בנימין נתניהו

שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים [ בת-זוג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

בנימין נתניהו

ראש ממשלת ישראל ושר החוץ
ראש ממשלת ישראל ושר החוץ
לידה	21 באוקטובר 1949 (בן 74) תל אביב, ישראל
שם לידה	בנימין נתניהו
מדינה
השכלה	תואר ראשון באדריכלות תואר שני במינהל עסקים מדע המדינה
עיסוק	פוליטיקאי, דיפלומט
מפלגה	הליכוד הליכוד-צומת הליכוד-גשר-צומת הליכוד ביתנו
דת	יהדות
בן או בת זוג	שרה נתניהו (1991–?)
שושלת משפחת נתניהו
אב בנציון נתניהו אם צילה נתניהו צאצאים נועה רוט יאיר נתניהו אבנר נתניהו מספר צאצאים 3
www.netanyahu.org.il
ראש ממשלת ישראל ה־9 (כהונה ראשונה) 18 ביוני 1996 – 6 ביולי 1999 (3 שנים) אירועים בתקופתו 1996 מהומות מנהרת הכותל 1997 הסכם חברון 1998 הסכם ואי
ראש ממשלת ישראל ה־9 (כהונה שנייה) 31 במרץ 2009 – 18 במרץ 2013 (4 שנים) אירועים בתקופתו 2011 המחאה החברתית 2011 עסקת שליט 2012 מבצע עמוד ענן
ראש ממשלת ישראל ה־9 (כהונה שלישית) 18 במרץ 2013 – 14 במאי 2015 (שנתיים ו־8 שבועות) אירועים בתקופתו 2014 מבצע צוק איתן
ראש ממשלת ישראל ה־9 (כהונה רביעית) 14 במאי 2015 תפקידים בולטים נוספים שר החוץ שר האוצר ראש האופוזיציה שגריר ישראל באו"ם
פרסים והוקרה
מסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי (1980) פרס צלטנר (1987)
חתימה

בנימין נתניהו - וידאו

בנימין (ביבי) נתניהו (‏האזנה^ⓘ‏^?‏; נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא ראש ממשלת ישראל ושר החוץ הנוכחי.

נתניהו כיהן כראש ממשלה במשך שתי תקופות: הראשונה, בראשות ממשלת ישראל העשרים ושבע, בשנים 1996–1999, והשנייה, שהחלה ב-2009 בראשות ממשלת ישראל השלושים ושתיים ונמשכת עד היום. נתניהו כיהן בממשלות ישראל גם כשר האוצר וכשר החוץ, וכן כראש האופוזיציה. בין השנים 1993–1999 כיהן כיושב ראש מפלגת הליכוד, תפקיד אותו חזר למלא מדצמבר 2005 ועד היום. לפני שהצטרף לליכוד ונבחר כחבר הכנסת היה שגריר ישראל באו"ם בשנים 1984–1988.

ביוגרפיה

נעוריו ושירותו הצבאי

נתניהו נולד בתל אביב וגדל בירושלים. הוא השני מבין שלושה בנים של צילה לבית סגל (1912–2000) ופרופ' בנציון נתניהו (1910–2012). בסוף שנות ה-50 וה-60 חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. הוא החל ללמוד בתיכון ליד האוניברסיטה, עד שמשפחתו עברה לארצות הברית בשנים 1963–1969, וגרה בצ'לטנהם, פרוור של פילדלפיה שבפנסילבניה, שם למד נתניהו בבית הספר התיכון המקומי והיה פעיל במועדון הדיבייט.

ב-1967, עם סיום לימודיו בתיכון, שב נתניהו לישראל כדי להתגייס לצה"ל. את שירותו הצבאי עשה כלוחם וכמפקד בסיירת מטכ"ל. ביחידה עבר מסלול הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה תחת פיקודו של עמירם לוין והשתתף בפעולות מיוחדות בעומק קווי האויב. בין היתר השתתף במבצע תשורה, במבצע תופת ובמבצע בולמוס 4, במהלכו כמעט ונהרג, לאחר שהצבא המצרי פתח באש על כוח היחידה והקומנדו הימי, בעת שצלח את תעלת סואץ על גבי סירות גומי לעבר הגדה המערבית שבשליטת המצרים. בהמשך סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות ומונה למפקד צוות ביחידה. כמפקד צוות השתתף נתניהו בין היתר במבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה" (ב-8 במאי 1972), שעליו פיקד אהוד ברק, אז מפקד היחידה. נתניהו נפצע בפעולה זו מפליטת כדור של חברו ליחידה. בפעם אחרת, בעת ביצוע פעולה עלומה בסוריה, הצוות שעליו פיקד נתקע בדרך והלוחמים סבלו מתשישות ומקור. מפקד פלוגתו, עוזי דיין, חש לעזרתם וחילץ אותם. בקיץ 1972 השתחרר נתניהו מצה"ל בדרגת סרן. הוא הוסיף לשרת במילואים בסיירת לפחות עד שנת 1981.

לימודים אקדמיים בארצות הברית

לאחר שחרורו מצה"ל, חזר לארצות הברית ולמד לתואר ראשון באדריכלות ולתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת MIT שבמסצ'וסטס. בנוסף, למד לימודי מדע המדינה באוניברסיטת הרווארד. במקביל ללימודיו עבד כשנתיים בחברה לייעוץ עסקי בוסטון קונסלטינג גרופ (BCG). באותה תקופה, כינה את עצמו "בנג'מין ניתאי", או "בן ניתאי" (ניתאי היה הכינוי שבו נהג לעיתים אביו לחתום על מאמריו). לאחר שנים, בראיון לתקשורת, הבהיר כי עשה זאת כדי שהסביבה שאינה דוברת עברית תוכל להגות את שמו ביתר קלות.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, שב לישראל כדי להשתתף במלחמה ולחם בחזית הדרום, כקצין מילואים ביחידה ואף פיקד על מבצע מיוחד בחזית הצפון. עם סיום המלחמה שב ללימודיו בארצות הברית.

תחילת דרכו הציבורית

נתניהו עם סורין הרשקו, שנפצע כלוחם במבצע אנטבה

בשנת 1976 שכל את אחיו יונתן (יוני) נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה כשהיה מפקד סיירת מטכ"ל. לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1977 שב לישראל. מספטמבר 1976 ועד 1980 עמד בראש מכון יונתן לחקר הטרור שערך מספר כנסים בינלאומיים בנושא הטרור. בשנים 1980–1982 עבד כמנהל השיווק של חברת הרהיטים "רים תעשיות". ב-1980 זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר יחד עם אחיו עדו על הוצאת מכתבי יוני. במסגרת מכון יונתן לחקר הטרור הכיר מספר פוליטיקאים, בהם השר משה ארנס, שהכניסוֹ לפוליטיקה, והמליץ עליו לכהן כציר ישראל בוושינגטון, תפקיד שמילא בשנים 1982–1984. לאחר סיום תפקידו של ארנס כשגריר, מילא נתניהו את מקומו, עד למינויו של מאיר רוזן.

בשנים 1984–1988 כיהן נתניהו כשגריר ישראל באו"ם, והתבלט בהופעותיו המלוטשות בתקשורת העולמית. בתקופה זו נחשף עברו של מזכ"ל האו"ם לשעבר, קורט ולדהיים, כקצין בצבא גרמניה הנאצית על ידי הקונגרס היהודי העולמי. לאחר החשיפה הראשונה תבע נתניהו מהאו"ם, בהצלחה, לפתוח את הארכיון ולחשוף מסמכים הקשורים לעברם של ולדהיים ופושעי מלחמה נאצים אחרים.

בשנת 1988, הוענק לנתניהו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.

קריירה פוליטית (1988–1996)

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988 שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". בבחירות המקדימות במרכז הליכוד זכה במקום החמישי ולאחר שריונים של אנשי המפלגה הליברלית הישראלית ושל יגאל הורוביץ הוצב במקום התשיעי ברשימה. הוא נבחר לכנסת ה-12 והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס ולאחר מכן של דוד לוי. גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. בין לוי לנתניהו לא התקיים שיתוף פעולה, ונוצרו ניצני יריבות שהתעצמו לאחר מכן. בוועידת השלום במדריד בשנת 1991 נמנה נתניהו עם חברי המשלחת בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. בעקבות המתח בינו ובין לוי, עבר נתניהו לאחר הוועידה מתפקיד סגן שר החוץ לסגן שר במשרד ראש הממשלה.

אחרי מפלת הליכוד בבחירות 1992 (שבהן הוצב במקום השישי ברשימת הליכוד) בראשות יצחק שמיר, התמודד נתניהו ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה, במקום שמיר שפרש. הוא גבר בבחירות אלה על דוד לוי, בני בגין ומשה קצב ברוב של 52%. במהלך מסע הבחירות הפנימיות התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית במהדורת "מבט לחדשות" טען נתניהו כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו שבה הוא נראה בוגד באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו כאחראים לפרשה העמיקה את הקרע בין השניים. הקלטת לא נמצאה ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי.

כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו (1993) והזהיר שההסכם יביא גל טרור על אזרחי מדינת ישראל. נתניהו ביקר באתרים של פיגועי טרור (כגון באתר הפיגוע בקו 5 ב-19 באוקטובר 1994) והשתתף בהפגנות, קטנות וגדולות, של הימין נגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב' באוקטובר 1995. לפרסום רב זכתה השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה, שבה נישא ארון קבורה שעליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", והוצג בה חבל תלייה. נתניהו אמר שלא ראה אותו. בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, מתנקש שהתנגד לדרכו הפוליטית. רבים בשמאל האשימו את נתניהו בהסתה נגד רבין ואלמנתו לאה רבין סירבה ללחוץ את ידו של נתניהו בטקס ההלוויה.

הניצחון בבחירות 1996

ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת הארבע-עשרה לפי שיטת הבחירה הישירה. בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה גבר נתניהו על ראש הממשלה המכהן שמעון פרס (שהחליף את רבין לאחר הירצחו), ברוב של 50.5% לעומת 49.5% לפרס, ובהפרש של כ-29,000 קולות. ניצחונו התקבל בהפתעה על ידי הפרשנים הפוליטיים, לאחר שרוב הסקרים ניבאו ניצחון לשמעון פרס, חלקם בהפרש של יותר מחמישה אחוזים. גם במדגם הטלוויזיה של הערוץ הראשון ניצח פרס את נתניהו בהפרש של 1.4%, וכך גם במניין החלקי של תוצאות האמת במהלך הלילה. לפנות בוקר התהפכו התוצאות לטובת נתניהו. ניצחון נתניהו בבחירות הפך אותו לראש הממשלה הצעיר ביותר שנבחר בישראל ולראשון שנולד בישראל לאחר הקמת המדינה.

פרשנים מציינים כמה גורמים שתרמו לניצחון נתניהו:

• סדרת פיגועי התאבדות שבוצעו על ידי תנועת חמאס בחודשים פברואר ומרץ, והוצגו על ידה כתגובה לחיסול "המהנדס" יחיא עיאש, עוררה כעס בציבור על אוזלת ידה של הממשלה במניעתם ועל הקשר בינם ובין המצב החדש שנוצר ביהודה, שומרון וחבל עזה בעקבות הסכמי אוסלו.
• ההתלקחות בלבנון באפריל ומבצע "ענבי זעם": פרס ציפה שהמבצע יתרום לדימויו כמנהיג המסוגל להגן על ביטחון המדינה, אולם הריגתם של כ-100 אזרחים בכפר הלבנוני קאנא מהפגזה ישראלית הביאה רבים מהבוחרים הערבים להימנע מהצבעה עבורו.
• מועד הבחירות המוקדמות שנקבע במשא ומתן בין סיעות הכנסת פעל לרעת פרס. אילו היו הבחירות נערכות מוקדם יותר, לא היה למפלגות היריבות זמן מספיק להתארגנות, וגם ההשפעה הרגשית של רצח רבין הייתה חזקה יותר.
• הצלחתו של נתניהו לאחד מאחוריו ברשימת הליכוד-גשר-צומת גם את סיעת "גשר" בראשות יריבו משכבר הימים, דוד לוי, ואת "צומת" בראשות רפאל איתן; אם כי איחוד זה לא הביא לתוספת מנדטים לסיעת הליכוד בכנסת.
• הניכור שחשו קבוצות מסוימות בחברה הישראלית כלפי השמאל. תחושת ניכור זו הלכה והתעצמה בחודשים שלאחר רצח רבין, בעקבות התחושה כי כל קול אשר אינו תואם את זה המשודר מן הממסד, מושתק. לניצחונו של נתניהו חברו קבוצות שונות שנמצאו מחוץ לזרם המרכזי והשליט בישראל – חרדים, עולים חדשים ומזרחים. המפסיד מול נתניהו, שמעון פרס, השיב לשאלה עיתונאית לאחר הבחירות: "מי הפסיד?" באומרו כי "הישראלים" הפסידו ו"היהודים" ניצחו.
• העימות הטלוויזיוני, שאליו הופיע פרס אחרי לילה נטול-שינה, נרגז ומוכן ברישול, ונתפש, לפי סקרי דעת קהל שנערכו מיד אחר כך, כמי שהפסיד בעימות לנתניהו.
• השימוש בשירותיו של יועץ הבחירות האמריקאי ארתור פינקלשטיין, שטבע סיסמאות כמו "פרס יחלק את ירושלים" ו"אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע פרס", ועמד מאחורי תשדירי הבחירות של נתניהו שהיו קצרים, קליטים וחוזרים על עצמם.
• הבטחותיו של נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שעליהם חתמה הממשלה, למרות התנגדותו העקרונית להם.
• הקמפיין שיזמו גורמים בארגון צעירי חב"ד, במימונו של המיליארדר היהודי-אוסטרלי חסיד חב"ד יוסף גוטניק, ימים ספורים לפני הבחירות בסיסמה "נתניהו. זה טוב ליהודים".
• הוראתו של הרב שך יומיים לפני הבחירות, לציבור החרדי ולמצביעי יהדות התורה בפרט, להצביע לנתניהו.

קדנציה ראשונה כראש ממשלה (1996–1999)

נתניהו כיהן לראשונה כראש ממשלת ישראל מ-18 ביוני 1996 עד ל-6 ביולי 1999.

התחום המדיני

נתניהו עם נשיא ארצות הברית ביל קלינטון בחדר הסגלגל, יולי 1996

4 בספטמבר 1996, בנימין נתניהו נפגש עם יאסר ערפאת במחסום ארז

נתניהו מתארח בסוכתו של ראש ישיבת מרכז הרב, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, אוקטובר 1997

נתניהו, מזכירת המדינה מדליין אולברייט ויאסר ערפאת בשיחות לקראת החתימה על הסכם ואי (אוקטובר 1998)

הנושא המרכזי שהעסיק את נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה היה היחסים בין ישראל לפלסטינים, שידעו עליות ומורדות. כפי שהתחייב נתניהו מראש, הוא לא ביטל את הסכמי אוסלו. עם זאת, הוא טען שיש לדאוג להדדיות ולקיים התחייבויות לנסיגות רק במקביל לקיום הרשות הפלסטינית את התחייבויותיה. בהתאם לכך, המשיך את ההתמהמהות של קודמו שמעון פרס בביצוע מסירת חברון לידי הרשות, העיר היחידה שלא נמסרה לפלסטינים בהתאם להסכמי אוסלו ב', לשליטה פלסטינית. בתחילת ספטמבר 1996 נפגש נתניהו עם יאסר ערפאת במעבר ארז, אולם לא הושגו בפגישה הסכמות.

ב-24 בספטמבר 1996 החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל בירושלים; בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה, ובמהלכן נהרגו 16 חיילים ישראלים וכ-60 שוטרים ואזרחים פלסטינים. לטענת הפלסטינים, המהומות התפתחו בעקבות פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בוויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים, בתואנה שישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. נתניהו הצדיק את האישור שנתן לפתיחת פתח המנהרה בהתאם לחוות דעת של מערכת הביטחון, ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו". מדובר היה באירוע ביטחוני משמעותי בתקופת כהונתו של נתניהו, הן בשל מספר ההרוגים הגבוה בצד הישראלי והפלסטיני והן בשל המחאות החריפות של ערביי ישראל, כולל שביתה כללית והפרות סדר בערים הערביות ובערים המעורבות, שנפסקו תוך ימים ספורים.

בעקבות מהומות מנהרת הכותל מיהר נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לקרוא לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה סללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים שבהם קיימים בתים המאוכלסים בישראלים. כמו כן התחייבה ישראל לקיים שתי נסיגות נוספות שביחד עם הנסיגה מחברון נקראו "שלוש הפעימות". הנסיגה מחברון בוצעה עוד באותו חודש.

בקיץ 1997 התרחשו בירושלים שני פיגועי התאבדות, ובעקבותיהם הורה נתניהו על הריגתו, באמצעות רעל, של ראש הלשכה המדינית של חמאס בירדן, חאלד משעל (ראו ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל). הפעולה לא עלתה יפה, וסוכני "המוסד" שביצעו אותה נתפסו. בתמורה לשחרורם שלחה ישראל תרופת נגד שהצילה את חייו של משעל, ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם שייח' אחמד יאסין. קודם לכן החליט נתניהו שלא לדרוש את הסגרתו של מוסא אבו מרזוק, בכיר חמאס שנתפס בארצות הברית, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש את הפיגועים.

לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון, שהתמנה לשר החוץ שלו במקום דוד לוי שהתפטר, לנסיגה נוספת, שכללה 13% משטחי C שבגדה שהועברו לשטחי A ו-B,‏ 1% ו-12% בהתאמה, ולפתיחת נמל תעופה בינלאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות הנשיא קלינטון, אולם לא פורסם נוסח חדש של האמנה שאינו כולל את הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל. בטרם הוקדמו הבחירות ביצעה ממשלת נתניהו רק חלק קטן מהנסיגה שלה התחייבה, כאשר נתניהו מציג את מדיניותו על ידי הנוסחה: ”יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו.”

תקופתו של נתניהו התאפיינה בקיפאון ביחסים בין ישראל לבין הפלסטינים, ובהתמקחויות ארוכות על נסיגות ו"פעימות" של אחוזים בודדים מהשטח. בימיו לא חלה פריצת דרך משמעותית בתהליך כמו בימי רבין, אך גם לא החמרה ביחסים כמו בימי ברק. בתקופת כהונתו של נתניהו כראש ממשלה היה מספר הפיגועים נמוך משמעותית בהשוואה לתקופותיהם של שני קודמיו בתפקיד, יצחק רבין ושמעון פרס, ולשני ראשי הממשלות שלאחריו. בשנת 1999, שנת כהונתו האחרונה של נתניהו, נרצחו 4 אנשים בפיגועים, המספר הנמוך ביותר מאז ראשית האינתיפדה הראשונה ועד 2008.

גם במגעים עם סוריה חל קיפאון בתקופת נתניהו, אף על פי שידידו האישי, המיליונר האמריקאי רון לאודר, נשלח לסוריה מטעמו. לטענת דניס רוס ומרטין אינדיק, טיוטה שהציג לאודר בשמו של נתניהו לסורים, וזכתה להסכמתם, כללה נסיגה מרמת הגולן לקו על בסיס גבולות 1967 (והקו המדויק יקבע בהסכמה בין הצדדים).

שהיית צה"ל בדרום לבנון המשיכה לגבות קורבנות רבים. אירועים בולטים:

• 4 בפברואר 1997 – 73 חיילים שהיו בדרכם למוצבים בדרום לבנון נהרגו באסון המסוקים. אירוע זה עורר ויכוח ציבורי בעניין שהיית צה"ל בדרום לבנון.
• 23 בפברואר 1997 – שלושה קצינים מסיירת צנחנים נהרגו בהיתקלות באזור הביטחון. בעקבות זאת הודיע יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, על התחייבותו לצאת מלבנון תוך שנה מהיבחרו, עדיף תוך משא ומתן עם סוריה. תגובתו של נתניהו הייתה האשמת ממשלת לבנון באי מוכנות לשאת ולתת על הנסיגה.
• 5 בספטמבר 1997 – אסון השייטת שבו נהרגו 12 לוחמי שייטת 13 במארב של חזבאללה בלבנון.

ב-13 במרץ 1997 התרחש הטבח בנהריים, שבו רצח חייל ירדני שבע ילדות ישראליות ופצע שש אחרות. בעקבות זאת הגיע חוסיין, מלך ירדן לביקור תנחומים והתנצלות בישראל.

התחום הכלכלי

נתניהו נואם בבורסה ליהלומים ברמת גן, 1999

נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי הכלכלה החופשית ואת ההפרטה. לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים:

1. הורדת האינפלציה מ-10.59% בשנת 1996 ל-1.34% בשנת 1999.
2. הפחתת הגרעון התקציבי.
3. ליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון" (על רקע מהלך זה התפטר דן מרידור מתפקידו כשר האוצר).
4. ביצוע הפרטה של גופים ממשלתיים שונים.
5. פתיחת שוק התקשורת לתחרות – הוספת מפעיל סלולרי שלישי, תחילת שירותיה של חברת הטלוויזיה בלוויין "yes" והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבינלאומיות.

בתקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר; דן מרידור, יעקב נאמן ומאיר שטרית- כל אחד למשך פרק זמן של כשנה.

עימותים והקדמת הבחירות

תקופתו של נתניהו כראש ממשלה לוותה בחילוקי דעות חריפים בציבור. אנשי השמאל ייחסו לו חלק ביצירת האווירה שאפשרה את רצח רבין, והתנגדותם לו גברה בעקבות דבריו בתקופת כהונתו, כגון התבטאותו "השמאל שכח מה זה להיות יהודי; הם חושבים שהם יתנו נשק לערבים, והערבים ישמרו עלינו", שאותה לחש לרב כדורי, או הביטוי "הם מפחדים", שעליו חזר מספר פעמים בהופעתו לפני תומכיו (המשפט התייחס למבקריו ולאנשי התקשורת שמפחדים שינצח בבחירות). הופעתו התקשורתית המלוטשת הביאה לו תומכים, אך היחסים בינו לבין כלי התקשורת היו עכורים, והוא האשים אותם בהתנכלות לו. למרות, ואולי דווקא בגלל יחסיו הקשים עם השמאל, זכה נתניהו לאהדה רבה בחוגי החרדים והימין המסורתי.

במהלך שנותיו כראש ממשלה, ואחר כך כשר החוץ, קידם נתניהו את היחסים עם הימין הנוצרי השמרני האמריקני. פעילות זו, שלוותה בידידות אישית חמה בין נתניהו לבין ג'רי פאלוול ומנהיגים אחרים מהימין הנוצרי, עוררה ביקורת בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית.

בעקבות פרשת בר-און חברון בינואר 1997, נפתחה חקירה פלילית נגד נתניהו, ובעקבותיה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. לבסוף, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שמונה על ידי הממשלה לאחר הפרשה, החליט לא להעמידו לדין, אך ציין כי "מהתנהגות ראש הממשלה עלו תמיהות".

יחסיו עם בעלי בריתו הפוליטיים לֻוּוּ בחריקות וצרימות. הגיבוי שלא נתן לשר האוצר דן מרידור הוביל להתפטרות האחרון, כעבור שנה מכניסתו לתפקיד. שר החוץ דוד לוי פרש בגלל התנגדותו לצעדיו הכלכליים בראשית 1998, אך גם בגלל יחסים אישיים רעועים.

אחרי חתימת הסכם ואי ביצעה ממשלתו חלק קטן מהנסיגה שהתחייב לה. ההסכם גרם לאכזבה מצד חלק מאנשי הימין בקואליציה, ואילו התמהמהותו של נתניהו ביישומו והמתקפה החריפה שלו על מפלגות השמאל עם שובו מהוועידה מנעו ממפלגות השמאל לספק לו רשת ביטחון. ההתמרמרות על התנהלותו האישית הובילה לאבדן תמיכת גורמי מרכז בו. שיתוף הפעולה בין כל אלה הוביל להקדמת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה. ב-21 בדצמבר 1998 הצביעה הכנסת על פיזורה בקריאה שלישית, כהבעת אי-אמון בנתניהו, על אף ניסיונותיו של נתניהו למנוע את ההצבעה ולגרום לדחייתה, ונקבע מועד להקדמת הבחירות.

בבחירות לראשות הממשלה התייצבו נגד נתניהו אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה, יצחק מרדכי, שאותו פיטר נתניהו מתפקיד שר הביטחון, כשגילה כי הוא מתכוון להצטרף למפלגת המרכז ולרוץ נגדו, בני בגין, שעזב את הליכוד והועמד בראש האיחוד הלאומי, ועזמי בשארה. אולם בסופו של דבר פרשו מרדכי, בגין ובשארה מהמרוץ, בגין תמך במועמדותו של נתניהו, ואילו מרדכי ובשארה תמכו במועמדותו של ברק, אשר בסופו של דבר ניצח במאי 1999 עם רוב של 56%. נתניהו הודה בתבוסתו עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות, והודיע על נטילת פסק זמן מהפוליטיקה, כשלצדו עומד אריאל שרון, שהוצג כמחליפו בראש הליכוד. לימים תלה נתניהו את כישלונו בקדנציה הראשונה, בכך שלא הקים ממשלת אחדות עם בחירתו, ושלא שיער עד כמה עמוקים הקרע בעם והטינה שרחש לו השמאל.

הפרישה מהפוליטיקה והחזרה (1999–2005)

נתניהו עם ולדימיר פוטין במוסקבה, 2000

לאחר שהפסיד בבחירות 1999 פרש מהנהגת הליכוד ומחברותו בכנסת. אחר פרישתו נחשדו נתניהו ואשתו בשתי פרשיות:

• בפרשת עמדי הועלה חשד כי נתניהו ניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי בדמות עבודות שביצע. בספטמבר 2000 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה. בעקבות חקירת פרשת עמדי, עלה חשד שהזוג נתניהו העבירו לחזקתם האישית מתנות שאותן קיבל נתניהו ממנהיגים בעולם בעודו ראש ממשלה, ולכן הן רכוש מדינת ישראל. בנוסף, ברשימת המתנות צוינו כ-150 מתנות שנעלמו ובתוכן שתי תמונות שהתקבלו מארנון מילצ'ן. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין החליט שלא להגיש כתב אישום בשתי הפרשות, בנימוק של חוסר ראיות, אך מתח ביקורת על התנהלותו של נתניהו.

עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000, ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק הייתה אמורה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, משום שטען שאם הרכבה לא ישתנה, לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאיפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שכנראה הייתה משגה פוליטי והובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו.

בטרם מבצע "חומת מגן", תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטיניים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו תבוצע הפרדה זאת. רק מאוחר יותר היה מתומכיה של גדר ההפרדה. עם פירוק ממשלת האחדות בסוף שנת 2002 הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא ניסה להתמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות.

שר האוצר

נתניהו כשר האוצר, 2003

עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003 הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו, שחפץ בתיק החוץ, סירב תחילה, אך לבסוף קיבל את התפקיד, לאחר שהובטחה לו יד חופשית וגיבוי מצד ראש הממשלה, הבטחה שאכן קוימה במהלך הקדנציה. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת השוק יביא לצמיחה ולשיפור המצב הכלכלי במשק. במהלך כשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר אוצר, ערך רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות.

צעדים בולטים של נתניהו כשר האוצר:

• בתחילת כהונתו, האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, שבאה להקטין את שיעורי מס ההכנסה, ובמקביל ביטל פטורים והרחיב את בסיס המס. בין הפטורים שביטל בולט ביטול הקלות המס לתושבי ההתנחלויות, צעד שבו העדיף לדבריו את גישתו הכלכלית על-פני זיקתו להתנחלויות. באמצע 2004 הוביל מהלך נוסף, שבו המשיכו גם שרי האוצר שבאו אחריו, להורדת נטל מס ההכנסה ומס החברות בהדרגה עד שנת 2010, להבאת המס השולי המרבי על יחידים לעמוד על 44% (לעומת 50% בשנת 2002), והמס על חברות – 25% (לעומת 36% ב-2002). מגמה זו נפסקה בעת כהונתו של נתניהו כראש הממשלה, כאשר בשנת 2012 הועלה שיעור המס השולי המרבי ל-48% (ועלה למעשה ל-50% בשנת 2013), אולם שיעורי המס במדרגות הנמוכות יותר (עד הכנסה של כ-40,000 ש"ח לחודש) ירדו במידה ניכרת (הצעד הראשון ברפורמה זו העניק הקלות מס לכל העובדים, בלי יוצא מהכלל, משום שנכללה בו הפחתה של דמי ביטוח לאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר שלביה היטיבו ישירות רק עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה). במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה הועלה מ-15% ל-20% המס על רווחים ראליים בשוק ההון (לרבות מניות בבורסה וריביות על פיקדונות) והחל משנת 2007 גם על שבח מקרקעין.
• יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, שכלל העברתן של קרנות הפנסיה הגרעוניות לניהול מיוחד (הלאמה), ומכירת הקרנות המאוזנות שבבעלותן (בעיקר לחברות הביטוח). לקרן פועלי הבניין, שכבר הייתה חדלת פרעון, אפשרה תוכנית הסיוע את תשלום הפנסיה לחבריה. צעד זה לווה בהעלאה ניכרת של הפרשות העמיתים בקרנות הגרעוניות ומעבידיהם, וצמצום בזכויות העמיתים.
• הביא להקפאת ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה למשך שנים אחדות.
• שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה"), והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. מטרתה של מדיניות זו הייתה לדבריו לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה. הקיצוץ בקצבת ילדים היה חריף במיוחד, והוא התאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות החרדיות, שבאופן מסורתי פעלו להגדלת קצבה זו (לדוגמה חוק הלפרט), לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבת הילדים פגעו בעיקר במגזרים החרדי והערבי, שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית. קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באמהות חד-הוריות, במובטלים, בקשישים, ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי ומחאות כזו של ויקי קנפו.
• בתחילת 2004 הוביל קיצוץ במסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%.
• קידם רפורמה בשוק ההון, באמצעות "ועדת בכר", שבהתאם להמלצותיה, שמומשו לאחר כהונתו של נתניהו, נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל ואת קרנות הנאמנות שהיו בבעלותם.
• הפרטות: במהלך כהונתו, הועברו מספר חברות שהיו בשליטת הממשלה לשליטת גופים פרטיים. ב-2003 הונפקו בבורסה מניות "אל על", מה שאיפשר לקבוצת "כנפיים" של האחים דדי ואיזי בורוביץ לזכות בשליטה בחברה. בתחילת 2004 מכרה המדינה את מניותיה בחברת הספנות "צים" (50% מהחברה) לחברה לישראל שבשליטת האחים יולי וסמי עופר בכחצי מיליארד ש"ח. המהלך, שכונה על ידי העיתונאי מיקי רוזנטל "עסקת השקשוקה", עורר ביקורת ציבורית רבה, ונכתבה עליו הערה בדו"ח מבקר המדינה. גרעין השליטה בבנק דיסקונט נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד שקל, כ-80% משווי השוק על פי מחיר המניות שנסחרו באותה עת בבורסה. חברת התקשורת "בזק" נמכרה לקבוצה בראשות חיים סבן ואייפקס, במחיר הקרוב לשוויה הבורסאי. נתניהו המשיך בניסיונות קודמיו ומחליפיו בתפקיד למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, אך גם בשנת 2008 הבנק לא היה בידיים פרטיות.
• הוביל את התוכנית להפוך את הנמלים לתאגידים, במטרה מוצהרת ליצור תחרות בין הנמלים ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים בו תוגמלו בסכומים גבוהים, ונוסדו חברות ממשלתיות עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009, כחמש שנים לאחר שהחל נתניהו לפעול להנהגת הרפורמה וכשלוש שנים לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר, קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה.
• נתניהו דיבר רבות על הצורך לקצץ במגזר הציבורי, והמשיל את המשק ל"איש הרזה (המגזר הפרטי) הסוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)".

בתקופת כהונתו השתפרו באופן משמעותי המדדים הכלכליים של המשק בישראל:

• התוצר המקומי לנפש (לפי שווי כוח הקנייה) עלה ב-16% משנת 2002, השנה שקדמה לזו שבראשיתה החל נתניהו את כהונתו כשר האוצר, לשנת 2005, שנת פרישתו מהמשרד.
• המדדים העיקריים בבורסה עלו ב-140%.
• מספר המועסקים עלה מ-2.3 מיליון ל-2.5 מיליון ושיעור האבטלה ירד מ-10.5% ל-8.9%.
• בסוף כהונתו הייתה הצמיחה בישראל 4.1%, הגבוהה מבין המדינות המפותחות. נוסף, גם האינפלציה בישראל (0.3%) הייתה נמוכה יותר משל כל המדינות המפותחות פרט ליפן ולסינגפור.
• בעוד שאת 2002 סיימה הממשלה עם גירעון (אמתי) של 4.5% מהתוצר, את 2005 היא סיימה עם גרעון אמתי של אפס.

בסוף 2002 התקשתה מדינת ישראל לגייס כסף בחו"ל, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל לשנת 2003 צוין כי שיפור מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים נבע בין השאר מהקמת ממשלה חדשה יציבה ובעלת תוכנית כלכלית ומהקיצוצים בתקציב (אף שעוד לא באו לידי ביטוי בגירעון אותה שנה), זאת בנוסף לגורמים כמו השיפור במצב השווקים בעולם, קבלת הערבויות האמריקאיות והשיפור במצב הביטחוני. בשנת 2007 פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מאמר שבו נאמר כי מדיניותה המקרו-כלכלית של הממשלה בתקופתם של נתניהו, של אהוד אולמרט ושל אברהם הירשזון שהחליפו, גרמה לשליש מהצמיחה במשק, ואילו גורמים חיצוניים, כמו השיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי גרמו לשני שלישים מהצמיחה.

נתניהו ספג ביקורת מהארגונים החברתיים בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול משמעותי במדד האי-שוויון במשק. על-פי דוחות של המוסד לביטוח לאומי, שיעור העוני בין 2002 ל-2004 עלה בכ-10%, ומספר הילדים החיים במשפחות עניות עלה ל 12%. ארגוני רווחה דיווחו על עלייה בדרישת הנזקקים למזון ולתרופות, גם בקרב אזרחים שהשתייכו בעבר למעמד הביניים וגם בקרב אזרחים עובדים או פנסיונרים. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות.

יחסו לתוכנית ההתנתקות

במשך תקופה ארוכה מיעט נתניהו להתבטא בנושאים מדיניים. נתניהו הצהיר על תמיכה בתוכנית ההתנתקות, אך הסתייג מהדרך שבה תוכננה להתבצע (לדוגמה, התנגד לנסיגה מציר פילדלפי, בנימוק שנסיגה משם תביא להברחת אמצעי לחימה לרצועה בהיקף גדול), וכן צידד בעריכת משאל עם בנושא. כשעלתה התוכנית בכנסת, הצביע נתניהו בעדה במסגרת המשמעת הקואליציונית, אך הציב אולטימטום לראש הממשלה לפיו יתפטר אם לא יבוצע משאל עם. בהמשך נסוג בו מהאולטימטום, באומרו שמותו של יאסר ערפאת שאירע בינתיים, דורש בדיקה מחדש של המצב. בהמשך שב ותבע קיומו של משאל עם, אך הצביע יחד עם הממשלה בעד התוכנית בכל ההצבעות שנערכו בנושא בממשלה ובכנסת. ב-7 באוגוסט 2005, ערב ביצוע הפינוי, במהלך ישיבת ממשלה שבה הוחלט על פינוי שלושת היישובים הראשונים, הודיע נתניהו על התפטרותו. הוא נימק את החלטתו להתפטר בחששו שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל" ובאומרו ש"רפורמת בכר" בבנקים השלימה את הרפורמות שביקש לערוך במסגרת תפקידו. תומכי אריאל שרון טענו שעיתוי ההתפטרות והקישור שלה להתנתקות פוליטיים ואינם ענייניים.

מנהיג האופוזיציה בליכוד

ב-30 באוגוסט 2005 הודיע נתניהו על התמודדותו לראשות הליכוד ולראשות הממשלה מול אריאל שרון. אחדים מחברי הכנסת של הליכוד הצהירו על תמיכתם בנתניהו. ימים ספורים לאחר מכן הכריז גם חבר הכנסת עוזי לנדאו על מועמדותו לתפקיד.

נתניהו החל לתקוף את אריאל שרון, וטען כי הוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ". יחד עם לנדאו ונציגי מרכז הליכוד שהתנגדו לדרכו של שרון, פעל נתניהו להקדמת הבחירות המקדימות לבחירת יו"ר הליכוד, במטרה להדיח את שרון מתפקיד יושב ראש המפלגה, אך ההצעה נדחתה על ידי מרכז הליכוד (ספטמבר 2005) בהפרש קולות קטן. למרות הפסדו, הצהיר נתניהו כי ימשיך להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה.

בראשות הליכוד

בתחילת דצמבר 2005, בעקבות פרישתו של אריאל שרון למפלגה עצמאית בשם "קדימה", הפך נתניהו למועמד המוביל להנהגת הליכוד בבחירות לכנסת השבע עשרה. מולו התמודדו בפריימריס סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין. עוזי לנדאו, שהתמודד בתחילה, הסיר את מועמדותו והודיע על תמיכה בנתניהו, ואילו שאול מופז, שהתמודד בתחילה גם הוא, עבר למפלגת "קדימה". בבחירות הפנימיות שנערכו ב-19 בדצמבר 2005 נבחר נתניהו לראשות הליכוד בקולות 44% מן המצביעים (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ).

ב-2 במרץ 2006 הצליח לאשר במרכז הליכוד החלטה המעבירה את בחירות הרשימה לכנסת לפריימריס פתוחים בין כל חברי התנועה, ובכך ניטל למעשה כוחו הפוליטי של מרכז התנועה, שנחשב (לפי סקרים שונים) כשנוא בציבור וכמקור לשחיתות בתנועה. התגובות לצעד זה בעיתונות היו מעורבות, מחד זכה לתשבחות על שנלחם למען טוהר המידות במפלגה ועל שהצליח לגרום למרכז לוותר מרצון על עוצמתו, משימה שנראתה עד אז כבלתי אפשרית; מאידך היו שטענו כי מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, בהצביעם על העובדה כי הצעד ננקט לאחר שכבר נבחרה רשימת הליכוד לכנסת ה-17, וכי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר הבחירות.

הבחירות לכנסת ה-17 הביאו עמן מפלה לליכוד בראשות נתניהו, שזכה ב-12 מנדטים, זאת אף על פי שהמועמד שכנגד היה אהוד אולמרט ולא אריאל שרון, ועל אף עליית חמאס ברשות הפלסטינית ונטילת כוחם של חברי המרכז, שנראו כולם כעומדים לחזק את המפלגה. בנאום התבוסה, קשר נתניהו בין מדיניותו הכלכלית, שפגעה בשכבות החלשות, לבין הכישלון בבחירות, אך קבע כי זו הייתה הכרחית למען הצלת המדינה והודיע שימשיך לעמוד בראש התנועה. בכנסת ה-17 כיהן נתניהו כראש האופוזיציה. בנאומים שנשא כראש האופוזיציה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה הדגיש את הסכנה הנשקפת מאיראן המתחמשת בפצצת אטום והשווה אותה לגרמניה הנאצית. בשנת 2008 אישרה הכנסת הצעת חוק פרטית של נתניהו שעסקה באיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עם איראן.

בנימין ושרה נתניהו מצביעים בקלפי בבחירות לכנסת ה-18

הבחירות לכנסת השמונה עשרה

ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. יריבו העיקרי של נתניהו במפלגה, סילבן שלום, פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הפריימריז, תוך שהוא משאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד מול פעילים עם כוח מועט במפלגה, משה פייגלין ודני דנון. נתניהו זכה ברוב של 72.8%, וביסס את מעמדו כמנהיג הליכוד וכמועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. מאוחר יותר פעל נתניהו, באמצעות מקורבו, אופיר אקוניס, לדחיקתו של פייגלין אחורה ברשימת המועמדים למקום ה-36, לאחר שזה נבחר למקום ה-20.

בבחירות לכנסת ה-18 זכה הליכוד בראשותו ב-27 מושבים, והיה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת אחרי קדימה בראשות ציפי לבני בהפרש של מנדט אחד בלבד. כיוון שלגוש הימני-דתי, אשר המליץ להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, היה רוב בכנסת (65 ח"כים), הנשיא שמעון פרס הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה. נתניהו הרכיב קואליציה שמורכבת ממפלגתו, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה.

קדנציה שנייה כראש ממשלה (2009–2013)

נתניהו בפגישה עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה בעת ביקור בוושינגטון, 18 במאי 2009

נתניהו בפגישה עם מזכירת המדינה הילרי קלינטון בעת ביקור בוושינגטון, 18 במאי 2009

גלעד שליט מצדיע לנתניהו עם שובו לישראל

נתניהו ויורגוס פפנדראו, יוון, 2010

ב-31 במרץ 2009 החל נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל השלושים ושתיים וכשר לאסטרטגיה כלכלית. הממשלה שהקים כללה 30 שרים ו-9 סגני שרים, ובמספר שריה היא הגדולה בממשלות ישראל.

יחסי חוץ וביטחון

מתחילת הקדנציה השנייה של נתניהו ועד סיום תפקידו של ברק אובמה כנשיא ארצות הברית, הופעל לחץ רב מצד הממשל של אובמה כלפי ממשלת ישראל, להקפיא את המשך הבנייה בהתנחלויות ביהודה ושומרון ולפעול להקמת מדינה פלסטינית. במהלך הנאום של הנשיא אובמה בקהיר ב-4 ביוני 2009, פנה אובמה לעולם הערבי והצהיר בין היתר כי "ארצות הברית אינה מכירה בלגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות הנמשכות. הבנייה הזו מפירה הסכמים קודמים וחותרת תחת המאמצים להשיג שלום. הגיעה השעה לעצור את ההתנחלויות האלה."

ב-14 ביוני, עשרה ימים לאחר נאום אובמה בקהיר, נשא נתניהו נאום מדיני באוניברסיטת בר-אילן בו פרש את חזונו המדיני בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במרכז הנאום הביע נתניהו לראשונה, הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה ובהכרה של הפלסטינים בישראל כמדינת העם היהודי. נתניהו הדגיש בנאומו כי יהיה מוכן לקבל מדינה פלסטינית מפורזת רק אם ירושלים תישאר בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, אם לפלסטינים לא יהיה צבא, ואם הפלסטינים יוותרו על תביעותיהם לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. כמו כן הדגיש נתניהו גם כי לישראל הזכות ל"צמיחה טבעית" בהתנחלויות היהודיות בגדה המערבית והסטטוס הסופי שלהן יקבע רק במהלך משא ומתן. באופן כללי, הנאום של נתניהו בבר-אילן נתפס בציבור כתפנית משמעותית לעמדות של נתניהו כלפי תהליך השלום אותם הפגין לפני כן.

בעקבות הלחץ הרב של ממשל אובמה להקפאת הבנייה בהתנחלויות, אישר הקבינט המדיני-ביטחוני את הצעתו של נתניהו להקפאת הבנייה ביהודה ושומרון "לתקופה של 10 חודשים". ראשי הרשות הפלסטינית הודיעו בתגובה, שהחלטת הממשלה איננה ממלאת אחרי "מפת הדרכים" של הנשיא בוש, שמועצת הביטחון נסמכה עליה בהחלטותיה. פעולה זו ספגה ביקורת מהימין, בשל ההקפאה, ומהשמאל, על כך שההקפאה אינה מספקת.

בינואר 2010 החליט נתניהו לאמץ את תוכניתו של השר לביטחון פנים למלחמה במסתננים מהגבול הדרומי, ולהקים מכשול לאורך הגבול עם מצרים בעלות של כמיליארד וחצי שקלים, על ההחלטה אמר נתניהו "קיבלתי את ההחלטה לסגור את גבולה הדרומי של ישראל למסתננים ולמחבלים... מדובר בהחלטה אסטרטגית כדי להבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל". בעקבות צעד זה פסקה ההסתננות כמעט לגמרי.

בספטמבר 2010 הסכים נתניהו להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים, בתיווכו של ממשל אובמה. המטרה האולטימטיבית של השיחות הישירות הייתה להגיע להסדר סופי ורשמי לסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי יישום פתרון מסוג שתי מדינות לשני עמים עבור העם היהודי והעם הפלסטיני בשטחי ארץ ישראל. עם זאת, ממשלת ישראל הצהירה בפומבי כי שלום בר-קיימא לא ייכנס לתוקף באופן מיידי בשל נוכחות ארגון חמאס וארגון חזבאללה, אשר מאיימים על התקדמותו של תהליך השלום. בנוסף, ממשלת ישראל דחתה באופן ברור כל הסכם אפשרי עם הצד הפלסטיני כל עוד הצד הפלסטיני מסרב להכיר בישראל כמדינה יהודית. עם תום תקופת ההקפאה הראשונה דרשו הפלסטינים תקופת הקפאה נוספת, אך ישראל דחתה דרישה זו, מה שהביא להקפאה עמוקה של המשא ומתן בין הצדדים.

ביחסי החוץ של ישראל בלטו נושאים שונים, ובהם:

• משבר מתמשך ביחסים עם טורקיה, משבר שהחל בעת כהונת ממשלת אולמרט, לאחר מבצע עופרת יצוקה, והחריף בתקופת כהונתו של נתניהו, בעיקר בעקבות המשט לעזה בסוף מאי 2010.
• היעדר משא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית, וכתוצאה מכך ניסיון של הרשות הפלסטינית לפנות בספטמבר 2011 לעצרת האו"ם על מנת לקבל הכרה בה כמדינה בגבולות 1967. בעקבות לחץ דיפלומטי, בעיקר מצד ארצות הברית, לא ביקשה הרשות בסופו של דבר לקבל הכרה זו.
• מאידך, בלטה השקעה במדינות רבות בעלות חשיבות פחותה לישראל שהקשרים איתן הוזנחו במשך השנים.

באוגוסט 2011 התמודד נתניהו עם הסלמה בדרום הארץ שהחלה מפיגוע קטלני באזור אילת על ידי מחבלים שבאו מעזה דרך סיני, והמשכה במתקפת רקטות מרצועת עזה אל עבר ישובי הדרום.

ב-23 בספטמבר 2011 נאם נתניהו באו"ם כנגד כוונתו של אבו מאזן לדרוש מהאו"ם הכרה במדינה פלסטינית ללא משא ומתן עם ישראל. בנאום קרא נתניהו לאבו מאזן למשא ומתן מיידי, והדגיש את צורכי הביטחון של ישראל מול איראן, החמאס ברצועת עזה, חזבאללה בלבנון וירי הרקטות על יישובי ישראל. הוא אף קרא לפלסטינים לשחרר מיד את גלעד שליט. מנגד הוא ביקר את האו"ם על ההטיות האנטי-ישראליות שלו ואת אבו מאזן והפלסטינים על סרבנות השלום שלהם. במקביל, פעל נתניהו מאחורי הקלעים כדי להשיג רוב במועצת הביטחון של האומות המאוחדות כנגד הכרה במדינה פלסטינית, והבטיח וטו מצד ארצות הברית אחרי נאום של ברק אובמה שהוגדר על ידי גורמים בישראל כ"פרו-ישראלי".

ב-11 באוקטובר 2011 הביא נתניהו לאישור הממשלה את ההסכם בין ישראל לארגון הטרור חמאס, במסגרתו ישוחרר גלעד שליט תמורת שחרור 1,027 אסירים פלסטינים, בהם מאות מחבלים שנידונו למאסרי עולם בגין מעורבותם בתכנון והוצאה לפועל של פיגועי טרור שבהם נרצחו מאות אנשים בישראל. "עסקת שליט" אושרה ברוב גדול, וב-18 באוקטובר שב שליט לישראל. ראש הממשלה נתניהו קיבל את פניו עם ירידתו מהמסוק בבסיס תל נוף.

סוגיה מרכזית שבה עסק נתניהו בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. בפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-31 באוקטובר 2011, אמר נתניהו כי ”איראן גרעינית תהווה איום כבד על המזרח התיכון ועל העולם כולו, וכמובן היא מהווה גם איום ישיר וכבד עלינו”. במהלך כהונתו אירעו חבלות במתקנים ובאישים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית ותוכנית טילי השיהאב 3, חלקן יוחסו ל"מוסד", שביחד עם ארגוני הביון של ארצות הברית ובריטניה, החל לפעול באופן חשאי כנגד תוכנית הגרעין האיראנית.

ב-27 בספטמבר 2012 נאם נתניהו בפני העצרת הכללית של האו"ם, ובו הסביר שכשאיראן תגיע לאורניום מועשר ברמה של 90%, תהיה זו נקודת האל-חזור, ולכן זהו קו אדום שאין לאפשר לאיראן להגיע אליו.

ב-14 בנובמבר 2012 החליט נתניהו, בעקבות ירי בלתי פוסק על הדרום מרצועת עזה, על חיסולו של אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס. זה היה האות לפתיחת מבצע עמוד ענן, שנועד למנוע ירי רקטות באזור הדרום.

חרף התנגדות ישראל, ב-29 בנובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול (בהחלטה 67/19 שלה) את ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם.

מצב כלכלי

בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, נתניהו היה השר לאסטרטגיה כלכלית, והיה מעורב בנושאים כלכליים. כהונתה של הממשלה החלה בצל המשבר הכלכלי העולמי, שבין השאר גרם לירידה בהכנסות ממסים. עקב כך, כמו גם עקב התחייבויותיו הרבות לשותפיו בקואליציה, החלה הממשלה את כהונתה בגל של העלאות מסים, ששיאן העלאת שיעור המע"מ מ-15.5% ל-16.5%. צעדים אלה היו בניגוד לדברים שאמר נתניהו ערב הבחירות. כמה חודשים לאחר מכן, בתחילת 2010, צומצמה העלאת המע"מ, והוא נקבע על 16%. ביולי 2010, החל מהלך נוסף של העלאת מסים, בהעלאה נוספת של המס על סיגריות. שלא כמו בתקופת כהונתו כשר אוצר, נתניהו נמנע מלהתעמת עם ההסתדרות, והגיע להבנות עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני בנוגע לעסקת חבילה במשק.

במהלך כהונתו, קידם נתניהו רפורמה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, במטרה להקל על קבלת אישורי בנייה וכדי להגדיל את מספר יחידות הדיור בישראל ולהוריד את מחירי הדיור לצרכן. הרפורמה אושרה בממשלה במרץ 2010 למרות הביקורת שנמתחה עליה מכיוונים שונים. בעקבות חשיפת "פרשת הולילנד" הועלו חשדות כבדים בנוגע לאופן האישור של תוכניות בנייה בוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה. בתגובה לביקורת ולממצאי הביניים של המשטרה בפרשת הולילינד, הודיע נתניהו על הקפאת הרפורמה ועל בחינת שינויים בה.

במאי 2010, הצטרפה מדינת ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי.

ביולי-אוגוסט 2011 התמודד נתניהו עם גל מחאת האוהלים שפקד את הארץ סביב משבר הדיור ויוקר המחיה. נתניהו הקים צוות מומחים בראשותו של פרופסור מנואל טרכטנברג, לגיבוש תוכנית לטיפול בכלל הבעיות שהועלו במחאה זו.

סבב נוסף של העלאת מסים החל ביולי 2012, ובמסגרתו הועלה מס קנייה על סיגריות ובירה, המע"מ הועלה ל-17% (החל מ-1 בספטמבר 2012) והועלו שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי (החל מינואר 2013).

בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן. גירעון זה הוביל בשנה שלאחר מכן לצורך בהעלאות מסים נוספות.

נושאים נוספים

בהתאם להסכם הקואליציוני, נתניהו לא מינה שר בריאות בממשלתו והעניק את הסמכויות במשרד לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. עתירה של ההסתדרות הרפואית לבג"ץ נגד הסדר זה נדחתה. בתקופה זו היה על הממשלה להתמודד עם הבהלה שגרמה מגפת שפעת החזירים, ונתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים לכל תושבי המדינה. בסופו דבר התחסנו רק כ-700,000 ישראלים (כ-10%) והמדינה נותרה עם עודף של כ-4.5 מיליון מנות חיסון.

במרץ 2010 החליטה ממשלת נתניהו, על פי דרישת המפלגות החרדיות, על שינוי התוכנית לבניית אגף חדש במרכז רפואי ברזילי באשקלון בשל קברים אשר נמצאו באתר המיועד לבנייה. בעקבות מחאה ציבורית חריפה, ההחלטה נהפכה על פיה מספר שבועות לאחר מכן, על אף שנתניהו הצביע בעדה בתחילה, לאחר שנתניהו חזר בו והחליט, שהאגף החדש ייבנה במקומו המקורי.

במרץ 2011 פרסם העיתונאי רביב דרוקר תחקיר בתוכנית "המקור" שבו טען כי בשנים 1999–2008 נסעו נתניהו ובני משפחתו לחו"ל על חשבון גופים פרטיים, גם אחרי חזרתו של נתניהו לפוליטיקה ב-2002. התחקיר, שנודע כ"פרשת ביביטורס" הביא לבדיקה של מבקר המדינה. בסופו של דבר החליט היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בספטמבר 2014 לאמץ את המלצות המשטרה והפרקליטות ולסגור את התיק משום ש"במכלול החומר שנאסף לא נמצא שיש מקום לפתוח בחקירה".

בסוף ינואר 2012 נבחר נתניהו ברוב גדול לעמוד פעם נוספת בראש הליכוד, מולו התמודד רק משה פייגלין.

ב-9 באוקטובר 2012 הודיע נתניהו בהודעה מיוחדת על תמיכתו בהקדמת הבחירות לתחילת 2013. ב-25 באוקטובר הודיע נתניהו על רשימה משותפת של "הליכוד" ו"ישראל ביתנו", שכונתה "הליכוד ביתנו", לבחירות לכנסת התשע עשרה. כחודש לפני הבחירות התפטר ליברמן מהממשלה ותיק החוץ הועבר לנתניהו.

קדנציה שלישית כראש ממשלה (2013–2015)

ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים ושלוש

ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא ברק אובמה, 20 במרץ 2013

נתניהו ומזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי נפגשים בעת מבצע צוק איתן, 23 ביולי 2014

קובץ:Netanyahu addresses Congress.png

בנימין נתניהו בעת נאומו בקונגרס, ברקע ג'ון ביינר ואורין האץ'

לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הקים נתניהו את ממשלתו השלישית. זו הושבעה ב-18 במרץ 2013 (ח' בניסן ה'תשע"ג). בממשלה זו נתניהו שימש גם כשר החוץ עד לנובמבר 2013.

יחסי חוץ וביטחון

ב-22 במרץ 2013, ימים ספורים לאחר הקמת הממשלה, בתיווך של הנשיא אובמה, התנצל נתניהו בפני ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, על תוצאות אירועי המשט לעזה ב-2010. השניים סיכמו על השבת היחסים בין המדינות לתקנם והחזרת השגרירויות לפעילות, זאת לאחר שיתוק והחמרת היחסים בין המדינות מאז אירועי המשט. בתחילת 2014 הצדדים הגיעו להסכמות לפיוס ובסוף אפריל 2014 ארדואן אף הודיע שהסכם קרוב להיחתם, אך בעת מבצע צוק איתן, היחסים החמירו שוב לאחר שורת התבטאויות קשות במיוחד של ארדואן כנגד ישראל. התבטאויות אלו עודדו הפגנות אלימות כנגד ישראל, ששיאן היה מתקפה כנגד בית השגרירות, שהביאה להחלטה להחזרת משפחות השגרירות לישראל, ופרסום אזהרת מסע לטורקיה.

המשך מלחמת האזרחים בסוריה חייב דריכות בישראל, ופעמים אחדות נערכו תקיפות של צה"ל בסוריה.

בעקבות חטיפת ורצח שלושה נערים יהודים ב-12 ביוני 2014 בידי אנשי חמאס, הורו נתניהו ושר הביטחון משה יעלון לצה"ל לפתוח במבצע שובו אחים לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון. במסגרת המבצע נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם אנשי חמאס, לרבות כ-50 אסירים ששוחררו במהלך עסקת שליט. כמו כן, נחשפו עשרות מנהרות תת-קרקעיות שחפרו פלסטינים באזור חברון, ומעבדות חבלה שבהן יוצרו עשרות רימונים ומטענים.

ב-8 ביולי 2014 הורה נתניהו על פתיחת מבצע צוק איתן בתגובה לתקיפות החמאס מרצועת עזה. תחילת המבצע הייתה בתקיפות אוויריות ברצועת עזה, והמשכו בכניסה קרקעית לרצועה ברוחב כ-3 קילומטרים לתוך רצועת עזה כדי להשמיד את המנהרות ההתקפיות שנחפרו לכיוון שטח ישראל. במהלך המבצע ירו מחבלי חמאס אלפי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לישראל. ב-7 באוגוסט נפגש נתניהו עם נשיא הצלב האדום וביקש ממנו לסייע בהשבת גופותיהם של סמל ראשון אורון שאול ושל סגן הדר גולדין שנהרגו במהלך המבצע וגופותיהם נחטפו. נתניהו הוביל את המבצע במתינות, והסכים פעמים רבות להפסקות אש שהוצעו על ידי מצרים וארצות הברית, כאשר כחצי מהשרים בקבינט תמכו בהחרפת המערכה. במהלך המבצע ניכרה מתיחות בין נתניהו לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על רקע דרישתו של אובמה כי ישראל תפסיק את המבצע ותקבל את טורקיה וקטר כמתווכים בסכסוך במקום מצרים. המבצע הסתיים לאחר כשבעה שבועות של לחימה ב-26 באוגוסט, כשאת ההחלטה על הפסקת האש בסיום המבצע קיבל נתניהו עם שר הביטחון, משה יעלון ללא הצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, שבו כנראה לא היה לו רוב.

ביולי 2014 חלה עלייה משמעותית במהומות אלימות ופיגועי טרור מצד פלסטינים בירושלים. באוקטובר ונובמבר ביצעו מחבלים פלסטינים פיגועים ששיאם היה הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה ובהם נרצחו 10 ישראלים.

ב-3 במרץ 2015 נאם נתניהו בפני הקונגרס של ארצות הברית, והתריע מפני ההסכם המתגבש בין המעצמות ואיראן, להסדר תוכנית הגרעין האיראנית. בעצם נשיאת הנאום ובתוכן הנאום נכנס נתניהו לעימות גלוי עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. היה זה נאומו השלישי של נתניהו בפני הקונגרס.

מצב כלכלי

על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת, וצפי לגירעון תקציבי חריג של 4.9% בשנת 2013, הביאה הממשלה לאישור הכנסת תקציב שכלל העלאת מסים, חלקה ב-2013 וחלקה ב-2014.

הבחירות לכנסת ה-20

ב-2 בדצמבר 2014 פיטר נתניהו את השרים יאיר לפיד וציפי לבני, ובעקבות זאת פרשו מהממשלה יתר שרי "יש עתיד", והכנסת החליטה על הקדמת הבחירות ל-17 במרץ 2015. נתניהו אמר שהוא עשה זאת משום שלפיד ולבני תכננו "פוטש" שנועד להדיח אותו ולהקים ממשלה חלופית ויותר מאוחר פירט כי עשה זאת בין השאר בגלל חתרנות מתוך הממשלה להעביר את חוק "ישראל היום"

בבחירות לכנסת העשרים הוביל נתניהו את מפלגתו לניצחון וזכייה ב-30 מנדטים. בראיון שנתן במהלך מערכת הבחירות, אמר שהמציאות שנוצרה בשנים הקודמות אינה מאפשרת את הקמתה של מדינה פלסטינית. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב נתניהו כי לאחר הבחירות יקים ממשלה עם השותפות הטבעיות של הליכוד, ובראשן הבית היהודי, וכי לא ילך לממשלת אחדות עם הרצוג ולבני, שבניגוד אליו מתנגדים לשמירה על ירושלים מאוחדת ותומכים בוויתור על שטחי יהודה ושומרון ובכניעה ללחצים בינלאומיים לוויתור על אינטרסים ביטחוניים. ביום הבחירות פרסם סרטון וידאו, שספג ביקורת בארץ ובעולם, ובו אמר: ”שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. רבותיי לנו אין V15, יש לנו "צו 8", יש לנו רק אתכם, צאו לקלפי”. לאחר מכן הביע צער על שדבריו פגעו בערביי ישראל, והוסיף שמעשיו כראש ממשלה, "כולל ההשקעות האדירות במגזרי המיעוטים", מוכיחים שלא התכוון לכך.

קדנציה רביעית כראש ממשלה (2015–)

ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים וארבע

נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין נותן ב-20 באפריל 2015, הארכת זמן של 14 יום לבנימין נתניהו להרכיב את הממשלה ה-34

בנימין נתניהו, 2015

ב-14 במאי 2015 הושבעה ממשלת ישראל ה-34 בראשותו, ממשלה צרה, הנשענת על 61 ח"כים. בממשלה זו מכהן נתניהו כראש הממשלה וכשר החוץ. עם הקמת הממשלה כיהן גם כשר התקשורת, והוחלף בפברואר 2017 באופן זמני על ידי צחי הנגבי ובאופן קבוע על ידי איוב קרא במאי 2017. עד סוף 2016 היה השר לשיתוף פעולה אזורי, אז הוחלף על ידי צחי הנגבי. ב-13 בינואר 2016 נבחר נתניהו שוב לתפקיד יושב ראש הליכוד. הוא היה המועמד היחיד בפריימריז שמרכז המפלגה הקדים ביוזמת נתניהו, ועל כן החליט בית הדין של הליכוד לבטלן.

התחום הביטחוני

החל באוקטובר 2015 חלה הסלמה בהיקף הפיגועים שביצעו מחבלים פלסטינים, שכללו פיגועי דקירה, פיגועי דריסה ופיגועי ירי. הפיגועים בוצעו על רקע טענה שלפיה ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא. לצורך בלימת גל הטרור נקטה הממשלה צעדים שכללו פריסה מוגברת של חיילים ושוטרים, פעילות אינטנסיבית של השב"כ, החמרת הענישה על מחבלים ומיידי אבנים וניטור ההסתה ברשתות החברתיות המקוונות. גל הטרור דעך בהדרגה עד לחודש מרץ. בסוף חודש יוני עלה שוב מספר הפיגועים, במהלך חודש הרמדאן.

בנאום שנשא בוועידת הקונגרס הציוני העולמי ה-37, ב-20 באוקטובר 2015, הזכיר נתניהו פרעות שערביי ארץ ישראל ביצעו ביהודיה החל מ-1920, בעקבות דברי הסתה דומים של המופתי חג' אמין אל-חוסייני. בתוך דבריו אמר שמלכתחילה היטלר לא תכנן להשמיד את היהודים אלא רק לגרש אותם, אך המופתי בפגישתם אמר לו שאז יגיעו לארץ ישראל, וייעץ לו לשרוף אותם. דברי נתניהו עוררו ביקורת בישראל ובעולם, בנימוק שיש בהם שכתוב של ההיסטוריה והסתה. לנוכח הביקורת הבהיר נתניהו שמטרתו הייתה להציג את תמיכתו של אל-חוסייני בהשמדת היהודים, ולא לטהר את היטלר. ב-30 באוקטובר פרסם הבהרה נוספת בדף הפייסבוק שלו, ובה הטיל אחריות מלאה לשואה על היטלר והנאצים, אך גם גינה את המופתי על החלק שנטל בשואה, ועל ההסתה האנטישמית שלו ושל ממשיכי דרכו.

על רקע המשך מלחמת האזרחים בסוריה נערכו פעמים אחדות תקיפות של צה"ל במדינה. המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה חייבה תיאום בין ישראל לרוסיה, ובפרט בין חילות האוויר של שתי המדינות. לשם כך, נפגש נתניהו פעמים אחדות, החל מספטמבר 2015, עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.

במאי 2016 הודיע נתניהו שבכוונתו למנות את אביגדור ליברמן לשר הביטחון ולהעביר לצורך כך את משה יעלון לתפקיד שר החוץ. בעקבות זאת התפטר יעלון מהממשלה ומהכנסת ומתח ביקורת על נתניהו וההנהגה שהפכה "נגררת ומתלהמת". במחאה על הדחת יעלון והשינויים בממשלה התפטר גם השר להגנת הסביבה אבי גבאי.

יחסי חוץ

ביקור טראמפ ב"יד ושם" במסגרת ביקורו בישראל במאי 2017. מימין לשמאל: שרה נתניהו, בנימין נתניהו, דונלד טראמפ, מלאניה טראמפ.

נתניהו נפגש עם סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס, בעת ביקורו בישראל, ינואר 2018.

בממשלה זו מכהן נתניהו, בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, גם כשר החוץ.

ב-23 בדצמבר 2016 התקבלה, חרף מאמצי ישראל לסכלה, החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, הדורשת בעיקר "להפסיק לאלתר ובאופן מוחלט את כל פעולות ההתנחלות בשטחים הפלסטינים הכבושים, כולל מזרח ירושלים". בעקבות ההצבעה הורה נתניהו להחזיר להתייעצות את השגרירים מסנגל ומניו זילנד, מדינות שנמנו עם מגישי ההחלטה. בנוסף הורה נתניהו להפסיק את הסיוע הכלכלי לסנגל, וביטל את ביקורו בישראל של וולודימיר גרויסמן, ראש ממשלת אוקראינה, שהצביעה בעד ההחלטה. עוד הורה נתניהו על הפסקת העברת מימון לחמישה מוסדות של האו"ם, שלדבריו עוינים במיוחד נגד מדינת ישראל.

ב-15 בפברואר 2017 נפגש נתניהו עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בבית הלבן לדון בנושאים גאופוליטיים וביטחון ישראל, ובפרט בתוכנית הגרעין האיראנית והסכסוך הישראלי-פלסטיני. ב-22 במאי של אותה שנה ערך טראמפ ביקור גומלין בישראל ונפגש שנית עם נתניהו.

ביולי 2017 יצא למסע של 6 ימים באירופה. הוא נפגש בפריז עם נשיא צרפת עמנואל מקרון והמשיך לבודפשט, כראש הממשלה הישראלי הראשון המבקר בהונגריה. הוא חתם על שורה של הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי-טכנולוגי והשתתף בוועידת מדינות וישגראד, עם ראשי הממשלה של הונגריה - ויקטור אורבן, פולין - ביאטה שידלו, צ'כיה - בוהוסלב סובוטקה, וסלובקיה - רוברט פיצו. סוכם כי הוועידה הבאה, שצפויה להתקיים ביולי 2018, תתארח בירושלים.

ב-4 ביולי 2017 ביקר בישראל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ודן עם נתניהו על הידוק הקשרים בין הודו לישראל, סיוע ישראלי לחקלאות בהודו, הגדלת המסחר בין שתי המדינות ונושאים נוספים.

בספטמבר 2017 יצא נתניהו לביקור הראשון של ראש ממשלה ישראלי באמריקה הדרומית ונפגש עם מנהיגי ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו. משם הוא טס לארצות הברית להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנוגע למצב הגאופוליטי במזרח התיכון והאיום האיראני, וכן לנאום בעצרת הכללית של האומות המאוחדות.

בדצמבר 2017 הכריז נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על הכרה דיפלומטית של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל, והורה על התחלתו של תהליך להעברת שגרירות ארצות הברית בישראל, מתל אביב לירושלים. בעקבות זאת קיבלה עצרת האו"ם החלטה המגנה את ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל: 128 מדינות הצביעו בעד הגינוי, 9 התנגדו, 35 נמנעו ו-21 נעדרו מההצבעה.

נושאים נוספים

נתניהו הוביל את אישור מתווה הגז, שנועד להסדיר את אופן ניהול שדות הגז הטבעי בישראל, ובפרט סוגיות הנוגעות למונופול וזכויות על המאגרים, ייצוא, מיסוי הגז ומחירו. כחלק מפעולותיו לאישור המתווה מונה נתניהו לממלא מקום שר הכלכלה. ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, אך נתן לממשלה ארכה של שנה לתיקונו. במאי אותה שנה עברה בממשלה ההחלטה שוב,עם שינויים בסעיף זה.

בסוף ינואר 2016 אושר בממשלה "מתווה הכותל" שלפיו הייתה אמורה להתרחב עזרת ישראל הסמוכה לכותל, המיועדת לתפילה מעורבת, ולעבור לניהול מועצה ציבורית שבה יהיו חברים גם נציגי הארגונים הלא אורתודוקסים ונשות הכותל. בעקבות זאת איימו המפלגות החרדיות בחודש מרץ לפרוש מהקואליציה. בעקבות זאת הוקמה ועדה לבחינה מחודשת של המתווה וביוני 2017 הוא בוטל.

תחום התקשורת

עם הקמת הממשלה כיהן נתניהו גם כשר התקשורת. בהסכמים הקואליציונים חויבו סיעות הקואליציה לתמוך ברפורמות בשוק התקשורת שהממשלה תקדם, ונאסר עליהן לתמוך בחוקים בנושא ששר התקשורת יתנגד אליהם. נתניהו מינה את ראש מטה הבחירות שלו שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת. נכון לפברואר 2018 פילבר מושעה מתפקידו עקב החקירות בפרשת בזק-אלוביץ'.

בשל ניגוד עניינים של נתניהו עקב קשריו עם שאול אלוביץ' מבעלי בזק, הוחלט באוגוסט 2016 להסמיך את צחי הנגבי לטפל בענייני בזק, ובפברואר הפך הנגבי לממלא מקום שר התקשורת בעקבות עתירות לבג"ץ בנושא. במאי מונה איוב קרא כשר תקשורת קבוע.

בתחילת 2017 פעל נתניהו לסגירת תאגיד השידור הישראלי, שעל הקמתו הוחלט בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה, בנימוקים של בזבוז כספי ושל הטיה פוליטית של ראשי התאגיד. למהלך התנגד בתוקף שר האוצר, משה כחלון. לאחר משבר הוסכם ביניהם שהתאגיד יקום ללא חטיבת החדשות, וזו תוקם כגוף נפרד על בסיס עובדי החדשות של רשות השידור.

חשדות לפלילים

ערכים מורחבים – תיק 1000, תיק 2000

קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

החל מינואר 2017 נחקר נתניהו באזהרה בידי משטרת ישראל בשני נושאים: "תיק 1000", הכולל חשד לקבלת טובות הנאה מאנשי עסקים; ו"תיק 2000" העוסק בשיחות בינו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, שבהן, לפי פרסומים באמצעי התקשורת, הציע מוזס סיקור חיובי לנתניהו והוספת כתבים מטעמו בתמורה לשינויים במתכונת הפצת "ישראל היום". על החשדות כלפיו אמר נתניהו כמה פעמים "לא יהיה כלום, כי אין כלום".

במהלך החקירות העלו חברי כנסת מ"הליכוד" הצעות חוק הנוגעות לחקירות משטרה, ובהן הצעה, שנודעה בשם "חוק ההמלצות", שלפיה תוצאותיה של חקירת משטרה יועברו לפרקליטות המדינה ללא שהמשטרה תציין עמדתה בעניין הגשת כתב אישום. ההצעות עוררו ביקורת ונטען כלפיהן כי נועדו להגן על נתניהו. בדצמבר 2017 הודיע נתניהו כי הנחה את יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, דודי אמסלם, ממובילי "חוק ההמלצות", לדאוג לכך שהצעת החוק לא תחול על חקירותיו של נתניהו. הוא כתב: "ממילא ברור לכל שלהמלצות המשטרה בענייני אין שום משמעות. נראה שהן נקבעו כבר בתחילת החקירה, הודלפו לכל אורכה, ולא השתנו למרות העובדות הברורות שמוצגות פעם אחר פעם - שמוכיחות שלא היה כלום."

תפקידיו העיקריים של נתניהו

הכנסת	הממשלה	התפקיד	מפלגה	כהונה
הכנסת השתים עשרה	הממשלה העשרים ושלוש	סגן שר החוץ	הליכוד	1988–1991
הכנסת השתים עשרה	הממשלה העשרים וארבע	סגן שר במשרד ראש הממשלה	הליכוד	1991–1992
הכנסת השלוש עשרה	לא כיהן בממשלה	ראש האופוזיציה	הליכוד	1992–1996
הכנסת הארבע עשרה	הממשלה העשרים ושבע	ראש ממשלת ישראל	הליכוד-גשר-צומת	1996–1999
הכנסת החמש עשרה	הממשלה העשרים ותשע	שר החוץ	לא היה ח"כ, אך כיהן מטעם הליכוד	2002–2003
הכנסת השש עשרה	הממשלה השלושים	שר האוצר	הליכוד	2003–2005
הכנסת השבע עשרה	לא כיהן בממשלה	ראש האופוזיציה	הליכוד	2006–2009
הכנסת השמונה עשרה	הממשלה השלושים ושתיים	ראש ממשלת ישראל	הליכוד	2009–2013
הכנסת התשע עשרה	הממשלה השלושים ושלוש	ראש ממשלת ישראל	הליכוד ביתנו	2013–2015
הכנסת העשרים	הממשלה השלושים וארבע	ראש ממשלת ישראל ושר החוץ	הליכוד	2015– מכהן

משפחתו וחייו האישיים

אילן יוחסין משפחת נתניהו

צבי מיליקובסקי   ליבה גיטל מיליקובסקי                                                                                                                           נתן מיליקובסקי (רב, מחנך ופעיל ציוני)   שרה מיליקובסקי (לבית לוריא)                       שרה טייטל (לבית מיליקובסקי)   דוד טייטל                                                                                                                             צילה נתניהו (לבית סגל)   בנציון נתניהו (פרופסור להיסטוריה ופעיל ציוני)   אלישע נתניהו (פרופסור למתמטיקה)   שושנה נתניהו (לבית שנברג, שופטת בבית המשפט העליון)   מתתיהו מיליקובסקי   עזרא מיליקובסקי   רחל שמרון (לבית טייטל)   עו"ד ארווין שמרון (פרקליט המדינה השני)                                                                                                                 דפנה נתניהו   עִדו נתניהו (רופא וסופר)     יונתן נתניהו (מפקד סיירת מטכ"ל)   נתן נתניהו (פרופסור למדעי המחשב)   סיניה נתניהו (לבית הללי, כלכלנית)   נתן מיליקובסקי (איש עסקים)   ד"ר גיל מיליקובסקי                                                                                                                     שרה נתניהו (לבית בן ארצי, פסיכולוגית חינוכית) [החל מ-1991]   בנימין נתניהו (ראש ממשלת ישראל)   מיקי הרן (כימאית) [1979-1972]     פלור קייטס (אשת עסקים) [1989-1981]             אודרי שמרון (מנכ"לית ההסתדרות הציונית הדסה)   עו"ד דוד שמרון   שלומית מולכו (לבית שמרון)   עו"ד יצחק מולכו                                                                         יאיר נתניהו   אבנר נתניהו   נעה רוט (לבית נתניהו)   דניאל רוט

בנימין נתניהו, אשתו שרה וילדיו יאיר ואבנר מדליקים נרות חנוכה במשרד ראש הממשלה, 1996. ניצב מאחור: משה ליאון, המשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה

נתניהו הוא בנם השני של צילה והפרופסור להיסטוריה בן ציון נתניהו. אחיו הבכור היה יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה, ואחיו הצעיר הוא רופא, ד"ר עדו נתניהו. דודו של בנימין נתניהו, אלישע נתניהו, היה פרופסור למתמטיקה, שהיה נשוי לשופטת בית המשפט העליון בדימוס, שושנה נתניהו.

נישואיו הראשונים של נתניהו היו לד"ר מרים ויצמן (לאחר מכן, הרן) בשנת 1972 בבוסטון, שם שהו השניים לצורך לימודיהם. לזוג נולדה בת, נועה, שלימים חזרה בתשובה, הנשואה לאיש עסקים חסיד חב"ד בשם דניאל רוט (וממנה יש לנתניהו שלושה נכדים). זמן קצר לאחר הולדת הבת (1979) התגרשו השניים.

נישואיו השניים (1981–1984) היו לפלור קייטס, ילידת בריטניה, שעברה גיור קונסרבטיבי לצורך הנישואים.

בשנת 1991 נישא בשלישית לשרה בן ארצי, דיילת אוויר ב"אל על" ובתו של הסופר והמחנך שמואל בן ארצי, שלימים עברה לעבוד במשרה חלקית כפסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים. נולדו להם שני בנים, יאיר ואבנר. אבנר הוכתר בתואר "סגן שני לחתן חידון התנ"ך העולמי" ביום העצמאות של שנת 2010.

נתניהו ומשפחתו מתגוררים במעון ראש הממשלה בירושלים. בבעלותם של בני הזוג נתניהו דירה בדרך עזה בירושלים. בשנת 2002 רכשו וילה בקיסריה, שבה הם שוהים בדרך כלל בסופי שבוע.

על פי הערכת פורבס ישראל, נאמד הונו של נתניהו בשנת 2015 ב-42 מיליון ש"ח, בהם ביתו הפרטי בקיסריה ודירה בדרך עזה בירושלים, שערכם כ-25 מיליון ש"ח.

ספריו

• מלחמה בטרור: כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי ואת הטרור הבינלאומי (תרגום: ברוך קורות), משכל (הוצאת ידיעות אחרונות), 2004.
• מקום תחת השמש: מאבקו של עם ישראל לעצמאות, לביטחון ולשלום, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995. מהדורה מעודכנת 2001.

ספרים בעריכתו:

• מכתבי יוני (כונסו והובאו לדפוס על ידי אחיו של יוני נתניהו, בנימין ועדו נתניהו), הוצאת מעריב והוצאת כתר, 1978.
• הטרור הבינלאומי: אתגר ותגובה, 1979.
• ‫הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח, מכון יונתן, ספרית מעריב 1987.

לקריאה נוספת

• רונית ורדי, ביבי – מי אתה אדוני ראש הממשלה?, כתר, 1997
• בן כספית ואילן כפיר, נתניהו – הדרך אל הכוח, אלפא תקשורת, 1997
• ברוך לשם, נתניהו – בית ספר לשיווק פוליטי, הוצאת מטר, 2017
• בן כספית, נתניהו – ביוגרפיה, הוצאת ידיעות ספרים, 2018

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של בנימין נתניהו
• בנימין נתניהו, ברשת החברתית פייסבוק
• בנימין נתניהו, באתר הכנסת
• בנימין נתניהו, באתר של משרד ראש הממשלה
• תבנית:כנסת פתוחה
• תבנית:וידאופדיה
• הספרים של בנימין נתניהו, באתר "סימניה"
• יעקב ארז, דיוקן: כל כך צעיר וכבר שגריר, מעריב, 5 באוקטובר 1984
• תלמה אדמון, מחכים לביבי, מעריב, 24 באפריל 1987
• ישי וורייט ומיכל קפרא, בן- גוריון אשם, באתר nrg‏, 18 ביולי 2003
• נחמיה שטרסלר, "פשוט לוקחים מאיתנו כסף", באתר הארץ, 26 בספטמבר 2003
• תני גולדשטיין ועידו אפרתי, בנימין נתניהו: רפורמטור והמפריט הלאומי, באתר ynet, 7 באוגוסט 2005
• חן קוטס-בר, ביבי החדש: מועמד דיגיטלי בעידן אנלוגי, באתר nrg‏, 13 בדצמבר 2008
• שילה הטיס רולף, בנימין נתניהו, מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל", 1998
• סיקור נאום נתניהו, באתר הארץ, 15 ביוני 2009
• אורן פרסיקו ודן שדור, ‏הו הא! מי זה בא?, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2001
• סמי פרץ, מוטי בסוק, "המחאה חידדה את הבעיה - נצטרך לטפל בחוק טל", באתר TheMarker‏, 6 באפריל 2012
• הופעה של בנימין נתניהו משנת 1978 כשהיה בן 28, סרטון וידאו באורך 10 דקות באתר YouTube (באנגלית)
• סוכנויות הידיעות, מגזין "טיים": ביבי מלך ישראל - האם יעשה שלום או מלחמה?, באתר TheMarker‏, 17 במאי 2012
• פנחס לנדאו, דירוג 100 המשפיעים 2012 // שר העל הכלכלי מגיע למערכת הבחירות הבאה מרוט מאי פעם, באתר TheMarker‏, 9 באוקטובר 2012
• גיא רולניק, ראיון Markerweek // נתניהו: יש צדק בטענה שיש בישראל קפיטליזם מקורבים - מתקדמים עם קשרים ולא כישורים, באתר TheMarker‏, 20 במרץ 2014
• נתניהו: "הפיגוע הוא תוצאה ישירה של הסתת אבו מאזן ושותפיו בחמאס", נענע10, 5 בנובמבר 2014 (כולל נאום נתניהו בטקס האזכרה ליצחק רבין)
• שלמה צזנה, מתי טוכפלד, "בוז'י וציפי - אפס במנהיגות", באתר ישראל היום, 6 במרץ 2015
• גידי וייץ, נתי טוקר, "בעיתונות הכתובה כבר טיפלתי... עכשיו הגיע הזמן לשנות את הטלוויזיה" - מסע ההשתלטות של נתניהו על התקשורת, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2016

הערות שוליים

בנימין נתניהו - תבניות ניווט
הקודם: יצחק שמיר יושב ראש מפלגת הליכוד (יוני 1993 – 6 ביולי 1999) הבא: אריאל שרון הקודם: אריאל שרון יושב ראש מפלגת הליכוד (19 בדצמבר 2005 – מכהן) הבא: -