ירושלים

ירושלים

סמל עיריית ירושלים
דגל עיריית ירושלים
חומות העיר העתיקה בית המשפט העליון הרכבת הקלה עוברת בכיכר ציון
שם בערבית	الْقُدْس/أُورُشَلِيم
מדינה
מחוז	ירושלים
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	ניר ברקת
גובה ממוצע	‎715 מטר
תאריך ייסוד	האלף ה-2 לפנה"ס
סוג יישוב	עיר 500,000 תושבים ומעלה
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)
- אוכלוסייה	997,956 תושבים
- דירוג אוכלוסייה ארצי	1
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎1.4% בשנה
- מאזן מפוני חרבות ברזל	‎15.31 אלפי תושבים
- צפיפות אוכלוסייה	7,919 תושבים לקמ"ר
- דירוג צפיפות ארצי	17
תחום שיפוט	126,020 דונם
- דירוג ארצי	30
(למפת ירושלים מוגדלת)   ירושלים (למפת ירושלים רגילה)   ירושלים (למפת הרי ירושלים רגילה)   ירושלים (למפת הרי ירושלים מוגדלת)   ירושלים 31°46′58″N 35°13′10″E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019	2 מתוך 10
- דירוג ארצי	225
מדד ג'יני לשנת 2019	0.4301
- דירוג ארצי	75
לאום ודת   יהודים: 59.6%   ערבים-מוסלמים: 37.5%   ערבים-נוצרים: 1.3%   דרוזים: 0%   אחרים: 1.6% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 12.3% גילאי 5 - 9 11.0% גילאי 10 - 14 10.1% גילאי 15 - 19 9.4% גילאי 20 - 29 16.4% גילאי 30 - 44 16.7% גילאי 45 - 59 11.5% גילאי 60 - 64 3.2% גילאי 65 ומעלה 9.4% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך סה"כ בתי ספר 738 –  יסודיים 437 –  על-יסודיים 454 תלמידים 218,039  –  יסודי 135,860  –  על-יסודי 82,179 מספר כיתות 9,068 ממוצע תלמידים לכיתה 26.3 לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל ירושלים נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.jerusalem.muni.il

יְרוּשָׁלַיִם (בערבית: ‏الْقُدْس^ⓘ‏^?‏, או أُورُشَلِيم) היא עיר הבירה של מדינת ישראל והעיר הגדולה ביותר בה, עם 882,652 תושבים (נכון לשנת 2016). בירושלים שוכנים מוסדות הממשל של ישראל: הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא, בית ראש הממשלה ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל, בין הים התיכון לים המלח, ברום של 570 עד 857 מטר מעל פני הים.

העיר מקודשת ליהדות, לנצרות ולאסלאם הסוני, והיוותה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם ומושא געגועיו בזמן שהייתו בגלות. משום מרכזיותה בעולמם של המאמינים, הייתה העיר מוקד למלחמות וסכסוכים הנמשכים עד עצם היום הזה. מאז סוף המאה ה-19 התפתחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, אשר במאה ה-21 מהוות את רובה המוחלט של העיר. במרכזה של ירושלים השלמה עומד הר הבית המפריד בין מערב ירושלים למזרח ירושלים.

בשנת 1981 הוכרזה העיר העתיקה של ירושלים כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו של האומות המאוחדות, והיא נמצאת ברשימת האתרים בסיכון.

מקור השם

ערך מורחב – שמות ירושלים

אורושלֵם (ú-ru-sa-lim) במכתבי אל-עמארנה, המאה ה-14 לפני הספירה. (מכתב 287, מאת עַבְּדִ-חֶבָּה מלך ירושלים, שורה 61)

בעברית

התעודות הראשונות בהן נזכר שמה של ירושלים במידה רבה של ביטחון, בצורה הדומה לשם העברי, הן כתבי המארות המצריים. שמה של העיר מופיע בכתבי המארות כ"אשאמם" שאותו יש לקרוא ככל הנראה כ"רֻשַׁלִמׁם". מאוחר יותר מופיע שמה של העיר כ"אורוסלימה" במכתבי אל עמרנה מן המאה ה-14 לפנה"ס.

חוקרים סבורים כי ירושלים נקראה מלכתחילה על-שמו של אל השקיעה הכנעני, שלם, וכי במקום היה מקדש לפולחנו. הסברה היא ש"מלכיצדק מלך שלם", הנזכר בספר בראשית, הוא למעשה מלך ירושלים. המילה "ירו" לקוחה מן השורש השמי י. ר. ה שפירושו "ייסד" (ואף בעברית: או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ - איוב, ל"ח, ו'), ולפיכך, על פי השערת חוקרי המקרא, משמעות השם המקורית היא, ייסד האל שלם, או זאת העיר שאותה ייסד האל שלם. סברה אחרת באשר למשמעות השם היא שיש לפרשו לפי הקרי המודרני בעברית ובערבית - "אור-שלם", עירו של שלם.

על פי המדרש, השם "ירושלים" הוא צירוף של השם בו אברהם קרא לה, "הר ה' יראה", עם השם "שלם" בו שם בן נח קרא לה, וכך נוצר השם המלא של העיר, המופיע בתנ"ך בדרך כלל כ"ירושלם". במקרא מופיע שם העיר (חוץ מארבעה מקומות) בכתיב חסר, ללא יו"ד, מה שמרמז לכאורה על הקריאה הקדומה "ירושלֵם" (בדומה לשמה בארמית). עם זאת, הקרי הוא "ירושלים", וכך הוא גם שמה של העיר אצל חז"ל. על פי המסורת, ירושלים היא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

לירושלים שמות רבים. על פי המדרש, ישנם 70 שמות עבריים לעיר. העיקרים שבהם הם: יְרוּשָׁלַיִם, שָׁלוֹם, יִרְאֶה, יְבוּס, צִיּוֹן, חֶפְצִיבָהּ, מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל, יְרוּשָׁלִַם (ללא י') יְפֵה נוֹף וְעִיר דָּוִד.

בדומה לציון ארץ ישראל בשם "הארץ" ובית המקדש בשם "הבית", גם ירושלים נזכרת במקורות בשם "העיר" בה"א הידיעה, ללא ציון שמה (הגמרא, מסכת תענית כו: "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז... בשבעה עשר בתמוז נשברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר...").

בשפות אחרות

מטבע המציין את ייסוד COLonia AELia CAPITolina, ועליו חרישת גבולותיה, כמקובל בעולם הרומי, ובצד השני דמותו של אדריאנוס

בתרגום השבעים מופיע שמה של ירושלים בצורה ירוסלם (Ιερουσαλήμ) או היירוסולימה (Ἱεροσόλυμα). במקרה, פירוש המילה "היירוס" (ἱερός) ביוונית הוא "קדוש", וייתכן שכך פורש שמה של ירושלים בפי דוברי יוונית. בתרגומו של הירונימוס לתנ"ך, המכונה "וולגטה", מתורגם השם ירושלים ל"היירוסלם" (Hierusalem), שהוא תעתיק ללטינית של הגרסה היוונית של השם. שמה של ירושלים ברוב לשונות אירופה העכשוויות נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים, המשתקפים גם בכתיב.

בשנת 130 הקים הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים מושבה רומית, וכינה אותה "קולוניה איליה קפיטולינה" (Colonia Aelia Capitolina). "קולוניה" בלטינית פירושה "מושבה", Aelius היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם הוקדש לאל הרומי יופיטר, ששמו המלא בלטינית: Iuppiter Capitolinus (על שם גבעת הקפיטולין ברומא). השם הלטיני היה בשימוש כמה מאות שנים, כפי שמעידים כתבים מוסלמיים בערבית מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים, אולם הוא נשכח זמן מה לאחר מכן.

השם הנפוץ ביותר לירושלים בערבית בקרב מוסלמים הוא "אל-קודס" (القـُدْس) שפירושו המילולי הוא "הקדושה" ואילו בקרב נוצרים נקראת העיר "אורשלים" (أورشليم) וכך היא מכונה אף בתרגום התנ"ך והברית החדשה לערבית. בהקשרים דתיים אסלאמיים מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف ("אל-קודס א-שריף"), כלומר "ירושלים הנכבדת" או "ירושלים הנעלה". במקורות אסלאמיים רבים מוזכרת העיר בשם "בית אלמקדס" (بيت المقدس) המבוסס על "בית המקדש" העברי. שם זה מצוי בשימוש גם בשפה הפרסית, אם כי השם השכיח בפרסית לירושלים הוא "אורשלים".

שם העיר באנגלית, צרפתית וגרמנית הוא Jerusalem (אותו כתיב, אך הגייה שונה בשפות השונות); בלטינית: Hierosolyma; ביוונית מודרנית: Ιεροσόλυμα; בספרדית: Jerusalén; באיטלקית: Gerusalemme; ברוסית: Иерусалим.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ירושלים

מהתקופה הכלקוליתית ועד תקופת הברונזה

ערך מורחב – ירושלים וסביבותיה מהתקופה הנאוליתית ועד תקופת הברונזה

על-פי ממצאים ארכאולוגיים תקופת ההתיישבות בירושלים מתוארכת לתקופה הכלקוליתית (בשנת 2009 נתגלו ממצאים ארכאולוגים המתוארכים לתקופה הנאוליתית בחלק משכונות הקצה של העיר המעידים על התיישבות באזור) על הגבעה הנקראת עיר דוד. סיבת ההתיישבות הייתה הקרבה למקור מים (המעיין המוכר בשם "מעיין הגיחון") ובשל היות הגבעה שולטת על השטח שסביבה. עם הפיכתה של העיר ליישוב קבע, ניצלו תושביה את תלילותה ההררית להגנתם: עובדה זו הקשתה על ניסיונותיהם של כובשים רבים לכבוש אותה.

עיר דוד, שיחזור מתוך דגם ירושלים בסוף ימי בית שני

ממצאים מתקופת הברונזה הקדומה נמצאו בסביבות מעיין גיחון, על ידי משלחת החוקר פארקר בשנת 1909, והם כוללים שברי חרס, המהווים עדות למגורים על יד מקור המים. הפיכתה של ירושלים מיישוב ארעי לעיר קבע התרחשה, ככל הנראה, במהלך המאה ה-19 לפנה"ס.

במאה ה-14 לפנה"ס בתקופת הברונזה המאוחרת כבר הייתה ירושלים עיר-מדינה כנענית מבוצרת וחשובה. על כך מעידים מכתבי אל-עמרנה בהם מוזכרת ירושלים פעמיים.

העת העתיקה

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופת בית ראשון, שיבת ציון, ירושלים בתקופת בית שני

על פי המסופר במקרא הייתה ירושלים עיר יבוסית, עד שדוד המלך כבש והפך אותה לבירת ממלכתו. בנו שלמה בנה בה את בית המקדש הראשון. עם זאת, לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיום הממלכה המאוחדת או לגדולתה של ירושלים בתקופה זו. ירושלים שכנה תחילה על הגבעה המזוהה כ'עיר דוד', ומאוחר יותר התפשטה צפונה להר הבית. בשנת 598 לפנה"ס נכבשה ממלכת יהודה על ידי האימפריה הבבלית. אחרי ניסיון התמרדות של המלך צדקיהו כנגד הבבלים, נבוכדנצר השני מלך בבל הטיל מצור על העיר ובשנת 586 לפנה"ס, כבש אותה. כעבור כחודש, נבוזראדן (שר צבאו) הרס את העיר והחריב את בית המקדש הראשון.

לאחר יציאת עם ישראל לגלות בבל מלאה ירושלים בבני עמים מקומיים, בעיקר שומרונים (או כותים). עם עליית האימפריה הפרסית ופרסום הצהרת כורש בשנת 538 לפנה"ס, הוקמה ירושלים מחדש כבירת הפרובינציה היהודית, כשבעים שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון. רבים מהגולים שבו לירושלים, העיר חזרה והייתה לעיר יהודית מרכזית, והוקם בה בית המקדש השני.

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופה הרומית, ירושלים בתקופה הביזנטית

בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את יהודה ללא קרב, וירושלים נכנסה לתקופה ההלניסטית. מרד החשמונאים פרץ ב-167 לפנה"ס, בסופו השתלטה משפחת בית חשמונאי על יהודה ושלטה בירושלים עד הכיבוש הרומי בשנת 63 לפנה"ס, אז החל העידן הרומי. בשנת 37 לפנה"ס מונה הורדוס על ידי הרומאים למלך יהודה. הורדוס הרחיב ופיאר את העיר, ובנה את מקדש הורדוס. בשנת 66 לספירה פרץ "המרד הגדול" נגד הרומאים, ובשנת 69 הגיע טיטוס לשערי ירושלים בראש צבא רומי גדול, והוא כבש ושרף את העיר בשנת 70 ובית המקדש חרב.

לאחר המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, כשיושביה היהודים נהרגו או גורשו, עברה העיר טלטלה דמוגרפית, והפכה למעשה למרכז שלטון רומי. העיר שנחרבה אוכלסה בעיקר בחיילי לגיונות הצבא הרומי, וגם בבני לאומים שונים אחרים. מעט היהודים שנותרו בה (או חזרו אליה) התגוררו בהר ציון. באותה עת החלה הנצרות להתפשט כדת עיקרית ברחבי ארץ ישראל ובירושלים. לאחר מרד בר כוכבא, בין השנים 132–135, התרוקנה ירושלים באופן כמעט לגמרי מיושביה היהודים, ולמעשה למשך תקופה ארוכה של כ-500 שנה לא ידוע על קיום קהילה יהודית סדירה בעיר. חיו בירושלים בני כל מיני עמים, וקרנה של הנצרות עלתה בקרבם.

תיאור ירושלים הביזנטית ב"מפת מידבא"

ירושלים עמדה בחורבנה עד תקופתו של הקיסר אדריאנוס, שבנה אותה מחדש כעיר רומית בשם איליה קפיטולינה בשנת 130, על חורבות ירושלים ההרוסה, ואסר על כניסת היהודים לתחומה. בשנת 133 השתלטו מורדים יהודים בראשותו של בר כוכבא על ירושלים, אך העיר חזרה אחרי דיכוי אכזרי של המרד לשליטה רומית בשנת 136. מעמדה הרם של איליה קפיטולינה החל לרדת החל מאמצע המאה השלישית לספירה, עם פינויו ההדרגתי של הלגיון העשירי פרטנסיס שהיה מוצב בעיר. משנת 324, עם הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית (תחילת התקופה הביזנטית), התמלאה ירושלים בנוצרים, ורוב אוכלוסייתה למשך כ-300 שנה לפחות כללה בעיקר אנשי דת ונזירים נוצרים.

מימי הקיסר קונסטנטינוס, בראשית התקופה הביזנטית, עלתה מאד קרנה של העיר כעיר קדושה לנצרות, והיא הפכה למרכז דתי חשוב, בזכות הקמת כנסיית הקבר וכנסיות רבות אחרות במהלך המאה הרביעית. כיבוש ירושלים בידי הפרסים בשנת 614 הביא להפסקה קצרה בשלטון הנוצרי-ביזנטי על העיר. בשנת 628 חזרו הביזנטים לשלוט בירושלים למשך עשר שנים בלבד עד הכיבוש הערבי של ארץ ישראל.

ימי הביניים

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופה הערבית הקדומה, ירושלים בתקופה הצלבנית, ירושלים בתקופה הממלוכית

אחרי המפלה הביזנטית בקרב הירמוך, בשנת 636, הגיעו הכובשים הערבים מוסלמים אל שערי ירושלים, שנפלה לידם לאחר מצור של ששה חודשים. בתנאי הכניעה הובטחו שלומם של הנוצרים ושלמות כנסיותיהם. הח'ליף עבד אל-מלכ בנה על הר הבית את מבנה כיפת הסלע בשנת 691. ירושלים עברה לשלטון בית אומיה עד לשנת 750 ולאחר מכן, לחליפות בית עבאס עד לשנת 969, אז עברה ירושלים לידי הפאטמים. המזרח התיכון וארץ ישראל נכנסו לתקופה של אי יציבות אותה ניצלו בשנת 1071 הסלג'וקים, שכבשו את ירושלים והחזיקו בה לתקופה קצרה. הכיבוש הערבי המוסלמי חולל בירושלים מהפך דמוגרפי. היישוב הנוצרי בה הצטמצם מאד, ואת העיר מילאו מוסלמים מחצי האי ערב ויהודים רבים, שהורשו לאחר שנים ארוכות לשוב אליה.

עד שנת 1099 הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר ערבית, ובמקביל פעלו בה קהילות יהודיות ונוצריות גדולות. היישוב היהודי בירושלים התרכז בעיקר בהר ציון. בשנת 1033 החריבה רעידת אדמה את חומות ירושלים הדרומיות. בעקבות כך צומצם קו החומה, דרום העיר ננטש, והיהודים נאלצו להעתיק את מגוריהם לצפון העיר. עם נפילת העיר בידי הצלבנים ב-1099, נטבחו רוב יושביה היהודים והמוסלמים, והעיר הפכה למשך זמן מה לכמעט "עיר רפאים". הצלבנים התקשו למלא את העיר בנוצרים אירופאים, ולכן עודדו נוצרים מזרחיים (מארמניה בעיקר) לאכלס את העיר העזובה. פעולות פיתוח ענפות של מערך השווקים בעיר על ידי המלכים הצלבניים הביאו לפריחתה של העיר, ובמהלך תקופת השלטון הצלבני בעיר הלכה העיר והתמלאה בנוצרים. עם זאת, מוסלמים ויהודים לא הורשו לגור בה, וביקרו בה רק לעתים נדירות.

מפת העולם בצורת תלתן, מפה שיצר היינריך בונטינג ב-1594, בה ירושלים מוצגת כמרכז העולם

עם הכיבוש הצלבני ב-1099 חזרה ירושלים לשליטת הנוצרים למשך 100 שנים בשני פרקי זמן: 1099-1187, ושוב בשנים 1229–1244.

בשנת 1187 כבש צלאח אל דין את ירושלים, והאוכלוסייה הנוצרית סולקה ממנה; נותרה בעיר קהילה נוצרית (מזרחית בעיקר), והעיר הפכה למוסלמית מובהקת למשך כ-700 שנה. חלק ממשפחות האצולה המוסלמיות בירושלים עד היום (חוסייני, נשאשיבי, ח'אלידי, דג'אני, נוסייבה ואחרות) התיישבו אז בעיר. באביב 1219 נהרסו חומות ירושלים, ולמשך 316 שנה הייתה ירושלים ללא חומות.

לאחר מסע הצלב השישי חזרה העיר לידי הצלבנים והם החזיקו בה עד שהעיר נהרסה על ידי פושטים חואריזמים בשנת 1244. לבסוף נפלה העיר בידי הממלוכים בשנת 1260 עם השתלטותם על ארץ ישראל שהחזיקו בה עד שנת 1516.

האוכלוסייה היהודית הורשתה לחזור לירושלים עם הכיבוש הממלוכי, אולם לקח לה זמן רב להתבסס. תיאור של הרבי משה בן-נחמן שביקר בירושלים בשנת 1267 מלמד, כי אוכלוסייתה של ירושלים כללה כ-2,000 תושבים, מתוכם כ-300 נוצרים, ואילו היהודים היו מתי מעט: "ואין ישראל בתוכה, כי אם שני אחים צבעים, קונים צביעה מאת השלטון". לרמב"ן, מיוחס חידוש היישוב היהודי בירושלים בראשית התקופה הממלוכית, ונראה שאז החל הגידול באוכלוסייה היהודית בעיר.

בתקופה הממלוכית הייתה ירושלים עיר זניחה בשולי האימפריה, חסרת חשיבות אסטרטגית ומרוחקת מדרך הדואר. אוכלוסייתה הייתה ברובה ענייה, וחיה בְּצִלָּם של ארמונות ומבנים מפוארים, ששימשו כמרכזי לימוד לתורת האסלאם. מאידך, עלה והתקבע מעמדה בתודעה האסלאמית כעיר קדושה, השלישית בקדושתה לאסלאם, אחרי מכה ואל-מדינה. הממלוכים בנו מבני שלטון ודת רבים בירושלים, שהעניקו לעיר מראה מוסלמי אופייני ללא תקדים בתולדותיה.

העת החדשה

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופה העות'מאנית

במאה ה-15 החלה העיר להתגבש בארבעת הרבעים המוכרים לנו כיום בעיר העתיקה, ורוב תושביה היו מוסלמים. מפקדים שנערכו במהלך המאות ה-18 וה-19 (ראו טבלה מצורפת) מלמדים על מגמה ברורה של התרבות האוכלוסייה היהודית בעיר, בעוד שחלקה של האוכלוסייה הנוצרית היה קטן ביחס לכלל האוכלוסייה.

בית-הכנסת הספרדי "רבי יוחנן בן-זכאי" בעיר העתיקה, בשנת 1893

ב-1517 נכבשה העיר והארץ בידי האימפריה העות'מאנית. הסולטאן סולימאן המפואר בנה את חומות ירושלים המוכרות היום, ושיפץ את המצודה ואת מגדל דוד. אולם בעקבות שקיעתה הממושכת של האימפריה העות'מאנית התדרדר גם מצבה של ירושלים, וחלקים גדולים בתוך העיר העתיקה היו שוממים. במאות ה-18 וה-19 החל היישוב היהודי להתעצם ולקראת סוף המאה אף מנה למעלה מ-11,000 נפש, והייתה לקהילה הגדולה מבין שאר הקהילות בעיר.

חבורת רבי יהודה החסיד בני יהדות אשכנז שעלתה לארץ ישראל בשנת 1700, סולקה ממגורים בעיר, עקב חוב גדול שצברה לבנאי העיר הערבים מוסלמים. מצב זה השתנה בראשית המאה ה-19 בעקבות עליית תלמידי הגר"א בראשות רבי מנחם מנדל משקלוב והתערבותה של משפחת רוטשילד, שפרעה את החוב, התאפשר בכך ליהודים אשכנזים לשוב ולגור בירושלים בגלוי.

המאה ה-19

ערכים מורחבים – היציאה מן החומות

במאה ה-19 החלו המעצמות הקולוניאליות האירופאיות לגלות עניין בארץ ישראל ובירושלים. מחקרים ופרסומים שונים עליהן ראו אור, והמעצמות האירופאיות החלו לבנות בעיר ולהציב בה קונסולים ואנשי דת; תחילה בין החומות ואחר כך גם מחוץ להן. הבנייה האירופאית הייתה דתית ותרבותית בעיקרה וכללה מבני חינוך, מחקר, בריאות, תיירות ודת. במחצית השנייה של המאה ה-19 התגברה ההשפעה האירופאית בארץ ישראל ובירושלים, בין השאר על ידי הקמת מבנים שונים מחוץ לחומות. בשנת 1860 הוקמה השכונה משכנות שאננים, שכונה יהודית אשר ייסד משה מונטיפיורי, והייתה השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומת ירושלים. בעקבות הקמתה נבנו שכונות יהודיות נוספות והעיר החלה להתרחב ולגדול במהירות. לאחר הקמת השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר החלו להבנות "שכונות חצר" שמהם הוקמה העיר החדשה. שכונות אלה נמצאות כיום במרכז העיר.

העיתון המליץ מי"ט אב תר"מ (1880), דיווח תחת הכותרת : "בנינים ופרוורים חדשים", ובהמשך כותרת משנה : "בירושלים הושלש מספר הבתים", ומתוך הכתבה : " האדון ל. שיק איש אשכנזי אדריכל חכם משגיח על בניני העיר (בוי-אינספעקטור) בירושלים כותב : בירושלים יסדו היהודים אגודות שותפים ויבנו בנינים רבים, ארוכים בתבניתם כאוהלים ומסוגלים לישיבת משפחות רבות, מספר הבתים בירושלים גדל במשך כ"ה השנים האחרונות על אחת שתים או גם על אחת שלוש".

במקביל, ממחצית המאה ה-19, החל גידול באוכלוסייה היהודית בעיר. עובדה זו היא שהביאה את היהודים לצאת ראשונים אל מחוץ לחומות העיר העתיקה במחצית השנייה של המאה, ולייסד את השכונות החלוציות: משכנות שאננים, מחנה ישראל, נחלת שבעה, בית דוד, מאה שערים ואחרות. החל מסוף המאה ה 19 ועד ימינו, האוכלוסייה היהודית היא הגדולה ביותר באופן בולט, ואחריה - האוכלוסייה המוסלמית. הציבור הנוצרי בירושלים כלל אז מגוון בני אומות שונות: ערבים ומאות ילידי אירופה סטודנטים, תושבי ארעי ואנשי כמורה ודת.

המאה ה-20

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, ירושלים במלחמת העצמאות, ירושלים המחולקת, הכרזת ירושלים כבירת ישראל, מערב ירושלים

בשנת 1917 עברה ירושלים לידי שלטון המנדט הבריטי, שקבע את ירושלים כבירת ארץ ישראל, וריכז בה את מוסדות השלטון החשובים, ובכללם: מקום מושבו של הנציב העליון, משרדי הממשלה, בית המשפט העליון, בית הסוהר המרכזי. ירושלים גם הייתה המרכז המדיני של היישוב היהודי והתנועה הציונית, ובה שוכנו מוסדותיו הלאומיים: ועד הצירים, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הוועד הלאומי, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד ונבנתה בה האוניברסיטה העברית על הר הצופים..

מפת הקו העירוני בשנים 1948 עד 1967

בכ"ט בנובמבר 1947, לאחר הכרזת חלוקת ארץ ישראל בעצרת האו"ם, פרצה מלחמת העצמאות. על פי תוכנית החלוקה של האו"ם, אמורות היו ירושלים ובית לחם להיכלל באזור נפרד תחת שליטה בינלאומית. אולם שני הצדדים התעלמו ממנה, וניסו לתפוס את השליטה בעיר ובסביבתה. הכוחות הערבים כללו תושבים מקומיים וכוחות ממדינות ערב: הלגיון הערבי ו"האחים המוסלמים" וצבא סדיר ממצרים. הם חסמו בפני היהודים את הדרך לירושלים והפסיקו את זרם המים אליה. ההגנה על העיר והישובים סביבה הופקדה על חטיבת המחוז "עציוני", ואילו על הפרוזדור לירושלים היה אחראית חטיבת הראל של הפלמ"ח. שיירות משוריינים הצליחו לפרוץ את הדרך אל העיר במחיר דמים כבד ולהביא לה אספקה. הכוחות הערבים הגיעו ללטרון וניהלו קרבות כבדים כנגד הכוח היהודי. במבצע נחשון נכבשו כפרים ערבים בדרך לירושלים, אך מסוף חודש אפריל נחסמה הדרך כליל והעיר הייתה במצור מוחלט. במאי 1948 עזבו הבריטים את העיר והמלחמה התעצמה, העיר העתיקה נפלה בידי הירדנים, שהשתלטו על מזרחה של העיר בעוד הכוח היהודי משתלט על מערב העיר כולל השכונות הערביות קטמון, טלביה ובקעה. המצור על העיר נמשך עד פריצת דרך בורמה (בחודש יולי 1948), שבה נסעו שיירות לירושלים ברציפות וביטחון יחסי. בחודש נובמבר 1948 הוכרז על הפסקת אש והמלחמה הסתיימה. שנה לאחר מכן, ב-5 בדצמבר 1949 הכריז דוד בן-גוריון על ירושלים כעל בירת מדינת ישראל.

בין השנים 1948 ל-1967 הייתה העיר ירושלים חצויה. הקו העירוני היה קו שביתת הנשק כפי שסוכם בהסכמי רודוס, כקטע של הקו הירוק באורך שבעה קילומטרים, והוא שחילק את העיר בין מזרח ירושלים שהייתה חלק מהממלכה הירדנית ההאשמית, לבין מערב ירושלים שהייתה בשליטת מדינת ישראל. משני צידי הקו פרסו הצדדים ביצורים ומכשולים, ובניינים שונים בעיר לאורך הקו שימשו כעמדות צבאיות. כל העיר העתיקה, השכונות שמצפון אליה, והר הזיתים היו בתחום הירדני. מערב העיר, וכן מובלעת על הר הצופים בצפון-מזרח העיר היו בתחום הישראלי. באזור ארמון הנציב היה שטח מפורז בשליטת האו"ם, והארמון עצמו נקבע כמטה משקיפי האו"ם. בין שני חלקי העיר היה מעבר בשער מנדלבאום. המעבר נוהל על ידי אנשי מכס ישראלים וירדנים, ושימש בעיקר למעבר דיפלומטים ואנשי או"ם, וכן למעבר של צליינים נוצרים בחג המולד. מן המעבר יצאה שיירת חיילים ושוטרים דו-שבועית אל המובלעת הישראלית בהר הצופים.

שכונות ירושלים המערבית שלאורך הקו היו לשכונות ספר שמדי פעם צלפו בהם חיילים ירדנים, ועל כן הפכו לשכונות מצוקה שאוכלסו באוכלוסייה חסרת אמצעים, והתאפיינו בעוני ובהזנחה. עם אלה נמנו השכונות שמואל הנביא, מאה שערים, מוסררה, ממילא וימין משה.

אחרי 1967

מלחמת ששת הימים, 7 ביוני 1967. בכירי צה"ל בהר הבית.

ערכים מורחבים – הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, ירושלים המאוחדת

עם פרוץ מלחמת ששת הימים ב-5 ביוני 1967 הפגיז הלגיון הערבי את ירושלים. צה"ל הגיב בהשתלטות על מזרח העיר. שאלת הריבונות על מזרח ירושלים היא אחת מסוגיות הליבה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בהסכם השלום שנחתם בין ישראל לירדן הוסכם כי אין לירדן שום תביעות על השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. מאז מלחמת ששת הימים נבנו שכונות רבות בשטח שנוסף לעיר (חלקן היו יישובים יהודיים שננטשו במלחמת העצמאות). חלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית בירושלים מתגורר בשכונות אלו.

מאז שנות ה-90 של המאה ה-20, ניכרה מגמה של התחרדות בירושלים, ומדי שנה החל מאמצע שנות ה-90 יורד מספר ילדיה החילוניים של ירושלים בכ-10% בממוצע, בעוד ילדי האוכלוסייה החרדית עולה בהתמדה במהלך שנים אלה. בקרב האוכלוסייה הערבית, ניכרת ירידה בחלקם היחסי של התושבים הנוצריים וזאת עקב הגירה לחוץ לארץ.

המתח בין תושביה החרדיים והחילונים בירושלים רב, ומאבקים רבים התקיימו על אופייה. בין המאבקים הבולטים אפשר לציין את ההפגנות בכביש בר-אילן, ההתנגדות לבניית אצטדיון טדי בצפון העיר, אירועי מצעד הגאווה ופתיחת חניון קרתא בשבת. כמו כן, מאבקים רבים בענייני דת ומדינה התקיימו בירושלים כמו ההפגנה נגד גיוס הבנות לצה"ל בשנות החמישים.

עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987 אירעו במזרח ירושלים ובשכונות על קו התפר ניסיונות חבלה והצתות רכב מרובות. בזמן האינתיפאדה השנייה בראשית המאה ה-21 הייתה ירושלים בקו החזית, ואירעו בה פיגוע התאבדות רבים ביניהם הפיגוע במסעדת סבארו, הפיגוע בקפה מומנט, הפיגוע במדרחוב בן יהודה, הפיגוע בשוק מחנה יהודה, הפיגוע בקפה הלל, הפיגוע בקו 32א ועוד.

המאה ה-21

בעשור הראשון של שנות האלפיים החלה העיר מהלך של התחדשות שכלל הפחתת הבנייה הפרברית והתחדשות מרכז העיר יחד עם פרויקט הרכבת הקלה.

בשנת 2012 במהלך מבצע עמוד ענן שוגרו לראשונה מרצועת עזה טילים לכיוון ירושלים, נשמעו בה אזעקות והתושבים נכנסו למקלטים. מציאות זו חזרה על עצמה גם במהלך מבצע צוק איתן בשנת 2014. החל מסוף שנת 2015 פוקד את העיר גל טרור המאופיין בתקיפת עוברי אורח ואנשי כוחות הביטחון בירי, דקירה ודריסה בידי ערבים במקומות שונים בעיר, בעיקר בחלקה המזרחי.

קדושתה של ירושלים

ביהדות

ערך מורחב – ירושלים בהלכה

יהודים מתפללים בכותל המערבי

ירושלים היא העיר הקדושה ליהדות. קדושתה נובעת מהאמונה הדתית שזהו המקום בו בחר הבורא לשכן את שכינתו ושמו (ועל כן היא נקראת בתהילים עיר האלוהים), כמו כן מהעובדה ההיסטורית שבירושלים שכן בית המקדש הראשון בתחילת האלף הראשון לפני הספירה ובית המקדש השני שהתקיים בירושלים מן המאה הרביעית לפני הספירה עד המאה הראשונה לספירה. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו קרבנות שהיו מותרים באכילה רק בין חומות העיר. במסורת היהודית נאמר גם שאבן השתיה, שהייתה מתחת לקודש הקודשים, היא הסלע שממנו הושתת כל העולם, ומקום עקידת יצחק.

ירושלים אינה מופיעה בחמשת חומשי תורה בשמה, אלא כ”הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם” (ספר דברים, פרק י"ב), אם כי יש השערה לפיה העיר "שָלֵם" הנזכרת בספר בראשית (י"ד, י"ח) היא ירושלים. עם זאת, העיר מוזכרת פעמים רבות בשאר ספרי התנ"ך (667 פעמים), ומספר דומה גם במשנה, בתלמוד, ובתפילות. כמו כן היא מופיעה בשם "ציון". רבים הם המייחסים את "הר המוריה" מקום עקידת יצחק, להר הבית.

על פי המקרא וההלכה ישנן כמה מצוות הכרוכות בירושלים, כאשר כולן סובבות סביב ריכוז הפולחן ובניית בית המקדש שם. המצווה המרכזית היא העלייה לרגל, שלוש פעמים בשנה, בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות (שמות, כ"ג, י"ז). בבית המקדש יש גם להקריב את כל הקורבנות המוטלים על האדם - עקב נדר או חטא. בנוסף, יש מצווה להביא ביכורים לירושלים (שם כג, יט) וכן מצווה להביא את פירות השנה הרביעית לנטיעת העץ ולאוכלה בירושלים - נטע רבעי. כמו כן, יש מצווה להביא בשנים מסוימות את המעשר השני ולאוכלו בירושלים. כאשר ישנן בעיות משפטיות חמורות, מצווה להגיע לבית הדין הגדול בירושלים, כדי לבררן בפניו (דברים, י"ז, ח').

בנוסף יש מצווה בתפילה להפנות את הפנים לכיוון ירושלים (ובירושלים עצמה - לכיוון הר הבית) על פי הנאמר בתפילת שלמה המלך בחנוכת המקדש:

כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה...
כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יְהוָה דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ. וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם. כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ. וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ.

— ספר מלכים א', פרק ח'

על פי המסורת היהודית, חל איסור לקבור מתים בתוך העיר על מנת לא לחלל את קדושתה, שכן המת הוא טמא, ולכן נהוג היה לקבור את המתים באתרים שונים סביב העיר בהם הר הזיתים, עמק יהושפט, גיא בן הינום ועוד גבעות רבות המקיפות את העיר הקדומה (אזור העיר העתיקה ועיר דוד) שתחומה בחומה. עם זאת, בספר מלכים ובספר דברי הימים נכתב כי מלכי בית דוד, נקברו בתוך תחומי העיר. בימי בית שני גם נמצאו קברים של בני אצולה בתוך תחומי החומה שהקיפה את העיר ובהם קברו של דוד המלך, שיש הרואים אותו במתחם "קבר דוד" שבהר ציון.

במסורת היהודית מיוחסים לירושלים שבעים שמות שונים, המבטאים את חשיבותה וקדושתה ומשבחים את מעלותיה.

בנצרות

נזירים בכנסיית הקבר

בראשית הנצרות (המאה ה-4) היחס לירושלים היה דו ערכי. בירושלים, על פי המסורת הנוצרית, נמצאים האתרים בהם חי ומת ישו, כמו ויה דולורוזה וכנסיית הקבר הקדוש. אולם מאידך, חורבנה של ירושלים במרד הגדול נתפס כעונש לעם ישראל על כך שדחו את ישוע כמשיח. בתקופה הביזנטית נבנתה ירושלים מחדש כעיר נוצרית, ותחומיה הורחבו גם דרומה מתוואי החומה הנוכחית של העיר, אולם הר הבית הושאר שומם, כסמל לחורבן העיר.

חשיבותה של ירושלים בתפיסה הנוצרית עלתה עם כיבושה בידי המוסלמים, ובמיוחד בתקופת מסעי הצלב (המאה ה-11). עם כיבוש הארץ בידי הצלבנים הפכה ירושלים לבירת ממלכת ירושלים הצלבנית. עם זאת, יש גישות בנצרות המתייחסות לירושלים הנזכרת בתנ"ך ובברית החדשה באופן מטאפורי, כסמל למקום קדוש או טהור באשר הוא. לכן מדובר בנצרות על "ירושלים של מעלה" כנגד ירושלים הפיזית. גישה זו התפתחה, כנראה, לאור העובדה שירושלים לא הייתה נגישה לנוצרים ברוב התקופות, ובשל כך שמרכז הנצרות הקתולית נמצא ברומא. כיום נחשבת ירושלים אתר קדוש בעיני כל העדות הנוצריות, וביקור בה (הנקרא צליינות) נחשב לזכות גדולה.

ב-1917, כשנכבשה ירושלים בידי הבריטים מידי העות'מאנים המוסלמים, צלצלו פעמוני הכנסיות ברחבי מדינות ההסכמה, ובעיקר בריטניה וצרפת, לאות שמחה. הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי שעמד בראש הכוחות שכבשו את הארץ, ירד מסוסו ונכנס לירושלים ברגל, מפאת קדושת העיר.

באסלאם

ירושלים היא אחת מהערים הקדושות לאסלאם. באסלאם הסוני נחשבת ירושלים למקום השלישי בחשיבותו, לאחר מכה ואל-מדינה, ולפיכך היא מכונה: "ת'אלת' אל-חרמיין" (ثالث الحرمين) – השלישי מבין המקומות הקדושים. באסלאם השיעי ירושלים תופסת את המקום הרביעי או החמישי בחשיבותו אחרי מסגד אימאם עלי בנג'ף ומקדש אימאם חוסיין בכרבלה.
אחד מתאריה של ירושלים באסלאם הוא "אולא אל-קיבלתיין" (أولى القبلتين) – הראשונה מבין שני כיווני התפילה. מקור הכינוי הוא במסורת המוסלמית שבראשית האסלאם מוחמד הורה להתפלל לכיוון ירושלים, ומאוחר יותר שינה את כיוון התפילה אל הכעבה שבמכה. השינוי בכיוון התפילה משתקף בסורה 2, אל-בקרה / פסוקים 136–144. זכר לשני כיווני התפילה ניתן למצוא במסגד באל-מדינה המכונה "ד'ו אל-קיבלתיין" (ذو القبلتين), היות שיש בו שתי גומחות תפילה – האחת פונה לכיוון ירושלים, והאחרת לכיוון מכה.

כיפת הסלע

הסיבה לשינוי כיוון התפילה אינה ברורה, ובמסורת המוסלמית ניתנים לכך הסברים שונים. מסופר, למשל, כי מוחמד התפלל לכיוון ירושלים כדי לרצות את היהודים, אך הם לעגו לו ולכן פנה לכיוון הכעבה. לפי גרסה אחרת מוחמד התפלל לכיוון ירושלים עד שגילה שזהו כיוון התפילה של היהודים; אז פנה להתפלל לכיוון הכעבה. הסברים אחרים נסבים סביב מעמדה הקדוש של מכה בחצי האי ערב ערב עליית האסלאם, בניגוד לירושלים, שהייתה פחות מוכרת באותה תקופה. לפי הסבר אחר, הכעבה במכה הייתה מוקד של עבודת אלילים ולכן מלכתחילה אי אפשר היה לפנות לעברה בעת התפילה, וכברירת מחדל נבחרה ירושלים. לאחר שמוחמד סילק כל זכר לעבודת אלילים מהכעבה שוב לא הייתה מניעה להתפלל לכיוונה.

מסגד אל-אקצא

מקור קדושתה של ירושלים באסלאם שנוי במחלוקת בקרב חוקרי האסלאם והמזרחנים. עיקר המחלוקת נסב סביב השאלה האם נחשבה ירושלים לקדושה באסלאם כבר מראשיתו, או שמא קדושתה התפתחה בתקופה מאוחרת יותר. שורש המחלוקת נעוץ בכך שירושלים אינה מוזכרת בקוראן באף אחד משמותיה המקובלים: בית אל-מקדס (بيت المقدس), איליאא' (إيلياء, על שם איליה קפיטולינה), אל-קודס (القدس). הכינוי "אל-מסג'ד אל-אקצא" (المسجد الأقصى), המוזכר בסורה 17, אל-אסראא' / פסוק 1, עורר פרשנויות שונות, הן בקרב המלומדים המוסלמים הקדומים והן בקרב חוקרים מודרניים. היו שזיהו אותו עם ירושלים או עם מסגד אל-אקצא שבירושלים; לפי המסורת המוסלמית, זהו יעדו של המסע הלילי של מוחמד (الإسراء, אלאסראא') ומקום עלייתו השמימה (المعراج, אלמעראג'). החדית' מספרת כי כדי להוכיח לבני שבט קורייש שאכן ביקר במסע הלילה בירושלים תיאר להם מוחמד את העיר כשאללה מציג לפניו חזיון שלה. לעומת זאת, מסורת מוסלמית קדומה פירשה שהמסגד המדובר נמצא בשמים, אחרים ראו בו כינוי למסגד שנמצא בדרך בין מכה לטאא'ף. החוקר אורי רובין טוען כי הפרשנות של אל-מסג'ד אל-אקצא כמסגד שמימי היא פרשנות שיעית שמטרתה להפחית ממעמדה של ירושלים בתקופה האומיית, וכי פסוק 1 בסורה 17 מתייחס במקורו לחזון של הנביא מוחמד על מסע לילי לירושלים. לעומת רובין, המזרחן מרדכי קידר סבור שקדושתה של ירושלים באסלאם החלה רק כמה עשרות שנים לאחר מותו של הנביא מוחמד, ושמאחורי קדושת ירושלים עמדו מאז ומתמיד אינטרסים פוליטיים, החל מהמאה ה-7 ועד ימים אלה.

חשיבותה של ירושלים באסלאם החלה לעלות במאות ה-7 וה-8, עם הקמת מבנה כיפת הסלע ומסגד אל אקצה על הר הבית. התהליך נמשך במאות ה-11 וה-12, והגיע לשיאו בתקופת מסעי הצלב וממלכת ירושלים. על רקע הכיבוש הצלבני של ירושלים, התפתחה ספרות של "שבחי ירושלים" (فضائل بيت المقدس, فضائل القدس, פצ'אאל בית אלמקדס, פצ'אאל אלקדס), שמחזקת את מעמדה של ירושלים באסלאם.

גאוגרפיה

תצלום אוויר של ירושלים מתחנת החלל הבינלאומית

ירושלים שוכנת על רצועת ההר המרכזית של ארץ ישראל המערבית, ועל קו פרשת המים שלה בין הים התיכון לים המלח, ברום של 570 עד 857 מטר מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר בעיר היא פסגת שכונת גילה, המתנשאת לגובה של 859 מטרים מעל פני הים. העיר שוכנת בהרי ירושלים, חבל הרים השייך להרי יהודה.

מרכז העיר בנוי על אזור מישורי יחסית, בחלק הצפוני של העיר. מרבית שכונות העיר בנויות על הגבעות, כאשר ביניהן נמתחים עמקים וואדיות שהמוכרים שבהם הם עמק יהושפט, גיא בן הינום, עמק רפאים, נחל קדרון, נחל שורק ועמק הצבאים.

מקורות מים

ערך מורחב – אספקת המים לירושלים

בשנים הראשונות לקיומה הסתפקה העיר במי מעיינות רוגל והגיחון. מעיין הגיחון בוצר כמה פעמים לאורך ההיסטוריה, ובנוסף לו אגרו התושבים מים בבורות בתוך העיר. חזקיהו היה הראשון להקים מערכת מסודרת - חציבת נקבת ובריכת השילוח. החשמונאים היו הראשונים להביא לעיר מים מרחוק - מעין עיטם שמדרום לעיר הובילה אמת מים ארוכה מים אל תוך העיר ואל בית המקדש. אמות נוספות נבנו בתקופת הורדוס, ובימי השליטים הרומיים אחרי בנית העיר אליה קפיטולינה. חלקם, קטנות יותר, נבנו מצפון לעיר והובילו לבריכות הצאן. לאורך השנים ננטשו ונהרסו האמות והברות, עד ששופצו בתקופות הממלוכית והעות'מאנית.

הבריטים הם שהקימו מערכת מודרנית בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, ועשו שימוש במעיינות נחל פרת וראש העין. כיום מופקדת הולכת המים לירושלים בידי חברת מקורות, המקימה בימים אלו מערכת חמישית של צינורות מים לירושלים.

ירושלים מכוסה שלג

חקלאות

בשל היותה של ירושלים עיר הררית ותלולה, היה קשה להתיישב בה ולעסוק בחקלאות. הטופוגרפיה הגבילה את החקלאות לשימוש בטרסות או לעיבוד העמקים המתונים בלבד. את בית המקדש הראשון בנו על גורן ארוונה היבוסי, דבר המראה על גידול חיטה באזור. הגידולים המרכזיים מאז ומתמיד באזור היו הזיתים. מלבדם נשתלו גם עצי תפוח (בין השאר בעמק הצבאים) ועצי פרי אחרים. כיום נשארו מעט חלקות מעובדות בעיר, בעיקר על יד קיבוץ רמת רחל, ובין גילה לבית לחם.

אקלים

ירושלים נמצאת על הגבול בין האזור הים-תיכוני לבין סְפָר המדבר. הקיץ חם ויבש, והחורף קר וגשום. כמות המשקעים הממוצעת בירושלים עומדת על 554 מ"מ לשנה. הממוצע השנתי של הלחות בירושלים הוא כ-60%. כמעט בכל שנה יורד בעיר שלג, בעיקר בשכונותיה הגבוהות כמו גילה (859 מטר מעל פני הים),רמות אלון (850 מטר מעל פני הים) רוממה ובית וגן, לעתים (אחת ל-3–5 שנים) יורד בעיר שלג כבד עם למעלה מ-20 ס"מ, אשר גורם לשיבושים בכבישים, שיבושים בחשמל ולנפילת עצים.

דמוגרפיה וסטטיסטיקה

אוכלוסיית ירושלים בתקופות שונות:

שנה	יהודים	מוסלמים	נוצרים	סה"כ
1525	1,194	3,704	714	5,612
1538	1,363	7,287	884	9,534
1553	1,958	12,154	1,956	16,068
1577-96	אין מידע	8,740	אין מידע	?
1838	3,000	4,500	3,500	11,500
1846	7,515	6,100	3,558	17,173
1851	5,580	12,286	7,488	25,354
1862	8,000	6,000	3,800	17,800
1876	4,000	13,000	3,560	20,560
1882	9,000	7,000	5,000	20,560
1885	15,000	6,000	14,000	35,000
1905	13,300	11,000	8,100	32,400
1922	34,000	13,400	14,700	62,600
1931	51,200	19,900	19,300	90,500
1944	97,000	30,600	29,400	157,000
1948	100,000	40,000	25,000	165,000
1953	139,000	אין מידע	אין מידע	139,000
1967	195,700	54,963	12,646	263,307
1980	292,300	אין מידע	אין מידע	407,100
1985	327,700	אין מידע	אין מידע	457,700
1987	340,000	121,000	14,000	475,000
1990	378,200	131,800	14,400	524,400
1995	382,000	164,300	16,300	662,600
2000	448,800	208,700	אין מידע	657,500
2004	458,000	225,000	15,000	706,000
2007	489,480	אין מידע	אין מידע	746,300
2011	497,000	281,000	14,000	801,000
2014	534,000	316,000	אין מידע	850,000
שנה	יהודים	מוסלמים	נוצרים	סה"כ
הערות: 1. גבולות העיר השתנו מעת לעת, בעיקר מאמצע המאה ה-19 ואילך. השינוי המשמעותי האחרון היה ב-1967, ובו הוכללו בשטח העיר כמה כפרים ועיירות שממזרח לה. 2. תושבים חסרי סיווג דתי בירושלים - שיעורם כ 1% מאוכלוסיית העיר (נכון ל-2004)

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בירושלים 997,956 תושבים (מקום 1 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.4%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 39.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,179 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).

בשנת 2011 גרו בירושלים 801,000 תושבים (כ-10% מכלל תושבי ישראל), מתוכם 497,000 תושבים יהודים, 281,000 תושבים מוסלמים, 15,000 תושבים נוצרים וכ-10,000 מוגדרים כתושבים חסרי סיווג דתי. בכך מהווה ירושלים את העיר הגדולה בישראל גם כשמביאים בחשבון רק את תושביה היהודיים. אחוז היהודים בעיר ירד מאז שנת 1990, מ-72% מכלל האוכלוסייה בירושלים ל-61.7%. לעומת זאת, אחוז המוסלמים בעיר עלה מ-24% לכ-35%, ונשאר יציב בשנים האחרונות.

מטרופולין ירושלים, הכולל יישובים קרובים המקיימים זיקה ברורה לעיר, מנה ב-2013, על פי מכון ירושלים לחקר ישראל, כ-1.16 מיליון נפש. זהו המטרופולין השני בגודלו בישראל לאחר מטרופולין תל אביב.

על פי הלמ"ס, מבין היהודים בירושלים, 32% מגדירים את עצמם "חרדים", 28% מגדירים עצמם "מסורתיים", 21% - "חילוניים" ו-17% - דתיים.

בהכללה, ניתן לומר כי קבוצות האוכלוסייה השונות בעיר מחולקות על פי אזור: מזרח וצפון מזרח ירושלים מאוכלסות בעיקר על ידי ערבים. בשכונות שמצפון לרחוב יפו, חלק משכונות רמות ונווה יעקב וכן בשכונות הר נוף ובית וגן מתגוררת בעיקר אוכלוסייה חרדית. במרכז, מערב ודרום העיר וברוב השכונות הפרבריות סביבה ישנו רוב של יהודים חילונים, מסורתיים ודתיים לאומיים.

מעמדה החוקי של ירושלים

ערכים מורחבים – מעמדה החוקי של ירושלים, הכרזת ירושלים כבירת ישראל, חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל

משכן הכנסת - בית המחוקקים של ישראל

מאז 1948 מעמדה החוקי והבינלאומי של ירושלים סבוך ומעורפל. תוכנית החלוקה קבעה כי ירושלים תהיה חלק מאזור בשליטה בינלאומית - קורפוס ספרנדום, שאמור היה לכלול גם את בית לחם, תחת מושל זר שימונה על ידי האו"ם, ומועצה שתורכב מנציגי התושבים של האזור לתקופת ביניים של עשר שנים, ובסיומה יערך משאל עם אשר לזהותה העתידית של העיר. אולם במלחמת העצמאות חולקה ירושלים בין ישראל לבין ירדן. כבר ב-16 במאי 1948, חקקה ממשלת ישראל את פקודת שטח נטוש, תש"ח-1948 שבסעיף 2 שלה נקבע ש"כל שטח ומקום שנכבשו, נכנעו או נעזבו ייחשב כשטח נטוש וככזה רשאית הממשלה להטיל עליו בצו את החוק הקיים". משום חשיבותה של ירושלים מצאה מדינת ישראל לנכון להכריז על ירושלים המערבית כעל חלק משטחה ב-17 ביולי 1948, בנוסף ל'פקודת שטח נטוש' ממאי 1948. ההכרזה הרשמית על העיר כעל בירת המדינה התקיימה רק בדצמבר 1949.

גורמים רבים בעולם, בייחוד נוצרים-קתוליים, פעלו לבנאום העיר, ושאפו למעמד בה. עצרת האו"ם אף קיבלה החלטה, בדצמבר 1949, הקוראת לבינאום ירושלים. להתנגדותה של ישראל לבינאום ירושלים, אף על פי שהייתה חלק מתוכנית החלוקה שהתקבלה ביישוב, ניתן הסבר על ידי דוד בן-גוריון. הוא טען, כי מכיוון שהאו"ם לא טרח לפעול ליישומה של תוכנית החלוקה, ולא פעל להצלת 100,000 יהודי ירושלים מהתקפות צבאות מצרים וירדן, שמלכתחילה דחו את התוכנית, וזאת למרות פניותיו החוזרות והנשנות של היישוב ולאחריו מדינת ישראל לאו"ם להפסיק את התוקפנות הערבית, ולולא צה"ל פרץ את הדרך לירושלים, והשתלט על מערב העיר היה גורל יהודי העיר כגורל יהודי גוש עציון והרובע היהודי בעיר העתיקה, אזי אין זה מוסרי לחזור וליישם את החלטת העצרת.

מזרח ירושלים

ערך מורחב – מזרח ירושלים

שכונת נוף ציון בדרום-מזרח ירושלים

מיד אחרי מלחמת ששת הימים החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים לפי צו הממשלה דאז בהתאם לסעיף 11ב של פקודת סדרי השלטון והמשפט. החוק הישראלי הוחל על השטח שהרשויות הירדניות הגדירו כשטח המוניציפלי, ובנוסף על כפרים, עיירות ושטחים פתוחים הסמוכים לו. בזכות החלת החוק כל תושביה הערבים של מזרח העיר הם במעמד של תושב קבע נושאי תעודת זהות ישראלית שבהליך פשוט יחסית יכולים לזכות באזרחות ישראלית המקנה את הזכות לדרכון ישראלי וזכות בחירה לכנסת. מרבית הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בהחלת החוק הישראלי ורואה במזרח ירושלים חלק מהשטחים שמעמדם שנוי במחלוקת בעקבות מלחמת ששת הימים, ובשכונות היהודיות שהוקמו בה - התנחלויות. לפי פסיקת בית המשפט העליון, חוקי מדינת ישראל חלים במלואם גם על מזרח ירושלים כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ולכן דין החלת החוק הישראלי כסיפוח. ב-1980 קיבלה הכנסת את חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל שקובע כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל".

הפלסטינים רואים בירושלים המזרחית, בירתה של מדינה פלסטינית עתידית. בהצהרת העצמאות של אש"ף מ-1988 ירושלים מוגדרת כבירת פלסטין. הרשות הפלסטינית אף העבירה בשנת 2000 חוק המגדיר את מזרח ירושלים כבירת פלסטין, והחוק אושרר ב-2002 על ידי נשיא הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. ממשלות ישראל ניסו למנוע נוכחות של מוסדות פלסטיניים רשמיים במזרח העיר. כך בשנת 2001 בצו של שר הביטחון הוחלט לסגור את אוריינט האוס ששימש בשנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה ה-20 כמטה של אש"ף בעיר.

יום ירושלים

ערך מורחב – יום ירושלים

מנורת הכנסת

לאחר מלחמת ששת הימים קבעה הממשלה את כ"ח באייר, יום איחוד ירושלים, כיום חג. בשנת 1998 הפך יום ירושלים לחג לאומי רשמי באמצעות "חוק יום ירושלים". ביום זה מתקיימים אירועים חגיגיים כמו טקסי זיכרון, עצרות ותהלוכות, וביניהם טקס ממלכתי בגבעת התחמושת. בבתי הכנסת הדתיים לאומיים מקובל לומר הלל ביום זה.

מוסדות ממשלתיים בירושלים

לאחר קום המדינה בתחילת שנות ה-50 הוקמה קריית הממשלה במערב העיר, ולאחר 1967 הוקמה קריית הממשלה במזרח העיר כחלק מתוכנית אכיפת החוק והשלטון על מזרח העיר. בתחילת שנות ה-70 הוקם בניין המטה הארצי של משטרת ישראל בקריית הממשלה במזרח העיר ובתחילת שנות ה-80 הוקם בנק ישראל ולאחריו בתחילת שנות ה-90 הוקם בסמוך אליו בית המשפט העליון בקריית הממשלה במערב העיר. כמו כן נמצא גם מושב בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית.

בתחילת שנות ה-90 הוחלט להכין תוכנית מסודרת לפיה ימוקמו כל משרדי הממשלה ומוסדות המדינה אל מערב העיר ובמהלך שנות האלפיים החלה להבנות במרכז העיר "קריית הלאום" שתחבר את קריית הממשלה אל מרכז העיר ובה ירוכזו כל המוסדות הלאומיים של המדינה, כולל משכן הכנסת. לצידה מוקם רובע מבוא העיר שישמש בתור הכניסה הראשית החדשה אל ירושלים מכיוון כביש מספר 1.

מעונו הרשמי של ראש הממשלה נמצא בבית אגיון בשכונת רחביה בעיר ומשכן הנשיא נמצא בשכונת טלביה. בשכונת מקור חיים נמצא בניין ארכיון המדינה.

במהלך השנים מספר מדינות קבעו את מושב שגריריהן בירושלים, אולם כיום לאף אחת ממדינות העולם אין שגרירות בירושלים. עם זאת, מגישים השגרירים הזרים את כתבי ההאמנה שלהם לנשיא המדינה במשכן הנשיא בירושלים.

יחס ארצות הברית לירושלים

ערך מורחב – חוק שגרירות ארצות הברית בירושלים

ארצות הברית היא המדינה הגדולה והמשמעותית, מבחינה כלכלית ותרבותית, מבין מדינות המערב. מדינת ישראל נתמכת בה רבות, כלכלית ומדינית, ולעמדתה השפעה רבה על מעמדה הבינלאומי של העיר ירושלים. מאז הקמת מדינת ישראל נמנעו נשיאי ארצות הברית מלומר במפורש את עמדתם בנוגע למעמדה של ירושלים, בכוונה להשאיר את הסוגיה לדיונים בהסכמי שלום עתידיים בין ישראל לפלסטינים. שגרירות ארצות הברית בישראל, כמו שגרירויות זרות אחרות בישראל, ממוקמת בתל אביב ולא בירושלים.

בשנת 2002, קבע הקונגרס של ארצות הברית, בהחלטה של רוב חברי הבית הרפובליקאים ושל דמוקרטים תומכי ישראל, כי על ארצות הברית לרשום בדרכון האמריקאי את מילה "ישראל" בתור מקום הולדתו של מי שנולד בירושלים. החלטת הקונגרס באה בעקבות מדיניות השלטונות האמריקנים להשאיר את רישום המדינה ריק בדרכון של מי שנולד בירושלים, ולציין רק את שם העיר. עם זאת, בפועל, מחלקת המדינה, שהיא הגוף האמריקאי האחראי על הנפקת דרכונים, סירבה לאכוף את החוק מ-2002 והמשיכה את מדיניותה הקודמת בטענה כי החלטת הקונגרס מפרה את עקרון הפרדת הרשויות בין הזרוע המבצעת, לבין הזרוע המחוקקת.

בהחלטה תקדימית של בית המשפט העליון של ארצות הברית בחודש יוני 2015, אימץ בית המשפט את עמדת מחלקת המדינה, והבהיר כי הסמכות על ההחלטה המדינית לגבי מעמדה של ירושלים נתונה לנשיא ולרשות המבצעת, ממשלתו, ולא לקונגרס. פרשנים התייחסו להחלטה זו כמכה הסברתית קשה לממשלת ישראל, ובעלת השפעה משמעותית על מעמדה של ירושלים, הן במזרח ירושלים והן במערבה.

עיריית ירושלים

בנייני העירייה, כיכר צה"ל, מול שער יפו

ערך מורחב – עיריית ירושלים

עיריית ירושלים היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר ירושלים. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית ירושלים בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה. עם זאת, מעמדה המיוחד של ירושלים ומאפייניה כבירת מדינת ישראל ומושב מוסדות השלטון, כעיר מקודשת בדתות אחדות, כמוקד של סכסוך בינלאומי ומתיחויות מדיניות, וככרך בעל הרכב דמוגרפי סבוך ומפולג במיוחד - מציבים בפני עיריית ירושלים אתגרים נוספים שאין דומה להם כמעט בערים אחרות.

עיריית ירושלים הוקמה ב-1867 כחלק מיוזמת השלטון העות'מאני להקים מערכת שלטונית ארצית מודרנית על פי הדגם הצרפתי, עם חלוקה אדמיניסטרטיבית ברורה של היררכיית שלטון מקומי. שלטון המנדט הבריטי פיזר את מועצת העיר העות'מאנית והקים מועצה משלו, תוך הנחלת סטנדרטים אירופיים של ניהול מערכות השלטון בעיר, אחזקתה ופיתוחה. עם הקמת מדינת ישראל חולקה העיר לשתיים, וכך נתפצלה גם עיריית ירושלים לשתי רשויות מוניציפליות נפרדות לחלוטין - ישראלית וירדנית. עם איחוד העיר בעקבות מלחמת ששת הימים (1967) חזרה ירושלים להיות רשות מוניציפלית אחת, שהייתה המשך ישיר של עיריית ירושלים המערבית (הישראלית).

ראש העיר הנוכחי הוא ניר ברקת.

תבליט של סמל עיריית ירושלים

סמל העיר

ערך מורחב – סמל העיר ירושלים

בתקופת המנדט הבריטי לא היה לעיריית ירושלים סמל. סמלה של ירושלים התקבל בשנת 1949 בעקבות מכרז שפרסמה "ועדת הסמל" של עיריית ירושלים. במכרז נבחרה הצעתה של "אגודת הציירים הירושלמים לגרפיקה שימושית". הסמל הנבחר כולל שלושה מרכיבים:

• עלי הזית - מסמלים שלום וגם את עצי הזית הנפוצים באזור
• חומות ירושלים - חומת העיר העתיקה
• גור אריה יהודה - מוצג בתנ"ך כסמלו של שבט יהודה ויותר מאוחר גם כסמלה של ממלכת יהודה (ירושלים הייתה מאז ימי דוד המלך בירתו של שבט יהודה וממלכת יהודה)

כלכלה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מסוף המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 כלכלת ירושלים מתאפיינת בשיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה ובאחוז גבוה של תושבים החיים מתחת לקו העוני.

בשנת 1969 חיו כ- 9.9% מהמשפחות בירושלים מתחת לקו העוני, לעומת 7.8% בת"א ובחיפה ו-11.9% בישראל. לעומת זאת, על-פי דו"ח תחולת העוני של שנת 2003 חיו בירושלים כ-33.2% מהמשפחות מתחת לקו העוני וזאת לעומת 10.9% בת"א, 17.5% בחיפה ו-19.3% בישראל. ממוצע המשפחות החיות מתחת לקו העוני בישראל עלה לאורך השנים בכ-60% ובירושלים עלה שיעור המשפחות העניות פי שלושה. בתקופה זו עלה שיעור הילדים העניים בעיר בכמעט פי ארבעה, לעומת עלייה של כ-100% בשיעור הילדים העניים בישראל.

שוק מחנה יהודה

בעוד ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל נמצא במגמת עלייה, בירושלים הוא נמצא במגמה כללית של ירידה. בשנת 2005 עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים על 46.4% בלבד (49.6% בקרב האוכלוסייה היהודית ו- 38.1% באוכלוסייה הלא-יהודית) לעומת 55.2% בישראל (58.2% בקרב האוכלוסייה היהודית ו-42.2% באוכלוסייה הלא-יהודית).

תעסוקה

אחוז המועסקים בתעשייה בירושלים מאוד נמוך - הוא ירד משיעור של כ-15.3 אחוזים בשנת 1970 ל-8.6 אחוזים בשנת 2005. לעומת זאת, משקלם של המועסקים במגזר הציבורי בירושלים עולה. מגזר זה, אשר ברובו אינו מספק הכנסה גבוהה, סיפק בשנת 1970 תעסוקה לכ-40% מתושבי ירושלים, ובשנת 2005 עבדו במגזר זה כ-45% אחוזים מתושבי העיר (הממוצע הארצי עמד בשנת 2005 על כ-32.5%). אזורי תעשייה מסורתית בירושלים הם א"ת עטרות, תלפיות וגבעת שאול. שני האזורים האחרונים הפכו עם השנים יותר לאזורי מסחר ומשרדים. הר חוצבים ומלחה הם אזורי תעשייה מתקדמת (היי-טק).

היי-טק

בירושלים יש כ–500 חברות סטארט־אפ, ומדי שנה מוקמות בה חברות רבות נוספות. בעיר נמצאים מרכזי פיתוח של חברות בינלאומיות גדולות, וריכוז חברות הביוטק הגבוה בישראל. ירושלים נבחרה לאחת מ–25 הערים המובילות בעולם מבחינת האקו־סיסטם היזמי־טכנולוגי שלה, לפי הדירוג הבינלאומי Startup Genome.
הפעילות הזו מפוזרת על פני חמישה אזורי תעשייה עיקריים: הר חוצבים, עטרות, פארק הביו-מד בעין כרם, גבעת שאול וכפר ההיי-טק בגבעת רם. בכל האזורים האלה עובדים כ-16 אלף איש.

תיירות

בשנת 2009 נרשמו בבתי המלון בישראל 8.1 מיליון לינות תיירים, מתוכן 2.6 מיליון נרשמו בירושלים, לעומת 1.9 מיליון בתל אביב. גם מספר לינות התיירים הישראליים באותה שנה היה גבוה יותר בירושלים מאשר בתל אביב - 639 אלף לעומת 435 אלף – אף על פי שהשתיים לא היו המובילות ברשימה. מספר חדרי המלון בירושלים עומד על כ-10,000 חדרים ובתוכניות העירייה להגדיל את מספר החדרים בעוד כ-8,000 חדרים עד 2020. מלון המלך דוד ברחוב דוד המלך משמש בתור בית הארחה הרשמי של מדינת ישראל עבור דיפלומטים וראשי מדינות חשובים ואנשים מפורסמים.

התחנה התשיעית בויה דולורוזה על רקע כנסיית הקבר

בשנת 2010 דורגה ירושלים במקום הראשון ברשימת "הערים הטובות ביותר לטיולים ולפנאי" של המגזין "Travel + Leisure", בקטגורית "אפריקה והמזרח התיכון". באותה השנה דורגה ירושלים על ידי המדריך המקוון "TripAdvisor" במקום השביעי ברשימת הערים הטובות בעולם בקטגוריה "תרבות וביקור באתרים תיירותיים". כמו כן, העיר נבחרה לשמש בירת התרבות הערבית לשנת 2009. לאחרונה פורסם קדימון של סרט IMAX שמציג תמונות של נופי ירושלים שצולמו מהאוויר בטכניקה מיוחדת שבישראל מתכוונים להשתמש בו כדי להגדיל את מספר התיירים המגיעים לבקר בעיר. בכל שנה במהלך חול המועד סוכות מתקיימת בעיר צעדת ירושלים המסורתית, ורבבות, ישראלים ותיירים, צועדים ברחובותיה.

תיירות נוצרית

בנצרות קיימת מסורת ארוכת שנים של עלייה לרגל למקומות הקדושים בארץ הקודש ובירושלים בפרט. מקומות של תיירות נוצרית כוללים את כנסיית הקבר וויה דולורוזה בעיר העתיקה, הר ציון עם חדר הסעודה האחרונה וגת שמנים שנמצא על מורדות הר הזיתים הכולל את כנסיית כל העמים וקבר מרים, אם ישו.
בנוסף, עין כרם גם נחשבת כמקום מקודש לנצרות ואתר צליינות, כיוון שהיא מוכרת כמקום הולדתו של יוחנן המטביל, ובמקום מספר כנסיות ומנזרים, אליהם מגיעים תיירים רבים.

תיירות מוסלמית

בירושלים שוכנים שני מקומות קדושים למוסלמים - כיפת הסלע ומסגד אל-אקצה. לפי המסורת, מסגד אל-אקצה הוא אחד משלושה מסגדים שמותר לבקר בהם לשם זיארה (מסורת מוסלמית של ביקור באתרים מקודשים לשם תפילה). עשרות אלפים מגיעים לשם, בעיקר לתפילה ביום שישי, משטחי הרשות הפלסטינית ומרחבי ישראל.

תיירות יהודית

על פי ההלכה הייתה קיימת בתקופת המקדש מצות עלייה לרגל לירושלים, שלוש פעמים בשנה, בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות. קיים מנהג ברכת כהנים בכותל המערבי פעמיים בשנה. בנוסף, נהוגה הייתה מצווה להביא ביכורים לירושלים. כזכר למצווה זו, רבים המטיילים בחגים לירושלים, מוקדי "עלייה לרגל" הם: הכותל המערבי, הרובע היהודי, עיר דוד וקברי צדיקים רבים.

אתרי תיירות

שער הרחמים ועמק יהושפט

תוכנית המתאר של ירושלים מציינת מספר מוקדים המכונים "מרחבי תיירות" ביניהם הכניסה לעיר, מתחם הרכבת, ממילא ומגרש הרוסים, אזורים היסטוריים כמו העיר העתיקה, ליפתא ועין כרם, כמו כן יש את מרכז העיר ומתחם המוזיאונים.

אתרים היסטוריים המושכים את עיקר התיירים בעיר הם, בין היתר:

• הכותל המערבי - שריד קיר התמיכה שהקיף את הר הבית, מקום תפילה יהודי מסורתי
• מנהרות הכותל - המקום הקרוב ביותר כיום לקודש הקודשים (מחוץ להר הבית)
• כיפת הסלע - תחתיה נמצאת אבן השתייה
• מסגד אל-אקצה - אליו הגיע מוחמד ממכה, לפי חלק מהמסורות המוסלמיות
• עיר דוד ונקבת השילוח - נקודת תחילת צמיחתה של העיר ירושלים
• מגדל דוד - המצודה אשר הגנה על העיר
• כנסיית הקבר - המכילה על-פי מסורת נוצרית את מערת קבורתו של ישוע
• ויה דולורוזה (דרך הייסורים) - המסלול שעשה ישוע מבית-המשפט אל הצליבה
• טיילת ארמון הנציב - תצפית על העיר העתיקה מכיוון דרום

בשנת 2006 נפתח שביל ירושלים, שביל הליכה באורך 38 ק"מ שעובר באתרים היסטוריים ותרבותיים בתוך ירושלים ומחוצה לה. כמו כן, קו 99 של אגד (סובב ירושלים) עובר ליד אתרי התיירות הפופולריים בירושלים.

אדריכלות

ערכים מורחבים – אדריכלות בירושלים

קמרון הכניסה למדרסת תנכזיה ("המחכמה")

בשל קדושתה לדתות השונות ושפע הכוחות ששלטו עליה ופעלו בה, משופעת ירושלים בסגנונות אדריכליים רבים.

העיר העתיקה

בהר הבית, בעיר העתיקה ובקברים בסביבותיה ניתן לראות שרידים לאדריכלות הרומית המונומנטלית - מבנה הר הבית, קבר בני חזיר ועוד, והביזנטית -הקארדו והכנסיות העתיקות ברובע הנוצרי ובהר הזיתים.

השלטון המוסלמי שבא לאחר מכן השאיר את חותמו בדמות כיפת הסלע ומסגד אל אקצא, המאופיינים בערבסקות, בשימוש בקרמיקה ובצורניות המאפיינת את האדריכלות המוסלמית.

האדריכלות הצלבנית נותרה בכנסיות הרבות ובמבני הציבור ששופצו ונבנו בתקופת שליטתם בעיר, ביניהן כנסיית הקבר, קתדרלת יעקב הקדוש ומצודת מגדל דוד.

בתקופת השלטון הממלוכי נשלחו לירושלים הקדושה והנידחת פקידים ואנשי מעשה שסרחו או שאיימו על המשטר, ובה נדרשו לתקן את מעשיהם, לרוב בעזרת הקדשת מבנה דתי כלשהו - מדרסות, שחלקן פועלות עד ימינו, ראבאטים - בתי הארחה לצליינים מוסלמים, קברי קדושים ובתי תמחוי. דבר זה הוביל לנוכחות הגבוהה של האדריכלות הממלוכית בעיר העתיקה, הרבה מעבר לצרכים של תושבי העיר. מלבד מבני ההקדש ניתן למנות על הבניה הממלוכית בעיר גם את ארמון הגבירה טונשוק, שוק הכתנים על בתי המרחץ שבו, שיפוץ השווקים, צריחי חומת הר הבית, חאן אל סולטאן ועוד. המדרסות הבולטות שנבנו הן המחכמה והאשרפיה.

האדריכלות הממלוכית כוללת מספר מצומצם של מאפיינים ייחודיים. מבנה ממלוכי טיפוסי מאופיין בחזית מפוארת עם כניסה שמעליה גומחה מעוטרת בנטיפי אבן - "מוקרנס", ספסלי אבן ולוח הקדשה לבונה. כמו כן נעשה שימוש באבלק - שילוב של אבנים מצבעים שונים, לרוב לבן ואדום או שחור. מוטיבים ממלוכיים שימשו מאות שנים לאחר מכן אדריכלים שניסו לתת מראה "מזרחי" או "ירושלמי" למבנים.

ב 1517 נכבשה העיר בידי האימפריה העות'מאנית ותחת שלטונו של סולימאן המפואר חלה בה תנופת בנייה, שהתבטאה בעיקר בבניית חומות העיר, השערים ומגדל דוד. בשלהי התקופה העות'מאנית החלה העיר מתפתחת אל מחוץ לחומות. בעיר העתיקה נבנו כמה מבנים של גורמים ממדינות אירופה באזור שער יפו וברובע הנוצרי.

לאחר מלחמת ששת הימים שוקם ונבנה מחדש הרובע היהודי, תוך ניסיון לשמור על המראה הישן של "אדריכלות ללא אדריכלים".

סגנונות אדריכלות שונים במרכז העיר בירושלים

אבן ירושלמית

חזית בניין מלון ענבל בירושלים משובצת באבן ירושלמית

ערך מורחב – אבן ירושלמית

חוקים עירוניים של ירושלים מחייבים כל קיר חיצוני בירושלים להיות מחופה באבן מסותתת. חוק זה חוקק עוד בשנת 1918 והוא נמצא בתוקף עד היום. מטרתו של החוק היא לשמר אופיה וציביונה הייחודי של העיר. עם זאת כבר בתקופת המנדט וביתר שאת בשנותיה הראשונות של ירושלים הישראלית, נבנו בתים רבים בלבנים ושאר חומרי בניה ולא האבן, בעיקר בשכונות שאוכלסו על ידי עולי העלייה ההמונית למדינה לאחר הקמתה.

בגלל העיור הרב באזור ירושלים רבתי, הפכה האבן הירושלמית לפחות מצויה וכיום ניתן להשיג אותה רק במחצבות ספורות בצפון ירושלים. את מקומה בחיפוי מבנים וריצוף בשטחים ציבוריים תפסו סוגים שכיחים וזולים יותר של אבן ובתקופה מסוימת גם אבן נסורה. למרות השימוש בתחליפים חוק זה עדיין מייקר את עלות הבנייה בירושלים.

בנייה לגובה

באופן מסורתי בירושלים לא בנו בניינים גבוהים אף על פי שלא קיים חוק האוסר זאת. מאז התוכנית הראשונה לעיר עם תחילת תקופת השלטון הבריטי, ב-1918, נקבע כי הבנייה בירושלים תהיה נמוכה מאוד, כדי ללוות את התבליט המיוחד ואת קו הרקיע הטבעי וכדי לא לגמד את העיר העתיקה. תוכניות מתאר שונות הגבילו גובה הבנייה בשכונות שונות בעיר בהתאם למרחק מעיר העתיקה וצפיפות הבניה. עם זאת, מספר בניינים גבוהים נבנו בתקופות שונות באזור מרכז העיר.

הפרויקט הראשון של בנייה לגובה בירושלים היה מגדל ירושלים (17 קומות) ברחוב הלל שהחל להיבנות בשנת 1965. אחריו נבנו מגדלי וולפסון (כ-20 קומות) מול הכנסת בשכונת קריית וולפסון. ב-1977 נבנה סמוך לגן העצמאות מלון לאונרדו פלזה בן 22 קומות. בהמשך שנות ה-70 נבנו מגדל העיר, בן 21 קומות, ברחוב המלך ג'ורג' ומרכז כלל בן 15 קומות ברחוב יפו. ב-1980, במקום בית יתומים בית טליתא קומי, הוקם בית רג'ואן (12 קומות). בכניסה לעיר ממערב נבנה מלון קראון פלזה (21 קומות), שהיה הבניין הגבוה בירושלים עד שנת 2010, וכן מספר בתי מלון בגובה כ-12 קומות באזור גן הפעמון. מאז נבנו מספר מועט של מבנים גבוהים בעיר באזורים שונים: בין השאר מגדל המשרדים בן 18 קומות של גט"י במלחה ומגדל דונה בן 15 הקומות בגבעת שאול. משנת 2010 הבניין הגבוה ביותר בירושלים הוא מגדל 1 ("הולילנד טאואר") במתחם הולילנד, המתנשא לגובה של 32 קומות.

בשנים האחרונות ישנה בנייה לגובה בכל רחבי העיר (בעיקר בשכונות החדשות), ומתוכננת בנייה של מקבץ גורדי שחקים בכניסה לעיר וגורדי שחקים נוספים במרכז העיר.

גנים וטבע עירוני

צבי ארץ ישראלי בעמק הצבאים

ערכים מורחבים – טבע עירוני בירושלים

במסגרת "תוכנית מתאר מקומית 2000 ירושלים" נבחרו חמישה אזורים לגביהם נקבע כי הם בעלי חשיבות וראויים להיכלל במסגרת ההגדרה של "אתר טבע עירוני":

1. בריכת ממילא - בריכת אגירה, הממוקמת במזרחו של גן העצמאות, בתחומו של בית הקברות ממילא בין רחוב הלל לרחוב אגרון.
2. גבעת התנ"ך - אחת משש הכיפות האחרונות שנותרו ללא בניה בעיר. היא נמצאת מעל תיאטרון החאן מול תחנת הרכבת ירושלים. הגבעה נמצאת על קו פרשת המים של ירושלים - מצד אחד עמק רפאים הזורם לים התיכון ומצד שני גיא בן הינום ונחל קדרון הזורמים לים המלח. במורד הגבעה נמצאת כנסיית סנט אנדרוז הצופה לעבר גיא בן הינום והר ציון.
3. עמק פרי הר ("עמק הצבאים") - עמק פתוח המשתרע על שטח של 205 דונם בלב ירושלים, בין השכונות גבעת מרדכי, צומת פת וכביש בגין.
4. חורשת הירח - חורשת אורנים בשכונת טלביה מול תיאטרון ירושלים. החורשה משמשת כאתר נופש פעיל לתושבי העיר ומתקיימות בה פעילויות רבות.
5. יער גילה - אתר הטבע העירוני הגדול בשטחו. היער גולש משולי שכונת גילה לכוון נחל כוס. היער הוא תוצאה של פעולות נטיעה אינטנסיביות מעשה ידי אדם.

בירושלים גנים ופארקים ציבוריים רבים בגדלים שונים, בין החשובים בהם נמנים גן סאקר, גן העצמאות, פארק המסילה וגן פעמון הדרור. מלבדם שני גנים בוטניים - הגן הבוטני האוניברסיטאי בשכונת ניות והגן הבוטני הלאומי בהר הצופים. הם , וגן החיות התנ"כי יוצרים בירושלים ריאות ירוקות. בשכונת עמק רפאים נמצא מוזיאון הטבע והסביבה.

תרבות

מתחם היכל הספר במוזיאון ישראל

מוזיאונים ומוסדות לאומיים

ירושלים היא מקום משכנם של מוסדות תרבות והיסטוריה לאומיים רבים, כגון מוזיאון ישראל, אשר מכיל גם את היכל הספר שאוצר את התנ"ך העתיק ביותר בעולם, מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה המסועף אליו. בסמוך למוזיאון ישראל נמצאת הקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל שבה מצויים משרדי רשות העתיקות. בהר הרצל מצוי בית הקברות הצבאי וחלקת גדולי האומה, ואיתם מוזיאון הרצל המספר את תולדות חייו של הרצל ותולדות הציונות. בסמוך אליו מוזיאון יד ושם, מוזיאון השואה החשוב בעולם. כמו כן נמצאים בעיר הספרייה הלאומית וסינמטק ירושלים אשר מתפקד גם כארכיון הסרטים הלאומי של ישראל.

מלבד אלו נמצאים בעיר מוזיאונים ובתי תצוגה לאמנות כגון בית אנה טיכו, מוזיאון על התפר, מוזיאון מגדל דוד, המוזיאון לאמנות האסלאם, בית האמנים בירושלים, בית אות המוצר הירושלמי, היכל שלמה, בית דוד פלומבו, ועוד. מוזיאונים ארכאולוגיים - מוזיאון רוקפלר, עיר דוד, הגן הארכאולוגי ירושלים, מוזיאון ארצות המקרא, הבית השרוף, הרובע ההרודיאני, מרכז אריאל, בית זיבנברג ומוזיאון מגדל דוד. מוזיאוני היסטוריה ומורשת - גבעת התחמושת, מרתף השואה, מוזיאון אסירי המחתרות, מרכז מורשת בגין, בית הרב קוק, מוזיאון ידידי ישראל ובית מורשת אצ"ג. מוזיאונים היסטוריים אתניים ועדתיים - מוזיאון יהדות איטליה, המוזיאון הארמני, ומוזיאון חצר היישוב הישן. על יד קריית הממשלה שוכן מוזיאון המדע.

מוזיקה ואמנות

המרכז למוזיקה בימין משה

ירושלים היא מקום מושבן של מספר רב של תזמורות ותיאטראות. ביניהן: תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן, התזמורת הסימפונית ירושלים, הקאמרטה הישראלית ירושלים, תזמורת הבארוק ירושלים, תזמורת ירושלים החדשה, תזמורת ירושלים מזרח ומערב, קבוצת התיאטרון הירושלמי, תיאטרון הקרון ותיאטרון פסיק. הפעילות התרבותית של ירושלים מתקיימת במקומות רבים בעיר והיא מגוונת מאוד, אך העיר מתאפיינת במיוחד בירידים ובפסטיבלים אשר מתקיימים בה מדי שנה, כמו למשל פסטיבל ישראל היוקרתי, יריד חוצות היוצר הקיצי, פסטיבל הקולנוע ירושלים אשר מתקיים כל קיץ בסינמטק ירושלים ומארח קולנוענים מכל רחבי העולם ועוד.

מתקיימים בעיר בתי תרבות רבים אשר מקיימים את הציבור הירושלמי הייחודי כמו בית עגנון, בית אבי חי, בית הקונפדרציה, מרכז שמשון-בית שמואל, המרכז למוזיקה ירושלים וביתא ירושלים.

אתרי תרבות עיקריים:

• בתי קולנוע: "לב סמדר" הוותיק והייחודי בשכונת המושבה הגרמנית, תיאטרון ירושלים בשכונת טלביה, סינמטק ירושלים ששופץ והורחב בשנת 2007, השוכן בגיא בן הינום, מתחם סינמה סיטי בכניסה לעיר, ומרכז שרובר לתרבות - ה"יס פלאנט".
• תיאטראות ומופעים: קבוצת התיאטרון הירושלמי, בית מזיא לתיאטרון, תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן, מרכז ז'ראר בכר, בית שמואל, בית אגרון, אולם קונצרטים בבית ימק"א, המרכז למוזיקה במשכנות שאננים, הזירה הבין תחומית ועוד. כמו כן, מתקיימים מופעים של מוזיקה עכשווית במועדונים שונים בעיר וביניהם "הצוללת הצהובה" ו"המעבדה".

מרכזי קניות, בילוי וחיי לילה

שדרת אלרוב ממילא, מרכז קניות סמוך לעיר העתיקה

בירושלים מספר מתחמי בילוי בהם מרוכזים בתי הקפה, המסעדות והפאבים בעיר. בין מתחמים אלו ניתן למנות את מדרחוב בן יהודה ורחוב נחלת שבעה במרכז העיר, וכן את קניון מלחה, המושבה הגרמנית ואזור התעשייה בתלפיות. בקיץ 2007, נוסף מתחם בילויים וקניות חדש ויוקרתי בשם שדרות ממילא בשכונת ממילא ההיסטורית, אשר הפך במהירות לאחד ממוקדי הקניות המרכזיים בעיר בעיקר בזכות סמיכותו לשער יפו ומגדל דוד. כלל אזורים אלו שוקקים כל שעות היום, וחלקם, בעיקר המושבה הגרמנית ואזור מרכז העיר, עמוסים במבלים עד השעות הקטנות של הלילה. מאוחר יותר התרחב אזור הבילוי במרכז העיר לכיוון רחוב שלומציון המלכה והרחובות היוצאים ממנו, המהווים את לב אזור הפאבים של ירושלים. חלק מרחובות אלו הפכו למדרחובים, מה שהביא לשדרוג מעמדם כאזורי בילוי מועדפים. נוסף למרכז העיר, שם יש פאבים ומקומות בילוי ליליים רבים, בעשור השני של המאה ה-21, נבנים יותר ויותר פאבים גם בתלפיות.

שוק מחנה יהודה הוא אזור קניות מרכזי למוצרי מזון. מלבד היותו שוק פשוט לממכר מזון וביגוד, הפך בחלקו ל"שוק בוטיק", המציע מאכלי גורמה במסעדות מיוחדות; בגדי מעצבים, ומזונות אורגניים ייחודיים. השוק הפך גם לאזור בילויים בשעות הלילה של חודשי הקיץ, בעידודם של ארגונים עירוניים המעוניינים למשוך צעירים ללב העיר.

בסמוך לבנייני האומה פועל מתחם בתי הקולנוע "סינמה סיטי" ובו אטרקציה ייחודית ששמה "עיר התנ"ך". מלבד זאת, הוקמו במקום שני אולמות תיאטרון ומוזיאון העוסק בקולנוע. במקום פועל גם מרכז קניות הכולל יותר מ-50 עסקים.

במאי 2013 נפתח מתחם התחנה הראשונה בבניין תחנת הרכבת הישנה של ירושלים. המתחם סמוך לאזור המושבה הגרמנית וכולל אזור בילויים בתי קפה ומסעדות. המקום מהווה חלק מפארק המסילה, ולכן משלב אוירה ספורטיבית, ומציע שיעורי ספורט הפתוחים לקהל.

אירועים שנתיים

• פסטיבלים: מדי שנה בקיץ מתקיים בעיר פסטיבל הקולנוע ירושלים שנחשב לאחד הפסטיבלים החשובים בישראל. בנוסף, אירועים רבים נוספים כדוגמת פסטיבל ישראל, יריד חוצות היוצר, פסטיבל הג'אז השנתי, שבוע הספר העברי, פסטיבל האור בירושלים, הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים, פסטיבל היין השנתי בגן הפסלים. כמו כן ישנם אירועים כגון "חמשושלים" (שלושה סופי שבוע שבמהלכם נפתחים לציבור מוזיאונים ואתרי תרבות רבים, בחלקם נערכים גם מופעים שונים עד שעות הלילה המאוחרות), "שאון חורף" ו"אינדי סיטי" הנערכים במרחבים שונים בעיר. מדי שנתיים נערך יריד הספרים הבינלאומי-ירושלים. בחודשים ספטמבר ואוקטובר מארגנת עירית ירושלים פסטיבל סתיו בעיר העתיקה, במסגרתו מוצעים לציבור סיורים ומופעים ללא תשלום. בסוכות מתקיים מאז 2010 פסטיבל "דרך בית לחם" הנושא את שם הרחוב בו הוא מתקיים. מנופים הוא אירוע אמנות עכשווית, המתקיים מדי שנה ומציין את פתיחת עונת התערוכות בירושלים.
• תהלוכות: בחול המועד פסח, חול המועד סוכות וביום ירושלים מתקיימות בעיר תהלוכות לציון מועדים אלה ולאות הזדהות עם העיר ותושביה. ביום ירושלים מתקיים גם ריקוד הדגלים. במועדים אלו מגיע מספר המבקרים בעיר לעשרות אלפים ביום.
• מרתון ירושלים: התחרות התקיימה לראשונה בירושלים בשנת 2011, לאחר 18 שנים שבהם התקיימה בעיר ריצת חצי מרתון. התחרות נערכת מדי שנה בחודש מרץ.
• אירועי יום הזיכרון שנערכים על ידי עיירית ירושלים וראש עיירית ירושלים מדי שנה.

תקשורת

מבנהו המקורי של בית החולים שערי צדק, המשמש כיום את הנהלת רשות השידור, ברחוב יפו

ירושלים מהווה את מרכז השידורים הממלכתיים במדינת ישראל. בירושלים שוכנים משרדי רשות השידור ואולפני הטלוויזיה והרדיו שלה: הערוץ הראשון ואולפני קול ישראל שנסגרו בשנת 2017 והוחלפו בתאגיד השידור הישראלי. בעיר נמצאים גם משרדי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, בית JCS (אולפני הבירה) המשמש לאולפני טלוויזיה, אולפני חדשות 10 וחלק מאולפני הרדיו של גלי צה"ל. כמו כן, בעיר ממוקמים משרדי דואר ישראל.

גופי תקשורת מקומית בעיר הם רדיו ירושלים, מקומונים כגון ידיעות ירושלים, זמן ירושלים, כל העיר, כל הזמן ועיתון ירושלים. כמו כן, בירושלים נמצאים משרדים של מספר עיתונים ושבועונים כגון מקור ראשון, המודיע, המחנה החרדי, משפחה, מוצש ומקומונים שכונתיים שונים.

בנוסף לעיתונות העברית, מתפרסמים בעיר העיתונים ג'רוזלם פוסט ו-Jerusalem Christian Review באנגלית וכן אל-סבאר בערבית.

חינוך ואקדמיה

מוסדות אקדמיים

בניין המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל באוניברסיטה העברית בהר הצופים

בירושלים פועלת האוניברסיטה העברית בירושלים, אשר דורגה עד לאחרונה בין 100 האוניברסיטאות המובילות בעולם בתחום המחקר ואיתה האקדמיה ללשון העברית. לאוניברסיטה שלושה קמפוסים ברחבי העיר: הר הצופים, אדמונד י' ספרא גבעת רם, עין כרם. זאת בנוסף לקמפוסים ומעבדות שאותן מפעילה האוניברסיטה העברית מחוץ לירושלים. גם לאוניברסיטת אל-קודס מספר מוסדות לימוד הפזורים ברחבי ירושלים וסביבתה, שאוחדו בין השנים 1984–1995. כמו כן פועלת בעיר שלוחה של אוניברסיטת בריגהם יאנג (האוניברסיטה המורמונית).

בעיר קיימים מוסדות נוספים להשכלה גבוהה ובהם בית הספר הגבוה לאומנויות "בצלאל" המשמש בתור האקדמיה הישראלית הלאומית לאומנויות, בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, מעלה (בית ספר לקולנוע), מרכז אקדמי לב, האקדמיה למוזיקה ולמחול, מכללה אקדמית הדסה ירושלים ועוד מכללות רבות.

ירושלים משמשת גם כמקום משכנם של מכוני מחקר רבים כגון: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון ון ליר, מכון שלום הרטמן, מכון הנרייטה סאלד ומכון שלם.

מוסדות תורניים

ישיבת חברון בשכונת גבעת מרדכי, אחת מהגדולות והיוקרתיות ביותר בציבור החרדי.

בירושלים פועלות ישיבות ומוסדות תורה רבים. ביניהם, הישיבה הגדולה בעולם ישיבת מיר, וכן ישיבת חברון, ישיבת קול תורה, ישיבת שפת אמת, מרכז הרב, מכון מאיר, ישיבת הר המור, ישיבת אור החיים, ישיבות בריסק, ישיבת תורת אמת (חב"ד) וישיבת עטרת ישראל. בהיכל שלמה פעלה בעבר הרבנות הראשית לישראל (אשר כיום ממוקמת בבית יהב בשכונת רוממה) וכיום משמש הבניין בתור מוזיאון לאומנות יהודית ואולם הופעות.

בתי-ספר

החינוך העירוני בירושלים נקבע על פי משרד החינוך במדינת ישראל למעט בתי ספר ומוסדות חינוך כגון: בתי ספר וחינוך ערביים ובתי חינוך ולימוד חרדים שאינם רואים במשרד החינוך כגוף הקובע להם את תוכנית החינוך והלמידה בקרב ילדי המיגזרים.

בתי-ספר יהודיים

בירושלים נכון לשנת 2010, 61% מתלמידי כיתה א' היהודים הם חרדים. בתי ספר וגני ילדים חילוניים שנעזבו לרבות בניינים נטושים שופצו ונבנו מחדש וכיום משמשים לבתי לימוד וחינוך חרדיים ולגני ילדים תורניים שלומדים על פי תוכנית הלימודים בסקטורים החרדים השונים.

בתי-ספר ערביים

החינוך הערבי בירושלים פועל ברובו בשטחה של ירושלים המזרחית וכולל בתי ספר רבים יש בו בתי ספר ממלכתיים ובתי ספר פרטיים (בעיקר מוסדות בחסות הכנסיות השונות). בין הילדים יש כאלו הלומדים במסגדים או שמשקיעים את זמנם בלימוד הקוראן ביחד עם המבוגרים. חלק מבתי הספר פועלים על פי התוכניות הפדגוגיות של הרשות הפלסטינית, אף על פי שבהתאם לחוק יסוד ירושלים בירת ישראל הם נמצאים בשטח ישראל ותחת אחריותה.

מועצת הנוער העירונית

"מועצת הנוער העירונית ירושלים" פועלת בעיר במתכונת דמוקרטית משנת 2010. נציגיה נבחרים בבחירות דמוקרטיות בחלק מבתי הספר בעיר והיא פועלת לקידום הנוער בעיר ולמענו.

. בין הפרויקטים הבולטים שהובלה המועצה ניתן למנות את כרטיס "נוער ירושלמי". את אירועי "בירת הנוער" ואת יריד התעסוקה בקניון מלחה. המועצה משתייכת למועצה המחוזית של ירושלים ובתור מועצה של עיר הבירה שמורים לה באופן אוטומטי שלושה מקומות לנציגים במועצת התלמידים והנוער הארצית.

בריאות

בית החולים אוגוסטה ויקטוריה

בית החולים הדסה הר הצופים

המרכז הרפואי שערי צדק הוא בית החולים הגדול בירושלים ונמנה עם בתי החולים הגדולים במדינה. מבחינת מספר מטופלים שאושפזו בו ומספר ימי האשפוז (ב-2014 אושפזו בו כמעט פי שניים יותר מטופלים מאשר בבית החולים השני בעיר, מרכז רפואי הדסה). בשנת 1980 עבר בית החולים למשכנו בשכונת בית וגן. בדצמבר 2012 סופח אליו בית החולים ביקור חולים.

מרכז רפואי הדסה הוא המוסד הרפואי השני בגודלו בירושלים. המרכז כולל שני בתי חולים אוניברסיטאיים בעין כרם ובהר הצופים; חמישה בתי ספר למקצועות רפואה המשותפים להדסה ולאוניברסיטה העברית ומרפאות חוץ. נכון לשנת 2010 כללו שני בתי החולים של הדסה למעלה מ-1,000 מיטות אשפוז ו-31 חדרי ניתוח. עבדו בהם 850 רופאים, 1,940 אחיות ולמעלה מ-1,000 אנשי מקצועות פרא-רפואיים וסגל מנהלי. באותה שנה היו בשני בתי החולים 135,800 פניות למיון, 84,300 אשפוזים, 75,100 אשפוזי יום ו-31,800 ניתוחים ונערכו 624,500 ביקורים במרפאות החוץ.

בנוסף למרכזים הללו, פועלים בעיר עוד מספר של בתי חולים כלליים: בית החולים אל-מקאסד בהר הזיתים, בית חולים אוגוסטה ויקטוריה שנמצא במתחם כנסייתי מפואר, בית חולים משגב לדך בשכונת קטמון.
כמו כן, ישנם בתי חולים ייעודיים: בית החולים סנט ג'ון לרפואת עיניים, בית חולים אלי"ן לילדים, בית חולים גריאטרי הרצוג והמרכז לבריאות הנפש שמאחד בית חולים פסיכיאטרי כפר שאול ובית החולים הפסיכיאטרי איתנים.

בעבר פעלו בתחומי ירושלים מספר בתי חולים נוספים - בית החולים האיטלקי עד שנת 1939, האנגלי עד 1948, הגרמני עד 1918, הצרפתי והרוסי. אפשר גם להזכיר בית היולדות סדובסקי שפעל בין השנים 1933 - 1948 ובית הנסן בשכונת טלביה.

תחבורה

ערך מורחב – תחבורה בירושלים

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

תרשים של מערך התחבורה הציבורית בירושלים:
רכבת ישראל (בשחור), הקו האדום (באדום), הקו הכחול - אוטובוסים מרווחים (בכחול), המשך מתוכנן של הרכבת, של הקו האדום ושל הקו הכחול בקווים דקים, הרכבל לכותל בסגול

תשתיות כבישים

כיום הגישה לירושלים ממערב נעשית בשני כבישים מרכזיים: כביש 1 וכביש 443. כביש 443 מתחבר לכביש בגין המגיע לשכונות הדרומיות וכן לשכונות הצפוניות פסגת זאב ובית חנינא דרך כביש 20. כביש 436 מקשר בין שכונת רמות אלון לבין גבעון, גבעת זאב, מחנה עופר וכביש 443.
בקיץ 2007, נחנך מחלף חדש בכניסה לעיר המאפשר כניסה נוספת לשכונות הצפוניות בעיר דרך מנהרת הארזים. מחלף זה הקל משמעותית על עומסי התנועה באזור גינות סחרוב. הגישה לירושלים ממזרח נעשית בכביש 1 דרך צומת הגבעה הצרפתית ומנהרת הר הצופים (ע"ש נעמי שמר), מדרום בכביש 60 - "כביש המנהרות" ודרך חברון, ומצפון בדרך האלוף נרקיס - שאף הוא המשכו של כביש 60.
כמו כן, בשכונה הצפונית פסגת זאב קיימת גישה נוחה מזרחה לכביש 437 (עוקף רמאללה), המוביל להתנחלויות אדם, כוכב יעקב, בית אל, עופרה ופסגות.

תחבורה ציבורית

על פי נתוני הלמ"ס (2009), כ-32% מתושבי ירושלים מגיעים לעבודתם בתחבורה ציבורית. התחנה המרכזית בירושלים היא אחת התחנות העמוסות ביותר בישראל, ויוצאים ממנה אוטובוסים כמעט לכל חלקי הארץ.

מראשית שנות השלושים ועד 1967, פעלה בעיר חברת אוטובוסים בשם "המקשר". בתוך ירושלים ישנה מערכת ענפה של אוטובוסים המופעלים על ידי חברת אגד, מקצתם קווי מהדרין. במזרח ירושלים פועלת חברת אוטובוסים נפרדת. מתחילת יולי 2007 פועלים בעיר קווי לילה. הקו האדום בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים נחנך בקיץ 2011, ומשתמשים בו כ-140,000 נוסעים ביממה. הוא חלק ממכלול של 8 קווים שירשתו את העיר במערכת תחבורתית חדשה ומהירה. כמו כן פועלות בעיר מוניות רבות, אך אין בעיר מוניות שירות פנים עירוניות, אלא רק מוניות שירות בינעירוניות הפועלות 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.

קו רכבת אל העיר

ערך מורחב – קו הרכבת המהיר לירושלים

על בסיס קו הרכבת הראשון בארץ ישראל, שהושק ב-1892 ימי השלטון העות'מאני, עובר גם כיום, בחפיפה כמעט מלאה, תוואי המסילה תל אביב - ירושלים.

שירות הרכבות בקו תל אביב, דרך בית שמש לתחנתו האחרונה בתחנת הרכבת מלחה שבירושלים שודרג וחודש בשנת 2005, לאחר שבע שנות הפסקה, ונחשב ליפה מבין מסלולי הרכבת בארץ בשל נופו המרהיב של נחל שורק לאורכו מתפתלת המסילה. ביחס לכמות הנוסעים בקווים האחרים, מעטים הנוסעים העושים שימוש בקו זה. הדבר נובע, ככל הנראה, מזמן הנסיעה הארוך (כ-110 דקות) ומתחנות הרכבת בירושלים המרוחקות ממרכז העיר. נקודות אלה הופכות את השימוש בקו הרכבת לפחות יעיל יחסית לחלופה - כביש 1.

התחנה המרכזית בירושלים (כיום מתבצעות בשטח התמונה העבודות לבנית תחנת הרכבת בנייני האומה)

הרכבת הקלה בשועפט

בשנת 2018 אמור להיפתח קו הרכבת המהיר לירושלים שיגיע עד התחנה המרכזית, ממול לבנייני האומה. התחנה תמוקם כ-80 מטר מתחת לפני הקרקע. מסלול הרכבת המהירה יקשר בין ירושלים לתל אביב בנסיעה שתארך כ-28 דקות.

תחבורה אווירית

שדה התעופה עטרות הוא שדה תעופה לא פעיל, השוכן בצפון ירושלים, ליד אזור התעשייה עטרות, בסמוך למחנה הפליטים קלנדיה. שדה התעופה עטרות היה נמל התעופה הבינלאומי של ירושלים וסביבתה ונסגר בעקבות האינתיפדה השנייה עקב ירי על מטוסים שנחתו והמריאו ממנו, מכיוון הכפרים הפלסטינים הסמוכים.

כיום נמל התעופה היחידי שמשרת את העיר הוא נמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון שנמצא כ-50 ק"מ צפונית מערבית לעיר והגישה אליו מכיוון ירושלים נעשית באמצעות כביש 1. בעתיד, עם פתיחת קו הרכבת המהיר לירושלים, צפויה ההגעה ברכבת לנתב"ג מכיוון ירושלים (תחנת האומה) לארוך כ-15 דקות ע"פ התכנון.

קיימים תכנונים (מצד גורמים לא רשמיים) לבנות נמל תעופה בינלאומי שישרת את העיר וסביבתה, באזור בקעת הורקניה, שבמדבר יהודה (במקום היה קיים שדה תעופה בימי המנדט הבריטי שפורק), אך סביר שאלה לא יצאו אל הפועל בשנים הקרובות. הרשות הפלסטינית יזמה גם כן תכנון של נמל תעופה בינלאומי שישרת את המדינה הפלסטינית העתידית לכשתוקם, בשטחי C, בסמוך ליריחו וצפונית מזרחית לירושלים, נמל שכזה לפי גורמים פלסטינים ישא את שם העיר ואת ראשי התיבות של י-ם באותיות לטיניות (כמו TLV- לנתב"ג, על שם תל אביב).

פרויקטים בתכנון והקמה

• כביש 1 - חידושו והרחבתו של קטע הכביש ממחלף שער הגיא עד למחלף מוצא ממערב.
• פרויקט שערי העיר - כולל הקמת שני כבישי טבעת מסביב לעיר ממזרח וממערב, לצמצם כניסה של כלי רכב שנהגיהם רוצים לעקוף את העיר, בדרכם לסביבותיה.
• בסמוך לכניסה לעיר צפוי לקום מרכז תחבורתי גדול שצפוי לכלול את התחנה המרכזית בירושלים, את תחנת הרכבת בנייני האומה של רכבת ישראל ותחנה של הרכבת הקלה.
• כביש 45 - כביש גישה מתוכנן לירושלים מכיוון השפלה. מתחיל ממחלף בן שמן דרך גבעת זאב לכביש בגין.
• כביש בגין - בכניסה לשכונת מלחה נבנה מחלף גולומב, הבנוי מעל כביש גולומב. המחלף מאפשר את הארכת הכביש המוביל לשכונת גילה באמצעות הפרדה מפלסית. וזאת במטרה להפחית את נפח התנועה בצירים קיימים, המובילים אל השכונה וממנה.
• כביש 39 - כביש גישה מהיר לירושלים, שצפוי לחבר אותה עם בית שמש וישובי דרום הארץ. הכביש צפוי להיסלל בין כביש בגין לכביש 6.
• כביש 16 עירוני - כניסה נוספת לירושלים מכיוון מערב בין מחלף שיבנה עם כביש 1 ועד למחלף עם כביש בגין. הכביש צפוי לעבור בתוך שתי מנהרות מתחת לשכונת הר נוף, וכן תסלל ממנו גישה נוספת לשכונת גבעת שאול.
• כביש 21 עירוני- כביש אורך בצפון העיר בין שכונת רמת שלמה לשכונת עטרות. כביש זה אמור לחבר בין כבישי רוחב בצפון העיר.
• כחלק מפרויקט שדרוג כביש בגין וחיבור גוש עציון לירושלים צפוי כביש המנהרות, כביש 60 המשכו של ציר בגין לשדרוג בעזרת חציבת 2 מנהרות נוספות המקבילות לקיימות.
• במסגרת פרויקט הרכבת הקלה, צפויים להסלל 5 קווים נוספים בשנים הקרובות.

ספורט

כדורגל

בירושלים עומד אצטדיון הכדורגל השני בגודלו בישראל (אחרי האצטדיון הלאומי רמת גן), אצטדיון טדי, הקרוי על שמו של ראש העירייה בעבר, טדי קולק. באצטדיון טדי משחקות רוב קבוצות הכדורגל בעיר. אצטדיון ספורט משמעותי נוסף בעיר הוא אצטדיון האתלטיקה בגבעת רם, אשר אירח תחרויות ספורט היסטוריות משמעותיות. מועדוני הכדורגל המרכזיים בירושלים הם:

• בית"ר ירושלים - אחת הקבוצות המובילות והאהודות ביותר בליגת העל הישראלית. לזכותה 6 אליפויות (1986/1987, 1992/1993, 1996/1997, 1997/1998, 2006/2007, 2007/2008), 7 גביעי מדינה (1975/1976, 1978/1979, 1984/1985, 1985/1986, 1988/1989, 2007/2008, 2008/2009) ועונת דאבל אחת (2007–2008).

אצטדיון טדי

• הפועל ירושלים - קבוצה בעלת מסורת ארוכת שנים, כיום משחקת בליגה א'. הקבוצה זכתה פעם אחת בגביע המדינה בשנת 1973.
• הפועל קטמון ירושלים - קבוצת אוהדים שהתפצלו בשנת 2007 מהפועל ירושלים כי מאסו באופי הניהולי של המועדון. הקבוצה משחקת כיום בליגה הלאומית.
• בית"ר נורדיה ירושלים - קבוצת אוהדים שהתפצלו בשנת 2014 מבית"ר ירושלים כי מאסו בגזענות שיש לטענתם בקרב הקבוצה ואוהדיה, והקימו את הקבוצה שכיום משחקת בליגה א'.
• מכבי חשמונאי ירושלים - קבוצת כדורגל שפעלה בעיר בעיקר בתקופת המנדט הבריטי, והעפילה לשני משחקי גמר של גביע ארץ ישראל.
• בית"ר "שווה שווה" ירושלים - קבוצת כדורגל חופים של ירושלים. בשנת 2008 הייתה סגנית האלופה, שנה לאחר מכן ירדה הקבוצה לליגה השנייה.

במזרח העיר קיימות מספר קבוצות כדורגל שמשחקות בליגת העל הפלסטינית: ג'בל מוכאבר שהייתה אלופה ב-2010 והילאל אל-קודס, אלופת 2012.

היכל הפיס ארנה ירושלים במהלך משחק של הפועל ירושלים

כדורסל

הפועל ירושלים משחקת בליגת העל הישראלית בכדורסל וביורוקאפ. אולם הכדורסל המרכזי בעיר והגדול בישראל הוא פיס ארנה ירושלים, בו משחקת הקבוצה. הפועל ירושלים זכתה ארבע פעמים בגביע המדינה (1996, 1997, 2007, 2008), הגיעה לשבעה גמרים וזכתה לראשונה בתואר אלופת המדינה בשנת 2015. היא גם זכתה בגביע יול"ב בשנת 2004 אחרי ניצחון בגמר על ריאל מדריד.

קבוצה נוספת מהעיר היא בית"ר ירושלים, המשחקת בליגה א' דרום. בתחילת שנות השבעים שיחקה הקבוצה בליגה הראשונה, אך התפרקה בסוף עונת 1975/1976. הקבוצה הוקמה מחדש בעונת 2012/2013. הקבוצה הגיעה פעם אחת לגמר גביע המדינה, ב-1972/1973.

קבוצה נוספת מהעיר היא "הפועל פסגת זאב", המשחקת בליגה א' דרום.

בתחום כדורסל הנשים קבוצת אס"א ירושלים משחקת בליגת העל בכדורסל נשים.

אצטדיון גבעת רם

ענפי ספורט נוספים

הפועל ירושלים משחקת בליגת העל בכדורעף לגברים ומארחת משחקים באולם חוות הנוער הציוני שנמצא בשכונת קטמון. קבוצת הפועל ירושלים בכדוריד משחקת בליגה ארצית דרום ומארחת משחקים באולם מלחה.

בירושלים פועלות שתי אגודות שחייה מובילות בישראל: הפועל ירושלים - אגודת השחייה הגדולה בארץ ואלופת המדינה ברצף מאז שנות התשעים, ירושלים רבתי - בשיאה הגיעה למקום השני בארץ. בשחייה צורנית פועלת בעיר "מכבי יובלים". בירושלים קבוצת כדורמים: הפועל "איתן" ירושלים.

ירושלים ברס משחקת בליגת העל של ליגת ההוקי רולר הישראלית. Jerusalem Capitals היא קבוצת העבר של ירושלים ששיחקה בליגת ההוקי קרח הישראלית.

בעיר יש שתי קבוצות שמשחקות פוטבול אמריקאי בליגת הפוטבול הישראלית: ירושלים ליונס וירושלים קינגס. קבוצת רוגבי גברים, האריות ירושלים, קיימת משנות ה-70 בעיר, וקבוצת נשים, הלביאות ירושלים, הוקמה וקיימת משנות ה-90.
מועדון לקרוס ירושלים הוא אחת משתי קבוצות לקרוס הקיימות בישראל.

בירושלים ישנם שני מועדוני ריצה גדולים: "הסוללים ירושלים" ו"מועדון ארוחת הבוקר".

שכונות ירושלים

בית ישראל

מאה שערים

בית הכרם

רחביה

בית וגן

גבעת
מרדכי

רמת
שרת

קטמון

גונן

טלביה

המושבה
הגרמנית

בקעה

מקור
חיים

העיר
העתיקה

אבו תור

סילואן

ארמון הנציב

תלפיות

תלפיות מזרח

הר המנוחות

גבעת שאול

קריית משה

הר
נוף

ליפתא

רוממה

רמות אלון

רמת שלמה

גבעת משואה

מלחה
(מנחת)

בית צפאפא

רמת רחל

גילה

הר חומה

צור באהר

א-טור

עין כרם

בית זית

קריית היובל

קריית מנחם

עיר גנים

הר הרצל

מוסררה

מרכז העיר

ימין משה

שייח' ג'ראח

שמעון הצדיק

רמת אשכול

סנהדריה

ואדי אל-ג'וז

עיסאוויה

הגבעה
הצרפתית

הר הצופים

הר הזיתים

מ"פ שועפאט

שועפאט

בית חנינא

פסגת זאב
מרכז

פסגת זאב
(מזרח ומערב)

נווה יעקב

א"ת עטרות

שדה התעופה עטרות

קלנדיה

כפר עקב

גבעת רם

ניות

נחלאות

ארנונה

מפת ירושלים על שכונותיה, אחרי שנת 1967

(הקליקו על שם השכונה כדי להגיע לערך אודותיה)

ערים תאומות

• ניו יורק, ארצות הברית (1993)
• פראג, צ'כיה
• איאבה, יפן (2000)
• ריו דה ז'ניירו, ברזיל

הסכמי שיתוף פעולה

• מרסיי, צרפת (2006)

גלריית תמונות

• 
  הכותל המערבי
• 
  משכן הנשיא
• 
  מעון ראש הממשלה לשעבר
• 
  בית המשפט העליון
• 
  הר הזיתים
• 
  מגדל דוד וחומות ירושלים
• 
  בנק ישראל
• 
  בניין המטה הארצי של משטרת ישראל
• 
  שוק מחנה יהודה
• 
  בניין "בצלאל" בקמפוס הר הצופים
• 
  הספרייה הלאומית
• 
  הר הרצל - בית הקברות הלאומי
• 
  יד ושם - מוזיאון השואה
• 
  שכונת מאה שערים
• 
  ארכיון המדינה
• 
  מוזיאון ישראל בירושלים
• 
  האקדמיה ללשון העברית
• 
  האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• 
  היכל שלמה ומוזיאון העם היהודי
• 
  גן החיות התנ"כי
• 
  בנייני האומה - מרכז הקונגרסים הבינלאומי
• 
  סינמטק ירושלים - ארכיון הסרטים הישראלי
• 
  גת שמנים
• 
  בניין רשות השידור
• 
  גשר המיתרים
• 
  בית הכנסת החורבה

וידאו על ירושלים

ראו גם

• יום ירושלים
• בתי חולים בירושלים - גנים בירושלים - כיכרות בירושלים - כנסיות ומנזרים בירושלים - מוזיאונים בירושלים - רחובות בירושלים - תיאטראות בירושלים
• תיירות צליינית לארץ ישראל
• תוכנית מתאר מקומית 2000 ירושלים
• קרטוגרפיה של ירושלים

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל פורטל ירושלים הוא שער לכל הנושאים הקשורים בעיר ירושלים, העיר הקדושה לשלוש הדתות ובעלת ההיסטוריה הארוכה והמורכבת. הפורטל מציג את ההיסטוריה של העיר, אתרים קדושים ומבנים חשובים בעיר, אישים, רחובות, שכונות ואנקדוטות מעניינות אודותיה.

ספרי הדרכה

	ספר: ירושלים
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• מרדכי נאור (עורך), ירושלים עיר ועם - מדוד המלך עד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות.
• מאיר בן דב, אדם ואבן בירושלים, מודן הוצאה לאור, 1989.
• דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1996.
• דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים הבנייה בעיר העתיקה, ירושלים 1993.
• אייל מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה - לסייר עם יד בן צבי, ירושלים: הוצאת יד בן צבי.
• מאיר בן-דב, ביצורי ירושלים, החומות השערים והר הבית, תל אביב 1983.
• אמנון רמון (עורך), עיר בסבך - לקסיקון ירושלים בת זמננו, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל
• אליהו וגר, סיורים בירושלים - מדריך למטייל, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1988.

מחקרים

• בנימין זאב קדר, (עורך), עורך-משנה צבי ברס, פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשל"ט, 1978.
• יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר"
• יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר"
• ישראל ברטל, חיים גורן (עורכים), ספר ירושלים: בשלהי התקופה העות'מאנית 1914-1800, ירושלים : הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע, 2010
• ישראל קמחי (עורך), אגן נחל קדרון, המרחב החזותי של העיר העתיקה בירושלים, מדיניות שימור ופיתוח, ירושלים 2009.
• שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, פרקים בתולדות היישוב היהודי בעיר העתיקה בדורות האחרונים, בית 1998.
• זאב וילנאי, ירושלים, העיר העתיקה וסביבתה, א-ב, ירושלים 1972.
• סיימון סבאג מונטיפיורי, ירושלים: הביוגרפיה, אור יהודה: דביר, 2013.

מפות, אטלסים

• דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, הוצאת כרטא, 1989.
• מפה דינאמית רשמית של עיריית ירושלים
• מפות עתיקות של ירושלים באתר הספרייה הלאומית
• מפת ירושלים – מפה אינטראקטיבית של העיר העתיקה בירושלים הכוללת את המסגדים, הכנסיות, ובתי הכנסת בעיר

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט של עיריית ירושלים
• המפה הירוקה של ירושלים - מדריך אתרים ועסקים בני קיימא בעיר
• מידע על אתר ירושלים, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
• לקט נתונים לרגל יום ירושלים תש"ע, 10 במאי 2010, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
• ספריית ירושלים הווירטואלית - מאגר אקדמי של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת אל-קודס
• ישראל ברדוגו, ירושלים של מעלה - פרויקט צילום ממעוף הציפור, כיכר השבת
• שלום ירושלמי, ירושלים מודל 2011: המשוואה המסובכת ביותר בעולם, באתר nrg‏, 3 ביוני 2011
• התמונות הראשונות שצולמו בירושלים, באתר ynet, 8 בפברואר 2014
• הלל כהן, כיכר השוק ריקה - עלייתה ונפילתה של ירושלים הערבית 1967 - 2007, הוצאת עברית, 2007
• מאיה חושן, מיכל קורח, על נתונייך ירושלים 2014, מכון ירושלים לחקר ישראל (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים" )
• אורה אחימאיר ויעקב בר סימן טוב, 40 שנה בירושלים, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל.
• עפר לבנה כפרי, ‏ירושלים במסורות המוסלמיות של אחרית הימים ויום הדין, קתדרה 86, ינואר 1998
• שנתון מערכת החינוך בירושלים לשנת 2014
• Jerusalem.com – ירושלים בתמונות, קטעי וידאו וסיורים וירטואלים (באנגלית)
• שמות רבים לירושלים, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• יהודה זיו, על דעת המקום: על שכונותייך ירושלים הפקדתי שמות, בבלוג "עונג שבת", 22 במאי 2014
• מכון ירושלים לחקר ישראל: פרסומי מחקר בנושא ירושלים
• השנתון הסטטיסיטי לירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל
• מחקר אודות מנופי הפיתוח של ירושלים (פרויקט "מרום")
• נא להכיר הקו העירוני שחילק את ירושלים עד 1967 בלוג "מאוצרות ארכיון צה"ל ומעהב"ט"