לדלג לתוכן

בנימין נתניהו – הבדלי גרסאות

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
דיבה בן כספית
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
←ראש האופוזיציה (2021–הווה): עמדת ראש האופוזיציה לגבי החיסונים לא רלוונטית; על מעשיו בזמן כהונתו כראש ממשלה אפשר לדווח בפרקים קודמים
שורה 601: שורה 601:


ב-13 ביוני הושבעה [[ממשלת ישראל השלושים ושש]], [[ממשלת חילופים]] בראשות [[נפתלי בנט]] כראש הממשלה ו[[יאיר לפיד]] כ[[ראש ממשלת ישראל החלופי|ראש הממשלה החלופי]], ובכך הסתיימו יותר מ-12 שנות כהונה רצופות של נתניהו בתפקיד [[ראש ממשלת ישראל]]. נתניהו עבר לשמש כ[[ראש האופוזיציה]].
ב-13 ביוני הושבעה [[ממשלת ישראל השלושים ושש]], [[ממשלת חילופים]] בראשות [[נפתלי בנט]] כראש הממשלה ו[[יאיר לפיד]] כ[[ראש ממשלת ישראל החלופי|ראש הממשלה החלופי]], ובכך הסתיימו יותר מ-12 שנות כהונה רצופות של נתניהו בתפקיד [[ראש ממשלת ישראל]]. נתניהו עבר לשמש כ[[ראש האופוזיציה]].

בקיץ 2021, במהלך התפרצות גל התחלואה של [[וריאנט דלתא של נגיף הקורונה|וריאנט דלתא]], נתניהו קרא לממשלה להביא ארצה אספקה עבור [[חיסון דחף]] נגד מחלת הקורונה.{{הערה|שם=גיא זהר|1=[[גיא זהר]], [https://www.youtube.com/watch?v=Iodu4Y65Iro האם לא הקשבנו לנתניהו לגבי חיסון שלישי?], מתוך "[[מהצד השני עם גיא זהר|מהצד השני]]", [[יוטיוב|Youtube]], {{כ}}1 באוגוסט 2020}} עוד במרץ, כשעודנו כיהן כראש הממשלה, נתניהו ביקש לרכוש עשרות מיליוני מנות חיסון נוספות מבעוד מועד להתמודדות עתידית עם הנגיף,{{הערה|1=[[רוני לינדר-גנץ|רוני לינדר]], [https://www.themarker.com/coronavirus/.premium-1.9618097 סודי בהחלט: מדוע ישראל צריכה 36 מיליון חיסונים נגד קורונה?], [[TheMarker]], {{כ}}14 במרץ 2021}} אך מחלוקת פוליטית עם ראש הממשלה החליפי גנץ מנעה את עסקת הרכשה{{הערה|1=איתמר אייכנר, [https://www.ynet.co.il/news/article/SktZV9kHu נתניהו ביקש ממנכ"ל פייזר: בשל המשבר הפוליטי, תמתין עם רכש החיסונים], [[ynet]], {{כ}}29 במרץ 2021}} עד שהוסכם, לבסוף, על ביצוע עסקת רכישה מצומצמת יותר מזו שתוכננה במקור וממקורות תקציביים קיימים מבלי להגדיל את ה[[גירעון תקציבי|גירעון]].{{הערה|1=[[דני זקן]], [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001368248 משבר החיסונים נפתר - קרב ההאשמות בין נתניהו לגנץ נמשך], [[גלובס]], 20 באפריל 2021}} עם התפרצות התחלואה בקיץ, נתניהו ערך לעצמו [[סרולוגיה|בדיקה סרולוגית]] וגילה כי רמת ה[[נוגדן|נוגדנים]] בדמו ירדה מאז שתי מנות החיסון הראשונות, ולכן החליט לצאת בקריאה לחיסון שלישי.{{הערה|1=[[בן כספית]], [https://www.maariv.co.il/corona/corona-israel/Article-855905 לפני שהתבטא בעד חיסון שלישי: נתניהו גילה כי רמת הנוגדנים בגופו נמוכה], [[מעריב אונליין]], 28 ביולי 2021}} נתניהו קרא לחכות לאישור ה-[[מנהל המזון והתרופות האמריקאי|FDA]] עבור החיסון השלישי, אך ראש הממשלה בנט לא חיכה והחל את מבצע החיסון השלישי עוד קודם לכן.{{הערה|שם=גיא זהר}} נתניהו התנגח פוליטית בבנט ובממשלתו בטענה כי "התמהמהו" עם מתן מנת החיסון השלישית, אך בפועל מבצע החיסון השלישי החל עוד קודם למועד בו נתניהו ביקש לחסן.{{הערה|1=אורי כהן, [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001387090 נתניהו ובנט התווכחו בכנסת על החיסון השלישי. מי צדק?], [[גלובס]] - "המשרוקית", 13 באוקטובר 2021}} נתניהו התחסן יחד עם רעייתו שרה במנה השלישית וקרא לציבור לעשות כך גם כן,{{הערה|1=יורי ילון, [https://www.israelhayom.co.il/health/article/3707474 הנשיא הרצוג ורעייתו מיכל התחסנו במנה השלישית, רה"מ למתנגדים: "זאת החלטה מקצועית"], [[ישראל היום]], 30 ביולי 2021}} אך נתוני החיסון במעוזי תומכיו הפוליטיים הם הנמוכים ביותר.{{הערה|1=[[מיכאל האוזר טוב]], [https://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.10254022 הפוליטיקה של החיסונים: החלפת השלטון בישראל שינתה גם את דפוסי ההתחסנות], [[הארץ]], 8 באוקטובר 2021}}


===חשדות לפלילים===
===חשדות לפלילים===

גרסה מ־11:26, 19 בינואר 2022

בנימין נתניהו
דיוקנו הרשמי של נתניהו כראש הממשלה, 2009
דיוקנו הרשמי של נתניהו כראש הממשלה, 2009
דיוקנו הרשמי של נתניהו כראש הממשלה, 2009
לידה 21 באוקטובר 1949 (בן 75)
כ"ח בתשרי ה'תש"י
תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה בנימין נתניהו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט
מפלגה הליכוד
דת יהדות
בת זוג מיקי הרן (1972–1979)
פלור קייטס (1981–1989)
שרה נתניהו (1991–הווה)
www.netanyahu.org.il
ראש האופוזיציה ה־9
28 ביוני 2021 – מכהן
(3 שנים)
16 בינואר 2006 – 24 בפברואר 2009
(3 שנים)
24 במרץ 1993 – 18 ביוני 1996
(3 שנים)
ראש ממשלת ישראל ה־9
31 במרץ 2009 – 13 ביוני 2021
(12 שנים)
חלופי בני גנץ (2020-2021)
משנה סילבן שלום (2015, 2009-2013), משה יעלון (2009-2013)
סגן
(2009-2013)		 אהוד ברק, אלי ישי, דן מרידור, אביגדור ליברמן
תחת הנשיאים שמעון פרס, ראובן ריבלין
אירועים בתקופתו
18 ביוני 1996 – 6 ביולי 1999
(3 שנים)
סגן דוד לוי, זבולון המר, רפאל איתן, משה קצב
תחת הנשיא עזר ויצמן
אירועים בתקופתו
שר הביטחון ה־19
בממשלה ה-34
18 בנובמבר 2018 – 12 בנובמבר 2019
(360 ימים)
סגן אלי בן-דהן
שר החוץ ה־12
בממשלה ה-34
6 במאי 2015 – 17 בפברואר 2019
(3 שנים)
סגנית ציפי חוטובלי
בממשלה ה-33
20 בדצמבר 2012 – 11 בנובמבר 2013
(327 ימים)
סגן דני אילון, זאב אלקין
בממשלה ה-29
6 בנובמבר 2002 – 28 בפברואר 2003
(115 ימים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
בממשלה ה-27
6 בינואר 1998 – 13 באוקטובר 1998
(281 ימים)
בממשלה ה-27
18 ביוני 1996 – 19 ביוני 1996
(יומיים)
שר האוצר ה־16
בממשלה ה-33
25 במרץ 2015 – 14 במאי 2015
(51 ימים)
בממשלה ה-30
28 בפברואר 2003 – 9 באוגוסט 2005
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
בממשלה ה-27
18 בדצמבר 1998 – 23 בפברואר 1999
(68 ימים)
בממשלה ה-27
20 ביוני 1997 – 9 ביולי 1997
(20 ימים)
שר התקשורת ה־31
בממשלה ה-34
5 בנובמבר 2014 – 21 בפברואר 2017
(שנתיים)
חבר הכנסת
17 בפברואר 2003 – מכהן
(21 שנים)
21 בנובמבר 1988 – 6 ביולי 1999
(10 שנים)
כנסות ה־12–15, ה-16–24
יושב ראש הליכוד
19 בדצמבר 2005 – מכהן
(18 שנים)
25 במרץ 1993 – 6 ביולי 1999
(6 שנים)
תפקידים בולטים נוספים
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בנימין (ביבי) נתניהו (‏האזנהⓘ‏Ⓘ‏; נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא ראש האופוזיציה ויושב ראש מפלגת הליכוד. כיהן כראש ממשלת ישראל ה-9 בין השנים 1996–1999 ו-2009–2021. בנוסף היה שר האוצר, שר הביטחון, שר החוץ וכיהן במספר תפקידים נוספים.

בין 1984–1988 היה נתניהו שגריר ישראל באו"ם. לאחר מכן הצטרף למפלגת הליכוד והיה חבר הכנסת השתים עשרה וסגן שר החוץ. ב-1993 נבחר ליושב ראש הליכוד, לאחר מכן כיהן כראש ממשלה במשך חמש כהונות, בשתי תקופות לא רצופות: הראשונה, בראשות ממשלת ישראל העשרים ושבע, בין 1996–1999; והשנייה, בין 2009–2021 בראשות הממשלה השלושים ושתיים, השלושים ושלוש, השלושים וארבע והשלושים וחמש. הוא ראש הממשלה הישראלי שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר בתפקיד זה.

במהלך התקופה הראשונה שבה כיהן כראש ממשלה חתמה ישראל על הסכמי חברון ווואי עם הפלסטינים. בתקופה השנייה בתפקיד יצאה ישראל למבצעי עמוד ענן, צוק איתן ושומר החומות ברצועת עזה, וגם התמודדה עם גל הטרור הפלסטיני בשנים 2015–2016. ישראל בהנהגת נתניהו המשיכה בפעילות המערכה בין המלחמות, בעיקר באמצעות תקיפות של חיל האוויר הישראלי, וכן הקדישה מאמצים לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית. בתקופת כהונתו הוא קידם את הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל ואת הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן, וכן את העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים. נתניהו אף חתם על הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, עם בחריין ועם סודאן.

ב-24 במאי 2020 החל להתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים משפט נתניהו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות מרמה והפרת אמונים בשלושה תיקי חקירה (תיק 1000, 2000 ו-4000), ובאחרון הוא נאשם גם בשוחד.

ביוגרפיה

תמונת הבקו"ם של נתניהו

נתניהו[1][2] הוא השני מבין שלושת בניהם של צילה (לבית סגל) (1912–2000)[3] ופרופסור בנציון נתניהו (1910–2012) ונקרא על שם אביה של אמו הפרדסן בנימין סגל[4]. הוא נולד בתל אביב וגדל בירושלים, תחילה בשכונת תלפיות ומ-1955 בקטמון. בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. הוא החל ללמוד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, עד שמשפחתו עברה לארצות הברית בין 1963–1969, בעקבות עבודתו של אביו[5]. המשפחה גרה בצ'לטנהם, פרוור של פילדלפיה שבפנסילבניה, שם למד נתניהו בבית הספר התיכון המקומי והיה פעיל במועדון הדיבייט.

שירות צבאי

בסיום לימודיו בתיכון, שב נתניהו לבדו לישראל ב-1967 כדי להתגייס לצה"ל, ושירת בסיירת מטכ"ל, שבה שירת גם אחיו יונתן. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה תחת פיקודו של עמירם לוין[6] והשתתף בפעולות מיוחדות בעומק קווי האויב. בין היתר, השתתף במבצע תשורה, במבצע תופת ובמבצע בולמוס 4 במהלך מלחמת ההתשה[7]. במהלך המבצע האחרון הוא כמעט טבע, לאחר שהצבא המצרי פתח באש על כוח של היחידה עם שייטת 13, בעת צליחת תעלת סואץ על גבי סירות גומי לעבר הגדה המערבית, שהייתה בשליטת כוחות מצריים[8]. בהמשך, סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות[9] ומונה למפקד צוות ביחידה[10]. כמפקד צוות השתתף נתניהו, בין היתר, במבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה", שעליו פיקד מפקד היחידה, אהוד ברק. נתניהו נפצע בפעולה זו מפליטת כדור של חברו ליחידה. בפעם אחרת, בעת ביצוע פעולה עלומה בסוריה, נתקע הצוות שעליו פיקד בדרך והלוחמים סבלו מתשישות ומקור. מפקד פלגתו, עוזי דיין, חש לעזרתם וחילץ אותם[11]. בקיץ 1972 השתחרר נתניהו מצה"ל בדרגת סרן. הוא הוסיף לשרת במילואים באותה יחידה לפחות עד 1981[12].

לאחר השחרור מצה"ל

לאחר שחרורו מצה"ל חזר נתניהו לארצות הברית, שם קיבל תואר ראשון באדריכלות (B.S.A.D) ב-1974 ותואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת MIT שבמסצ'וסטס ב-1976[13]. עבודת המוסמך שלו בנושא מחשוב ענף העיתונות הכתובה נכתבה עם זאב צור, בהנחיית לסטר תורו[14]. בנוסף, למד לימודי מדע המדינה באוניברסיטת הרווארד. במקביל ללימודיו, עבד כשנתיים בחברה לייעוץ עסקי, "בוסטון קונסלטינג גרופ" ("BCG"). באותה עת כינה עצמו "בנג'מין ניתאי" או "בן ניתאי" (ניתאי היה שם העט שבו נהג אביו לחתום לעיתים על מאמריו)[15]. לאחר שנים, בריאיון לתקשורת, הבהיר כי עשה זאת כדי שהסביבה שאינה דוברת עברית תוכל להגות את שמו ביתר קלות.[דרוש מקור]

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, שב לישראל כדי להשתתף במלחמה[16]. הוא הצטרף לקבוצה מאולתרת של "חוזרים" מהיחידה, ששמרה על חניוני הקרב הליליים של הטנקים בחזית הדרום ובשבוע השני לחזרתו הועבר למשימה דומה בחזית הצפון[17][18]. לפי מאמר באתר וואלה מ-2013 פיקד על מבצע של היחידה בצפון[19].

עם סיום הלחימה שב ללימודיו בארצות הברית[17].

ב-1976 שכל נתניהו את אחיו יונתן (יוני) נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה, בעת היותו מפקד סיירת מטכ"ל.

ראשית פעילותו הציבורית

נתניהו (מימין) בארוחת ערב בבית הלבן בתור ציר ישראל בוושינגטון, 5 בינואר 1983; לידו יושבים נשיא המדינה יצחק נבון (במרכז) ושגריר ישראל בארצות הברית משה ארנס (משמאל).
נתניהו עם סורין הרשקו, לוחם שנפצע במבצע יונתן, 2 ביולי 1986

בסיום לימודיו (1977) שב לישראל. מסוף 1976 ועד 1980 עמד בראש מכון יונתן לחקר הטרור, שערך מספר כנסים בינלאומיים בנושא הטרור[20]. בין 1980–1982 עבד כמנהל השיווק של חברת הרהיטים "רים תעשיות"[21]. ב-1980 זכה, עם אחיו עדו, בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, בעבור הוצאת מכתבי יוני[22][23]. במסגרת פעילותו במכון יונתן לחקר הטרור, הכיר נתניהו מספר פוליטיקאים, בהם השר משה ארנס, שהכניסוֹ לפוליטיקה והמליץ למנותו כציר ישראל בוושינגטון, תפקיד שמילא בין 1982–1984[24]. לאחר סיום כהונתו של ארנס כשגריר, מילא נתניהו את מקומו, עד למינויו של מאיר רוזן לתפקיד זה[25].

בין 1984–1988 כיהן נתניהו כשגריר ישראל באו"ם, ובלט בהופעותיו בתקשורת העולמית. אחרי שהקונגרס היהודי העולמי חשף את עברו של מזכ"ל האו"ם, קורט ולדהיים, ששירת כקצין בוורמאכט במלחמת העולם השנייה[26], תבע נתניהו מהאו"ם, במידה רבה של הצלחה, לחשוף מסמכים הקשורים לעברו של ולדהיים ולזה של פושעי מלחמה נאצים נוספים[27][28].

ב-1988 הוענק לנתניהו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[29].

ראשית הקריירה הפוליטית (1988–1996)

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988, שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". בבחירות המקדימות במרכז תנועת החרות זכה במקום החמישי, וברשימת הליכוד שכללה את המפלגה הליברלית הישראלית ואת יגאל הורוביץ - הוצב במקום התשיעי ברשימה. הוא נבחר לחבר הכנסת ה-12, והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס, ולאחר מכן של השר דוד לוי. גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. בין לוי ונתניהו לא נוצר שיתוף פעולה, וצצו ניצני יריבות שהתעצמו לאחר מכן. בוועידת השלום במדריד ב-1991 נמנה נתניהו עם חברי המשלחת הישראלית, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. עקב המתח בינו ובין לוי עבר נתניהו לאחר הוועידה מתפקיד סגן שר החוץ לסגן שר במשרד ראש הממשלה.

לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, שנערכו ב-1992, הוצב נתניהו במקום השישי ברשימת הליכוד. לאחר מפלת המפלגה בבחירות, הוא התמודד ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה, במקום שמיר שפרש. נתניהו גבר בבחירות אלה על דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, וזכה ל-52% מהקולות.

במהלך מסע הבחירות הפנימיות, התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית במהדורת מבט לחדשות טען נתניהו, כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו, המכילה ראיות לבגידתו כביכול באשתו[30]. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו על היותם אחראים לפרשה, העמיקה את הקרע בין השניים. הקלטת לא הוצגה מעולם, ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי[דרוש מקור].

כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו מ-1993, והזהיר שההסכם יביא לגל טרור כלפי אזרחי מדינת ישראל. נתניהו ביקר באתרים של פיגועי טרור (כגון באתר הפיגוע בקו 5 ב-19 באוקטובר 1994), והשתתף בהפגנות של הימין, קטנות וגדולות, כנגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', שנערכה באוקטובר 1995. השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה, שבה נישא ארון קבורה עליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", והוצג בה חבל תלייה - זכתה לפרסום רב[31]. נתניהו אמר שלא ראה את הארון.

הניצחון בבחירות 1996

ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת הארבע-עשרה, לפי שיטת הבחירה הישירה. בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה גבר נתניהו על ראש הממשלה המכהן, שמעון פרס (שהחליף את רבין לאחר הירצחו), ברוב של 50.5% לעומת 49.5% לפרס, ובהפרש של כ-29,000 קולות. ניצחונו התקבל בהפתעה על ידי הפרשנים הפוליטיים, לאחר שרוב הסקרים ניבאו ניצחון לפרס, חלקם בהפרש של יותר מחמישה אחוזים. גם במדגם הטלוויזיה של הערוץ הראשון ניצח פרס את נתניהו בהפרש של 1.4%, וכך גם במניין החלקי של תוצאות האמת במהלך הלילה. לפנות בוקר, התהפכו התוצאות לטובת נתניהו[32][33]. ניצחון נתניהו בבחירות הפך אותו בגיל 47 לראש הממשלה הצעיר ביותר שנבחר בישראל, ולראשון שנולד בישראל לאחר קום המדינה.

פרשנים מציינים כמה גורמים שתרמו לניצחון נתניהו:

  • סדרת פיגועי התאבדות שבוצעו על ידי תנועת חמאס בחודשים פברואר ומרץ, והוצגו על ידה כתגובה לחיסול "המהנדס" יחיא עיאש, עוררה כעס בציבור על אוזלת ידה של הממשלה במניעתם, ועל הקשר בינם ובין המצב החדש שנוצר ביהודה, שומרון וחבל עזה בעקבות הסכמי אוסלו.
  • ההתלקחות בלבנון באפריל ומבצע ענבי זעם: פרס ציפה שהמבצע יתרום לדימויו כמנהיג המסוגל להגן על ביטחון המדינה, אולם הריגתם של כמאה אזרחים בכפר הלבנוני קאנא, כתוצאה מהפגזה ישראלית - הביאה רבים מהבוחרים הערבים להימנע מהצבעה עבורו.
  • מועד הבחירות המוקדמות שנקבע במשא ומתן בין סיעות הכנסת פעל לרעת פרס. אילו היו הבחירות נערכות מוקדם יותר, לא היה למפלגות היריבות זמן מספק להתארגנות, וגם ההשפעה הרגשית של רצח רבין הייתה חזקה יותר.
  • הצלחתו של נתניהו לאחד מאחוריו ברשימת הליכוד-גשר-צומת גם את סיעת "גשר", בראשות יריבו משכבר הימים, דוד לוי, ואת "צומת", בראשות רפאל איתן. אמנם האיחוד לא הביא לתוספת מנדטים לסיעת הליכוד בכנסת.
  • הניכור שחשו קבוצות מסוימות בחברה הישראלית כלפי השמאל. לניצחונו של נתניהו חברו קבוצות שונות שנמצאו מחוץ לזרם המרכזי והשליט בישראל – חרדים, עולים חדשים ומזרחים. המפסיד מול נתניהו, שמעון פרס, השיב לשאלה עיתונאית לאחר הבחירות: "מי הפסיד?" באומרו כי "הישראלים" הפסידו ו"היהודים" ניצחו[34].
  • העימות הטלוויזיוני, שאליו הופיע פרס אחרי לילה נטול-שינה, נרגז ומוכן ברישול. לפי סקרי דעת קהל הפסיד פרס בעימות לנתניהו.
  • השימוש בשירותיו של יועץ הבחירות האמריקאי ארתור פינקלשטיין, שטבע סיסמאות כגון: "פרס יחלק את ירושלים" ו"אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע פרס", ועמד מאחורי תשדירי הבחירות של נתניהו, שהיו קצרים, קליטים וחוזרים על עצמם.
  • הבטחותיו של נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שעליהם חתמה הממשלה, למרות התנגדותו העקרונית להם.
  • הקמפיין של צעירי אגודת חב"ד בישראל, במימונו של המיליארדר היהודי-אוסטרלי, חסיד חב"ד יוסף גוטניק, ימים ספורים לפני הבחירות בסיסמה: "נתניהו. זה טוב ליהודים"[35].
  • הוראתו של הרב שך יומיים לפני הבחירות, לציבור החרדי בכלל ולמצביעי יהדות התורה בפרט - להצביע לנתניהו.

קדנציה ראשונה כראש הממשלה (1996–1999)

ערך מורחב – ממשלת ישראל העשרים ושבע

נתניהו כיהן לראשונה כראש ממשלת ישראל מ־18 ביוני 1996 עד ל־6 ביולי 1999.

התחום המדיני

נתניהו עם נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, בחדר הסגלגל, יולי 1996
4 בספטמבר 1996, בנימין נתניהו נפגש עם יאסר ערפאת במחסום ארז
נתניהו מתארח בסוכתו של ראש ישיבת מרכז הרב, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, אוקטובר 1997
נתניהו, מזכירת המדינה של ארצות הברית, מדליין אולברייט ויאסר ערפאת, במהלך השיחות לקראת החתימה על הסכם ואי, אוקטובר 1998

הנושא המרכזי שהעסיק את נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה היה היחסים בין ישראל לפלסטינים, שידעו עליות ומורדות. כפי שהתחייב נתניהו מראש, הוא לא ביטל את הסכמי אוסלו. עם זאת, הוא אמר שיש לדאוג להדדיות ולקיים התחייבויות לנסיגות רק במקביל לקיום הרשות הפלסטינית את התחייבויותיה. בהתאם לכך, המשיך את ההתמהמהות של קודמו שמעון פרס בביצוע מסירת חברון לידי הרשות, העיר היחידה שלא נמסרה לפלסטינים בהתאם להסכמי אוסלו ב', לשליטה פלסטינית. בתחילת ספטמבר 1996 נפגש נתניהו עם יאסר ערפאת במעבר ארז, אולם לא הושגו בפגישה הסכמות.

ב-24 בספטמבר 1996 החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל בירושלים; בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה, ובמהלכן נהרגו 17 חיילי צה"ל וכמאה שוטרים ואזרחים פלסטינים[36]. לטענת הפלסטינים, המהומות התפתחו בעקבות פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בוויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים, בתואנה שישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. נתניהו הצדיק את האישור שנתן לפתיחת פתח המנהרה בהתאם לחוות דעת של מערכת הביטחון, ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו". מדובר היה באירוע ביטחוני משמעותי בתקופת כהונתו של נתניהו, הן בשל מספר ההרוגים הגבוה בצד הישראלי והפלסטיני והן בשל המחאות החריפות של ערביי ישראל, כולל שביתה כללית והפרות סדר בערים הערביות ובערים המעורבות, שנפסקו תוך ימים ספורים.

בעקבות מהומות מנהרת הכותל מיהר נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לקרוא לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה סללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים שבהם קיימים בתים המאוכלסים בישראלים. כמו כן התחייבה ישראל לקיים שתי נסיגות נוספות שביחד עם הנסיגה מחברון נקראו "שלוש הפעימות". הנסיגה מחברון בוצעה באותו חודש.

בקיץ 1997 התרחשו בירושלים שני פיגועי התאבדות, ובעקבותיהם הורה נתניהו על הריגתו, באמצעות רעל, של ראש הלשכה המדינית של חמאס בירדן, חאלד משעל (ראו ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל). הפעולה לא עלתה יפה, וסוכני "המוסד" שביצעו אותה נתפסו. בתמורה לשחרורם שלחה ישראל תרופת נגד שהצילה את חייו של משעל, ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם שייח' אחמד יאסין. קודם לכן החליט נתניהו שלא לדרוש את הסגרתו של מוסא אבו מרזוק, בכיר חמאס שנתפס בארצות הברית, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש את הפיגועים.

לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון, שהתמנה לשר החוץ שלו במקום דוד לוי שהתפטר, לנסיגה נוספת, שכללה 13% משטחי C שבגדה שהועברו לשטחי A ו-B,‏ 1% ו-12% בהתאמה, ולפתיחת נמל תעופה בינלאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות הנשיא קלינטון, אולם לא פורסם נוסח חדש של האמנה שאינו כולל את הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל. בטרם הוקדמו הבחירות ביצעה ממשלת נתניהו רק חלק קטן מהנסיגה שלה התחייבה, כאשר נתניהו מציג את מדיניותו על ידי הנוסחה: ”יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו.”

תקופתו של נתניהו התאפיינה בהתמקחויות ארוכות על נסיגות ו"פעימות" של אחוזים בודדים מהשטח. בימיו לא חלה פריצת דרך משמעותית בתהליך כמו בימי רבין, אך גם לא החמרה ביחסים כמו בימי ברק.

במהלך תקופת כהונתו, חל קיפאון במגעים עם סוריה, אף על פי שידידו האישי, המיליונר האמריקאי רון לאודר, נשלח לסוריה מטעמו. לטענת דניס רוס ומרטין אינדיק, טיוטה שהציג לאודר בשמו של נתניהו לסורים, וזכתה להסכמתם, כללה נסיגה מרמת הגולן לקו על בסיס גבולות 1967, כאשר תוואי הקו המדויק ייקבע לאחר משא ומתן בין הצדדים[37]. לטענת נתניהו, הוא התעקש על כך שקו הגבול יעבור קילומטרים מזרחה יותר[38].

התחום הביטחוני

בתקופת כהונתו של נתניהו כראש ממשלה היה מספר הפיגועים נמוך משמעותית בהשוואה לתקופותיהם של שני קודמיו בתפקיד, יצחק רבין ושמעון פרס, ולשני ראשי הממשלות שלאחריו, אהוד ברק ואריאל שרון. בשנת 1999, שנת כהונתו האחרונה של נתניהו, נרצחו 4 אנשים בפיגועים, המספר הנמוך ביותר מאז ראשית האינתיפדה הראשונה ועד 2008.

שהיית צה"ל בדרום לבנון המשיכה לגבות קורבנות רבים, בהם: אסון המסוקים (4 בפברואר 1997), מות שלושה קצינים מסיירת צנחנים בהיתקלות באזור הביטחון (23 בפברואר 1997), ואסון השייטת (5 בספטמבר 1997) שבו נהרגו 12 לוחמי שייטת 13 במארב של חזבאללה בלבנון. אסון המסוקים החזיר לסדר היום הציבורי את הפקפוק שבשהיית צה"ל בדרום לבנון והיה הזרז להקמת ארגון ארבע אמהות שפעלו לנסיגה מדרום לבנון. בעקבות נפילת הקצינים הודיע יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, על התחייבותו לצאת מלבנון תוך שנה מהיבחרו, עדיף תוך משא ומתן עם סוריה. תגובתו של נתניהו הייתה האשמת ממשלת לבנון באי מוכנות לשאת ולתת על הנסיגה.

בשלהי תקופת כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש הממשלה הוא הקים את המועצה לביטחון לאומי והעמיד בראשותה את האלוף דוד עברי. הקמת המועצה נעשתה בהתאם להמלצה שניתנה במסגרת הפקת לקחים ממלחמת יום הכיפורים שלא הוצאה לפועל על ידי ראשי הממשלות שקדמו לו.

התחום הכלכלי

נתניהו נואם בבורסה ליהלומים ברמת גן, 1999

נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי הכלכלה החופשית ואת ההפרטה, וחתר לממש תפיסה החל מכהונתו הראשונה כראש ממשלה, בכדי לחזק את הכלכלה הישראלית. לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים:

  1. הורדת האינפלציה מ-10.59% בשנת 1996 ל-1.34% בשנת 1999.
  2. הפחתת הגרעון התקציבי.
  3. ליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון" (על רקע מהלך זה התפטר דן מרידור מתפקידו כשר האוצר).
  4. ביצוע הפרטה של חברות וגופים ממשלתיים.
  5. רפורמה בפנסיה (החלה ב-3 במרץ 1999), שעניינה היה מעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת לעובדים חדשים בשירות הציבורי, למעט עובדי מערכת הביטחון בעיקר.
  6. פתיחת שוק התקשורת לתחרות – הוספת מפעיל סלולרי שלישי: תחילת שירותיה של חברת Yes הטלוויזיה בלוויין, והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבינלאומיות.

במהלך תקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר: דן מרידור, יעקב נאמן ומאיר שטרית - כל אחד למשך פרק זמן של כשנה.

עימותים והקדמת הבחירות

תקופתו של נתניהו כראש ממשלה לוותה בחילוקי דעות חריפים בציבור. אנשי השמאל ייחסו לו חלק ביצירת האווירה שאפשרה את רצח רבין, ויש הטוענים שהתנגדותם לו גברה בעקבות התרסותיו כלפי השמאל או חלקים ממנו [39]. יש הטוענים כי השנאה כלפיו היא המשך השנאה של השמאל כלפי מנהיגי ימין כגון ז'בוטינסקי, בגין, שרון ושמיר". ויש הטוענים שהוא שיבש וסיכל את תוכניות השלום של השמאל. הופעתו התקשורתית המלוטשת הביאה לו תומכים, אך היחסים בינו לבין כלי התקשורת היו עכורים, והוא האשים אותה בהתנכלות לו. עם זאת, נתניהו זכה לאהדה רבה בחוגי החרדים והימין המסורתי.

במהלך שנות כהונתו כראש ממשלה, ואחר כך כשר החוץ, קידם נתניהו את היחסים עם הימין הנוצרי השמרני האמריקני[40][41][42]. פעילות זו, שלוותה בידידות אישית חמה בין נתניהו, ג'רי פאלוול (אנ') ומנהיגים אחרים מהימין הנוצרי, עוררה ביקורת בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית[43].

יחסיו עם בעלי בריתו הפוליטיים לֻוּוּ לעיתים בחריקות וצרימות. הגיבוי שלא נתן לשר האוצר, דן מרידור בנושא "רצועת האלכסון" הוביל להתפטרות האחרון, כעבור שנה מכניסתו לתפקיד[44]. שר החוץ דוד לוי פרש בגלל התנגדותו לצעדים הכלכליים[דרושה הבהרה] שנקט נתניהו בראשית 1998, אך גם בגלל יחסים אישיים רעועים עמו.

אחרי חתימת הסכם ואי, ביצעה ממשלתו חלק קטן מהנסיגה שהתחייב לה. ההסכם גרם לאכזבה מצד חלק מאנשי הימין בקואליציה. מפלגות השמאל נמנעו מלספק לו רשת ביטחון בנימוק שהוא מתמהמה ביישום מלא של ההסכם ובעקבות מתקפה שלו עליהן עם שובו מהוועידה. ההתמרמרות על התנהלותו האישית הובילה לאובדן תמיכת גורמי מרכז בו. סיבות אלה הובילו להקדמת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה.[דרוש מקור]

ב-21 בדצמבר 1998, הצביעה הכנסת על פיזורה בקריאה שלישית ועריכת בחירות טרם סיום תאריך כהונתה המקורי, כמחווה של הבעת אי-אמון בנתניהו, על אף ניסיונותיו למנוע את ההצבעה ולגרום לדחייתה.

בבחירות לראשות הממשלה התמודדו נגד נתניהו אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה; יצחק מרדכי, שאותו פיטר נתניהו מתפקיד שר הביטחון, כשגילה כי הוא מתכוון להצטרף למפלגת המרכז ולרוץ נגדו; בני בגין, שעזב את הליכוד והועמד בראש האיחוד הלאומי, ועזמי בשארה. בסופו של דבר פרשו מרדכי, בגין ובשארה מהמרוץ, בגין תמך במועמדותו של נתניהו, ואילו מרדכי ובשארה תמכו במועמדותו של ברק, שניצח בסופו של דבר במאי 1999, כשזכה ברוב של 56% מקולות הבוחרים.

נתניהו הודה בתבוסתו עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות, והודיע על נטילת פסק זמן מהפוליטיקה, כשלצידו עומד אריאל שרון, שהוצג כמחליפו בראש הליכוד. לימים תלה נתניהו את כישלונו בקדנציה הראשונה, בכך שלא הקים ממשלת אחדות עם בחירתו, ושלא שיער עד כמה עמוקים הקרע בעם והטינה שרחש לו השמאל.[דרוש מקור]

הפרישה מהפוליטיקה והחזרה (1999–2003)

נתניהו עם ולדימיר פוטין במוסקבה, 2000

לאחר שהפסיד בבחירות 1999, פרש נתניהו מהנהגת הליכוד ומחברותו בכנסת, ובאוגוסט 1999 מונה ליועץ לחברת באטמ תקשורת מתקדמת[45][46] ולחברת "אלקטריק פיול"[47].

עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000, ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק אמורה הייתה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, בנימוק שאחרת לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאיפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה[48]. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שהובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו[49].

בטרם מבצע "חומת מגן", תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטיניים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו תבוצע הפרדה זאת. רק מאוחר יותר היה מתומכיה של גדר ההפרדה. עם פירוק ממשלת האחדות בסוף שנת 2002, הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא התמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות בנובמבר בהפרש של 24%[50].

קדנציה כשר אוצר (2003–2005)

שר האוצר

נתניהו כשר האוצר, 2003

עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003, הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו, שחפץ בתיק החוץ, סירב תחילה, אך לבסוף קיבל את התפקיד, לאחר שהובטחה לו יד חופשית וגיבוי מצד ראש הממשלה, הבטחה שאכן קוימה במהלך הקדנציה. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת השוק יביא לצמיחה ולשיפור המצב הכלכלי במשק. במהלך כשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר אוצר, ערך רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות.

צעדים בולטים של נתניהו כשר האוצר:

  • בתחילת כהונתו, האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, שבאה להקטין את שיעורי מס ההכנסה, ובמקביל ביטל פטורים והרחיב את בסיס המס. בין הפטורים האמורים בולט ביטול הקלות המס לתושבי ההתנחלויות, צעד שבו העדיף לדבריו את גישתו הכלכלית על פני זיקתו להתנחלויות. באמצע 2004 הוביל מהלך נוסף, שבו המשיכו גם שרי האוצר שבאו אחריו, להורדת נטל מס ההכנסה ומס החברות בהדרגה עד שנת 2010, להורדת המס השולי המרבי על יחידים ל-44% (לעומת 50% בשנת 2002) והמס על חברות – 25% (לעומת 36% ב-2002). מגמה זו השתנתה בעת כהונתו של נתניהו כראש הממשלה, כאשר בשנת 2012 הועלה שיעור המס השולי המרבי ל-48% (ועלה למעשה ל-50% בשנת 2013), אולם שיעורי המס במדרגות הנמוכות יותר (עד הכנסה של כ-40,000 ש"ח לחודש) ירדו במידה ניכרת (הצעד הראשון ברפורמה זו העניק הקלות מס לכל העובדים, בלי יוצא מהכלל, משום שנכללה בו הפחתה של דמי ביטוח לאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר שלביה היטיבו ישירות רק עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה). במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה, הועלה שיעור המס מ-15% ל-20% על רווחים ראליים בשוק ההון (לרבות מניות בבורסה וריביות על פיקדונות), והחל משנת 2007 גם על שבח מקרקעין.
  • יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, שכלל העברתן של קרנות הפנסיה הגרעוניות לניהול מיוחד (הלאמה), ומכירת הקרנות המאוזנות שבבעלותן (בעיקר לחברות הביטוח). לקרן פועלי הבניין, שכבר הייתה חדלת פרעון, אפשרה תוכנית הסיוע את תשלום הפנסיה לחבריה. צעד זה לווה בהעלאה ניכרת של הפרשות העמיתים בקרנות הגרעוניות ומעבידיהם, וצמצום בזכויות העמיתים.
  • הביא להקפאת ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה למשך שנים אחדות[51].
  • שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה"), והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. מטרתה של מדיניות זו נועדה, לדבריו, לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה[52]. הקיצוץ בקצבת הילדים היה חריף במיוחד, והוא התאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות החרדיות, שבאופן מסורתי פעלו להגדלת קצבה זו (לדוגמה חוק הלפרט), לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבת הילדים פגעו בעיקר במגזרים החרדי והערבי, שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית. קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באמהות החד-הוריות, במובטלים ובקשישים, ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי ומחאות, כדוגמת זו של ויקי קנפו.
  • בתחילת 2004 הוביל קיצוץ במיסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%.
  • קידם רפורמה בשוק ההון, באמצעות "ועדת בכר", שבהתאם להמלצותיה, שמומשו לאחר כהונתו של נתניהו, נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל ואת קרנות הנאמנות שהיו בבעלותם.
  • הפרטות: במהלך כהונתו, הועברו מספר חברות שהיו בשליטת הממשלה לשליטת גופים פרטיים. ב-2003, הונפקו בבורסה מניות "אל על", עובדה שאיפשרה לקבוצת "כנפיים" של האחים דדי ואיזי בורוביץ לזכות בשליטה בחברה. בתחילת 2004, מכרה המדינה את מניותיה בחברת הספנות "צים" (50% מהחברה) לחברה לישראל שבשליטת האחים יולי וסמי עופר בכחצי מיליארד ש"ח. המהלך, שכונה על ידי העיתונאי מיקי רוזנטל "עסקת השקשוקה", עורר ביקורת ציבורית רבה[53][54][55], ונכתבה עליו הערה בדו"ח מבקר המדינה[56].

גרעין השליטה בבנק דיסקונט נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד ש"ח, כ-80% משווי השוק, על פי מחיר המניות שנסחרו באותה העת בבורסה. חברת התקשורת "בזק" נמכרה לקבוצה בראשות חיים סבן ואייפקס, במחיר הקרוב לשוויה הבורסאי. נתניהו המשיך בניסיונות קודמיו ומחליפיו בתפקיד למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, אך גם בשנת 2008 לא היה הבנק בידיים פרטיות.

  • הוביל את התוכנית להפוך את הנמלים לתאגידים, במטרה מוצהרת ליצור תחרות בין הנמלים ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים בו תוגמלו בסכומים גבוהים[57], ונוסדו חברות ממשלתיות עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009, כחמש שנים לאחר שהחל נתניהו לפעול להנהגת הרפורמה, וכשלוש שנים לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר, קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה[58].
  • נתניהו דיבר רבות על הצורך לקצץ במגזר הציבורי, והמשיל את המשק ל"איש הרזה (המגזר הפרטי) הסוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)".

בתקופת כהונתו השתפרו באופן משמעותי המדדים הכלכליים של המשק בישראל:

  • התוצר המקומי לנפש (לפי שווי כוח הקנייה) עלה ב-16% משנת 2002, השנה שקדמה לזו שבראשיתה החל נתניהו את כהונתו כשר האוצר, לשנת 2005, שנת פרישתו מהמשרד[59].
  • המדדים העיקריים בבורסה עלו ב-140%[60].
  • מספר המועסקים עלה מ-2.3 מיליון ל-2.5 מיליון ושיעור האבטלה ירד מ-10.5% ל-8.9%[61].
  • בסוף כהונתו עמד שיעור הצמיחה בישראל על 4.1%, הגבוה מבין המדינות המפותחות. בנוסף, גם האינפלציה בישראל (0.3%) הייתה נמוכה יותר משל כל המדינות המפותחות, פרט ליפן ולסינגפור[62].
  • בעוד שאת 2002 סיימה הממשלה עם גירעון (אמיתי) של 4.5% מהתוצר, את 2005 היא סיימה עם גירעון אמיתי של אפס[61].

בסוף 2002 התקשתה מדינת ישראל לגייס כסף במדינות זרות, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל לשנת 2003 צוין, כי שיפור מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים נבע, בין השאר, מהקמת ממשלה חדשה, יציבה ובעלת תוכנית כלכלית, ומהקיצוצים בתקציב (אף שעוד לא באו לידי ביטוי בגירעון של אותה שנה), זאת בנוסף לגורמים כמו השיפור במצב השווקים בעולם, קבלת הערבויות האמריקאיות והשיפור במצב הביטחוני[63].

בשנת 2007 פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מאמר שבו נאמר כי מדיניותה המקרו-כלכלית של הממשלה בתקופתם של נתניהו, של אהוד אולמרט ושל אברהם הירשזון שהחליפו, גרמה לשליש מהצמיחה במשק, ואילו גורמים חיצוניים, כמו השיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי גרמו לשני שלישים מהצמיחה[64].

נתניהו ספג ביקורת מהארגונים החברתיים, בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול משמעותי במדד האי-שוויון במשק. על-פי דוחות של המוסד לביטוח לאומי, שיעור העוני בין 2002 ל-2004 עלה בכ-10%, ומספר הילדים החיים במשפחות עניות עלה ל-12%. ארגוני רווחה דיווחו על עלייה בדרישת הנזקקים למזון ולתרופות, גם בקרב אזרחים שהשתייכו בעבר למעמד הביניים[65], בקרב אזרחים עובדים או פנסיונרים. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות.

יחסו לתוכנית ההתנתקות

נתניהו הסתייג מתוכנית ההתנתקות ובפרט לנסיגה מציר פילדלפי, בנימוק שנסיגה משם תביא להברחת אמצעי לחימה לרצועה בהיקף גדול. בנוסף, הוא צידד בעריכת משאל עם בנושא[66]. כשעלתה התוכנית בכנסת, הצביע נתניהו בעדה במסגרת המשמעת הקואליציונית, אך הציב אולטימטום לראש הממשלה שלפיו יתפטר אם לא יבוצע משאל עם. בהמשך נסוג בו מהאולטימטום, באומרו שהחרפת מצבו הרפואי של יאסר ערפאת, שאירעה בינתיים, דורשת בדיקה מחדש של המצב[67]. בהמשך שב ותבע קיומו של משאל עם. עם זאת הצביע נתניהו יחד עם הממשלה בעד התוכנית בהצבעות שנערכו בנושא בכנסת[68]. ב-7 באוגוסט 2005, ערב ביצוע הפינוי, במהלך ישיבת ממשלה שבה הוחלט על פינוי שלושת היישובים הראשונים, הודיע נתניהו על התפטרותו[69][70]. הוא נימק את החלטתו להתפטר בחששו שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל" ובאומרו ש"רפורמת בכר" בבנקים השלימה את הרפורמות שביקש לערוך במסגרת תפקידו. תומכי אריאל שרון טענו שעיתוי ההתפטרות והקישור שלה להתנתקות פוליטיים ואינם ענייניים[69].

בראשות האופוזיציה (2009-2005)

ב-30 באוגוסט 2005 הודיע נתניהו על התמודדותו לראשות הליכוד ולראשות הממשלה מול אריאל שרון. אחדים מחברי הכנסת של הליכוד הצהירו על תמיכתם בנתניהו. ימים ספורים לאחר מכן הכריז גם חבר הכנסת עוזי לנדאו על מועמדותו לתפקיד.

נתניהו החל לתקוף את אריאל שרון, וטען כי הוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ". יחד עם לנדאו ונציגי מרכז הליכוד שהתנגדו לדרכו של שרון, פעל נתניהו להקדמת הבחירות המקדימות לבחירת יו"ר הליכוד, במטרה להדיח את שרון מתפקיד יושב ראש המפלגה, אך ההצעה נדחתה על ידי מרכז הליכוד (ספטמבר 2005) בהפרש קולות קטן. למרות הפסדו, הצהיר נתניהו כי ימשיך להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה.

בראשות הליכוד

בתחילת דצמבר 2005, בעקבות פרישתו של אריאל שרון למפלגה עצמאית בשם "קדימה", הפך נתניהו למועמד המוביל להנהגת הליכוד בבחירות לכנסת השבע עשרה. מולו התמודדו בפריימריז סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין. עוזי לנדאו, שהתמודד בתחילה, הסיר את מועמדותו והודיע על תמיכה בנתניהו, ואילו שאול מופז, שהתמודד בתחילה גם הוא, עבר למפלגת "קדימה". בבחירות הפנימיות שנערכו ב-19 בדצמבר 2005 נבחר נתניהו לראשות הליכוד בקולות 44% מן המצביעים (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ).

ב-2 במרץ 2006 הצליח לאשר במרכז הליכוד החלטה המעבירה את בחירות הרשימה לכנסת לפריימריז פתוחים בין כל חברי התנועה[71], ובכך ניטל למעשה כוחו הפוליטי של מרכז התנועה, שנחשב (לפי סקרים שונים) כשנוא בציבור וכמקור לשחיתות בתנועה. התגובות לצעד זה בעיתונות היו מעורבות, מחד זכה לתשבחות על שנלחם למען טוהר המידות במפלגה ועל שהצליח לגרום למרכז לוותר מרצון על עוצמתו, משימה שנראתה עד אז כבלתי אפשרית; מאידך היו שטענו כי מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, בהצביעם על העובדה כי הצעד ננקט לאחר שכבר נבחרה רשימת הליכוד לכנסת ה-17, וכי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר הבחירות.

הבחירות לכנסת ה-17 הביאו עמן מפלה לליכוד בראשות נתניהו, שזכה ב-12 מנדטים, זאת אף על פי שהמועמד שכנגד היה אהוד אולמרט ולא אריאל שרון, ועל אף עליית חמאס ברשות הפלסטינית ונטילת כוחם של חברי המרכז, שנראו כולם כעומדים לחזק את המפלגה. בנאום התבוסה, קשר נתניהו בין מדיניותו הכלכלית, שפגעה בשכבות החלשות, לבין הכישלון בבחירות, אך קבע כי זו הייתה הכרחית למען הצלת המדינה והודיע שימשיך לעמוד בראש התנועה. בכנסת ה-17 כיהן נתניהו כראש האופוזיציה. בנאומים שנשא כראש האופוזיציה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה הדגיש את הסכנה הנשקפת מאיראן המתחמשת בפצצת אטום והשווה אותה לגרמניה הנאצית. בשנת 2008 אישרה הכנסת הצעת חוק פרטית של נתניהו שעסקה באיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עם איראן[72].

בנימין ושרה נתניהו מצביעים בקלפי בבחירות לכנסת ה-18
הבחירות לכנסת השמונה עשרה

ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. יריבו העיקרי של נתניהו במפלגה, סילבן שלום, פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הפריימריז, תוך שהוא משאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד מול פעילים עם כוח מועט במפלגה, משה פייגלין ודני דנון. נתניהו זכה ברוב של 72.8%[73], וביסס את מעמדו כמנהיג הליכוד וכמועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. מאוחר יותר פעל נתניהו, באמצעות מקורבו, אופיר אקוניס, לדחיקתו של פייגלין אחורה ברשימת המועמדים למקום ה-36, לאחר שזה נבחר למקום ה-20.

ממשלת אולמרט נחלשה לאחר מלחמת לבנון השנייה שנתפסה ככישלון בציבור. אולמרט נחשד בפלילים והחלו בקיעים בקואליציה שבסופם התפטר. מחליפתו, ציפי ליבני, כשלה בהקמת ממשלה ופוזרה הכנסת.

אחד מהנושאים המרכזיים במערכת הבחירות היה ירי הקסאמים מרצועת עזה על ידי החמאס ובמהלכה היה מבצע עופרת יצוקה. נתניהו הביעו את עמדתו ביחס לשלטון החמאס ברצועה[74] ותמך בהמשך המבצע[75]. הקמפיין עצמו כלל ביקורת כלפי לבני[76] וסיסמאות כמו "חזק בביטחון, חזק בכלכלה"[77].

בבחירות לכנסת ה-18 זכה הליכוד בראשותו ב-27 מושבים, והיה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת אחרי קדימה בראשות ציפי לבני בהפרש של מנדט אחד בלבד. כיוון שלגוש הימני-דתי, שהמליץ להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, היה רוב בכנסת (65 ח"כים), הנשיא שמעון פרס הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה[78]. נתניהו הרכיב קואליציה שמורכבת מהליכוד, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה.

קדנציה שנייה כראש הממשלה (2009–2013)

נתניהו בפגישה עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה בעת ביקור בוושינגטון, 18 במאי 2009
נתניהו בפגישה עם מזכירת המדינה הילרי קלינטון בעת ביקור בוושינגטון, 18 במאי 2009
גלעד שליט מצדיע לנתניהו עם שובו לישראל
נתניהו וראש ממשלת יוון יורגוס פפנדראו, יוון, 2010
ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים ושתיים

ב-31 במרץ 2009 החל נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל. הממשלה שהקים כללה 30 שרים ו-9 סגני שרים.

יחסי חוץ וביטחון

מתחילת הקדנציה השנייה של נתניהו ועד סיום תפקידו של ברק אובמה כנשיא ארצות הברית, הופעל לחץ רב מצד הממשל של אובמה כלפי ממשלת ישראל, להקפיא את המשך הבנייה בהתנחלויות ביהודה ושומרון ולפעול להקמת מדינה פלסטינית. במהלך הנאום של הנשיא אובמה בקהיר ב-4 ביוני 2009, פנה אובמה לעולם הערבי והצהיר בין היתר כי "ארצות הברית אינה מכירה בלגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות הנמשכות. הבנייה הזו מפירה הסכמים קודמים וחותרת תחת המאמצים להשיג שלום. הגיעה השעה לעצור את ההתנחלויות האלה". עשרה ימים לאחר נאום אובמה, נשא נתניהו את נאום בר-אילן, שבמרכזו הביע לראשונה הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה ובהכרה של הפלסטינים בישראל כמדינת העם היהודי. נתניהו הדגיש בנאומו כי יהיה מוכן לקבל מדינה פלסטינית מפורזת רק אם ירושלים תישאר בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, אם לפלסטינים לא יהיה צבא, ואם הפלסטינים יוותרו על תביעותיהם לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. כמו כן הדגיש כי לישראל הזכות ל"צמיחה טבעית" בהתנחלויות ביהודה ושומרון והסטטוס הסופי שלהן ייקבע רק במשא ומתן. באופן כללי, הנאום של נתניהו בבר-אילן נתפס בציבור כתפנית משמעותית ביחס לעמדות כלפי תהליך השלום שהפגין לפני כן.

נתניהו יזם הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון לתקופה של 10 חודשים, באישור הקבינט המדיני-ביטחוני, בעקבות לחץ מצד ממשל אובמה[79].

ראשי הרשות הפלסטינית הודיעו בתגובה שהחלטת הממשלה איננה ממלאת אחרי "מפת הדרכים" של הנשיא בוש, שמועצת הביטחון נסמכה עליה בהחלטותיה. פעולה זו ספגה ביקורת מהימין, בשל ההקפאה, ומהשמאל, על כך שההקפאה אינה מספקת.

בינואר 2010 החליט נתניהו לאמץ את תוכניתו של השר לביטחון פנים למלחמה במסתננים מהגבול הדרומי, ולהקים מכשול לאורך הגבול עם מצרים בעלות של כמיליארד וחצי ש"ח, על ההחלטה אמר נתניהו "קיבלתי את ההחלטה לסגור את גבולה הדרומי של ישראל למסתננים ולמחבלים... מדובר בהחלטה אסטרטגית כדי להבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל"[80]. בעקבות צעד זה פסקה ההסתננות כמעט לגמרי.

בספטמבר 2010 הסכים נתניהו להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים, בתיווכו של ממשל אובמה. המטרה האולטימטיבית של השיחות הישירות הייתה להגיע להסדר סופי ורשמי לסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי יישום פתרון מסוג שתי מדינות לשני עמים עבור העם היהודי והעם הפלסטיני בשטחי ארץ ישראל. עם זאת, ממשלת ישראל הצהירה בפומבי כי שלום בר-קיימא לא ייכנס לתוקף באופן מיידי בשל נוכחות ארגון חמאס וארגון חזבאללה, המאיימים על התקדמותו של תהליך השלום. בנוסף, ממשלת ישראל דחתה באופן ברור כל הסכם אפשרי עם הצד הפלסטיני כל עוד הצד הפלסטיני מסרב להכיר בישראל כמדינה יהודית.

עם תום תקופת ההקפאה הראשונה דרשו הפלסטינים תקופת הקפאה נוספת, אך ישראל דחתה דרישה זו, מה שהביא להקפאה עמוקה של המשא ומתן בין הצדדים.

לדברי עוזי ארד, שהיה ראש המטה לביטחון לאומי עד 2011, נתניהו הציע לסוריה, בתיווך אמריקאי, הסכם הכולל נסיגה חלקית מרמת הגולן, כאשר במקביל ירדן תמסור לסוריה שטח זהה בגודלו לשטח רמת הגולן שיוותר בידי ישראל ושיכלול את רוב היישובים הישראליים ברמה, וירדן תבצע חילופי שטחים גם עם סעודיה. ההצעה זכתה לברכת ירדן אך נדחתה בידי סוריה על הסף[81].

ביחסי החוץ של ישראל בלטו נושאים שונים, ובהם:

  • משבר מתמשך ביחסים עם טורקיה, משבר שהחל בעת כהונת ממשלת אולמרט, לאחר מבצע עופרת יצוקה, והחריף בתקופת כהונתו של נתניהו, בעיקר בעקבות המשט לעזה בסוף מאי 2010.
  • היעדר משא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית, וכתוצאה מכך ניסיון של הרשות הפלסטינית לפנות בספטמבר 2011 לעצרת האו"ם על מנת לקבל הכרה בה כמדינה בגבולות 1967. בעקבות לחץ דיפלומטי, בעיקר מצד ארצות הברית, לא ביקשה הרשות בסופו של דבר לקבל הכרה זו.
  • מאידך, בלטה השקעה במדינות רבות בעלות חשיבות פחותה לישראל שהקשרים איתן הוזנחו במשך השנים.

באוגוסט 2011 התמודד נתניהו עם הסלמה בדרום הארץ שהחלה מפיגוע קטלני באזור אילת על ידי מחבלים שבאו מעזה דרך סיני, והמשכה במתקפת רקטות מרצועת עזה אל עבר יישובי הדרום.

ב-23 בספטמבר 2011 נאם נתניהו באו"ם כנגד כוונתו של אבו מאזן לדרוש מהאו"ם הכרה במדינה פלסטינית ללא משא ומתן עם ישראל, ובו קרא נתניהו לאבו מאזן למשא ומתן מיידי, והדגיש את צורכי הביטחון של ישראל[82]. במקביל, פעל נתניהו מאחורי הקלעים כדי להשיג רוב במועצת הביטחון של האומות המאוחדות כנגד הכרה במדינה פלסטינית, והבטיח וטו מצד ארצות הברית אחרי נאום של ברק אובמה.

ב-11 באוקטובר 2011 הביא נתניהו לאישור הממשלה את ההסכם בין ישראל לארגון הטרור חמאס, שבמסגרתו שוחרר גלעד שליט תמורת 1,027 אסירים פלסטינים, בהם מאות מחבלים שנידונו למאסרי עולם בגין מעורבותם בתכנון ובהוצאה לפועל של פיגועים שבהם נרצחו מאות אנשים בישראל[83]. "עסקת שליט" אושרה ברוב גדול, וב-18 באוקטובר שב שליט לישראל. ראש הממשלה נתניהו קיבל את פניו עם ירידתו מהמסוק בבסיס תל נוף[84].

סוגיה מרכזית שבה עסק נתניהו בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. בפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-31 באוקטובר 2011, אמר נתניהו כי ”איראן גרעינית תהווה איום כבד על המזרח התיכון ועל העולם כולו, וכמובן היא מהווה גם איום ישיר וכבד עלינו”[85]. במהלך כהונתו אירעו חבלות במתקנים ובאישים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית ולתוכנית טילי השיהאב 3, חלקן יוחסו ל"מוסד", שיחד עם ארגוני הביון של ארצות הברית ובריטניה, החל לפעול באופן חשאי כנגד תוכנית הגרעין האיראנית.

ב-27 בספטמבר 2012 נאם נתניהו בפני העצרת הכללית של האו"ם. בנאומו אמר שכאשר איראן תגיע לאורניום מועשר ברמה של 90% תהיה זו נקודת האל-חזור, ולכן זהו קו אדום שאין לאפשר לאיראן להגיע אליו[86].

ב-14 בנובמבר 2012 החליט נתניהו, בעקבות ירי בלתי פוסק על הדרום מרצועת עזה, על חיסולו של אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס[87]. זה היה האות לפתיחת מבצע עמוד ענן, שנועד למנוע ירי רקטות באזור הדרום.

חרף התנגדות ישראל, ב-29 בנובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול (בהחלטה 67/19 שלה) את ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם[88].

כלכלה

בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, נתניהו היה השר לאסטרטגיה כלכלית, והיה מעורב בנושאים כלכליים. כהונתה של הממשלה החלה בצל המשבר הכלכלי העולמי, שבין השאר גרם לירידה בהכנסות ממסים. עקב כך, כמו גם עקב התחייבויותיו הרבות לשותפיו בקואליציה, החלה הממשלה את כהונתה בגל של העלאות מיסים[89], ששיאן העלאת שיעור המע"מ מ-15.5% ל-16.5%. צעדים אלה היו בניגוד לדברים שאמר נתניהו ערב הבחירות[90]. כמה חודשים לאחר מכן, בתחילת 2010, צומצמה העלאת המע"מ, והוא נקבע על 16%. ביולי 2010, החל מהלך נוסף של העלאת מיסים, בהעלאה נוספת של המס על סיגריות. שלא כמו בתקופת כהונתו כשר אוצר, נתניהו נמנע מלהתעמת עם ההסתדרות, והגיע להבנות עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני בנוגע לעסקת חבילה במשק.

במהלך כהונתו, קידם נתניהו רפורמה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, במטרה להקל על קבלת אישורי בנייה וכדי להגדיל את מספר יחידות הדיור בישראל ולהוריד את מחירי הדיור לצרכן. הרפורמה אושרה בממשלה במרץ 2010 למרות הביקורת שנמתחה עליה מכיוונים שונים. בעקבות חשיפת "פרשת הולילנד" הועלו חשדות כבדים בנוגע לאופן האישור של תוכניות בנייה בוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה. בתגובה לביקורת ולממצאי הביניים של המשטרה בפרשת הולילינד, הודיע נתניהו על הקפאת הרפורמה ועל בחינת שינויים בה[91].

במאי 2010 הצטרפה מדינת ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD)[92].

ביולי-אוגוסט 2011 התמודד נתניהו עם גל מחאת האוהלים שפקד את הארץ סביב משבר הדיור ויוקר המחיה. נתניהו הקים צוות מומחים בראשותו של פרופסור מנואל טרכטנברג, לגיבוש תוכנית לטיפול בכלל הבעיות שהועלו במחאה זו ואימץ את רוב ההמלצות של ועדת זו.

אימוץ ההמלצות כמו חינוך חינם מגיל 3, הביא לסבב נוסף של העלאת מיסים החל ביולי 2012, ובמסגרתו הועלה מס קנייה על סיגריות ובירה, המע"מ הועלה ל-17% (החל מ-1 בספטמבר 2012) והועלו שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי (החל מינואר 2013)[93].

בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן[94]. גירעון זה הוביל בשנה שלאחר מכן לצורך בהעלאות מיסים נוספות.

נושאים נוספים

בהתאם להסכם הקואליציוני, נתניהו לא מינה שר בריאות בממשלתו והעניק את הסמכויות במשרד לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. עתירה של ההסתדרות הרפואית לבג"ץ נגד הסדר זה נדחתה[95]. בתקופה זו היה על הממשלה להתמודד עם הבהלה שגרמה מגפת שפעת החזירים, ונתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים לכל תושבי המדינה[96]. בסופו של דבר התחסנו רק כ-700,000 ישראלים (כ-10%) והמדינה נותרה עם עודף של כ-4.5 מיליון מנות חיסון[97].

בשנת 2011 ביטל נתניהו את ועדת השרים לענייני ביקורת המדינה, שעסקה בין היתר בהחלטות על הקמת ועדות חקירה ממלכתיות, והעביר את סמכויותיה לאגף במשרד ראש הממשלה[98].

בינואר 2012 הוקם מטה הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה, במטרה להפוך את ישראל למובילה עולמית בתחום הסייבר, בהתאם להמלצות ועדה שעמד בראשה האלוף במיל' יצחק בן ישראל. נתניהו הצהיר כי בחזונו באר שבע תהפוך לבירת הסייבר של מדינת ישראל, ובהתאם לכך תוקצבו באוניברסיטת באר שבע תוכניות לימודים בתחום, והוזמנו חברות בינלאומיות להקים מרכזי מו"פ סייבר בבאר שבע[99].

הבחירות לכנסת התשע עשרה

בסוף ינואר 2012 נבחר נתניהו ברוב גדול לעמוד פעם נוספת בראש הליכוד, מולו התמודד רק משה פייגלין[100].

ב-9 באוקטובר 2012 הודיע נתניהו בהודעה מיוחדת על תמיכתו בהקדמת הבחירות לתחילת 2013. ב-25 באוקטובר הודיע נתניהו על רשימה משותפת של "הליכוד" ו"ישראל ביתנו", שכונתה "הליכוד ביתנו", לבחירות לכנסת התשע עשרה[101]. כחודש לפני הבחירות התפטר ליברמן מהממשלה ותיק החוץ הועבר לנתניהו[102]. בבחירות עצמן זכתה הרשימה ב-31 מנדטים, ונשיא המדינה שמעון פרס הטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה[103].

קדנציה שלישית כראש הממשלה (2013–2015)

ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים ושלוש
נתניהו והנשיא ברק אובמה, 20 במרץ 2013
נתניהו ומזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי נפגשים בעת מבצע צוק איתן, 23 ביולי 2014

לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הקים נתניהו את ממשלתו השלישית. זו הושבעה ב-18 במרץ 2013 (ח' בניסן ה'תשע"ג)[104]. בממשלה זו שימש נתניהו גם כשר החוץ עד לנובמבר 2013[105].

יחסי חוץ וביטחון

ב-22 במרץ 2013 התנצל נתניהו בפני ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, על תוצאות אירועי המשט לעזה ב-2010 בתיווך של נשיא ארצות הברית ברק אובמה[106]. השניים סיכמו על השבת היחסים בין המדינות לתיקונם והחזרת השגרירויות לפעילות, זאת לאחר שהידרדרו היחסים בעקבות המשט[107]. בתחילת 2014 הצדדים הגיעו להסכמות לפיוס ובסוף אפריל 2014 ארדואן אף הודיע שהסכם קרוב להיחתם, אך בעת מבצע צוק איתן, היחסים החמירו שוב לאחר שורת התבטאויות קשות במיוחד של ארדואן כנגד ישראל[108]. התבטאויות אלו עודדו הפגנות אלימות כנגד ישראל, ששיאן היה מתקפה כנגד בית השגרירות, שהביאה להחלטה להחזרת משפחות השגרירות לישראל, ופרסום אזהרת מסע לטורקיה[109].

המשך מלחמת האזרחים בסוריה חייב דריכות בישראל, ופעמים אחדות נערכו תקיפות של צה"ל בסוריה.

כחלק מיחסי גרמניה–ישראל ויחסי ישראל–מצרים הסכים נתניהו למכירת צוללות מתקדמות מגרמניה למצרים שבשליטת א-סיסי. במרץ 2019 אמר נתניהו שהחליט כך בשל סוד ביטחוני שלא יכול היה לגלות למערכת הביטחון, מלבד ראשי המועצה לביטחון לאומי[110].

בעקבות חטיפת ורצח שלושה נערים יהודים ב-12 ביוני 2014 בידי אנשי חמאס, הורו נתניהו ושר הביטחון משה יעלון לצה"ל לפתוח במבצע שובו אחים לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון. במסגרת המבצע נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם אנשי חמאס, לרבות כ-50 אסירים ששוחררו במהלך עסקת שליט. כמו כן, נחשפו עשרות סליקים תת-קרקעיים באזור חברון, ומעבדות חבלה שבהן יוצרו עשרות רימונים ומטענים[111].

ב-8 ביולי 2014 הורה נתניהו על פתיחת מבצע צוק איתן בתגובה לתקיפות החמאס מרצועת עזה. תחילת המבצע הייתה בתקיפות אוויריות ברצועת עזה, והמשכו בכניסה קרקעית לרצועה ברוחב כ-3 קילומטרים לתוך רצועת עזה כדי להשמיד את המנהרות ההתקפיות שנחפרו לכיוון שטח ישראל. במהלך המבצע ירו מחבלי חמאס אלפי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לישראל. ב-7 באוגוסט נפגש נתניהו עם נשיא הצלב האדום וביקש ממנו לסייע בהשבת גופותיהם של סמל ראשון אורון שאול ושל סגן הדר גולדין שנהרגו במהלך המבצע וגופותיהם נחטפו. נתניהו הוביל את המבצע במתינות, והסכים פעמים רבות להפסקות אש שהוצעו על ידי מצרים וארצות הברית, כאשר כחצי מהשרים בקבינט תמכו בהחרפת המערכה. במהלך המבצע ניכרה מתיחות בין נתניהו לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה[112]. בתקשורת דווח כי אובמה דרש מישראל להסכים להפסקת אש ולקבל את טורקיה וקטר כמתווכות בסכסוך ונתניהו סירב, אך אובמה ונתניהו הכחישו את הדיווח[113]. המבצע הסתיים לאחר כשבעה שבועות של לחימה ב-26 באוגוסט, כשאת ההחלטה על הפסקת האש בסיום המבצע קיבל נתניהו עם שר הביטחון, משה יעלון ללא הצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, שבו כנראה לא היה לו רוב. בעקבות המבצע, נתניהו ספג ביקורת ממבקר המדינה על אי הצגה מספקת לקבינט של איום מנהרות התקיפה לפני המבצע[114].

ביולי 2014 חלה עלייה משמעותית במהומות אלימות ופיגועי טרור מצד פלסטינים בירושלים. באוקטובר ונובמבר ביצעו מחבלים פלסטינים פיגועים ששיאם היה הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה ובהם נרצחו 10 ישראלים[115].

ב-3 במרץ 2015 נאם נתניהו בפני הקונגרס של ארצות הברית, והתריע מפני ההסכם המתגבש בין המעצמות ואיראן, להסדר תוכנית הגרעין האיראנית. בעצם נשיאת הנאום ובתוכן הנאום נכנס נתניהו לעימות גלוי עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. היה זה נאומו השלישי של נתניהו בפני הקונגרס.

התחום הכלכלי

על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת, וצפי לגירעון תקציבי חריג של 4.9% בשנת 2013, הביאה הממשלה לאישור הכנסת תקציב שכלל העלאת מיסים, חלקה ב-2013 וחלקה ב-2014.

באפריל 2013 אושרה רפורמת השמים הפתוחים שהוזילה את מחירי הטיסות והגדילה את מספר היעדים.

במאי 2014 הקים נתניהו את הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשותה של האלוף במילואים יוחנן לוקר, לשם בחינת תקציב הביטחון של מדינת ישראל. הוועדה הגישה את המלצותיה בחודש יוני 2015, בהן שקיפות, צמצום חיילי הקבע ורפורמה בפנסיות, ואלה נתקלו בהתנגדות חריפה של מערכת הביטחון בראשותם של שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט.

הבחירות לכנסת ה-20

ב-2 בדצמבר 2014 פיטר נתניהו את השרים יאיר לפיד וציפי לבני, ובעקבות זאת פרשו מהממשלה יתר שרי "יש עתיד", והכנסת החליטה על הקדמת הבחירות ל-17 במרץ 2015[116]. נתניהו אמר שהוא עשה זאת משום שלפיד ולבני תכננו "פוטש" שנועד להדיח אותו ולהקים ממשלה חלופית[117]. מאוחר יותר אמר כי עשה זאת בעקבות תמיכתם בחוק "ישראל היום"[118][119].

בבחירות לכנסת העשרים הוביל נתניהו את מפלגתו לניצחון וזכייה ב-30 מנדטים. בראיון שנתן במהלך מערכת הבחירות, אמר שהמציאות שנוצרה בשנים הקודמות אינה מאפשרת את הקמתה של מדינה פלסטינית[120]. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב נתניהו כי לאחר הבחירות יקים ממשלה עם השותפות הטבעיות של הליכוד, ובראשן הבית היהודי, וכי לא ילך לממשלת אחדות עם יצחק הרצוג ולבני, שבניגוד אליו מתנגדים לשמירה על ירושלים מאוחדת ותומכים בוויתור על שטחי יהודה ושומרון ובכניעה ללחצים בינלאומיים לוויתור על אינטרסים ביטחוניים[121]. ביום הבחירות, כחלק מקמפיין המרצת ההצבעה שאותו הוביל, פרסם סרטון וידאו, שספג ביקורת בישראל ובעולם, ובו אמר: ”שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. רבותיי לנו אין V15, יש לנו "צו 8", יש לנו רק אתכם, צאו לקלפי”[122]. לאחר מכן הביע צער על שדבריו פגעו בערביי ישראל, והוסיף שמעשיו כראש ממשלה, "כולל ההשקעות האדירות במגזרי המיעוטים", מוכיחים שלא התכוון לכך[123].

קדנציה רביעית כראש הממשלה (2015-2020)

ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים וארבע
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין נותן ב-20 באפריל 2015, הארכת זמן של 14 יום לבנימין נתניהו להרכיב את הממשלה ה-34

ב-14 במאי 2015, הושבעה ממשלת ישראל ה-34 בראשותו: ממשלה צרה, אשר נשענה על 61 ח"כים. כעבור כשנה, ב-26 במאי 2016, הצטרפה ישראל ביתנו לקואליציה, ומניין חבריה עלה ל-66 (חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס מישראל ביתנו נותרה באופוזיציה).

בממשלה זו כיהן נתניהו גם כשר החוץ וכשר התקשורת, והוחלף בפברואר 2017 באופן זמני על ידי צחי הנגבי (ראו להלן). עד סוף 2016 היה השר לשיתוף פעולה אזורי, אז הוחלף על ידי צחי הנגבי[124].

בשנת 2019 נבחר על ידי השבועון "טיים" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם[125]. ב-20 ביולי 2019 הפך נתניהו לראש ממשלת ישראל אשר כיהן במשך התקופה הארוכה ביותר.

התחום הביטחוני

החל מאוקטובר 2015 חלה הסלמה בהיקף הפיגועים שביצעו מחבלים פלסטינים, שכללו פיגועי דקירה, פיגועי דריסה ופיגועי ירי. הפיגועים בוצעו על רקע טענה שלפיה ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא. לצורך בלימת גל הטרור נקטה הממשלה צעדים שכללו פריסה מוגברת של כוחות הביטחון, פעילות אינטנסיבית של השב"כ, החמרת הענישה על מחבלים ומיידי אבנים וניטור ההסתה ברשתות החברתיות המקוונות. גל הטרור דעך בהדרגה עד חודש מרץ. בסוף חודש יוני עלה שוב מספר הפיגועים, במהלך חודש הרמדאן.

בנאום שנשא בוועידת הקונגרס הציוני העולמי ה-37, ב-20 באוקטובר 2015, הזכיר נתניהו פרעות שערביי ארץ ישראל ביצעו ביהודיה החל מ-1920, בעקבות דברי הסתה דומים של המופתי חג' אמין אל-חוסייני. הוא אמר שמלכתחילה היטלר לא תכנן להשמיד את היהודים אלא רק לגרש אותם, אך המופתי אמר לו שאז הם יגיעו לארץ ישראל, וייעץ לו לשרוף אותם[126]. דברי נתניהו עוררו ביקורת בישראל ובעולם, בנימוק שיש בהם שכתוב של ההיסטוריה והסתה[127]. נתניהו הבהיר שמטרתו הייתה להציג את תמיכתו של אל-חוסייני בהשמדת היהודים, ולא לטהר את היטלר[128]. ב-30 באוקטובר פרסם הבהרה נוספת בדף הפייסבוק שלו, ובה הטיל אחריות מלאה לשואה על היטלר והנאצים, אך גם גינה את המופתי על החלק שנטל בשואה, ועל ההסתה האנטישמית שלו ושל ממשיכי דרכו[129].

על רקע המשך מלחמת האזרחים בסוריה התבצעו מאות תקיפות של צה"ל במדינה, במטרה למנוע העברת נשק לחזבאללה ולשבש את ההיאחזות האיראנית בסוריה. המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה חייבה תיאום בין ישראל לרוסיה, ובפרט בין חילות האוויר של שתי המדינות. לשם כך, נפגש נתניהו פעמים אחדות, החל מספטמבר 2015, עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין[130].

במאי 2016 הודיע נתניהו שבכוונתו למנות את אביגדור ליברמן לשר הביטחון ולהעביר לצורך כך את משה יעלון לתפקיד שר החוץ. בעקבות זאת התפטר יעלון מהממשלה ומהכנסת ומתח ביקורת על נתניהו וההנהגה שהפכה "נגררת ומתלהמת"[131]. במחאה על הדחת יעלון והשינויים בממשלה התפטר גם השר להגנת הסביבה אבי גבאי[132].

ב-2018 החריף הסכסוך האיראני-ישראלי והפך לעימות ישיר. החיכוכים בין המדינות כללו החדרת מל"ט מתאבד איראני לתוך ישראל בפברואר וכנגדן תקיפת שדה התעופה T-4 ותקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה בידי ישראל בחודש אפריל, מתקפות שבהן נהרגו עשרות חיילים איראניים ממשמרות המהפכה האסלאמית ומיליציות שיעיות. ב-30 באפריל 2018 נשא נתניהו נאום בקריה ובו חשף מידע מארכיון תוכנית הגרעין האיראנית, לפי עשרות אלפי מסמכים וקבצים שהוציא "המוסד" מטהראן, ובהם הוכחות שאיראן ניסתה להסתיר את תוכניותיה לפיתוח נשק גרעיני. מטרתו הייתה בין היתר לגרום לביטול הסכם הגרעין עם איראן[133]. במאי ירו מיליציות איראניות 20 טילים לעבר מוצבי צה"ל בחרמון. רובם נפלו בשטח סוריה וארבעה מהם יורטו בידי כיפת ברזל. בתגובה תקף חיל האוויר הישראלי עשרות יעדים איראניים בסוריה.

בשנת ה'תשע"ח חלה הסלמה גם בחזית הדרומית, מול רצועת עזה שבשליטת החמאס. באותה שנה איתר צה"ל שורה של מנהרות טרור שחלקן חדרו לשטח ישראל, וזאת באמצעות טכנולוגיה שפותחה בישראל. החל מחודש מרץ 2018 התמודדה ישראל עם מהומות אלימות והפרות סדר המוניות על גדר המערכת סביב רצועת עזה. את המהומות ארגן בעיקר חמאס ונהרגו בהן כ-220 פלסטינים, רובם הגדול מחבלים, פעילי טרור ופעילים המזוהים עם ארגוני הטרור. במהלך המהומות הועלו באש אלפי דונמים של שדות וחורש בעוטף עזה, באמצעות מאות עפיפוני תבערה, בלוני תבערה ונפץ ורקטות ששיגרו פלסטינים מן הרצועה. אחרי ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 הגיעה ישראל להפסקת אש עם החמאס והתירה העברת כסף מקטר לחמאס, ובמחאה על ההסכם התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן ומפלגת ישראל ביתנו פרשה מהקואליציה. בשל כך שימש נתניהו ממלא מקום שר הביטחון וממילא מקום שר העלייה והקליטה החל מ-18 בנובמבר 2018, וב־17 בדצמבר 2018 מונה לשר הביטחון אך התפטר מתפקיד זה ב-10 בנובמבר 2019 לשם מינויו של נפתלי בנט.

בדצמבר 2018 פתח צה"ל בהובלת פיקוד הצפון, חיל ההנדסה הקרבית ואגף המודיעין במבצע מגן צפוני לאיתור וניטרול מנהרות טרור התקפיות שחפר חזבאללה לשטח ישראל בגבול ישראל-לבנון. בנובמבר 2019 הרג צה"ל, במבצע חגורה שחורה, את המפקד הצבאי של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בצפון רצועת עזה בהאא אבו אל-עטא. בתגובה ירה הארגון מאות רקטות לעבר ישראל, וחיל האוויר הפציץ מטרות ברצועת עזה.

יחסי חוץ

ביקור טראמפ ב"יד ושם" במסגרת ביקורו בישראל במאי 2017. מימין לשמאל: שרה נתניהו, בנימין נתניהו, דונלד טראמפ, מלאניה טראמפ.

בממשלה זו, כיהן נתניהו גם כשר החוץ, עד פברואר 2019.

ב־23 בדצמבר 2016 בשלהי כהונת אובמה כנשיא ארה"ב ובתמיכת ממשלו, התקבלה חרף מאמצי ישראל לסכלה, החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, הדורשת בעיקר "להפסיק לאלתר ובאופן מוחלט את כל פעולות ההתנחלות בשטחים הפלסטינים הכבושים, כולל מזרח ירושלים". בעקבות ההצבעה הורה נתניהו להחזיר להתייעצות את השגרירים מסנגל ומניו זילנד, מדינות שנמנו עם מגישי ההחלטה. בנוסף הורה נתניהו להפסיק את הסיוע הכלכלי לסנגל, וביטל את ביקורו בישראל של וולודימיר גרויסמן, ראש ממשלת אוקראינה, שהצביעה בעד ההחלטה[134]. עוד הורה נתניהו על הפסקת העברת מימון לחמישה מוסדות של האו"ם, שלדבריו עוינים במיוחד נגד מדינת ישראל[135].

נתניהו כונן קשרים חמים ומערכת יחסים קרובה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. ב-15 בפברואר 2017 נפגשו השניים בבית הלבן לדון בנושאים גאופוליטיים וביטחון ישראל, ובפרט בתוכנית הגרעין האיראנית והסכסוך הישראלי-פלסטיני[136]. ב-22 במאי של אותה שנה ערך טראמפ ביקור גומלין בישראל ונפגש שנית עם נתניהו. בדצמבר 2017 הכריז טראמפ על הכרה דיפלומטית של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל, והורה על התחלתו של תהליך להעברת שגרירות ארצות הברית בישראל, מתל אביב לירושלים[137]. בעקבות הכרזת טראמפ הודיעו מספר מדינות נוספות על העברת שגרירותן לירושלים. ב-14 במאי 2018 נערך טקס פתיחת שגרירות ארצות הברית בישראל בירושלים. טראמפ ביצע שורה של החלטות פרו ישראליות נוספות כמו פרישה מהסכם הגרעין עם איראן[138] והפעלת סנקציות כלכליות על איראן, הפסקת מימון מוסדות פלסטיניים כגון אונר"א, פרישה מאונסקו ומועצת זכויות האדם של האו"ם, סגירת הקונסוליה האמריקנית בירושלים ועוד. בשלהי הכהונה, התקררו היחסים בין טראמפ ונתניהו[139].

נתניהו קשר קשרים טובים עם מנהיגים בולטים נוספים, בהם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי וז'איר בולסונארו נשיא ברזיל.

ביולי 2017 יצא נתניהו למסע של 6 ימים באירופה. הוא נפגש בפריז עם נשיא צרפת עמנואל מקרון והמשיך לבודפשט, כראש הממשלה הישראלי הראשון המבקר בהונגריה. הוא חתם על שורה של הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי-טכנולוגי והשתתף בוועידת מדינות וישגראד, קבוצה עם ראשי הממשלה של הונגריה - ויקטור אורבן, פולין - ביאטה שידלו, צ'כיה - בוהוסלב סובוטקה, וסלובקיה - רוברט פיצו.

במהלך הקדנציה נתניהו קיים מספר ביקורים במדינות אפריקה: ביולי 2016 ערך סבב ביקורים שכלל ביקור באוגנדה לרגל 40 שנה למבצע אנטבה, לצד פסגה משותפת של נתניהו ומספר מנהיגי מדינות אפריקאיות, ביקור בקניה עם משלחת כלכלית, ביקור ברואנדה ובאתיופיה. ביוני 2017 נאם בפני הוועידה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (אנ') וכן נפגש עם נשיא מאלי. בביקורו בקניה בנובמבר 2017 היה המנהיג המערבי היחיד בהשבעת נשיא המדינה, אוהורו קניאטה[140]. בביקור זה פגש מנהיגי מדינות ודן עימם ביצירת שיתופי פעולה בתחומי ביטחון, חקלאות ומודיעין.

ב-4 ביולי 2017 ביקר בישראל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ודן עם נתניהו על הידוק הקשרים בין הודו לישראל, סיוע ישראלי לחקלאות בהודו, הגדלת המסחר בין שתי המדינות ונושאים נוספים[141]

בספטמבר 2017 יצא נתניהו לביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי באמריקה הלטינית ונפגש עם מנהיגי ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו[142]. משם הוא טס לארצות הברית להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנוגע למצב הגאופוליטי במזרח התיכון והאיום האיראני, וכן לנאום בעצרת הכללית של האומות המאוחדות.

במרץ 2019 חתם הנשיא טראמפ על צו להכרה אמריקאית בריבונות ישראלית על רמת הגולן. מדינות רבות הביעו התנגדות לצעד זה[143].

ב-28 בינואר 2020 הציג הנשיא טראמפ את תוכנית השלום שלו ("עסקת המאה"). נתניהו קיבל את התוכנית[144].

הטיפול במסתננים מאפריקה

בסוף 2017 אישרה הממשלה את תוכניתו של נתניהו לסגור את מתקן חולות ולגרש למדינות שלישיות את המסתננים מאריתריאה ומסודאן שישראל נמנעת מלהחזירם למולדתם[145]. למגורשים הובטח מענק. בעקבות כך החל קמפיין ציבורי ותקשורתי במטרה למנוע את הגירוש. ב-2 באפריל 2018 הודיע נתניהו שלחצים שהופעלו על רואנדה גרמו לכך שהיא חזרה בה מהסכמתה לקלוט את המסתננים המגורשים תמורת תשלום מישראל[146]. במקום זאת, הודיע נתניהו שהוא גיבש עם שר הפנים, אריה דרעי, מול נציבות האו"ם לפליטים מתווה להוצאת כמחצית מן המסתננים למדינות במערב אירופה ועוד, ובמקביל לפזר את המחצית השנייה ברחבי ישראל. בעקבות התנגדות רחבה מצד אישים בימין ותושבים בדרום תל אביב, הודיע נתניהו על ביטול המתווה[147] והצהיר כי יקדם חקיקה שתאפשר לחזור למתווה כליאת המסתננים במתקן חולות. נתניהו טען שהקרן החדשה לישראל הפעילה "לחץ אירופי על ממשלת רואנדה" לסגת מההסכם לקבלת המסתננים מישראל וטען כלפיה טענות חריפות[148]. הקרן הגיבה שלא ניהלה כל קשר מול ממשלת רואנדה[149].

תחום התקשורת

עם הקמת הממשלה כיהן נתניהו גם כשר התקשורת. בהסכמים הקואליציוניים חויבו סיעות הקואליציה לתמוך ברפורמות בשוק התקשורת שהממשלה תקדם, ונאסר עליהן לתמוך בחוקים בנושא ששר התקשורת יתנגד אליהם[150][151]. נתניהו מינה את ראש מטה הבחירות שלו שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת[152].

בשל ניגוד עניינים של נתניהו עקב קשריו עם שאול אלוביץ' מבעלי בזק, הוחלט באוגוסט 2016 להסמיך את צחי הנגבי לטפל בענייני בזק, ובפברואר 2017 הפך הנגבי לממלא מקום שר התקשורת בעקבות עתירות לבג"ץ בנושא[153]. במאי מונה איוב קרא כשר תקשורת קבוע[154].

במהלך 2015 פעל נתניהו לרפורמה ברשות השידור ולביטול אגרת הטלוויזיה, ולהקמת תאגיד השידור הישראלי במקומו. בתחילת 2017 פעל נתניהו לסגירת תאגיד השידור הישראלי, שעל הקמתו הוחלט בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה, בנימוקים של בזבוז כספי ושל הטיה פוליטית של ראשי התאגיד. למהלך התנגד בתוקף שר האוצר, משה כחלון. לאחר משבר הוסכם ביניהם שהתאגיד יקום ללא חטיבת החדשות, וזו תוקם כגוף נפרד[155]. תיקון החקיקה עבר בכנסת ערב הקמת התאגיד, אך הוקפא בידי בג"ץ (וב-2018 אף בוטל בידי הכנסת), כך שהתאגיד הוקם עם חטיבת החדשות.

תחום הבריאות

עם הקמת הממשלה המשיך נתניהו לכהן כשר הבריאות, אך בפועל הסמכויות במשרד ניתנו לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. בהמשך כהונת הממשלה מונה ליצמן לשר הבריאות.

בתחילת 2020 נדרשה הממשלה להתמודד עם מגפת הקורונה. תחילה טיפל משרד הבריאות בהכנת מערכת הבריאות לטיפול בחולים והוצאת הנחיות לבידוד רפואי של עשרות אלפי ישראלים לשם מניעת התפשטות המחלה. עם התגברות המגפה נדרשו משרדי ממשלה נוספים, ובהם משרד האוצר ומשרד הביטחון, להתמודד אתה, ונתניהו נרתם להובלת המאבק, בין היתר בעזרת הופעות בתקשורת לשם מתן הודעות לציבור על צעדי הממשלה ועל כללי ההתנהגות הנדרשים. הוטל סגר ארצי. בהמשך צמצם את הופעותיו התקשורתיות[156].

נתניהו נואם מעל בימת הכנסת בעת ביקורו של סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס, ינואר 2018

נושאים נוספים

במהלך כהונתה של ממשלת נתניהו הרביעית גדל הגירעון התקציבי מ-29.9 מיליארד ש"ח בסוף שנת 2014[157], ל-54 מיליארד ביוני 2019, חריגה של 14 מיליארד ש"ח לעומת היעד בתקציב[158].

נתניהו הוביל את אישור מתווה הגז, שנועד להסדיר את אופן ניהול שדות הגז הטבעי בישראל, ובפרט סוגיות הנוגעות למונופול וזכויות על המאגרים, ייצוא, מיסוי הגז ומחירו. כחלק מפעולותיו לאישור המתווה מונה נתניהו לממלא מקום שר הכלכלה[159]. ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, אך נתן לממשלה ארכה של שנה לתיקונו[160]. במאי אותה שנה עברה בממשלה ההחלטה שוב, עם שינויים בסעיף זה.

בשנת 2016, חתמה ישראל על הסכם פריז. בשנת 2019, פורסמה החלטת ממשלה בנושא משבר האקלים אך בישראל לא נוצרה תוכנית היערכות מתוקצבת להתמודדות עם סכנות המשבר[161].

בסוף ינואר 2016 אושר בממשלה "מתווה הכותל" שלפיו הייתה אמורה להתרחב עזרת ישראל הסמוכה לכותל, המיועדת לתפילה מעורבת, ולעבור לניהול מועצה ציבורית שבה יהיו חברים גם נציגי הארגונים הלא אורתודוקסים ונשות הכותל[162]. בעקבות זאת איימו המפלגות החרדיות בחודש מרץ לפרוש מהקואליציה. בעקבות זאת הוקמה ועדה לבחינה מחודשת של המתווה[163] וביוני 2017 הוא הוקפא[164].

כחלק מההצטרפות ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) ב-7 בספטמבר 2010, התחייבה ישראל לעבור לרגולציה חכמה שעיקרה יצירת איזונים בין אינטרסים של הציבור וניהול יעיל ושקוף של המערכת תוך הפחתת הרגולציה הקיימת. נתניהו הקים ועדת שרים לקיצוץ ברגולציה והעביר מספר החלטות ממשלה בעניין[165]. הארגון התבקש על ידי נתניהו לייעץ לממשלת ישראל. דוח שלו, שהוגש לממשלת ישראל ביולי 2018, ציין כי ישראל התקדמה בתוך 5 שנים מהמקום לפני אחרון (מתוך 34) ב-2013 למקום ה-18.

בתיקון לפקודת מס הכנסה[166] נקבע שראש הממשלה ושאיריו יזכו לפטור ממס הכנסה לתשלומים והטבות מהמדינה, שאינם משכורת או קצבה, בדומה לפטור הניתן לנשיא המדינה. בעקבות דרישה של רשות המיסים שראש הממשלה נתניהו ישלם מס על הטבות בסך 600,000 ש"ח שניתנו לו מהמדינה לשם תחזוקת ביתו הפרטי בקיסריה[167], החליטה ועדת הכספים שהמדינה תגלם רטרואקטיבית את מס ההכנסה החל על ראש הממשלה גם קודם לתחולת התיקון הקודם[168]. ראש הממשלה היחיד שנהנה מהחלטה זו הוא נתניהו.

המשבר הפוליטי

ערך מורחב – המשבר הפוליטי בישראל (2019–2021)
נתניהו בבית הלבן עם הנשיא דונלד טראמפ, בעת ביקורו בארצות הברית, ינואר 2020

הבחירות לכנסת ה-21

בסוף דצמבר 2015 החליט מרכז הליכוד לקבל את בקשת נתניהו להקדים את מועד הפריימריז לראשות המפלגה, על אף שמועד הבחירות היה רחוק באותה העת. לאחר שלא נרשמו מתמודדים מלבד נתניהו החליט בית הדין של הליכוד בינואר 2016 לבטל את הפריימריז, והודיע כי בנימין נתניהו נבחר פעם נוספת לתפקיד יושב ראש הליכוד[169].

ב-24 בדצמבר 2018, לאחר שאביגדור ליברמן החליט על פרישת ישראל ביתנו מן הקואליציה בעקבות ביקורת על תגובתה המאופקת של ישראל לטרור מרצועת עזה, החליט נתניהו עם השותפות הנותרות להקדים את הבחירות לכנסת ה-21[170]. ב-26 בדצמבר אישרה הכנסת את פיזורה וקבעה כי הבחירות ייערכו ב-9 באפריל 2019[171].

בבחירות לכנסת העשרים ואחת, שהתקיימו ב-9 באפריל 2019, הוביל נתניהו את "הליכוד" לזכייה ב-35 מנדטים. במהלך מערכת הבחירות הוא עודד את ריצתן המשותפת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית ברשימת איחוד מפלגות הימין, ואף שריין את המקום ה-28 ברשימת הליכוד למועמד מטעם הבית היהודי[172]. לאחר הבחירות, קיבל נתניהו מנשיא המדינה ראובן ריבלין את כתב המינוי לנסות ולהקים את הממשלה הבאה בשל תמיכת מפלגות הימין והחרדים במועמדותו, אך לא הצליח להקים ממשלה. סמוך לפקיעת פרק הזמן שנקצב לנתניהו להקמת הממשלה, הצביעה הכנסת על פיזורה ביוזמת סיעתו. בשל כך, ממשלת המעבר מסוף הכנסת העשרים, בראשות נתניהו, המשיכה לכהן לאורך כהונת הכנסת העשרים ואחת ולאחריה.

הבחירות לכנסת ה-22

נתניהו במהלך פגישה עם נשיא המדינה ראובן ריבלין ויו"ר כחול לבן בני גנץ במהלך הניסיונות להגיע להקמתה של ממשלת אחדות לאומית, 23 בספטמבר 2019

הבחירות לכנסת העשרים ושתיים התקיימו ב-17 בספטמבר 2019. נתניהו הוביל בהן את "הליכוד" בבחירות, לאחר שצירף לרשימה את מפלגת "כולנו" ואחדים מחבריה, ושכנע את מפלגת "זהות" לפרוש מהבחירות, בתמורה להבטחת תפקיד שר למשה פייגלין, הקלות בתחום הלגליזציה של קנאביס רפואי ועוד. בבחירות אלו זכתה רשימת "הליכוד" ב-32 מנדטים, ירידה לעומת 38 המנדטים שהיו לה (יחד עם מפלגת "כולנו" וללא חבר הכנסת אלי בן-דהן, שחזר למפלגת "הבית היהודי"). ב-25 בספטמבר 2019 הטיל הנשיא ריבלין על נתניהו את המנדט להרכיב ממשלה, לאחר שנתמך בידי 55 חברי כנסת, לעומת 54 שתמכו ביריבו בני גנץ. ב-21 באוקטובר הודיע נתניהו לנשיא כי לא עלה בידו להרכיב ממשלה. המנדט הועבר לבני גנץ שכשל אף הוא במשימה זו. משלא הצליח אף אחד מחברי הכנסת ה-22 להקים ממשלה, התפזרה גם כנסת זו מבלי שהביעה אמון בממשלה חדשה, וממשלת המעבר הוסיפה לכהן.

הבחירות לכנסת ה-23

ב-26 בדצמבר 2019 נערכו הפריימריז לראשות "הליכוד", שבהם התמודד בנימין נתניהו מול גדעון סער. נתניהו ניצח עם 72.5% מקולות המתפקדים, ונבחר להוביל את הליכוד בבחירות לכנסת ה-23[173]. בבחירות אלה, שנערכו ב-2 במרץ 2020 הגדילה רשימת הליכוד את כוחה ל-36 מנדטים, אך לאחר שגנץ זכה להמלצתם של 61 מחברי הכנסת, הטיל עליו נשיא המדינה את הרכבת הממשלה. אחרי סוף תקופת המנדט של גנץ ועל רקע התפרצות הקורונה, נחתם הסכם קואליציוני בין הליכוד לכחול לבן. ב-7 במאי, הוגשו לנשיא חתימותיהם של 72 חברי הכנסת המבקשים להטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה, ובהם חברי הכנסת של כחול לבן והעבודה, ובעקבות כך הנשיא הטיל עליו את המנדט. לפני כן נדחתה עתירה לבג"ץ נגד הטלת המנדט על נתניהו, בנימוק שהוא נאשם בפלילים[174]. בעקבות כך פורסם הסדר ניגוד עניינים שבו נאסר עליו לעסוק במינויים הקשורים למצבו המשפטי[175].

קדנציה חמישית כראש הממשלה (2020–2021)

ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים וחמש

ב-17 במאי 2020 הושבע לקדנציה חמישית כראש ממשלת ישראל במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש. לצדו הושבע בני גנץ כראש ממשלה חלופי והיה מיועד להתמנות לראש הממשלה כעבור שנה וחצי, ב-17 בנובמבר 2021.

ממשלה זו המשיכה במאבק במגפת הקורונה בישראל ובהשלכותיה הכלכליות, נקטה במדיניות מחמירה וקידמה תוכניות סיוע ומענקים לאזרחים[176]. אחרי דיכוי גל התחלואה הראשון, ומימוש אסטרטגיית היציאה החלה עלייה מחודשת בתחלואה, שהובילה לסגר שני בחגי תשרי[177]. במקביל התקיימו מחאות נגד נתניהו וממשלתו על רקע ניהול המשבר ובשל המשך כהונתו של נתניהו כנאשם[178][179][180]. בעקבות עלייה נוספת בתחלואה, החליטה הממשלה על סגר שלישי בסוף דצמבר. במקביל הצליח נתניהו[181]. לשכנע את ד"ר אלברט בורלא מנכ"ל פייזר להפוך את ישראל למדינת הדגמה לשלוח מיליוני חיסונים לצורך חיסון האוכלוסייה בישראל[182]. שהופצו במהירות בישראל. בעקבות כך הובילה מדינת ישראל בעולם במספר המתחסנים לנפש והגיעה להתחסנות של כ-60 אחוז מהאוכלוסייה[183]. התחלואה ירדה באופן דרמטי עד למספר חד ספרתי של מאומתים, והחלו הקלות שהובילו לכמעט חזרה לשגרה ביוני 2021.

בעקבות הבטחת הבחירות בוצעו מגעים דיפלומטיים לסיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל וכן לגיבוש תוכנית השלום של הנשיא טראמפ שכונתה "תוכנית המאה". תוכנית זו נדחתה הן בימין והן בשמאל ואף על ידי גורמים בממשלה[דרוש מקור]. ב-13 באוגוסט 2020 הציגו הנשיא טראמפ, נתניהו ושייח' ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן, את הסכם איחוד האמירויות-ישראל לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות[184]. לפי הפרסומים, ההסכם כלל דחייה של הסיפוח[185]. ההסכם נחתם ב-15 בספטמבר 2020 יחד עם הסכם בחריין–ישראל כחלק מהסכמי אברהם. ב-23 באוקטובר הוכרז כינון יחסים גם בין ישראל לסודאן. ב-10 בדצמבר 2020 הוכרז חידוש יחסים עם מרוקו. ב-12 בדצמבר 2020 כוננו יחסים דיפלומטיים עם בהוטן[186].

לאחר שג'ו ביידן נבחר לנשיא ארצות הברית, פעלה ארצות הברית לשוב להסכם הגרעין עם איראן, צעד שנתניהו והממשלה התנגדו אליו[187][188].

ב-2 במרץ 2021 הודיעה התובעת בבית הדין הבינלאומי בהאג על חקירת אירועים שהתרחשו ברצועת עזה וביהודה ושומרון החל מ-13 ביוני 2014[189].

לאחר סבבי אלימות כחלק מהעימותים בגבול ישראל–רצועת עזה ותקופה של רגיעה יחסית במהלך קדנציה זו, החל "מבצע שומר החומות" בתגובה לשיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל מעזה[190]. במקביל החלו מהומות ברחבי ישראל.

ראש האופוזיציה (2021–הווה)

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-23 במרץ 2021 התקיימו הבחירות לכנסת העשרים וארבע, שבהן התמודד נתניהו כיו"ר הליכוד. בבחירות אלה ירד מספר המנדטים של הליכוד מ-36 ל-30, אך המפלגה המשיכה להיות הגדולה בכנסת. המפלגה השנייה בגודלה הייתה יש עתיד בראשות יאיר לפיד עם 17 מנדטים. הנשיא ראובן ריבלין העניק תחילה את המנדט להקמת ממשלה לנתניהו, אולם הוא לא הצליח להרכיב ממשלה, והמנדט עבר ללפיד, שהצליח להקים ממשלת חילופים יחד עם נפתלי בנט.

ב-13 ביוני הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושש, ממשלת חילופים בראשות נפתלי בנט כראש הממשלה ויאיר לפיד כראש הממשלה החלופי, ובכך הסתיימו יותר מ-12 שנות כהונה רצופות של נתניהו בתפקיד ראש ממשלת ישראל. נתניהו עבר לשמש כראש האופוזיציה.

חשדות לפלילים

ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, 2012

לאורך שנות פעילותו הפוליטית של נתניהו, הועלו כנגדו מספר פעמים טענות לפלילים: שש פרשיות הגיעו לכדי חקירה פלילית של המשטרה, מתוכן שלושה תיקים נסגרו, ובשלושה אחרים הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי בכוונתו להעמיד לדין את נתניהו, באחד בחשד לשוחד, מרמה והפרת אמונים, ובשניים נוספים בחשד למרמה והפרת אמונים.

פרשת בר-און חברון

בעקבות פרשת בר-און חברון בינואר 1997, במהלכה הועלו חשדות כי היה מעורב בקנוניה למינוי היועץ המשפטי לממשלה, נפתחה חקירה פלילית נגד נתניהו, ובעקבותיה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. לבסוף, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שמונה על ידי הממשלה לאחר הפרשה, החליט לא להעמידו לדין, בנימוק של חוסר ראיות, אך ציין כי "מהתנהגות ראש הממשלה עלו תמיהות"[191].

פרשת עמדי ופרשת המתנות

בפרשת עמדי, שהחלה בספטמבר 1999, הועלה חשד כי נתניהו ניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי בדמות עבודות שביצע. בספטמבר 2000 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה[192]. בעקבות חקירת פרשת עמדי, עלה חשד שהזוג נתניהו העבירו לחזקתם האישית מתנות שאותן קיבל נתניהו ממנהיגים בעולם בעודו ראש ממשלה, ולכן הן רכוש מדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין החליט שלא להגיש כתב אישום בשתי הפרשות, בנימוק של חוסר ראיות, אך מתח ביקורת על התנהלותו של נתניהו[193][194].

פרשת ביביטורס
ערך מורחב – פרשת ביביטורס

במרץ 2011 פרסם העיתונאי רביב דרוקר תחקיר בתוכנית "המקור" שבו טען כי בשנים 1999–2008 נסעו נתניהו ובני משפחתו מחוץ לישראל על חשבון גופים פרטיים, גם אחרי חזרתו של נתניהו לפוליטיקה ב-2002. התחקיר, שנודע כ"פרשת ביביטורס" הביא לבדיקה של מבקר המדינה ולבדיקה משטרתית. בינואר 2017 קיבל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את המלצות המשטרה והפרקליטות והחליט על סגירת הבדיקה[195].

בעשור השני של המאה ה-21

תיק 1000 ותיק 2000
ערכים מורחבים – תיק 1000, תיק 2000
קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

החל מינואר 2017 נחקר נתניהו באזהרה בידי משטרת ישראל בשני נושאים: "תיק 1000", הכולל חשד לקבלת טובות הנאה מאנשי עסקים;[196] ו"תיק 2000" העוסק בשיחות בינו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, שבהן – על פי החשד – הציע מוזס לנתניהו שינוי קו הסיקור והוספת כתבים מטעמו בתמורה לשינויים במתכונת הפצת "ישראל היום"[197]. על החשדות כלפיו אמר נתניהו פעמים רבות "לא יהיה כלום, כי אין כלום"[198].

במהלך החקירות העלו חברי כנסת מ"הליכוד" הצעות חוק הנוגעות לחקירות משטרה, ובהן הצעה, שנודעה בשם "חוק ההמלצות", שלפיה תוצאותיה של חקירת משטרה יועברו לפרקליטות המדינה ללא שהמשטרה תציין עמדתה בעניין הגשת כתב אישום[199]. ההצעות עוררו ביקורת ונטען כלפיהן כי נועדו להגן על נתניהו. בדצמבר 2017 הודיע נתניהו כי הנחה את יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, דודי אמסלם, ממובילי "חוק ההמלצות", לדאוג לכך שהצעת החוק לא תחול על חקירותיו של נתניהו[200].

בפברואר 2018, לאחר כשנה וחצי של חקירות, הגיעה המשטרה למסקנה כי נמצאה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום בשני התיקים. ב"תיק 1000" יוחסו לנתניהו עבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים. ב"תיק 2000" יוחסו לנתניהו עבירות של בקשת שוחד, מרמה והפרת אמונים[201][202].

לאחר הודעת המשטרה מסר נתניהו הודעה מפורטת שבה הבהיר שאין בכוונתו להתפטר. נתניהו הכחיש את טענות המשטרה וערער על הלגיטימיות והאובייקטיביות של ההמלצות משום שלדבריו "אי אפשר להשתחרר מהרושם שהן הושפעו מתחושות חסרות בסיס של גורמי חקירה שמאמינים שאני פעלתי נגדם"[203][206]. רוב חברי הקואליציה ובפרט ראשי המפלגות בה התייצבו לימינו של נתניהו והדגישו את חזקת החפות העומדת לזכותו[207], ואחרים גיבו את מערכת אכיפת החוק[208][210].

תיק 4000
ערך מורחב – תיק 4000

"תיק 4000" הוא חקירה פלילית שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל, בשיתוף עם רשות ניירות ערך, החל מיוני 2017. בין החשודים בפרשה זו: בעל השליטה בחברת "בזק" שאול אלוביץ', מנכ"לית "בזק" סטלה הנדלר, מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר ויועץ התקשורת ניר חפץ. ב-2 במרץ 2018 לראשונה נחקרו באזהרה במקביל בפרשה זו גם בנימין ושרה נתניהו, בחשד לקבלת שוחד[211]. שניים מהחשודים, פילבר וחפץ, חתמו על הסכם עד מדינה.

בתגובה לגיוס עדי המדינה אמר נתניהו: ”לוקחים אנשים שטוענים שהם ביצעו איזה עבירה. מכניסים אותם למעצר, מהלכים עליהם אימים, אומרים להם: [...] אתם רוצים להיחלץ מזה? יש מוצא אחד – לכלכו על נתניהו [...] אז כשיש משהו אמיתי לא צריך עד מדינה אחד, וכשאין שום דבר גם אלף עדי מדינה לא יעזרו”[212].

ב-2 בדצמבר 2018 פרסמה משטרת ישראל את עמדתה כי נמצאה תשתית ראייתית להעמיד לדין את נתניהו באשמת לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות[213].

נתניהו הכחיש הן את הטענות לשוחד והן את הטענות להטבות שהעניק בתמורה לו. לטענתו, ההחלטות שקיבל היו בהמלצת גורמי המקצוע במשרד התקשורת[214], והוא אף קיבל החלטות שהסבו הפסדים כבדים לאלוביץ', ואילו אתר 'וואלה!' סיקר אותו באופן שלילי לכל אורך התקופה המדוברת[215]. בנוסף טען שהחקירה לא התנהלה בצורה הוגנת עקב סירוב החוקרים לעמת אותו פנים מול פנים עם עדי המדינה[216].

היערכות להגשת כתב אישום

עם התקדמות הדיון בתיקים 1000, 2000 ו-4000 אצל היועץ המשפטי לממשלה, דרש נתניהו שהחלטה של היועץ להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע לא תפורסם לפני הבחירות, משום שלא ניתן יהיה לסיים את השימוע לפני הבחירות[217][218].

הוועדה למתן היתרים במשרד מבקר המדינה דחתה את בקשתו של נתניהו לקבל מימון להגנתו המשפטית מבן דודו נתן מיליקובסקי ומאיש העסקים ספנסר פרטרידג'. הוועדה קבעה גם כי עליו להחזיר 300 אלף דולר שקיבל ללא היתר[219]. נתניהו עתר לבג"ץ נגד החלטות אלו[220], ונפסק שהוועדה תקיים דיון נוסף שבו יציג בפניה נתניהו פרטים נוספים, לשם קבלת החלטה חדשה בעניינו[221].

בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי החליט לשקול העמדה לדין של נתניהו, בכפוף לשימוע, בשלושת התיקים: בתיק 1000 ו-2000 באשמת מרמה והפרת אמונים, ובתיק 4000 באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים[222]. בתגובה האשים נתניהו את השמאל במסע ציד נגדו ובהפעלת לחץ פסול על היועץ המשפטי לממשלה ומתח ביקורת על פרקליט המדינה שי ניצן ועל הפרקליטה ליאת בן ארי, שלדבריו תמכו בעמדה קיצונית בעניין העמדתו לדין[223][224]. השימוע התקיים במשך ארבעה ימים באוקטובר אותה שנה[225].

העמדה לדין
ערך מורחב – משפט נתניהו

ב-21 בנובמבר 2019 הודיע מנדלבליט כי החליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים בתיק 4000, ובעבירות מרמה והפרת אמונים בתיקי 1000 ו-2000[226]. בתגובה יצא נתניהו בהודעה שבה מתח ביקורת חריפה על מערכת אכיפת החוק (המשטרה, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה)[227].

נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון בישראל שהיועץ המשפטי החליט להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירות שביצע לכאורה במהלך כהונתו כראש ממשלה, וכן ראש הממשלה הראשון בישראל העומד למשפט תוך כדי כהונתו.

בעקבות עתירה לבג"ץ שדרשה שנתניהו יחדל מלכהן כשר בעקבות הגשת כתב אישום נגדו, בהתאם להלכת דרעי-פנחסי, ב-2 בינואר 2020 התפטר נתניהו מתיקי השרים שבהם החזיק - שר העבודה והרווחה, שר החקלאות, שר התפוצות ושר הבריאות[228].

ב-1 בינואר 2020 הגיש נתניהו בקשה ליו"ר הכנסת לקבלת חסינות מהעמדתו לדין פלילי[229]. לאחר שרשימת כחול לבן הבטיחה רוב בוועדה נגד מתן החסינות[230] משך נתניהו את הבקשה[231].

מנדלבליט הגיש את כתב האישום לבית המשפט המחוזי בירושלים[232]. ב-24 במאי 2020, מלווה בהד תקשורתי וציבורי גדול, החל משפטו של נתניהו.[233]

תביעות דיבה

במרץ 2016 פרסם העיתונאי יגאל סרנה סטטוס בפייסבוק שבו טען כי שיירת ראש הממשלה נעצרה בכביש 1, וראש הממשלה בנימין נתניהו יצא ממכוניתו בהוראת אשתו שרה. בתגובה הגישו בני הזוג נתניהו תביעת דיבה על סך 279 אלף ש"ח.[234] ב-11 ביוני 2017 קבע בית המשפט שאמיתות הסיפור שהפיץ סרנה לא הוכחה ולכן מדובר בלשון הרע שפורסם במטרה לפגוע, וחייב את סרנה לשלם לבני הזוג נתניהו מאה אלף ש"ח כפיצויים, ועוד 15 אלף ש"ח הוצאות משפט.[235][236] סרנה גייס בתוך 36 שעות את מלוא הסכום באמצעות קמפיין מימון המונים באינטרנט.[237] בעקבות תוצאות המשפט פוטר[238] סרנה מידיעות אחרונות.[239][240] בספטמבר 2017 הגיש סרנה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב.[241][238] בית המשפט דחה את ערעורו וחייב אותו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף ש"ח.[242] בקשת רשות ערעור שהגיש סרנה לבית המשפט העליון נדחתה.[243]

ב-דצמבר 2018 הגיש נתניהו תביעת דיבה על סך 200 אלף שקל נגד העיתונאי בן כספית שפרסם כי היועץ המשפטי איל ינון קיבל הטבות כספיות בפנסיה, בתמורה לכך שבת זוגו עמית מררי המשנה ליועמ"ש לעניינים כלכליים, תפעל לטובתו בתיקיו. פרשה זו מתבררת עדיין בבית המשפט.[244]

בינואר 2022 החלה להתברר בבית משפט השלום בתל אביב תביעת דיבה שהגישו בני הזוג נתניהו ובנם יאיר נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, על שטען שהם "חולי נפש הזקוקים לטיפול פסיכיאטרי".[245]

תפקידיו העיקריים

הכנסת הממשלה התפקיד סיעה כהונה
הכנסת השתים עשרה הממשלה העשרים ושלוש סגן שר החוץ הליכוד 1988–1991
הכנסת השלוש עשרה לא כיהן בממשלה ראש האופוזיציה הליכוד 1992–1996
הכנסת הארבע עשרה הממשלה העשרים ושבע ראש ממשלת ישראל הליכוד-גשר-צומת 1996–1999
הכנסת החמש עשרה הממשלה העשרים ותשע שר החוץ לא היה ח"כ, כיהן מטעם הליכוד 2002–2003
הכנסת השש עשרה הממשלה השלושים שר האוצר הליכוד 2003–2005
הכנסת השבע עשרה לא כיהן בממשלה ראש האופוזיציה הליכוד 2006–2009
הכנסת השמונה עשרה הממשלה השלושים ושתיים ראש ממשלת ישראל הליכוד 2009–2013
הכנסת התשע עשרה הממשלה השלושים ושלוש ראש ממשלת ישראל הליכוד ביתנו 2013–2015
הכנסת העשרים הממשלה השלושים וארבע ראש ממשלת ישראל, שר החוץ, שר הביטחון הליכוד 2015–2019
הכנסת העשרים ואחת ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון הליכוד 2019
הכנסת העשרים ושתיים ראש ממשלת ישראל הליכוד 2019–2020
הכנסת העשרים ושלוש הממשלה השלושים וחמש ראש ממשלת ישראל הליכוד 2020–2021
הכנסת העשרים וארבע לא כיהן בממשלה ראש האופוזיציה הליכוד 2021–
משרד התרבות והספורטמשרד התקשורתמשרד התפוצותהמשרד לשיתוף פעולה אזורימשרד הבינוי והשיכוןמשרד הרווחה והשירותים החברתייםמשרד ירושלים ומורשתמשרד המשפטיםמשרד המדע, הטכנולוגיה והחללמשרד הכלכלה והתעשייהמשרד החינוךמשרד החוץהמשרד להגנת הסביבהמשרד הבריאותמשרד הביטחוןהמשרד לאסטרטגיה כלכליתהמשרד לשוויון חברתימשרד האוצרראש ממשלת ישראל

חיים אישיים

בנימין נתניהו, אשתו שרה וילדיהם יאיר ואבנר מדליקים נרות חנוכה במשרד ראש הממשלה, 1996; ניצב מאחור משה ליאון, שכיהן אז כמשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה

נתניהו הוא בנם השני של צילה והפרופסור להיסטוריה בנציון נתניהו. אחיו הבכור, יוני, היה מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה, ואחיו הצעיר, דוקטור עדו, הוא רופא וסופר. דודו של בנימין נתניהו, אלישע, היה פרופסור למתמטיקה, בעלה של שופטת בית המשפט העליון, שושנה.

נישואיו הראשונים של נתניהו היו למרים ויצמן (לאחר מכן, הרן) בשנת 1972. בשנת 1979 התגרשו השניים. זמן קצר לפני הגירושים נולדה לזוג בת, נעה, שלימים חזרה בתשובה, ונישאה לדניאל רוט, איש עסקים חסיד חב"ד[246].

נישואיו השניים ב-1981[247] היו לפלור קייטס, בריטית שעברה גיור קונסרבטיבי לצורך הנישואים[248]. לאחר מינויו של נתניהו לשגריר באו"ם, עברה גיור נוסף, אורתודוקסי[249]. השניים התגרשו ב-1989[250].

ב-1991 נישא בשלישית לשרה בן ארצי[251], דיילת אוויר ב"אל על", בתו של הסופר, המשורר והמחנך שמואל בן ארצי, שלימים עברה לעבוד במשרה חלקית כפסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים. נולדו להם שני בנים, יאיר[252] ואבנר.

ב-2007 רכש נתניהו 1.7% ממניות חברת NMDM, השייכת לבני דודיו, דן ונתן מיליקובסקי[253], תמורת 600 אלף דולר. ב-2010 מכר אותן תמורת 4.3 מיליון דולר, המשקפים רווח של 13.2 מיליון ש"ח[254]. על פי "פורבס ישראל", הונו של נתניהו בשנת 2019 נאמד ב-50 מיליון ש"ח[255], בהם דירה ברחוב דרך עזה בירושלים ווילה בקיסריה, שערכם כ-25 מיליון ש"ח[256].

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי מיליקובסקי
 
ליבה גיטל מיליקובסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נתן מיליקובסקי
(רב, מחנך ופעיל ציוני)
 
שרה מיליקובסקי
(לבית לוריא)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שרה טייטל
(לבית מיליקובסקי)
 
דוד טייטל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צילה נתניהו (לבית סגל)
 
בנציון נתניהו
(פרופסור להיסטוריה ופעיל ציוני)
 
אלישע נתניהו
(פרופסור למתמטיקה)
 
שושנה נתניהו
(לבית שנברג,
שופטת בבית המשפט העליון)
 
מתתיהו מיליקובסקי
 
עזרא מיליקובסקי
 
רחל שמרון
(לבית טייטל)
 
עו"ד ארווין שמרון
(פרקליט המדינה השני)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דפנה נתניהו
 
עִדו נתניהו
(רופא וסופר)
 
 
יוני נתניהו
(מפקד סיירת מטכ"ל)
 
נתן נתניהו
(פרופסור למדעי המחשב)
 
סיניה נתניהו
(לבית הללי, כלכלנית)
 
נתן מיליקובסקי
(איש עסקים)
 
ד"ר גיל מיליקובסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שרה נתניהו
(לבית בן ארצי,
פסיכולוגית חינוכית)
[החל מ-1991]
 
בנימין נתניהו
(ראש ממשלת ישראל)
 
מיקי הרן
(כימאית)
[1979-1972]
 
 
פלור קייטס
(אשת עסקים)
[1989-1981]
 
 
 
 
 
 
אודרי שמרון
(מנכ"לית ההסתדרות הציונית הדסה)
 
עו"ד דוד שמרון
 
שלומית מולכו
(לבית שמרון)
 
עו"ד יצחק מולכו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יאיר נתניהו
 
אבנר נתניהו
 
נעה רוט
(לבית נתניהו)
 
דניאל רוט
 


עץ משפחת בן ארצי


 
 
 
 
 
 
שמואל בן ארצי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתניה בן ארצי
 
חגי בן ארצי
 
אמציה בן ארצי
 
שרה נתניהו
 
בנימין נתניהו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רות בן ארצי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יאיר נתניהואבנר נתניהו
 

ספריו

ספרים בעריכתו:

בעקבות כהונתו כשר האוצר עסק נתניהו בכתיבת ספר נוסף, שנקרא תחילה "השמן והרזה" ובהמשך נקרא "הנמר הישראלי", ואף קיבל מקדמה על פרסומו מהמו"ל, הוצאת ידיעות אחרונות, אך עם כניסתו לכהונת ראש הממשלה גנז את הספר.[257][258]

לקריאה נוספת


קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: בנימין נתניהו
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: נאומים של בנימין נתניהו
ויקיחדשות דיווחים בוויקיחדשות: תגית:בנימין נתניהו
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בנימין נתניהו

הערות שוליים

  1. ^ יוני נתניהו - קורות חיים
  2. ^ אתר למנויים בלבד חיים לוינסון ואורי בלאו, מיליונר המקורב לנתניהו קנה מחצית מבית הוריו בירושלים, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2016
  3. ^ מאחורי אשת הצללים: סיפור חייה של אם ראש הממשלה, באתר וואלה, 16 בספטמבר 2012
  4. ^ מאחורי אשת הצללים: סיפור חייה של אם ראש הממשלה
  5. ^ יוני נתניהו, בנימין ועידו נתניהו (ע), מכתבי יוני, ספריית מעריב, 1978
  6. ^ רונית ורדי, ביבי – מי אתה, אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמ' 100–101.
  7. ^ זאב אלמוג, "עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים". משרד הביטחון – ההוצאה לאור ו"מכון גלילי לחקר כוח המגן", 2007, עמ' 27.
  8. ^ אמיר בוחבוט, סיירת מטכ"ל בת 50, באתר nrg‏, 24 במרץ 2007.
  9. ^ רונית ורדי, ביבי – מי אתה, אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמ' 109.
  10. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמ' 74: אהוד ברק: "ביבי היה מפקד צוות טוב, ממש טוב".
  11. ^ חן קוטס-בר, ביבי החדש: מועמד דיגיטלי בעידן אנלוגי, באתר nrg‏, 13 בדצמבר 2008
  12. ^ נעם תיבון, אלוף (מיל') נעם תיבון על נתניהו: "לאן נעלם המפקד מימי הסיירת מאז שהפך לרה"מ?", באתר מגזין ליברל, ‏9 במאי 2016.
  13. ^ בנימין נתניהו, באתר של משרד ראש הממשלה.
  14. ^ Computerization in the Newspaper Industry Benjamin Nitay and Zeev Zurr
  15. ^ אתר למנויים בלבד אורי בלאו, חשיפה: מסמכים מהימים שבהם בנימין נתניהו היה בנג'מין ניתאי, באתר TheMarker‏, 3 במרץ 2015.
  16. ^ ילד, נערה, קצין. השרים נזכרים ביום כיפור, באתר ynet, 2 בספטמבר 2013
  17. ^ 1 2 רונית ורדי, ביבי – מי אתה, אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמ' 125.
    בנימין נתניהו: "כשהגעתי ליחידתי, נתברר לי שזו פוזרה בין שתי החזיתות. הקמנו איפוא כוח מאולתר של 'חוזרים', הצטיידנו בנגמ"שים ובג'יפים - ויצאנו לחזית הדרום".
  18. ^ יעקב ארז, כל כך צעיר וכבר שגריר, מעריב, 5 באוקטובר 1984
  19. ^ מה עשה מר בנימין נתניהו במלחמת יום הכיפורים? בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד, 7 באוקטובר 2020.
  20. ^ "מיסטר אנטי טירור", מעריב, 26 ביולי 1985;
    אישים מן המערב מתכנסים בירושלים לדיון: איך להילחם בטרור?, מעריב, 26 ביוני 1979
  21. ^ יעקב הכהן, "רים" מתכננת רכישת מתחרים הנמצאים בקשיים, מעריב, 5 במרץ 1980.
  22. ^ פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, באתר מסדר ע״ש זאב ז׳בוטיסקי.
  23. ^ מכתבי אבשלום חביב הופיעו בקטלוג המכון, מעריב, 26 ביולי 1985.
  24. ^ יעקב ארז, כל כך צעיר וכבר שגריר, מעריב, 5 באוקטובר 1984, המשך
  25. ^ יוסף פריאל, לא בוער, דבר, 13 באפריל 1983.
  26. ^ Dinah A. Spritzer / JTA, Exposing Waldheim's Nazi past awakened Austrians, ג'רוזלם פוסט, Jun 17, 2007.
  27. ^ U.N. to open Waldheim secret file, The Spokesman-Review, ‏April 8, 1986.
  28. ^ U.S. U.N. NY Confidential Message: Nazi War Crimes Disclosure Act 2000: UN Archives on War Crimes - April 10 Update on Waldheim and Related Cases, August 30, 2001.
  29. ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
  30. ^ אורי כהן-אהרונוב ז"ל ופרשת הקלטת של נתניהו - מתוך "כך היה" עם יגאל רביד | כאן 11 לשעבר רשות השידור, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:32)
  31. ^ ההפגנה נגד רבין בצומת רעננה
    צומת רעננה. זמן קצר לפני רצח רבין, ציוץ של אהוד ברק בטוויטר
  32. ^ ערוץ 1: מדגמי הטלוויזיה הישראלית לאורך השנים, סרטון באתר יוטיוב
  33. ^ חדשות 2, ‏בחירות 1996: "הלכתם לישון עם פרס, התעוררתם עם ביבי", באתר ‏מאקו‏, 18 בינואר 2013
  34. ^ אתר למנויים בלבד מוטי קרפל, ‏אכן, אין ימין ואין שמאל, בעיתון מקור ראשון, 28 באפריל 2019
  35. ^ יעקב ריבלין, כך הביאה חב"ד לניצחון נתניהו ב-96', באתר "שטורעם.נט", ‏19 ביוני 2016.
  36. ^ שלמה אנגל, מנהרת הכותל וההתנתקות (מהמציאות), באתר ynet, 9 באוקטובר 2007.
  37. ^ Dennis Ross, The Missing Peace: The Inside Story of the Fight for Middle East Peace, Farrar, 2004, p. 528. Also: Martin Indyk, Innocent Abroad: An Intimate Account of American Peace Diplomacy in the Middle East. Simon & Schuster, 2009, p. 250.
  38. ^ יצחק בן-חורין, קלינטון: נתניהו ויתר על הגולן, ברק דחה הסכם, באתר ynet
  39. ^ כגון התבטאותו "השמאל שכח מה זה להיות יהודי; הם חושבים שהם יתנו נשק לערבים, והערבים ישמרו עלינו. ", שאותה לחש בשיחה פרטית לרב יצחק כדורי, או הביטוי "הם מפחדים", שעליו חזר מספר פעמים במהלך הופעתו בפני תומכיו, והתייחס למבקריו ולאנשי התקשורת, שפחדו שינצח בבחירות. ביטויים מינוריים למדי.
  40. ^ James D. Besser (Bulletin Correspondent), News Analysis: Netanyahu cozies up to Falwell, Gingrich, j. the Jewish news weekly of Northern California, January 23, 1998.
  41. ^ David Cohen, Liberty U. to Send 3,000 Students on a Study Tour of Israel, The Chronicle of Higher Education, September 25, 1998.
  42. ^ Sam Sloan, Falwell.(הקישור אינו פעיל, 3 בינואר 2017)
  43. ^ Laurie Goodstein, Falwell to Mobilize Support for Israel, New York Times, January 21, 1998.
  44. ^ סבר פלוצקר, היתה רצועה?, באתר ynet
  45. ^ "עם ביבי, הכל קל יותר", באתר גלובס, 14 בנובמבר 1999
  46. ^ איי אונליין, מנכ'ל באטמ: סאן תרכוש נתח מהחברה; נתניהו סייע לנו רבות במו'מ עם 3M ודויטשה טלקום, באתר TheMarker‏, 13 באפריל 2000
  47. ^ ערן הילדסהיים, עשה לביתו מבלפור: כיצד הגדיל נתניהו את הונו אחרי עשור בראשות הממשלה, באתר זמן ישראל, 5 בנובמבר 2019
  48. ^ ש"ס תצביע נגד פיזור הכנסת; נתניהו: אני מתמודד על ראשות הליכוד ומאמין שהכנסת תתפזר, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2000
  49. ^ נתניהו פורש, ברק צוהל, פרס שוקל, באתר וואלה, 19 בדצמבר 2000
  50. ^ "ביבי, אתה ראש הממשלה הגדול ביותר ביצירת אשליות". מאבקי שרון-נתניהו, באתר ynet, 12 בינואר 2014
    Double attaque anti-israélienne au Kenya, באתר Les Échos, ‏29 בנובמבר 2002
  51. ^ חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 (עמ' 109), באתר הכנסת, ספר החוקים חוברת 1920 סעיף 68, ‏מיום 18 בינואר 2004.
  52. ^ סבר פלוצקר וגד ליאור, נתניהו: אישה שצועדת 200 ק"מ, יכולה לעבוד באריזה, באתר ynet
  53. ^ גבי קסלר, המנצחים והמפסידים של השנה [תשס"ד], באתר ynet
  54. ^ גיא רולניק, ד"ר שקשוקה, באתר הארץ
  55. ^ גיא רולניק, שיטת השקשוקה, מודל 2009, באתר TheMarker
  56. ^ מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, דוח שנתי 55ב לשנת 2004 ולחשבונות שנת הכספים 2003 (עמ' 1075, 1081), הליך מכירתן של מניות צים שבידי המדינה, ‏8 במאי 2005
  57. ^ גבי קסלר, נחתם ההסכם בין האוצר לעובדי הנמלים, באתר ynet
  58. ^ גיא מי-טל, מבקר המדינה: הרפורמה בנמלים נכשלה, באתר כלכליסט
  59. ^ הדו"ח מ-2007 של קרן המטבע הבינלאומית.
  60. ^ תני גולדשטיין ועידו אפרתי, בנימין נתניהו: רפורמטור והמפריט הלאומי, באתר ynet
  61. ^ 1 2 סבר פלוצקר, נתניהו והמשק: וואלה, הלך לא רע, באתר ynet
  62. ^ יוסי גירנשטיין, הצמיחה בישראל - הגבוהה במערב בשנה האחרונה, באתר nrg‏, 14 באוגוסט 2005
  63. ^ דוח יציבות פיננסית לשנת 2003, באתר בנק ישראל, ‏4 ביולי 2004.
  64. ^ Karnit Flug and Michel Strawczynski, Persistent Growth Episodes and Macroeconomic Policy Performance in Israel, July 2007.
  65. ^ מירי חסון, אחד מכל שלושה ישראלים חושש להידרדר לעוני, באתר ynet
  66. ^ אטילה שומפלבי ודיאנה בחור-ניר, נתניהו רוצה משאל עם; מקורבי שרון: שלא ימתח את החבל, באתר ynet, 13 בספטמבר 2004
  67. ^ אטילה שומפלבי, "התקפלות" נתניהו: כמה תירוצים וסיבה אחת, באתר ynet, 9 בנובמבר 2004
  68. ^ מי תמך בתוכנית ההתנתקות ומי התנגד?, באתר גלובס, 16 בפברואר 2019
  69. ^ 1 2 מכתב ההתפטרות של בנימין נתניהו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 7 באוגוסט 2005
  70. ^ דיאנה בחור-ניר ואטילה שומפלבי, שר האוצר נתניהו התפטר: "בגלל ההתנתקות", באתר ynet, 7 באוגוסט 2005
  71. ^ אבישי זוהר, ניצחון לביבי: מרכז הליכוד ויתר על כוחו, באתר nrg‏, 2 במרץ 2006
  72. ^ חזקי ברוך, מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של ח"כ בנימין נתניהו לאיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם איראן., באתר ערוץ 7, 2 באפריל 2008
  73. ^ סיכום פריימריס 2007 לפי אתר הצבעה, אתר הליכוד
  74. ^ N12 - נתניהו בשדרות: צריך לפעול בעזה, באתר N12, ‏2008-12-21
  75. ^ נתניהו ב-2009: אנחנו לא נעצור את צה"ל בעזה, באתר www.ynet.co.il, ‏2012-11-20
  76. ^ בחירות 2009: תשדירי התעמולה - וואלה! בחירות 2021, באתר וואלה!, ‏2012-11-03
  77. ^ N12 - הליכוד: תמו ימי האחריות הלאומית, באתר N12, ‏2009-01-19
  78. ^ אביעד גליקמן, ynet, פרס הטיל על נתניהו את משימת הרכבת הממשלה, באתר כלכליסט, 20 בפברואר 2009
  79. ^ ברק רביד ונטשה מוזגוביה, תוכנית השלום של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה: הקפאת התנחלויות תמורת נורמליזציה, באתר הארץ, 22 באפריל 2009
  80. ^ נתניהו אישר: תוקם גדר גבול עם מצרים, באתר וואלה, 10 בינואר 2010
  81. ^ אתר למנויים בלבד יהונתן ליס, עוזי ארד: נתניהו הציע לסוריה חילופי שטחים הכוללים חלקים מרמת הגולן ב-2009, באתר הארץ
  82. ^ "אבו מאזן, בוא ניפגש עכשיו. בוא נדבר דוגרי", באתר nrg‏, 23 בספטמבר 2011
  83. ^ גלובס, ‏גלעד שליט חוזר הביתה: ממשלת ישראל אישרה הלילה העסקה שנחתמה עם החמאס לשחרורו, באתר גלובס, 12 באוקטובר 2011
  84. ^ כתבי ynet, גלעד שליט שב לישראל: דקה אחר דקה, באתר ynet, 18 באוקטובר 2011
  85. ^ נתניהו: "אירן גרעינית - איום ישיר וכבד", באתר ‏מאקו‏, 31 באוקטובר 2011
  86. ^ יצחק בן חורין, הקו האדום של נתניהו: לעצור את איראן עד הקיץ, באתר ynet, 27 בספטמבר 2012
  87. ^ יואב זיתון ואליאור לוי, רמטכ"ל חמאס אחמד ג'עברי חוסל בעזה לצד בנו, באתר ynet, 14 בנובמבר 2012
  88. ^ יצחק בן-חורין, האו"ם אישר ברוב עצום: פלסטין - מדינה משקיפה, באתר ynet, 30 בנובמבר 2012
  89. ^ צבי זרחיה, נתניהו עולה לנו ביוקר: ההוצאות על לחם, דלק, מים, פירות וירקות צפויות לעלות, TheMarker,‏ 3 ביולי 2009
  90. ^ גיא רולניק, בנימין נתניהו: "הפחתת מסים תאיץ המשק כמו דלק סילוני", באתר TheMarker‏, 1 בפברואר 2009
  91. ^ צפריר רינת, למרות בג"ץ: חוק התכנון והבנייה אושר בממשלה, באתר הארץ, 15 במרץ 2010
  92. ^ מוטי בסוק, לאחר 15 שנות מאמץ: ישראל התקבלה ל-OECD; שטייניץ: "תעודת כבוד למשק הישראלי", באתר TheMarker‏, 10 במאי 2010
  93. ^ אביטל להב, הגזירות הכלכליות נמשכות: מס הכנסה יגדל ב-1%, באתר ynet, 27 ביולי 2012
  94. ^ אדריאן פילוט, ‏הבור שהממשלה הבאה תצטרך לסתום: הגירעון התנפח ב-2012 פי 2 מהצפוי - 39 מיליארד שקל, באתר גלובס, 13 בינואר 2013
  95. ^ בג"ץ 3002/09 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' בנימין נתניהו ואחרים, ניתן ב-9 ביוני 2009
  96. ^ מיה בנגל, "שפעת החזירים: ישראל תרכוש חיסון לכל האזרחים", באתר nrg‏, 29 ביולי 2009
  97. ^ מיטל יסעור בית-אור, סופה של מגפה? ישראל מחזירה 2 מיליון חיסונים, באתר ynet, 9 בפברואר 2010
  98. ^ כך שותקה הביקורת על הממשלה בעשור האחרון, באתר שקוף - גוף התקשורת של הציבור
  99. ^ אבי וייס, Telecom News - תכנית הסייבר הלאומית של ישראל, באר-שבע נחשפה כבירת הסייבר, באתר טלקום ניוז, ‏16.8.13
  100. ^ הפריימריז בליכוד: נתניהו ניצח בפער גדול, באתר וואלה, 1 בפברואר 2012
  101. ^ לילך ויסמן, ‏הליכוד וישראל ביתנו חוברים למפלגה משותפת: נתניהו וליברמן סיכמו על ריצה משותפת בבחירות, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2012
  102. ^ אטילה שומפלבי ויובל קרני, כתבי ynet ו"ידיעות אחרונות", בגלל האישום: ליברמן התפטר מתפקיד שר החוץ, באתר ynet, 14 בדצמבר 2012
  103. ^ מערכת ישראל היום, פרס הטיל על נתניהו להרכיב ממשלה, באתר ישראל היום, 2 בפברואר 2013
  104. ^ מורן אזולאי, ynet, אושרה והושבעה: הממשלה ה-33 יוצאת לדרך, באתר כלכליסט, 18 במרץ 2013
  105. ^ ליברמן חזר למשרד החוץ: "להרגיע הרוחות עם ארה"ב", באתר וואלה, 12 בנובמבר 2013
    מורן אזולאי, ליברמן שר החוץ, גלאון: "מטען חבלה לשלום", באתר ynet, 11 בנובמבר 2013
    כתבי ישראל היום, ליברמן חוזר למשרד החוץ, באתר ישראל היום, 7 בנובמבר 2013
  106. ^ ערד ניר, ‏ישראל התנצלה בפני טורקיה; היחסים ישובו לסדרם, באתר ‏מאקו‏, 22 במרץ 2013
  107. ^ אתר למנויים בלבד ברק רביד, בתיווך אובמה: נתניהו התקשר לארדואן והתנצל על הרג האזרחים הטורקים במשט לעזה, באתר הארץ, 22 במרץ 2013
  108. ^ גליה לינדשטראוס, מ"צוק איתן" לתהום עמוקה ביחסי ישראל—טורקיה, המכון למחקרי ביטחון לאומי
  109. ^ אריאל כהנא, נתניהו: לדבריו של ארדואן יש נימה אנטישמית, באתר nrg.
  110. ^ אסף אוני, ‏משולש היחסים גרמניה-ישראל-מצרים: מה בכל זאת אפשר לספר על "הסוד הביטחוני" שנתניהו לא גילה, באתר גלובס, 24 במרץ 2019
  111. ^ אור הלר, "שובו אחים": עשרות מנהרות תת קרקעיות נחשפו ביהודה ושומרון, באתר nana10‏, 22 ביוני 2014
  112. ^ אינדיק: המבצע בעזה פגע מאוד ביחסי אובמה נתניהו, באתר nrg‏, 27 באוגוסט 2014
  113. ^ נתניהו: קטאר עם חמאס; אובמה: היא תתווך, באתר nrg
  114. ^ יוסף חיים שפירא, תהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני מבצע "צוק איתן" ובתחילתו, ‏28 בפברואר 2017
  115. ^ ראו את הערך 2014 בישראל#הסכסוך הישראלי-פלסטיני מ־22 באוקטובר ועד 19 בנובמבר 2014.
  116. ^ אטילה שומפלבי, נתניהו פיטר את לפיד ולבני: "לא אסבול שרים שתוקפים מתוך הממשלה", באתר ynet, 2 בדצמבר 2014.
  117. ^ נתניהו הודיע על בחירות: "לפיד ניסה לעשות פוטש", באתר וואלה, 2 בדצמבר 2014
  118. ^ Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו, באתר www.facebook.com
  119. ^ אתר למנויים בלבד "הארץ", נתניהו: לא קידמתי את חוק ישראל היום, פירקתי את הממשלה בגללו, באתר הארץ, 16 בינואר 2017
  120. ^ אריאל כהנא, ראש הממשלה: אם אבחר, לא תקום מדינה פלסטינית, באתר nrg‏, 16 במרץ 2015
  121. ^ לילך ויסמן, ‏נתניהו: לא תוקם ממשלת אחדות עם בוזי' וציפי, זה לא יקרה, באתר גלובס, 25 בפברואר 2015
  122. ^ אריק בנדר, ‏נתניהו בתגובה לאחוזי ההצבעה הגבוהים במגזר הערבי: "שלטון הימין בסכנה", באתר מעריב אונליין, 17 במרץ 2015
  123. ^ מורן אזולאי, נתניהו מצטער: "לא הייתה לי כוונה לפגוע בערביי ישראל", באתר ynet, 23 במרץ 2015
  124. ^ מזכירות הממשלה, החלטה מספר 2181 של הממשלה מיום 20.12.2016, באתר משרד ראש הממשלה, ‏20 דצמבר 2016
  125. ^ David French, BENJAMIN NETANYAHU, TIME, April 2019
  126. ^ אחיה ראב"ד, נתניהו: היטלר לא רצה להשמיד בשעתו יהודים, חוסייני שכנע; היסטוריונים: לא נכון, באתר ynet, 21 באוקטובר 2015.
  127. ^ בעולם: "בן ההיסטוריון עיוות את ההיסטוריה", באתר ynet, 21 באוקטובר 2015
  128. ^ אסור להתעלם מכך שהמופתי חאג' אמין אל חוסייני היה בין אלה שעודדו את היטלר לאמץ את "הפתרון הסופי", בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, 21 באוקטובר 2015.
  129. ^ "היטלר וההנהגה הנאצית הם האחראים לרצח ששת המיליונים", בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, 30 באוקטובר 2015
  130. ^ אמיר תיבון ואמיר בוחבוט‏, נתניהו: סיכמתי עם פוטין על הקמת מנגנון למניעת תקריות בסוריה, באתר וואלה, 21 בספטמבר 2015;
    אמיר תיבון‏, נתניהו לפוטין: הגולן הוא קו אדום - וחייב להישאר בשליטתנו, באתר וואלה, 21 באפריל 2016;
    טל שלו‏, נתניהו לאחר הפגישה עם פוטין: "להוציא את איראן מסוריה כדי למנוע מלחמה", באתר וואלה, 23 באוגוסט 2017
  131. ^ אתר למנויים בלבד ברק רביד, יעלון: נתניהו מפחיד את האזרחים; אתמודד על ההנהגה בישראל בבחירות הבאות, באתר הארץ, 16 ביוני 2016
  132. ^ אתר למנויים בלבד אבי בר-אלי, השר גבאי מתפטר ותוקף: חייבים לעצור את התהליך שמוביל לחורבן הבית ה-3. נתניהו - תתעשת", באתר TheMarker‏, 27 במאי 2016.
  133. ^ תיק א', באתר ynet, ‏2021-03-03
  134. ^ איתמר אייכנר וטובה צימוקי, נתניהו הורה לבטל את ביקור ר"מ אוקראינה בארץ, באתר ynet, 25 בדצמבר 2016.
  135. ^ איתמר אייכנר, נתניהו: "נעריך מחדש את כל ההתקשרויות עם האו"ם", באתר ynet, 24 בדצמבר 2016
  136. ^ טל שלו ועמרי נחמיאס‏, נתניהו אחרי הפגישה עם טראמפ: מוכן לדון בריסון הבנייה בהתנחלויות, באתר וואלה, 16 בפברואר 2017
  137. ^ ברק רביד, נאום י-ם של טראמפ: נתניהו - "יום היסטורי ואבן דרך חשובה", באתר nana10‏, 6 בדצמבר 2017.
  138. ^ בשנת 2021, טען טראמפ: "הייתי פורש מהסכם הגרעין גם אם ביבי לא היה קיים", לפי הספר השלום של טראמפ, עמ' 151.
  139. ^ N12 - הקלטות טראמפ נגד נתניהו נחשפות: בגידה אישית איומה, FUCK..., באתר N12, ‏2021-12-11
  140. ^ שי ניר, ‏שגרירות חדשה ברואנדה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 29 בנובמבר 2017
  141. ^ הרב קיינון, ג'רוזלם פוסט,אריק בנדר, ‏ביקור היסטורי: ראש ממשלת הודו הגיע לראשונה לישראל, באתר מעריב אונליין, 4 ביולי 2017
  142. ^ איתמר אייכנר, נתניהו באמריקה הלטינית: "מלחמה בטרור - אינטרס של כל המדינות", באתר ynet, 14 בספטמבר 2017
  143. ^ טל שלו‏, 28 מדינות האיחוד האירופי: לא מכירות בריבונות ישראל ברמת הגולן, באתר וואלה, 27 במרץ 2019;
    דניאל סלאמה, מנהיגי ערב ואירופה מיישרים קו: "הגולן כבוש, ירושלים - בירת שתי המדינות", באתר ynet, 31 במרץ 2019
  144. ^ טל שלו‏, עסקת המאה נחשפה: ארה"ב תכיר בהתנחלויות, מדינה פלסטינית תוקם תחת מגבלות, באתר וואלה, 28 בינואר 2020
  145. ^ מורן אזולאי, אמיר אלון וישי פורת, הממשלה אישרה: מתקן "חולות" ייסגר תוך 4 חודשים, באתר ynet, 19 בנובמבר 2017
  146. ^ אמיר אלון ועדי רוזנברג, נתניהו על ביטול הגירוש: "נכנסנו למלכודת, אופציית המדינה השלישית לא הייתה קיימת", באתר ynet, 2 באפריל 2018
  147. ^ שחר חי, מורן אזולאי ואמיר אלון, הלחצים מימין הכריעו את נתניהו: "מבטל את ההסכם לקליטת המסתננים", באתר ynet, 3 באפריל 2018
  148. ^ הקרן החדשה לישראל, בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, 3 באפריל 2018
  149. ^ אמיר אלון, מנכ"ל הקרן החדשה: "שוקלים תביעת דיבה נגד נתניהו", באתר ynet, 4 באפריל 2018
  150. ^ הסכמים קואליציוניים לכינון הממשלה ה-34 למדינת ישראל, בין סיעת הליכוד לבין סיעת כולנו (עמ' 11), באתר הכנסת, הנהגת רפורמות בשוק התקשורת סעיף 63, ‏29 באפריל 2015
  151. ^ לילך ויסמן, ‏נתניהו דורש זכות וטו לכל שינוי במפת התקשורת בישראל, באתר גלובס, 28 באפריל 2015
  152. ^ אופיר דור, ביום הראשון לעבודת הממשלה: נתניהו פיטר את מנכ"ל משרד התקשורת, באתר כלכליסט, 17 במאי 2015
  153. ^ איתמר אייכנר, הנגבי ימונה לממלא מקום שר התקשורת ל-3 חודשים, באתר ynet, 17 בפברואר 2017
  154. ^ אביב גוטר, שר התקשורת החדש: מינוי בלית ברירה, באתר כלכליסט, 28 במאי 2017
  155. ^ עמרי מילמן, נתניהו וכחלון הודיעו רשמית: נאמץ את מתווה הפשרה - תוקם חברת חדשות נפרדת לתאגיד, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2017
  156. ^ "בגל השני - המטרות התקשורתיות של נתניהו השתנו לחלוטין", באתר Ice
  157. ^ אביטל להב, 2014: גירעון של 29.9 מיליארד שקל, באתר ynet, 13 בינואר 2015
  158. ^ אדריאן פילוט, הגירעון הממשלתי ירד מעט ביולי - הבור נותר עמוק מאוד, באתר כלכליסט, 6 באוגוסט 2019
  159. ^ הכנסת אישרה: נתניהו גם שר הכלכלה, באתר ‏מאקו‏, 1 בפברואר 2016
  160. ^ ליאור גוטמן, דרמה בבג"ץ: השופטים פסלו את מתווה הגז, באתר כלכליסט, 27 במרץ 2016.
  161. ^ "מבקר המדינה משרטט כישלון נרחב בהיערכות למשבר האקלים ומתריע: האזרחים בסכנה". הארץ. נבדק ב-2021-10-26.
  162. ^ קובי נחשוני ואיתמר אייכנר, הסדר היסטורי בכותל: רחבה שוויונית לזרמים הפלורליסטים, באתר ynet, 31 בינואר 2016
  163. ^ איתמר אייכנר וקובי נחשוני, נכנע לחרדים? נתניהו בוחן את מתווה הכותל מחדש, באתר ynet, 27 במרץ 2016
  164. ^ קובי נחשוני, 30 שנות מאבק: כל מה שרציתם לדעת על מתווה הכותל, באתר ynet, 25 ביוני 2017
  165. ^ רגולציה חכמה, באתר הרגולציה הממשלתי
  166. ^ חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248), התשע"ח-2018, באתר הכנסת
  167. ^ צבי זרחיה, באמצע המשבר הכלכלי: ועדת הכספים אישרה לנתניהו הטבות מס של כמעט מיליון שקל, באתר כלכליסט, 23 ביוני 2020
  168. ^ החלטת שכר שרים וסגני שרים (תיקון), התש"ף-2020, קובץ התקנות 8631, 1 ביולי 2020, עמ' 1702
  169. ^ מורן אזולאי, בוטלו הבחירות בליכוד - נתניהו יישאר יו"ר המפלגה, באתר ynet, 13 בינואר 2016
  170. ^ יקי אדמקר וטל שלו‏, הולכים לבחירות באפריל: ראשי הקואליציה החליטו לפזר את הכנסת, באתר וואלה, 24 בדצמבר 2018
  171. ^ מורן אזולאי, בדרך לבחירות: הכנסת אישרה סופית את פיזורה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2018
  172. ^ מורן אזולאי, נתניהו והבית היהודי סיכמו: איחוד בימין תמורת שני תפקידי שר ושריון בליכוד, באתר ynet, 20 בפברואר 2019
  173. ^ הליכוד שלו: נתניהו הביס את סער בפריימריז, באתר ynet, 27 בדצמבר 2019
  174. ^ בג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב־6 מאי 2020
    בג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב־27 מאי 2020
  175. ^ דניאל דולב‏, הסדר ניגוד העניינים של נתניהו: מנוע ממעורבות במינוי בכירים במערכת החוק, באתר וואלה, 2 בנובמבר 2020
  176. ^ התוכניות באתר משרד האוצר
  177. ^ יעל פרידסון, איתמר אייכנר, נתניהו לקראת הסגר: "מערכת הבריאות הניפה דגל אדום", באתר ynet, 13 בספטמבר 2020
  178. ^ בועז אפרת ויניר יגנה‏, אלפים מפגינים מול בית ראש הממשלה ובת"א: "העתיד שלנו נהרס", באתר וואלה, 18 ביולי 2020
  179. ^ בן כספית, ‏מהחווה הסינית לבלפור: רמי מתן הוא האנרכיסט שמנסה להפיל את נתניהו, באתר מעריב אונליין, 31 ביולי 2020
  180. ^ סרטונים מאיה הורודניצאנו ויניר יגנה‏, אלפי מפגינים צעדו אל הכנסת, באתר וואלה, 21 ביולי 2020
  181. ^ ציוץ של משה אורן ברשת החברתית אקס (טוויטר), 5 ביוני 2021
  182. ^ כפיר אדר, מנכ"ל פייזר בראיון נדיר: "נתניהו ממש אובססיבי. הוא התקשר אליי 30 פעם", באתר אייס, 11 במרץ 2021
  183. ^ דנה ויס, ‏ישראל מקום ראשון בעולם במספר המתחסנים לנפש, באתר ‏מאקו‏, 25 בדצמבר 2020
  184. ^ גיל תמרי, יוסף ישראל ושי שחף, ישראל ואיחוד האמירויות הסכימו על נרמול היחסים; הסיפוח יידחה, באתר חדשות 13, 13 באוגוסט 2020
  185. ^ בתמורה לעצירת הסיפוח: ישראל ואיחוד האמירויות חתמו על הסכם לנירמול היחסים, באתר וואלה, 13 באוגוסט 2020
  186. ^ גילי כהן ויערה שפירא, ממלכת בהוטאן: מכוננים יחסים מלאים עם ישראל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 בדצמבר 2020
  187. ^ דני זקן, ‏כדי לשמור על חופש פעולה, ישראל נמנעת מלהתערב מאחורי הקלעים של הסכם הגרעין, באתר גלובס, 23 באפריל 2021
  188. ^ איתמר אייכנר, אשכנזי: האמריקנים לא רצים להסכם עם איראן, יש לנו סיכום, באתר ynet, 2 במרץ 2021
  189. ^ איתמר אייכנר, ישראל ביקשה מארה"ב עזרה מול בית הדין בהאג, באתר ynet, 3 במרץ 2021
  190. ^ שירית אביטן כהן, ‏על רקע הירי לעבר ירושלים: הדיונים בכנסת הופסקו, באי המשכן פונו לחדרים ממוגנים, באתר גלובס, 10 במאי 2021
  191. ^ פרשת בראון-חברון, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
  192. ^ המלצת המשטרה: להעמיד לדין את נתניהו, באתר ynet, 25 בספטמבר 2000
  193. ^ ynet, דו"ח נתניהו: הנוסח המלא, באתר ynet, 27 בספטמבר 2000
  194. ^ היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את תיק החקירה נגד בנימין נתניהו, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2000
  195. ^ כתבי ישראל היום, יש חקירה, אין "ביביטורס", באתר ישראל היום, 3 בינואר 2017
  196. ^ ראש הממשלה נתניהו נחקר במעונו בירושלים, באתר ynet, 2 בינואר 2017
  197. ^ גיא פלג, ‏חשיפה: נוני מוזס במרכז פרשת רה"מ, באתר ‏מאקו‏
  198. ^ עקיבא לם, נתניהו: "לא יהיה כלום – כי אין כלום", באתר ערוץ 20, 30 בדצמבר 2016
  199. ^ חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81), התשע"ח-2018, באתר מאגר החקיקה הלאומי, אתר הכנסת
  200. ^ חוק ההמלצות, בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, 3 בדצמבר 2017
  201. ^ סיום חקירות "תיק 1000" ו"תיק 2000", באתר משטרת ישראל, 13 בפברואר 2018
  202. ^ עמית סגל, גיא פלג, משה נוסבאום וקרן מרציאנו, ‏המשטרה ממליצה: שוחד בשני תיקי נתניהו, באתר ‏מאקו‏, 13 בפברואר 2018
  203. ^ נתניהו: צל כבד מעל ההמלצות, זה ייגמר בלא כלום ואמשיך להנהיג, באתר ynet, 13 בפברואר 2018
  204. ^ רועי ינובסקי, ארדן ליועמ"ש: פעל לבדיקת טענות המפכ"ל בדבר מעקבים אחר חוקרים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 14 בפברואר 2018
  205. ^ חידת סוריאנו: מי האיש ששמו נקשר בסכסוך בין המפכ"ל לרה"מ, באתר גלובס, 12 בפברואר 2018
  206. ^ נתניהו התייחס לדברי מפכ"ל המשטרה אלשיך בתוכנית עובדה מוקדם יותר באותו חודש[204][205]
  207. ^ ערוץ 7, "לנתניהו מגיעה חזקת החפות", באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2018
  208. ^ לירן לוי, ארדן: "המשטרה לא קובעת, אלא אך ורק היועמ"ש", באתר ערוץ 20, 14 בפברואר 2018
  209. ^ מורן אזולאי, כחלון: רק היועמ"ש יקבע אם יוגש כתב אישום, באתר ynet, 15 בפברואר 2018
  210. ^ אור רביד ויקי אדמקר‏, בנט על ההמלצות נגד נתניהו: היקף המתנות לא עומד בציפיה של אזרחי ישראל, באתר וואלה, 14 בפברואר 2018[209].
  211. ^ אלי סניור, יום חקירות: העדויות החדשות, העימות וגרסת נתניהו ורעייתו, באתר ynet, 3 במרץ 2018
  212. ^ סרטון, בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, 7 במרץ 2018 (אורך: 1:47)
  213. ^ הסתיימה חקירת תיק 4000, אתר משטרת ישראל, 2 בדצמבר 2018
  214. ^ יניר קוזין, אלון חכמון, אריק בנדר, ‏נתניהו על ההמלצות נגדו: "נקבעו והודלפו עוד לפני שבכלל החלו החקירות", באתר מעריב אונליין, 2 בדצמבר 2018
  215. ^ טל שניידר, ‏נתניהו מגיב להמלצות המשטרה: "בתקופתי כשר תקשורת בזק ואלוביץ הפסידו הון-עתק", באתר גלובס, 2 בדצמבר 2018
  216. ^ יניר קוזין, אלון חכמון, אריק בנדר, ‏נתניהו: "דורש עימות עם עדי המדינה, מצדי שיהיה בשידור חי", באתר מעריב אונליין, 7 בינואר 2019
  217. ^ מורן אזולאי, נתניהו מעלה הילוך: "לא מתחילים שימוע לפני הבחירות", באתר ynet, 5 בינואר 2019
  218. ^ טל שלו ושלומי גבאי‏, "הזוי ומופרך": מתקפה בליכוד על פגישת היועמ"ש עם בכירי המשפט, באתר וואלה, 2 בינואר 2019
  219. ^ אתר למנויים בלבד רויטל חובל, ועדת ההיתרים דחתה שוב את בקשת נתניהו למימון הגנה משפטית: "הוא אדם אמיד", באתר הארץ, 24 בפברואר 2019
    החלטת הוועדה, קובץ PDF
  220. ^ גלעד מורג, נתניהו עתר לבג"ץ נגד ההחלטה שלא לאשר לו תרומות ממקורבים, באתר ynet, 11 במרץ 2019
  221. ^ בג"ץ 1820/19 ראש הממשלה נגד הוועדה למתן היתרים, ניתן ב-18 במרץ 2019
  222. ^ טובה צימוקי, גלעד מורג, אלי סניור ומורן אזולאי, תיקי נתניהו: שוחד והפרת אמונים. הכרעת היועמ"ש, באתר ynet, 28 בפברואר 2019
  223. ^ נתניהו: "מסיתים את הציבור נגדי; שי ניצן וליאת בן ארי דחפו לקו הקיצוני", באתר כלכליסט, 28 בפברואר 2019
  224. ^ משרד המשפטים נגד נתניהו: "צר לנו על מתקפות חסרות יסוד", באתר ‏מאקו‏, 28 בפברואר 2019
  225. ^ דניאל דולב‏, תם היום האחרון לשימוע: סנגורי נתניהו ישלימו את טיעוניהם בכתב, באתר וואלה, 7 באוקטובר 2019
  226. ^ היועמ"ש הכריע: נתניהו יואשם בשוחד, באתר ynet, 21 בנובמבר 2019
  227. ^ אביעד גליקמן, נתניהו: "ניסיון להפיכה שלטונית בעלילות שווא וחקירה מגמתית", באתר חדשות 13, 21 בנובמבר 2019
  228. ^ מורן אזולאי, נתניהו התפטר ממשרדי הממשלה בראשותו - וימנה מחליפים בתחילת השבוע הבא, באתר ynet, 2 בינואר 2020
  229. ^ מורן אזולאי וגלעד מורג, נתניהו הגיש את בקשת החסינות: "כתב האישום הוגש בחוסר תום לב", באתר ynet, 2 בינואר 2020
  230. ^ צבי זרחיה, אושרה הקמת ועדת הכנסת שתדון בהסרת החסינות של נתניהו וחיים כץ, באתר כלכליסט, 13 בינואר 2020
  231. ^ מורן אזולאי וטובה צימוקי, נתניהו מושך את בקשת החסינות: "לא אתן להפריע למהלך היסטורי", באתר ynet, 28 בינואר 2020
  232. ^ טל שניידר וחן מענית, ‏מדינת ישראל נ' בנימין נתניהו: כתב האישום הוגש לבית המשפט, באתר גלובס, 28 בינואר 2020
  233. ^ יאיר אלטמן, נתניהו ויתר הנאשמים ענו לשופטים: "קראנו והבנו את כתב האישום נגדנו", באתר ישראל היום, ‏24.05.2020
  234. ^ דנה ויס, חדשות 2, יגאל סרנה: "אני נלחם בנתניהו כי הוא אסון", באתר רשת, 18 במרץ 2017 סרטונים
  235. ^ ירון דורון, יגאל סרנה יפצה את בני הזוג נתניהו ב-100 אלף ש"ח, באתר nrg‏, 11 ביוני 2017
  236. ^ ת"א (ת"א) 56211-03-16 בנימין נתניהו ושרה נתניהו נגד יגאל סרנה, ניתן ב-11 ביוני 2017
  237. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, בתוך יממה וחצי: יגאל סרנה גייס מתומכיו את מלוא הפיצויים לנתניהו, באתר TheMarker‏, 20 ביוני 2017
  238. ^ 1 2 אורן פרסיקו, מה שקורה בפייסבוק נשאר בפייסבוק, באתר העין השביעית, 9 בספטמבר 2017
  239. ^ nrg חדשות, יגאל סרנה הושעה מ"ידיעות אחרונות", באתר nrg‏, 5 ביולי 2017
  240. ^ 103FM, ‏"שרה יכולה להרים שמפניות": יגאל סרנה מגיב על ההשעייה שספג, באתר מעריב אונליין, 6 ביולי 2017.
  241. ^ יונתן כיתאין, ‏סרנה מערער על ההפסד לבני הזוג נתניהו: "תביעת השתקה", באתר גלובס, 7 בספטמבר 2017
  242. ^ לא תשא פני דל, באתר העין השביעית, 28 בינואר 2018;
    גלעד מורג, נדחה הערעור: יגאל סרנה ישלם למשפחת נתניהו, באתר ynet, 28 בינואר 2018
  243. ^ ברקת שמאי, ‏בקשת הערעור של סרנה נדחתה, ישלם לזוג נתניהו 100 אלף ש', באתר גלובס, 15 באפריל 2018
    רע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' בנימין ושרה נתניהו, ניתן ב־15 באפריל 2018
  244. ^ N12 - רה"מ תובע 200 אלף ש"ח דיבה מבן כספית, באתר N12, ‏2018-12-23
  245. ^ מתן וסרמן, ‏"התנהגויות מוטרפות": ההסבר של אולמרט לכך שכינה את נתניהו "חולה נפש", באתר מעריב אונליין, 10 בינואר 2022
  246. ^ איתמר אייכנר, מברזיל להדסה: נתניהו בירך את בתו על הולדת נכדתו הרביעית, באתר ynet, 31 בדצמבר 2018
  247. ^ רונית ורדי, ביבי, עמ' 165: "פלייר קייטס ובנג'מין ניתאי נרשמו לנישואין ב-17 באפריל 1981. הם התחתנו ב-2 במאי בטקס אזרחי אצל שופט שלום בבוסטון".
  248. ^ כיכר השבת, ‏"אשתו השנייה של נתניהו התגיירה ב"גיור" קונסרבטיבי", באתר כיכר השבת, 26 בפברואר 2016
  249. ^ בן כספית, אילן כפיר, נתניהו: הדרך אל הכוח, עמ' 87: "במאי 81', נישאו השניים בטקס אזרחי בפני שופט שלום בניו-יורק. מאוחר יותר התגיירה פלייר גיור קונסרבטיבי. רק לאחר שהתמנה ביבי לשגריר באו"ם, עברה פלייר גיור נוסף - אורתודוקסי."
  250. ^ בן כספית, אילן כפיר, נתניהו: הדרך אל הכוח, עמ' 156: "בתחילת 1989 היא הודיעה על כוונתה לעזוב... במארס 1989 עזבה פלייר את הארץ; עמ' 158: "השניים התגרשו, כשהם מגיעים להסדר שקט";
    David Margolick, Star of Zion, Vanity Fair, June 5, 1996;
    ביבי נפרד מפלייר, מעריב, 14 במרץ 1989
  251. ^ קורות חיים – שרה נתניהו, באתר של משרד ראש הממשלה
  252. ^ איילת רוזן, ‏יורש העצר, באתר ‏מאקו‏, 29 בינואר 2014
  253. ^ תומר גנון ורן אברמסון, מיליקובסקי: "המצב בגראפטק עולה לנו 15 מיליון דולר בשנה", באתר כלכליסט, 23 במרץ 2019
  254. ^ מורן אזולאי, נתניהו על המניות שרכש: "זיהיתי שיש כאן השקעה נכונה", באתר כלכליסט, 22 במרץ 2019
  255. ^ כמה הם שווים? הפוליטיקאים העשירים בישראל 2019 באתר פורבס ישראל, 24 בפברואר 2019
  256. ^ אתר למנויים בלבד צבי זרחיה, נתניהו יותר עשיר מאובמה - ומי הפוליטקאי הכי עשיר בישראל?, באתר TheMarker‏, 16 ביוני 2015
  257. ^ אתר למנויים בלבד גידי וייץ, נתניהו, מוזס, החוב הישן - והמגעים לפרסום האוטוביוגרפיה של רה"מ לשעבר, באתר הארץ, 3 בינואר 2022
  258. ^ אתר למנויים בלבד גידי וייץ, הצצה לספר שנתניהו כתב - והחליט לגנוז, באתר הארץ, 14 בינואר 2022


בנימין נתניהו
אירועים במהלך כהונותיו
כראש ממשלת ישראל
הממשלה ה-27 מהומות מנהרת הכותל (1996) • הסכם חברון (1997) • ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל (1997) • הסכם ואי (1998) • הקמת המועצה לביטחון לאומי (1999)
הממשלה ה-32 הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון (2009) • המשט לעזה (2010) • השרפה בכרמל (2010) • המחאה החברתית (2011) • עסקת שליט (2011) • מבצע עמוד ענן (2012) • הסכסוך האיראני-ישראלי במהלך מלחמת האזרחים בסוריה (2011–2020)
הממשלה ה-33 רצח שלושת הנערים (2014) • מבצע צוק איתן (2014) • הנאום בפני הקונגרס האמריקני (2015) • הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית (2015)
הממשלה ה-34 גל הטרור הפלסטיני (2015) • גל השרפות (2016) • הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל (2017) • הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן (2019) • המשבר הפוליטי (2019–2020) • התפרצות נגיף הקורונה בישראל (2020)
הממשלה ה-35 המשבר הפוליטי (2020–2021) • מגפת הקורונה בישראל (2020–2021) • הסכמי אברהם (2020) • אסון הר מירון (2021) • המהומות בישראל (2021) • מבצע שומר החומות (2021)
הממשלה ה-37 הרפורמה המשפטית בישראל (ערכים נוספים) (2023) • מבצע מגן וחץ (2023) • מתקפת הפתע על ישראל (2023) ומלחמת חרבות ברזל (2023–הווה)
משפחתו נתן מיליקובסקי (סבא) • בנציון נתניהו (אבא) • עדו נתניהו (אח) • יוני נתניהו (אח) • יאיר נתניהו (בן) • שמואל בן ארצי (חותן)
בנות זוג מיקי הרן (1972–1978) • פלור קייטס (1981–1989) • שרה נתניהו (1991–הווה)
ספריו הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח (1987) • מקום תחת השמש (1995) • מלחמה בטרור (1996) • ביבי: סיפור חיי (2022)
ספרים אודותיו נתניהו: הדרך אל הכוח (1997) • נתניהו: ביוגרפיה (2018) • מר הפקרה (2024)
חשדות ואישומים פליליים פרשת בר-און חברון (1997) • פרשת עמדי (1999) • פרשת ביביטורס • תיק 1000 • תיק 2000 • פרשת הצוללות • תיק 4000 • המחאה נגד בנימין נתניהו • משפט נתניהו (2020) • פרשת גניבת והדלפת המסמכים המסווגים
שונות פרשת הקלטת הלוהטת (1993) • מסמך שטאובר (1995) • נאום בר-אילן (2009) • מכון יונתן לחקר הטרור • המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי • לא יהיה כלום, כי אין כלום • ניצחון מוחלט • רק לא ביבי • ביביסטים • קאיה (כלבה) • The Bibi Files • פגיעת הכטב"ם בבית משפחת נתניהו בקיסריה
בנימין נתניהו - תבניות ניווט
ראשי ממשלות ישראל
בן-גוריון (1948–1954) • שרת (1954–1955) • בן-גוריון (1955–1963) • אשכול (1963–1969) • אלון (בפועל, 1969) • מאיר (1969–1974) • רבין (1974–1977) • בגין (1977–1983) • שמיר (1983–1984) • פרס (1984–1986) • שמיר (1986–1992) • רבין (1992–1995) • פרס (1995–1996) • נתניהו (1996–1999) • ברק (1999–2001) • שרון (2001–2006) • אולמרט (2006–2009) • נתניהו (2009–2021) • בנט (2021–2022) • לפיד (2022) • נתניהו (2022–) ישראל
חברי ממשלת ישראל המכהנים ישראלישראל
ראש הממשלה בנימין נתניהו

שר המורשת עמיחי אליהו • שר במשרד האוצר זאב אלקין • שר במשרד המשפטים, השר לשיתוף פעולה אזורי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת דודי אמסלם • שר הפנים משה ארבל • שר הבריאות אוריאל בוסו • שר במשרד החינוך חיים ביטון • השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר • שר העבודה יואב בן צור • שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת • שר הבינוי והשיכון ושר במשרד ראש הממשלה יצחק גולדקנופף • השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן • שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל • שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר • השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר • שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף • שר התרבות והספורט מיקי זוהר • שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן • שר התיירות חיים כץ • שר הביטחון ישראל כ"ץ • סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין • השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי • שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי • שר העלייה והקליטה אופיר סופר • שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק • השרה להגנת הסביבה עידית סילמן • שר האוצר ושר נוסף במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' • שר החוץ גדעון סער • שר ירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש • שר החינוך יואב קיש • שר התקשורת שלמה קרעי • שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב • שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי

שרי הביטחון בממשלות ישראל
דוד בן-גוריון • פנחס לבון • דוד בן-גוריון • לוי אשכול • משה דיין • שמעון פרס • עזר ויצמן • מנחם בגין • אריאל שרון • משה ארנס • יצחק רבין • יצחק שמיר • משה ארנס • יצחק רבין • שמעון פרס • יצחק מרדכי • משה ארנס • אהוד ברק • בנימין בן אליעזר • שאול מופז • עמיר פרץ • אהוד ברק • משה יעלון • אביגדור ליברמן • בנימין נתניהו • נפתלי בנט • בני גנץ • יואב גלנט • ישראל כ"ץ

שרים נוספים במשרד הביטחון:
מיכאל ביטון • בצלאל סמוטריץ'

ישראל
שרי החוץ בממשלות ישראל
משה שרת • גולדה מאיר • אבא אבן • יגאל אלון • משה דיין • מנחם בגין • יצחק שמיר • שמעון פרס • משה ארנס • דוד לוי • שמעון פרס • אהוד ברק • דוד לוי • בנימין נתניהו • אריאל שרון • דוד לוי • אהוד ברק • שלמה בן עמי • שמעון פרס • אריאל שרון • בנימין נתניהו • סילבן שלום • ציפי לבני • אביגדור ליברמן • בנימין נתניהו • אביגדור ליברמן • בנימין נתניהו • ישראל כ"ץ • גבי אשכנזי • יאיר לפיד • אלי כהן • ישראל כ"ץ • גדעון סער
שרי האוצר בממשלות ישראל
אליעזר קפלן • לוי אשכול • פנחס ספיר • זאב שרף • יהושע רבינוביץ • שמחה ארליך • יגאל הורביץ • יורם ארידור • יגאל כהן-אורגד • יצחק מודעי • משה נסים • שמעון פרס • יצחק שמיר • אברהם בייגה שוחט • דן מרידור • בנימין נתניהו • יעקב נאמן • מאיר שטרית • סילבן שלום • אהוד אולמרט • אברהם הירשזון • רוני בר-און • יובל שטייניץ • יאיר לפיד • משה כחלון • ישראל כ"ץ • אביגדור ליברמן • בצלאל סמוטריץ'

שרים נוספים במשרד האוצר:
מאיר שטרית • משולם נהרי • יצחק כהן • חמד עמאר • זאב אלקין

סמל מדינת ישראל
שרי המשפטים בממשלות ישראל
פנחס רוזן • דב יוסף • חיים כהן • פנחס רוזן • דב יוסף • יעקב שמשון שפירא • חיים יוסף צדוק • מנחם בגין • שמואל תמיר • משה נסים • יצחק מודעי • אברהם שריר • דן מרידור • דוד ליבאי • יעקב נאמן • צחי הנגבי • יוסי ביילין • מאיר שטרית • יוסף לפיד • ציפי לבני • חיים רמון • דניאל פרידמן• יעקב נאמן • ציפי ליבני • בנימין נתניהו • איילת שקד • אמיר אוחנה • אבי ניסנקורן • בני גנץ • גדעון סער • יריב לוין סמל מדינת ישראל
שרי הבינוי והשיכון בממשלות ישראל
גיורא יוספטל • יוסף אלמוגי • לוי אשכול • מרדכי בנטוב • זאב שרף • יהושע רבינוביץ • אברהם עופר • שלמה רוזן • גדעון פת • דוד לוי • אריאל שרון • בנימין בן אליעזר • בנימין נתניהו • יצחק לוי • נתן שרנסקי • אפי איתם • ציפי לבני • יצחק הרצוג • זאב בוים • מאיר שטרית • אריאל אטיאס • אורי אריאל • יואב גלנט • יפעת שאשא-ביטון • יעקב ליצמן • יצחק כהן • יעקב ליצמן • זאב אלקין • יצחק גולדקנופף לוגו המשרד

תבנית:שרי המדע

שרי הבריאות בממשלות ישראל
חיים משה שפירא • יוסף בורג • יוסף ספיר • יוסף סרלין • דב יוסף • ישראל ברזילי • חיים גבתי • ויקטור שם-טוב • אליעזר שוסטק • מרדכי גור • שושנה ארבלי-אלמוזלינו • יעקב צור • אהוד אולמרט • חיים רמון • יצחק רבין • אפרים סנה • צחי הנגבי • יהושע מצא • שלמה בניזרי • רוני מילוא • נסים דהן • דני נוה • יעקב אדרי • יעקב בן יזרי • בנימין נתניהו • יעל גרמן • יעקב ליצמן • בנימין נתניהו • יעקב ליצמן • יולי אדלשטיין • ניצן הורוביץ • אריה דרעי • משה ארבל • אוריאל בוסו

תבנית:שרי הדתות

השרים לענייני ירושלים ומורשת בממשלות ישראל
השרים לענייני ירושלים (1990–2005) יצחק שמיר • יצחק רבין • שמעון פרס • בנימין נתניהו • חיים רמון • אליהו סויסה • אריאל שרון • אליהו סויסה • נתן שרנסקי
השרים לענייני ירושלים רבתי (2005–2013) צחי הנגבי • יעקב אדרי • רפי איתן • בנימין נתניהו
השרים לירושלים והתפוצות (2013–2015) נפתלי בנט
השרים לירושלים ומורשת (2015–2023) זאב אלקין • רפי פרץ • זאב אלקין • עמיחי אליהו
השרים לירושלים ומסורת ישראל (2023 ואילך) מאיר פרוש
השרים למורשת (2023 ואילך) עמיחי אליהו

תבנית:שרי הגמלאים

שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל
שרי הדואר מרדכי נורוק • יוסף בורג • ישראל ברזילי • בכור-שלום שטרית • בנימין מינץ • אליהו ששון • ישראל ישעיהו-שרעבי • אלימלך-שמעון רימלט סמל משרד התקשורת
שרי התקשורת שמעון פרס • אהרן אוזן • יצחק רבין • מנחם בגין • מאיר עמית • יצחק מודעי • יורם ארידור • מרדכי צפורי • אמנון רובינשטיין • גד יעקבי • רפאל פנחסי • משה שחל • שולמית אלוני • לימור לבנת • בנימין בן אליעזר • ראובן ריבלין • אריאל שרון • אהוד אולמרט • דליה איציק • אברהם הירשזון • אריאל אטיאס • משה כחלון • גלעד ארדן • בנימין נתניהו • צחי הנגבי • איוב קרא • דודי אמסלם • יועז הנדל • איתן גינזבורג • יועז הנדל • שלמה קרעי
שרי החינוך בממשלות ישראל
זלמן שזר • דוד רמז • דוד בן-גוריון • בן-ציון דינור • זלמן ארן • אבא אבן • זלמן ארן • יגאל אלון • אהרן ידלין • זבולון המר • יצחק נבון • יצחק שמיר • זבולון המר • שולמית אלוני • אמנון רובינשטיין • זבולון המר • יצחק לוי • יוסי שריד • אהוד ברק • לימור לבנת • מאיר שטרית • יולי תמיר • גדעון סער • שי פירון • בנימין נתניהו • נפתלי בנט • רפי פרץ • יואב גלנט • יפעת שאשא-ביטון • יואב קיש סמל מדינת ישראל
שרים להגנת הסביבה בממשלות ישראל
רוני מילוא • רפאל אדרי • יצחק שמיר • אורה נמיר • יוסי שריד • רפאל איתן • דליה איציק • צחי הנגבי • יהודית נאות • אילן שלגי • שלום שמחון • גדעון עזרא • גלעד ארדן • עמיר פרץ • בנימין נתניהו • אבי גבאי • זאב אלקין • גילה גמליאל • תמר זנדברג • עידית סילמן המשרד להגנת הסביבה

תבנית:שרי העבודה והרווחה תבנית:שרי התרבות

השרים לשיתוף פעולה אזורי בממשלות ישראל
שרים לשיתוף פעולה אזורי (1999–2007) שמעון פרס • ציפי לבני • רוני מילוא סמל מדינת ישראל
שר בלי תיק אחראי על שיתוף פעולה אזורי (2007) ראלב מג'אדלה
שרים לפיתוח אזורי (2007 ואילך) אהוד אולמרט • סילבן שלום • בנימין נתניהו • צחי הנגבי • גלעד ארדן • אופיר אקוניס • עיסאווי פריג' • יואב קיש • דודי אמסלם

תבנית:שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה

ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל
ראשי אופוזיציה לא רשמיים מאיר יערי • פרץ ברנשטיין • מאיר יערי • פרץ ברנשטיין • מנחם בגין • יצחק מאיר לוין • מנחם בגין • שמעון פרס • יובל נאמן • שולמית אלוני • שמעון פרס • יצחק שמיר • בנימין נתניהו • שמעון פרס • אהוד ברק • אריאל שרון
ראשי אופוזיציה רשמיים אריאל שרון • יוסי שריד • בנימין בן אליעזר • עמרם מצנע • דליה איציק • שמעון פרס • יוסף לפיד • עמיר פרץ • בנימין נתניהו • ציפי לבני • שאול מופז • שלי יחימוביץ' • שאול מופז • שלי יחימוביץ' • יצחק הרצוג • ציפי לבני • שלי יחימוביץ' • יאיר לפיד • בנימין נתניהו • יאיר לפיד
שגרירי ישראל באו"ם ישראלישראל האומות המאוחדותהאומות המאוחדות
אבא אבן • מיכאל קומיי • גדעון רפאל • יוסף תקוע • חיים הרצוג • יהודה בלום • בנימין נתניהו • יוחנן ביין • יורם ארידור • גד יעקבי • דורי גולד • יהודה לנקרי • דן גילרמן • גבריאלה שלו • מירון ראובן • רון פרושאור • דני דנון • גלעד ארדן
סגני שרי החוץ בממשלות ישראל
יהודה בן-מאיר • רוני מילוא • בנימין נתניהו • יוסי ביילין • אלי דיין • נואף מסאלחה • מיכאל מלכיאור • דני אילון • זאב אלקין • צחי הנגבי • ציפי חוטובלי • עידן רול סמל מדינת ישראל
חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים וחמש
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים או כסגני שרים בממשלת ישראל השלושים ושבע)
סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים ושבע (68 חברי הכנסת)
הליכוד (32) נתניהו • לוין • גלנט • אוחנה • ברקת • דיכטר • ישראל כ"ץ • קרעי • ביטן • אדלשטיין • רביבו • דיסטל-אטבריאן • ואטורי • דנינו • גוטליב • מילביצקי • ביסמוט • סעדה • דלל • גמליאל • אופיר כץ • גולן • אילוז • קלנר • עטייה • הלוי • מלקו • שקלים • שטרית • פסל • גואטה • בוארון
ש"ס (11) דרעי • מלכיאלי • ארבל • אזולאי • אבוטבול • בוסו • טייב • בצלאל • מישרקי • מלול • מושיאשוילי
הציונות הדתית (7) סופר • סטרוק • רוטמן • וולדיגר • טל • סולומון • סוכות
יהדות התורה (7) גפני • טסלר • אשר • אייכלר • פינדרוס • רוט • ברוכי
עוצמה יהודית (6) בן גביר • וסרלאוף • אלמוג כהן • פוגל • סון הר-מלך • קרויזר
הימין הממלכתי (4) סער • אלקין • השכל • בוסקילה
נעם (1) מעוז
סיעות האופוזיציה (52 חברי הכנסת)
יש עתיד (24) לפיד • מאיר כהן • אלהרר • מירב כהן • שטרן • מיקי לוי • בן ארי • בן ברק • סגלוביץ • טופורובסקי • שיר • רול • להב-הרצנו • בליאק • רון כץ • צרפתי הרכבי • מזרסקי • סאקס פרידמן • דבורה ביטון • טור-פז • דוידסון • שירי • מירון • ירון לוי
המחנה הממלכתי (8) גנץ • איזנקוט • תמנו • טרופר • מיכאל ביטון • כהנא • פרקש-הכהן • שוסטר
ישראל ביתנו (6) ליברמן • פורר • סובה • ניר • מלינובסקי • עמאר
רע"מ (5) עבאס • טאהא • אל-הואשלה • ח'טיב-יאסין • חוג'יראת
חד"ש-תע"ל (5) עודה • טיבי • תומא סלימאן • כסיף • עטאונה
העבודה (4) מיכאלי • לזימי • קריב • רייטן


הקודם:
יצחק שמיר 		יושב ראש מפלגת הליכוד
(יוני 1993 – 6 ביולי 1999) 		הבא:
אריאל שרון
הקודם:
אריאל שרון 		יושב ראש מפלגת הליכוד
(19 בדצמבר 2005 – מכהן) 		הבא:
-
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בנימין_נתניהו&oldid=33032648"