ירושלים

ירושלים

סמל עיריית ירושלים
דגל עיריית ירושלים
הר הבית והגן הארכאולוגי חומות העיר העתיקה משכן הכנסת ובית המשפט העליון רחוב יפו
שם בערבית	الْقُدْس/أُورُشَلِيم
מדינה
מחוז	ירושלים
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	ניר ברקת
גובה ממוצע	‎715 מטר
תאריך ייסוד	האלף ה-2 לפנה"ס
סוג יישוב	עיר 500,000 תושבים ומעלה
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)
- אוכלוסייה	997,956 תושבים
- דירוג אוכלוסייה ארצי	1
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎1.4% בשנה
- מאזן מפוני חרבות ברזל	‎15.31 אלפי תושבים
- צפיפות אוכלוסייה	7,919 תושבים לקמ"ר
- דירוג צפיפות ארצי	17
תחום שיפוט	126,020 דונם
- דירוג ארצי	30
(למפת ירושלים מוגדלת)   ירושלים (למפת ירושלים רגילה)   ירושלים (למפת הרי ירושלים רגילה)   ירושלים (למפת הרי ירושלים מוגדלת)   ירושלים 31°46′58″N 35°13′10″E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019	2 מתוך 10
- דירוג ארצי	225
מדד ג'יני לשנת 2019	0.4301
- דירוג ארצי	75
לאום ודת   יהודים: 59.6%   ערבים-מוסלמים: 37.5%   ערבים-נוצרים: 1.3%   דרוזים: 0%   אחרים: 1.6% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 12.3% גילאי 5 - 9 11.0% גילאי 10 - 14 10.1% גילאי 15 - 19 9.4% גילאי 20 - 29 16.4% גילאי 30 - 44 16.7% גילאי 45 - 59 11.5% גילאי 60 - 64 3.2% גילאי 65 ומעלה 9.4% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך סה"כ בתי ספר 738 –  יסודיים 437 –  על-יסודיים 454 תלמידים 218,039  –  יסודי 135,860  –  על-יסודי 82,179 מספר כיתות 9,068 ממוצע תלמידים לכיתה 26.3 לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל ירושלים נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.jerusalem.muni.il

יְרוּשָׁלַיִם (בערבית: ‏الْقُدْس^ⓘ‏^?‏, או أُورُشَلِيم) היא עיר הבירה של מדינת ישראל והעיר הגדולה ביותר בה. נכון לשנת 2016, שכנו בה כ-882 אלף תושבים. בירושלים שוכנים מוסדות הממשל של ישראל: הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא, בית ראש הממשלה ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל, בין הים התיכון וים המלח, ברום של 570 עד 857 מטרים מעל פני הים.

העיר מקודשת ליהדות, לנצרות ולאסלאם הסוני. היא הייתה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם, ומושא כמיהתו וכיסופיו בעת שהייתו בגלות. משום חשיבותה הדתית עבור שלוש הדתות, היוותה העיר לאורך עידן ועידנים מוקד של מלחמות וסכסוכים, הנמשכים עד עצם היום הזה. מאז סוף המאה ה-19, התפתחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, אשר משכנות בקרבן, נכון למאה ה-21, את רובם המוחלט של תושביה.

בשנת 1981, הוכרזה העיר העתיקה של ירושלים אתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, והיא נמצאת ברשימת האתרים הנמצאים בסיכון^{[דרושה הבהרה]}.

אטימולוגיה

ערך מורחב – שמות ירושלים

אורושלֵם (ú-ru-sa-lim)
במכתבי אל-עמארנה,
המאה ה-14 לפני הספירה.
מכתב 287, שורה 61,
מאת עַבְּדִ-חֶבָּה, מלך ירושלים

התעודות הראשונות בהן נזכר שמהּ של ירושלים, באופן הדומה לשמה העברי, הן כתבי המארות המצריים העתיקים. שמהּ של העיר מופיע בכתבים אלו כ"אשאמם", אותו יש לקרוא, ככל הנראה, כ"רֻשַׁלִמׁם". מאוחר יותר, הופיע שמהּ של העיר כ"אוּרוּסַלִימָה" במכתבי אל-עמארנה, אשר מועד כתיבתם המשוער מתוארך למאה ה-14 לפני הספירה.

חוקרים סבורים, כי ירושלים נקראה מלכתחילה על שמו של אל השקיעה הכנעני, "שלם", וכי במקום היה מקדש לפולחנו. על פי פירוש מקובל, "מלכיצדק מלך שלם", הנזכר בספר בראשית, היה למעשה מלך ירושלים. כך גם פירשו חז"ל, בהתבססם על הפסוק: ”וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן” (תהילים, ע"ו, ג'). המילה "ירו" לקוחה מן השורש השמי י. ר. ה שפירושו "ייסד" (ואף בעברית: ”או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ” (איוב, ל"ח, ו')); לפיכך, על פי השערת חוקרי מקרא, משמעות השם המקורית הנה ייסד האל שלם, כלומר זוהי העיר אותה ייסד האל שלם. סברה אחרת באשר למשמעות השם גורסת, כי יש לפרשו לפי הקרי המודרני בעברית ובערבית- "אור-שלם"- עירו של שלם.

על פי המדרש,, מהווה השם "ירושלים" צירוף של השם בו בחר אברהם לכנותהּ ”הר ה' יראה”, המצורף לשם: "שלם", בו בחר שם בן נח לכנותהּ. באופן זה, נוצר שמהּ המלא של העיר, המופיע בתנ"ך בדרך כלל כ"ירושלם". במקרא, מופיע שם העיר תמיד בכתיב חסר, ללא יו"ד, למעט ארבעה מופעים, היוצאים מן הכלל. עובדה זו רומזת, לכאורה, על שמהּ הקדום הארמי של העיר, אשר נהגה אף הוא: "ירושלֵם". כיום, מכונה העיר "ירושלים", וזהו שמהּ של העיר גם בפי לשון חז"ל.

לירושלים שמות רבים. על פי המדרש, יש לה שבעים שמות שונים. בין העיקריים שבהם:

יְרוּשָׁלַיִם, שָׁלוֹם, יִרְאֶה, יְבוּס, צִיּוֹן, חֶפְצִיבָהּ, מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל, יְרוּשָׁלִַם (ללא י'), יְפֵה נוֹף וְעִיר דָּוִד.

בדומה לארץ ישראל, המכונה בשם "הארץ", ובית המקדש, המכונה "הבית", גם ירושלים נזכרת במקורות בשם "העיר" בה"א הידיעה, ללא ציון שמהּ. כך למשל: ”חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז... בשבעה עשר בתמוז נשברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר...” (גמרא, מסכת תענית, כ"ו).

על פי המסורת, ירושלים היא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

בשפות אחרות

מטבע המציין את ייסוד
Colonia Aelia Capitolina,
ועליו חרישת גבולותיה, כמקובל בעולם הרומי,
בעוד שבצדה השני טבועה דמותו של אדריאנוס

בתרגום השבעים, מופיע שמה של ירושלים בצורה ירוסלם ("Ιερουσαλήμ") או היירוסולימה ("Ἱεροσόλυμα"). במקרה, פירוש המילה "היירוס" ("ἱερός") ביוונית הוא "קדוש", וייתכן שכך פורש שמה של ירושלים בפי דוברי יוונית. בתרגומו של הירונימוס לתנ"ך, המכונה "וולגטה", מתורגם השם ירושלים ל"היירוסלם" ("Hierusalem"), שהוא תעתיק ללטינית של הגרסה היוונית של השם. שמה של ירושלים ברוב לשונות אירופה העכשוויות נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים, המשתקפים גם בכתיב.

בשנת 130 לספירה הקים הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים מושבה רומית, וכינה אותה "קולוניה איליה קפיטולינה" ("Colonia Aelia Capitolina"). "קולוניה" בלטינית פירושה "מושבה", "Aelius" היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם הוקדש לאל הרומי יופיטר, ששמו המלא בלטינית: "Iuppiter Capitolinus" (על שם גבעת הקפיטולין ברומא). השם הלטיני היה בשימוש במשך כמה מאות שנים, אולם הוא נשכח זמן מה לאחר מעבר העיר לשליטת המוסלמים, כפי שמעידים כתבים מוסלמיים בערבית, המתוארכים לתקופה הסמוכה לכיבוש ירושלים על ידם.

השם הנפוץ ביותר לירושלים בערבית בקרב מוסלמים הוא "אל-קודס" (القـُدْس), שפירושו המילולי הוא: "הקדושה". בקרב הערבים הנוצרים, לעומת זאת, מכונה העיר "אורשלים" (أورشليم), וכך היא אף מכונה בתרגום התנ"ך והברית החדשה לערבית. בהקשרים דתיים אסלאמיים, מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف ("אל-קודס א-שריף"), כלומר "ירושלים הנכבדת" או "ירושלים הנעלה". במקורות אסלאמיים רבים מוזכרת העיר בשם "בית אלמקדס" (بيت المقدس), המבוסס על "בית המקדש" העברי. שם זה מצוי בשימוש גם בשפה הפרסית, אם כי השם השכיח בפרסית לירושלים הוא "אורשלים".

שם העיר באנגלית, צרפתית וגרמנית הוא Jerusalem (אותו כתיב, אך הגייה שונה בשפות השונות); בלטינית: Hierosolyma; ביוונית מודרנית: Ιεροσόλυμα; בספרדית: Jerusalén; באיטלקית: Gerusalemme; ברוסית: Иерусалим.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ירושלים

מהתקופה הכלקוליתית ועד תקופת הברונזה

ערך מורחב – ירושלים וסביבותיה מהתקופה הנאוליתית ועד תקופת הברונזה

על-פי ממצאים ארכאולוגיים, תקופת ההתיישבות בירושלים מתוארכת לתקופה הכלקוליתית. בשנת 2009, בעקבות חפירות אשר התבצעו בשכונות הקצה של העיר, נתגלו בהן ממצאים ארכאולוגיים, המתוארכים לתקופה הנאוליתית. ממצאים אלו מעידים על התיישבות בעת העתיקה, באזור השוכן על הגבעה המכונה "עיר דוד". ההתיישבות במקום זה נבעה מהקרבה ל"מעיין הגיחון", אשר שימש מקור מים לתושבי הגבעה, כמו גם היותהּ נקודת ציון אסטרטגית החולשת על השטח הסובב אותה. עם הפיכתהּ של העיר ליישוב קבע, ניצלו תושביה את תנאי השטח הטופוגרפיים ההרריים, הקשים לטיפוס, להגנה מפני כובשים.

עיר דוד,
שחזור מתוך דגם ירושלים בסוף ימי בית שני

בשנת 1909, במחקר ארכאולוגי של מונטגיו פרקר ומשלחתו באזור מעיין הגיחון, נתגלו במקום שברי חרס, אשר תוארכו לתקופת הברונזה הקדומה. ממצאים אלו היוו עדות למגורים בסמוך למקור המים. הפיכתהּ של ירושלים מיישוב ארעי לעיר קבע התרחשה, ככל הנראה, במהלך המאה ה-19 לפנה"ס.

בתקופת הברונזה המאוחרת, במאה ה-14 לפנה"ס, ביססה ירושלים את מעמדהּ כעיר-מדינה כנענית מבוצרת וחשובה. על כך מעידים מכתבי אל-עמארנה, בהם מוזכרת ירושלים פעמיים.

העת העתיקה

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופת בית ראשון, שיבת ציון, ירושלים בתקופת בית שני

על פי המסופר במקרא, הייתה ירושלים עיר יבוסית, עד שדוד המלך כבש והפך אותה לבירת ממלכתו. בנו שלמה בנה בה את בית המקדש הראשון. ירושלים שכנה תחילה על הגבעה המזוהה כ"עיר דוד", ומאוחר יותר התפשטה צפונה להר הבית. בשנת 598 לפנה"ס נכבשה ממלכת יהודה על ידי האימפריה הבבלית. אחרי ניסיון התמרדות של המלך צדקיהו כנגד הבבלים, נבוכדנצר השני מלך בבל הטיל מצור על העיר ובשנת 586 לפנה"ס, כבש אותה. כעבור כחודש, החריב נבוזראדן (שר צבאו) את העיר ואת בית המקדש הראשון.

לאחר יציאת עם ישראל לגלות בבל, מלאה ירושלים בבני עמים מקומיים, בעיקר שומרונים (או כותים). עם עליית האימפריה הפרסית ופרסום הצהרת כורש בשנת 538 לפנה"ס, הוקמה ירושלים מחדש כבירת הפחווה היהודית, כשבעים שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון. רבים מהגולים שבו לירושלים, והעיר שבה להוות עיר יהודית מרכזית. בשנת^{[דרושה הבהרה]}, הוקם בה בית המקדש השני.

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופה הרומית, ירושלים בתקופה הביזנטית

בשנת 332 לפנה"ס, כבש אלכסנדר מוקדון את יהודה ללא קרב, וירושלים נכנסה לתקופה ההלניסטית. מרד החשמונאים פרץ ב-167 לפנה"ס, בסופו השתלטה משפחת בית חשמונאי על יהודה ושלטה בירושלים עד הכיבוש הרומי בשנת 63 לפנה"ס, אז החל העידן הרומי. בשנת 37 לפנה"ס, מוּנה הורדוס על ידי הרומאים למלך יהודה. הורדוס הרחיב ופיאר את העיר, ובנה את מקדש הורדוס. בשנת 66 לספירה פרץ "המרד הגדול" נגד הרומאים, ובשנת 69 הגיע טיטוס לשערי ירושלים בראש צבא רומי גדול, כבש ושרף אותה ושרף אותה בשנת 70, והחריב את בית המקדש השני.

לאחר המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, כשיושביה היהודים נהרגו או גורשו, עברה העיר טלטלה דמוגרפית, והפכה למעשה מרכז שלטון רומי. העיר שנחרבה אוכלסה בעיקר בחיילי לגיונות הצבא הרומי, כמו גם בבני לאומים אחרים. מעט היהודים שנותרו בה (או חזרו אליה), התגוררו בהר ציון. באותה העת, החלה הנצרות להתפשט כדת עיקרית ברחבי ארץ ישראל ובירושלים. לאחר מרד בר כוכבא, אשר התרחש בין השנים 132–135, התרוקנה ירושלים באופן כמעט מוחלט מתושביה היהודיים, ולמשך פרק זמן של כ-500 שנים, לא נותרו עדויות המעידות על קיום קהילה יהודית סדירה בעיר. בירושלים דאז חיו בני עמים שונים, וקרנהּ של הנצרות עלתה בקרבם.

תיאור ירושלים הביזנטית במפת מידבא

לאחר חורבן בית המקדש, עמדה ירושלים בחורבנהּ עד תקופתו של הקיסר אדריאנוס, שבנה אותה מחדש כעיר רומית בשם איליה קפיטולינה בשנת 130, על חורבות ירושלים ההרוסה, ואסר על כניסת יהודים לתחומהּ. בשנת 133, השתלטו מורדים יהודיים בראשותו של בר כוכבא על ירושלים, אך העיר חזרה לשליטה רומית בשנת 136, לאחר דיכוי אכזרי של המרד. מעמדה הרם של איליה קפיטולינה החל לרדת החל מאמצע המאה השלישית לספירה, עם פינויו ההדרגתי של הלגיון העשירי פרטנסיס שהיה מוצב בעיר. משנת 324, עם הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית (תחילת התקופה הביזנטית), מלאה ירושלים דאז נוצרים, ואוכלוסייתהּ כללה בעיקר אנשי דת ונזירים נוצריים- למשך כ-300 שנה לפחות.

מימי הקיסר קונסטנטינוס, בראשית התקופה הביזנטית, עלתה מאד קרנה של העיר כעיר קדושה לנצרות, והפכה מרכז דתי חשוב במהלך המאה הרביעית לספירה, בזכות הקמת כנסיית הקבר וכנסיות רבות נוספות במקום. כיבוש ירושלים בידי הפרסים בשנת 614 הביא להפסקה קצרה בשלטון הנוצרי-ביזנטי אשר שרר בעיר. בשנת 628, שבו הביזנטים לשלוט בירושלים למשך עשר שנים בלבד, עד הכיבוש הערבי של ארץ ישראל.

ימי הביניים

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופה הערבית הקדומה, ירושלים בתקופה הצלבנית, ירושלים בתקופה הממלוכית

אחרי המפלה הביזנטית בקרב הירמוך, בשנת 636, הגיעו הכובשים הערביים-מוסלמיים אל שערי ירושלים, שנפלה לידם לאחר מצור של ששה חודשים. בתנאי הכניעה הובטחו שלומם של הנוצרים ושלמות כנסיותיהם. הח'ליף עבד אל-מלכ בנה בשנת 691 את מבנה כיפת הסלע על הר הבית. ירושלים עברה לשלטון בית אומיה עד שנת 750, ולאחריו- לחליפות בית עבאס, עד שנת 969. בשנה זו, עברה ירושלים לידי הפאטמים. המזרח התיכון וארץ ישראל נכנסו לתקופה של אי יציבות, אותה ניצלו בשנת 1071 הסלג'וקים, שכבשו את ירושלים והחזיקו בה לתקופה קצרה. הכיבוש הערבי המוסלמי חולל בירושלים מהפך דמוגרפי. היישוב הנוצרי בה הצטמצם מאוד, והתרבו בה הן מוסלמים מחצי האי ערב, והן יהודים, אשר הורשו לשוב אליה לאחר שנים ארוכות.

עד שנת 1099 הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר ערבית, ובמקביל פעלו בה קהילות יהודיות ונוצריות גדולות. היישוב היהודי בירושלים התרכז בעיקר בהר ציון. בשנת 1033, החריבה רעידת אדמה את חומות ירושלים הדרומיות. בעקבות כך צומצם קו החומה, דרום העיר ננטש והיהודים נאלצו להעתיק את מגוריהם לחלקה הצפוני העיר. עם נפילת העיר בידי הצלבנים ב-1099, נטבחו רוב יושביה היהודיים והמוסלמיים, והעיר הפכה למשך זמן מה עיר רפאים. הצלבנים התקשו למלאהּ בנוצרים אירופאים, על כן עודדו נוצרים מזרחיים (מארמניה בעיקר) לאכלס את העיר הנטושה. פעולות פיתוח ענפות של מערך השווקים בעיר, בהן נקטו המלכים הצלבניים- הביאו לפריחתהּ, ובמהלך תקופת השלטון הצלבני בה, התרבו בה נוצרים. מוסלמים ויהודים לא הורשו לגור בה, וביקרו בעיר רק לעתים נדירות.

מפת העולם בצורת תלתן,
אותה יצר היינריך בונטינג ב-1594,
בה מוצגת ירושלים כמרכז העולם

עם הכיבוש הצלבני ב-1099, שבה ירושלים לשליטת הנוצרים למשך כמאה שנים בשני פרקי זמן: 1187-1099, ופעם נוספת בין השנים 1244-1229.

בשנת 1187, כבש צלאח אל דין את ירושלים, והאוכלוסייה הנוצרית סולקה ממנה; בעיר נותרה קהילה נוצרית (מזרחית בעיקר), והיא קיבלה צביון מוסלמי מובהק למשך כ-700 שנה. חלק ממשפחות האצולה המוסלמיות בירושלים, אשר התיישבו בה באותה התקופה, שרדו עד ימינו אלה: חוסייני, נשאשיבי, ח'אלידי, דג'אני, נוסייבה ואחרות. באביב 1219, נהרסו חומות ירושלים, ולמשך 316 שנה נותרה ירושלים ללא חומות.

לאחר מסע הצלב השישי, חזרה העיר לידי הצלבנים, והם החזיקו בה עד חורבנה בידי חואריזמים, בשנת 1244. לבסוף, נפלה העיר בידי הממלוכים בשנת 1260, עם השתלטותם על ארץ ישראל. הם החזיקו בה עד שנת 1516.

האוכלוסייה היהודית הורשתה לחזור לירושלים עם הכיבוש הממלוכי, אולם לקח לה זמן רב להתבסס בה. תיאורו של הרבי משה בן-נחמן, אשר ביקר בירושלים בשנת 1267 מלמד, כי אוכלוסייתהּ של ירושלים כללה כ-2,000 תושבים, מתוכם כ-300 נוצרים, ואילו היהודים היו מתי מעט: ”ואין ישראל בתוכה, כי אם שני אחים צבעים, קונים צביעה מאת השלטון.” (אגרת הרמב"ן, 1267, עמ' ?). לרמב"ן מיוחס חידוש היישוב היהודי בירושלים, בראשית התקופה הממלוכית, ונראה כי בתקופה זו החל גידול מחודש באוכלוסייה היהודית בעיר.

בתקופת האימפריה הממלוכית, הייתה ירושלים עיר זניחה, חסרת חשיבות אסטרטגית ומרוחקת מדרך הדואר. אוכלוסייתהּ הייתה ברובה ענייה, וחיה בְּצִלָּם של ארמונות ומבנים מפוארים, ששימשו כמרכזי לימוד לתורת האסלאם. מאידך, עלה והתקבע מעמדהּ בתודעה האסלאמית כעיר קדושה, השלישית בקדושתהּ לאסלאם, אחרי מכה ואל-מדינה. הממלוכים בנו מבני שלטון ודת רבים בירושלים, שהעניקו לעיר צביון מוסלמי, שהיה חסר תקדים בהיסטוריית העיר.

העת החדשה

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופה העות'מאנית

במאה ה-15, החלה העיר העתיקה להתגבש בפורמט ארבעת הרבעים המוכרים לנו כיום. רוב תושביה בעת ההיא היו מוסלמים. מפקדי אוכלוסין שנערכו בעיר במהלך המאות ה-18 וה-19 (ראו טבלה מצורפת), העידו על מגמת התרבות ברורה של האוכלוסייה היהודית בעיר, בעוד שחלקהּ של האוכלוסייה הנוצרית בה הלך ופחת בחלוף הזמן.

בית-הכנסת הספרדי "רבי יוחנן בן-זכאי",
העיר העתיקה, 1893

ב-1517, נכבשו העיר והארץ בידי האימפריה העות'מאנית. הסולטאן סולימאן המפואר בנה את חומות ירושלים באופן המוכר לנו כיום, ושיפץ את המצודה ואת מגדל דוד. עם זאת, בעקבות שקיעתהּ הממושכת של האימפריה העות'מאנית, הדרדר גם מצבהּ הדמוגרפי של ירושלים, וחלקים גדולים בתוך העיר העתיקה הפכו שוממים. במאות ה-18 וה-19, החל היישוב היהודי להתעצם, ולקראת סוף המאה אף מנה למעלה מ-11,000 נפש- עובדה שהפכה אותה לקהילה הגדולה מבין הקהילות השונות, שחיו במאות אלו בעיר.

חבורת רבי יהודה החסיד, בני יהדות אשכנז, שעלתה לארץ ישראל בשנת 1700, סולקה ממגורים בעיר, עקב חוב גדול שצברה לבנאי העיר הערביים-מוסלמיים. מצב זה השתנה בראשית המאה ה-19, בעקבות עליית תלמידי הגר"א, בראשות רבי מנחם מנדל משקלוב, כמו גם התערבותה של משפחת רוטשילד בנעשה, אשר פרעה את החוב, ואפשרה ליהודים האשכנזים לשוב ולגור בירושלים בבטחה.

המאה ה-19

ערכים מורחבים – היציאה מן החומות

במאה ה-19, החלו המעצמות הקולוניאליות האירופאיות לגלות עניין בארץ ישראל ובירושלים. מחקרים ופרסומים שונים אודותיהן ראו אור, והמעצמות האירופאיות החלו לבנות בעיר ולהציב בה קונסולים ואנשי דת; תחילה בין החומות, ואחר כך גם מחוץ להן. הבנייה האירופאית התאפיינה בבנייה מסיבית של אתרי דת ותרבות, נוסף על הקמתם של מבני חינוך, מחקר, בריאות ותיירות. במחצית השנייה של המאה ה-19, גברה ההשפעה האירופאית בארץ ישראל ובירושלים, בין השאר בשל הקמת מבנים שונים מחוץ לחומות. בשנת 1860, נוסדה השכונה היהודית משכנות שאננים בידי משה מונטיפיורי, והייתה השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות ירושלים. בעקבות הקמתה, נבנו שכונות יהודיות נוספות מחוץ לחומות, והעיר החלה להתרחב במהירות. לאחר הקמת "משכנות שאננים", החלו להבנות "שכונות חצר", אשר שימשו אבני יסוד לעיר החדשה. שכונות אלה נמצאות כיום במרכז העיר.

העיתון המליץ מי"ט אב תר"מ (1880), דיווח תחת הכותרת: "בנינים ופרוורים חדשים", ובהמשך כותרת משנה: "בירושלים הושלש מספר הבתים", ומתוך הכתבה: " האדון ל. שיק איש אשכנזי אדריכל חכם משגיח על בניני העיר (בוי-אינספעקטור) בירושלים כותב: בירושלים יסדו היהודים אגודות שותפים ויבנו בנינים רבים, ארוכים בתבניתם כאוהלים ומסוגלים לישיבת משפחות רבות, מספר הבתים בירושלים גדל במשך כ"ה השנים האחרונות על אחת שתים או גם על אחת שלוש".

החל מחציה השני של המאה ה-19, החל גידול באוכלוסייה היהודית בעיר. עובדה זו גרמה ליהודי העיר לצאת את חומות העיר העתיקה, ולייסד את השכונות החלוציות: משכנות שאננים, מחנה ישראל, נחלת שבעה, בית דוד, מאה שערים ואחרות. החל מסוף המאה ה-19 ועד ימינו, רובה הדמוגרפי המכריע של העיר הנו יהודי, ומיעוטה- מוסלמי. הציבור הנוצרי בירושלים כלל אז מגוון בני אומות שונות: ערבים, ילידי אירופה, סטודנטים, תושבים ארעיים ואנשי כמורה ודת.

המאה ה-20

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, ירושלים במלחמת העצמאות, ירושלים המחולקת, הכרזת ירושלים כבירת ישראל, מערב ירושלים

בשנת 1917 עברה ירושלים לידי שלטון המנדט הבריטי, שקבע את ירושלים כבירת ארץ ישראל, וריכז בה את מוסדות השלטון החשובים, ובכללם: מקום מושבו של הנציב העליון, משרדי הממשלה, בית המשפט העליון, בית הסוהר המרכזי. ירושלים גם הייתה המרכז המדיני של היישוב היהודי והתנועה הציונית, ובה שוכנו מוסדותיו הלאומיים: ועד הצירים, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הוועד הלאומי, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד ונבנתה בה האוניברסיטה העברית על הר הצופים..

מפת הקו העירוני בשנים 1967-1948

בכ"ט בנובמבר 1947, לאחר הכרזת חלוקת ארץ ישראל בעצרת האו"ם, פרצה מלחמת העצמאות. על פי תוכנית החלוקה של האו"ם, אמורות היו ירושלים ובית לחם להיכלל באזור נפרד תחת שליטה בינלאומית. אולם שני הצדדים התעלמו ממנה, וניסו לתפוס את השליטה בעיר ובסביבתה. הכוחות הערבים כללו תושבים מקומיים וכוחות ממדינות ערב: הלגיון הערבי ו"האחים המוסלמים" וצבא סדיר ממצרים. הם חסמו בפני היהודים את הדרך לירושלים והפסיקו את זרם המים אליה. ההגנה על העיר והישובים סביבה הופקדה על חטיבת המחוז "עציוני", ואילו על הפרוזדור לירושלים הייתה אחראית חטיבת הראל של הפלמ"ח. שיירות משוריינים הצליחו לפרוץ את הדרך אל העיר במחיר דמים כבד ולהביא לה אספקה. הכוחות הערבים הגיעו ללטרון וניהלו קרבות כבדים כנגד הכוח היהודי. במבצע נחשון נכבשו כפרים ערביים בדרך לירושלים, אך מסוף חודש אפריל נחסמה הדרך כליל והעיר הייתה במצור מוחלט. במאי 1948, עזבו הבריטים את העיר והמלחמה התעצמה. העיר העתיקה נפלה בידי הירדנים, שהשתלטו על מזרחה של העיר בעוד הכוח היהודי משתלט על מערב העיר כולל השכונות הערביות קטמון, טלביה ובקעה. המצור על העיר נמשך עד פריצת דרך בורמה (בחודש יולי 1948), שבה נסעו שיירות לירושלים ברציפות וביטחון יחסי. בנובמבר 1948, הוכרזה הפסקת אש בעיר, והמלחמה הסתיימה. שנה לאחר מכן, ב-5 בדצמבר 1949, הכריז דוד בן-גוריון על ירושלים כבירת מדינת ישראל.

בין השנים 1967-1948 הייתה העיר חצויה. הקו העירוני היה קו שביתת הנשק כפי שסוכם בהסכמי רודוס, כקטע של הקו הירוק באורך שבעה קילומטרים, והוא שחילק את העיר בין מזרח ירושלים שהייתה חלק מהממלכה הירדנית ההאשמית, ובין מערב ירושלים, שהייתה בשליטת מדינת ישראל. משני צידי הקו פרסו הצדדים ביצורים ומכשולים, ובניינים שונים בעיר לאורך הקו שימשו כעמדות צבאיות. כל העיר העתיקה, השכונות שמצפון אליה, והר הזיתים היו בתחום הירדני. מערב העיר, וכן מובלעת על הר הצופים בצפון-מזרח העיר היו בתחום הישראלי. באזור ארמון הנציב היה שטח מפורז בשליטת האו"ם, והארמון עצמו נקבע כמטה משקיפי האו"ם. בין שני חלקי העיר היה מעבר בשער מנדלבאום. המעבר נוהל על ידי אנשי מכס ישראליים וירדניים, ושימש בעיקר למעבר דיפלומטים ואנשי או"ם, וכן למעבר של צליינים נוצריים בחג המולד. מן המעבר יצאה שיירת חיילים ושוטרים דו-שבועית אל המובלעת הישראלית בהר הצופים.

שכונות ירושלים המערבית שלאורך הקו היו לשכונות ספר שמדי פעם צלפו בהם חיילים ירדנים, ועל כן הפכו לשכונות מצוקה שאוכלסו באוכלוסייה חסרת אמצעים, והתאפיינו בעוני ובהזנחה. עם אלה נמנו השכונות: שמואל הנביא, מאה שערים, מוסררה, ממילא וימין משה.

אחרי 1967

מלחמת ששת הימים, 7 ביוני 1967.
בכירי צה"ל בהר הבית.

ערכים מורחבים – הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, ירושלים המאוחדת

עם פרוץ מלחמת ששת הימים ב-5 ביוני 1967, הפגיז הלגיון הערבי את ירושלים. צה"ל הגיב בהשתלטות על מזרח העיר. שאלת הריבונות על מזרח ירושלים היא אחת מסוגיות הליבה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בהסכם השלום שנחתם בין ישראל לירדן הוסכם כי אין לירדן שום תביעות על השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. מאז מלחמת ששת הימים נבנו שכונות רבות בשטח שנוסף לעיר (חלקן היו יישובים יהודיים שננטשו במלחמת העצמאות). חלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית בירושלים מתגורר בשכונות אלו.

מאז שנות ה-90 של המאה ה-20, ניכרה מגמה של התחרדות בירושלים, ומדי שנה החל מאמצע שנות ה-90 יורד מספר ילדיה החילוניים של ירושלים בכ-10% בממוצע, בעוד ילדי האוכלוסייה החרדית עולה בהתמדה במהלך שנים אלה. בקרב האוכלוסייה הערבית, ניכרת ירידה בחלקם היחסי של התושבים הנוצריים וזאת עקב הגירה לחוץ לארץ.

המתח בין תושביה החרדיים והחילונים בירושלים רב, ומאבקים רבים התקיימו על אופייה. בין המאבקים הבולטים אפשר לציין את ההפגנות בכביש בר-אילן, ההתנגדות לבניית אצטדיון טדי בצפון העיר, אירועי ופתיחת חניון קרתא בשבת. כמו כן, מאבקים רבים בענייני דת ומדינה התקיימו בירושלים כמו ההפגנה נגד גיוס הבנות לצה"ל בשנות החמישים.

עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987, אירעו במזרח ירושלים ובשכונות על קו התפר ניסיונות חבלה והצתות רכב מרובות. בזמן האינתיפאדה השנייה בראשית המאה ה-21 הייתה ירושלים בקו החזית, ואירעו בה פיגועי התאבדות רבים, ביניהם: הפיגוע במסעדת סבארו, הפיגוע בקפה מומנט, הפיגוע במדרחוב בן יהודה, הפיגוע בשוק מחנה יהודה, הפיגוע בקפה הלל, הפיגוע בקו 32א ועוד.

המאה ה-21

בעשור הראשון של שנות האלפיים החלה העיר מהלך של התחדשות שכלל הפחתת הבנייה הפרברית והתחדשות מרכז העיר יחד עם פרויקט הרכבת הקלה.

בשנת 2012 במהלך מבצע עמוד ענן שוגרו לראשונה מרצועת עזה טילים לכיוון ירושלים, נשמעו בה אזעקות והתושבים נכנסו למקלטים. מציאות זו חזרה על עצמה גם במהלך מבצע צוק איתן בשנת 2014. החל מסוף שנת 2015 ועד סוף 2016 פקד את העיר גל טרור, שהתאפיין בתקיפת עוברי אורח ואנשי כוחות הביטחון בירי, דקירה ודריסה בידי ערבים במקומות שונים בעיר, בעיקר בחלקה המזרחי.

קדושתה של ירושלים

ביהדות

ערך מורחב – ירושלים בהלכה

יהודים מתפללים בכותל המערבי

ירושלים היא העיר הקדושה ביותר ליהדות. קדושתה נובעת מהמבואר במקרא שהיא המקום שבו בחר הבורא לשכן את שכינתו ושמו (ועל כן היא נקראת בתהילים עיר האלוהים), כמו כן מהעובדה ההיסטורית שבירושלים שכן בית המקדש הראשון בתחילת האלף הראשון לפני הספירה ובית המקדש השני שהתקיים בירושלים מן המאה הרביעית לפני הספירה עד המאה הראשונה לספירה. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו קרבנות שהיו מותרים באכילה רק בין חומות העיר. במסורת היהודית נאמר גם שאבן השתיה, שהייתה מתחת לקודש הקודשים, היא הסלע שממנו הושתת כל העולם, ומקום עקידת יצחק.

ירושלים אינה מופיעה בחמשת חומשי תורה בשמה, אלא כ”הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם” (ספר דברים, פרק י"ב), אם כי יש השערה לפיה העיר "שָלֵם" הנזכרת בספר בראשית (י"ד, י"ח) היא ירושלים. עם זאת, מוזכרת העיר פעמים רבות בשאר ספרי התנ"ך (667 פעמים), ומספר דומה גם במשנה, בתלמוד ובתפילות. כמו כן, היא מופיעה בשם "ציון". רבים הם המייחסים את "הר המוריה", מקום עקידת יצחק, להר הבית.

על פי המקרא וההלכה, קיימות כמה מצוות הכרוכות בירושלים, כאשר כולן סובבות סביב ריכוז הפולחן ובניית בית המקדש. המצווה המרכזית היא העלייה לרגל, שלוש פעמים בשנה ("שלוש רגלים"): בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות (שמות, כ"ג, י"ז). בזמן שבית המקדש היה קיים, חלה על העולים לירושלים מצוות הקרבת קרבנות, לשם התרת נדרים או בקשת כפרה על חטאים. נוסף על כך, קיימת מצווה נוספת המוטלת על עולי הרגל: הבאת ביכורים לירושלים בחג השבועות (שם כג, יט) וכן מצווה להביא את פירות השנה הרביעית לנטיעת עץ- ולאכלה בירושלים (מצוות "נטע רבעי"). כמו כן, קיימת מצווה להביא בשנים מסוימות את המעשר השני ולאכלו בירושלים. כאשר ישנן בעיות משפטיות חמורות, מצווה להגיע לבית הדין הגדול בירושלים, כדי לבררן בפניו (דברים, י"ז, ח').

בנוסף, יש מצווה במהלך תפילה להפנות את הפנים לכיוון ירושלים (ובירושלים עצמה - לכיוון הר הבית), על פי הנאמר בתפילת שלמה המלך, בחנוכת בית המקדש הראשון:

כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה...
כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ. וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם. כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ. וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ.

— ספר מלכים א', פרק ח'

על פי המסורת היהודית, חל איסור לקבור מתים בתוך העיר, על מנת לא לחלל את קדושתה, שכן המת הוא טמא. לכן, נהוג היה לקבור את המתים באתרים שונים סביב העיר, בהם: הר הזיתים, עמק יהושפט, גיא בן הינום וגבעות רבות נוספות המקיפות את העיר הקדומה, המוקפת חומה (אזור העיר העתיקה ועיר דוד). עם זאת, בספר מלכים ובספר דברי הימים נכתב, כי מלכי בית דוד נקברו בתוך תחומי העיר. במהלך חפירות ארכאולוגיות אשר נערכו ב^{[דרושה הבהרה]}, נמצאו קברים של בני אצולה מימי בית שני בתוך תחומי החומה שהקיפה את העיר. על קברים אלו נמנה גם קברו של דוד המלך, שיש הסוברים כי מקום קבורתו נמצא ב"קבר דוד" שבהר ציון.

על פי המסורת היהודית, זכתה ירושלים בשבעים שמות שונים, המבטאים את חשיבותה וקדושתה ומשבחים את מעלותיה.

בנצרות

נזירים בכנסיית הקבר

בראשית הנצרות (המאה ה-4), היה היחס לירושלים דו ערכי. בירושלים, על פי המסורת הנוצרית, נמצאים בירושלים האתרים בהם חי ומת ישו, דוגמת ויה דולורוזה וכנסיית הקבר. חורבנה של ירושלים במרד הגדול נתפס כעונש לעם ישראל, על כך שדחו את ישוע כמשיח. בתקופה הביזנטית, נבנתה ירושלים מחדש כעיר נוצרית, אולם הר הבית הושאר שומם, כסמל לחורבן העיר.

חשיבותה של ירושלים עבור הדת הנוצרית עלתה עם כיבושה מידי המוסלמים, ובמיוחד בתקופת מסעי הצלב (המאה ה-11). עם כיבוש הארץ בידי הצלבנים, הפכה ירושלים בירת ממלכת ירושלים הצלבנית. עם זאת, קיימות בנצרות גישות, המתייחסות לירושלים הנזכרת בתנ"ך ובברית החדשה באופן מטאפורי- כסמל למקום קדוש או טהור- באשר הוא. לכן, מדובר בנצרות על "ירושלים של מעלה" (הרוחנית)- כנגד ירושלים הגשמית (הפיזית). גישה זו התפתחה, כנראה, לאור העובדה שירושלים לא הייתה נגישה לנוצרים ברוב מהלך ההיסטוריה, כמו גם בעטייה של העובדה, שמרכז הנצרות הקתולית נמצא ברומא. כיום, נחשבת ירושלים אתר קדוש לכל העדות הנוצריות, וביקור צלייני בה נחשב מצווה גדולה.

ב-1917, עם כיבוש ירושלים בידי הבריטים מידי העות'מאנים המוסלמים, צלצלו פעמוני כנסיות רבות ברחבי אירופה לאות שמחה. הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי, אשר עמד בראש הכוחות שכבשו את הארץ, ירד מסוסו ונכנס לירושלים ברגל, מפאת קדושת העיר.

באסלאם

ירושלים היא אחת מהערים הקדושות לאסלאם. באסלאם הסוני נחשבת ירושלים למקום השלישי בחשיבותו, לאחר מכה ואל-מדינה, ולפיכך היא מכונה: "ת'אלת' אל-חרמיין" (ثالث الحرمين) – השלישי מבין המקומות הקדושים. באסלאם השיעי ירושלים תופסת את המקום הרביעי או החמישי בחשיבותו אחרי מסגד אימאם עלי בנג'ף ומקדש אימאם חוסיין בכרבלה.
אחד מתאריה של ירושלים באסלאם הוא "אולא אל-קיבלתיין" (أولى القبلتين) – הראשונה מבין שני כיווני התפילה. מקור הכינוי הוא במסורת המוסלמית שבראשית האסלאם מוחמד הורה להתפלל לכיוון ירושלים, ומאוחר יותר שינה את כיוון התפילה אל הכעבה שבמכה. השינוי בכיוון התפילה משתקף בסורה 2, אל-בקרה / פסוקים 136–144. זכר לשני כיווני התפילה ניתן למצוא במסגד באל-מדינה המכונה "ד'ו אל-קיבלתיין" (ذو القبلتين), היות שיש בו שתי גומחות תפילה – האחת פונה לכיוון ירושלים, והאחרת לכיוון מכה.

כיפת הסלע

הסיבה לשינוי כיוון התפילה אינה ברורה, ובמסורת המוסלמית ניתנים לכך הסברים שונים. מסופר, למשל, כי מוחמד התפלל לכיוון ירושלים כדי לרצות את היהודים, אך הם לעגו לו ולכן פנה לכיוון הכעבה. לפי גרסה אחרת מוחמד התפלל לכיוון ירושלים עד שגילה שזהו כיוון התפילה של היהודים; אז פנה להתפלל לכיוון הכעבה. הסברים אחרים נסבים סביב מעמדה הקדוש של מכה בחצי האי ערב ערב עליית האסלאם, בניגוד לירושלים, שהייתה פחות מוכרת באותה תקופה. לפי הסבר אחר, הכעבה במכה הייתה מוקד של עבודת אלילים ולכן מלכתחילה אי אפשר היה לפנות לעברה בעת התפילה, וכברירת מחדל נבחרה ירושלים. לאחר שמוחמד סילק כל זכר לעבודת אלילים מהכעבה שוב לא הייתה מניעה להתפלל לכיוונה.

מסגד אל-אקצא

מקור קדושתה של ירושלים באסלאם שנוי במחלוקת בקרב חוקרי האסלאם והמזרחנים. עיקר המחלוקת נסב סביב השאלה האם נחשבה ירושלים לקדושה באסלאם כבר מראשיתו, או שמא קדושתה התפתחה בתקופה מאוחרת יותר. שורש המחלוקת נעוץ בכך שירושלים אינה מוזכרת בקוראן באף אחד משמותיה המקובלים: בית אל-מקדס (بيت المقدس), איליאא' (إيلياء, על שם איליה קפיטולינה), אל-קודס (القدس). הכינוי "אל-מסג'ד אל-אקצא" (المسجد الأقصى), המוזכר בסורה 17, אל-אסראא' / פסוק 1, עורר פרשנויות שונות, הן בקרב המלומדים המוסלמים הקדומים והן בקרב חוקרים מודרניים. היו שזיהו אותו עם ירושלים או עם מסגד אל-אקצא שבירושלים; לפי המסורת המוסלמית, זהו יעדו של המסע הלילי של מוחמד (الإسراء, אלאסראא') ומקום עלייתו השמימה (المعراج, אלמעראג'). החדית' מספרת כי כדי להוכיח לבני שבט קורייש שאכן ביקר במסע הלילה בירושלים תיאר להם מוחמד את העיר כשאללה מציג לפניו חזיון שלה. לעומת זאת, מסורת מוסלמית קדומה פירשה שהמסגד המדובר נמצא בשמים, אחרים ראו בו כינוי למסגד שנמצא בדרך בין מכה לטאא'ף. החוקר אורי רובין טוען כי הפרשנות של אל-מסג'ד אל-אקצא כמסגד שמימי היא פרשנות שיעית שמטרתה להפחית ממעמדה של ירושלים בתקופה האומיית, וכי פסוק 1 בסורה 17 מתייחס במקורו לחזון של הנביא מוחמד על מסע לילי לירושלים. לעומת רובין, המזרחן מרדכי קידר סבור שקדושתה של ירושלים באסלאם החלה רק כמה עשרות שנים לאחר מותו של הנביא מוחמד, ושמאחורי קדושת ירושלים עמדו מאז ומתמיד אינטרסים פוליטיים, החל מהמאה ה-7 ועד ימים אלה.

חשיבותה של ירושלים באסלאם החלה לעלות במאות ה-7 וה-8, עם הקמת מבני התפילה המוסלמיים על הר הבית. התהליך נמשך במאות ה-11 וה-12, והגיע לשיאו בתקופת מסעי הצלב וממלכת ירושלים. על רקע הכיבוש הצלבני של ירושלים, התפתחה ספרות של "שבחי ירושלים" (فضائل بيت المقدس, فضائل القدس, פצ'אאל בית אלמקדס, פצ'אאל אלקדס), שמחזקת את מעמדה של ירושלים באסלאם.

גאוגרפיה

תצלום אוויר של ירושלים
מתחנת החלל הבינלאומית

ירושלים שוכנת על רצועת ההר המרכזית של ארץ ישראל המערבית, ועל קו פרשת המים שלה בין הים התיכון לים המלח, ברום של 570 עד 857 מטר מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר בעיר היא פסגת שכונת גילה, המתנשאת לגובה של 859 מטרים מעל פני הים. העיר שוכנת בהרי ירושלים, חבל הרים השייך להרי יהודה.

מרכז העיר בנוי על אזור מישורי יחסית, בחלק הצפוני של העיר. מרבית שכונות העיר בנויות על הגבעות, כאשר ביניהן נמתחים עמקים וואדיות שהמוכרים שבהם הם עמק יהושפט, גיא בן הינום, עמק רפאים, נחל קדרון, נחל שורק ועמק הצבאים.

מקורות מים

ערך מורחב – אספקת המים לירושלים

בשנים הראשונות לקיומה הסתפקה העיר במי מעיינות רוגל והגיחון. מעיין הגיחון בוצר כמה פעמים לאורך ההיסטוריה, ובנוסף לו אגרו התושבים מים בבורות בתוך העיר. חזקיהו היה הראשון להקים מערכת מסודרת - חציבת נקבת ובריכת השילוח. החשמונאים היו הראשונים להביא לעיר מים מרחוק - מעין עיטם שמדרום לעיר הובילה אמת מים ארוכה מים אל תוך העיר ואל בית המקדש. אמות נוספות נבנו בתקופת הורדוס, ובימי השליטים הרומיים אחרי בנית העיר אליה קפיטולינה^{[דרוש מקור]}. חלקם, קטנות יותר, נבנו מצפון לעיר והובילו לבריכות הצאן. לאורך השנים ננטשו ונהרסו האמות והבורות, עד ששופצו בתקופות הממלוכית והעות'מאנית.

הבריטים הם שהקימו מערכת מודרנית בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, ועשו שימוש במעיינות נחל פרת וראש העין. כיום מופקדת הולכת המים לירושלים בידי חברת מקורות, המקימה בימים אלו מערכת חמישית של צינורות מים לירושלים.

ירושלים מכוסה שלג

חקלאות

בשל היותה של ירושלים עיר הררית ותלולה, היה קשה להתיישב בה ולעסוק בחקלאות. הטופוגרפיה הגבילה את החקלאות לשימוש בטרסות או לעיבוד העמקים המתונים בלבד. הגידולים המרכזיים מאז ומתמיד באזור היו הזיתים. מלבדם נשתלו גם עצי תפוח (בין השאר בעמק הצבאים) ועצי פרי אחרים. כיום נשארו מעט חלקות מעובדות בעיר, בעיקר על יד קיבוץ רמת רחל, ובין גילה לבית לחם.

אקלים

ירושלים נמצאת על הגבול בין האזור הים-תיכוני לבין סְפָר המדבר. הקיץ חם ויבש, והחורף קר וגשום. כמות המשקעים הממוצעת בירושלים עומדת על 554 מ"מ לשנה. הממוצע השנתי של הלחות בירושלים הוא כ-60%. כמעט בכל שנה יורד בעיר שלג, בעיקר בשכונותיה הגבוהות כמו גילה (859 מטר מעל פני הים),רמות אלון (850 מטר מעל פני הים) רוממה ובית וגן, לעיתים (אחת ל-3–5 שנים) יורד בעיר שלג כבד עם למעלה מ-20 ס"מ, אשר גורם לשיבושים בכבישים, שיבושים בחשמל ולנפילת עצים. ירושמיים הוא אתר אינטרנט ייעודי למזג האוויר הייחודי של העיר.

דמוגרפיה וסטטיסטיקה

אוכלוסיית ירושלים בתקופות שונות:

שנה	יהודים	מוסלמים	נוצרים	סה"כ
1525	1,194	3,704	714	5,612
1538	1,363	7,287	884	9,534
1553	1,958	12,154	1,956	16,068
1577-96	אין מידע	8,740	אין מידע	?
1838	3,000	4,500	3,500	11,500
1846	7,515	6,100	3,558	17,173
1851	5,580	12,286	7,488	25,354
1862	8,000	6,000	3,800	17,800
1876	4,000	13,000	3,560	20,560
1882	9,000	7,000	5,000	20,560
1885	15,000	6,000	14,000	35,000
1905	13,300	11,000	8,100	32,400
1922	34,000	13,400	14,700	62,600
1931	51,200	19,900	19,300	90,500
1944	97,000	30,600	29,400	157,000
1948	100,000	40,000	25,000	165,000
1953	139,000	אין מידע	אין מידע	139,000
1967	195,700	54,963	12,646	263,307
1980	292,300	אין מידע	אין מידע	407,100
1985	327,700	אין מידע	אין מידע	457,700
1987	340,000	121,000	14,000	475,000
1990	378,200	131,800	14,400	524,400
1995	382,000	164,300	16,300	662,600
2000	448,800	208,700	אין מידע	657,500
2004	458,000	225,000	15,000	706,000
2007	489,480	אין מידע	אין מידע	746,300
2011	497,000	281,000	14,000	801,000
2014	534,000	316,000	אין מידע	850,000
2016	550,100	332,600	אין מידע	882,700
שנה	יהודים	מוסלמים	נוצרים	סה"כ
הערות: 1. גבולות העיר השתנו מעת לעת, בעיקר מאמצע המאה ה-19 ואילך. השינוי המשמעותי האחרון היה ב-1967, ובו הוכללו בשטח העיר כמה כפרים ועיירות שממזרח לה. 2. תושבים חסרי סיווג דתי בירושלים - שיעורם כ 1% מאוכלוסיית העיר (נכון ל-2004)

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בירושלים 997,956 תושבים (מקום 1 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.4%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 39.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,179 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).

בשנת 2016 גרו בירושלים 882,700 תושבים (כ-10% מכלל תושבי ישראל), מתוכם 536,600 תושבים יהודים, 319,800 תושבים מוסלמים, 12,600 תושבים נוצרים, 3,200 נוצרים שאינם ערבים וכ-10,300 מוגדרים כתושבים חסרי סיווג דתי. בכך מהווה ירושלים את העיר הגדולה בישראל גם כשמביאים בחשבון רק את תושביה היהודיים. אחוז היהודים בעיר ירד מאז שנת 1990, מ-72% מכלל האוכלוסייה בירושלים ל-61.7%. לעומת זאת, אחוז המוסלמים בעיר עלה מ-24% לכ-35%, ונשאר יציב בשנים האחרונות. בין השנים 2005–2017 גדלה האוכלוסייה הערבית בירושלים מ-245,000 ל-332,000, קצב גידול של 2.8% בשנה. לעומת זאת שאר האוכלוסייה בירושלים גדלה בקצב של 1.3% בשנה, מ-475,000 בשנת 2005 ל-542,000 בשנת 2015. עיקר הגידול באוכלוסיית ירושלים נבע מילודה, שכן מאזן ההגירה של העיר היה שלילי. כך, בין השנים 2008–2015 יצאו מן העיר כ-18,000 תושבים בממוצע לשנה והיגרו אליה 11,000. עם זאת, 56% מההגירה השלילית התנקז ליישובים שבמטרופולין ירושלים

מטרופולין ירושלים, הכולל יישובים קרובים המקיימים זיקה ברורה לעיר, מנה ב-2013, על פי מכון ירושלים לחקר ישראל, כ-1.16 מיליון נפש. זהו המטרופולין השני בגודלו בישראל לאחר מטרופולין תל אביב.

על פי הלמ"ס, מבין היהודים בירושלים, 32% מגדירים את עצמם "חרדים", 28% מגדירים עצמם "מסורתיים", 21% - "חילוניים" ו-17% - דתיים.

בהכללה, ניתן לומר כי קבוצות האוכלוסייה השונות בעיר מחולקות על פי אזור: מזרח וצפון מזרח ירושלים מאוכלסות בעיקר על ידי ערבים. בשכונות שמצפון לרחוב יפו, חלק משכונות רמות ונווה יעקב וכן בשכונות הר נוף ובית וגן מתגוררת בעיקר אוכלוסייה חרדית. במרכז, מערב ודרום העיר וברוב השכונות הפרבריות סביבה ישנו רוב של יהודים חילונים, מסורתיים ודתיים לאומיים.

מעמדה החוקי של ירושלים

ערכים מורחבים – מעמדה החוקי של ירושלים, הכרזת ירושלים כבירת ישראל, חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל

משכן הכנסת - בית המחוקקים של ישראל

מאז 1948 מעמדה החוקי והבינלאומי של ירושלים סבוך ומעורפל. תוכנית החלוקה קבעה כי ירושלים תהיה חלק מאזור בשליטה בינלאומית - קורפוס ספרנדום, שאמור היה לכלול גם את בית לחם, תחת מושל זר שימונה על ידי האו"ם, ומועצה שתורכב מנציגי התושבים של האזור לתקופת ביניים של עשר שנים, ובסיומה יערך משאל עם אשר לזהותה העתידית של העיר. אולם במלחמת העצמאות חולקה ירושלים בין ישראל לבין ירדן. כבר ב-16 במאי 1948, חקקה ממשלת ישראל את פקודת שטח נטוש, תש"ח-1948 שבסעיף 2 שלה נקבע ש"כל שטח ומקום שנכבשו, נכנעו או נעזבו ייחשב כשטח נטוש וככזה רשאית הממשלה להטיל עליו בצו את החוק הקיים". משום חשיבותה של ירושלים מצאה מדינת ישראל לנכון להכריז על ירושלים המערבית כעל חלק משטחה ב-17 ביולי 1948, בנוסף ל'פקודת שטח נטוש' ממאי 1948. ההכרזה הרשמית על העיר כעל בירת המדינה התקיימה רק בדצמבר 1949.

גורמים רבים בעולם, בייחוד נוצרים-קתוליים, פעלו לבנאום העיר, ושאפו למעמד בה. עצרת האו"ם אף קיבלה החלטה, בדצמבר 1949, הקוראת לבינאום ירושלים. להתנגדותה של ישראל לבינאום ירושלים, אף על פי שהייתה חלק מתוכנית החלוקה שהתקבלה ביישוב, ניתן הסבר על ידי דוד בן-גוריון. הוא טען, כי מכיוון שהאו"ם לא טרח לפעול ליישומה של תוכנית החלוקה, ולא פעל להצלת 100,000 יהודי ירושלים מהתקפות צבאות מצרים וירדן, שמלכתחילה דחו את התוכנית, וזאת למרות פניותיו החוזרות והנשנות של היישוב ולאחריו מדינת ישראל לאו"ם להפסיק את התוקפנות הערבית, ולולא צה"ל פרץ את הדרך לירושלים, והשתלט על מערב העיר היה גורל יהודי העיר כגורל יהודי גוש עציון והרובע היהודי בעיר העתיקה, אזי אין זה מוסרי לחזור וליישם את החלטת העצרת.

מזרח ירושלים

ערך מורחב – מזרח ירושלים

שכונת נוף ציון בדרום-מזרח ירושלים

מיד אחרי מלחמת ששת הימים החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים לפי צו הממשלה דאז בהתאם לסעיף 11ב של פקודת סדרי השלטון והמשפט. החוק הישראלי הוחל על השטח שהרשויות הירדניות הגדירו כשטח המוניציפלי, ובנוסף על כפרים, עיירות ושטחים פתוחים הסמוכים לו. בזכות החלת החוק כל תושביה הערבים של מזרח העיר הם במעמד של תושב קבע נושאי תעודת זהות ישראלית שבהליך פשוט יחסית יכולים לזכות באזרחות ישראלית המקנה את הזכות לדרכון ישראלי וזכות בחירה לכנסת. מרבית הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בהחלת החוק הישראלי ורואה במזרח ירושלים חלק מהשטחים שמעמדם שנוי במחלוקת בעקבות מלחמת ששת הימים, ובשכונות היהודיות שהוקמו בה - התנחלויות. לפי פסיקת בית המשפט העליון, חוקי מדינת ישראל חלים במלואם גם על מזרח ירושלים כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ולכן דין החלת החוק הישראלי כסיפוח. ב-1980 קיבלה הכנסת את חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל שקובע כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל".

הפלסטינים רואים בירושלים המזרחית, בירתה של מדינה פלסטינית עתידית. בהצהרת העצמאות של אש"ף מ-1988 ירושלים מוגדרת כבירת פלסטין. הרשות הפלסטינית אף העבירה בשנת 2000 חוק המגדיר את מזרח ירושלים כבירת פלסטין, והחוק אושרר ב-2002 על ידי נשיא הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. ממשלות ישראל ניסו למנוע נוכחות של מוסדות פלסטיניים רשמיים במזרח העיר. כך בשנת 2001 בצו של שר הביטחון הוחלט לסגור את אוריינט האוס ששימש בשנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה ה-20 כמטה של אש"ף בעיר.

יום ירושלים

ערך מורחב – יום ירושלים

מנורת הכנסת

לאחר מלחמת ששת הימים קבעה הממשלה את כ"ח באייר, יום איחוד ירושלים, כיום חג. בשנת 1998 הפך יום ירושלים לחג לאומי רשמי באמצעות "חוק יום ירושלים". ביום זה מתקיימים אירועים חגיגיים כמו טקסי זיכרון, עצרות ותהלוכות, וביניהם טקס ממלכתי בגבעת התחמושת. בבתי הכנסת הדתיים לאומיים מקובל לומר הלל ביום זה.

מוסדות ממשלתיים בירושלים

לאחר קום המדינה בתחילת שנות ה-50 הוקמה קריית הממשלה במערב העיר, ולאחר 1967 הוקמה קריית הממשלה במזרח העיר כחלק מתוכנית אכיפת החוק והשלטון על מזרח העיר. בתחילת שנות ה-70 הוקם בניין המטה הארצי של משטרת ישראל בקריית הממשלה במזרח העיר ובתחילת שנות ה-80 הוקם בנק ישראל ולאחריו בתחילת שנות ה-90 הוקם בסמוך אליו בית המשפט העליון בקריית הממשלה במערב העיר. כמו כן נמצא גם מושב בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית.

בתחילת שנות ה-90 הוחלט להכין תוכנית מסודרת לפיה ימוקמו כל משרדי הממשלה ומוסדות המדינה אל מערב העיר ובמהלך שנות האלפיים החלה להבנות במרכז העיר "קריית הלאום" שתחבר את קריית הממשלה אל מרכז העיר ובה ירוכזו כל המוסדות הלאומיים של המדינה, כולל משכן הכנסת. לצידה מוקם פרויקט הכניסה לעיר שישמש בתור הכניסה הראשית החדשה אל ירושלים מכיוון כביש מספר 1.

מעונו הרשמי של ראש הממשלה נמצא בבית אגיון בשכונת רחביה בעיר ומשכן הנשיא נמצא בשכונת טלביה. בשכונת מקור חיים נמצא בניין ארכיון המדינה.

במהלך השנים מספר מדינות קבעו את מושב שגריריהן בירושלים, אולם באמצע העשור השני של המאה ה-21 לא נותרו מדינות כאלה. עם זאת, כל השגרירים הזרים מגישים את כתבי ההאמנה שלהם לנשיא המדינה במשכן הנשיא בירושלים. היעדרן של שגרירויות בירושלים פסק במאי 2018, סמוך ליום ירושלים התשע"ח, כאשר פתחה ארצות הברית את שגרירותה בעיר (ראו להלן). בעקבותיה הלכו מדינות נוספות.

יחס ארצות הברית לירושלים

ערך מורחב – חוק שגרירות ארצות הברית בירושלים

ארצות הברית היא המדינה הגדולה והמשמעותית, מבחינה כלכלית ותרבותית, מבין מדינות המערב. מדינת ישראל נתמכת בה רבות, כלכלית ומדינית, ולעמדתה השפעה רבה על מעמדה הבינלאומי של העיר ירושלים. מאז הקמת מדינת ישראל נמנעו נשיאי ארצות הברית מלומר במפורש את עמדתם בנוגע למעמדה של ירושלים, בכוונה להשאיר את הסוגיה לדיונים בהסכמי שלום עתידיים בין ישראל לפלסטינים. שגרירות ארצות הברית בישראל, בניגוד למרבית השגרירויות בישראל, שוכנת החל ממאי 2018 בירושלים ולא בתל אביב.

בשנת 2002, קבע הקונגרס של ארצות הברית, בהחלטה של רוב חברי הבית הרפובליקאים ושל דמוקרטים תומכי ישראל, כי על ארצות הברית לרשום בדרכון האמריקאי את מילה "ישראל" בתור מקום הולדתו של מי שנולד בירושלים. החלטת הקונגרס באה בעקבות מדיניות השלטונות האמריקנים להשאיר את רישום המדינה ריק בדרכון של מי שנולד בירושלים, ולציין רק את שם העיר. עם זאת, בפועל, מחלקת המדינה, שהיא הגוף האמריקאי האחראי על הנפקת דרכונים, סירבה לאכוף את החוק מ-2002 והמשיכה את מדיניותה הקודמת בטענה כי החלטת הקונגרס מפרה את עקרון הפרדת הרשויות בין הזרוע המבצעת, לבין הזרוע המחוקקת.

בהחלטה תקדימית של בית המשפט העליון של ארצות הברית בחודש יוני 2015, אימץ בית המשפט את עמדת מחלקת המדינה, והבהיר כי הסמכות על ההחלטה המדינית לגבי מעמדה של ירושלים נתונה לנשיא ולרשות המבצעת, ממשלתו, ולא לקונגרס. פרשנים התייחסו להחלטה זו כמכה הסברתית קשה לממשלת ישראל, ובעלת השפעה משמעותית על מעמדה של ירושלים, הן במזרח ירושלים והן במערבה.

ב-6 בדצמבר 2017 הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על כך שארצות הברית מכירה רשמית בירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל, וכן על כוונתו להתחיל בהכנות להעברת את שגרירות ארצות הברית בישראל מתל אביב לירושלים. הוא הוסיף כי הגבולות הסופיים של ירושלים בירת ישראל ייקבעו בהסכם עתידי עם הפלסטינים. בעקבות הצהרתו הודיעה צ'כיה כי היא מכירה בירושלים המערבית כבירת ישראל. ימים מספר לאחר מכן הודיעה גם גואטמלה כי תעביר את שגרירותה לירושלים.

עיריית ירושלים

בנייני העירייה, כיכר צה"ל, מול שער יפו

ערך מורחב – עיריית ירושלים

עיריית ירושלים היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר ירושלים. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית ירושלים בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה. עם זאת, מעמדה המיוחד של ירושלים ומאפייניה כבירת מדינת ישראל ומושב מוסדות השלטון, כעיר מקודשת בדתות אחדות, כמוקד של סכסוך בינלאומי ומתיחויות מדיניות, וככרך בעל הרכב דמוגרפי סבוך ומפולג במיוחד - מציבים בפני עיריית ירושלים אתגרים נוספים שאין דומה להם כמעט בערים אחרות.

עיריית ירושלים הוקמה ב-1867 כחלק מיוזמת השלטון העות'מאני להקים מערכת שלטונית ארצית מודרנית על פי הדגם הצרפתי, עם חלוקה אדמיניסטרטיבית ברורה של היררכיית שלטון מקומי. שלטון המנדט הבריטי פיזר את מועצת העיר העות'מאנית והקים מועצה משלו, תוך הנחלת סטנדרטים אירופיים של ניהול מערכות השלטון בעיר, אחזקתה ופיתוחה. עם הקמת מדינת ישראל חולקה העיר לשתיים, וכך נתפצלה גם עיריית ירושלים לשתי רשויות מוניציפליות נפרדות לחלוטין - ישראלית וירדנית. עם איחוד העיר בעקבות מלחמת ששת הימים (1967) חזרה ירושלים להיות רשות מוניציפלית אחת, שהייתה המשך ישיר של עיריית ירושלים המערבית (הישראלית).

ראש העיר הנוכחי הוא ניר ברקת.

תבליט של סמל עיריית ירושלים

סמל העיר

ערך מורחב – סמל העיר ירושלים

בתקופת המנדט הבריטי לא היה לעיריית ירושלים סמל. סמלה של ירושלים התקבל בשנת 1949 בעקבות מכרז שפרסמה "ועדת הסמל" של עיריית ירושלים. במכרז נבחרה הצעתה של "אגודת הציירים הירושלמים לגרפיקה שימושית". הסמל הנבחר כולל שלושה מרכיבים:

• עלי הזית - מסמלים שלום וגם את עצי הזית הנפוצים באזור
• חומות ירושלים - חומת העיר העתיקה
• גור אריה יהודה - מוצג בתנ"ך כסמלו של שבט יהודה ויותר מאוחר גם כסמלה של ממלכת יהודה (ירושלים הייתה מאז ימי דוד המלך בירתו של שבט יהודה וממלכת יהודה)

כלכלה

מסוף המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 מתאפיינת כלכלת ירושלים בשיעור אבטלה גבוה, ובאחוז גבוה של תושבים החיים מתחת לקו העוני.

בשנת 1969, חיו כ- 9.9% מהמשפחות בירושלים מתחת לקו העוני, לעומת 7.8% בת"א ובחיפה בפרט, ו-11.9% בישראל בכלל. לעומת זאת, על-פי דו"ח תחולת העוני של שנת 2003, כ-33.2% מהמשפחות חיו בירושלים מתחת לקו העוני, לעומת 10.9% בת"א, 17.5% בחיפה ו-19.3% בישראל. ממוצע המשפחות החיות מתחת לקו העוני בישראל עלה לאורך השנים בכ-60%, ובירושלים עלה שיעור המשפחות העניות פי שלושה. בתקופה זו עלה שיעור הילדים העניים בעיר בכמעט פי ארבעה (400%), לעומת עלייה של כ-100% בשיעור הילדים העניים בישראל.

שוק מחנה יהודה

בעוד ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל נמצא במגמת עלייה, בירושלים הוא נמצא במגמה כללית של ירידה. בשנת 2005, עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים על 46.4% בלבד (49.6% בקרב האוכלוסייה היהודית ו- 38.1% באוכלוסייה הלא-יהודית), לעומת 55.2% בישראל (58.2% בקרב האוכלוסייה היהודית ו-42.2% באוכלוסייה הלא-יהודית).

תעסוקה

אחוז המועסקים בתעשייה בירושלים נמוך ביותר. משיעור של כ-15.3 אחוזים המועסקים בסקטור זה בשנת 1970, צנח מספרם ל-8.6 אחוזים בלבד בשנת 2005. לעומת זאת, משקלם של המועסקים במגזר הציבורי בירושלים נתון במגמת עלייה. מגזר זה, אשר ברובו אינו מספק הכנסה גבוהה, סיפק בשנת 1970 תעסוקה לכ-40% מתושבי ירושלים, ובשנת 2005 עבדו במגזר זה כ-45% אחוזים מתושבי העיר (הממוצע הארצי עמד בשנת 2005 על כ-32.5%). אזורי תעשייה הכוללים מפעלים אשר מייצרים מוצרי בסיס בירושלים הם: א"ת עטרות, תלפיות וגבעת שאול. שני האזורים האחרונים הפכו עם השנים אזורי מסחר ומשרדים. הר חוצבים ומלחה הם אזורי תעשייה מתקדמת (היי-טק).

היי-טק

בירושלים יש כ–500 חברות סטארט־אפ נכון לשנת 2017, ומדי שנה מוקמות בה חברות רבות נוספות. בעיר נמצאים מרכזי פיתוח של חברות בינלאומיות גדולות, כגון אינטל, מובילאיי, NDS, סיסקו, יבמ ואחרות. בירושלים ריכוז חברות הביוטק, דוגמת טבע, הגבוה בישראל.
ירושלים נבחרה לאחת מ–25 הערים המובילות בעולם מבחינת האקו־סיסטם היזמי־טכנולוגי שלה, לפי הדירוג הבינלאומי Startup Genome. ירושלים גם מהווה אכסניה לכ-15 קרנות הון-סיכון, שהידועה בהן היא JVP.
פעילות ההיי-טק מפוזרת על פני חמישה אזורי תעשייה עיקריים: הר חוצבים, עטרות, פארק הביו-מד בעין כרם, גבעת שאול וכפר ההיי-טק בגבעת רם. בכל האזורים האלה עובדים כ-16 אלף איש.

תיירות

בשנת 2009 נרשמו בבתי המלון בישראל 8.1 מיליון לינות תיירים, מתוכן 2.6 מיליון נרשמו בירושלים, לעומת 1.9 מיליון בתל אביב. גם מספר לינות התיירים הישראליים באותה שנה היה גבוה יותר בירושלים מאשר בתל אביב - 639 אלף לעומת 435 אלף – אף על פי שהשתיים לא היו המובילות ברשימה. מספר חדרי המלון בירושלים עומד על כ-10,000 חדרים ובתוכניות העירייה להגדיל את מספר החדרים בעוד כ-8,000 חדרים עד 2020. מלון המלך דוד ברחוב דוד המלך משמש בתור בית הארחה הרשמי של מדינת ישראל עבור דיפלומטים וראשי מדינות חשובים ואנשים מפורסמים.

התחנה התשיעית בויה דולורוזה,
על רקע כנסיית הקבר

בשנת 2010 דורגה ירושלים במקום הראשון ברשימת "הערים הטובות ביותר לטיולים ולפנאי" של המגזין "Travel + Leisure", בקטגורית "אפריקה והמזרח התיכון". באותה השנה דורגה ירושלים על ידי המדריך המקוון "TripAdvisor" במקום השביעי ברשימת הערים הטובות בעולם בקטגוריה "תרבות וביקור באתרים תיירותיים". העיר נבחרה לשמש בירת התרבות הערבית לשנת 2009. בכל שנה במהלך חול המועד סוכות מתקיימת בעיר צעדת ירושלים המסורתית, ורבבות, ישראלים ותיירים, צועדים ברחובותיה.

תיירות נוצרית

בנצרות קיימת מסורת ארוכת שנים של עלייה לרגל למקומות הקדושים בארץ הקודש ובירושלים בפרט. מקומות של תיירות נוצרית כוללים את כנסיית הקבר וויה דולורוזה בעיר העתיקה, הר ציון עם חדר הסעודה האחרונה וגת שמנים שנמצא על מורדות הר הזיתים הכולל את כנסיית כל העמים וקבר מרים, אם ישו.
בנוסף, עין כרם גם נחשבת כמקום מקודש לנצרות ואתר צליינות, כיוון שהיא מוכרת כמקום הולדתו של יוחנן המטביל, ובמקום מספר כנסיות ומנזרים, אליהם מגיעים תיירים רבים.

תיירות מוסלמית

בירושלים שוכנים שני מקומות קדושים למוסלמים - כיפת הסלע ומסגד אל-אקצה. לפי המסורת, מסגד אל-אקצה הוא אחד משלושה מסגדים שמותר לבקר בהם לשם זיארה (מסורת מוסלמית של ביקור באתרים מקודשים לשם תפילה). עשרות אלפים מגיעים לשם, בעיקר לתפילה ביום שישי, משטחי הרשות הפלסטינית ומרחבי ישראל.

תיירות יהודית

על פי ההלכה הייתה קיימת בתקופת המקדש מצות עלייה לרגל לירושלים, שלוש פעמים בשנה, בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות. קיים מנהג ברכת כהנים בכותל המערבי פעמיים בשנה. בנוסף, נהוגה הייתה מצווה להביא ביכורים לירושלים. כזכר למצווה זו, רבים המטיילים בחגים לירושלים, מוקדי "עלייה לרגל" הם: הכותל המערבי, הרובע היהודי, עיר דוד וקברי צדיקים רבים.

אתרי תיירות

שער הרחמים ועמק יהושפט

תוכנית המתאר של ירושלים מציינת מספר מוקדים המכונים "מרחבי תיירות" ביניהם הכניסה לעיר, מתחם הרכבת, ממילא ומגרש הרוסים, אזורים היסטוריים כמו העיר העתיקה, ליפתא ועין כרם, כמו כן יש את מרכז העיר ומתחם המוזיאונים.

אתרים היסטוריים המושכים את עיקר התיירים בעיר הם, בין היתר:

• הכותל המערבי - שריד קיר התמך והחומה שהקיפה את הר הבית, מקום תפילה יהודי מסורתי
• מנהרות הכותל - המקום הקרוב ביותר כיום לקודש הקודשים (מחוץ להר הבית)
• כיפת הסלע - תחתיה נמצאת אבן השתייה
• מסגד אל-אקצה - אליו הגיע מוחמד ממכה, לפי חלק מהמסורות המוסלמיות
• עיר דוד - נקודת תחילת צמיחתה של העיר ירושלים
• מגדל דוד - המצודה אשר הגנה על העיר
• כנסיית הקבר - המכילה על-פי מסורת נוצרית את מערת קבורתו של ישוע
• ויה דולורוזה - המסלול שעשה ישוע מבית-המשפט אל הצליבה
• טיילת ארמון הנציב - תצפית על העיר העתיקה מכיוון דרום

בשנת 2006 נפתח שביל ירושלים, שביל הליכה באורך 38 ק"מ שעובר באתרים היסטוריים ותרבותיים בתוך ירושלים ומחוצה לה. כמו כן, קו 99 של אגד (סובב ירושלים) עובר ליד אתרי התיירות הפופולריים בירושלים.

אדריכלות

ערכים מורחבים – אדריכלות בירושלים

קמרון הכניסה למדרסת תנכזיה ("המחכמה")

בשל קדושתה לדתות השונות ושפע הכוחות ששלטו עליה ופעלו בה, משופעת ירושלים בסגנונות אדריכליים רבים.

העיר העתיקה

בהר הבית, בעיר העתיקה ובקברים בסביבותיה ניתן לראות שרידים לאדריכלות הרומית המונומנטלית - מבנה הר הבית, קבר בני חזיר ועוד, והביזנטית -הקארדו והכנסיות העתיקות ברובע הנוצרי ובהר הזיתים.

השלטון המוסלמי שבא לאחר מכן השאיר את חותמו בדמות כיפת הסלע ומסגד אל אקצא, המאופיינים בערבסקות, בשימוש בקרמיקה ובצורניות המאפיינת את האדריכלות המוסלמית.

האדריכלות הצלבנית נותרה בכנסיות הרבות ובמבני הציבור ששופצו ונבנו בתקופת שליטתם בעיר, ביניהן כנסיית הקבר, קתדרלת יעקב הקדוש ומצודת מגדל דוד.

בתקופת השלטון הממלוכי נשלחו לירושלים הקדושה והנידחת פקידים ואנשי מעשה שסרחו או שאיימו על המשטר, ובה נדרשו לתקן את מעשיהם, לרוב בעזרת הקדשת מבנה דתי כלשהו - מדרסות, שחלקן פועלות עד ימינו, ראבאטים - בתי הארחה לצליינים מוסלמים, קברי קדושים ובתי תמחוי. דבר זה הוביל לנוכחות הגבוהה של האדריכלות הממלוכית בעיר העתיקה, הרבה מעבר לצרכים של תושבי העיר. מלבד מבני ההקדש ניתן למנות על הבניה הממלוכית בעיר גם את ארמון הגבירה טונשוק, שוק הכתנים על בתי המרחץ שבו, שיפוץ השווקים, צריחי חומת הר הבית, חאן אל סולטאן ועוד. המדרסות הבולטות שנבנו הן המחכמה והאשרפיה.

האדריכלות הממלוכית כוללת מספר מצומצם של מאפיינים ייחודיים. מבנה ממלוכי טיפוסי מאופיין בחזית מפוארת עם כניסה שמעליה גומחה מעוטרת בנטיפי אבן - "מוקרנס", ספסלי אבן ולוח הקדשה לבונה. כמו כן נעשה שימוש באבלק - שילוב של אבנים מצבעים שונים, לרוב לבן ואדום או שחור. מוטיבים ממלוכיים שימשו מאות שנים לאחר מכן אדריכלים שניסו לתת מראה "מזרחי" או "ירושלמי" למבנים.

ב 1517 נכבשה העיר בידי האימפריה העות'מאנית ותחת שלטונו של סולימאן המפואר חלה בה תנופת בנייה, שהתבטאה בעיקר בבניית חומות העיר, השערים ומגדל דוד. בשלהי התקופה העות'מאנית החלה העיר מתפתחת אל מחוץ לחומות. בעיר העתיקה נבנו כמה מבנים של גורמים ממדינות אירופה באזור שער יפו וברובע הנוצרי.

לאחר מלחמת ששת הימים שוקם ונבנה מחדש הרובע היהודי, תוך ניסיון לשמור על המראה הישן של "אדריכלות ללא אדריכלים".

סגנונות אדריכלות שונים במרכז העיר בירושלים

אבן ירושלמית

חזית מלון ענבל בירושלים,
המשובצת אבן ירושלמית

ערך מורחב – אבן ירושלמית

חוקים עירוניים של ירושלים מחייבים כל קיר חיצוני בירושלים להיות מחופה באבן מסותתת. חוק זה חוקק עוד בשנת 1918 והוא נמצא בתוקף עד היום. מטרתו של החוק היא לשמר אופיה וציביונה הייחודי של העיר. עם זאת בכמה מקרים נבנו בתים בלא ציפוי אבן, בעיקר בשכונות שאוכלסו על ידי עולי העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה.

בגלל העיור הרב באזור ירושלים רבתי, הפכה האבן הירושלמית לפחות מצויה וכיום ניתן להשיג אותה רק במחצבות ספורות בצפון ירושלים. את מקומה בחיפוי מבנים וריצוף בשטחים ציבוריים תפסו סוגים שכיחים וזולים יותר של אבן ובתקופה מסוימת גם אבן נסורה. למרות השימוש בתחליפים חוק זה עדיין מייקר את עלות הבנייה בירושלים.

בנייה לגובה

בירושלים לא נבנו, באופן מסורתי, בניינים גבוהים, אף על פי שלא קיים חוק האוסר זאת. מאז התוכנית הראשונה לעיר עם תחילת תקופת השלטון הבריטי, ב-1918, נקבע כי הבנייה בירושלים תהיה נמוכה מאוד, כדי ללוות את התבליט המיוחד ואת קו הרקיע הטבעי וכדי לא לגמד את העיר העתיקה. תוכניות מתאר שונות הגבילו גובה הבנייה בשכונות שונות בעיר בהתאם למרחק מעיר העתיקה וצפיפות הבניה. עם זאת, מספר בניינים גבוהים נבנו בתקופות שונות באזור מרכז העיר.

הפרויקט הראשון של בנייה לגובה בירושלים היה מגדל ירושלים (17 קומות) ברחוב הלל שהחל להיבנות בשנת 1965. אחריו נבנו מגדלי וולפסון (כ-20 קומות) מול הכנסת בשכונת קריית וולפסון. ב-1977, נבנה סמוך לגן העצמאות מלון לאונרדו פלזה בן 22 קומות. בהמשך שנות ה-70 נבנו מגדל העיר, בן 21 קומות, ברחוב המלך ג'ורג' ומרכז כלל בן 15 קומות ברחוב יפו. ב-1980, במקום בית יתומים בית טליתא קומי, הוקם בית רג'ואן (12 קומות). בכניסה לעיר ממערב נבנה מלון קראון פלזה (21 קומות), שהיה הבניין הגבוה בירושלים עד שנת 2010, וכן מספר בתי מלון בגובה כ-12 קומות באזור גן הפעמון. מאז נבנו מספר מועט של מבנים גבוהים בעיר באזורים שונים: בין השאר מגדל המשרדים בן 18 קומות של גט"י במלחה ומגדל דונה בן 15 הקומות בגבעת שאול. משנת 2010 הבניין הגבוה ביותר בירושלים הוא מגדל 1 ("הולילנד טאואר") במתחם הולילנד, המתנשא לגובה של 32 קומות.

בשנים האחרונות ישנה בנייה לגובה בכל רחבי העיר (בעיקר בשכונות החדשות), ומתוכננת בנייה של מקבץ גורדי שחקים בכניסה לעיר וגורדי שחקים נוספים במרכז העיר.

גנים וטבע עירוני

צבי ארץ ישראלי בעמק הצבאים

ערך מורחב – טבע עירוני בירושלים

במסגרת "תוכנית מתאר מקומית 2000 ירושלים", נבחרו חמישה אתרים, הראויים להיכלל במסגרת ההגדרה של "אתר טבע עירוני":

1. בריכת ממילא - בריכת אגירה, הממוקמת במזרחו של גן העצמאות, בתחומו של בית הקברות ממילא, בין רחוב הלל ורחוב אגרון.
2. גבעת התנ"ך - אחת משש הכיפות האחרונות שנותרו ללא בניה בעיר. היא נמצאת מעל תיאטרון החאן, מול תחנת הרכבת ירושלים. הגבעה נמצאת על קו פרשת המים של ירושלים - מצד אחד עמק רפאים, הזורם לים התיכון, ומצד שני- גיא בן הינום ונחל קדרון, הזורמים לים המלח. במורד הגבעה נמצאת כנסיית סנט אנדרוז, הצופה לעבר גיא בן הינום והר ציון.
3. עמק פרי הר ("עמק הצבאים") - עמק פתוח, המשתרע על שטח של 205 דונמים, והממוקם בלב ירושלים, בין השכונות גבעת מרדכי, צומת פת וכביש בגין.
4. חורשת הירח - חורשת אורנים בשכונת טלביה, מול תיאטרון ירושלים. החורשה משמשת אתר נופש פעיל לתושבי העיר, ומתקיימות בה פעילויות רבות.
5. יער גילה - אתר הטבע העירוני הגדול בשטחו. היער גולש משולי שכונת גילה לכיוון נחל כוס. היער הוא תוצאה של פעולות נטיעה אינטנסיביות מעשה ידי אדם.

בירושלים גנים ופארקים ציבוריים רבים בעלי גדלים שונים. על החשובים שבהם נמנים: גן סאקר, גן העצמאות, פארק המסילה וגן פעמון הדרור. נוספים עליהם שני גנים בוטניים - הגן הבוטני האוניברסיטאי בשכונת ניות והגן הבוטני הלאומי בהר הצופים, וגן החיות התנ"כי, אשר יוצרים בירושלים ריאות ירוקות. בשכונת המושבה הגרמנית, נמצא מוזיאון הטבע והסביבה.

תרבות

מתחם היכל הספר במוזיאון ישראל

מוזיאונים ומוסדות לאומיים

ירושלים היא מקום משכנם של מוסדות תרבותיים והיסטוריים לאומיים רבים, כגון מוזיאון ישראל, הכולל את היכל הספר, בו שמור ספר התנ"ך העתיק בעולם^{[דרושה הבהרה]}, ומוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה המסועף אליו. בסמוך למוזיאון ישראל נמצאת הקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל, בה מצויים משרדי רשות העתיקות. בהר הרצל מצוי בית הקברות הצבאי וחלקת גדולי האומה, כמו גם מוזיאון הרצל, המספר את תולדות חייו של בנימין זאב הרצל והסוקר את תולדות חזון הציונות. בסמוך אליו שוכן מוזיאון יד ושם, מוזיאון השואה הלאומי. כמו כן, שוכנים בעיר הספרייה הלאומית וסינמטק ירושלים, אשר מתפקד גם כארכיון הסרטים הלאומי של ישראל. על יד קריית הממשלה שוכן מוזיאון המדע.

בעיר שוכנים מוזיאונים ואתרים רבים, הסוקרים והמציגים פנים ונקודות מבט שונות של העיר, במגוון תחומים:

• מוזיאונים ואתרים המוקדשים לתרבות ולאמנות, כמו גם להצגת תערוכות: בית אנה טיכו, מוזיאון על התפר, מוזיאון מגדל דוד, המוזיאון לאמנות האסלאם, בית האמנים בירושלים, בית אות המוצר הירושלמי, היכל שלמה, בית דוד פלומבו ועוד.

• מוזיאונים ואתרים המוקדשים לסקירת מיצגים ארכאולוגיים, אשר נתגלו במהלך חפירות בעיר ובסביבותיה במהלך השנים: מוזיאון רוקפלר, עיר דוד, הגן הארכאולוגי ירושלים, מוזיאון ארצות המקרא, הבית השרוף, הרובע ההרודיאני, מרכז אריאל, בית זיבנברג ומוזיאון מגדל דוד.
  המיצגים המוצגים במוזיאונים אלה נוסכים נופך והצדקה ויזואליים- למאורעות היסטוריים עתיקים, אשר התרחשו בעיר לאורך כל שנות קיומה, בפרט מתקופת המקרא.

• מוזיאונים ואתרי היסטוריה ומורשת: גבעת התחמושת, מרתף השואה, מוזיאון אסירי המחתרות, מרכז מורשת מנחם בגין, בית הרב קוק, מוזיאון ידידי ישראל ובית מורשת אצ"ג.

• מוזיאונים ואתרים היסטוריים אתניים ועדתיים: מוזיאון יהדות איטליה, המוזיאון הארמני ומוזיאון חצר היישוב הישן.

מוזיקה ואמנות

המרכז למוזיקה בימין משה

ירושלים היא מקום מושבן של מספר רב של תזמורות ותיאטראות. ביניהן: תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן, התזמורת הסימפונית ירושלים, הקאמרטה הישראלית ירושלים, תזמורת הבארוק ירושלים, תזמורת ירושלים החדשה, תזמורת ירושלים מזרח ומערב, קבוצת התיאטרון הירושלמי, תיאטרון הקרון ותיאטרון פסיק. הפעילות התרבותית של ירושלים מתקיימת במקומות רבים בעיר והיא מגוונת מאוד, אך העיר מתאפיינת במיוחד בירידים ובפסטיבלים אשר מתקיימים בה מדי שנה, כמו למשל פסטיבל ישראל היוקרתי, יריד חוצות היוצר הקיצי, פסטיבל הקולנוע ירושלים אשר מתקיים כל קיץ בסינמטק ירושלים ומארח קולנוענים מכל רחבי העולם ועוד.

מתקיימים בעיר בתי תרבות רבים אשר מקיימים את הציבור הירושלמי הייחודי כמו בית עגנון, בית אבי חי, בית הקונפדרציה, מרכז שמשון-בית שמואל, המרכז למוזיקה ירושלים וביתא ירושלים.

אתרי תרבות עיקריים:

• בתי קולנוע: "לב סמדר" הוותיק והייחודי בשכונת המושבה הגרמנית, תיאטרון ירושלים בשכונת טלביה, סינמטק ירושלים ששופץ והורחב בשנת 2007, השוכן בגיא בן הינום, מתחם סינמה סיטי בכניסה לעיר, ומרכז שרובר לתרבות - ה"יס פלאנט".
• תיאטראות ומופעים: קבוצת התיאטרון הירושלמי, בית מזיא לתיאטרון, תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן, מרכז ז'ראר בכר, בית שמואל, בית אגרון, אולם קונצרטים בבית ימק"א, המרכז למוזיקה במשכנות שאננים, הזירה הבין תחומית ועוד. כמו כן, מתקיימים מופעים של מוזיקה עכשווית במועדונים שונים בעיר וביניהם "הצוללת הצהובה" ו"המעבדה".

מרכזי קניות, בילוי וחיי לילה

שדרת אלרוב ממילא,
מרכז קניות סמוך לעיר העתיקה

בירושלים מספר מתחמי בילוי בהם מרוכזים בתי הקפה, המסעדות והפאבים בעיר. בין מתחמים אלו ניתן למנות את מדרחוב בן יהודה ורחוב נחלת שבעה במרכז העיר, וכן את קניון מלחה, המושבה הגרמנית ואזור התעשייה בתלפיות. בקיץ 2007, נוסף מתחם בילויים וקניות חדש ויוקרתי בשם שדרות ממילא בשכונת ממילא ההיסטורית, אשר הפך במהירות לאחד ממוקדי הקניות המרכזיים בעיר בעיקר בזכות סמיכותו לשער יפו ומגדל דוד. כלל אזורים אלו שוקקים כל שעות היום, וחלקם, בעיקר המושבה הגרמנית ואזור מרכז העיר, עמוסים במבלים עד השעות הקטנות של הלילה. מאוחר יותר התרחב אזור הבילוי במרכז העיר לכיוון רחוב שלומציון המלכה והרחובות היוצאים ממנו, המהווים את לב אזור הפאבים של ירושלים. חלק מרחובות אלו הפכו למדרחובים, מה שהביא לשדרוג מעמדם כאזורי בילוי מועדפים. נוסף למרכז העיר, שם יש פאבים ומקומות בילוי ליליים רבים, בעשור השני של המאה ה-21, נבנים יותר ויותר פאבים גם בתלפיות.

שוק מחנה יהודה הוא אזור קניות מרכזי למוצרי מזון. מלבד היותו שוק פשוט לממכר מזון וביגוד, הפך בחלקו ל"שוק בוטיק", המציע מאכלי גורמה במסעדות מיוחדות; בגדי מעצבים, ומזונות אורגניים ייחודיים. השוק הפך גם לאזור בילויים בשעות הלילה של חודשי הקיץ, בעידודם של ארגונים עירוניים המעוניינים למשוך צעירים ללב העיר.

בסמוך לבנייני האומה פועל מתחם בתי הקולנוע "סינמה סיטי" ובו אטרקציה ייחודית ששמה "עיר התנ"ך". מלבד זאת, הוקמו במקום שני אולמות תיאטרון ומוזיאון העוסק בקולנוע. במקום פועל גם מרכז קניות הכולל יותר מ-50 עסקים.

במאי 2013 נפתח מתחם התחנה הראשונה בבניין תחנת הרכבת הישנה של ירושלים. המתחם סמוך לאזור המושבה הגרמנית וכולל אזור בילויים בתי קפה ומסעדות. המקום מהווה חלק מפארק המסילה, ולכן משלב אוירה ספורטיבית, ומציע שיעורי ספורט הפתוחים לקהל.

אירועים שנתיים

• פסטיבלים: מדי שנה בקיץ מתקיים בעיר פסטיבל הקולנוע ירושלים שנחשב לאחד הפסטיבלים החשובים בישראל. בנוסף, אירועים רבים נוספים כדוגמת פסטיבל ישראל, יריד חוצות היוצר, פסטיבל הג'אז השנתי, שבוע הספר העברי, פסטיבל האור בירושלים, הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים, פסטיבל היין השנתי בגן הפסלים. כמו כן ישנם אירועים כגון "חמשושלים" (שלושה סופי שבוע שבמהלכם נפתחים לציבור מוזיאונים ואתרי תרבות רבים, בחלקם נערכים גם מופעים שונים עד שעות הלילה המאוחרות), "שאון חורף" ו"אינדי סיטי" הנערכים במרחבים שונים בעיר. מדי שנתיים נערך יריד הספרים הבינלאומי-ירושלים. בחודשים ספטמבר ואוקטובר מארגנת עיריית ירושלים פסטיבל סתיו בעיר העתיקה, במסגרתו מוצעים לציבור סיורים ומופעים ללא תשלום. בסוכות מתקיים מאז 2010 פסטיבל "דרך בית לחם" הנושא את שם הרחוב בו הוא מתקיים. מנופים הוא אירוע אמנות עכשווית, המתקיים מדי שנה ומציין את פתיחת עונת התערוכות בירושלים.
• תהלוכות: בחול המועד פסח, חול המועד סוכות וביום ירושלים מתקיימות בעיר תהלוכות לציון מועדים אלה ולאות הזדהות עם העיר ותושביה. ביום ירושלים מתקיים גם ריקוד הדגלים. במועדים אלו מגיע מספר המבקרים בעיר לעשרות אלפים ביום.
• מרתון ירושלים: התחרות התקיימה לראשונה בירושלים בשנת 2011, לאחר 18 שנים שבהם התקיימה בעיר ריצת חצי מרתון. התחרות נערכת מדי שנה בחודש מרץ.
• אירועי יום הזיכרון שנערכים על ידי עיריית ירושלים וראש עיריית ירושלים מדי שנה.

תקשורת

מבנהו המקורי של בית החולים שערי צדק,
המשמש כיום את הנהלת רשות השידור,
רחוב יפו

ירושלים מהווה את מרכז השידורים הממלכתיים במדינת ישראל. בירושלים שוכנים משרדי רשות השידור ואולפני הטלוויזיה והרדיו שלה: הערוץ הראשון ואולפני קול ישראל שנסגרו בשנת 2017 והוחלפו בתאגיד השידור הישראלי. בעיר נמצאים גם משרדי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, אולפני הבירה ירושלים המשמשים לאולפני טלוויזיה, אולפני חדשות עשר וחלק מאולפני הרדיו של גלי צה"ל. כמו כן, בעיר ממוקמים משרדי דואר ישראל.

גופי תקשורת מקומית בעיר הם רדיו ירושלים, מקומונים כגון ידיעות ירושלים, זמן ירושלים, כל העיר, כל הזמן ועיתון ירושלים. כמו כן, בירושלים נמצאים משרדים של מספר עיתונים ושבועונים כגון מקור ראשון, המודיע, המחנה החרדי, משפחה, מוצש ומקומונים שכונתיים שונים.

בנוסף לעיתונות העברית, מתפרסמים בעיר העיתונים ג'רוזלם פוסט ו-Jerusalem Christian Review באנגלית וכן אל-סבאר בערבית.

חינוך ואקדמיה

מוסדות אקדמיים

בניין המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל באוניברסיטה העברית בהר הצופים

בירושלים פועלת האוניברסיטה העברית בירושלים, אשר דורגה ב-2012 בין מאה האוניברסיטאות המובילות בעולם בתחום המחקר, כמו גם האקדמיה ללשון העברית. לאוניברסיטה שלושה קמפוסים ברחבי העיר: הר הצופים, אדמונד י' ספרא גבעת רם ועין כרם. זאת, בנוסף לקמפוסים ולמעבדות במקומות שונים בישראל, המהווים שלוחות מטעם האוניברסיטה העברית והמתופעלים על ידה.

לאוניברסיטת אל-קודס היו בעבר מספר שלוחות אקדמיות, אשר היו פזורות ברחבי ירושלים וסביבתה, עד איחודן בין השנים 1984–1995. כמו כן, פועלת בעיר שלוחה של אוניברסיטת בריגהם יאנג (האוניברסיטה המורמונית).

בעיר קיימים מוסדות נוספים להשכלה גבוהה, עליהם נמנים: בית הספר הגבוה לאמנויות "בצלאל", המשמש כאקדמיה הישראלית הלאומית לאמנויות, בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, בית הספר "מעלה" לקולנוע, המרכז האקדמי לב, האקדמיה למוסיקה ולמחול ומכללת הדסה.

כמו כן, משמשת ירושלים מקום משכנם של מכוני מחקר רבים, עליהם נמנים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון ון ליר, מכון שלום הרטמן, מכון הנרייטה סאלד ומכון שלם.

מוסדות תורניים

ישיבת חברון בשכונת גבעת מרדכי, אחת הישיבות הגדולות והיוקרתיות בציבור החרדי.

בירושלים פועלות ישיבות ומוסדות תורניים רבים. ביניהם, הישיבה הגדולה בעולם: ישיבת מיר, כמו גם ישיבת חברון, ישיבת קול תורה, ישיבת שפת אמת, מרכז הרב, מכון מאיר, ישיבת הר המור, ישיבת אור החיים, ישיבות בריסק, ישיבת תורת אמת וישיבת עטרת ישראל.

היכל שלמה שימש בעבר מקום משכנה של הרבנות הראשית לישראל (אשר כיום ממוקמת בבית יהב בשכונת רוממה). כיום, משמש המבנה מוזיאון לאמנות יהודית ואולם הופעות.

בתי ספר

החינוך העירוני בירושלים מתנהל לרוב על פי תוכנית הלימודים של משרד החינוך, למעט בתי ספר ומוסדות חינוך ערביים, כמו גם מוסדות חינוך חרדיים, המסרבים לאמץ תוכנית זו. נכון לשנת 2010, 61% מתלמידי כיתה א' היהודיים היו חרדים. בתי ספר וגני ילדים חילוניים שנעזבו, לרבות בניינים נטושים, שופצו ונבנו מחדש, ומשמשים כיום מוסדות חינוך חרדיים. מערכת החינוך הערבית בירושלים פועלת ברובה בשטחה של ירושלים המזרחית. כמו כן, שוכנים בעיר מוסדות חינוך נוצריים, עליהם נמנים בתי ספר ממלכתיים ופרטיים, הפועלים והממומנים בחלקם בחסות כנסיות. חלק מבתי הספר בעיר, רובם ככולם במזרח ירושלים, פועלים על פי התוכניות הפדגוגיות של הרשות הפלסטינית.

מועצת הנוער העירונית

"מועצת הנוער העירונית ירושלים" פועלת בעיר במתכונת דמוקרטית משנת 2010. נציגיה נבחרים בבחירות דמוקרטיות בחלק מבתי הספר בעיר. על הפרויקטים הבולטים שארגנה והוציאה לפועל המועצה, ניתן למנות את כרטיס "נוער ירושלמי", את אירועי "בירת הנוער" ואת יריד התעסוקה בקניון מלחה. המועצה משתייכת למועצה המחוזית של ירושלים, ובתור מועצה מטעם עיר הבירה- שמורים לה, באופן אוטומטי- שלושה מקומות לנציגים במועצת התלמידים והנוער הארצית.

בריאות

בית החולים אוגוסטה ויקטוריה

בית החולים הדסה הר הצופים

המרכז הרפואי שערי צדק הוא בית החולים הגדול בירושלים ונמנה עם בתי החולים הגדולים במדינה, מבחינת מספר מטופלים שאושפזו בו ומספר ימי האשפוז (ב-2014 אושפזו בו כמעט פי שניים יותר מטופלים מאשר בבית החולים השני בעיר, מרכז רפואי הדסה). בשנת 1980, עבר בית החולים למשכנו בשכונת בית וגן. בדצמבר 2012 סופח אליו בית החולים ביקור חולים.

מרכז רפואי הדסה הוא המוסד הרפואי השני בגודלו בירושלים. המרכז כולל שני בתי חולים אוניברסיטאיים בעין כרם ובהר הצופים; חמישה בתי ספר למקצועות רפואה המשותפים להדסה ולאוניברסיטה העברית ומרפאות חוץ. נכון לשנת 2010, כללו שני בתי החולים של הדסה למעלה מ-1,000 מיטות אשפוז ו-31 חדרי ניתוח. עבדו בהם 850 רופאים, 1,940 אחיות ולמעלה מ-1,000 אנשי מקצועות פרא-רפואיים וסגל מנהלי. באותה השנה, נרשמו בשני בתי החולים 135,800 פניות למיון, 84,300 אשפוזים, 75,100 אשפוזי יום ו-31,800 ניתוחים ונערכו 624,500 ביקורים במרפאות החוץ.

בנוסף למרכזים הללו, פועלים בעיר מספר בתי חולים כלליים נוספים: בית החולים אל-מקאסד בהר הזיתים, בית חולים אוגוסטה ויקטוריה, השוכן במתחם כנסייתי מפואר, ובית החולים משגב לדך, הממוקם בשכונת קטמון.
כמו כן, קיימים בעיר בתי חולים ייעודיים: בית החולים סנט ג'ון לרפואת עיניים, בית חולים אלי"ן לילדים, בית החולים הגריאטרי הרצוג והמרכז לבריאות הנפש, המאחד את שני בתי החולים הפסיכיאטריים: בית החולים כפר שאול ובית החולים איתנים.

בעבר, פעלו בתחומי ירושלים מספר בתי חולים נוספים: בית החולים האיטלקי עד שנת 1939, בית החולים של המיסיון האנגלי עד 1948, בית החולים הגרמני עד 1918, המתחם הצרפתי בירושלים ובניין אביחיל. מוסדות נוספים שפעלו בעבר היו בית היולדות סדובסקי, אשר פעל בין השנים 1948-1933, ובית הנסן, אשר שכן בשכונת טלביה.

תחבורה

ערך מורחב – תחבורה בירושלים

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

תרשים של מערך התחבורה הציבורית בירושלים:
רכבת ישראל (בשחור), הקו האדום (באדום), הקו הכחול - אוטובוסים מרווחים (בכחול), המשך מתוכנן של הרכבת, של הקו האדום ושל הקו הכחול בקווים דקים, הרכבל לכותל בסגול

תשתיות כבישים

כיום הגישה לירושלים ממערב נעשית בשני כבישים מרכזיים: כביש 1 וכביש 443. כביש 443 מתחבר לכביש בגין המגיע לשכונות הדרומיות וכן לשכונות הצפוניות פסגת זאב ובית חנינא דרך כביש 20. כביש 436 מקשר בין שכונת רמות אלון לבין גבעון, גבעת זאב, מחנה עופר וכביש 443.
בקיץ 2007, נחנך מחלף חדש בכניסה לעיר המאפשר כניסה נוספת לשכונות הצפוניות בעיר דרך מנהרת הארזים. מחלף זה הקל משמעותית על עומסי התנועה באזור גינות סחרוב. הגישה לירושלים ממזרח נעשית בכביש 1 דרך צומת הגבעה הצרפתית ומנהרת הר הצופים (ע"ש נעמי שמר), מדרום בכביש 60 - "כביש המנהרות" ודרך חברון, ומצפון בדרך האלוף נרקיס - שאף הוא המשכו של כביש 60.
כמו כן, בשכונה הצפונית פסגת זאב קיימת גישה נוחה מזרחה לכביש 437 (עוקף רמאללה), המוביל להתנחלויות: אדם, כוכב יעקב, בית אל, עופרה ופסגות.

תחבורה ציבורית

על פי נתוני הלמ"ס (2009), כ-32% מתושבי ירושלים מגיעים לעבודתם בתחבורה ציבורית. התחנה המרכזית בירושלים היא אחת התחנות העמוסות ביותר בישראל, ויוצאים ממנה אוטובוסים כמעט לכל חלקי הארץ.

מראשית שנות השלושים ועד 1967, פעלה בעיר חברת אוטובוסים בשם "המקשר". בתוך ירושלים ישנה מערכת ענפה של אוטובוסים המופעלים על ידי חברת אגד, מקצתם קווי מהדרין. במזרח ירושלים פועלת חברת אוטובוסים נפרדת. מתחילת יולי 2007 פועלים בעיר קווי לילה. הקו האדום בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים נחנך בקיץ 2011, ומשתמשים בו כ-140,000 נוסעים ביממה. קו זה מהווה חלק ממכלול של שמונה קווים, אשר ירשתו את העיר במערכת תעבורתית חדשה ומהירה. כמו כן, פועלות בעיר מוניות רבות, אך אין בעיר מוניות שירות פנים עירוניות, אלא רק מוניות שירות בינעירוניות, הפועלות 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.

קו רכבת אל העיר

ערך מורחב – קו הרכבת המהיר לירושלים

על בסיס קו הרכבת הראשון בארץ ישראל, שהושק ב-1892 בימי השלטון העות'מאני, עובר גם כיום, בחפיפה כמעט מלאה, תוואי מסילת הרכבת יפו-ירושלים.

שירות הרכבות בקו תל אביב, דרך בית שמש לתחנתו האחרונה בתחנת הרכבת ירושלים – מלחה שבירושלים שודרג וחודש בשנת 2005, לאחר שבע שנות הפסקה, ונחשב ליפה מבין מסלולי הרכבת בארץ, בשל נופו המרהיב של נחל שורק לאורכו מתפתלת המסילה. ביחס לכמות הנוסעים בקווים האחרים, מעטים הנוסעים העושים שימוש בקו זה. הדבר נובע, ככל הנראה, מזמן הנסיעה הארוך (כ-110 דקות) ומתחנות הרכבת בירושלים המרוחקות ממרכז העיר. נקודות אלה הופכות את השימוש בקו הרכבת לפחות יעיל יחסית לחלופה - כביש 1.

התחנה המרכזית בירושלים.
כיום, מתבצעות בשטח התמונה עבודות לבניית
תחנת הרכבת בנייני האומה.

הרכבת הקלה בשועפט

בשנת 2018 אמור להיפתח קו הרכבת המהיר לירושלים שיגיע עד התחנה המרכזית, ממול לבנייני האומה. התחנה תמוקם כשמונים מטרים מתחת לפני הקרקע. מסלול הרכבת המהירה יקשר בין ירושלים לתל אביב בנסיעה שתארך כ-28 דקות.

תחבורה אווירית

שדה התעופה עטרות הוא שדה תעופה לא פעיל, השוכן בצפון ירושלים, ליד אזור התעשייה עטרות, בסמוך למחנה הפליטים קלנדיה. שדה התעופה עטרות היה נמל התעופה הבינלאומי של ירושלים וסביבתה ונסגר בעקבות האינתיפדה השנייה עקב ירי על מטוסים שנחתו והמריאו ממנו, מכיוון הכפרים הפלסטינים הסמוכים.

כיום נמל התעופה היחידי שמשרת את העיר הוא נמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון שנמצא כ-50 ק"מ צפונית מערבית לעיר והגישה אליו מכיוון ירושלים נעשית באמצעות כביש 1. בעתיד, עם פתיחת קו הרכבת המהיר לירושלים, צפויה הנסיעה ברכבת מירושלים (תחנת האומה) לנתב"ג לארוך כ-15 דקות.

קיימים תכנונים (מצד גורמים לא רשמיים) לבנות נמל תעופה בינלאומי שישרת את העיר וסביבתה, באזור בקעת הורקניה, שבמדבר יהודה (במקום היה קיים שדה תעופה בימי המנדט הבריטי שפורק), אך סביר שאלה לא יצאו אל הפועל בשנים הקרובות. הרשות הפלסטינית יזמה גם כן תכנון של נמל תעופה בינלאומי שישרת את המדינה הפלסטינית העתידית לכשתוקם, בשטחי C, בסמוך ליריחו וצפונית מזרחית לירושלים.

פרויקטים בתכנון והקמה

• כביש 1 - חידושו והרחבתו של קטע הכביש ממחלף שער הגיא עד למחלף מוצא ממערב.
• פרויקט שערי העיר - כולל הקמת שני כבישי טבעת מסביב לעיר ממזרח וממערב, לצמצם כניסה של כלי רכב שנהגיהם רוצים לעקוף את העיר, בדרכם לסביבותיה.
• בסמוך לכניסה לעיר צפוי לקום מרכז תחבורתי גדול שצפוי לכלול את התחנה המרכזית בירושלים, את תחנת הרכבת בנייני האומה של רכבת ישראל ותחנה של הרכבת הקלה.
• כביש 45 - כביש גישה מתוכנן לירושלים מכיוון השפלה. מתחיל ממחלף בן שמן דרך גבעת זאב לכביש בגין.
• כביש בגין - בכניסה לשכונת מלחה נבנה מחלף גולומב, הבנוי מעל כביש גולומב. המחלף מאפשר את הארכת הכביש המוביל לשכונת גילה באמצעות הפרדה מפלסית. וזאת במטרה להפחית את נפח התנועה בצירים קיימים, המובילים אל השכונה וממנה.
• כביש 39 - כביש גישה מהיר לירושלים, שצפוי לחבר אותה עם בית שמש ויישובי דרום הארץ. הכביש צפוי להיסלל בין כביש בגין לכביש 6.
• כביש 16 עירוני - כניסה נוספת לירושלים מכיוון מערב בין מחלף שיבנה עם כביש 1 ועד למחלף עם כביש בגין. הכביש צפוי לעבור בתוך שתי מנהרות מתחת לשכונת הר נוף, וכן תסלל ממנו גישה נוספת לשכונת גבעת שאול.
• כביש 21 עירוני- כביש אורך בצפון העיר בין שכונת רמת שלמה לשכונת עטרות. כביש זה אמור לחבר בין כבישי רוחב בצפון העיר.
• כחלק מפרויקט שדרוג כביש בגין וחיבור גוש עציון לירושלים צפוי כביש המנהרות, כביש 60 המשכו של ציר בגין לשדרוג בעזרת חציבת 2 מנהרות נוספות המקבילות לקיימות.
• במסגרת פרויקט הרכבת הקלה, צפויים להסלל 5 קווים נוספים בשנים הקרובות.

ספורט

כדורגל

אצטדיון טדי, המכונה על שמו של ראש העיר לשעבר, טדי קולק ז"ל, והשוכן בירושלים, הנו אצטדיון הכדורגל השני בגודלו בישראל, מבחינת כמות צופים היכולים לאכלס אותו (אחרי אצטדיון רמת גן). באצטדיון משחקות רוב קבוצות הכדורגל בעיר. אצטדיון נוסף בעיר הראוי לציון הנו אצטדיון האתלטיקה בגבעת רם, אשר אירח בעבר תחרויות ספורט היסטוריות.

מועדוני הכדורגל המרכזיים בירושלים הם:

• בית"ר ירושלים - אחת הקבוצות המובילות והאהודות ביותר בליגת העל הישראלית. לזכותה שש אליפויות: (1986/1987, 1992/1993, 1996/1997, 1997/1998, 2006/2007, 2007/2008), 7 גביעי מדינה (1975/1976, 1978/1979, 1984/1985, 1985/1986, 1988/1989, 2007/2008, 2008/2009) ועונת דאבל אחת (2007–2008).

אצטדיון טדי

• הפועל קטמון ירושלים - מועדון בבעלות אוהדים שפרשו בשנת 2007 מקבוצת הפועל ירושלים, לאחר שמאסו באופיו הניהולי של המועדון. הקבוצה הבוגרת משחקת כיום בליגה הלאומית.
• הפועל ירושלים - קבוצה בעלת מסורת ארוכת שנים, המשחקת כיום בליגה א'. הקבוצה זכתה פעם אחת בגביע המדינה, בשנת 1973.
• בית"ר נורדיה ירושלים - הוקמה על ידי קבוצת אוהדים שפרשו בשנת 2014 מבית"ר ירושלים, לאחר שמאסו בגזענות שיש לטענתם בקרב הקבוצה ואוהדיה. כיום, משחקת הקבוצה בליגה א'.
• מכבי חשמונאי ירושלים - קבוצת כדורגל שפעלה בעיר בעיקר בתקופת המנדט הבריטי, והעפילה לשני משחקי גמר של גביע ארץ ישראל.
• בית"ר "שווה שווה" ירושלים - קבוצת כדורגל חופים של ירושלים. בשנת 2008 הייתה סגנית האלופה, ושנה לאחר מכן ירדה לליגה השנייה.

במזרח העיר קיימות מספר קבוצות כדורגל, המשחקות בליגת העל הפלסטינית: ג'בל מוכאבר, שהייתה אלופה ב-2010 והילאל אל-קודס, אלופת 2012.

היכל הפיס ארנה ירושלים במהלך משחק של הפועל ירושלים

כדורסל

הפועל ירושלים משחקת בליגת העל הישראלית בכדורסל וביורוקאפ. אולם הכדורסל המרכזי בעיר והגדול בישראל הוא פיס ארנה ירושלים, בו משחקת הקבוצה. הפועל ירושלים זכתה ארבע פעמים בגביע המדינה (1996, 1997, 2007, 2008), הגיעה לתשעה גמרים וזכתה לראשונה בתואר אלופת המדינה בשנת 2015, לאחר שנתיים עשתה את זה שוב. היא גם זכתה בגביע יול"ב בשנת 2004 אחרי ניצחון בגמר על ריאל מדריד.

קבוצה נוספת מהעיר היא בית"ר ירושלים, המשחקת בליגה א' דרום. בתחילת שנות השבעים שיחקה הקבוצה בליגה הראשונה, אך התפרקה בסוף עונת 1975/1976. הקבוצה הוקמה מחדש בעונת 2012/2013. הקבוצה הגיעה פעם אחת לגמר גביע המדינה, ב-1972/1973.

קבוצה נוספת מהעיר היא "הפועל פסגת זאב", המשחקת בליגה א' דרום.

בתחום כדורסל הנשים קבוצת אס"א ירושלים משחקת בליגת העל בכדורסל נשים.

אצטדיון גבעת רם

ענפי ספורט נוספים

הפועל ירושלים משחקת בליגת העל בכדורעף לגברים ומארחת משחקים באולם חוות הנוער הציוני שנמצא בשכונת קטמון.

בירושלים פועלות שתי אגודות שחייה מובילות בישראל: הפועל ירושלים - אגודת השחייה הגדולה בארץ ואלופת המדינה ברצף מאז שנות התשעים, ירושלים רבתי - בשיאה הגיעה למקום השני בארץ. בשחייה צורנית פועלת בעיר "מכבי יובלים". בירושלים קבוצת כדורמים: הפועל "איתן" ירושלים.

ירושלים ברס משחקת בליגת העל של ליגת ההוקי רולר הישראלית. Jerusalem Capitals היא קבוצת העבר של ירושלים ששיחקה בליגת ההוקי קרח הישראלית.

בעיר יש שתי קבוצות שמשחקות פוטבול אמריקאי בליגת הפוטבול הישראלית: ירושלים ליונס וירושלים קינגס. קבוצת רוגבי גברים, האריות ירושלים, קיימת משנות ה-70 בעיר, וקבוצת נשים, הלביאות ירושלים, הוקמה וקיימת משנות ה-90.
מועדון לקרוס ירושלים הוא אחת משתי קבוצות לקרוס הקיימות בישראל.

בירושלים ישנם שני מועדוני ריצה גדולים: "הסוללים ירושלים" ו"מועדון ארוחת הבוקר".

שכונות ירושלים

בית ישראל

מאה שערים

בית הכרם

רחביה

בית וגן

גבעת
מרדכי

רמת
שרת

קטמון

גונן

טלביה

המושבה
הגרמנית

בקעה

מקור
חיים

העיר
העתיקה

אבו תור

סילואן

ארמון הנציב

תלפיות

תלפיות מזרח

הר המנוחות

גבעת שאול

קריית משה

הר
נוף

ליפתא

רוממה

רמות אלון

רמת שלמה

גבעת משואה

מלחה
(מנחת)

בית צפאפא

רמת רחל

גילה

הר חומה

צור באהר

א-טור

עין כרם

בית זית

קריית היובל

קריית מנחם

עיר גנים

הר הרצל

מוסררה

מרכז העיר

ימין משה

שייח' ג'ראח

שמעון הצדיק

רמת אשכול

סנהדריה

ואדי אל-ג'וז

עיסאוויה

הגבעה
הצרפתית

הר הצופים

הר הזיתים

מ"פ שועפאט

שועפאט

בית חנינא

פסגת זאב
מרכז

פסגת זאב
(מזרח ומערב)

נווה יעקב

א"ת עטרות

שדה התעופה עטרות

קלנדיה

כפר עקב

גבעת רם

ניות

נחלאות

ארנונה

מפת ירושלים על שכונותיה, אחרי שנת 1967

(הקליקו על שם השכונה כדי להגיע לערך אודותיה)

ערים תאומות

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר תאומה
  פרמטרים [ משנת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ניו יורק, ארצות הברית
• פראג, צ'כיה
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר תאומה
  פרמטרים [ משנת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית איאבה, יפן
• ריו דה ז'ניירו, ברזיל

הסכמי שיתוף פעולה

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר תאומה
  פרמטרים [ משנת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מרסיי, צרפת

גלריית תמונות

• 
  הכותל המערבי
• 
  משכן הנשיא
• 
  מעון ראש הממשלה לשעבר
• 
  בית המשפט העליון
• 
  הר הזיתים
• 
  חומת העיר העתיקה הנוכחית במקטע שבין מגדל דוד לשער ציון
• 
  בנק ישראל
• 
  בניין המטה הארצי של משטרת ישראל
• 
  שוק מחנה יהודה
• 
  בניין "בצלאל" בקמפוס הר הצופים
• 
  הספרייה הלאומית
• 
  הר הרצל - בית הקברות הלאומי
• 
  יד ושם - מוזיאון השואה
• 
  שכונת מאה שערים
• 
  ארכיון המדינה
• 
  מוזיאון ישראל בירושלים
• 
  האקדמיה ללשון העברית
• 
  האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• 
  היכל שלמה ומוזיאון העם היהודי
• 
  גן החיות התנ"כי
• 
  בנייני האומה - מרכז הקונגרסים הבינלאומי
• 
  סינמטק ירושלים - ארכיון הסרטים הישראלי
• 
  גת שמנים
• 
  בניין רשות השידור
• 
  גשר המיתרים
• 
  בית הכנסת החורבה

וידאו על ירושלים

ראו גם

• יום ירושלים
• בתי חולים בירושלים - גנים בירושלים - כיכרות בירושלים - כנסיות ומנזרים בירושלים - מוזיאונים בירושלים - רחובות בירושלים - תיאטראות בירושלים
• תיירות צליינית לארץ ישראל
• תוכנית מתאר מקומית 2000 ירושלים
• קרטוגרפיה של ירושלים

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל פורטל ירושלים הוא שער לכל הנושאים הקשורים בעיר ירושלים, העיר הקדושה לשלוש הדתות ובעלת ההיסטוריה הארוכה והמורכבת. הפורטל מציג את ההיסטוריה של העיר, אתרים קדושים ומבנים חשובים בעיר, אישים, רחובות, שכונות ואנקדוטות מעניינות אודותיה.

ספרי הדרכה

	ספר: ירושלים
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• מרדכי נאור (עורך), ירושלים עיר ועם - מדוד המלך עד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות.
• מאיר בן דב, אדם ואבן בירושלים, מודן הוצאה לאור, 1989.
• דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1996.
• דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים הבנייה בעיר העתיקה, ירושלים 1993.
• אייל מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה - לסייר עם יד בן צבי, ירושלים: הוצאת יד בן צבי.
• מאיר בן-דב, ביצורי ירושלים, החומות השערים והר הבית, תל אביב 1983.
• אמנון רמון (עורך), עיר בסבך - לקסיקון ירושלים בת זמננו, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל
• אליהו וגר, סיורים בירושלים - מדריך למטייל, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1988.

מחקרים

• בנימין זאב קדר, (עורך), עורך-משנה צבי ברס, פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשל"ט, 1978.
• יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר"
• יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר"
• ישראל ברטל, חיים גורן (עורכים), ספר ירושלים: בשלהי התקופה העות'מאנית 1914-1800, ירושלים : הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע, 2010
• ישראל קמחי (עורך), אגן נחל קדרון, המרחב החזותי של העיר העתיקה בירושלים, מדיניות שימור ופיתוח, ירושלים 2009.
• שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, פרקים בתולדות היישוב היהודי בעיר העתיקה בדורות האחרונים, בית 1998.
• זאב וילנאי, ירושלים, העיר העתיקה וסביבתה, א-ב, ירושלים 1972.
• סיימון סבאג מונטיפיורי, ירושלים: הביוגרפיה, אור יהודה: דביר, 2013.

מפות, אטלסים

• דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, הוצאת כרטא, 1989.
• מפה דינאמית רשמית של עיריית ירושלים
• מפות עתיקות של ירושלים באתר הספרייה הלאומית
• מפת ירושלים – מפה אינטראקטיבית של העיר העתיקה בירושלים הכוללת את המסגדים, הכנסיות, ובתי הכנסת בעיר

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט של עיריית ירושלים

• פרופיל ירושלים נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס

• המפה הירוקה של ירושלים - מדריך אתרים ועסקים בני קיימא בעיר
• מידע על אתר ירושלים, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
• לקט נתונים לרגל יום ירושלים תש"ע, 10 במאי 2010, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
• ספריית ירושלים הווירטואלית - מאגר אקדמי של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת אל-קודס
• ישראל ברדוגו, ירושלים של מעלה - פרויקט צילום ממעוף הציפור, כיכר השבת
• שלום ירושלמי, ירושלים מודל 2011: המשוואה המסובכת ביותר בעולם, באתר nrg‏, 3 ביוני 2011
• התמונות הראשונות שצולמו בירושלים, באתר ynet, 8 בפברואר 2014
• הלל כהן, כיכר השוק ריקה - עלייתה ונפילתה של ירושלים הערבית 1967 - 2007, הוצאת עברית, 2007
• מאיה חושן, מיכל קורח, על נתונייך ירושלים 2014, מכון ירושלים לחקר ישראל (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים" )
• אורה אחימאיר ויעקב בר סימן טוב, 40 שנה בירושלים, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל.
• עפר לבנה כפרי, ‏ירושלים במסורות המוסלמיות של אחרית הימים ויום הדין, קתדרה 86, ינואר 1998
• שנתון מערכת החינוך בירושלים לשנת 2014
• Jerusalem.com – ירושלים בתמונות, קטעי וידאו וסיורים וירטואלים (באנגלית)
• שמות רבים לירושלים, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• יהודה זיו, על דעת המקום: על שכונותייך ירושלים הפקדתי שמות, בבלוג "עונג שבת", 22 במאי 2014
• מכון ירושלים לחקר ישראל: פרסומי מחקר בנושא ירושלים
• השנתון הסטטיסיטי לירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל
• מחקר אודות מנופי הפיתוח של ירושלים (פרויקט "מרום")
• מהי ציון ומהי ירושלים, באתר ישיבת הר ברכה