדה	ציבורי
מפעיל	רשות שדות התעופה
עיר סמוכה	לוד
גובה מעל פני הים	135 רגל 41 מטר
מיקום	32°0′34″N 34°52′37″E
מסלולי המראה
כיוון מגנטי	אורך		סוג מסלול
	רגל	מטר
03/21	5,840	1,780	אספלט
08/26	11,998	3,657	אספלט
12/30	10,210	3,112	אספלט
נמל התעופה בן-גוריון

נמל התעופה בן-גוריון או בקיצור נתב"ג הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול בישראל, ומשמש כשער הכניסה האווירי הראשי שלה. בעת הקמתו על ידי הבריטים, לפני קום המדינה, כונה שדה התעופה בשם "שדה התעופה וילהלמה" על שם המושבה הטמפלרית וילהלמה, אשר על אדמותיה הוקם. בעבר הוא היה ידוע כ"שדה התעופה לוד" על שם העיר לוד הסמוכה לו. ב-1973, לאחר מותו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הוסב שמו של נמל התעופה ונקרא על שמו.

השדה מופעל על ידי רשות שדות התעופה והוא מרכז הפעילות של חברת אל על, לשעבר חברת התעופה הלאומית הישראלית. עוד משמש הנמל כמרכז פעילותן של חברות התעופה ישראייר, ארקיע וחברת השכר סאן דור. נמל התעופה בן-גוריון הוא בין שדות התעופה העמוסים במזרח התיכון. בשנת 2007 עברו בו 10,526,562 נוסעים ב-84,568 תנועות מטוסים. נתונים אלה גבוהים מנתוני שנת 2000, שהייתה שנת השיא הקודמת בתנועה בנמל. לשם השוואה, בשדות התעופה העמוסים ביותר בעולם עוברים כ־40-65 מיליון נוסעים בשנה, ונתב"ג דומה בעומסי התנועה שלו לשדות תעופה מהדרג השלישי באירופה.

נתב"ג זכה בתואר "נמל התעופה הידידותי ביותר" בסקר לקוחות שנערך על ידי מועצת שדות התעופה הבינלאומית (Airports Council International) בדצמבר 2006. הוא דורג במקום הראשון מבין 40 שדות תעופה אירופיים, ובמקום החמישי מבין 77 שדות תעופה ברחבי העולם^[1]. עם זאת ראוי לציין כי זהו סקר לא סטטיסטי שתוצאותיו התבססו על תשובותיהם של 350 נוסעים שהשיבו עליו באקראי.

נמל התעופה משמש גם בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי, הידוע כ"בסיס חיל-האוויר לוד" או "בח"א 27", המאכלס את טייסות התובלה הכבדה של החיל, וכמרכזה של התעשייה האווירית לישראל.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 בתי נתיבות 3 יחידות הנמל ושירותיו 4 תחבורה אל הנמל וממנו 5 מסלולים 6 פיגועים ואבטחה בנמל התעופה 7 תקריות תעופה ותקלות בטיחות 8 בסיס חיל האוויר לוד 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

שדה התעופה תוכנן והוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנות ה-30 של המאה ה-20. בסמוך לעיר לוד בנו הבריטים תשתיות לוגיסטיות נוספות, ביניהן תחנת הרכבת המרכזית בלוד ובסיס סרפנד (צריפין) הסמוך. בשנת 1935 החלה בניית השדה ובשנת 1937 נחנכו מסלולי הבטון הראשונים שאורך כל אחד מהם עמד על 800 מטר ורוחבם הגיע ל-100 מטר‏‏^[2]. מאז פתיחתו, עבר השדה עשרות שיפוצים, שנמשכים עד היום, כדי להתאימו להיקף התנועה האווירית הגדל עם השנים.

לפני מלחמת העולם השנייה שימש השדה מספר מועט של חברות תעופה - מסראייר המצרית טסה ממנו ליעדים באזור ביניהם קהיר, ניקוסיה, ביירות ובגדד. מטוסי חברת KLM ההולנדית ביצעו חניית ביניים בשדה בטיסה מאמסטרדם לאינדונזיה. לוט הפולנית הפעילה קו סדיר לוורשה. ČSA הצ'כית הפעילה קו למזרח אירופה (דרך איטליה) ואימפיריאל אירוויז הבריטית, בעלת המנדט על הארץ באותה תקופה. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש השדה את המטוסים הצבאיים של בעלות הברית, והפעילות האזרחית בו כמעט ונפסקה. מיד לאחר המלחמה התחדשה הפעילות האזרחית בנמל וב-1946 חנכה חברת TWA קו לארצות הברית.

בחודש יולי 1948, עם קום המדינה, נכבש השדה על ידי חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה, ובמקום ניצבת אנדרטה לחללי החטיבה. ב-24 בנובמבר 1948 הוא נפתח כנמל התעופה הבינלאומי הרשמי היחיד של המדינה החדשה. בשנה הראשונה לפעולתו עברו בו 40,000 נוסעים‏‏^[3] והשדה היה צנוע במידותיו. בשנת 1949 הוקמה חברת אל על ושדה התעופה בלוד היה לבסיס האם שלה. בשנת 1950 החלה חברת ארקיע להפעיל קווי תעופה פנימיים מהנמל לאילת, חיפה ולמחניים, ושנה לאחר מכן הורחב הנמל באופן משמעותי, כך שיוכל לטפל בתעבורה שנתית של 1,200,000 נוסעים. עוד הוארך המסלול העיקרי בשדה לאורך של 2,400 מטר‏‏^[4]. ב-1953 הוקם בשדה "המכון הממשלתי לבדק מטוסים" שעתיד להפוך לתעשייה האווירית לישראל. בשנת 1960 נחת מטוס הסילון הראשון בנמל, ושנה לאחר מכן חנכה אל על את הקו הישיר לניו יורק. במהלך שנות השישים הופסקה הפעילות האווירית הפנים ארצית בנמל והועברה לשדה דב. רק ב-1969 חזרו טיסות פנים לפעול בנמל‏‏^[5].

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973 שוב הצטמצמה התנועה האווירית האזרחית בנמל, וזה קלט את 566 מטוסי הרכבת האווירית שהטיסו ציוד צבאי לישראל. לאחר מותו של דוד בן-גוריון, בדצמבר 1973, נקרא על שמו שדה התעופה, ושנים ספורות לאחר מכן השתרש בעברית המדוברת שם הקיצור נתב"ג, ככינויו של נמל התעופה.

עם השנים והעלייה בתנועה האווירית, הורחב השדה באופן משמעותי על ידי רשות שדות התעופה שקמה ב-1977 והופקדה על ניהולו של הנמל. בין היתר, נוספה קומה שנייה לטרמינל הנוסעים ובו מתחם לחנויות פטורות ממכס (דיוטי פרי), נבנו שערי יציאה חדשים, אולם מקבלי פנים חדש ומגדל פיקוח חדש. כל אלה נוספו לבניין המנדטורי בשיטת "טלאי על טלאי". ב-1993 נערכה הבדיקה הראשונה למציאת חלופות להקמת בית נתיבות חדש בנמל. לפי ההחלטה המקורית של ממשלת ישראל ב-16 בינואר 1994, הוכרזה הקמתו של טרמינל 3 כפרויקט לאומי ותאריך היעד לפתיחתו נקבע לשנת 2000, לקראת אירועי המילניום. לפי התחזיות, שנת 2000 הייתה אמור להביא ארצה גל של תיירות צליינית, ומסיבה זו שמו המקורי של הטרמינל היה "נתב"ג 2000". תנועת הנוסעים והמטוסים בנמל אכן הגיעה לשיאה בשנת 2000, אך לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה בחודש ספטמבר באותה שנה, צנח מספר הנוסעים השנתי בכ-2.5 מיליון בשנת 2002. הנמל התאושש מתקופת שפל זו רק לאחר חמש שנים, עד בשנת 2007 עברו נתוני התעבורה דרכו את אלה של שנת 2000.

בשל התדיינות משפטית הוקפאו עבודות ההקמה של טרמינל 3 עד שנת 1997‏‏^[6]. לתוכנית היו מתנגדים רבים שטענתם המרכזית הייתה כי הגדלת שדה תעופה הנמצא בלב גוש דן במקום בניית שדה תעופה חדש, מרוחק יותר, היא צעד שגוי. כך הוצעו מספר אתרים חלופיים לתוכנית בניית טרמינל חדש, ביניהם בסיסי חיל האוויר בחצור ונבטים. על פי התוכנית החלופית יחובר שדה התעופה המרוחק, באמצעות רכבת מהירה או כביש מהיר, לאזור המרכז. בניית הטרמינל התעכבה בעקבות התנגדויות תושבי האזור, באמצעות פעילות ציבורית ומשפטית. לאחר שכשלו במאבקם נגד הרחבת שדה התעופה, הגישו 6,000 תושבים תביעות פיצויים על ירידת ערך נכסיהם בסכום כולל של כ-3 מיליארד שקל. לבסוף, לאחר שנפתרו רוב הבעיות המשפטיות על ידי מנגנון פיצוי לתושבים, הונחה אבן הפינה לטרמינל החדש (ב-25 באוקטובר 1998). שנתיים מאוחר יותר פשט הקבלן הראשי של הטרמינל, חברת קבלנות טורקית, רגל, והפרויקט התעכב בשנה נוספת. את מקומה של החברה הטורקית מלאו קבלנים ישראלים, אולם אף בעבודתם חלו מספר עיכובים אשר עכבו את הפתיחה ב-18 חודשים נוספים. לבסוף נחנך טרמינל 3 באופן רשמי ב-2 בנובמבר 2004.

למעלה מ-80 גופים תכנוניים השתתפו במערך תכנון נתב"ג 2000, עובדה המצביעה על מורכבותו וגודלו של הפרויקט. משרדי האדריכלים המרכזיים שפעלו באתר היו משרד "יונה פיטלסון-שילה-יעקובסון אדריכלים" שתכננו את מבנה הטרמינל המרכזי, את האגפים הלוגיסטיים ואת מבני החניונים, משרד רם כרמי ועדה כרמי שתכננו את אגף מקבלי הפנים, משה ספדיה שתכנן את אגף היוצאים וכן את קניון הדיוטי פרי. את הגן הסימבולי הממוקם בין שני בנייני החניונים תכנן משרדו של אדריכל הנוף הירושלמי שלמה אהרונסון.

אף על פי שבטרמינל החדש הותקנו 24 שרוולים למטוסים כמו ברוב נמלי התעופה המודרניים בעולם, חלק מחברות התעופה עדיין בוחרות להשתמש באוטובוסים על מנת להעביר נוסעים מהטרמינל למטוס מטעמי תקציב.

התפתחות תנועת הנוסעים בשדה בין שנת 1999 ל-2007‏‏^[7]:

שנה	נוסעים בינ"ל	תנועות בינ"ל	נוסעים פנימי	תנועות פנימי	נוסעים סה"כ	תנועות סה"כ
1999					8,916,436
2000					9,879,470	80,187
2001	7,878,306	59,574	471,351	9,652	8,349,657	69,226
2002	6,853,094	54,351	455,883	8,855	7,308,977	63,206
2003	6,786,763	53,380	505,263	7,822	7,392,026	61,202
2004	7,664,262	59,190	387,633	7,448	8,051,895	66,638
2005	8,506,584	62,303	410,387	7,836	8,917,421	70,139
2006	8,816,597	67,766	404,961	8,969	9,221,558	76,735
2007	10,109,793	74,459	416,769	10,109	10,526,562	84,568

בניגוד לתנועת הנוסעים בנמל בטיסות פנים הנותרת יציבה משך כל השנה, כפופה תנועת הנוסעים הבינלאומית בנמל לתנודות עונתיות. תנועה ערה יחסית מורגשת החל בחג הפסח ועד לאחר החגים, והיא מגיעה לשיאה בחודשי הקיץ. כך יוצא שהתנועה בחודש העמוס ביותר (אוגוסט) גדולה פי 2.35 מהתנועה בחודש השפל (פברואר). ניתן לראות דוגמה לתנודות אלה בנתוני תנועת הנוסעים והתנועות לשנת 2007‏‏^[8] ‏‏^[9]:

נתון	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
נוסעים	583,335	553,490	774,953	822,337	806,989	861,863	1,110,901	1,301,032	951,457	983,624	710,770	649,022
תנועות	5,052	4,677	5,719	6,182	6,104	6,285	7,629	8,134	6,891	6,757	6,577	5,452

בתחום המטענים טיפל הנמל בסחורה בהיקף של 340,000 טון בשנת 2007, והיה זה גידול של 7% לעומת נתוני השנה הקודמת‏‏^[10].

[עריכה] בתי נתיבות

לשדה התעופה ארבעה בתי נתיבות (טרמינלים):

• טרמינל 1 - לשעבר בית הנתיבות הראשי והוותיק של השדה אשר שירת את רוב תעבורת הנוסעים הבינלאומית בשדה התעופה. הטרמינל נסגר והוסב לבניין משרדים לאחר הפעלת טרמינל 3, אם כי המשיך לשמש גם לקליטת נוסעים עולים. ב-7 בפברואר 2007 נפתח הטרמינל מחדש כטרמינל לטיסות פנים. רשות שדות התעופה הודיעה כי בכוונתה להפעיל בטרמינל זה מסוף לטיסות אח"מ (אורחים חשובים מאד) ומסוף לטיסות חברות תעופה במחיר נמוך, אך טרם ננקטו צעדים של ממש למימושן של כוונות אלה. בניין טרמינל 1 תוכנן במקור על ידי אגף התכנון של שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל בראשית שנות ה-30. סגנון הבניה המקורי של הבניין אופיין בסגנון הבינלאומי, והורכב ממבנה קובייתי מטויח בטיח לבן ונקי, ומעליו ניצב מגדל פיקוח מעוגל. עם הקמת המדינה הורחב המבנה, ובשנות ה-50 נבלע לחלוטין במערך אגפים חדש שלא השאיר כל זכר לבניין המקורי. בסוף שנות ה-80, הוקם אולם קבלות פנים חדש בתכנון האדריכל מרדכי בן-חורין.
• טרמינל 2 היה בית נתיבות קטן אשר שימש את הטיסות הפנים-ארציות עד 20 בפברואר 2007, וטיסות בינלאומיות פעלו ממנו רק בתקופות עומס. לאחר העברת תנועת הנוסעים בטיסות הפנים אל טרמינל 1, נסגר טרמינל 2 ונהרס, ותחתיו מוקם בניין שינוע של חברת U.P.S.
• טרמינל 3 הוא בית הנתיבות הגדול והמודרני המוכר גם בכינויו נתב"ג 2000, אשר נחנך ב-2 בנובמבר 2004. בניית הטרמינל הייתה אחד ממיזמי התשתית הגדולים ביותר בישראל בשנים האחרונות. הטרמינל שבו 24 שרוולים לגישת נוסעים למטוסים בשלוש זרועות (B, C ו-D), מסוגל לטפל בלמעלה מ-10 מיליון נוסעים בשנה, אך ניתן להגדיל את הקיבולת שלו עד 16 מיליון נוסעים בשנה, באמצעות הקמת שתי זרועות נוספות (A ו-E). בשדה שתי קומות מרכזיות המפרידות בין הנוסעים היוצאים לנוסעים המגיעים, והחלק היבשתי מקושר אל החלק האווירי באמצעות שדרה. בחלק היבשתי נמצאים גם תחנת הרכבת ומרכז קניות כושל הידוע בכינוי "Buy & Bye", בעוד שהחלק האווירי כולל מתחם גדול לחנויות פטורות ממכס (דיוטי פרי) ושלושה טרקלינים עסקיים.

גן הדקלים אולם מקבלי הפנים השדרה המחברת בין החלק היבשתי לחלק האווירי "הכיכר" והחנויות הפטורות ממכס

• טרמינל 4 הוא טרמינל שנבנה בשנת 1999 וממוקם בקצה שדה התעופה, בסמוך לבסיס חיל האוויר. מטרת בנייתו הייתה לשרת את התיירים שהגיעו לישראל לקראת המילניום החדש, אך הוא מעולם לא נפתח לתנועה וטרם נמצא לו שימוש אחר. עד עתה, השימוש היחידי שנעשה בטרמינל הזה היה בדיקת הנוסעים הנכנסים מארצות המזרח הרחוק בעת מגפת הסארס בשלהי שנת 2002, ובעת הבאת שרידי גופותיהם של אילן רמון ושל שלושת החיילים שהושבו לארץ במסגרת פרשת טננבוים.

[עריכה] יחידות הנמל ושירותיו

בנמל התעופה בן-גוריון מספר חטיבות וצוותים כדלקמן‏‏^[11]:

• חטיבת תפעול ומבצעי קרקע מרכזת את מרבית פעילויות השגרה של הנמל, וכוללת ארבעה אגפים:
  • אגף השינוע אחראי על הטיפול במטענים, בדואר אוויר ובכבודת הנוסעים;
  • אגף מבצעי קרקע מופקד על תכנון והוצאה לפועל של לוח הטיסות, ניהול תנועת המטוסים ורחבות החניה למטוסים, הפעלה וניהול של מצבי חירום תעופתיים, וכן ניהול שירותי מטאורולוגיה, רפואה, הצלה, כיבוי אש וטיפול בחומרים מסוכנים.
  • אגף מפעילי ורכזי ציוד מנהל ומפעיל את הציוד התפעולי למטוסים.
  • אגף שירותי קרקע אחראי על ניהול מגרשי החנייה לכלי רכב, מסופי המטען והדלק הסילוני, והענקת שירותי ניקיון לפנים המטוסים ולכלל השטחים הפתוחים בנמל.
• חטיבת אחזקה אחראית על החזקת כל המבנים והציוד בנמל התעופה בן-גוריון ובכל נמלי התעופה האחרים ובמסופי הגבול השייכים לרשות שדות התעופה.
• חטיבת שרות לנוסע - עיקר תפקידה של החטיבה הוא לנהל את בתי הנתיבות. עוד עוסקת החטיבה בניהול הקשר עם משרדי הממשלה הפועלים בנמל, פיקוח על חברות המוניות ומתן מענה לפניות הציבור.
• חטיבת הביטחון אחראית על נושא הביטחון בנמל ומונחית על ידי משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי. החטיבה מורכבת מאגף הבודקים ("סלקטורים") העוסק בבידוק הביטחוני ואגף האבטחה המאבטח את מתקני הנמל.

בנמל פועלות נציגויות של מספר משרדים ממשלתיים, ובהם משרד הפנים, משרד הקליטה, משרד החקלאות וכן נציגות צה"ל‏‏^[12]. סמוך לטרמינל 1 ממוקמת תחנת משטרת נתב"ג המהווה יחידה עצמאית הכפופה ישירות למחוז מרכז של משטרת ישראל.

[עריכה] תחבורה אל הנמל וממנו

נמל התעופה בן-גוריון שוכן במרחק של כ-18 ק"מ מתל אביב, מצפון לכביש 1 המקשר בינה ובין ירושלים. מחלף בן-גוריון הוא מחלף הכניסה הראשי אל הנמל וכביש 4503 הוא כביש הגישה הפנימי היוצא ממנו ומוליך אל מתקני הנמל. גישה אל הנמל אפשרית גם דרך צומת אל-על השוכנת על כביש 40 ממזרח לנמל ובסמוך לטרמינל 2 ההיסטורי. בנמל מספר מגרשי חניה לטווח ארוך ולטווח קצר שבהם כ-6,500 מקומות חניה‏‏^[13], ואלה ממוקמים סמוך לטרמינל 1 ו-3, במגרש החניה לטווח ארוך הסמוך לכניסה לנמל ובאזור המטענים. חניון נוסף בסמוך לטרמינל 3 ובו 500 מקומות חניה משרת את חברות השכרת הרכב. בתי הנתיבות ומגרשי החניה מקושרים זה לזה בקו שירות פנימי הפועל אחת ל-15 דקות והנסיעה בו היא בחינם‏‏^[14]

תחנת הרכבת נמל התעופה בן-גוריון ממוקמת בקומה התחתונה של טרמינל 3, והיא החלה לפעול ב-10 באוקטובר 2004 בטרם נחנך מבנה הטרמינל. בתחנה עוצרות הרכבות בקו השירות מודיעין - תל אביב - חיפה - נהריה וכן מספר רכבות לילה.

מספר קווי אוטובוס מגיעים לאיירפורט סיטי שממזרח לנמל התעופה, ואינם נכנסים אליו. בין אירפורט סיטי לבתי הנתיבות פועל שירות הסעה המופעל על ידי חברת אגד. מהנמל יוצאות מוניות של שלוש חברות מוניות הפועלות לפי זיכיון, וכן פועל בנמל שירות לימוזינות.

[עריכה] מסלולים

בשדה התעופה שלושה מסלולים:

1. מסלול הנחיתה הראשי 12/30 - מסלול הנחיתה הראשי הוא המסלול הקרוב לטרמינלים ובמקביל לו קיים מסלול הסעה. אורכו של המסלול 3,112 מטר ורוב הנחיתות מתבצעות במסלול זה ממערב למזרח בגישה מהים ומעל דרום תל אביב (כיוון 12). כאשר רוח מערבית חזקה נושבת, בדרך כלל בשעות אחר הצהריים, נוחתים המטוסים בכיוון ההפוך (כיוון 30). לעתים נדירות, בהתאם לתנאי מזג האוויר מסוימים, המסלול משמש גם להמראות (כיוון 12 ממערב למזרח). המסלול שופץ במהלך שנת 2007.
2. המסלול הקצר 03/21 - שימש בעבר את טייסות התובלה של חיל האוויר הישראלי, כיום משמש כמסלול הסעה (כיוון 03) לקראת המראה מן המסלול השקט (08/26 לכיוון 26).
3. המסלול השקט 08/26 שאורכו 3,657 מטר הוא המסלול הארוך ביותר בשדה. המסלול משמש כמסלול ההמראות הראשי ממזרח למערב (כיוון 26), והוא מכונה "המסלול השקט" מכיוון שמטוסים שממריאים ממנו יוצרים פחות רעש בישובים בית דגן, חולון, וראשון לציון וההמראות נעימות יותר לנוסעים. המסלול נבנה בתחילת שנות השבעים. בחודש פברואר 2006 הסתיים שיפוץ מקיף של המסלול בעלות של 24 מיליון ש"ח, אשר התאימה אותו גם לשימוש מטוסים מדגם איירבוס A380.

[עריכה] פיגועים ואבטחה בנמל התעופה

ערכים מורחבים – הטבח בנמל התעופה לוד, חטיפת מטוס סבנה

בשנות ה-70 של המאה העשרים הייתה התעופה הבינלאומית יעד לפיגועי טרור כנגד ישראל ומטרות ישראליות. ב-8 במאי 1972 נחטף מטוס של חברת התעופה "סבנה" לנתב"ג; נוסעיו חולצו למחרת בפעולה נועזת של סיירת מטכ"ל. הפיגוע המשמעותי ביותר שבוצע בשטח הנמל התרחש ב-30 במאי 1972, כאשר שלושה מחבלים יפנים מארגון "הצבא האדום היפני" שלפו ממזוודותיהם ביציאה מהמטוס, עם הכניסה לארץ, כלי נשק אוטומטיים ורימונים ופתחו באש לעבר הנוכחים. כתוצאה מהירי וזריקת הרימונים נהרגו 27 בני אדם ו-72 נפצעו. פעולת הטרור כונתה "הטבח בנמל התעופה לוד". בעקבות אירועי טרור אלה, הוגברה משמעותית האבטחה בנתב"ג והוא נחשב היום לאחד מנמלי התעופה הבטוחים בעולם. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, החלו נמלי תעופה רבים בעולם ללמוד וליישם את שיטות האבטחה הנהוגות בו.

[עריכה] תקריות תעופה ותקלות בטיחות

בנמל התעופה בן-גוריון אירעו מספר תקריות ותקלות בטיחות שהיו על סף תאונת תעופה. כך בשנים 2005 - 2006 נרשמו 448 אירועי בטיחות בנתב"ג, בהם 102 מקרים בהם חלפו המטוסים זה לצד זה במידה העלולה לגרום לתאונה ^[15].

ב-8 בפברואר 2007 מטוס של חברת התעופה "איבריה" כמעט שהתנגש בזמן הנחיתה במטוס של "אל על" שנחת באותו זמן במסלול קרוב, לאחר שטייסי איבריה לא הבחינו במטוס שנמצא לפניהם ו"חתכו" את מסלול טיסתו [1].

בעקבות אירוע זה ואחרים נעשו מספר בדיקות של רמת הבטיחות בנתב"ג, בהן:

• ועדת בדיקה בראשות עמוס לפידות שמונתה על ידי שר התחבורה, שאול מופז. הוועדה הגישה את ממצאיה ב-15 באוגוסט 2007. בין היתר, הוועדה מתחה ביקורת על מצב הבטיחות בנמל התעופה ובמיוחד על מערך ההמראות והנחיתות, הציעה לתקן את חוק הטיס והתקנות שהוצאו מכוחו (המסגרת הפורמלית לרגולציה של הפעילות בנמל), והתריעה על הסיכון הנובע משידורי רדיו פיראטיים.
• צוות מיוחד של רשות התעופה הפדרלית האמריקאית (FAA). הצוות הגיש את ממצאיו לשר התחבורה בספטמבר 2007. בין היתר, מתח הצוות ביקורת על המחסור בפקחי טיסה ועל הכשרתם הלקויה של פקחים, על מצבם הפיזי של המטוסים המגיעים לנמל התעופה ועל חוסר שליטה של חלק מהטייסים באנגלית, על מיקומו של מגדל הפיקוח ועל העדר שליטה מלאה על הנעשה במסלולי ההמראה.^[16]
• דו"ח של הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO) בדק אף הוא את ליקויי הבטיחות בנמל התעופה, ומצא 102 נקודות שיש לתקנן.

[עריכה] בסיס חיל האוויר לוד

הנמל משמש גם בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי, בסיס חיל-האוויר לוד (בח"א 27). בבסיס מוצבות כיום שתי טייסות ה-C-130 הרקולס ("קרנף") של החיל: טייסת 103 ("טייסת הפילים") וטייסת 131 ("טייסת הציפור הצהובה"). כן מוצבות בבסיס טייסת 122 ("טייסת הנחשון"), המפעילה כיום את מטוסי הגאלפסטרים 5 ("נחשון"), וטייסת 120 ("טייסת הבינלאומית") המפעילה כיום את מטוסי הבואינג 707 ("ראם") והסי-סקאן ("שחף"). הבסיס הוא גם מקום מושבה של היחידה לשיתוף פעולה (יחשת"פ) הכפופה ללהק אוויר למסוקים. יחשת"פ משמשת כמקשרת עיקרית בין זרוע האוויר לזרוע היבשה ואחראית על תחום ההשתתפות של חיל האוויר בלחימה היבשתית. יש לה נציגות בפיקודים, באוגדות ובחטיבות. בנוסף, מוצבת בבסיס יחידת העמסה של חיל האוויר הישראלי. על פי התוכניות צפוי הבסיס להיסגר בשנת 2009 והטייסות והיחידות השוכנות בו כיום צפויות לעבור לבסיס נבטים שבנגב הצפוני.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נתב"ג

• האתר הרשמי של נתב"ג
• האתר הרשמי של רשות שדות התעופה
• אתר טרמינל 3 של רשות שדות התעופה
• פרויקט של ynet על טרמינל 3
• מיכל בן ארי, מסע בזמן - הסיפור של נתב"ג, באתר ynet

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ Ben Gurion ranks first in airport survey
2. ^ ‏האתר הרשמי - שנות ה-30‏
3. ^ ‏האתר הרשמי - שנות ה-40‏
4. ^ ‏האתר הרשמי - שנות ה-50‏
5. ^ ‏האתר הרשמי - שנות ה-60‏
6. ^ ‏האתר הרשמי - שנות ה-90‏
7. ^ ‏האתר הרשמי - סטטיסטיקה‏
8. ^ ‏סטטיסטיקה- נוסעים‏
9. ^ ‏סטטיסטיקה - תנועות‏
10. ^ ‏משרד התחבורה‏
11. ^ ‏האתר הרשמי - תפקידים ומבנה‏
12. ^ ‏האתר הרשמי - משרדי ממשלה‏
13. ^ ‏האתר הרשמי - מערך החניה‏
14. ^ ‏האתר הרשמי - שרות הסעה פנימי "שאטל"‏
15. ^ דו"ח: בזכות חברות התעופה, לא היה אסון תעופה המוני, חדשות נענע, 31 ביולי 2007
16. ^ סכנה, שדה תעופה, הארץ, 11 באוקטובר 2007

בסיסי טיסה של חיל האוויר הישראלי

רמת דוד | שדה דב | לוד | פלמחים | תל נוף | חצור | חצרים | נבטים | רמון | עובדה

תחבורה בישראל
כבישים:	כבישי ישראל · החברה הלאומית לדרכים בישראל · כביש 1 · כביש 2 · כביש 3 · כביש 4 · כביש 5 · חוצה ישראל (כביש 6) · כביש 7 · נתיבי איילון (כביש 20) · כביש 22 · כביש 40 · כביש 60 · כביש 90 · כביש 404 (שד' בגין) · כביש 431 · כביש 443 · כביש 471 · כביש 531 · כביש אלון · כביש הצפון (כביש 899) · מנהרות הכרמל
אוטובוסים:	אגד · אגד תעבורה · דן · מטרודן · מטרופולין · נתיב אקספרס · סופרבוס · קווים · קונקס · חברת הנסיעות והתיירות נצרת · שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת
נמלים:	נמל אילת · נמל אשדוד · נמל חיפה
רכבות:	רכבת ישראל · הקו הראשי של רכבת ישראל · מסילת הרכבת לירושלים · קו הרכבת המהיר לירושלים · מסילת איילון · תחנות רכבת בישראל
רכבות קלות ותחתיות:	הכרמלית · המטרונית · הרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום)· הרכבת הקלה בירושלים
תעופה:	רשות שדות התעופה · נמל התעופה בן-גוריון · אל על · ישראייר · ארקיע · סאן דור · שדות תעופה בישראל
היסטוריה:	נמל תל אביב · נמל יפו · רכבת העמק · חברות תעופה עבריות ביישוב · כביש הנפט